פרפראות וחידושים לפרשת כי תצא חלק ד' תשפ"ו

- - - לא מוגה! - - -

נציב יום, אופיר בן אורה, יזכה לרפואה שלמה תמיד, בהצלחה בלימודו, אמן. אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת כי תצא, חלק ד', שנת תשפ"ו.

"לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ" (דברים כב, ד)

המשך חוכמה כותב למה הנוסח פה זה לא תראה את חמור אחיך ובפרשת משפטים כתוב כי תראה חמור שונאך. השינוי הזה מהו? אומר המשך חוכמה בפרשת משפטים הוא ראה שמה שני חמורים, אחד של שונא ואחד של אוהב. ויש נידון. מה הוא ירים קודם? לכן כתב כי תראה, יש לך פה ראייה ודיון, את חמור שונאך או החמור של אוהבך, מה להרים קודם? אבל כאן מדובר שיש רק חמור אחד ואין עליו לדון כלום, אלא מיד צריך לעזור. לכן כתוב, לא תראה את חמור אחיך או שרון נופלים בדרך והתעלמת מהם, אלא מיד לעזור. לכן זה השינוי. ויש פירוש של אור החיים הקדוש על אותו פסוק. הוא אומר, נתכוון בזה שלא יאמר הצדיק שלא נצטווה אלא על איש הנידח בעבירות אבל אישנו בהשב. זאת אומרת, לא תראה את חמור אחיך או שורון נופלים בדרך. זאת אומרת, זה ברמז על אנשים שנידחו על ידי העבירות, והם נקראים נופלים בדרך. אז הוא נתכוון בזה לומר הפסוק ברמז שלא יאמר הצדיק, שהוא מצווה רק להחזיר בתשובה איש שנידח בעבירות אבל יש. לא בהשם, ויש עוד אפשרות להשיב אותו בתשובה. אבל אם נפל והרבה להרשיע, הלנופלים תקומה, ועבדה תקווה ממנו. הוא יכול לחשוב, אה, אנשים כאלה התרחקו כבר יותר מדי, כבר לא שייך. להחזיר אותם בתשובה. אומר אור החיים הקדוש, לא כן הוא, לא, לא כן הוא, אלא לא תראהו ותתעלם. וצריך להקים אימו. זאת אומרת, אין דבר כזה. כמו שאומר במקום אחר פרסת ויקרא, הוא אומר שיש אנשים שירדו ואומרים לאל סור ממנו ודע דרכיך לא חפצנו. והשם מתאווה שיחזירו אותם בתשובה. אבל הוא אומר דקדק לומר הפסוק עמו, הקם תקים עמו, עמו עם מי? עם המדובר. דווקא אם הוא מסייע בדבר שהוא רוצה לשוב, קשה לו, הוא לא יכול לבד. אז כשמישהו ידריך אותו, יסביר לו, ייקח אותו, ילווה אותו, אבל אם הוא נופל ואינו חפץ בהקמתך אתה פטור כי הוא כבר נכנס בגדר לץ ואומר הפסוק במשנה אל תוכח לץ פן ישנאכה. אז זאת אומרת, כבר אין חיוב עליך בדבר הזה. מכאן שכל מי שרואים שנדעו בין הם בהשם בין אם הם הנופלים שאין להם לכאורה תקווה, חובה עלינו להחזיר אותם בתשובה למעט שהוא לא רוצה. עמו, אבל לא בלעדיו. מעכשיו הפסוק אומר לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה. רבי נתן אדלר זכר צדיק וברכה הוא מביא משהו. הספר דברי חזקאל מהשינווה הגשה למה משנה היה כתוב את הלשון. היה לו לכתוב לא תלבש אישה, שמלת גבר, ואחר גם לא ילבש גבר, שמלת אישה. כל אחד לא ילבש בגדים של המין השני. פה כתוב לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר, שמלת אישה. אז הוא מביא בשם הרב נתן אדלר, זכר צדיק וברכה. כתוב בספרים הקדושים, המגיד שהיה לבית יוסף, המלאך של המשנה שהיה מדבר איתו, מגיד משרים, אמר לבית יוסף, מי שהולך במחשבות של זנות, חס ושלום, מתגלגל אחר כך באישה. על כן אמר הכתוב, לא יהיה כלי גבר על אישה. מה זה כלי? כלי זה מחשבות. מלשון נכליהם. נכליהם, אתם יודעים, זה רמז לצהל. כן? צוררים הם לכם ראשי תיבות צהל. צוררים הם לכם בנכליהם. נכליהם זה המחשבות שלהם. על דבר פעור. לערבב את הנשים בצבא, לעשות מעשים של פעור במשמעותו. השם ירחם. אז הוא אומר, לא יהיה כלי גבר על אישה, זה לשון מחשבה, מלשון נכליהם, או מלשון בהתנכלו לו, חשבו על המחשבות, איך לפגוע בו ביוסף. אז כתוב, לא יהיה כלי גבר על אישה, שלא יהיו מחשבות של גבר על אישה. על ידי זה הוא ינצל ולא ילבש גבר שמלת אישה בסוף בגלגול. אם הוא ימשיך ככה עם מחשבות, יבוא בגלגול של אישה, בסוף הוא ילבש שמלת אישה. אז אם לא יהיה כלי גבר על אישה, הוא לא ילבש שמלת אישה. ואם יהיה, אז הוא ילבש שמלת אישה. לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ללבש גבר שמלת אישה יש לדקדק. למה לגבי אישה כתוב לא יהיה כלי גבר על אישה? ובסוף כתוב הוא לא ילבש גבר שמלת אישה. בספר ערוגת הבושם לאגרם גרינבלד, ביורד יעש סימן קלח, באר, שהגמרה בנזיר מונטעת, רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנין שלא תצא אישה בכלי זין למלחמה, תלמוד לומר לו, יהיה כלי גבר על אישה. ופשטה דלישנה משמע שאפילו אינה מלובשת בו אלא אוחזת בידה גם כן עוברת בלאו זה. זאת אומרת, אישה לא הולכת עם כלי זין, דהיינו עם נשק, לא רק שהיא לא לובשת חגור ואת כל הבגדים של חייל, אלא אפילו היא אוחזת בנשק, רק אוחזת היא כבר עוברת על איסור שלא יקלי גבר על אישה. ככה הוא אומר, רבי אליעזר בן יעקב. וכן משמע מרשי, שם, בדיבור המתחיל תלמוד לומר. כתב שהתם שיעל הרגה את סיסירה ביתד שתקעה בראשו, ולא בכלי זין, כמו שנאמר בשופטים ה' כוו, ידה ליתד תשלחנה, ומשום שבכלי מלחמה היא הייתה עוברת על הלאו שלא יהיה כלי גבר על אישה. אם היא הייתה אוחזת בכלי מלחמה, אחד מכלי מלחמה כדי להורגו ולהציל את ישראל בזה, היא הייתה עוברת על לא יהיה כלי גבר. על אישה. אתם שומעים אפילו להציל את כלל ישראל? ומקורו מתרגום יונתן בן עוזיאל שם. ולכן הוא מופיע בילקוט, שמעוני, שופטים, רמז נו. וכיוון שאפילו אם האישה לא תלבש בגד של איש, אלא רק תיטול ידק למלחמה, היא תעבור על הלאו. ולכן, אצל אישה כתוב, לא יהיה כלי גבר על אישה. מתרגומן קלוס אומר, לא יהיה תיקון זן דגבר על איתתה. מה שאין כן, אצל איש אין איסור אלא בלבישה, אבל אם הוא יחזיק בגד של אישה הוא לא עובר, היא מחזיקה בכלי של מלחמה עוברת, הוא אם יחזיק במלבוש שלה הוא לא עובר, רק אם הוא ילבש. מכאן שאסור לנשים להתחייל להיות חיילות וכל הדברים האלה. כמובן זו סוגיה ידועה אבל אני אפתיע קצת כמה אנשים שבמאמר מורדכי מהרב מורדכי אליהו שהוא אומר שגדולי ישראל פסקו שאסור לבנות לשרת בצבא או שירות לאומי בכל צורה שהיא בכדי שלא תהיה רשות אחרת עליה. ואין בידי רב או מורה הוראה בישראל לשנות את הפסק הזה, כי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחוכמה ובמניין. אבל זה צו התורה, אז לא שייך שבית דין יבטל את מה שהתורה אמרה, זה ברור. עכשיו הוא לומד את זה, כתוב בדברים פה, לא יקלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה, כי תועבת אדוני הלוך וכל עושה הלם. ואמרנו שהתרגום אומר לא יהיה תיקון זן דגבר על איתתה ולא ייתקן גבר בתיקוני איתתה. הרי מרחק אדם אדוני לך כל עבד אליהן. ואף על פי שפסק הרמב״ם, במה דברים אמורים? שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה, כל אלה שבנה בית והרס אישה וכו', זה במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וחלה מחופתה. אז כל אחד מאלה, מהחבר'ה האלה, שאוהבים להגיד שחיילות צריכות להיות וזה וזה, אין להם הכיפות, אין להם הכיפות. אז כבר כתב הרדב״ז, ברייתא כלשון רבנו, אלא דקשה. וכי דרך הנשים לעשות מלחמה דקטני וחלה מחופתה? ואכתיב כל כבודה בת מלך פנימה. ויש לומר דאחיקא אמר, כיוון דחתני. יוצא מחדרו, השכלה יוצאת מחופתה, שאינה נוהגת היא מחופה. ואפשר, במלחמת מצווה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן. וכתב בספר החינוך פרשת שופטים מצווה תב קו קו ה' ונוהגת מצווה זו בזכרים, כי להם נילחם מזמן שישראל ערד מתן, רק הזכרים, ולא נשים. והוא אומר פה, מביא שבעה בנים היו לקמחית וכולם שימשו בכהונה גדולה, ושלחו חכמים ואמרו לה, מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להם, יבוא עליי, מגיע לה, שכר. אם ראו קורות ביתי, שערות ראשי ואמרת חלוקי. זאת אומרת, הייתה מקפידה שאפילו בבית, בצניעות, שאין אף אחד שלא יראו קורות הבית השערות שלה. זכתה לשבעה בנים ששימשו בכהונה גדולה. וכתוב גם על אברהם אבינו, כל אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה. מכאן שאברהם תפעל לשרה בנביאות. אבל השאלה מה? שרה מסרה את עצמה על קידוש השם בכבשן האש? היא נכנסתה בעשרה ניסיונות? איך היא נהייתה יותר גדולה מאברהם אבינו בנביאות? כשבאו מלאכים לבקר את אברהם, ויאמרו אליו יהיה שרה אשתך, ויאמר הנה ואוהל. כתוב בגמרא בבא מציעה פז להודיע ששרה אימנו צנועה איתה. בכה הצניעות היא הגיעה למדרגה גבוהה מאברהם אבינו? ולכן אומר דוד אמנו, תהילים כל כבודה של בת מלך פנימה. וצריך לדעת, כאשר יש צניעות יש ברכה לעם ישראל, לכן וכן וכן. זאת אומרת, אסור. החזון עם זכר צדיק ברכה פסק שכהן לא יישא חיילת. למה? שבויה. יש לה מרות של האחרים עליה, גם בשירות לאומי יש מרות. הם מנצלים את המרות הזאת לדברים אסורים. ולכן כהן לא מתאים לו לקחת מי שהייתה שבויה, כי מי שהייתה כדין שבויה, היא לא שבויה. כדין שבויה, אז כמובן אתם שומעים, פעם עשינו על זה הרצאה גדולה, צבא הפלה לישראל. אז זה המצב שם, ולכן צה״ל זה צוררים לכם בנכליהם אשר נקלו על דבר פעור. השם יצילנו והם מתכוונים דווקא לערבב, באותו טנק, באותן מקלחות, באותו עניין. זה הכל בשביל לערבב ולגרום, השם מרחם, לדברים האסורים, בגלל האג'נדות של הפרוגרס ושל המג'נונים, מגדרי, לא מגדרי. אתה יכול להיות אישה עם זקן. אתה מחליט שאתה אישה ונכנס לאן שאתה רוצה, זהו. אין לך שום בעיה. אתה לא צריך לבוא סמלה וזה. אתה יכול ללכת אותו דבר כמו אתה, עם מגבעת והכול, ואתה עכשיו אישה. וזה המצב, השם ירחם. ישמחו במלאכותיך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבא ישמחו במלאכותיך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבא עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת. אני רק אזכיר לכם משהו קטן. לפני שניסיתי אז האישה המיועדת אמרה לי שהיא רוצה ללכת לצבא. אמרתי לה, בזה אנחנו נפרדים. אז היא לא הלכה. הרי אני מכוון, קיימצת חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גומן נפשי שחסד דאורייתא, כבד את אביך את ידמך דאורייתא. לעשות נחת רוע לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוע לתנא הקדוש יהיו שבתותיו דובעות בקבר.