פרפראות וחדושים לפרשת ויחי תשפ''ו - חלק ו'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

יוסף בן אינייש

יזכה לבריאות שלמה ואיתנה, תשובה שלמה, נחת, שפע רוחני וגשמי וכל מילי למיטב מהרע.

אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים

פרשת וחי חלק ו'

שנת תשפוג

דן ידין עמו

בתל אביב היה יהודי זקן

בשם הרב בוין

תלמיד

של אבני נזר

והוא סיפר שפעם בא אצל החזון איש

ואמר לו החזון איש תגיד משהו טוב מריבך

אבני נזר החסיד

החסידים

והחזון איש מהליטאים

אמר לו

בגמרא בפסחים דף דלת

איתא

ההודא אמר דונו דיני

אמרי

שמע מינם דן כעתה

ברגע שהוא אמר דונו דיני

אז הבינו שהוא משבט דן

נכתיב דניה דין עמו

דינו דיני דניה דין

ההוא

דאבא כעזל

ואמר אקף ימי אסיסני בירעתה

רשי אומר

אטקן בירונות

אם היו לי פלטין לבנות

לא הייתי קובעם אלא על שפת הים

ותמיד היה משתבח משפת הים

זאת אומרת שעל חוף הים הוא יבנה

בירנות

מקומות יפים

בדקו ואשכיחוהו

בדקו ומצאו

דמזבולון כעתן

דכתיב דכתיב זבולון לחוף

ימים ישכון.

שאל אבנינזר

מדוע על דן לא בדקו

ומיד אמרו שמדן קעטה, שהוא בא משבט דן,

ועל זה שחיבב לגור בשפת הים בדקו לראות

מאיזה שבט הוא.

ותראה צא אבנינזר שבשירת דבורה בשופטים

הוא בא בהפטרה שם, פרשת בשנה.

כתוב גם על אשר

שישב לחוף ימים.

אז ממילא עליו היו צריכים לבדוק אם הוא מזבולון או מאשר.

הראשון לא בדקו,

כי דן ידין, דונו דיני, נגמר הסיפור.

אבל זה שרוצה דווקא חוף ימים תמיד,

זה צריך לבדוק, יש גם אשר ויש גם זבולון, ומצאו בסוף שהוא מזבולון.

כשהחזון יישמע זאת התפעל מאוד ואמר כך צריכים ללמוד דף גמרא,

לברר מה השוני, למה פה לא בדקו, למה פה כן בדקו וכולי וכולי.

צריך

ואנחנו נשאל, ולמאי נפקא מינא בדקו או לא בדקו, לאיזה עניין היו צריכים לדעת מאיזה שבט הוא, מאיזה שבט לא הוא,

מה נפקא מינא על העניין שבא לדון ומה הוא דיבר ואמר.

אז לא מדובר שהוא בא לדון, זה בא לדון, זה בלי לדון, זה בדקו, זה מה עולה,

צריך לבדוק, ככה לומדים דף גמרא, צריך לבדוק כל דבר.

לישועתך קיוויתי אדוני.

מנהג ישראל לומר פסוק זה בכמה הזדמנויות.

קריאת שמע שעל המיטה,

יש מנהג לומר אותו לפני שחרית,

ונוהגים לכפול את הפסוק הזה בשינויים.

לישועתך קיוויתי אדוני,

קיוויתי אדוני לישועתך, או לישועתך אדוני קיוויתי,

ואדוני לישועתך קיוויתי,

וכן בארמית.

נפורקנך

סברית השם.

בספר אוזניים לתורה, בפרשת בית חנן, כי יש בזה רמז.

כשאדם צריך ישועה,

יש לו לבקש מהשם בכל דרך שהיא.

בתחילה נראה לו שהקדוש ברוך הוא רחוק ממנו.

הוא צריך ישועה ונראה לו שהקדוש ברוך הוא רחוק ממנו.

אז זה אומר הפסוק, לישועתך קוויתי אדוני.

שם השם נמצא בסוף פסוק החוק.

כתיבה שלישית.

אחר כך הוא מתחזק עוד ומבקש עוד ועוד הוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא כבר מתקרב אליו, הוא מתקרב אליו.

אז לכן הוא אומר קוויתי אדוני לישועתך או לישועתך אדוני קוויתי. העיקר ששם השם יהיה השני כבר.

לא שלישי, השני.

כשאדם מתחזק עוד ומבקש עוד עוד ממש נראה אליו שהקדוש ברוך הוא זה הוא כבר מושיע אותו לידו.

אדוני לישועתך קיוויתי.

זאת אומרת צריך לבקש ישועה מכל צד.

גם אם בדרך רגילה לא נראה שהישועה קרובה.

אז הפסוק הזה מגלה לנו שזה תלוי כמה אתה מפציר ומבקש באמת

וכמה אתה מרגיש שאתה מתקרב, ממילא הקדוש ברוך הוא מתקרב אליו.

בנימין זאב יטרף

עד הסוף ולערב יחלק שלל.

אה,

בעל הטורים הקדוש.

וואי וואי וואי, זה לא אנושי.

היהודי הזה שהיה בעם ישראל זה לא אנושי.

מלאך.

כתב

התחלת התיבות

שאחר השמות של כל בני יעקב,

כגון אחרי השם ראובן,

מה כתוב? ראובן בכורי אתה.

אז הראשי תיבות

ראובן ב'

זה ב'.

אחרי שמעון ולוי כתוב אחים, אז זה א'.

אחרי יהודה אתה יודוך אחיך.

א' זה א'.

וכל השאר.

עולה כל סך

הראשי תיבות.

‫זאת אומרת, שאחרי השמות של השבטים ‫עולה ש״ס״א, ש״ס״א,

‫365, כמניין ימות החמה.

‫והאותיות האחרונות של הברכות ‫של כל בני יעקב

‫עולה לחשבון

ש״נ״ד,

‫354, כמניין ימות החמה.

‫וזה שנאמר, אומר בירמיה, ‫כה אמר ה',

‫נותן שמש

לאור יומם,

‫חוקות ירח וכוכבים לאור לילה.

‫אם ימושו החוקים האלה מלפניי, ‫נאום אדוניי,

‫גם זרע ישראל ישבתו ‫מהיות גוי לפניי כל הימים.

‫השבטים הקדושים

‫הם כמו חוקות שמיים בארץ,

‫השמש בירח,

‫שהם קובעים את היום והלילה

כל החיים,

‫מבטיח הקדוש ברוך הוא שעם ישראל ‫לא יתבטל ולא ישבתו

‫מנהיות גוי לפניו כל הימים, ‫כמו שהשמש בירח לא מתבטל.

‫הם ימושו החוקים האלה מלפניי.

‫איזה חוקים? של יום ולילה,

‫365 או 350, ‫וכל זה מרומז בשבטים,

‫בראשי תיבות, בסופי תיבות,

‫של הברכות שברך יעקב.

‫מה זה הדברים האלה? ‫איך השם שם בפיו

‫להגיד את הברכות באופן כזה ‫שייצא בדיוק להתחבר עם ירמיה,

‫לי כמידי דלא רמיזה באורייתא, ‫אין לך דבר שלא רמוז בתוך התורה? ‫הרי יש

ארבע דרכים פשט ומאז לעשות את זה, ‫ומאז כשנמצא,

‫רואים שהכול, אפילו מנהגים

‫של עם ישראל מוזים מפסוקים, ‫הכול נמצא בפנינו.

‫ועכשיו אתם לא תאמינו משהו.

כותב רשי

בעלו יש מהם שלא ברחם אלא קינטרן

אלא ככה פירוש וזאת אשר דיבר להם אביהם

יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי

מה פירוש ולא יש בהם שלא ברחם אלא קינטרן אז יכול להיות שהוא לא ברך לראובן שמעון ולוי רק אמר להם תוכחת

תלמוד לומר

ויברך אותם

כולם במשמע

ולמדנו שהוא בירך את כולם באותן ברכות

מעבר לפרטיות

הוא בירך את כולם בכלל הברכות של כולם

פירש בעל האפלואי

בפנים יפות

שבטי ים מצד יעקב אבינו

היו כולם אחד באחדות גמורה

וכל החילוק וההפרדה ביניהם

היה רק מצד האימהות

שמזה נתפשטו חילוקי הדרגות ביניהם

זאת אומרת מצד יעקב אבינו הוא אבא משותף לכל השבטים

אז מצידו

כולם אחד באחדות גמורה

אבל האימהות הן שונות

רחל זה לא לאה ובלהה זה לא זלפה וכן הלאה

ומזה נתפשטו

חילוקי הדרגות ביניהם

ויש רמז

רמז לדבר במאמר שלמה המלך על המשלום בקהלת זן כח

אומר הפסוק

אדם אחד מאלף מצאתי

ואישה בכל אלה

לא מצאתי

האבות

אברהם

יצחק

וישראל

עולה מניינם ביחד אלף

אדם אחד מאלף

לרמוז שהם כלולים באחודים כאחד

בלי שום פירוד

כמו שמרמז המספר אלף

שהוא רמוז באות א',

אז כמו שא' זה אחד ככה כל השבטים הם אחד

וזהו אדם אחד מאלף מצאתי

אבל האימהות,

שרה,

רבקה,

רחל,

לאה,

זה גם עולה אלף פחות אבל פ״ו,

פחות שמונים ושש.

וזה יוצא כמניין, כל אלה,

כל אלה זה שמונים ושש.

אז זה מה שכתוב בפסוק.

אדם אחד מאלף מצאתי

ואישה בכל אלה, שזה שמונים ושש, לא מצאתי.

בגלל האימהות חסר באחדות ובאיחוד ויש חילוק וריבוי.

נו, אתם יכולים להבין דבר כזה.

מי קבע את השמות שיצאו ככה ויצאו ככה וחשבון ככה והוא כותב שמה

שלמה המלך אחר כך את הדברים האלה.

לא יאומן כי סיפר.

וזה שאומר הכתוב

כל אלה שבטי ישראל 12. חלוקים השבטים

זה מצד האימהות.

שזה נרמז בכל אלה שבטי ישראל 12. כל אלה שוב פעם מ-86.

זה החסר מהאלף, מהשלמות.

ומצד אביהם כולם אחודיים.

ולכן ויברך אותם,

את כולם

לא היה שלושה שורה קינטר.

הוא בירך את כולם כאחד מצידו

וכולם אחד.

מצד האימהות יש שוני בעמדים מדהים, פנים יפות.

בעל האפלואי.

וידבר יוסף אל בית פרעה.

דברו נא באוזני פרעה.

למה נזקק יוסף לשליחים לדבר עם פרעה?

למה הוא לא יכול הוא בעצמו לדבר איתו כשהוא רוצה ללכת לקבור את אביר?

אז שוב מובא בפנים יפות

וכן בנציב

וכן במשך חוכמה

לומדים מכאן דרך ארץ.

אין לעמוד לפני המלך אלא בדרך כבוד.

כמו שמצאנו

בעת שהוציאו את יוסף מבית האסורים מיד ויגלח ויחלף שמלותיו.

גם כאן מכיוון שהיה יוסף אונן

אבא שלו נפטר ועוד לא נקבע

אז הוא לא רצה ללבוש בגדי מלכות

ולעמוד לפני המלך

בגלל אנינותו,

אפילו שעדיין לא חלו עליו דיני אבלות.

אז לכן הוא שלח אחרים שידברו כי אחרת הוא יצטרך להתלבש כמו שזה והוא לא מרגיש

בתור אונן עכשיו זה מתאים שהוא ילבש עכשיו בגדי מלכות.

ומכאן יש להביא ראייה לדעת היש שומרים שהביא הרמות

ביורה דעה שמ״א שאף אונן אסור בתגלחת.

כמו שיוסף לא רצה

אז מפה מביאים ראייה.

אז אם יוסף בשביל להיכנס לפרעה הגמד

הגובה שלו היה קצת יותר מזה ככה.

הוא היה יושב על מדרכה ומדדד את הביניים ככה.

אז הגמד הזה צריך יוסף לעמוד לפניו עם בגדי מלכות.

אז כשבן אדם בא לבית הכנסת

לפני מלך מנחה המנחים, שכינה, שריה,

לא צריך להתלבש?

חליפה, וכובע, ולהיכנס לפני השם, וכו' וכו'.

לכבד את בית אלוקינו עם פרעה הקטן הזה,

שהיה רשע,

אז צריך לכבד כי זה מלכות,

אז לכבד את השם לא צריך.

ויעל יוסף לקבור את אביו

ויעלו איתו כל עבדי פרעה

וכתוב גם ויעל עמו גם רחם

גם פרשים

הנציב מעמק דבר

עומד על השינוי

כתוב פה איתו ואימו

איתו עלו כל עבדי פרעה ואימו גם רחם גם פרשים מה השוני בין איתו לאימו?

אז הוא אומר החילוק הוא

כשאתה אומר אימו

זה באותה דעה,

באותה מטרה

כמו שהוא הולך

אבל איתו

זה רק ללוותו איתו

אבל לא אימו ביחד לאותה מטרה

עבדי פרעה

הם רק כיבדו את יוסף בגלל שהוא משנה למלך והם עלו איתו

צריך ללוות את המשנה למלך,

אבל לא אכפת להם שזה הוא הולך לקבור או לא לקבור זה לא מעניין אותם, זה לא המטרה שלהם שהם הלכו בשביל

לקיים את הכיבוד שצריך לכבד משני רבים

אבל הם לא הצטערו בצער הנפטר ולא כלום, זה לא עניינם

אבל הרכב והפרשים

שהם באו להגן

שלא יהיה נזק

במיתת יעקב

כמו שמבאר רבנו בחייה תכף נראה

לכן כתוב שהם עלו עימו למטרה שהוא הולך לקבור את יעקב וצריך לשמור

זה המשמר ביטחון ששומר שכל סדרי הלוויה יהיו כראוי

ושלא יהיו שום תקלות וכו' וכו'.

ומה כותב רבנו בחייה?

שכתוב בספר יוסף בן גוריון

צפו

הבן של אליפז

שהוא הבן של עשו

ארב להם בדרך

הרי עשו ומשפחתו

ערערו על הקבורה של יעקב במערת המכפלה בטענה

שזה שייך לעשו מה פתאום קוברים את יעקב בשביל עשו

אז הוא ארב להם בדרך

והתקוטט על הקבורה עמהם

עד שערכו מלחמה

וגברה יד יוסף

ותפס אותו עם מבחר גיבוריו

והביאו את ספו למצרים

ועמד שם כל ימיו בבית האסורים

עד שמת יוסף אז למעלה מחמישים שנה הוא היה בכלא

כאשר מת יוסף

ברח משם

והלך לארץ כנפניה

ומלך על כיתיים ברומי

ובסוף מלך על ארץ יוון איטליה

והוא היה המלך הראשון ברומי

והוא בנה ההיכל הראשון ברומי

ולכן כתוב

שעלו עמו גם רכב גם פרשים

וזה מה ששמר

שלא הצליחו לעשות את

מאב הים

אז נחזור על מה שהיה

למרות שזה ידוע

אמרו חכמים זיכרונם לך בסוטה יד גימל

בעת שהגיעו למערת המכפלה

בא עשה ומעכב

אמר שני הוא

אמרו לו מכרת

אמר מכרתי חלק הבכורה

אבל חלק פשוט לא מכרתי

אמרו לו כתוב בקברי אשר קריתי לי

אמר להם הוציאו שטר מכירה

תראו לי

אמרו לו שטר בארץ מצרים

אז מי ילך?

ילך נפתלי שהוא קלקה איילה

מה היה שם חושים

הבן של דן?

הוא היה

כבד שמיעה, מה שנקרא חרש.

הוא רואה שהסבא מוטל על הרצפה.

והם מתדיינים שם, והוא לא שומע.

אמר, מאי היי?

אמרו לו, עיסא מעכה בקבורה עד שיביא נפתלי השטר ממצרים.

אמר להם, ועד שיבוא נפתלי ממצרים, יהיה אבי אבא מונח בביזיון?

טעף, ערף את ראשו.

והראש התגרגל למערת המכפלה,

וראשו של עיסא נקבר שמה,

בגופו החוץ למטה.

ויש לתמוה,

אף אחד מהאחים לא יתעורר לשאלה כזאת, מה?

הוא מערער עכשיו על הקבורה,

והסבא יושב פה עד שיחזור נפתלי ממצרים על הרצפה, ככה?

איך יכלו השבטים, הבנים, לסבול את זה?

אבל היות והם נכנסו איתו לויכוחים, ונהיה משא ומתן,

כל דיבור הם חשבו טוב, הנה פה נוכיח לו, פה כבר נשכנע אותו, פה כבר זה ייגמר.

מדיבור לדיבור בינתיים שוכב הצדיק,

ויש מצב שנקרא הסתגלות.

אז הם הסתגלו למצב,

וטבעו של אדם שיכול להסתגל אפילו לתנאים גרועים ביותר, אם זה בא אחד אחרי השני אפילו, בקצת,

לאט לאט, והופ!

כבר לא שם לב.

אבל חושים בן דן היה כבד שמיעה,

ולא ידע מה הוויכוח שמתנהל שם.

הוא רואה את המצב של החרפה והביזיון

שהסבא מוטל ברצפה.

הוא לא התרגל למצב,

לא היה לו משא ומתן,

ומיד ערף את ראשו ושם קץ לכל העניין בלי שהיות.

‫טוב,

עכשיו תשמע עוד דברים.

‫אני לא יודע כמה יודעים אותם, ‫אבל טוב לדעת אותו.

‫כתוב בפסוק, בואו נגיד את הפסוק.

פסוק המלא.

‫כתוב בישוב יוסף,

מצרימה,

‫הוא ואחיו וכל העונים איתו,

‫נקבור את אביו

אחרי קוברו את אביו.

‫מה זה לקבור את אביו

אחרי קוברו את אביו?

‫כותב הרוגוצ'ובר,

‫זכר צדיק לברכה,

‫בצופנת פעניה,

‫לקבור את אביו זה יעקב, ‫אחרי קוברו את אביו

מדובר על יצחק,

‫שיצחק הוא האבא של יעקב.

‫אז לקבור את אביו, יעקב, ‫אחרי קוברו את אביו של יעקב הוא יצחק.

‫בירושלמי, בתענית,

‫אמר רבי שמואל ברבי יצחק, ‫אבות,

דרך הסיבה הם קבורים.

‫יש אומרים הסבה?

‫הסיבה אנחנו אומרים התימנים.

‫אז הוא אומר שדרך הסיבה קבורים האבות.

‫מה זה אומר? כמו הסיבה בפסח.

‫שאדם מסב על צד שמאל וכולי,

‫דרך כבוד, דרך חירות.

‫ואיך היא דרך הסיבה?

‫מובא בברכות מ״ו.

‫בזמן שאין שתי מיתות,

‫גדול מסב בראש,

‫ושני לו למטה.

‫הימנו בשמאלו.

‫בזמן שהם שלוש מיטות,

‫גדול מסב בראש,

‫שני לו למעלה הימנו בצד ימין,

‫ושלישי לו למטה הימנו בצד שמאל.

‫לפי זה מבואר.

‫קודם שקברו את יעקב,

‫היה יצחק קבור לשמאלו של אברהם.

‫וכשרצו לקבור את יעקב,

‫דרך הסיבה צריך לפנות את יצחק מקברו,

‫ולקבור אותו עכשיו לימינו של אברהם, ‫כי זה דרך הסיבה בשלוש מיטות.

‫ורק אחר כך קברו את יעקב ‫לשמאלו של אברהם ‫בתוך הקבר שהיה בו יצחק.

‫זה הכתוב, אומר, לקבור את אביו,

‫אחר קוברו את אביו.

‫זאת אומרת, לקבור את יעקב,

‫אחרי שקברו קודם את יצחק, ‫הוציאו אותו מהקבר איפה שהוא היה,

‫וקברו אותו

לימינו של אברהם,

‫ואז הכניסו את יעקב במקומו.

‫זאת אומרת, צריכים היו תחילה ‫לפנות את יצחק לקוברו לימין אברהם, ‫ואחר כך קוברו את יעקב לשמאלו.

‫זה מביא הרוגוצ'ובר את הירושלמי ‫ואת הגמרא בברכות,

‫ואומר שזה הפירוש, לקבור

את אביו, ‫אחר קוברו את אביו, כמו שמסביר,

‫כן.

עכשיו,

‫בספר משולחן רבי אליהו ברוך, ‫בעמוד ריב,

‫מוסיף על זה, ‫הנה יוסף אמר לפרעו,

‫יוסף אומר לפרעו,

‫אבי השביעני לאמור,

‫הנה אנוכי מת בקברי

‫אשר קריתי לי בארץ כנען,

‫שמה תקברני. יוסף מספר לפרעו, ‫שאבא שלו אמר לו, ‫תשמע, תקבור אותי בקבר שאני קריתי לי.

‫מה זה הלשון קריתי לי?

‫רשי אומר, כפישוטו,

‫כמו כי יכרה איש יחפור

בקבר שח...

‫שפרתי לי.

וצריך ביאור? הרי לא מצינו ‫שקרא יעקב כפר לעצמו.

‫ואכן רש״י מפרש שם עוד, על פי המדרש,

‫שקראתי זה קניתי.

כן, כמו לשון משנה.

‫אבל הפשט של המקרא צריך ביאור.

‫לפי האמור, נייחא.

‫הקבר שקרא יעקב בעבור יצחק,

‫שימש לבסוף בעבור יעקב עצמו.

‫אותו קבר שהיה בו יצחק,

‫הרי הוציאו אותו משם ‫ושמו אותו לימינו של אברהם.

‫אז בעצם הוא קרא יעקב את הקבר ‫בסוף לעצמו, ‫כי הוא יודע שבסוף יוציאו

את יצחק ויעתיקו אותו ממקומו,

‫ואז הוא יהיה במקומו באותו מקום.

‫אז זה קראתי לי. ‫עקב אומר אשר קראתי לי,

‫כי בסוף אני נמצא בתוך ‫הקבר של יצחק אבינו.

‫אבל תשמעו, כתוב בשולחן ערוך, ‫יורד לי על סימן שסד,

‫חוצב קבר לאביו.

‫וקברו במקום אחר,

‫לא ייקבר בו עולמית.

‫זאת אומרת, אם אתה חצבת קבר לאבא,

‫ובסוף קברת את אבא במקום אחר, ‫נשאר הקבר הראשון שקרית בשביל האבא פנוי.

‫אתה לא יכול אתה, בן,

‫להיקבר באותו קבר.

‫אז איך פה, מה קרה פה?

‫מה קרה פה?

‫וזה למה לא? משום כבוד אוויר.

‫לכן אמר יעקב,

‫לא, לא, לא,

‫אני לא כריתי בשביל להביא, ‫אני כריתי לי.

‫זאת אומרת, איך יהיה מותר לי ‫להיקבר במקום

של

אבא יצחק? איך אני יכול?

‫אז הוא אמר, מההתחלה הכוונה שלי הייתה ‫שהוא רק יובא לקבורה ‫ואחר כך יועתק,

‫והקבר בעצם הוא בשבילי.

‫באופן כזה זה מותר.

‫כי פה זה זמנית,

‫הקבר הוא בשבילו, בשביל יעקב.

‫אבל הוא יודע שבינתיים...

אם ישימו את יצחק שמה לפי סדר ההסיבה

ואחרי זה בגלל שהוא בא

ויצחק גדול ממנו

אז את הגדול מעבירים לימינו של אברהם

ואז הוא חוזר להיות בקברו שלו שהוא קרא לעצמו

טוב עכשיו יש שאלה

היכן מצינו שיעקב אמר לי יוסף

שיקבור אותו בקבר שהוא קרא לו

כמו שאמר יוסף לפרעה

שאבא שלו יעקב ציווה לקברו בקבר אשר קריתי לי

איפה שמענו שיעקב אומר את זה ליוסף כמו שיוסף מספר לפרעה

שככה אמר לו אבא שלו איפה זה כתוב?

איפה זה כתוב?

צריך לומר

בהתחלת הפרשה בפסוק ל'

יעקב מצווה את יוסף

שלא יקבור אותו במצרים

ומה אמר לו?

וכברתני בקבורתם

דהיינו בקבר של יצחק תקבור אותי בקבורה איפה שנקברו הם האבות

שם אתה קובר אותי זאת אומרת איפה זה?

בתוך הקבר איפה שנמצא יצחק

שאותו הוא קרא לעצמו

אז לכן כשיוסף מספר את הסיפור לפרעה שאבא שלו אמר בקברי אשר קריתי הוא אמר לו את זה בקבורתם

מדהים

טוב

אז אני אגיד לכם עוד כמה דברים יפייפיים ככה שיהיה לכם לשולחן שבת

אביך ציווה לפני מותו לאמור

כה תאמרו לי יוסף

אנא

שא נא פשע אחיך וחטאתם

כתב רבנו החטם סופר זכר צדיק לברכה

דברים נשגבים מרבנו שמשון מאוסטרופולי

זכותו תגן עלינו אמן

זכר צדיק לברכה

שמובא בחגיגה יג

ארבעת החיות במרכבה העליונה הם

אריה

שור

נשר ואדם

אריה מלך החיות

שור מלך הבהמות נשר מלך העופות ואדם מלך הלט

ויוסף

ותבנית שור

כתוב וברצונם עיכרו שור

על פי זה

באר רבי שמשון מאוסטרופולי את המילים

אנא

סאנא

התיבה אנא

ראשי תיבות אריה

נשר אדם

מה חסר? שור

מה הם רמזו לו?

אם תהיה אכזרי מלמחול

לא תקבע תבנית שור במרכבה העליונה

אנא

אבל אם תסע לנו ותמחל

אם זה יהיה סאנא

אז

התיבות סאנא זה שור אריה נשר אדם

תהיה מרכבה בשלמות אם תמחל לנו

אנא

סאנא

על פי זה מבאר החתם סופר

כבר לא רבי שמשון מאוסטרופולי אלא כבר אומר החתם סופר

על פי זה

מבאר את המשך דברי אחים

אביך ציווה לפני מותו לאמור

דהיינו

יעקב אמר לא ליוסף לפני מותו

אין שדי נראה אליי בלוז

בארץ כנען

ויברך אותי

ראשי התיבות של תחילת הפסוק הזה

הרי הם

א',

ש',

נון,

א',

אל זה א', שדי זה ש', נראה זה נון, אליי,

זה א',

ראשי תיבות

אריה שור נשר אדם

וזה ראה יעקב בחלומו בלוז

אל שדי נראה אליי בלוז

‫חלום,

‫ורומז לו שצריך להיות

‫ארבעת השור, הארגן, הנשר והאדם,

‫צריך להיות במרכבה.

‫אז בעצם מה שהם אומרים, ‫אביך ציווה לפני מותו לאמור,

‫לא ציווה אותנו.

‫הוא ציווה אותך.

‫הוא אמר לי, יוסף לפני מותו, ‫אל שעדיין נראה עליי בלוז, ‫ורמז לו שצריך להיות ‫אריה שור נשר אדם, ‫כמו שהם אמרו לו, סע נא.

‫לא יאומן כי סופר.

‫אז כל זה,

‫וכל הכוונות וכל הדיבורים,

‫הכול רמוז בתוך האותיות של הפסוקים.

‫ועוד דבר,

‫עוד דבר,

‫בתיבות אנא סאנא

‫יש שבע אותיות,

‫ואם אתה קורא ישר,

‫ואם אתה קורא הפוך, זה יוצא אנא סאנא.

‫מה הם רמזו לו?

‫כל המעביר על מידותיו,

‫מעבירים לו על כל פשעיו. ‫אתה מעביר, מעבירים לך.

‫זאת אומרת,

‫אמרו לו האחים,

‫נכון, אתה סבלת סבל גדול ונורא ‫שגרמנו לך במשך שנים,

אבל תדע, יש לך הזדמנות גדולה ‫אם תעביר על מידותיך,

למחול לנו.

‫ככה ינהגו עמך מן השמיים ‫מדקן הנגן מידה.

‫המוחל, מוחל אם לא.

‫אנא סאנא,

‫אנא סאנא,

‫מדקן נגדו.

‫איזה דברים אני אומר לכם.

‫לא יאומן כי יסופף.

טוב,

‫אז אם אנחנו כבר פה,

‫כתב רבנו בחייה,

‫והנה אחיו ביקשו ממנו מחילה,

‫ולא מבאר הכתוב שהוא מחלם.

‫וכבר אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, ‫ביום הפה,

‫שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה,

אינו נמחל לעולם

עד שירצה את חברו.

אז אף על פי שהזכיר הכתוב וינחם אותם וידבר על ליבם

שנראה בזה שהיה להם ריצוי עם יוסף,

מכל מקום לא ראינו שהזכיר הכתוב

מחילה ביוסף,

ולא שיודה להם

שהוא נושא את פשעם וחטאתם

ואם כן מתו בעונשם

בלי מחילת יוסף

ואי אפשר להתכפר עוונם

רב במחילתו.

לכן אומר רבנו בכי,

הוצרך העונש להיות כמוס וחתום

ולהיפקד אחר זמן בעניין עשרה הרוגי מלכות

שחזרו בגלגול לתקן

את הדבר הזה.

ולמה לא מחל?

הרי אמרו לו, סא נא,

למה לא מחל?

לא שמענו שהם ביקשו ממנו מחילה, הם רק סיפרו לו שאבא ביקש לפני מותו,

תאמרו לי, יוסף, אנא סא נא פשע חכם וחטטה,

ונכון שקראנו לך צער והכול והכול והכול, אבל תדע לך, אם אתה תמחל לנו, הם ימחלו לך, רגע, רגע,

ומה עם הבקשת מחילה

על כל מה שעשיתם וכו'? לא נשמע גם כן שהם בעצמם

פונים אליו ומתחרטים ומבקשים ממנו מחילה והכול,

אז אם הם לא ביקשו מחילה,

אז על מה הוא ימחל?

הוא רק אמר להם, תשמעו, הכל תגלגל מהשמיים לטובה, הקדוש ברוך הוא

חשבה לטובה, אתם חשבתם לרעה, אבל לא חשבתם לטובה.

זהו, הרגיע אותם, אני לא אתנקם בכם, ולא כלום לא זה, אבל מחילה לא היה פה, גם הם לא ביקשו.

אז לצערנו הרב זה נגמר ככה.

בימות יוסף בן מאה ועשר שנים.

וצריך עיון למה נכפל הפסוק

שיוסף מת בן מאה ועשר שנים.

בפסוק כב כתוב

ויחי יוסף 110 שנים

אם הוא חי 110 אז הוא מת 110. למה צריך לכתוב פעמיים?

הרב קנייבסקי זכר צדיק וברכה כותב שחכמים זיכרונם לברכה אומרים

שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים

לפי זה יש לבאר

שהפסוק בא לומר

שיוסף מת בדיוק

כשהגיע למאה ועשר שנים באותו יום שנולד

ולכן התורה כפלה שיוסף מת בין מאה ועשר שנים

במדרש מובא שיוסף נולד בכא תשרי

שזה הושענה רבה

ממילא צריך לומר שהוא מת גם בהושענה רבה

לפי זה כתב מאה ועשר סופי תיבות ה' ר'

הושענה רבה

גם זה רבוז

בשבת למדתי עם הרבנית

ואמרתי לה את זה

שיוסף

נולד בהושענה רבה ונפטר בהושענה רבה

ואבא שלה מנוע חמי

נפטר בהושענה רבה

והשם שלו יוסף

אורו עיניה

הכל יודו חם והכל ישבחו חם והכל יאמרו לו והכל יאמרו

את קדוש כשם הכל יודו חם והכל ישבחו חם והכל

יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם ישמחו ממלכותיך שומרי שומרי שומרי שעמד מקוראם חליק שבע

שמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרשמרש

תודה רבה.