פרפראות וחדושים לפרשת ויחי תשפ''ו - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום דוד נטע בן חנה יזכה לרפואה שלמה,

ויהי רצון שלא יישאר בגופו ונפשו שום זכר לאירוע מוחי,

ובנו הבכור יתחזק בירת שמיים מהרה, אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת ויחי שנת תשפוא

ויחי יעקב בארץ מצרים

רבנו יואל מסטמר זכר צדיק וברכה

אומר הפרשה הקודמת ויגש מסתיימת במילים ויפרו וירבו מאוד

הפרשה הנוכחית מתחילה ויחי יעקב

על זה אומר רשי פרשה זו סתומה

סתומה בסתם זה שהפרשה שמסתיימת ומתחילה מחוברות ביחד כאילו זה המשך פסוק אחר פסוק אחר פסוק בלי הפסק

כמו בפרשה פתוחה.

אבל מה עוד רמוז פה בפרשה זו סתומה?

בא לרמוז אף על פי שבני ישראל פרו

ורבו למשפחות ברוכות ומרובות ילדים

עם כל זה

בייחי יעקב

יעקב חי ופרנס את משפחתו הגדולה

בעל הטורים אומר שהוא ראה שישים ריבו מילדיו

הוא היה בים סוף

שהם עברו בים סוף, וירא ישראל את היד הגדולה

אשר עשה השם במצב

ונשאלת השאלה מהיכן יכול לפרנס עם כזה גדול

התירוץ הפרשה הזו סתומה

זאת אומרת זה דברים שנתונים ביד השם, איך הוא מפרנס ואיך נותן לפרנס ואיך הכול

זה הכול ביד השם

כמו שאמרנו

בפרשה הקודמת האלוהים הזן אותי מעודי ועד היום הזה

מעודי אמרנו זה 130 הזה זה 17 כמו שהוא זן אותי 130 שנה

גם עכשיו מה שיוסף מכלכל אותי זה האלוהים

‫הזן אותי, אומר התרגום.

‫זאת אומרת,

‫הקדוש ברוך הוא, בסיבות כאלה ואחרות,

‫דואג לפרנס כל אדם וכולי, ‫אבל זה הוא המפרנס,

הוא הכול.

‫וזו פרשה סתומה, כי כל אחד,

‫מגיע לו המזונות בדרך כזאת ואחרת.

‫היום בבוקר שמעתי משני בחורים ‫שהם שכרו דירה ב-2,000 שקל,

‫34 מטר,

‫סוויטה קטנה כזאת באיזשהו מקום. ‫בלי כלום, אין כלום, ‫והם מושרים, מחייכים והכול,

‫ישנים היום על מזרון,

‫מחר ירכיבו איזו מיטה, עדיין אין מקרר,

‫אין תנור, אין,

‫נעלי בית יש, אבל כל השאר,

‫והם מבסוטים. מה זה ברוך השם? ‫זה פרשה סתומה.

‫אי אפשר להבין דברים בהם.

‫ויחי יעקב בארץ מצרים. ‫שתי פרשיות מספרות על מיטת צדיקים,

‫והן נקראות בשם חיים.

‫ויחי יעקב.

‫חיים זה ההפך ממוות.

‫פרשת חיי שרה מספרת על מיטתה ‫של אימנו שרה,

‫ולמרות זאת נקראת חיי שרה.

‫גם הפרשה הזאת מספרת על מותו ‫של יעקב אבינו, ‫והיא נקראת ויחי יעקב.

‫ללמד אותנו שרק החיים הנצחיים ‫לאחר המוות

‫הם החיים האמיתיים.

זהו.

איך שמתים, מתחילים החיים האמיתיים.

פה זה רק מעבר, כחלום יעוף.

‫חיש גז ונעופה.

‫ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה,

‫ויחי ימי יעקב,

‫שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה.

‫למה הקדימה תורת המאוחר

‫שנכתב

שני חיי יעקב

‫קודם שכתבה התורה כמה דברים ‫שהיו זמן רב לפני מיתתו.

‫שהרי לאחר שנכתב סכום,

‫שנות חייו של יעקב,

‫חזרה התורה וכותבת,

‫מהי אחר הדברים האלה, ‫מי אומר לי...

יוסף,

הנה אביך חולה,

ולא ידוע שכל מקום שנאמר אחרי,

זה מופלג,

זה מרחק רב,

בזמן.

נמצא שזמן רב קודם מותו של יעקב,

הוא אמר לי יוסף,

אל נא תקברני במצרים.

בזמן מופלג אחרי כן נעשה חולה.

אז למה הקדימה התורה לכתוב לפני שני עניינים אלו את מספר שני חייו של יעקב,

שמשמע שכבר מת?

כאילו זה הסיום,

ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים שנה, זה סיכום.

אלא יש לומר שהקדימה התורה לכתוב את השנים של חיי יעקב,

להודיע לנו שיעקב אבינו לא מת,

כמו שמבואר בגמרא בתענית ה'.

בהיינו שכשם שאחר שאמרה תורה,

בהיא ימי יעקב,

שני חייו שבע וארבעים ומעט שנה,

עדיין מספרת לנו תורה על ימי חייו כאילו הוא ממש חי,

ונרמז שלעולם נשאר בחיים ואף לאחר מיתתו נשאר חי.

זה מביא זרע שמשון,

צדיק גדול.

וידוע,

כשבאו לקבור אותו במערת המכפלה וחושים בן דן התיז את ראשו של עשיו,

הרים יעקב את ראשו וחייך.

זה חי או מת?

חי.

ואמרנו ש...

אמרנו או עוד לא אמרנו, אנחנו תכף נראה אם אמרנו או לא אמרנו,

שבעצם הוא היה צדיק יסוד עולם, והוא היה גדול מהאבות,

מאברהם ויצחק.

ולא קוברים צדיק גמור נהיה צדיק שאינו גמור.

אז איך זה שמו אותו לידם?

כי הוא בחיר שבאבות.

איך שמו אותו לידם?

הוא נשאר בחיים.

וצדיקים במיטתם גדולים מבחייהם.

אז הם עלו עוד יותר, ואז נשתוו, אז אפשר לדור במחיצה אחת.

טוב, אם לא מצאתי חן בעיניך,

שימנה יד אחד תחת ירחי.

למה יד?

עקובה לבן שלו יוסף בלשון בקשה ותחנונים

למה לא גזר עליו בגזירת כיבוד אב ואם?

אם היה גוזר בגזירת כיבוד אב ואם

אז זה מצוות עשה

ושוב לא הייתה שבועה חלה על קיומה

שכן דין הוא בגמרא

כי הנשבע לקיים מצווה

אין שבועתו חלה

שהרי הוא מושבע ועומד על כך

ואין שבועה חלה על שבועה

מה תשבע?

שאתה תקיים את המצווה שאבא שלך ציווה אותך שזה כיבוד אב ואם?

אתה לא יכול להישבע על מה שאתה מושבע

אז ממילא לא הייתה חלה השבועה

אם היה מצווה אותו

אז כדי לתת מקום שתחול לשבועה

נזהר יעקב שהשבועה לא תהיה על קיום מצווה

ולכן לא ציווה את יוסף על כך

שהרי בכך היה הופך את בקשתו למצוות עשה של כיבוד אב ואם

אלא ביקש בדרך בקשה כדי שיהיה ברצונו הטוב של יוסף לקבור אותו בארץ תנען

בקשה בלבד

על זה, על בקשה אפשר להשביע

על השבועה תחול

וזה גם הפשט של דברי יעקב

ועשית עמדי חסד ואמת

ההסכמה של יוסף להישבע זה היה חסד

שכן הייתה זו שבועה על בקשה שהוא התבקש

לא חוב

שהוא חייב למלא

לאחר שהוא נשבע זה הפך להיות אמת

חיוב גמור שמחויב מכוח השבועה

ככה מחדש המהריל דיסקין

למה צריך אבל להשביע אותו, תגיד לו מצווה

אני מבקש ממך,

מצווה אותך,

שתקבור אותי בארץ תנען, זהו, שלום

למה צריך דווקא שבועה ולא מצווה?

אז יש כמה הסברים בזה ותכף נתקדם אז אתם תראו במה מדובר

בהמשך הוא אומר לו אל נא תקברני במצרים

ושכבתי עם אבותיי

ונשאתני ממצרים

וקברתני בקבורתם.

עכשיו

רשי אומר ושכבתי עם אבותיי לא אוהבי ציווי

שהרי כבר נאמר בסוף

וקברתני בקבורתם

אלא שבא לומר אל נא תקברני במצרים

כי סופי נשכב עם אבותיי

נמצא שיש כאן שלושה ציוויים

אל נא תקברני במצרים

ונשאתני ממצרים

וקברתני בקבורתם

אם היה אומר לו קברתני בקבורתם זה כולל הכל

אם הוא יקבר בארץ כנען במחרת המכפלה

אז ודאי שהוא לא קובר אותו במצרים וודאי שהוא נסע אותו ממצרים לכנען

אז למה צריך להגיד שלוש לשונות

הגאון רבי אברהם גרודקה

גרודקה גרודקה זכר צדיק ברכה

אומר רש״י מונה שלושה טעמים

למה לא רצה יעקב לקבל במצרים

סיבה ראשונה

סופה של מצרים להיות עפרה קינים במכת קינים

ומרחשים תחת גופו

סיבה שנייה

שאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות

זאת אומרת בתחיית המתים

בשביל להגיע לארץ ישראל יצטרכו להתגלגל במחילות

מתחת לאדמה עד שיגיעו לכאן

וזה צער גדול

סיבה שלישית

שלא יעשוני מצרים עבודה זרה

אלה שלוש הסיבות

אז לטעם הראשון

עצם הקבורה במצרים מסרב יעקב אומר אל נא תקברני במצרים

אם זה היה הטעם היחיד

יכול היה יוסף לומר

פרעה לא חפץ ביציאתי

מפחד שהוא יעזוב את המקום ומכלכל את כל העולם כולו

ואת החשש מהכינים אפשר לפתור על ידי קבורה בארון במצרים כשאר השבטים

ושוב לא תהיה בעיה עם הכינים

כי הם לא ייכנסו לתוך הארון

אז משום כך

הדגיש יעקב ונשאתני ממצרים

לא חפץ להישאר כאן בשום צורה ואופן

בלא קבורה באדמת מצרים כי הם יעשו אותי עבודה זרה

כאן יעקב לא מזכיר קבורה

כי לישון במצרים לא נחלה

הוא יודע מה יעשו ממנו

עבודה זרה

אולי ימכרו את הליטות שלו על תמונה ואי אפשר לדעת

ועדיין מקום היה ליוסף לטעון

נייחא לא במצרים תיקבר אך מאחר שפרעה מתנגד ליציאתי זו גם הסיבה שהוא שביע אותו

כדי שלא יוכל להפר את השבועה

ויהיה חייב להוציא אותו

אם הוא היה מבקש ציווי בסדר הוא אומר ציווי כיבוד אבאים אבל אם יש לו מניעה הוא אנוס מפרעה

אז הוא לא יכול להוציא אותו

לכן האבא התחכם יעקב להשביע אותו דווקא

ואם היה מצווה אותו השבועה לא תחול

אז ממילא יכול להיות שהוא לא יוכל להוציא אותו

אבל יוסף היה יכול לטעון טוב במצרים לא תיקבר

אבל מאחר שפרעה מתנגד שאני אצא ממצרים

אז נקבור אותך חוץ לחומת מצרים ושמה תיכבר.

ואם אתה מחוץ לחומה אין חשש שיעשו אותך עבודה זרה.

אבל יעקב משיב לטענה הזו מהטעם השלישי אני לא חפץ בגלגול מחילות

ואני חפץ תיכבר שם במערת המכפלה בארץ ישראל.

אז זה על שלוש לשונות.

אל נא תקברני במצרים בגלל הכנים ושכבתי אמרותיהם. ונשאתני ממצרים למה שלא יעשו אמרני עבודה זרה וקברתני בקבורתיו

לא רוצה גלגול מחילות.

שמעת?

ויש תוספת על זה?

הדברים האלה השלושה מרומזים בדברי יעקב שאמרנו ו...

עשית עימדי חסד ואמת

ואל נא תגברני במצרים.

חסד זה כנגד הכנים.

אמת זה כנגד עבודה זרה שהיא ההפך מאמת.

בצער מחילות אל נא תגברני במצרים.

טוב

ושכבתי עם אבותיי ונסתני ממצרים

וקברתני בקבורתם.

בספר המאור שבתורה מביא בשם קטנות אור,

לכאורה

כיוון שיעקב פירט

שישכב עם אבותיו,

מה צריך לחזור ולומר וקברתני בקבורתם?

הרי קודם הוא אמר אל תגברני במצרים שכבתי עם אבותיי.

אז אם אמרת את זה כבר, למה צריך לחזור לומר וקברתני בקבורתם?

אם ושכבתי עם אבותיי, זה כבר תני בקבורתם,

למה צריך להגיד את זה?

אלא יעקב בא לבאר את הבקשה,

איך הוא מבקש לקבור עם אבותיו?

כיוון שאם הוא ימות במצרים,

הרי יאסר להוציאו משם.

וקיימה לן ויורד דעה סימן שסג

דאין מוליכין מת מעיר

שיש בה קברות

לעיר אחרת.

למה?

לפי שזה ביזיון למתים הקבורים שם

שלא קוברים לידם,

אלא רוצים לעבור בקבורה לעיר אחרת.

זה ביזויון למתים של אותה עיר שעוזבים אותה והולכים להיקבר בעיר אחרת.

זה הלכה ביורד דעה.

על זה אמר לו יעקב ופירט שני טעמים בדבר שמה שהוא מבקש זה לא איסור.

האחד,

לפי שהוא מוליכו להיקבר עם אבותיו,

ובקהיה גבנה אין איסור.

הרוצה להיקבר עם אבותיו,

להעביר אותו מכאן לכאן, אין שום איסור.

וכמו שכתב שם הרמה, שבזה אין ביזיון

לפי שנוח לאדם להיקבר עם אבותיו.

ועוד המשיך,

וקברתני בקבורתם,

אני רוצה שתקבור אותי בארץ ישראל.

גם זה נפסק כשמותר.

אפשר להוציא כדי לקבור בארץ ישראל לכן מביאים אנשים מחוץ לארץ לארץ ישראל

כמו שבאר אשח

כיוון שארץ ישראל הוא מקום כפרה בעפר ארץ ישראל מכפר ככתוב וכיפר אדמתו עמו ובזה אין ביזיון למתים שאתה עוזב את המקום משם

עכשיו מובן למה אונסטני ממצרים

ולאחר מכן משכבתי עם אבותיי

שמותר להוציא מחוץ לארץ לארץ ישראל

ויפה פירט לו יעקב את שני הטעמים של הדבר

שיהיה מותר להוציא אותו ממצרים לאחר שהוא ימות

כדי להיקבר גם עם אבותיו וגם בארץ ישראל

ושכבתי עם אבותיי

וכברתני בקבורתיו

מקשים למה צריך כפל לשון ושכבתי וכברתני

הגמרא בסנהדרין

ממזן

כשם שאין קוברים רשע אצל צדיק

כך אין קוברים צדיק גמור אצל צדיק שאינו גמור

כמו שמצינו כמה פעמים בגמרא במערות של צדיקים וחסידים

לפי זה לכאורה קשה

איך אמר יעקב שכבתי עם אבותיי

הרי המדרש בבראשית רבה ע״ו אומר שיעקב היה מובחר שבאבות

ואין קוברים צדיק גמור

עם צדיק שאינו גמור ביחס

צריך לומר שהמדרש שם אומר ושכבתי עם אבותיי

אמר הקדוש ברוך הוא חייך שאתה שוכב

ואין אתה מת

אם כן כיוון שיעקב לא מת

ושאר האבות מתו

וכתוב

בחולין זן גדולים צדיקים במיתתם יותר

מבחייהם

נמצא שעכשיו יהיה יעקב שווה לאבות

כי הם מתים ונתגדלו

גדולים צדיקים במיתתם

והוא חי ועומד באותו סטטוס

הוא לא עולה

אם היה מת היה עוד יותר עולה אבל הוא נשאר חי נשאר במצבו והם עלו ממצבם

אז נשתוו אז יכול להיות

זה הפירוש,

ושכבתי עם אבותיי, לא מת,

שוכר,

אם יש איזה אקשן, הורידו ראש, אפשר לרדת את הראש לחייך,

שכבתי עם אבותיי, לא הוזכר מיתה,

ממילא יכול וכבר תני בקבורתה.

מה יאמר?

אנוכי אעשה כדבריך.

כתב הפנים יפות שהתיבה אנוכי מיותרת לכאורה.

אם היה אומר אעשה כדבריך, אז על מי מדובר?

לא עליו.

ברור, אם אני אומר אעשה כדבריך, זה אני.

למה צריך להגיד אנוכי

אעשה כדבריך?

נראה על פי

מה שפרש הרמב״ן

שהשביע יעקב ליוסף,

שיקבור אותו עם אבותיו.

למה צריך להשביע אותו?

ודאי שלא חשד יעקב בבן שלו לקיים מצווה אשר מצווהו.

למה השביע אותו?

כדי להכריח את פרעה להסכים בדבר.

ועל ידי שנשבע מחויב לשבועתו.

ולכן אמר לו אישה ועלי,

היינו אתה נשבע על דעתי ואין לשבועה כזו התרה.

וכך יהיה הכרח גמור שלא יוכל פרעה לעכב אותו.

בהתחלה פרעה לא הסכים.

מה פתאום?

שר האוצר המדופלם

יעזוב את מצרים?

אני יכול לערער את הכול, אינפלציות, בלאגנים.

אז הוא לא הסכים.

מה אמר לו? אני נשבעתי לאבא. הוא אומר לו, מה אני יכול לעשות? נשבעת? מי אמר לך? אני אשבע.

הוא אומר לו, תשמע רגע, תשמע.

כשאתה בחנת אותי, אם אני יודע שבעים שפות,

בשביל להגיע לכיסא של פרעה היה שבעים מדרגות,

כל שפה שאתה יודע אתה עולה מדרגה.

וככה נקבעת הדרגה שלך אצל פרעה.

הוא עלה שבעים שפות ידע יוסף. מאיפה הוא ידע? בא מלאך ולימד אותו בלילה שבעים שפות.

איפה זה כתוב? בפסוק.

כן? עדות בי יוסף.

יאוסף

עם ו',

שם הוויה,

מלאך בא ונתן לו את הידיעות.

אבל לא רק זה, הוא עלה שגעים

וידע עוד שפה שלא ידע פרעה,

הוא ידע גם לשון הקודש, שפרעה לא ידע.

עכשיו לפי החוק המצרי מי שיודע יותר הוא המלך.

אז פרעה השביע אותו שלא יגלה שהוא יודע יותר ממנו.

אמר לו, בסדר.

עכשיו כשהוא אמר לו, תבטל את השבועה,

אמר, אם אתה מבטל לי את השבועה, אני מבטל את השבועה שלך ואני אגלה לכולם שאני יודע שפה יותר ממך.

אז הוא אמר, טוב, טוב, טוב, טוב.

פרעה אומר לו, עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.

רש״י אומר שם,

אם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך.

רש״י אומר שפרעה אמר לו, אם לא הייתה השבועה אני לא הייתי מניח לך.

טוב,

מעתה יש לפרש שכל הדברים האלה נרמזו בפסוקים.

ביקש יעקב ליוסף.

במה עונה לו יוסף, אמרנו?

אנוכי

אעשה כדבריך.

למה צריך להוסיף את המילה אנוכי?

תגיד, אעשה כדבריך. הוא אומר, לא, אני מצידי אנוכי

אני אעשה כדבריך, אבל אם פרעה ימנע ממני, מה אני אעשה?

אז לכן הוא אומר לו,

אנוכי אעשה כדבריך.

אני חפץ לקיים את דבריך,

אבל מה יקרה אם יהיה עיכוב

במניעה מצד פרעה?

לכן כששמע יעקב שייתכן עיכוב מצד פרעה, הוא אמרתי, שמע לי.

וכך יהיה לו סיבה להכריע לפרעה להסכים לדבר, וזה צלח.

ויאמר יישבע לי ויישבע לו.

האם לא האמין יעקב

להבטחה של יוסף

שהוא זקוק

להשביע אותו? שואל רבי יעקב.

קלוצקין

ומה הרווח אם ישמע יוסף להשתדל ובסוף זה תלוי בפרעה

ביום שני פרשת מייחין

בשנת תרפ״ט

הגאון המופלא

רבי אליהו קלוצקין זכר צדיק וברכה

היה הרב של לובלין

אמר דברי הספד

בהסתלקות רעייתו הרבנית

והזכיר את השאלות האלה

והוא יישב את זה כך

בירושלמי כלאיים

מסופר על עולה

ששהה בבבל

כיוון שהרגיש

שהוא הולך למות

בכה

אמרו לו מה לך בוכה

אנו נעלה אותך לארץ ישראל

אחרי הפטירה

השיבו לה

ומה זה יועיל למרגלית שלי

מה זה יועיל לנשמה שלי

שאותה אני מאבד במקום של טומאה

בבבל

הלא אינו דומה הפולטה בחיק אמו ופולטה בחיק נוכרייהו

לפי זה החשש של יעקב לא היה רק מקבורה במצרים

אלא מפטירה במצרים

והנה קיימלן

לגבי קניין

דבר שלא בא לעולם

שעל ידי שבועה

הוה כאילו כבר בא לעולם

ולא הוה מחוסר מעשה

אתה לא יכול להישבע על דבר שלא בא לעולם

סליחה, אתה לא יכול לקנות דבר שלא בא לעולם

קניין עושים על דבר שבא לעולם, על דבר שלא בא לעולם אתה לא יכול לעשות קניין

אבל על ידי שבועה

זה נחשב כאילו כבר בא לעולם וזה לא מחוסר מעשה

לפיכך ביקש יעקב מיוסף

להישבע להעלות אותו לארץ ישראל

ובאמצעות השבועה נחשב כאילו מת בארץ ישראל

זאת אומרת, אתה לא יכול

למות במצרים ולחשב שאתה

מת בארץ ישראל.

אבל על ידי השואה

זה כאילו לא מחוסר מעשה וכאילו נעשה מעשה וכאילו אתה מת בארץ ישראל.

אז לא רק תהיה קבורה בארץ ישראל,

וגם השבת המרגלית

תיחשב בארץ ישראל. וזה דברים מחודשים.

מחודשים יפים,

אבל אם זה ככה, למה עולה לא ידע?

היה משביע אותם שיקחו אותו גם כן.

מה היה נחשב שאתם מבינים? הוא עלה לארץ ישראל ונפטר בארץ ישראל.

אבל אמרנו, זה דברים מחודשים.

יש מקום לדון בזה, אבל זה הדברים שאמר

אחרי הסתלקות רעייתו הרבנית.

איפה היא הסתלקה?

בארץ או בחו״ל.

אולי הוא אמר לה, תשביעי אותי, אולי זה.

ועל פי זה הוא דאג כבר שיחשב שהיא פולטת את המרגלית בארץ ישראל.

לא מכיר את הפרטים,

אבל דברים נפלאים.

דברים נפלאים.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל ישבחוך

‫הקולע, קולע, קולע אמרו, ‫אם קדוש ה' ישמחו במלאכותך,

‫שומרי שבת.

‫קורעי עון שבת. ‫ישמחו במלאכותך, שומרי שבת.

‫קורעי עון שבת.

‫עם מקדשי...

‫מקדשי... מקדשי... מקדשי... מקדשי...

‫מקדשי... מקדשי... שבת. הרי אני מכוון.

‫מקיים מצוות חכמים דאוריתא, ‫בשמחה דאוריתא, גומי נפשי איש חסין דאוריתא, ‫כבד יתא ויחבד יתא דאוריתא, בשמחה דאוריתא.

‫לעשון נחת הוא על הקדוש ברוך הוא, ‫לעשון נחת הוא על התנא הקדוש,

‫שיהיו שפתרתו בקבר יחנן ירושלים.