לצאת למלחמה באלול

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

השם בלחש

יזכה לזיווג הגון הראוי לו מהרה פרנסה בשפע רוחנית וגשמית

מתוך בריאות שלמה ואיתנה מהרה אמן

לעילוי נשמת זתה

בצהלה זיכרונה לחיה עולם הבא

וקידנוב ברק בן זייטה

מנוחתם חדן

אילנה בטרות

בריאות הגוף והנפש בכלל חולה המויסרן מהרה אמן

לצאת למלחמה באלון

כי תצא למלחמה על אויביך

זה היצר הרע

וראית בשבייה אשת יפעת תואר

היפעת תואר זה הנשמה

אתה צריך לצאת למלחמה על יצר הרע שהוא אויביך

הוא בא בכל מיני דרכים עם כל מיני שליחים

וכתוב שהנשמה אשת יפעת תואר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול

החודש שקודם למשפט

ובכתה את אביה זה הקדוש ברוך הוא

ואת איבה זה כנסת ישראל

כי קודשא בריחו וישראל חדו

אז הנשמה צריכה לצאת באלו למלחמה חודש ימים נגד יצר הרע בשלוחיו

היצר הרע זה האל זר שבקרבך

מנסה להפיל את האדם ברשתו להטוטו מדרך הישר

ואנחנו צריכים ליזום מלחמה נגדו

כי תצא למלחמה

אל תחכה שהוא יתקוף ותתגונן כמו בצה״ל

אלא תתקוף

אמר לשמואל הרב יהודה

שייננה,

חטוף ואכול, חטוף ואשתי,

דעלמא דאזלינן מיניה, כי הילולה דמה.

העולם הזה הוא זמן קצוב, כמו הילולה, כמו חתונה.

אין אבדה כאבדת הזמן, זמן שחולף אינו חוזר.

כשבאים להילולה יש אוכל, מגישים שמה מנות וזה.

זה הזמן שאתה יכול לאכול.

העולם הזה זה הזמן שאתה יכול להכין אוכל לחיי העולם הבא.

החפץ חיים

מביא את המשל הידוע,

אדם אחד הציל מלך,

בתמורה נתן לו רשות להיכנס לבית גנזיו וליטול משם

כאבד נפשו במשך שעה.

יש מספרים את זה חמש דקות, יש כמה גרסאות.

וקבעו לו יום שיבוא.

קנה שקי ענק שיכניס שלל אוצרות.

הזמין משאית גדולה להוביל את התכולה לביתו.

הוא כבר מדמיין לו איזה אוצרות הוא יוציא

מגנזי המלך ויתעשר בעושר רב.

בין התאים המלך התעשת

והבין

שמה שהבטיח לו עלול לעלות לאוצר המדינה הרבה הרבה הרבה הפסדים.

את הנעשה אין להשיב.

כינס את היועצים והחכמים, מה לעשות?

לבטל הבטחה של מלך אי אפשר.

אבל גם אי אפשר לרוקן את גנזי המלך.

מה עשו?

עשו מחקר עליו,

מה המאכלים האהובים עליו,

איזה מוזיקה הוא אוהב,

מה התחביבים שימשכו את ליבו,

וככה יצליחו להניא אותו

ולהוציא אוצרות מגנזי המלך.

יסיחו את דעתו פשוט.

הגיע האיש, הכינו לו תזמורת מלכותית, עם תרועות חצוצרה,

אווירה מלכותית.

ממש זה הקסים אותו.

והוא פוסע לאיתו,

מתבונן בכמויות של האנשים שמחכים לכבודו.

כשהוא מגיע

ונשאב אחרי הצלילים.

בדרך ניגשים אליו אופים עם כובעים בגובה

ועם מגשים עם העוגות והעוגיות והמשהו משהו.

והוא כמובן עוצר וטועם ואוכל וזה.

ויש לה טוטנים וכל מיני דברים,

הוא לא יכול איפה שהוא לא זז, דברים מדהימים, הכל מרוכז לו ביחד, משהו, משהו.

ותמונות תלו לו של נוף

והוא עובר ומתפעל, שכח כבר למה הוא פה.

זה בלבל אותו לגמרי.

אחרי זמן פתאום, מה אני עושה פה?

מה זה נעשה לכבודי?

אה, אני צריך... מה? התחיל לרוץ לכיוון.

דבקים לו, עבר זמנך.

נגמר הזמן שהוא קצר, נא לצאת.

לא הצליח שם גם על הלקחה.

זה משל שמביא החפץ חיים.

הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לעולם הזה עם קצבה של זמן.

המטרה הברורה,

לאסוף אוצרות מגנזי המלך,

להביא לחיי עולם הבא ולאגור נצח.

מה עושה יצר הרע?

מפתה את האדם מכל מיני פיתויים לשקוע בתרדמת.

במקום לעסוק בעיקר,

הוא לוכד אותו ברשתו וגורם לו לעסוק בטפל ובהבד.

וגם ההורים אשמים בזה.

הם קונים לילדים הקטנים כבר בימבה,

ואחר כך קורקינט,

אחר כך אופניים,

שהם יסתובבו ברחובות וילכו בירידות ויעלו בעליות ויעשו זה,

ומרגילים אותם לבזבז את הזמן.

זה כאילו פן.

ילד צריך מרחבים וזה, ופה ושם.

ומשם זה ממשיך לחפש עוד.

עוד בילויים, עוד הנאות, עוד ועוד ועוד, וזה רק מתחלף לאופנועים, מכוניות,

יכטות,

בוכטות וכולי.

וחולפים הימים והשנים עד שמגיעים ימי הזקנה,

וכשמתעוררים מהתרדמת,

מבינים מה הפסידו.

מנסים ברגעים האחרונים של החיים לאסוף עוד משהו,

אבל לפעמים זה כבר מאוחר, אין כוחות. אם היית בא אליי לפני,

אז הייתי יכול, אבל עכשיו אני כבר לא רגיל לזה, לא יכול, הגוף שלי כבר...

אז זאת אומרת, אם אדם לא יתכנן את החיים,

או ההורים יעשו תוכנית לילדים,

הגמרא אומרת שילד קטן צריך ספילה כתורה,

צריך להכניס לו את התורה כמו שמאכירים שור.

אז שמים לו לתוך הפה, או ששמים לו שק,

שכל הזמן יאכל ויבלוס.

אז אם אתה מכניס לילד וקובע איתו זמנים שהוא יושב ולומד, וזה, ופה ושם,

הרגילות הזאת תקל עליו בהמשך.

אבל אם הוא רגיל רק חופש ולעשות מה שבא לו, ופעם פה, ופעם שם.

קשה יהיה לתפוס את הילד הזה, קשה להכניס אותו אחר כך למסגרת,

הוא ימשיך לחפש בתוך הכיתות.

בתוך התלמוד תורה הוא יחפש לשחק, ויעשה זה, ויעשה מטוסים, ויעיף ככה, ויעשה ככה, ועם גומיות.

זה תלוי איך הילדים.

אימא של רבי יהושע,

עוד כשהייתה בהיריון, נכנסה לבית המדרש,

כשהתינוק ישמע דרך הבטן

את הלימודים.

ואחרי זה, כשהתינוק בא עם העגלה,

ושישמע, ויצא גאון בישראל.

יש משפחות שאמרו לי שמשל ילדים קטנים,

הם משמיעים להם את הקלטות שלי כל הזמן ברקע שהם הולכים לישון.

ואני מכיר כמה כאלה שהם חזקים, מה זה חזקים,

מתמודדים עם מגידי שיעור ועם הכול,

לא יכולים עליהם.

תלוי מה משקיעים.

יש כאלה שמים להם שירים של זמברים,

יש כאלה שמים להם שטויות סרטים,

ומשחקים וזה, והם גומרים להם את החיים. מרגע שהם התרגלו לפלאפון ולזה, אבודים הילדים האלה.

זהו.

ועוד אם נותנים להם ספייל.

ספיידרמן, בכל מיני שטויות וזה, וואי וואי וואי.

עד שאני הרגתי את הספיידרמן לנכד שלי, לקח לי זמן.

אמרתי לו, הוא מת, הוא גוי, הוא משוגע,

הוא זה.

עד שהוא התחיל לדקלם אותי,

אבל זה לוקח זמן.

שלמה המלך אומר בקהלת,

וזכור את בוראיך בימי בחורותיך,

עד אשר לא יבואו

ימי הרעה

והגיעו שנים,

אשר תאמר אין לי בהם חפץ.

וכן גם דרשו על הפסוק, אשרי איש,

ירא את אדוני במצוותיו חפץ מאוד.

מתי?

כשהוא איש,

כשעדיין כוחו במותניו

ולא ממתין לימי הרעה.

שלמה המלך מזהיר,

לא להמתין לרגע האחרון,

תכנן את החיים נכון,

בחשבון ודעת וחוכמה,

כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה.

איך עושים זאת?

כי תצא למלחמה על אויביך.

צא למלחמה,

כי זו מלחמה נגד יצר הרע.

אל תניח לא לפתות אותך בהנאות מדומות

ולהרדים אותך בחלומות ודמיונות

ולעסוק בהבלים במקום בעיקר.

אתם רוצים לנצח אותו?

קחו דף,

24 שעות,

תכתבו מה אתם מקבלים על עצמכם לעשות.

מישהו מצלצל אליך, אני יכול לפגש איתך ביום פלוני? רק רגע, נסתכל בלוח.

מצטער,

אני קבועה לפגישה, אני לא אוכל. אבל אם תרצה, אולי שבוע אחרי זה.

כי אם יש תוכנית,

אי אפשר לשנות.

יבוא יצר, אני אגיד לך את זה,

אתה אומר לו, אדוני, יש לי תוכנית.

יש לי לוח.

בלוח השנה שלי אין לי זמן בשבילך, מצטער.

ההצעות שלך יפות,

לך לשכנים.

ביי.

וזהו.

כשיש לך סדר קבוע.

אין איפה להכניס אותו, אין זמן להכניס אותו, גם לא לשמוע אותו אפילו,

אני עסוק כרגע,

לא עונה לפלאפון, ביי.

אדם צריך לחשוב,

למה באת לעולם?

לשם מה נתנו לך חיים?

כבר שאלנו את זה בהרצאות הראשונות, אם באת בשביל למות,

למה אתה חי?

ואם באת בשביל לחיות, אז למה אתה מת?

אדם לא מת,

אדם נפטר,

הוא עובר מהעולם הזה לעולם הבא,

וצריך להכין צידה לדרך.

כמו שתינוק

הוא היה בבטן ויצא לאוויר העולם הזה.

ככה

אמא הביאה אותך לעולם,

ואמא אדמה תביא אותך לעולם הבא.

פה התרקמת ונהיית תינוק,

ופה נהיית איש,

ומפה אתה יוצא כאיש.

זה מה שכתוב.

אשרי איש ירא את השם במצוותיו חפץ מאוד.

ואז אתה יוצא עם כל השלל, עם כל גנזי המלך.

והקדוש ברוך הוא לא רוצה להשיח את דעתך כמו שעשה המלך שסיפר חפץ חיים.

הפוך,

הוא הביא לך יצר טוב,

מלאך שיעזור לך.

אתה והוא נגד יצר הרע, תנצחו.

אבל אם אתה הולך עם היצר הרע, אין כוח לייצר הטוב.

אתה צריך להחליט עם איזה מלאך אתה הולך.

סיפר אחד,

פעם הוא נסע לשוויץ,

בציריך

יש מסעף של רכבות.

והוא פגש מכר,

שאל אותו, לאן פניך מועדות?

אמר לו,

יש כעת רק רכבת ליעד שאני רוצה,

אבל אני מעדיף לרכבת VIP.

עוד מעט היא תגיע שם הנסיעה ממש ממש נוחה.

שולחנות מרובחים, מיטה מתקפלת לכל נוסע.

מתי הרכבת הזאת תגיע?

כמה שעות.

לא חבל לך על הזמן?

מה לעשות?

הנסיעה ממושכת וקשה לי לוותר על הנוחות.

זה היה בסוף שבוע.

הוא חיכה שעות עד שהגיעה רכבת הנוחות

ועלה עליה בשמחה, התרווח במושב המרופע, נהנה מנסיעה, נוחה מענגת.

ההמתנה עיפה אותו,

השתרע על המיטה ושקע בשינה נעימה.

כשהתעורר

התברר שהיא נסעה בכיוון ההפוך.

זה היה יום שישי,

עוד מעט נכנסת השבת והוא תקוע אי שם.

בקושי הצליח

לאלתר מקום לשבת וגם להודיע למשפחתו על כך שהוא תקוע אי שם.

לפעמים מרוב רצון לנוחות שוכחים את המטרה ואת הכתובת.

לא שמים לב אפילו ליעד הנסיעה.

וכשנזכרים מאוחר כבר שבת נכנסת.

השבת העליונה,

מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

אי אפשר ברגע האחרון לחטוף.

עכשיו תלכו, נו, לכו לעשות קניות עכשיו להכין צורכי שבת. זה לא, זה, איחרת את הזמן.

איחרת את הזמן.

אז כי תצא למלחמה על אויביך,

תעמוד מול יצר הרע, תשאל אותו שאלה.

מה אתה מציע?

ולאן אתה מוביל אותי?

תסביר לי רק למה הקדוש ברוך הוא נתן לי נשמה מתחת כיסא הכבוד,

חלק אלוקה ממעל, תסביר לי.

בשביל לאכול חומוס וטחינה וצ'יפס?

בשביל מה הוא הביא אותי לפה?

יעלה על הדעת שמישהו מטבריה ייסע לאילת להביא פיתות?

בן אדם ירד מהעולם העליון מתחת כיסא הכבוד בשביל לאכול פה פיתות.

פיצה של רחמים,

בשביל זה הוא בא.

מילא, יש סעודת מצווה, משהו, אז אומרים שיש מצווה לאכול.

ולברך ולהודות לשם, בסדר.

אבל מה התכלית? בשביל מה באנו?

היה מישהו שיש לו קביעות

ללמוד אז הוא ביקש ממני לא להיות בסעודה.

הוא הלך ללמוד.

הוא יודע שיש לו מטרה, יש לו התחייבויות.

זבולון וישכר, ישכר וזבולון.

יש אנשים חכמים שקובעים זמנים

ועומדים בהם, אשריהם.

מה, הוא לא אכל באותו לילה? הוא בטח אכל.

אז הוא לא אכל פיצה של לחמים,

אז הוא אכל משהו אחר.

אדם שקוע בתרדמת.

שגרת החיים מכהה את הרגשות.

אז מדי פעם נותנים לנו שוק חשמלי,

לעורר אותנו, וזה בא בחס ושלום איזה צרה, אסון, תאונה, טרגדיות,

שמרחם.

זריקות התעוררות.

אחרי זה אי אפשר להישאר אדישים,

אוי ואבוי, מישהו כבר

לא מסוגל להתעורר מזה ונשאר אדיש?

מזעזע כל לב.

בחודש אלול תוקעים בשופר.

מה המטרה?

עורו ישנים משינתכם

ונרדמים הקיצו מתרדמתכם.

לא מדברים באנשים כופרים.

מכירים את האמת.

אלא מה?

שוכחים את האמת

בהבלי הזמן,

בשוגים כל שנתם בהבל בריק

אשר לא יועיל ולא יציל.

לא רק שזה לא מועיל,

גם זה לא יציל.

אז זה לשון הרמב״ם, מילכור תשובה.

כל כך עסוקים לתכנן את הסלון

ואת המטבח

ואת הטיול

ואת הנופש,

ולתכנן ולתכנן ולתכנן,

עד ששוכחים

מלתכנן את החיים הרוחניים שבשבילם באו לעולם.

השופר מעורר בדיוק לנקודה הזו,

להתעורר מתרדמת הזמן וההרגל.

לחשוב על החיים האמיתיים שניתנו מתנה ולקחת אחריות

כדי להשיג את התוצאה.

ילד שאושפז בבית החולים,

רופא מומחה,

אמר להורים

שיש תרופה מצילת חיים

ואם

הוא יתחיל בטיפול תרופתי,

סיכוי רב שיחלים.

אבל התרופה הזאת,

אסור לחולה לישון 12 שעות

לפני נטילת התרופה.

כי בזמן השינה הגוף מפריש חומר

שמנטרל את ההשפעה של התרופה

והיא לא נספגת בדם.

ועוד אוסיף,

אם במהלך 12 השעות לפני נטילת התרופה

הילד ישן שינה רצופה במשך יותר מרבע שעה,

תזעיקו אותי מיד למחלקה.

ההורים שמחו, שמחה גדולה, יש תקווה.

בלילה לפני הטיפול

צוות זמרים,

פעלולנים,

ליצנים,

קוסמים,

בדרנים ומה לא.

הכל הביאו לילד לרתק אותו שלא ירדם.

אחרי כמה שעות

בילוי בהנאה.

החלה העייפות לתת בו אותותיה.

אז האבא התחיל לטייל איתו במסדרון,

מפטפט איתו, להשאיר אותו ער.

בשלב מסוים

העייפות הכריעה,

העיניים נעצמו והוא נרדם.

האבא מבוהל, מנענע, מטלטל אותו.

רשם רדום,

רדום.

התקשר מיד לרופא.

אמר לו, רופא זה טבעי, זה טבעי. ילד זה ילד, אי אפשר לדרוש ממנו להישאר ער כל הלילה.

לקחנו את זה בחשבון ונערכנו מבעוד מועד.

יש לנו ציוד מתאים ותכף יגיעו.

כוח עזר יביאו את הציוד לפני שתחלוף הרבע שעה.

תוך דקות הגיעו.

גוררים מיתה

ומעבירים אותו ממיתה רגילה.

למיטה החדשה שהיא בעצם מיטה של מסמרים.

כשניסו להעיר אותו הוא לא התעורר,

אבל כששמו אותו על המסמרים תוך שניות הוא צעק.

המסמרים אחדים דקרו אותו והוא זעק מכאב.

כמובן שהוא ניסה לשנות תנוחה ועוד יותר היה כואב.

הוא לא מצא מנוחה, כי כל תנוחה הכאיבה לו.

אבל הדבר החשוב,

הוא כבר לא יישן.

וזה מה שצריך בשביל התרופה.

ואז התרופה תועיל.

בחדר היו מאושפזים עוד ילדים.

הצעקות העירו את אחד ההורים ששהו ליד מיטת הילד שלהם.

ופנה אבי הילד

וצעק

למה אתם מתאכזרים אליו? אתם לא רואים שהמסמרים מכאיבים לו?

אמר לו אבא לא מספיק שהילד שלי צועק גם אתה צועק?

אתה חושב שאני מתאכזר לבן שלי?

מה, אני לא אבא שלו?

אתה יודע למה הניחו אותו במיטה כזאת?

אתה חושב שחסרות מיטות?

זו מיטה מצילת חיים.

היא מונעת ממנו לישון.

וזה הריפוי שלו.

מה עדיף?

שיצעק מכאב ויתרפא?

או שיישן שינת ישרים וימות.

מה עדיף?

כן,

בני אדם אוהבים להישאר בדברים קבועים ומקובעים,

בהרגלים שהם רגילים להם.

הם לא רוצים להשתנות.

קשה להם.

אתם זוכרים, עמלק זה אחד

מהדברים.

עמלק זה אמרנו עייפות.

מחר

לא יכול

וקשה.

זהו, קשה.

קשה.

אצל הרע עמלק מקרר את האדם שהוא לא יכול לא מסוגל.

באים להשתיל לאדם כליה,

או כל אבר אחר,

מה קורה?

הגוף מתנגד לקבל איבר זר.

אז נותנים לחולה תרופות נוגדות דחייה.

גם הנפש של האדם מתנגדת לשינויים.

לפעמים אין ברירה.

לכן אמרו,

שלמה המלך והחכמים,

חנוך לנער על פי דרכו,

גם כי יזכין לא יסול ממנה. על פי דרכו זה בתחילת דרכו, כשהוא עוד ילד.

איך שתחנוך אותו ככה, כשיזכין הוא ימשיך ככה.

אז הנפש גם מתנגדת לשינויים.

כשאין ברירה אתה לא יכול להשתנות,

אז מביאים לך מיטה של מסוורים.

זה התפקיד של השופר.

לפני האסונות,

לפני הצרות,

תוקעים לך בשופר, תתעורר.

היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?

עושים לנו טובה.

עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם.

מילא ישנים?

אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן.

הרמב״ם משתמש בלשון כזו גם בהלקות מזוזה,

וייג.

כששמים מזוזה בפתח,

כותב הרמב״ם,

יהיה עור משינתו ושגיאותיו בהבלי הזמן.

וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים,

אלא ידיעת

צור העולם.

ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרין.

זה התפקיד של המזוזה.

הבית,

משכנו של האדם.

חלק ניכר מחייו הוא חי בתוך הבית.

בבית הוא אוכל, ישן, מפטפט,

מלהג,

אנשי קשר בטלפון.

כל זה נקרא תרדמת.

זו לא התכלית.

אוכל ושינה זה אמצעים, אבל לא מטרה.

ואדם מתבלבל בין אמצעי למטרה.

בין עיקר לטפל.

לכן כשנכנסים למקום שנקרא בית תרדמת,

מזוזה והיא מעוררת אותו אל תשכח אתה לא גוף אתה נשמה הבית צריך לשמש משכן לנשמה יותר מאשר לגוף

וכשבא חודש אלול ותוקעים בשופר

בדיוק לאותה מטרה עורו ישנים משינתכם

תנועת השופר מעבירה רטט במכריזה יום הדין מתקרב דופק בשער

זה הזמן

זה הזמן להתעורר

מהתרדמה של ההרגלים

לא לשכוח

כי אם שוכחים

את הזמן הזה המיוחד שדודי ירד לגנו

דרשו השם בהימצאו קראו בהיותו קרוב שהוא מושיט יד לשווים

ורוצה לפטור אותנו מכל הדינים

על ידי התשובה שנעשה והקבלות שנקבל

אוי ואבוי אם מישהו מפספס את הדבר הזה לכן כדאי לקחת

גיליון

עם ימים ושעות ולכתוב מה אתה מתכוון לעשות בזמנים

תקבע את הלוח שלך כבר וכשיבוא יצירה תגיד לו אני תפוס יש לי פגישות עד שנה הבאה

אז אחרי זה נדבר שנה הבאה

תנסה עוד פעם אני לא מבטיח אבל תנסה עוד פעם בינתיים השנה אני תפוס

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת ביקור עונג שבא ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת ביקור עונג שבא

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ואלה עשוד נחת רוח לתנא הקדוש שיהיו שפתותיו דוממות בקבר.