סיפור מגילת אסתר – שורש הגזירה, בלבול שושן, ותשובת ישראל: השגחה פרטית, תפילה ושכר ועונש

 

- - - לא מוגה! - - - 

מסתדלים לתת את זה עוד לפני קריאת המגילה, לרמוז את העניין הזה.

הגזרה הייתה גם על הנשים. אם הוא נתן על הגברים עשרת אלפים,

היה צריך לתת עוד עשרת אלפים כיכר כסף בשביל הנשים.

אבל הוא לא רצה לתת, כנראה היה טמאע קמצן,

ולכן הנשים היו בספק להרוג, להשמיד ולאבד, אין להם ספק,

כי אם הוא היה תופס את העוונטה הזו, הרמאות הזו שהוא עושה,

יכול להיות שהיה אומר לו, טוב, הגברים כן, נשים לא.

אבל הגמרא אומרת שאחשוורוש היה שונא יהודים לא פחות מאמן.

ויסר המלך את טבעתו מעל ידו, ויתנה לאמן בין המילות ההגגית, צהר היהודים.

הגמרא מביאה למשל למה הדבר דומה, אדם שיש לו בגינה האחרית

תל עמוק, והשני יש לו איזה גבעה.

האדם אומר שיש לו גבעה,

כל פעם שמגיע לשם צריך לעלות ולרדת ומפריע לו.

בא חברו, ביקש ממנו למכור לי את זה כדי שאני אמלא את הבור שלי.

אמר לו,

אפילו תיקח את זה בחינם, העיקר שייקח את זה יום אחד קודם ויפנה את העפר.

כך היה גם אחשוורוש שונא יהודים.

לכן לא עשו את זה דקדוקי עניות, אלא אמר לו, ויאמר המלך לאמן,

הכסף נתון לך והעם לעשות בו כתוב בעיניך.

ואז מיד שלחו את החוקה הזו, ויקראו את סופרי המלך בחודש הראשון, 13 יום בו,

וייכתב ככל אשר ציווה המן,

אלא אחשדרפני המלך באל הפחות,

אשר בכל מדינה ומדינה,

ואל שרי עם ועם.

מדינה ומדינה ככתבה, ועם ועם כלשונו.

כשהמלך אחשוורוש נכתב, ונחתם בטבעת המלך.

ולשלוח סופרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך, להשמין להרוג ולבט את כל היהודים, מנער ועד זקן, תרפני נשים ביום אחד,

ב-13 לחודש שלם עשה וחודש שלום, ושללם לבוז.

בת שגן הכתב להינתן דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים,

להיות עתידים ליום הזה.

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, ודת ניתנה בשפון הבירה,

והמלך והמן השיגו לשתות, והעיר שושן נבוך.

מה זה נבוך, היה צריך לומר, העיר שושן? בצער.

מה זה נבוך, אדם מבולבל? ממה הבלבול הזה?

אלא הם הלכו ועברו על ציוויו של מרדכי הצדיק,

הלכו לסעודתו של אותו רשע, של אחשוורוש.

והטענה שלהם הייתה כך,

אנחנו לא יכולים להתבדל מן האומות.

אנחנו חייבים להיות עם ככל העמים.

אם נלך עליהם, נתקרב עליהם, נקרב אותם,

אז נעשה מפגשים ונאכל איתם,

ואז בבוא היום לא תהיה יותר שנאה,

יהיה אהבה ואחווה, שלום וראות.

זה מה שהם חשבו בהתחלה לעשות, ולכן אנשי שושן הם הם שהלכו ונהנו מסעולתו של אותו רשע.

אבל פתאום, אחרי זמן קצר, נוחתת עליהם הגזרה הזו,

לכן נשארו המומים מבולבלים.

שאר היהודים במדינות אחרות, בערים אחרות,

ידעו מראש, ההלכה היא עשיו שונא את יעקב.

הצטערו מאוד, אבל לא היו מבולבלים.

ידעו שכך דרכם של הגויים, הם מחפשים מתי נגמור איתנו.

אבל אנשי שושן, שהיה להם אידיאולוגיה מסוימת,

כנראה שאחד מהשושנים האלה זה האדם שעונה לשם נבון,

גם הוא חושב לעשות אותו דבר.

הוא השקיע כמה עשרות מיליוני דולרים במפגשים האלה. אני לא מדבר על העוונות שחטא והחטיא את עם ישראל,

אבל גם כספים לרוב בזבז. יעשו מפגשים, יהיה אהבה ואחווה,

זה יביא את השלום.

נו תראה איזה שלום אמיתי יש לנו עם כל הערבים האלה, איך הם מתקוממים,

איך הם זורקים אבנים עליהם.

בעל כורחם, רוצה, לא רוצה, הפסיקו את המפגשים.

הלכו לעשות מפגשים, זרקו עליהם אבנים.

תראה, מה שהיה לצערנו עדיין לא לקחו מוסר.

האנשים האלה עדיין רחוקים מהמציאות.

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה,

ויקרע מרדכי את בגדה וילבש שק ואפר,

ויצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.

ויבוא עד לפני שאר המלך, כי אין לבוא אל שאר המלך בלבוש שק.

וכל מדינה מדינה, מקום אשר דבר המלך בלתו מגיע,

הבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד, שק ואפר יוצא על הרבים.

יש חובה מן התורה,

כשאדם נמצא בצרה, כשיש חלילה סכנת נפשות,

יש חובה לבוא ולעשות תפילות לבורא עולם, צום,

וזה מה שעשו מיד כל עם ישראל.

ותבוא לנערות אסתר וסריסיה,

ויגידו לה,

ותתחלחל המלכה מאוד.

ותשלח בגדים להלבש את מרדכי ולהסיר שקו מעלה,

ולא קיבל.

ותקרא אסתר להטח מסרסי המלך אשר העמיד לפניה, ותתבעו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה.

האם עברו על מה שנאמר בלחות הברית, ומזה ומזה הם כתובים,

או כפו במי שאמר והיה העולם זה אלי ואנביהו?

מה קרה שנעשתה הגזרה האיומה הזאת?

הקדוש ברוך הוא לא עושה סתם דברים, לא עביד קדשה ברכות דינה בלא דינה.

ובדרך כלל כשיש חלילה איזה רפיון ידיים בעבודת הבורא דברך,

התוצאה היא דברים כאלה אלה. ולכן יש לך לדעת מה היה הרקע ויצא התחל מרדכי אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך.

ויגיד לו מרדכי את כל אשר קרהו,

רמז שהמן הוא נצר לאותו הרשע עמלק אשר קרחה בדרך.

קרהו, בן בנו של קרהו בה,

ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקוע על גזמי המלך והיהודים לעבדן,

ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשנה שמדן נתן לו,

להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן ולבקש לפניו על עמה.

ביקש שמיד אסתר תיכנס לאחשורוש

ותתחנן לו.

אבל אסתר גדעה שאין הרבה סיכויים לפי הטבע.

ויבוא עתך ויגיד לו אסתר את דברי מרדכי,

ותאמר אסתר להטח ותצבו אל מרדכי.

כל עובדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא,

אחת דתו להמית.

לא רק אנשים זרים, אלא אפילו אשתו.

לבד מאשר יושיט לו המלך את שרווית הזהב וחיה.

ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום.

אבל מרדכי לא ויתר, ויגידו למרדכי את דברי אסתר. ויאמר מרדכי להשיב את אסתר,

אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים,

שחלילה רק הם בצרה ובאסון,

והיא כמלכה תוכל להינצל.

כי אם אחרי שתחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר,

ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות.

ואז אסתר קיבלה עליה מיד, הסכימה,

לא פחדה להשים נפשה בכפה,

אבל היא ידעה שלא היופי יעזור לה ולא דבר אחר,

אלא רק התפילה לבורא עולם, רק זה הדבר שיכול להציל את עם ישראל.

וכאשר אבדתי, אבדתי.

זה היה שלושה ימים מעת לעת, הימים י״ד,

ט״ו וט״ז, שלושה ימים. בהתחלה מרדכי לא רצה לעשות צום בט״ו,

יש לנו מצוות מצה, מרור,

אבל אסתר אמרה לו, אם אין עם ישראל,

אז מי יעשה מצה ומרור?

ואז מרדכי הסכים, כמו פיקוח נפש שדוחה שבת,

לכן אותה השנה לא אכלו מצה ומרור,

גם היא צמה יחד איתם,

אבל הם צמו שלושה ימים רצוף 72 שעות.

היא צמה רק 70 שעות.

כן, גמטרייה 70. הסיבה היא, היא הייתה צריכה,

לפני שהולכת לאחשוורוש, לאכול.

אדם שהוא צם שלושה ימים, יש לו ריח רע מהפה.

ולכן היא הייתה חייבת לאכול לפני כן. היא צמה, היא בנערותיה, רק 70 שעות.

כך היה, ויעבור מרדכי. הלשון ויעבור מלשון עבירה, כאילו עשה עבירה,

שלא אכלו בפסח,

שלא קיימו את המצוות. ויעבור מרדכי ויעשו לאשר צוותה על הביסר,

ואז ויהי ביום השלישי.

התחילה הלכה, ומזה התחיל הגלגל להתהפך, עד שבסופו של דבר תלוי את המן על העט.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא גם יראה לנו ניסים ונפלאות,

כאשר עשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה.

יש לנו סך הכל... האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור,

ומשלם לשונאיו את פניו להבידו,

לא יאחר לשנואה את פניו לשלם לו.

הפסוק מסיים את הפרשה ושמרת את המצווה ואת

החוקים ליועץ המשפטים אשר אנוכים יצווך היום לעשותם. גם בפרשה שלנו התורה מתחילה, כשאדם שומר ויהי עקב תשמועים,

ואז נידה כנגד נידה, ושמר השם לבריך את הברית ואת החסד ובגשועה שנשבע על אבותיך,

ואהבך וברך פרי בפניך וכו',

אם חלילה וחס לא,

אם תבואו ושבעתם טו בארץ תוכנו, ואם לאו חלילה להפך.

יש את זה בהרבה מקומות בתנ״ך,

בין היתר בספר הפרשה הקודמת ובפרשה שנקרא בשבת זו.

כולנו מאמינים, לא רק באל יחיד ומיוחד,

מאמינים גם בנושא שנקרא שכר ועונש.

הרמב״ם ממצה את מה שנאמר בתורה,

ל'ג עיקרון,

גומם לאיש חסיד כמפעלה, נותן לרשע רע כרשעתו. אנחנו אומרים את זה בפיוט הידוע יגדל אלוקים חי,

זה אחד מעבדים העיקריים שאדם צריך להאמין בהשגחה שאין מקרה לא סתם האדם בא לו כך או בא לו דבר אחר,

אלא יש השגחה פרטית על כל מה שהאדם עושה,

עושה דבר טוב, מקבל

מידה כנגד מידה וכן הלאה.

אומנם,

נושא רבנו, ירמיה ועוד שאלו מדי דרך רשעים צלחה.

אתה לא רואה שכל-כולם של כל הרשעים בלי יוצא מן הקלאק כולם באמת סובלים כמו שהתורה אומרת אלא יש חלק מהם מצליחים.

אנחנו אומרים בכל יום שלושה פעמים משמרי לכם פן יפקד אדמכם ושרתם ואתם אלוהים אחרים ושתחגתם להול ואז העונש שלוקם

האנשים עצר את השמיים ולא יהיה מטר ושוב זה לא תמיד מתקיים בכל אותם האנשים אבל יש כמה וכמה תירוצים.

התירוץ הראשון מתרסם על פי דברי הזוהר בפרשת משלחים.

הזוהר מסביר,

הוא אומר, יש הבדל בין אדם שזה הגלגול הראשון שלו ואז עושים איתו מידה כמו זה במידה בדיוק ובין אם האדם הזה הוא בגלגול שני או שלישי.

אם האדם הזה בגלגול הקודם היה רשע מרושע,

ארעם בריאה,

הביאו אותו עכשיו לתקן.

עכשיו הוא סובל לא בשביל מה שהוא עשה אלא מה שעשה בגלגול הקודם.

מה פירוש המילה גלגול?

הנשמה היא אחת.

אותה הנשמה הייתה פעם בראוהם לפני מאה שנה,

עכשיו באה אותה הנשמה בגוף של שמעון.

נשמה אחת בשתי גופות.

והגוף הזה האחרון הוא סובל,

למה?

מה שאמרנו, כי הוא ידע לתקן את מה שהיה בגלגול הקודם.

אבל חטאנו אנחנו ואבותינו. מה זה ואבותינו?

אתה אומר על אבא שלך שהוא חטא, שהוא רשע, אתה לא מתבייש?

ככה מדברים בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא.

ואבותינו זה כלי לא לאבא האמיתי הדיאולוגי,

אלא אם האדם הזה בא בגלגול,

הגלגול הקודם מכונה בשם אבותינו.

אז הוא מודה, מתוודה, וזה חלק מהתיקון כדי לתקן את הכול.

אמנם, לפני כאלף שנה העולם לא היה אמון בגלגול.

אפילו אצל חכמי ישראל היה ויכוח, רבי סעדיה גאון ועוד.

אבל אחרי שהזר התגלה בפרשת משפטים, הדברים כתובים בפירוש,

גם הערכוי ושאר הפוסקים כולם הסכימו פה אחד באמונת הגלגול.

כדי להמחיש את הדברים האלה,

נספר את מה שקרה לפני 300 שנה ויותר.

הגאון חידד, בספרו של המקדונים,

לספר את המעשה עם הגאון ודאודה אריה במודונה.

הרב ידע הרבה תורה ולמד גם הרבה פילוסופיה.

בקטע הזה הוא נשאר כופר.

לא האמין שיש דבר כזה גלגול. אין דבר כזה, הוא צחק מזה.

אבל הוא בעצמו חזר בו.

למה חזר בו? היה מקרה כזה.

השכנה שלו ילדה תינוק,

והתינוק הזה, מהיום הראשון מסכן, היה מלא יסורים כרימון. היה חולה,

וכל פעם הייתה באה שכנה, נכנסת לחכם,

כבוד הרב, תעשה לי שברך, תתפלל עליו בתפילה, ותמיד היום היה מוזכיר אותו בתפילות.

כך עברו שישה חודשים.

הילד הזה כמובן לא יכול להתפתח בצורה טובה,

לא פיזית ולא נפשית. והיה מלא ייסורים גרומות.

עד שהגיע הרגע האחרון, שעה האחרונה,

התחילו סימני הקסיסה, ואז ירצו מייד לרב, שיבוא מייד להיכנס, להגיד שמעים סואל,

ברגעים האחרונים.

הרב שמע לו, הרב סגר את הספר, מייד נכנס.

הרי רגעים לומר, בשעת יציאת נשמה, אומרים וידעו, שמע ישראל, השם הוא האלוקים.

הרב התחיל לומר שמע ישראל ותדהמתו.

התינוק הזה, שהיה בסך הכול בן שישה חודשים,

אפילו האבא לא ידע לומר,

אמר איתו מילה במילה, שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד.

ואחרי זה יצא נשמתו.

איך ייתכן, תינוק כזה, מי לומד אותו שמע ישראל? מאיפה הוא ידוע?

היה ללא ייסורים.

ואז הרב שינה את הדעת.

כנראה שהתינוק הזה היה גלגול,

בגלגול הקודם הוא ידע שמע ישראל, ידע הכול.

כמו שאומרים, אין על מה לדבר,

אין על מה להתווכח,

ואז הרב שינה כיוון.

אפילו אותו החכם שהיה מגדולי הפילוסופים שינה את דעתו,

קל וחומר האחרים. היום זה דבר פשוט. כל אדם דתי,

כולנו ידעים ומאמינים באמונת הגלגול.

ולכן כשאדם יבוא וישאל מדוע דרך רשעים צנחה,

או הפוך, מדוע צדיק ורע לו,

אז הגמרא עונה.

הלשון של הגמרא, לא כולם מבינים את זה.

הגמרא עונה כך, רשע וטוב לא רשע בן צדיק.

צדיק ורע לו?

צדיק בן רשע.

הפירוש, הצדיק הזה סובל בגלל שהוא צדיק בן רשע. מה הוא אשם? אם אבא שלו רשע, אבל הוא ברוך השם צדיק.

אז למה מגיע לו לסבור לאותו הצדיק בן רשע?

אלא, לפי ההסבר,

אין הכוונה בן רשע שהאבא שלו רשע,

אלא בן הגלגול הקודם היה רשע. הוא הבן של הגלגול הקודם,

בגלגול הקודם הוא היה רשע, וכעת הוא בא לתקן.

לכן האדם הזה סובל.

אבל צדיק וטוב לו, צדיק בן צדיק. מה קוראים צדיק בן צדיק?

גם בגלגול הקודם הוא היה צדיק, וגם כעת הוא צדיק.

אולי חסר לו איזו נקודה אחת,

אז בגלגול הקודם הוא עשה ראשית הגוז, או פדיון יותר חמור או דבר אחר, עכשיו בא לגלגול הזה, עופץ במצווה הזו, גומר את העסק וכן הלאה.

אז בסדר, חי הגוונה, אין לו על מה לסבול.

כך מצביעים לנו גדולי המקודמים את הדברים.

יש עוד הרבה תירופים,

מה שענה הקדוש ברוך הוא למשה רבינו, לירמיה הנביא,

אבל לכל קושייה יש תירוץ, ולכן אדם לא יכול לבוא בטענות ומענות,

מדוע, ולמה, ואיך.

פעם המדענים חשבו את עצמם חכמים. כל מדען מתחיל, חשב שהוא יודע הכול.

היום מדענים יודעים שהם לא יודעים כלום.

הוא עומד, בקושי הוא יודע את הדברים מסביב לזה.

אתה שואל אותו עוד, הוא אומר לך, למה הוא לא יודע?

יש להם ציוד מתוחכם, הכול הם יכולים לכאורה לדעת.

אבל הם יודעים שאנחנו מוגבלים,

ואפילו את מה שיש לנו בכדור הארץ אנחנו עדיין לא יודעים לעומק.

אתה שואל, רופא בכיר, מה זה ולמה זה? הוא אומר לך, זה אני לא יודע, זה אני לא יכול לדעת,

אני לא יכול להציל את האדם הזה, תסתכלו לי להשם.

הם עצמם מודים שהם מוגבלים מאוד.

אז גם אנחנו מוגבלים בשכל שלנו, ולא תמיד אנחנו יכולים להבין טוב את דרכי ההשגחה של הבורא יתברך,

ואף אחד לא יכול לבוא ולעשות כל מיני קושיות ותירצים ולהשיג מהם מסקנות,

אלא כל אדם צריך להכיר במיעוט ערכו,

בקתמות הנוח שלנו, שאנחנו לא מסוגלים לחשבון את חשבונו של העולם.

יש עוד תירוץ שאומרים שהמצוות והמעשים שהאדם עושה בחיים חזיתו, המצוות

לצד זה או לצד זה,

לא תמיד הם אותו דבר.

לפעמים האדם הזה הוא אומנם רשע,

אבל עשה מצווה אחת וקנה את עולמו. רק קצר.

כשהעולם כולה במצב שלילי,

בבנק, אם זה שלילי, סוגרים לך את החשבון.

אבל כשהעולם כולו במצב כזה צריכים לסגור את החשבון של העולם.

כמו דורם מבון, היה לאזון שלילי, הקדוש ברוך הוא החריד את העולם.

בא האדם הזה באותה שנייה עשה מצווה, הציל את העולם כולו.

אומנם הוא עשה סך הכול מצווה אחת, אמר קריאת שונה או דבר אחר,

יש למצווה הזו ערך רב לעצות.

ולפעמים הפוך, חוטא אחד יאבד טובה ירבה.

ולכן אתה רואה את האדם הזה באופן כללי, עם המעשים הטובים,

או לא צובים שהוא עשה,

אתה לא יודע את העיתוי מתי הוא עשה ואיך עשה,

ולפעמים יש מצווה אחת שהיא שקולה כנוגד ופי כהנה וכמה.

מספרים על הגורם ומנסונים לרוקשית, שפעם היה הולך בדרך ועבר איזה גביר עם המרכבה שלו, אז עדיין היו מומכוניות.

וחבע לחכם הזה שהוא הולך מסכם בחום, בשמש,

הגיע לו הדרך כמו מרב, בבקשה, תפאדל,

קח אותך טרנס ותעלה למרכבה.

טוב, הסכים, עלה.

כשישב ליד הגביר הזה,

אז שאל אותו מיד הגביר,

הוא לא אוהב אותי, עושה הגביר.

אמר לו, תראה כבוד הרב, יש לי קושייה, אנחנו אומרים בתורה,

אנחנו נקרא לזה פרסת השבוע, ישמרי לכם ונפסד לבבכם וכולי,

והוא עושה כל מיני עוונות, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, הכול הוא עושה,

ותראה יושב, ברוך השם, שפע, איפה שהוא שם את היד, הוא יהיה זהב. הוא מצליח בכל.

איך זה יתכן?

ענה לו הרב כך,

אתה אומר את הפסוק הזה בעל פה, איפה אתה יודע?

אתה למדת תורה?

הוא אומר לו, כן, כבוד הרב, אני עד גיל 15 הייתי דתי. עד אז הייתי אומר, קודם על שמע ישראל, אחר כך הוא יצא לתרבות רעב.

אז אמר לו הרב את הפסוק שקראנו,

משלם לצונאיו אל פניו להעבידו.

אמר לו, עדיין לא נותנים לך להשיבם אחד מאלף, עדיין יש לך עוד הרבה, אם תרצה,

עדיין יותר טוב, לא משלם לך במזומנים בעולם הזה,

חלילה וחס יבוא שם לעולם האונס,

ייקחו אותו ישר לגיהוני גיהינום. אז האדם הזה נבהל, מרתע מהצפוי לו, ומיד שינה כיוון. אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא מחשב חשדונו של העלה,

הוא יודע לנהל את הכול בצורה מבויקת,

ולכן חבל לנו לנסות ולהתעסק בדברים הללו,

להקשיב קושיות או תירצים, למה לא זה כך ולא זה כך.

הולך בטען, הולך בטח, עדיין נשאיר את הדברים האלה על הקדוש ברוך הוא, אשתיך לשם יהגך.

אני אמציא גם כן מושלם שיהיה הראש טוב והידיים והרגליים כך גם בכל התריית מצוות.

לא מספיק שהלב של האדם יותר ואוהב לעשות הודות לחברו,

אלא גם את כל התריית מצוות, המצוות של בן אדם למקום, המצוות של בן אדם לחברו,

בכל הדברים, בכל מקורי כל,

יהיה מושלם, יעשה את הכול בצורה טובה.

אתה שואל אותו, אתה לומד תורה? הוא אומר, כן, אני בכל יום שני עליווה לו ברוך הוא.

בסדר, יום שני, ברוכים הבאים, מה עם שאר הימים?

לא, שאר הימים לא צריך ללמוד תורה, רק ביום שני.

אומר לך, אני לומד דרשות, אני הולך ביום שבת,

פרסת השבוע, אחר כך אני הולך, מקיים עוד מצווה, סעודה שלישית, ואם נשאר זמן אני גם הולך לקיים עוד מצווה.

אני מפגין שגם אינם.

טוב, סחטין על האלגו.

אבל השאלה היא תורה, הלכה,

צריך לדעת כל דבר ודבר להלכה ולמעשה.

אתה צריך לשמור שבת, מידה, חלה, או כל מיני מצוות שיש לנו.

איך תשמור, איך תקיים את הדברים האלה,

מבלי שתדע את ההלכות שלהם?

אדם זכה בהגרלה, זכה באוטו,

והוא לא יודע לנהוג.

האם זה לקחת את האוטו והוא ינהג?

אם הוא ינהג והוא לא יודע לנהוג,

במקרה יצואו זה יגיע לבית חנון אגסה, במקרה מוטו יגיע לארץ יצואו.

אלא קודם, לך תלמד.

יש מרוד הנהיגה, ייקח שניים, ילמד, ואחרי זה הוא יתחיל לנהוג.

כולם מבינים שמי שלא למד את המקצוע,

אם הוא לא למד חשמלאות או דבר אחר,

הוא לא יכול לעבוד לזה.

כך גם אדם שרוצה לשמור שבת כהלכתה בצורה מושלמת צריך גם ללמוד את ההלכות. יש לנו על כל דבר ודבר, יש לנו את ההלכות,

הוא צריך לבוא וללמוד כל יום, שעתיים, שלוש. פה, ברוך השם, לומדים מתשע בבוקר עד עשר וחצי בלילה.

אני לא אחרון כאן במשמרת, יש אחרי עוד שני רבנים שהחיאו, שיבואו ולמדו.

אז אם הוא אומר לך, בלילה אני לא יכול לבוא,

אז תבוא בבוקר. אם אתה עובד משמרת לילה,

אז תבוא בבוקר ותלמד, תבוא אחר הצהריים, ברוך השם בית המדרש פתוח.

יש מקומות שלצערנו אין תורה. אנשים רוצים, אבל אין להם.

כאן, ברוך השם, יש תורה שבכתר,

תורה שבעלתו, יש קלצות,

מה לא?

רק כשאדם יסקח את האוזניים שלו, ירא וישמע דברי תורה.

אז אם האדם הזה לומד את הכול, נשמר בכל דבר ודבר, דברים דאורייתא,

דה רבנן, תראה את התפילה שלו, ברוך השם, היא מסודרת.

היא באה תמיד מעשרה ראשונים,

מתחיל ותתפלל חנה, קדשני כל בכל דבר, הכול בסדר.

נו, אדם כזה, ושמר השם אלוהיך אליך את אבירות ואת החסד.

אבל לפעמים האדם הזה לא מספיק הוא ישן עד שעה שש, צריך עוד שעה, הוא אומר, אני עייף.

מגיע לתפילה, כבר החזן נמצא, ברוך שאמר, עוד במערך דמיד, והוא ממהר,

עושה סדר בולוגי, אחד למעלה ושבע על המדר כי מתפיס.

ככה מתפללים.

אומר לך, אני קשה לי. מה זה קשה לי? כל אדם צריך להיות מסודר.

תשאל רבע שעה קודם, תקום קצת יותר מוקדם.

תתחיל את התפילה, הסידור בתפילתו, למי נכתב?

זה נכתב רק בשביל החסידים? בשביל המקובלים?

זה נכתב לכולנו.

נראה משולחן ערוך קטן את כל זה.

כולנו, בלי יוצא מן הכלל, חייבים את התפילה להתפלל מההתחלה לפי הסדר.

ואדם לא יכול לעשות צחוק מהחיים,

צחוק מהעבודה לבוא ולהיצלל בצורה כזו תפילה חטופה וכתופה.

אלא מעולם משתדל אדם להיות מסודר. גם אלה דברים שהרבה אנשים מזלזלים בהם לפעמים, קירום זודות לבני אדם, דברים שעומדים ברומו של העולם ובני אדם מזלזלים בהם,

אבל אדם נראה שמיים ייזהר מאותם הדברים, ואז, בעזרת השם, אוכל פורעי טהום בעולם הזה, כמו שאמרנו, ושמר על שם אלוהיך אליך,

והמשך ההבטחה, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך.

הביטוי ובבהמתך דרשו במדרש,

שאפילו בבהמי שלך גם אם יהיה אדם משכיל, חכם ונבון,

ולא יהיה חלילה עקר מהמחשבה הרוחנית מכל אותן החוכמות של התורה.

בדרך כלל, הולכת חכמים מחכם.

הגננת אומרים, אחרי חמישים שנה שהיא עובדת בגן, הראש שלה נהיה כמו

הקינוקות, כמו הילדות, היא גם נהיה הראש שלה כל החיים,

הפסיכיאטר, כל אדם איפה נמצא,

נמצא שם בבית משוגעים יחד עם הפסיכים,

גמור להיות במשך הזמן, תראה יותר, גם הוא קצת מרחף.

אז זה האדם הזה, ערבנצ'יה, העגנון הזה, כל היום הוא מחמולים,

כל היום הוא בהומות.

חלילה וחס, יכול להיות שיהיה האדם הזה מטומטם?

לא. הקב'ה מבטיח לנו,

תלכו בדרך התורה,

לא יהיה בך עקר ועקרה, עשו דבר בעמי שלך. והמדרש מספר שפעם דייזר השעש של יוני בא והקשה,

אמר לו,

אנחנו לפי הדת שלהם, כך וכך, והם בהר גרזים.

אמר לו, מה נפקה מנה? מה משתנה הר גרזים מכל ההרים?

אמר לו, הם לפי האמונה שלהם, שם לא ירד המבול.

ואז החכם לא רצה לענות לו. אמר לו, לעגנון, תענה אתה.

אז הוא אמר לו, כתוב בתורה, פרשת מוח, וייחסו כל ההרים הגביעים של תחת כל השמיים.

תגיד לי, ההר גרזים מתחת השמיים או תחת הארץ?

ואז הוא ניצח את אותו השומרוני והוא השתתק.

יש גם סיפור ידיע על מה שהיה עם הגאון, מבינתן אייבשיץ,

שמדי פעם הקיסר היה מזעיק אותו,

הוא אהב להשתעשע איתו, לדבר איתו,

וכל הספורים האחרים, הכומרים, או נגיד הבנק, או אחרים, כולם היו מקנאים בו,

תמיד היו עיינים אותו.

כי לא היה יודע להכות אותם, נותן להם תשובות,

היה חד מאוד במחשבה, והיה מכה אותם תמיד מכות ממרצות.

באחד הימים, תוך כדי סערת הוויכוח, נכנס הכומר.

גם הוא, הכומר החשמל הזה, היה אדם מכובד,

פילוסוף גדול,

אבל לעומת רבי יונתן,

תמיד היה נוקעס, תמיד היה מעיפות על הקרשים.

אבל תוך כדי ויכוח קם אותו הכומר ואמר אל הקסר,

אל תחשוב שהדת שלהם היא אמת.

תראה רבי יונתן, גאון שבגאונים, אנחנו לא יכולים עליו,

אבל תיקח אדם פשוט, יהודי פשוט, אתה תראה שהוא לא יודע עם כלום, והדת שלנו היא העיקר, הם הנוצרים, הם הכול.

אמר לו רבי יונתן, קיבלתי, בסדר, אני מסכים. אני רוצה להעבירה עכשיו, תביא יהודי שאתה רוצה.

מיד הקסר קרא לשוטר, אמר לו, תראה במטה.

יהודי ראשון שתתפוס, תביא אותו לכאן.

אמר לו, בסדר.

ירד השוטר הזה למטה,

מחכה, פתאום עובר איזה עגלון,

איך קוראים בערבית לעגלון? ערבנצ'י, אמר לו, הכסר רוצה אותך.

מה, אני לא אמרתי פס לבן, לא עשיתי שום עבירה, מה אתה רוצה?

רוצים אותך, אל תתווכח, תבוא.

טוב, ולקח את העגלה שלו, הסיט אותה לצד, לקח את המושכות ועלה למעלה. הוא עם הבגדים, ככה הבגדים לא כל כך מכובדים. היום, ברוך השם, הנהגים, יש להם מלבוש מחודד,

אבל העגלונים לא תמיד היו זוכרים לזה.

נכנס בפנים, רואה את הכסר,

ואביהו נתן וכל הכומרים,

לא הבין בהתחלה מה קרה.

אבל כשראה את רבי יונתן, יש אחד משלנו,

הוא הבין שיש לו אצל מי לדבר, על מי להסתכל.

ואז הכסר פנה אליו.

אמר לו, תשמע, יש לו כומר, יש לו שאלה.

מי שואל אותך שאלה, אתה תענה, זה הכול, אנחנו לא רוצים לך שום דבר.

אמר לו, בסדר, נתנו לו כיסא, הוא ישב.

ואז הכומר הזה עמד על רגליו והתחיל להשפיע על היהודי הזה שיתנצר.

התחיל להגיד לו, תשמע, לכן יש דת, ולנו יש דת יותר טובה.

אני מציע לך, בוא תתנצר ואני מבטיח לך, הנה יש פה מאה אלף גולר במזומנים, ירוק.

במקום להשתמשך עובד קשה כל היום עם הסופים, עם החלורים,

תוכל לקנות משהו אחדית שיותר מודל תשעים ושש,

תהיה לך פרנסה על חשבוננו, על חשבון הכנסייה, לכל החיים.

הבטיח לו, הרים וגבעות.

טוב, אחרי שגמר,

כיסא אמר, נו,

כבוד העגלון, תענה לו תשובה, מה, אתה מוכן או לא?

אז הוא מיד אמר לו, כבוד הכיסא, אני רוצה לענות, אבל תרשני, אני צריך לענות תשובה ארוכה.

אמר לו, כמה שאתה רוצה תדבר.

זה לא ברדיו, ברדיו שם לא נותנים, סותמים את הפן לאנשים, רק להם צריכים, רק להם כל היום לדבר.

אבל שם, לעצמי לא.

יש ויכוח, תדבר כמה שאתה רוצה.

אז הוא, העגלון הזה, אומר, תראה,

אני לא חדש במקצוע,

אני עגלון בין עגלון. גם אבא שלי עליו השלום, גם הוא היה עגלון.

ולפני שאבא שלו נפטר,

הוא עשה טובה, נתן לו הוראות כדי שהוא יוכל להתפרנס טוב, שלא יעמידו.

אמר לו אבא שלו, תראה,

אם יבוא איזה אדם ויגיד לך,

בוא ונחליף את הסוסים.

יש לך סוסים, במקום שניים אני אתן לך שניים וגם הוא יוסיף לך כסף.

תיזהר, אל תחליף.

למה?

אם באמת הסוסים שלו טובים, למה הוא גם מוסיף לך כסף?

כנראה יש לסוסים האלה סרטן או מחלה אחרת,

ולכן הוא מרמה אותך, אתה לא מרגיש, אתה רואה סוסים עומדים, אתה לא יודע מה יש בפנים,

אבל זה סימן שיש כאן דברים בגו.

עונה לו העגלון לאותו עקומה.

אם באמת הדת שלכם היא טובה, אז תגיד לי, בוא תתנצר. בשביל מה אתה צריך גם להוסיף לי 100,000 דולר,

ופרנסה לכל החיים. כנראה בדת שלכם יש סרטן, מחלת לון, אירוע מוחי, משהו אחר.

לא חביבי, אני לא רוצה.

ניצח אותו, ראו אפילו עם היעידי הזה,

גם הוא ידע להשיב לו תשובה ניצחת.

ואז רבי יונתן קם ואמר,

לא יהיה בך עקר ועקרה ובבינתך,

שלא יהיה עקר ממחשבה של תורה. אפילו אותו ערבנצ'י הזה, עגלון הזה גם,

ידע להשיב לו תשובה ניצחת לנצח את אותו עקומה.

זה הסוג הקטנים שבאנו, חל וחומר הגדולים שבאנו. שיהי רצון שנזכה כולנו ללכת על דרכי התורה והיראה ונזכה על גאילה שונה. רק רגע, לפני שנסיים את החופש,

ידידנו משה פלבאנים מארגן את כל אותם החברים, תלמידי יושב-ראש, שעובדו וילמדו כאן ישיבת יום הזמנים.

הם יומדים כאן כל יום בין עשר לאחת, ומי שדואג מבחינה כלכלית הוא שר האוצר.

כל מי שרוצה להיות פיתח במצרה הזו במשרת ישיבת בין הזמנים יעבור לידידנו משה פלבאנים או לגדאים ותזכו למצרות. אומר חלבאנים מה קרשי האימון.