הלכות ומנהגי ראש השנה ושבת תשובה: תשליך, תפילה, יום טוב וקריאת התורה

- - - לא מוגה! - - -

לפי הדין אפשר במשך היום כולו לומר את התשליך, אבל לפי הקבלה כותב רבינו יוסף חיים בתורה נשמע יותר טוב לומר את התשליך אחרי תפילת המנחה בשעה האחרונה של היום. כך אנחנו רגילים פה, פללים מנחה סמוך להשקיעה ברגעים האחרונים אנחנו הולכים ואומרים את התשליך, מתחילים בדברי הזר הקדוש פרשת נשוא ובסוף אומרים את הפסוקים ואין כמוך נושא עוון. בשנה שחל יום הראשון של ראש השנה בשבת יש מחלוקת האם עוברים את התשליך ביום הראשון של ראש השנה או לא. הוויכוח הוא על עצם אמירת התשליך, ב. האם יש מקום לגזור שמא יטלטל, שמא יעביר את הסידורים ארבע ענות ברשות הרבים. ולכן, במקום שאין ערוב, הרב צריך לגדור גדר ולומר להם שלא יצאו לחוץ לומר את התשליך. הם רוצים לעשות חומאה. כל הדין של אמירת התשליך אינו דין שכתוב על מרה, אלא כל זה חומאה. הם עושים חומאה דעתה לידי כולה על ידי זה שמציעים את הסידורים, את המחזירים, לרשות הרבים. במקום שאין ערוב, שם האיסור הוא מן התורה, כמו שאמרה התורה בחומר שמואל, פרשיו בשלח, שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו, אל יוציא. ולכן, מן הראוי שיבטלו את התשליך ביום הראשון, במקום זה יאמרו את התשליך ביום השני. אבל, יש מקומות בעולם, מקומות בודדים, ששם הערוב נעשה בצורה טובה. יהיה מקום מתוקן ואין שמה חשש איסור טלטון, מעיקר הדין יכולים להתיר לאנשים, יכולים לומר את התשליך גם ביום הראשון, אף על פי שחל בשבת. לפי הקבלה יותר טוב לומר ביום הראשון גם כשחל בשבת, ולכן כשאין חשש לתקלה, באותו מקום, ברוך השם, ועמך כולם צדיקים, כולם יודעים את ההלכה ועושים על פי כללי ההלכה, אין מקום לתקלה, אין ממה לחשוש, הדבר מותר. יכולים להמשיך ללמד את הקדיש ביום הראשון. בדרך כלל בהתנחלויות, רוב רובן של ההתנחלויות שיש ביהודה ושומרון הם מוקפים גדר. נכון שהקימו את הגדר בעיקר גדר ביטחון, אבל זה עוזר לנו מאוד גם בקשר לטלטול וההוצאה של שבת. בדרך כלל הערוב באותם המקומות הוא ערוב מתוקן. כך גם ברוב השכונות בירושלים. תודה. חלק מהשכונות בדרום-מערב העיר, חלק מהשכונות עד היום במצב לא טוב. יש בעיות קשות בשכונות, קטמונים, קריית יובל וכיוצא בזה. אבל כאן באזור הצפון, רוב השכונות ועד השכונה דואג שהעירוב יהיה מתוקן. חוץ מהעירוב הכללי, חוץ מהעירוב העירוני, יש לנו גם תיקון שכונתי. לכל שכונה ושכונה יש ערוב, ובדרך כלל הערוב הזה הוא כשר ואולי מודר קצת, ולכן בחיי גוונה אין מקום לחשוש. ובפרט לפי מה שכותב ראש מקובלי בית אל בספרו, זמרת הארץ, שאין צורך לענות ליד הבור, אלא אפשר לומר את כל התשליך בבית הכנסת. מי שמכיר את בית הכנסת בית אל, בית הכנסת של המקובלים בעיר העתיקה, בית הכנסת נמצא בקומה שנייה. בקומה ראשונה, בתחתית, יש שם מדור. יורדים המקובלים למטה לומר את התשליך ליד הבור, אלא היו נשארים בבית הכנסת עם הפנים לצד מזרח לכיוון ים המלח. אז אם הם נשארים בבית הכנסת, אין חשש של תקלה, אין חשש שמישהו יוציא מהחזורים מרשות הרבים, אלא נשארים כולם בבית הכנסת. אם תלך לפי דברי אותם המקובלים, אפילו בעיר שאין בה עירים יכולים לומר את כל התיקון, את כל התשליך בתוך בית הכנסת וזה מה שרצוי להנהיג אותם, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. אבל רוב רובם של האנשים דעתם לא מתקררת, אלא אם ילכו ליד הבור, כי יכול להיות שיש לו בכיס של המעיל, יש לו הרבה חבילות של עבירות, הוא צריך לנער את הכיס של המעיל, לנער את זה בתוך הבור, כדי שלא יחזור לבית עם עוונות, זה הדמיון של האנשים. מי יכול לעמוד כנגד הדמיונות הללו? בסדר? שילכו ליד הבור. בשנה הזו לא חל בשבת, השנה הזו אין לנו שום בעיה, שילכו ליד הבור ויגידו את התשליך. יש מחלוקת בין חכמי הדורני אם מותר לפתוח את הבור או לא. הנושא הוזכר בסימן שיוג, שם מרן מצטט את דברי המשנה לגבי פקק החלום. האם יש כאן בית אחיזה ולכן מותר לפתוח את מכסה הבור או לא? בזמנם בתורותם לא הייתה השאלה הזו. כל בור היה בשימוש, היו פותחים את מכסה הבור כמעט כל יום. היו מוציאים משם מים בדלי, מים בחינם. זה היה דבר שהיה נפוץ מאוד עד לפני 40-50 שנה. היום לכולנו יש מים זרמים בברז כמעט, ולא פותחים את המכסה של הבור אלא פעם בשנה מראש השנה הזה עד יום ראש השנה שיבוא עלינו לשלום. פעם בשנה פותחים את זה. ולכן הראשון לציון חכם מרדכי היה אוסר לפתוח את מכסה הבור. גם הרב הורוביץ היה חבר הבד״ץ, עדה חיילית, גם הוא דעתו הייתה לאסור. מתי יהיה מותר? אם נלך כעת ונרים את המכסה בתוך חודש, חודש הוא ההגדרה לעניין זה. אם הוצאנו, פתחנו את המכסה ועוד הפעם החזרנו, יהיה לך היתר ביום ראש השנה לפתוח. אבל אם לא פתחו את זה אלא זה נשאר סגור מראש השנה שעבר. לפי דעתם יהיה הדבר מותר. כל זה הובא בסוף ספר ברוך שאמר. אבל דעת מורנו חכם מן ציון אינה כן. חכם מן ציון דעתו שבכל מקרה הוא מותר. הוא מסביר ואומר, הפוסקים הקדמונים שדנו לאסור הם דיברו כשהריצוף של כל החצר היה מאבן. גם מכסה הבור היה עשוי מאבן. כך היו עושים בזמנם ובדורותם. על זה, אתה אומר, אם לא פתחו את זה יותר מחודש, אותו מכסה כאילו חלק מהריצוף, חלק מהבלטות, מהרצפות של אותה החצר, ולכן חששו ואסרו. אבל היום בזמן הזה, כשהמכסה אסור היא מברזל לפלדה, בזה אין לנו צעד לאסור. בזה בוודאי שהדבר מותר לא לכתחילה. ואתה יכול לשלוף את המכסה הזה גם אם יותר מחודש לא הוצא המכסה מעל הבור. זו הטענה של חכם מציון, ורוב העולם שמחים על הסברה הזו, על דברי מורנו חכם מציון. אם אדם רוצה להחמיר ולצאת ידי חובה לבד כול אללה, ילך כעת, ירים לשנייה אחת, ירים את המכסה והחזיר, יוצא ידי חובת דברי החולקים בעניין זה. אם זה מפיס דעתם של האנשים, למה לא תעשה את זה? אבל אין חובה. שום חובה אין. לפתוח בברז, להביא גיגית וכל הדברים האלה אינם דברים שבחובה. הכל זה כדי להפיס את דעתם של האנשים. למה לא שעשו? זה לא מפריע לנו. לא ישנים ביום ראש השנה. המקור לזה, מדברי התלמוד ירושלמי, שכותב לנו כאן הרמל, גם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה ומנהג לחונו. הסיום שם, מי שישן בראש השנה, מזלו ישן בכל השנה כולה. אנחנו עושים דברים מסימן טוב, וכאן זה סימן לא טוב. שמחלילה יהיה המזל שלו ישן, לא יצליח, ולכן טוב שהאדם יהיה ער בראש השנה. מלכתחילה ישתדל האדם לקום בעמוד השחר, בשעה חמש כבר יהיה ער. כי אם האדם הזה כאן למניין השני מתפלל בשעה שבע-שמונה, מה אתה חושב? השמש מחכה לו? שמש בגבעון דול? השמש מחכה עד שהפנדי הזה יקום מהמיטה? השמש זורחת כבר, והאדם הזה עדיין שרוע, עדיין שוכב על מיטתו. בוודאי, מה שהתחיל את היום ברגל שמאל, מה שהתחיל והוא היה ישן, גם זה לא טוב. אלא כבר מזמן עמוד השחר, כבר בשעה חמש יקום ויתחיל בתפילה, בתהילים או בכל דבר אחר. זה מה שרצוי לנהוג ולעשור. הגאון הרב ערבך לימד זכות על אלה שקמים קצת מאוחר, אבל כמו שאמרנו, יותר מהודר להשתדל ולקום כבר בעמוד השחר. הוא אדם שיכול להתפלל בנץ החמה. אם יש לו בשכונה שלו בתי כנסת שמתפללים בנץ החמה, אין לך דבר יותר טוב מזה, בוודאי שרצוי וטוב להתפלל, יראו חיים שם, יש לפני הריח דורדורים. אם אתה אומר סימנם אליטאי, דומה ראש השנה התחיל בנץ החמה, בעזרת השם כל השנה כולה נזכה להתפלל בנץ החמה. והזמן של הנץ הוא נוח מאוד בימים האלה, הזמן הוא מאוחר, ביום ראש השנה הזמן הוא בשעה 1822, בזמן הנצח החמה. זה קל מאוד, לא צריך להתאמץ הרבה כדי להתפלל בנץ החמה, זה הדבר הטוב ביותר. יקום מוקדם וגם מסיים את התפילה בזמן, מסיים את הכול מוקדם, עשר, עשר ועשרה, אנחנו כבר גומרים את כל התפילה, זה הדבר הכי טוב. אבל יש שכונות, יש מקומות, שאין מניין בנץ החמה, אין כדבר הזה. טוב, מהי דאבה אהבה? בדיעבד, בשעת הדחק, אנחנו מתירים לו להתפלל יותר מאוחר, אבל שישכים, כמו שאמרתי, כבר בעמוד השחר, בשעה 17' יקום וישב וילמד עד שיגיע זמן התפילה. לאחר חצות 1240, מעיקר הדין הדבר מותר, כך היה נוהג רבינו הארי. אמנם, המטה אפרים אומר שרק רבינו הארי, שבשינה שהוא היה ישן, היה חולם ולומד יותר טוב מאיתנו. אבל אנחנו לא כך, ולנו הדבר אסור גם אחרי חצות. אבל רוב רובם של האחרונים לא הבינו כך את דברי רבינו הארי, ולכן אדם שהוא חלש, התעייף, קם ברוך השם בשעה 17' בעמוד השחר, הוא רוצה לנוח להחליף כוח כדי שיוכל אחרי הצהריים גם לישון, מיד ב-1240 בחצות היום רשאי ללכת ולישון הן ביום הראשון, קל וחומר ביום השני של ראש השנה רשאי ולכתחילה לנהוג ולעשות כן. השנה שחלו ימי ראש השנה בימים חמישי-שישי, אנשים רבים רגילים להתקלח מדי יום ביומו, יש לו מים שהתחממו על ידי הבוילר, אם יתחממו מערב יומתו, ביום רביעי מותר, אבל אם הוא השאיר את הבוילר דולק והתחממו ביומתו לעצמו, הדבר אסור. במה דברים אמורים? כשחימם אותם על ידי אש, על ידי הבוילר, שם אסור. אבל אם המים האלה יתחממו מעליהם על ידי עדות שמש, דעת הגאון הרב ירבח להתיר, וכך המסקנה יכול להתקלח אפילו כל גופו אין בדבר הזה איסור, בתנאי שייזהר לא לסחוט את השערות. אחרי שיוצא לא לסחוט את השיער שיש לו בראש ובזקן, בחיי גוונה הדבר אסור. כך גם השימוש בסבון אסור, בשמפו הדבר אסור. הגמרא לא קורא לזה שמפו, אלא שמן אב. גם לסוך בשמן אב בשבת ויום טוב יש בזה גזרה של ממרח והדבר אסור. אלא אם כן הוא לקח כף של שמפו וערבב את זה עם כוס מים. הכל נעשה דליל מאוד, בזה יוכל לנקות את עצמו עם השמפו הזה. אבל לבוא ולחפוף את הראש, עוד פעם אם האדם הזה יש לו שערות אז הוא סוחט את השערה תוך כדי חפיפה. אלא אם כן, אם האדם הזה ערב ראש שנה היה אצל הספר והספר הוריד לו את הכל, עשה לו על הסכין. אין שערות, יכול לבוא ולחפוף את הראש עם אותם המים מהסבון, אין שום בעיה, בחיי גוונה הדבר מותר הן ביום הראשון של ראש השנה והן ביום השני של ראש השנה. אבל אדם שיש לו שערות כמו שאמרנו לא יחפוף את ראשו, יכול לשפוך מים על הראש, יכול להיזהר שלא יסחט את השיער לאחר שיוצא מהמים, מהמקווה או מהמקנחת. בדרך הזו הדבר מותר. אבל בשבת, ליל שבת או ביום שבת, אין לו היתר להתקלח גם במים של הדוד שמש, מן הראוי להחמיר בדבר, אלא כל ההיתר, כל הכולה, אך ורק לגבי יום טוב, יומיים ראש השנה הם יום, יומי יום טוב, ימים טובים, ולכן שם יש לנו את הכולה, את ההיתר האמור. אנחנו מדליקים נרות שלושה ימים רצופים. את הנרות בערב ראש השנה אנחנו מדליקים לפני השקיעה, מן הראוי להקדים. כדי לצאת ידי חובה אני בא לכול העלמא, ידליק את הנרות מוקדם. ביום השני, יום השני, היינו יום חמישי, הוא מדליק את הנרות לכבוד הלילה השני של ראש השנה. אם יש לו חושך קצת באותו חדר, חדר שנמצא בצד מזרח, השמש כבר נוטה לשקוע ולא מיירה שם, כשהוא מדליק הוא נהנה באותו רגע מההדלקה, זה לא נקרא נר של בטלה, מיד עבר מוטב מלכתחילה, אבל כדאי שיישב ויקרא לאור אותו הנר. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. גם ביום שישי אנחנו מדליקים את הנרות לכבוד שבת, ולצורך זה ביום רביעי, בעזרת השם, נכין ונעשה מצוות עירובי תבשילים, ועל ידי העירוב אנחנו יכולים גם להדליק את הנר לכבוד שבת. לא יאוחר מחצי שעה לפני השקיעה. יש לנו מצוות תוספת מחול על הקודש. בערב כיפור, ערב שבת, ערב יום טוב, וכולם מן הראוי ולכתחילה שיקדים ולא יהיה אחר, שלפחות תהיה חצי שעה לפני השקיעה. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. כתחילה. בדיעבד, לא הספיקה להדליק חצי שעה לפני השקיעה, בדיעבד גם עשרים דקות, גם כן יכול להיותו. אבל אם אותה אישה לא הספיקה, אלא היא באה שתי דקות לפני השקיעה ורוצה להדליק אז, גם בדיעבד, גם בשעת הדחק, אסור לה להדליק. שתוותר על ההדלקה, לא תדליק, ובלבד שלא תיכנס בחשש חילול שבת. זה כלל לכל שבתות השנה, קל וחומר לשבת תשובה. הגאון הרב אורבך בספר שמיעת שבת כהלכתה, מעיר מדברי מרן בסימן תקייד. שם מרן אוסר לנו להדליק נר של בטלה. זאת אומרת, נר שאין לך בו צורך, אסור להדליק אותו ביום טוב. היום, בזמן הזה, לכולנו יש שעון אוטומט. השעון אוטומט הזה מדליק לך את כל מנורות החשמל בבית. יש לך בלאו הכי אור גדול של החשמל. מה הנר הקטן הזה יכול להועיל? שרגה בטערה, מה יהיה מענה? אם כך, הנר הזה הוא נר של בטלה. כשאתה בא להדליק ביום חמישי בשעה שש וחצי, אתה מדליק את הנורא עוד לכבוד יום טוב שני, או אתה בא בערב שבת, יום טוב שני של ראש השנה, ביום שישי בשעה שש וחצי, אתה מדליק את הנורא עוד לכבוד שבת. כבר החשמל דלק, ואם החשמל דולק זה נקרא נר של בטלה. אתה לא נהנה כלום מאותם הנרות. יש מלמדים זכות על אלה שמדליקים, כיוון שאותו החשמל, ספק אם מותר להונות מזה, כיוון שלצערנו מחללים יום טוב שם, בחברת החשמל, במילא, הנר הזה אסור, רק הנר שהדלקתי, רק הוא מותר. זה הלימוד זכות הראשון. זאת ועוד, החשמל אמור לכבוד בשעה עשר בלילה. כאן הנרות האלה, נרות גדולים, גם אחרי העשר זה יישאר דולק, ואז הוא ייהנה גם מאותם הנרות. ממילא זה לא נקרא נר של בטלה. אבל הרי מדאורליתא, רק יום טוב הראשון ראש השנה הוא קדוש, יום טוב השני לא. אז אתה הכנת מי יום טוב לחול בדאורייתא. מה יעזור מה שתלמד בזה בשעה עשר בלילה? ולכן ההיתר הוא קצת דחוק. אם האדם רוצה לצאת ידי חובה לבדי כוללמא, הפתרון הוא קל ופשוט, שיתכנת את השעון שלא ידליק את כל החשמל בבית בשעה שש וחצי, אלא רק ברבע לשבע. האישה תבוא בשעה שש ורבע, שש וחצי, תברך, תדליק, ובשעה שהבדיקה באותו חדר המקום קצת חשוך, כמו שאמרו התוספות, ואז ייהנו מהנרות האלה מייד, ומה שאחר כך החשמל ידלק, אין לנו בזה שום בעיה. זו העצה לצאת ידי חובה לכל הפוסקים, לכל הדעות. אולי בסדר התשליך צריך לבקש את השעון או, ? סדר התשליך, אם יש מניין ברוב העם אדרת מלך, אבל אין הדבר בגדר חובה, אלא אם יש לו מניין, כן. אבל אם המניין כבר אמרו, כבר גמרו, יכול ללמד את השליך גם ביחיד. אני עובר לסימן תקפד סעיף א', אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים. הגמרא בראש שנה בדף ל״ב מספרת שמלאכי השרת שאלו את הקדוש ברוך הוא מפני מה אין ישראל אומרים שירה? הכוונה היא על אמירת ההלל בראש השנה ויום הכיפורים. הרי כמו שפסח שבועות סוכות מוציא את האבל מוציא אותו מידי שבעה, גם ראש שנה וכיפור גם הוא כרגל בפני עצמו וגם הוא מוציא את האבלים מהשבעה ומהשלושים. ענה להם הקדוש ברוך הוא מלך יושב על כיסא דין ספרי חיים ספרי מתים פיתוחים לפניו וישראל אומרים שירה? ולכן לא תקנו חכמינו לומר את ההלל ביום ראש השנה. מה אכפת למלאכי השרת אם אנחנו אומרים או לא אומרים? מה זה נוגע להם? אלא הם לא יכולים לומר את ההלל, לא יכולים לומר שירה אם אנחנו לא אומרים את השירה. נאמר שם בפסוק ברון יחד כוכבי בוקר קודם אנחנו והדר ויריעו כל בני אלוהים ורק אחר כך אותם המלאכים יש להם את הזכות והרשות לבוא ולומר אנחנו לא אומרים הם אלא גם הם לא אומרים ולכן הם שאלו למה מדוע ישראל לא אומרים וזו התשובה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הרמב״ם העריך להוכיח שלקדוש ברוך הוא אין גוף או דמות הגוף מה זה בצלמנו כדמותנו מסביר במורה נבוכים שהכוונה היא כמו שהקדוש ברוך הוא יש את הבחירה לעשות מה שרוצה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הבחירה לעשות מה שאנחנו רוצים כמו שקראנו ראה נורדתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים ולכן הקדוש ברוך הוא מתאווה דווקא לתפילה שלנו לשירה שלנו ולכן קודם עם ישראל אומרים את ההלל ורק אחר כך להם יש את האפשרות לומר את ההלל. הגמרא מספרת על 200 אלף הגיבורים בני אפרים שהחיה אותם הנביא יחזקאל. והגמרא אומרת שם, שואלת, מה שירה אמרו? הגמרא עונה שהם אמרו, השם נדמית ומחיה נורית שואל ויעל, מקימה עפרדל וכו'. יש בכל ספר התנ״ך, ספרי התנ״ך או בגמרא, במדרשים, יש אלפי ניסים שנהרסו לעם ישראל או לגדוני ישראל וחכמיהם. שם הגמרא לא שואלת מה שירה אמרו. למה רק פה, רק בעניין 200 אלף הגיבורים, הגמרא שואלת את השאלה הזו? אלא ה-200 אלף איש שהחיה הנביא יחזקאל זה היה ביום ראש השנה. יום רגיל, כשנעשה נס, אין שאלה מה אני אומר. אני פותח תהילים, אני אומר מיד הלל הגדול, תגיד אחרי זה נשמת קול חי. אז כל אלה שנעשה להם ניסים מלפניים, עליהם אנחנו לא שואלים מה שירה אמרו, כולם יכולים להגיד את ההלל. אבל אלה, אותם 200 אלף הגיבורים שהחיה אותם הנביא יחזקאל ביום ראש השנה, הם היו בבעיה. להגיד הלל, אמרנו הרגע, לא שייך להגיד הלל ביום ראש השנה, המלך יושב על כיסא דין, ספרי חיים, ספרי מתים פיתוחים בפניו וישראל אומרים שירה. אז אם לא יכולים לומר את השירה, לומר את ההלל, מה כן אמרו? להיות כפוי טובה ולא לומר תודה לדורי העולם, גם זה דבר חמור. הרי ראינו שם אצל חזקיה, מלך יהודה, אחרי הנס הגדול שנעשה לו בליל הסדר, ליל פסח. 64 מיליון חיילים היו לסנחריב. 185,000 היו רק הגנרלים, ראשי גייסות. כל כך היה לו צבא אדיר שהקיף את ירושלים. הגמרא אומרת שהם התבדחו על חשבוננו, אמרו, אם הם רק יריקו, מהרוק שלהם יטבעו את היהודים שנמצאים בירושלים. עד כדי כך הם היו צבא אדיר, והקדוש ברוך הוא עשה נס גדול, והשכיבו בבוקר כולנו... ופגרים מתים. רצה הקדוש ברוך הוא להמשיך את ההתחלה היפה הזו ולעשות את חזקיה מלך יהודה כמשיח. עמדה מידת הדין מקטרגה. עשית לו נס גדול כזה ולא אמר לפניך שירה? ולכן הדבר הוחמץ. אנחנו סובלים אלפיים חמש מאות שנה מאז ועד היום בגלל זה. אם כך אותם מאתיים אלף הגיבורים בבניהם שחייבים לומר תודה לבירא עולם, חייבים להודות. מצד שני הלל לא יכולים לומר בגלל שזה ראש השנה ולכן הגמרא שואלת מה שירה אמרו. והגמרא עונה שהם אמרו דברים מעניינה דאומה מההפטרה שאנחנו קוראים ביום ראש השנה. שמה חנן נביאה אמרה השם המיט בחיה נורית שואל ויעל התכוונו על עצמם שהקדוש ברוך הוא החייה אותם מקי מעפר דל מהשפות היום אביון. אדם כעפר אותם ולעפר תשוב איך נאמר שם בהתחלה תחיינה העצמות היבשות האלה והקדוש ברוך הוא הפך את העפר הפך אותם לחיל גדול וכבד שעמדו על רגליהם וחזרו לביתם כל אותם מאותיים אלף שהחייה הנביא יחזקאל ולכן כמו שאמרנו בתפילה אנחנו גומרים את תפילת החזרה לא אומרים הלל אלא במקום ההלל אנחנו אומרים את הפיוטים יש לנו פיוטים אלוהי אל תדומי כמעלי זה ביום הראשון ביום השני יש לנו פיוטים אחרים יש כאלה שומרים את הפיוטים האלה או לפני ברוך שאמר או לפני נשמת קול חי או בין ישתבח ליוצר מחלוקת גדולה בין גדולי האחרונים והמקובלים האם אפשר לומר לפני נשמת קול חי את אותם הפיוטים או לא והמסקנה הגאון חידם מביא לנו בשם גדולי המקובלים שאין לאומרן שם. המחלוקת היא גם על ראש שנה וכיפור וגם על שבת זכור. בשבת שלפני חג הפורים ושבת זכור אנחנו אומרים את הפיוט שחיבר רבי יהודה הלוי, מי חמוך ואין כמוך. יש חלק מהקהילות, המרוקאים ועוד, שהיו נוהגים באומרן לפני נשמת קול חי, וגם על זה היה, כמו שאמרתי, ויכוח, מחלוקת. והמסקנה, אין לאומרם שם שב ואל תעשה עדיף. לפי הקבלה, ברגע שאתה מתחיל, ברוך שאמר, עד שאתה גומר עושה שלום ממרומיו, אין לדבר לא רק דברים בטילים, אלא גם להוסיף את הפיוטים האלה. אומנם הם פיוטים יפים, אבל אין להם צורך על פי הקבלה, ולכן הגאון חידה בסביבו טוב העין ובשאר המקומות סיכם להלכה שלא לאומרם, וכן אנחנו מעקמים את האמירה עד אחרי שגומרים את תפילת החזרה. אחרי החזרה יושבים ואומרים את אותם הפיוטים, וכמו שאמרנו, לא אומרים את הליל. הבבנים רגילים לומר את כל התהילים בימי ראש השנה. יש היום מינהל קדמון, בתהילים יש 150 פרק, גומרים את הכול ביום הראשון. ביום השני גם כן קוראים את כל התהילים, עוד 150 ביחד, 300 פרקים, ג'מטריה כפר. זה מה שרגילים אותם הבבנים לעשות, כך הם רגילים משנים קדמוניות, ואינם צריכים לדלג את פרקי ההלל. מגיעים לפרקים ק' א', יב', יג' והלאה, אין בעיה, יכולים לומר את הכול. ההבדל הוא, כשאתה רוצה לומר את זה אחרי תפילת החזרה, דרך שירה, דרך שמחה והלל, זה מה שנאסר. מלך יושב על כיסדים וישראל אומרים שירה, אבל אותו אדם שקורא את כל התהילים ביום ראש השנה, הוא לא אומר את זה דרך שירה, אלא אומר את כל התהילים כקורא פסוקים דרך טחינה ותפילה, ולכן אינו צריך לדלג, יכול לומר את הכול כרגיל. המנהג הזה הוא מנהג טוב, מנהג נפלא, בפרט לאדם שקם בנץ החמה, והיום יום ארוך, מה יעשה עד שיגיע זמן מנחה, יעשה עשר שעות, יש לו זמן, מתפלל ארבע-חמש שעות, כמה יש לו להתפלל, מה יעשה בשאר היום? לכן היו רגילים לומר את התהילים. אבל יש מקומות רבים שיש להם צוות תלמידי חכמים שמארגנים להם חצי יום שכולו תורה. באים תלמידי חכמים, זה אומר בהגדה, זה אומר בהלכה. אפילו אם האדם הזה היה רגיל משלמים קודמנויות לגמור את כל התהילים ורוצה לשנות, במקום זה רוצה לשבת ולשמוע דברי תורה, דברי אלוקים חיים, אין שום בעיה בדבר, מותר לו לשנות ואינו צריך התרה. הרי למדנו בגמרא באהובה מציאה לנדבית, העוסקים במקרא מידם ואין עמידה, משנה מידם ומקבלים מעליה שכר. בתלמוד אין לך מידה גדולה הימנה. אז אם הוא זכה ויש ענת תלמיד חכם שהגיע להוראה, שאומר להם דברי הלכה, בוודאי שמה שהוא שומע, דברי הלכה הם חשובים לא פחות אלא יותר ממה שהוא יקרא את התהילים. נכון הדבר שדוד המלך ביקש מהקדוש ברוך הוא, שהאדם שקורא את התהילים מעלה עליו הכתוב, כאילו עוסק בנגעים ואלות. קודם כל, הפוסקים דנו מי אומר שהקדוש ברוך הוא קיבל את בקשתו של דוד. זאת ועוד, אם האדם הזה יכול לשמוע דברי הלכה, בוודאי שזה יותר חשוב ולכן אין לו שום בעיה. במקום לקרוא תהילים, ילך וישמע דברי הלכה. יש אנשים טיפשים שאינם בקיאים בהלכה והוא בא לבית הכנסת והוא מגיע לשעה שהחכם אומר את ההלכות, הוא יש לו ביד את ספר התהילים וקורא תהילים. אפילו מלאך לא עושה שתי שלוחיות. איך האדם הזה גם יקשיב לרב וגם יקרא תהילים? חזקה על האדם הזה שמה שהוא שומע מהרב הוא אחר כך יקשקש ויגיד בשם הרב דברים הפוכים. אם הרב אמר אסור הוא יגיד מותר וכן הלאה. למה? הוא לא היה מרוכז, הוא היה קורא את התהילים באותה שעה. אלא אם הוא בא לבית הכנסת, ישמע ויקשיב את דברי ההלכה מהחכם כדי שידע מה עושים בכל דבר ודבר מעשה היום-יום שהרב אומר להם דברי אלוקים חיים. אומר לך האדם הזה אבל אני נהגתי יותר משלוש שנים ולא אמרתי בלי נדר. הרי מרן כתב בסימן רשת ד' ברגע שכל מנהג טוב שאדם עושה ולא אמר בלי נדר חייב להמשיך, אני לא עשיתי על זה התרה. תענה לו, אם אתה רוצה להפסיק לגמרי, לא ללמוד, במקום זה ללכת לטייל, בזה צריך התרה. אבל כאן, ברוך השם, באותן השלוש שעות, במקום ללמוד תהילים הוא הלך ולמד דברי הלכה או גמרא באותן השלוש שעות. בזה הוא עלה כיתה, עלה דרגה, והוא לא ביטל את זמנו, לא היה כאן ביטול תורה, במקום תהילים הוא למד הלכה, וכגון זה לא צריך לעשות התרה, אלא רשע יכול בלכתחילה ללכת וללמוד הלכה, ואין בדבר הזה שום חשש כלל ועיקר. למה לא? לא רק מותר, אלא מצווה. מחלוקת בראשונים, האם אומרים אביני מלכני בימי ראש השנה או בשבת תשובה? הרב דעתו שאין לומר אבינו מלכנו. כך נוהגים אחינו בני ישראל האשכנזים, כמו שכותב כאן הרמ״א בסימן תקפד סעיף א. אבל תלמידי התשבץ אומר שאנחנו כן נוהגים לומר אבינו מלכנו. היסוד לאמירת אבינו מלכנו, על פי מה שמסופר בגמרא בתענית כה, שם הגמרא אומרת שהיה עצירת קשנים, ירד רבי אליעזר לתיבה והתפלל ולא נענה. אחריו ירד רבי עקיבא לתיבה ואמר, אבינו מלכנו, חתן ונפניך, רחם עלינו. אבינו מלכנו, ננו מלך אלאתא, אחרי שאמר את אבינו מלכנו את כדורי השמיים בעבים וירד גשם. כמו שרבי עקיבא נענה באמירת אבינו מלכנו, גם אנחנו אומרים את אבינו מלכנו בכל עשרת ימי תשובה. והתשבץ מדגיש, גם בשבת ויום טוב, גם כן צריך לומר. נכון הדבר שלא אומרים וידוי, לא בשבת ולא ביום טוב, ולכן אל תתחיל במשפט הראשון, הטענו לפניך רחם עלינו, אלא טוב יותר שיתחיל מהמשפט השני, אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. גם בהמשך, נכון וסלח לכל עוונותינו. את כל הקטעים האלה שאתה מבקש, מחילה וסניחה וכתרה, כל הווידועים האלה ידלג אותם, אבל שאר הקטעים של אבינו מלכנו כן צריך לומרם, אלה דברי התשבץ. הוא מעיר ממה שהעיד רבו שהמנהג שלא לומר בכלל אבינו מלכנו, ועל זה הוא עונה ואומר, זה לא נכון, הטעו את הרן, אמרו לו דברים שאינם נכונים, ולכן הרן הלך אחרי דבריהם. האמת הוא שהמנהג שלנו כן לומר. כך דעת רבנו הארי בשאר הכוונות שצריך לומר אבינו מלכנו גם בראש השנה וגם בשבת תשובה. רבנו יוסף חיים מספר שבבגדד בבבל היה המנהג שלא לומר אבינו מלכנו בראש השנה ושבת תשובה. אבל הוא מסיים ואומר, אם היה לי כוח הייתי מבטל את אותו המנהג. בלשונו הקדוש, יישר חילי אבטלינא. הוא אמר שבעצמו כן היה אומר בלחש אבינו מלכנו, כמו שאמרו התשבר אצל רבנו הארי ושאר הפוסקים, וכך ראוי לנהוג ולעשות בלכתחילה להנהיג ולומר את אבינו מלכנו. בשבת תשובה קודם יגיד אבינו מלכנו ואחרי זה ימשיך צדקתך כהררי אל, אלא אם כן אם החזן טעה הפך בנורא. בדיעבד, אם הקדים ואמר את צדקתך, בדיעבד יצא. אבל יותר מהודר לומר קודם אבינו מלכנו ואחרי זה אומר צדקתך כהררי אל זה הסדר בשבת תשובה. פעמים רבות שהאדם הולך להתפלל עם אחינו ביני ישראל האשכנזים. המניין שלו הקדימו והוא איחר, לא הספיק, אז הוא הולך להתפלל בשטיבלך. החזן האשכנזי מייד אחרי תפילת החזרה לא אמר אבינו מלכנו, אלא המשיך מייד קדיש תתקבל. הוא אחרי קדיש תתקבל יכול הספרדי לומר אבינו מלכנו. אין חובה לבוא ולומר את אבינו מלכנו דווקא במניין. גם אדם שנאנס ומתפלל ביחיד בכל עשרת ימי תשובה, כך גם בראש שנה ובשבת ישובה, יכול לומר את אבינו מלכנו, אלא כמו שאמרנו שידלג, חטאנו לפניך את הקטעים האלו שיוריד אותם, אבל את שאר אבינו מלכנו יאמר ולא יפסיד מי לאומרם, כך גם בשאר הימים. אחינו אשכנזים רגילים, בעשרת ימי תשובה, כשאומרים את אבינו מלכנו, פותחים את ההיכל כדי שהדברים יישמעו יותר לפני בורא עולם. על פי דברי התז, באורו דעה סימן רשמון ב' הם נוהגים לעמוד, אבל דברי הפנים העירות והיגרות משה שהם נוהגים לעמוד הדברים האלה לא מוסכמים. היעבץ בסידורו אומר שאין חובה לעמוד, וכך הסכימו גם שאר האחרונים. מה שאמר התז שהעם נוהג בשעה שפותחים את ההיכל, עומדים על הרגליים, כוונתו של התז כך אנחנו רוצים לפתוח את ההיכל ולהוציא את ספרי התורה בשני וחמישי או בשבת ביום טוב אתה פותח כדי להוציא. אז גם לפני שהוצאנו את הספר תורה, איך שפתחנו את ההיכל, כבר האנשים עומדים על רגליהם, זה המנהג שהוספנו חומרה. אבל כאן, כשפותחים את ההיכל כדי במה רבינו מלכנו, אין לנו תוכנית להוציא את ספרי התורה. אם אתה לא מוציא אותם, בשביל מה אתה מחייב את האנשים לעמוד? ולכן, מעיקר הדברים, אין חובה לעמוד. ואף על פי כן, כל האשכנזים שם, כולם הולכים לפי הפנים מהירות ויגרות משה, ועומדים. כמו שהם עומדים, תעמוד גם אתה. עמוד בין העומדים שבין היושבים. לא מתאים שכולם יעמדו ואתה יושב. אבל ציבור ששואלים אם מעיקר הדין יש חובה לעמוד או לא, מעיקר הדין, ההלכה, כמו שהסביר היעבץ בסידוריהו הפנים מגדים ושאר האחרונים, שאין חובה מצד הדין לעמוד, כיוון שאין כוונתם להוציא את הספר תורה. פעמים רבות יושבים ולומדים, מגיע המגיע של הספר תורה. המגיע לא מוציא לספר תורה אלא פותח את ההיכל, פותח את הספר תורה וקורא. קורא בלחש, מקום שיש טעות ומתקן. אז כל אלה שנמצאים בבית הכנסת באותה השעה שואלים. הוא פתח את ההיכל, נו, חייבים לעמוד? לא, בוודאי שלא. אף אחד לא מתכונן לעשות עכשיו פתיחת ההיכל, להוציא את הספר תורה החוצה, אלא הוא עומד ורואה את מה שכתוב, ואם יש איזה טעות הוא מתקן, כיוון שאין לו תוכנית להוציא את הספר תורה, כל העם יכולים להמשיך ולשבת מלכתחילה. אין שום חובה לעמוד על רגליהם באותה השעה. גם יום כיפור, ברגע שפותחים את ההיכל בשעת העבודה, גם כן לא חייבים לעמוד, מעיקר הדין יכולים לשבת. אף על פי כן אנחנו רגילים לעמוד, לא בגלל שההיכל פתוח, אלא את העבודה בבית המקדש, הכהן היה מבצע את הכול כשהוא עומד. גם אנחנו שקוראים ונשלמה פעמים בשפתנו, גם אנחנו עומדים על הרגליים. לא בגלל שההיכל פתוח, אלא בגלל מה שאתה קורא, נצא עד סדר העבודה, זה מה שרצוי להחמיר ולעשות. אדם בריא, אדם חזק, למה לא? כדאי שיעמוד על הרגליים בשעת העבודה. כך גם נפקא מינה בתפילת הנעילה. כשאנחנו מתחילים, אין נורא עלילה, פותחים את ההיכל, וההיכל פתוח גם בתפילת החזרה. אחרי שהאדם גמר את תפילת הלחש, החזון כבר התחיל, השם שפתה תפתח, מעיקר הדין יכול לשבת, מעיקר הדין רשאי לשבת גם כשההיכל פתוח. גם שם יהיה שייך לומר את הסברה שכתבו הפנים מגדים והיעבץ. האם באותו רגע בשעת הנעילה אתה פותח את ההיכל כדי להוציא משם את ספרי התורה? לא. אין לנו כוונה להוציא את ספרי התורה, וכיוון שכך, אין חובה לעמוד. מי שעייף כבר צו 24 שעות מאז שהתחיל את הצום ואין לו כוח לעמוד, יהיה רשאי לכתחילה לשבת ואין בדבר הזה שום חשש. אבל כשמגיעים לברכת כהנים, כדאי אדמה לסגור לשתי דקות את הדלתות של ההיכל. הסיבה היא הכהנים עומדים כלפינו כלפי כל הקהל פנים בין פנים והגב שלהם מופנה לספרי התורה מופנה להיכל וזה לא כבוד ולכן יותר טוב יסגרו לרגע יגמרו ויעשה מנחם שלום עוד הפעם יפתחו את ההיכל זה מה שצריך זה מה שרצו לנהוג ולעשות כך כותב הגאון אבסרה דודלסקי בשבע האחרונים וכך המסקנה למעשה אם לא סגרו יש להם על מה לסמוך כיוון שהיכל שלנו גבוה יותר מ-80 סנטימטר גבוה עשרה טפחים ולכן אין בזה חשש מעיקר הדין אבל בכל אופן לא יפה שהוא מפנה את הגב בספרי התורה ולכן משום זה אמרנו שיותר מהודר שיסגרו לשתי דקות את ההיכל קריאת התורה בימי ראש השנה היא ביום הראשון אומרים בחומש בראשית ועל שם פקד את שרה ביום השני פרשת העקדה ההפטרה של היום הראשון אנחנו קוראים ליהי איש אחד מן הרמתיים צופים בשמואל א' יש שם את כל הסיפור של חנה הנביאה ועתה מדוע קוראים בתורה ובהפטרה בדברים הללו משום שרה אימנו וחנה הנביאה שתיהן היו עקרות ושתיהן נפקדו בראש השנה ולכן משום זה גם אנחנו קוראים את אותה הקריאה ביום הראשון ביום השני פרשת העקדה שהייתה ביום ראש השנה המינימום החובה בקריאת התורה ביום טוב השנה זה חל בימי החול מספיק חמישה עולים אבל אם רוצה להוסיף רשאי הגבאי להוסיף עוד הרבה אנשים רוצים לעלות לספרי התורה בראש השנה כיפור בימים הנוראים לתת להם את האפשרות למה לא במקום שאתה מוכר חמישה עליות תוסיף עוד חמישה גם העולה שיהיה לך עוד תוספת כדי שאנשים מי שירצה יוכל לזכות ולעלות לספר התורה אבל לפעמים הגבאים מרבים יותר מדי עולים וזה לא טוב בימים האלה הגבאים מקבלים את החשבון חשמל חשבון חשמל בימים האלה יותר מ-5,000 שקל כל היום המזגן עובד מאיפה יביא הגבאי 5,000? הוא פוחד יגיע ערב כיפור וינתקו לו את החשמל מה יהיה? אז זה עושה פתרון כאן יש לו 50 איש במקום חמישה עולים עושה 50. כל אחד תורם 101 אז הנה הוא כיסה את החשבון חשמל זה יותר מדי יש כאן טורח ציבור שעושה אותו האדם כל אחד עולה אומר גם אשת חיל או מי שברך או שניהם ביחד וזה מקביד יותר משעה שחוזרים עוד הפעם על הפסוקים כברך וברכך וכיוצא בזה וטורח ציבור הזכרנו פעמים רבות שהוא דבר שאסור כמו שלמדנו בקידושין ל״ב מפני שיבה תקום והרתע מכאן לזקן שלא יטריח יש כאן עניין טורח ציבור אם שמה במצווה דאורייתא כאן וחומר כאן ולכן יוסיף כמה גם העולה אבל לא יכביד יותר מדי ולא יוסיף יותר מדי עולים כדי שלא יגרום טורח ציבור אם הגבאי עדיין לא הגיע למסכת קידושין ל״ב עדיין לא למד את המושג של טורח ציבור תלמד אותו אלא בוא נלמד את הגבאי את ההלכה הזו כדי שנזכה ונתפלל בנחת ולא יכביד יותר מדי על האנשים זה כלל בכל ימות השנה כולל גם בראש השנה וכיפור שאין יותר להגזים אין יותר לעלות יותר מדי עולים אנחנו הספרדים רגילים נוהגים לומר שני קדישים המשלים שגומר את הספר תורה הראשון אומר קדיש גם המפטיר שקורא בפרשת פנחס גם הוא אומר קדיש. אשכנזים לא נוהגים לומר פעמיים אלא רק פעם אחת רק המשלים אצלם המפטיר גם כשיש שני ספרי תורה המפטיר לא אומר קדיש כל אחד עושה כמנהגו אבל לנו נדידן יש לנו שני קדישים גם אחרי הספר תורה השני כיוון שהושלמה חובת קריאת היום לספר תורה ראשון לכן אומרים קדיש גם על הראשון וגם על הספר תורה השני. מרם ממשיך על פי דברי התלמוד ירושלמי בני אדם החבושים בבית העשורים אין מביאים ספר תורה אצלם אפילו בראש השנה ויום הכיפורים. המרדכי שכתב את ההלכה הזו מרן העתיק אותו למעלה בסימן קל.ה ומרן חזר וכתב לנו את זה כאן בסימן תקפד.סעיף ג' כדי להדגיש לא כבוד לספר תורה שאנחנו ניקח את הספר תורה לבני אדם. הפוך אנחנו בני האדם צריכים ללכת לקראת הספר תורה ולכן אם אותו האדם אין לו שם בהתכנסת בבית הסוהר אין ספר תורה הוא פטור מקריאת התורה אנוס רחמנא פטריהם. כל זה לבתי הסוהר שהיה בזמנם בדורותם. לא מדובר על הדור שלנו. מה נשתנה הדור שלנו מאז? ההבדל הוא עצום. אז לא היה מצוי, לא היה כדבר הזה שיהודים יהיו בבית הסוהר. אם העלינו עלילת דם על איזה אדם אז הוא מסכן נמצא לבדו בבית הסוהר הוא רוצה שאנחנו נבוא נשלים לו שם את המניין ונבוא עם ספר תורה. על כגון זה אמר מרדכי אל תיקח ספר תורה אנוס רחמנא פטריה אותו אדם פטור זה לא כבוד על ספר תורה שאנחנו ניקח את הספר תורה לאדם אפילו שהאדם הזה הוא אנוס הוא לא מסודר לבוא אלינו הוא נמצא בבית הסוהר. תודה אחי שב ואל תעשה כל זה היה בזמנם בדורותם. אבל כאן לפני 61 שנים זכינו שבמדינת ישראל הקימו את משרד החינוך מאז שהם השתלטו על החינוך הם הקימו דיוויזיה שלמה של פושעים בתי הסוהר מלאים שם הפושעים האלה עושים חשבון הנפש והרבה מהם חוזרים בתשובה תראה שם בתי הכנסת לא רק בראש שנה וכיפור כל השנה ברוך השם הם מלאים תלך מחר בבוקר למעשיהו כבר בארבע יש שם שבעים-שמונים איש שאומרים את הסליחות בחמש מתפללים בנצח חמה בין פורת יוסף כל היום יושבים ולומדים אז כאן בית הכנסת שם הוא לא ערעי זה לא כמו שהיה בזמנם בדורותם היום בית הכנסת הוא קבע ואם תגיד שמא חלילה וחס עוד מעט אלה יגמרו את העונש שלהם ואז בית הסוהר יהיה ריק בית הכנסת יהיה ריק בית הכנסת ייסגר כל זמן שמשרד החינוך עובד הם דואגים למלא את החסר ולכן כמו שבכאן אתה יכול להביא סובר תורה הוא עדין גם לשם