הלכות ארבע פרשיות: שקלים, זכור, פרה והחודש – חובת הקריאה, דקדוקי ההלכה וכשרות ספרי תורה

 

- - - לא מוגה! - - - 

בעזרת השם בשבת זו

אנו נשמע קריאת התורה בשני ספרי תורה.

ספר תורה הראשון, בעזרת השם,

נשמע פרשת משפטים.

ספר תורה השני בפרשת כי תישא,

פרשת שקלים.

בזמן שהיה בית המקדש קיים,

הייתה מצוות עשה מן התורה לשלם פעם בשנה מחצית השנה.

שקל,

מכסף זה היו קונים קורבנות לבית המקדש.

לכפר על נפשותיכם.

קורבן תמיד

של שחר מכפר על כל העבירות שנעשו בלילה.

קורבן תמיד

של בן הערביים מכפר על כל העבירות שנעשו ביום.

מהכסף של כל עם ישראל אתה מכפר על כל עם ישראל.

התקופה שממנה מתחילים

ראש השנה הוא א' בניסן,

אבל נותנים לאנשים

תקופה מסוימת כדי להתארגן ולתרום,

לכן המשנה אומרת לנו,

באחד באדר משמיעים על השקלים להביא.

איך אתה מודיע לאנשים את חובתם זו?

היום בזמן הזה אתה מודיע ברדיו, בכל האמת,

אבל אז בזמנם

היו מודיעים על ידי קריאת התורה.

כל עם ישראל מגיעים לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה,

שתם אותי ספר תורה, פרשת שקלים,

אתה נותן רמז לאנשים שכל אחד ואחד

ילך וישלם, ימלא את חובו.

תוספות השנים סוברים שבזמנם הייתה המצווה מן התורה.

גם קריאת פרשת שקלים הייתה המצווה הזו מדאורייתא.

אבל היום, בזמן הזה, אפילו את נתינת מחצית השקל אנחנו לא חייבים לתת מן התורה, אלא כל זה זכר למחצית השקל.

אם כן, גלו החומר שקריאת פרשת שקלים אינה מן התורה, אלא כל זה מדרבנן.

בכל מקום מדרבנן אנחנו מצווים

להוציא ספר תורה ולקרוא בפרשת כי תישא.

אחרי זה מיד קוראים את ההפטרה.

ההפטרה, ויכרות יהוידה,

הפטרה של שקלים.

אלא שאחרי שמסיים

את ההפטרה קורא פסוק ראשון של ויאמר לו יונתן מחר חודש,

וגם את הפסוק האחרון.

הרי שבת זו, כט בשבט, היא ערב ראש חודש,

ולכן מוסיפים גם את הפסוק הראשון והאחרון של ויאמר לו יונתן מחר חודש.

בית כנסת מסודר שהגבאי יודע הלכה,

הוא בוודאי ידאג להוציא את שני ספרי התורה,

ואף פעם לא תצא תקלה מתחת ידיו.

אבל לפעמים יש מקומות נידחים שהגבאי,

אדם שאינו קובע עיתים לתורה,

אדם שאינו יודע הלכה,

ולפעמים נשכח מהם

לא הוציאו בכלל את הספר תורה השני,

אלא רק ספר ראשון,

פרשת משפטים.

בכל מקום שיזכרו,

אפילו אם נזכרו אחרי שגמר המשלים,

סיימו את אמירת הקדיש,

מייד במקום יוציאו ספר תורה שני ויעברו למפטיר בספר תורה השני.

אבל אם לא נזכרו מייד,

אלא העלו מפטיר בספר תורה, פרשת משפטים.

רק אחרי שגמרו, ברוך אתה השם,

נותן התורה, רק אז נזכרו,

עדיין לא מאוחר.

לא יתחיל המפטיר את הברכות אשר בחר בנביאים טובים,

אלא יספיקו,

יוציאו מיד ספר תורה, פרשת שגנים,

ויעלו עולה אחר.

אם הגבאי רוצה למכור,

את העלייה הזו,

יכולים

כל הקהל להשתתף

את המצווה הזו,

חוץ

מאותם שמונה עולים שעלו בספר תורה הראשון.

מי שעלה בספר הראשון, אסור לו לעלות בספר השני,

שלא יגידו שבספר הראשון חלילה היה איזו טעות, איזה פיסול,

ולכן הוא עולה בשני.

ולכן גם אותו אדם שכאילו קנה את המפטיר ונתנו לו עלייה בספר הראשון,

הוא לא יכול לומר, טוב, תיתנו לי עכשיו, אני אמשיך בשני.

אין דבר כזה.

אלא מה שהוא בירך בראשון יצא,

והשני הוא שיעלה ויקראונו בפרשת כי תישא,

ויברך את ברכות ההפטרה, ויקרא,

ויכרות אהוידם.

ואם לא נסגרו אלא רק לאחר שהתחיל את הברכות,

אמר צור כל העולמים, צדיק בכל הדורות,

אין מה לעשות,

יסיים ברוך אתה ה' מקדש השבת.

לאחר מכן יוציאו את הספר תורה של השקלים,

ויעלו עולה ויברך אשר בחר בנו,

וברכה אחרונה אשר נתן לנו על הספר תורה השקלים,

ואחר כך יקרא ויכרות אהוידע ללא ברכה.

אסור לברך.

והסיבה היא, אתה מברך אשר בחר בנביאים טובים.

גם ההפטרה של פרשת משפטים גם היא נביאים טובים, ולכן

בין אם קראו את ההפטרה של משפטים או ויאמר לא יהונתן מחר חודש, ובין כך ובין כך

בדיעבד יצאו ידי חובה ואינם חייבים לחזור שוב

לקרוא עוד הפעם את ההפטרה בברכה, אסור להם לברך על מה יקראו את זה ללא ברכה.

אפילו אם נאמר הם סיימו את תפילת מוסף.

רק אחרי מוסף אחד האנשים ראה בלוח שהשבת הזו פרשת שקלים,

על מה טבח הזי,

והאומר צועק לאנשים שבת שקלים היום.

עדיין לא מאוחר,

יצאו ספר תורה גם אחרי מוסף,

ויעלו עונה

בברכה

אשר בחר בנו ואשר נתננו.

אבל שוב, בית ההפטרה

יקראו ללא ברכה.

אמונים הקהל כולו התפזר, לא נשאר מהם.

כולם הלכו,

ואף אחד לא זכר.

רק אחר הצהריים בא מישהו ואמר,

היום שכחנו, לא קראנו פרשת שקלים.

הם לא יכולים לברך אחרי הצהריים במנחה על פרשת שקלים,

אלא אם רוצים לקרוא בלי ברכה רשאים,

אבל ברכה אינם רשאים לברך.

קל וחומר הם נזכרו בשבת שאחריה.

רוצים לקרוא קטע שלומין,

לבוא שלא קראו בשבת הקודמת את פרשת שקלים,

רשאים, למה לא?

אבל שוב, התשלומין האלה ללא ברכה.

אותו דין בדיוק יחול גם על שבת החודש.

בדיוק בעוד חודש,

בסוף חודש אדר, שבת שלפני ראש חודש ניסן,

אנחנו נוציא ספר תורה בפרשת בו ונקרא החודש הזה לכם ראש חודשים.

אם שכחו,

כל הדינים שאמרנו לגבי שקלים נתקפים גם לגבי פרשת החודש.

עבר זמנו, בטל קורבנו. זהו, אי אפשר לברך בשבת שאחריה. יש לנו כאן מחלוקת,

וכלל בידינו תמיד,

ספק ברכות להקהל.

בעזרת השם,

בשבת

יג באדר נוציא שני ספרי תורה,

וגם שם נקיים את המצווה,

מצוות עשה דאורייתא, זכור אשר עשה לך עמלק.

נקווה שאת הספר הזה כולם יזכרו, אף אחד לא ישכח.

נקיים את המצווה כהלכתה.

מרן סובר, כדברי רוב הפוסקים,

שקריאת פרשה כל שבת ושבת,

או שני וחמישי, היא רק מצווה מדרבנן.

יש לנו את דעת הריטבה שמשה רבנו תיקן לעם ישראל, אז זה כמו דאורייתא.

אבל הוא יחידה בדבר. רוב ככל הפוסקים אומרים

שגם תקנות משה הן דאורייתא,

כמו שבעה ימי הבדואות, שבעה ימי החופה,

כך הוא עדין גם פה, כל זה רק מדאורייתא.

אבל יוצא מן הכלל שבת זכור ושבת פרה שהם מצוות עשה דאורייתא.

כך מרן כתב לנו באורח חיים סימן קמ״ו סוף סעיף ב',

שחוות קריאת פרשת זכור ופרה בעשרה מן התורה.

לא מספיק שאדם יקרא, אלא צריך לקרוא את זה במניין בעשרה.

ולכן מרן כותב לנו בסימן תרפה סעיף ז',

אדם שנמצא במקום נידח באיזה מושב ואין שם מניין,

תאמר לגבי כל השנה אנוס רחמנא פטרי,

אבל לגבי פרשת זכור או פרה שהם דאורייתא,

אי אפשר לפטור אותו, הוא חייב לבוא לכאן,

לגלות ממקומו, לבוא ולשמוע כאן את פרשת זכור.

או, אם חסר להם עשירי,

שיעבירו איזה בחור שישלים להם את המניין כדי שכולם שם במושב ישמעו ויצאו ידי חובה.

כך הוא עדין גם לגבי המושבניקים או המתנחלים במקומות שאין להם מספיק אנשים,

שיתכננו את זה מהיום כבר,

שיארגנו את המניין כדי שיצאו ידי חובה

מן התורה.

תרומת הדשן הוא שכתב את ההלכה הזו שחובה מדאורייתא שיהיו עשרה,

למד את זה מדברי הראש בסיפור המפורסם

שרבי אליעזר שחרר את עבדו כדי להשלים מניין,

וכנראה הרמז הוא לגבי שבת זכור או שבת פרה. לצורך זה היה צורך לשחרר אותו.

ולכן גם אנחנו משתדלים לבוא ולקיים את המצווה כהלכתה במניין.

מסביר לנו המהרם שיק.

הוא היה לפני כמאה וחמישים שנה מתלמידי החתם סופר.

הוא אומר, עיקר המצווה

זכור אשר עשה לך עמלק, לא רק לקרוא בפה,

לא רק לומר את המילים, אלא לבצע,

להוציא מן הכוח אל הפועל.

אדם בודד הוא לא דון קישוט שיודע להילחם לבד,

אלא צריך שיהיה לו לפחות מחלקה,

הקצין שיש לו עשרה חיילים,

איתם הוא יכול להילחם.

הרבים מסוגלים להילחם ולא היחיד.

ולכן משום זה המצווה החובה מדאורייתא שלפחות יהיו עשרה,

ובזה יקיימו את המצווה כהלכתה.

אם אנחנו אומרים שיהיו עשרה,

בוודאי שצריך גם שיהיה ספר תורה כשר.

פעם כל ספרי התורה היו בחזקת כשרות.

הסופרים, היה להם ריכוז גבוה.

אף אחד מהם לא היה שומע באמצע הרדיו,

לאף אחד לא היה טלפון שיבלבל אותו באמצע הכתיבה.

היו יושבים בקדושה, בטהרה, מרוכזים,

ולכן כמעט ולא היו טעויות בספרי התורה, ספרי התורה היו בחזקת כשרים.

בשנים האחרונות, לצערנו,

חלק מהסופרים שכותבים

לא כותבים באותה הרמה בקדושה, בטהרה, בריכוז גבוה כמו פעם,

ולכן אנחנו רואים הרבה טעויות בספרי התורה,

ולא כולם בחזקת כשרים.

היום אנחנו נעזרים במחשב

ועושים לספרי התורה הגעת מחשב.

כ-20 שנה כבר נמצא המחשב הזה בעולם,

והם בדקו עשרות אלפי ספרי תורה במשך השנים.

ולצערנו,

קרוב ל-80% מהם היו פסולים.

עד כדי כך,

המצב הוא גרוע.

ולכן,

אדם צריך ללכת לשמוע את קריאת זכור,

אך ורק בבית כנסת

שיש שם מגיע תלמיד חכם, מגיע מקצועי,

שספרי התורה,

התחזוקה שלהם היא בצורה טובה, בצורה מצוינת,

ואז הוא יקיים את המצווה כהלכתה.

אחרת אם הוא שומע את זה בספר תורה פסול,

אין לו הרבה תועלת.

ספק אם הוא מקיים את המצווה הזו כהלכתה.

יש מקומות רבים, שברוך השם יש גבאים מראי שמיים,

שדואגים להביא מגיע טוב,

אז צריך לתת הוראה למגיע שבשבת זכור יוציאו

את הספר תורה הטוב ביותר והמהודר ביותר שיש להם,

כך גם בשבת פרה.

לגבי פרשת משפטים, שם יכולים להוציא ספר תורה אחר,

אם יש למישהו אזכרה וכיוצא בזה, יוציאו את הספר תורה לפרשת השבוע.

אבל הספר תורה השני צריך להיות המהודר יותר והמעולה ביותר שיש להם בארון הקודש,

כך צריך לנהוג ולעשות.

חייל שנמצא בצבא,

גם הוא צריך לדאוג להלכה זו.

יודיע לקצין שלו, שבת יג' באדר, אני בבית.

אני חייב לשמוע פרשת זכור, פרשת פריים, דאורייתא,

כי שם בצבא,

בדרך כלל ברוב המקומות,

אין להם את היכולת

לקיים את המצווה הזו כהלכתה.

לפעמים במוצב שהוא נמצא יש סך הכל שבעה-שמונה חיילים,

אין שם בכלל מניין.

במקרה הטוב שיש מניין, יש שם עשרה,

אבל לא כולם יראי שמיים ולא כולם באים להתפלל.

ולכן, א', בגלל הבעיה הזו הוא חייב לבוא, להגיע למקומנו,

להגיע למקום שיש שם ספר תורה כשר ומניין כשר,

לקיים את מצוות זכור כהלכתה, כדת וכדין.

זאת ועוד, אפילו

נמצא במקום שיש הרבה חיילים.

יש שם מניין דתיים.

אבל לצערנו, לא כל ספרי התורה בצבא הם בחזקת כשרים.

דיברתי קודם על 80% באופן כללי בעולם,

בצבא האחוז הוא לא יותר טוב.

גם שם יש הרבה בעיות בספרי התורה.

רוב רובם של ספרי התורה הם

יבוא מרומניה, הונגריה.

בתי הכנסת שם נסגרו והביאו לכאן את ספרי התורה.

רובם הגדול הם ישנים מאוד.

לפעמים הם ביניהם מאה שנה או מאתיים שנה,

והדיו כבר מתחיל להתפורר.

כשהדיו מתפורר ויש פירוד באותיות,

הספר תורה כולו פסול.

אפילו אם תאמר בקטע של זכור אשר עשה לך עמלק,

את הקטע הזה הגענו והוא שלם.

אבל אם בפרשת בראשית או בזאת הברכה יש פירודים,

כל הספר פסול ואי אפשר לקיים בו את מצוות זכור.

ולכן, א', בגלל הבעיה הזו,

ב', בגלל הבעיה של ההטבעה שמטבעים בספרי התורה שלהם, חותמת מים,

הם רושמים על זה צבא הגנה לישראל, רכוש הרבנות הראשית הצבאית.

בגלל ההטבעה של המילים הללו,

התוספת של החותמת מים,

גם זה פוסל,

כמו שכתבו

הגאון רבי עובדיה הדאיה בספרו יסקיל עבדיה, על פי דברי הריבש,

כך הסכימו גם שאר חכמי דורנו.

אבא כתב בנושא הזה תשובה ארוכה בספרי חווה דעת חלק ו'.

שם הדוגמה,

היו בתי כנסת של התימנים שחלק מהם מהם היו עמי ארצות.

להקל על העולים לתורה שהם קוראים בעצמם

היו עושים כהן חריץ

ליד אתנח או בסוף פסוק.

ועל זה הדיון, האם הדבר הזה פוסל או לא, המסקנה היא של האבא שם שזה פוסל.

קל וחומר כאן שההטבעה הזו היא לא רק באיזה חריץ,

אלא יש כאן ממש אותיות ומילים,

ולכן מן הראוי שהחייל הזה לא יסמוך

על ספרי התורה שנמצאים שם בצבא,

סומך על שולחן אחרים, עולם חושך בעדו.

הרי מרן כתב לנו בסימן ר״ע ד׳ ספר תורה שיש בו נקודות או טעמים הוא פסול,

כך הוא עדין גם בענייננו ולכן שינסה להגיע, כמו שאמרתי, לכאן כדי שיקיים את המצווה כהלכתה.

לפעמים הקצין אומר לו, תראה, אתה יכול ללכת לשבת זכור,

אבל אני צריך אותך במקום זה יום פורים.

אין בעיה, בפורים אפשר לקיים את המצווה בדיעבד גם ביחיד.

תיקח איתך מגילה כשרה,

תלך לשם עם בקבוק יין,

תקרא את המגילה הכשרה כדת וכדין שם,

ואחרי זה, אחרי התפילה, תעשה שם סעודת פורים,

תשתה מהיין עד אלא ידע.

יש אפשרות לקיים שם את המצווה.

שאין כן לגבי זכור, אתה מוגבל, אתה צריך

ספר תורה כשר,

ולא תמיד בנמצא שם, באותם המקומות, לא תמיד יש

ספרי תורה כשרים.

לצערנו, אין דורש ואין מבקש, אין מי שידאג לחיילים הדתיים שם.

הרבה מהם מוזנחים והרבה מהם נכשלים ביסורי ברכות ובטלה,

אם זה בשני וחמישי או בשבתות,

הם בכלל לא מודעים שהמצב ספרי התורה שם הוא כל כך גרוע.

נקווה שיהיה מהפך לטובה, וגם שם ילמדו טועה

בינה אותם האנשים הטועים,

ילמדו וישנו את ספרי התורה, יעשו אותם,

שיהיו כולם, בעזרת השם, בחזקת

כשרים ומהודרים.

יש מקומות רבים שמתפללים בשטיבלח.

לאנשים זה יותר נוח.

אני לא צריך לדקדק בדיוק על השעה,

מתי הם מתחילים. מתי שהוא בא יש לו מניין.

אבל שם, בשטיבלח, יש לנו סימן שאלה

לגבי שבת זחור או שבת פרה.

שהרי לפי דעתו, ביצחקי בן גיאת הטובה,

שולחן ערוך בסימן רע ג',

סעיף ד',

אומנם אדם שקרא חזן אף על פי שיצא מוציא,

אבל כל זה דווקא כשהוא עדיין

הוא בעצמו לא יצא.

אבל אם הוא בעצמו יצא ידי חובה,

אז בזה הוא לא יכול להוציא אנשים שיודעים לקרוא.

באותם משטיבלחים שיש חזנים שכבר קראו פעם,

פעמיים, בנצח המה ואחרי זה,

הם לא יכולים להוציא אותי ידי חובה, כי אני בעצמי גם יודע לקרוא.

ולכן נשתדל ללכת אך ורק למניין,

ששם החזן הוא קורא ומוציא ידי חובה את עצמו,

ואז הוא יכול גם להוציא אותי על ליבה דקולה עלמא.

זו העצה הייעוצה בלכתחילה.

הנשים פטורות בכל ימות השנה מקריאת

ספר תורה,

כותב החינוך הן פטורות גם מזכור בפרה.

והטעם הוא,

אמרנו שהתכנית של המצווה זכור אשר עשה לך עמלק,

כדי להוציא מן הכוח אל הפועל ולהרוג את העמלקים.

נשים בנות מלחמה הן. אין להן אומץ,

הן פחדניות, עדינות נפש, ולא מסוגלות להרוג.

הקדוש ברוך הוא לא מחייב אדם

דבר שהוא לא מסוגל לעשות,

ולכן הנשים פטורות מזה.

כדעת ספר החינוך,

כך דעת רוב ככל הפוסקים וכך הוא המנהג.

אמנם רבו של החתם סופר רבי נתן נדלר היה מחייב גם את הנשים,

ויש נשים רבות שמחמירות על עצמן, מהדרות.

למה לא?

מי שיכולה להחמיר, תבוא עליה ברכה,

אבל אין הדבר בגדר חיוב,

אלא הדבר הזה בגדר חומרה.

אם היא רוצה,

שתלך לשמוע פרשת זכור, פרשת פרה,

אין שום בעיה.

יש בתי כנסת שמארגנים מניין מיוחד לנשים בצהריים.

שוב, יכולים, רשאים להוציא בשבילן ספר תורה,

אבל היזהרו שלא לברך, כמו שאמרנו,

כיוון שמעיקר הדין הנשים אינן חייבות, הנשים פטורות

מקריאה זו.

יש מחלוקת לגבי סומה אם הוא רשאי לעלות לספר תורה בכל ימות השנה,

והשאלה מתעצמת

לגבי קריאת פרשת זכור, וגם כאן שווה אל תעשה עדיף.

כך גם ילד יצא.

פתאום שרוצה לעלות מפטיר.

בשבת רגילה אנחנו יכולים להרשות לו,

אבל שבת זכור ושבת פרה,

רק אחרי הגיל הבר מצווה אפשר לתת לו עלייה,

אבל לפני כן, אם הוא חייב מדי רבנן, איך הוא יוציא אותנו לידי חובה?

ולכן,

לא בקריאה היינו שלא יהיה חזן, אפילו לא בברכות,

לא כדאי לתת לו לאותו הנער, אלא ייתנו לו באותה השבת,

ייתנו לו שיעלה עליית משלים,

אם הוא צריך בשביל ההשכרה שלו,

לומר קדיש, אז גם בעליית משלים יש לשם את אמירת הקדיש,

ובזה הוא יוצא ידי חובתו.

ילדים קטנים שהגיעו לחינוך

בכל שבתות שיש לנו ספרי תורה שניים או יותר,

נניח בשבת וראש חודש,

לפי דעת רבנותם אסור לתת לילד קטן שיעלה לספר תורה שני.

אמנם אנחנו לומדים במשנה,

הכל עולים שבעה גם קטן,

שם אחד מתוך השבע.

אבל כאן,

יש לך בספר תורה שני סך הכל עולה אחד,

אתה לא יכול לתת לו את זה.

כמו שאי אפשר להעלות שבעה עולים בספר תורה ראשון,

כך אי אפשר גם לעלות בספר השני עולה אחד.

הרבה מהפוסקים חולקים על זה, בדעת מרן וסימן רפב, שכן אפשר,

יש רשות,

וכך ההלכה מעיקר הדין,

אבל כמו שאמרנו, לפחות בסוכו בפרש שהם דאורייתא,

שם מן הראוי להחמיר בדבר.

יש, כידוע, הבדלים בין ספרי התורה של התימנים,

הספרדים והאשכנזים,

ולכן רצוי שכל אדם ילך לפי המסורת של אבות אבותיו.

גם אם הבחור הספרדי לומד בישיבה של אחינו האשכנזים,

יותר מהודר שיבוא לשמוע את קריאת זכור בספר תורה לפי המסורת של אבות אבותינו,

זה עדיף.

בדיעבד, אם הוא שמע את קריאת ספר בספר תורה של האשכנזים, אפילו בהיגוית אשכנזי,

בדיעבד יצא ידי חובה מספק ספקה,

שמאהלכה שזכור פעם אחת בחיים,

אפילו אם תאמר שההלכה היא שצריך לזכור

בכל שנה ושנה,

אולי הספר תורה שלהם, אולי הוא כן טוב, אולי העיגוד שלהם הוא טוב.

יש לנו כאן מספק ספקה, ולכן בדיעבד הוא יצא.

אם יש לו בית כנסת ספרדי לידו,

בקלות רבה הוא יכול להחמיר וללכת לשמוע את פרשת זכור ופרה,

בוודאי שעדיף יותר שינהג ויעשה כן.

כך הוא הדין גם לגבי ספר תורה תימני.

אם האדם הזה נמצא באיזה מושב,

אין שמה כי אם ספרי תורה לפי מנהג המסורת של אחינו התימנים.

יש ארבע עשרה הבדלים בינינו לבינם.

הם הולכים לפי המסורת של הגמרא,

ואנחנו הולכים לפי המסורת של הזוהר.

במקום ויהי ימי נוח, ויהיו ימי נוח.

אצלנו דקה, לא יבוא פצוע דקה בה,

ד'כה, אצלם לא יבוא פצוע דקה זה ד'כא.

ועוד כהנה הבדלים רבים.

אצלנו כותבים פה תפירה בשתי מילים, אצלם פה תפירה מילה אחת.

וכן כיוצא בזה.

ולכן מן הראוי

בלכתחילה שכל אחד ישמור על מסורת אבותיו,

לפחות

בשבת זכור, שבת פרה,

שהן מדאורייתא.

אם נגבה כל השנה כולה, דיברנו בשבוע שעבר וסיכמנו ספק דה רבנן נקונה,

והזכרנו ספק ספקה להתיר,

אבל לגבי זכור ופרה, שהן מדאורייתא,

ראוי בלכתחילה להחמיר, אבל בדיעבד, אם הוא שמר שם את הקריאה,

בדיעבד מאה יצא ידי חובתו.

נקווה שעם ישראל כולו יקראו ויוציאו מן הכוח אל הפועל,

כי יד על כסיה הן הכיסא שלהם, הן הקדוש ברוך הוא שלם,

עד שימחה זרעו של עמלק במהרה בימינו. אמן.

אמן ואמן. ברכת יישר כוח. תודה רבה לכבוד הרב על השיעור הנפלא בהלכות ארבע פרשיות הבאים לפנינו.

ומכאן אנחנו פותחים את הקווים אליכם המאזינים העיקריים לשאלותיכם.

הטלפון באולפן בקידומת 02-5000

666. ביקשו כבוד הרב שנפתח אולי בשאלה

שבעצם הייתה מוחשית ביום השבת האחרון, מה דינו של השלג ביום השבת, כבוד הרב?

השלג שיורד ביום השבת מותר בדריסה.

נכון, כשאנחנו הולכים עליו אנחנו מרסקים אותו,

אבל אין כאן שום גזירה.

חכמינו גוזרים לנו גזירה בדבר שאנחנו מסוגלים לעשות.

לא גוזרים גזירה על הציבור,

גזירה שאין רוב ציבור יכולים לעמוד בה.

אז לקחת קרח או שלג לרסק בידיים,

מרן כתב לנו בסימן שכ שאסור,

אבל ללכת על השלג היה מותר לכתחילה אתמול,

אין שום בעיה בדבר.

אם אדם רוצה להעמיס את זה בידיים, היה אסור.

קל וחומר, אותם הנערים שלוקחים את השלג ועושים מזה כדור וזורקים על האנשים,

ואפילו בחול אסור. קל וחומר, בשבת אין יותר לעשות

תעלולים כאלה.

פעם הייתי במעמד כזה ונחרדתי מאוד.

היה ראש הישיבה הולך יחד עם איזה בחור,

ומישהו זרק על הבחור הזה כדור שלג.

אותו הבחור הוריד את הראש,

ואז הכדור שלג פגע בראש הישיבה.

אוי לו לאותו הבחור, הוא בעצמו הרגיש באותו רגע הרגשה נוראה,

אבל בוודאי שאין יותר לעשות תעלולים שכאלה.

אדם צריך להיות רציני, השלג נוצר בעולם לברכה,

ושלא יעשו מזה חלילה דבר שהוא כללה חלילה,

אבל לדרוך על השלג, כמו שאמרנו,

אין בעיה בדבר.

היה מותר לעירייה לפתוח את הצירים לבתי חולים,

כדי שהיולדות או חולים שיש בהם סכנה,

אם הם צריכים להגיע לבתי חולים וכיוצא בזה,

אז בוודאי שעל השלג לא תמיד אפשר לנסוע,

יש סכנה של החלקה,

והרכב, מטבע הדברים, לא מסוגל לנסוע כמו שצריך.

היה להם היתר,

אם אפשר על ידי גויים, שהנהג של המפלסת יהיה גויים, בוודאי שזה עדיף,

אבל לא תמיד יש בנמצא את אותם הנהגים הגויים,

ולכן אם היו רוצים לפנות

אחרי הצהריים בשעה 16-15 את השלג,

כדי שהצירים לבתי חולים,

הדסה וכיוצא בהם יהיו פתוחים,

מעיקר הדין היה הדבר מותר.

תודה, כבוד הרב, בנושא. ואנחנו עוברים לשאלות של מאזינים שנמצאים איתנו בקווי השידור. שלום וברכה לך, מאזין ראשון.

שלום, ערב טוב.

שלום.

אני שמעתי איזשהו פסק בשמו של הרב, ואני פשוט רוצה לברר אם זה נכון.

אפשר?

כן.

אני תושב ביתר,

ומישהו אמר לי שכאשר נוסעים למשל עם יולדת

באמבולנס שהנהג שלו הוא גוי לאחד מבתי החולים בירושלים, למרות שיש יציאה מחוץ לתחום,

מישהו אמר לי שהוא שמע בשמו של הרב שמותר לחזור אם לא יורדים מהאמבולנס.

האם זה נכון?

בקו אווירי אתם נמצאים במרחק של 3 או 4 קילומטר מירושלים.

הכביש הוא קצת יותר ארוך, אבל בקו אווירי מהדסה עין כרם לביתר המרחק הוא לא גדול.

ולכן,

האיסור תחומין,

אדם שנוסע באמבולנס עם אשתו נסע בהיתר,

אין כאן איסור דאורייתא, אלא רק

איסור מדרבנן.

ולכן, אם הנהג הוא גוי דרוזי וכיוצא בזה,

והאדם הזה רוצה לחזור לביתו לדאוג לילדים,

ותמיד יש מי שידאג לילדים,

בשעת הדח הגדול יש מקום להתיר שיח הזו.

אבל אם אין צורך מיוחד,

עדיף שיישאר שם.

המשנה במסכת ראש שנה כג דיברה לגבי חכמה הבאה לילד.

שם הסוגיה בעניין זה,

ויש לנו דבר מעין זה

בעירובין מ״ה, מרן כתב את זה בסימן ש״כט סעיף י׳

כל היוצאים להציל חוזרים בכלי זינם למקומם

כיוון שיצאו בהיתר לצורך פיקוח נפש

למרות שהם חוזרים עם הכלי נשק, אפילו הכי,

הדבר המותר, התירו סופו משום תחילתו.

ולכן בשעת הדח הגדול כשהנהג הוא גוי יש מקום להתיר.

אבל כשאין צורך מיוחד, אם ברוך השם הילדים שלו מטופלים,

הילדים שלו לא מוזנחים,

הכול רגוע, יש מי שידאג להם,

אז עדיף שיחכה, ימתין,

עד מוצאי שבת בבית החולים, יחסנו לביתו רק במוצאי שבת.

יישר כוח, תודה רבה, כבודו ראויון טור. תודה גם לך, מאזין יקר. שלום למאזין הבא.

שלום עליכם כול הרב. שלום.

רק רציתי לשאול את הרב לגבי יין מגולה.

האם מעניין לבטל אותו?

יין מגולה הוא נשאר בשם יין וברכתו הגפן, כיוון שהטעם שלו הוא טוב.

אלא מה לקידוש, הקרבה עונה לפחתיך,

חלק מהאלכוהול שבו הוא מתנדף,

ולכן הוא לא מהודר לבוא ולקדש עליו.

אם אתה מערב אותו, ועל ידי התערובת

אתה מחזיר עטרה ליושנה.

על ידי התערובת, הטעם שלו חזר באמת להיות טעם טוב,

אז בשעת הדחק

יהיה מותר לעשות כן.

אין בזה את הכללים, אין מבטלים איסור דרך התחילה. זה לא איסור,

ולכן יהיה צעד להתיר לעשות כן.

תודה גם לך, מאזין יקר. שלום למאזין הבא.

שלום. בבקשה.

שלום.

ערב טובה.

ערב טובה.

עשיתי ישו לגבי פינמיה לגוי בשבת.

אם רב יכול בקצרה להגיד את הכללים, מתי מותר לרמוז, מה מותר, כי קראנו למקרה ברב שבת האחרון,

שבאמצע הקידוש אלי שבת

פתאום השלטר קפץ,

ואז לא היה חשמל ולא חמין ולא שום דבר. מה מותר, מה אסור?

יש לך ילדים קטנים בבית?

היות, כן. יש לכם? ברגע שיש ילד קטן, ילדים קטנים שיחיו,

אז היה מותר לקרוא לגוי ולומר לו בפירוש שידליק.

בפירוש לומר לו מה? כן. הסיבה היא, כשיש ילדים קטנים, השבת הזו היה אפס מעלות.

לא רק אצלנו בירושלים, גם אצלכם בביתר.

מעניין, בבקשה.

כן. וכשיש קור כזה,

ילדים קטנים יכולים להגיע לא רק לכל איש שאין בו סכנה, אלא גם ליותר מזה.

המושג הכל חולים אצל הצינה בשבת זו,

היה מוחשי מאוד.

כשאין חשמל,

במילא אין לכם הסקה.

הבית הוא קר,

ולכן היה היתר לבוא ולקרוא לגוי כדי שידליק לכם, ואז ההסקה, התנור החשמלי,

יוכל לחמם את הבית כדי שהילדים חלילה לא יינזקו.

אז אפילו באמירה מפורשת

להגיד לו שירים את השלטר, שירים כדי להחזיר את החשמל, מעיקר הדין הדבר מותר.

הרבה פעמים הבעיה היא שיש עומס רב.

הוא ירים לך את זה, ובעוד דקה זה עוד הפעם ייפול.

אם כן, מה עשינו?

לכן העצה היא קודם כול לומר לו שינתק חלק,

לכבות חלק

מהחדרים שבהם לא תהיה תאורה של חשמל,

ורק לאחר מכן, כשירים את השלטר,

יש היתר בלכתחילה לעשות כדבר הזה.

עכשיו, זה במקרה של חולסון. נגיד במקרה של קיץ,

סגיל, סתם מבחינת החמין, או מבחינת האור, לא מבחינת צינע, מבחינה אחרת.

אם אין בעיה של ילדים,

אלא הכל בסדר, כמו שאתה אומר לגבי הקיץ,

אין היתר לומר לגוי.

גם לרמוז, גם מתי, מה זה, מתי? מרן סובר ש...

שגם רמיזה לגוי, גם כן אסורה,

אין היתר בדבר.

אין שום היתר? שום סד היתר בחוץ לתינה?

שום היתר? אם אין חשש של חולי,

הרי כאן, בעניין אמירה לגוי, גם לצורך חולה שאין בו סכנה אנחנו יכולים להתיר.

אבל בקיץ,

אם יש משמעל,

אז אין לך שום בעיה.

גם אדם רגיל וגם התינוקות יישארו כולם בריאים.

אפילו חולה שאין בו סכנה לא יהיה כאן.

אלא מה? כל העניין הוא שרוצה לאכול חמין חם.

אז אם לא יאכל חמין, אלא יאכל סלט,

האם מישהו יהיה חולה?

בוודאי שלא.

לצורך זה... אני לא נכנסה בט. לא, לא חסיקים. לצורך זה אנחנו... אז שילך לבית הכנסת ללמוד.

חסר לכם בתי כנסת במקום שיש בהם תאורה טובה?

אין הווה אמנה בכלל להתיר בחיי גוונה.

ולכן, שיחמירו.

לגבי הקיץ, העניין הוא חמור יותר.

אפשר לשאול שאלה קטנה רב?

תסיים בזה.

לגבי בורר,

במצקת, אם אני לוקח מצקת שהיא מכוערת,

מה הדין בזה להוציא דברים? אם אין לך מצקת אחרת, אתה לוקח אותה לא בשביל לסנן,

אלא אתה לוקח אותה, אתה מתכוון, כדי להוציא לה את תפחי האדמה, יהיה מותר.

אין בעיה.

תודה רבה, אדם רב.

תודה גם לך, מאזין יקר.

מאזין הבא. שלום.

הלו. בבקשה.

שלום עליכם, כבוד הרב.

שלום.

רציתי לשאול בפרשת זכור ופרה שהגבאים מוכרים את העליות, ויש אחד שאנחנו חוששים שהוא רוצה לקנות את זה והוא לא שומר שבת כמה שאנחנו יודעים.

אז מה לעשות בנדון הזה?

יש אפשרות לעקוף אותו.

האפשרות היא פשוטה מאוד.

בדרך כלל הגבאים שהם שומרי משמרת הקודש,

הם מתאמים מראש עם אחד המתפללים שיוסיף עליו.

יוסיף עליו ואחר כך ייתן מתנת ידו.

בזה לא יבואו לידי מריבה ולא יעשו מחלוקת.

לא כדאי לרחק את האנשים האלה, לומר להם בפנים,

אתם מחללי שבת, תסתלקו מכאן,

אנחנו רוצים לקרב את הרחוקים לבלתי יידח ממנו נידח.

על ידי לא על יד, גם העולה אנחנו נותנים לו, רוצים לקרב אותו.

אלא מה, הערת נכון, לגבי פרשת זכור,

אז הגבאים החכמים עושים את הדברים בחוכמה ובתבונה בשקט

בדרך שאמרנו,

כדי שהציבור יצאו ידי חובה בצורה מושלמת. ועוד שאלה לגבי זה, אם בכל זאת הוא עלה,

מה צריך לעשות אדם שרוצה לשמור על ידי חובה? בדיעבד יצאו ידי חובה, כיוון שהחזן

שקרה בתורה, החזן הוא יהודי שומר שבת,

והברכות שאמר אותו העולה, ברכות אינן מעכבות.

זה לא מאבד לנו את המצווה מדאורייתו. אנחנו לא צריכים ללכת לשמוע מקום מהר. לא, לא חייבים ללכת לשמוע עוד פעם,

אלא במה שהחזן, שהוא ירא שמיים, הוא קרא,

בזה הוא הוציא אותנו ידי חובה,

בזה בדיעבד אין מה לעשות, בדיעבד יצאו.

שיהיה למצוות, כל טוב. תודה גם לך, מאזין יקר. כבוד היושב-ראש.

הלו, ערב טוב. ערב טוב וכבוד עליו.

רציתי לשאול, אני שמעתי את הרב שאמר שהשבוע אנחנו קוראים,

ואיחרות יהודה בהפטרה,

ומה עם הכלל של תדיר ושאינו תדיר?

הכלל הזה לא תופס

כיוון שאנחנו קוראים את הקריאה שנאמרה בגמרא.

הגמרא היא שנותנת לנו את הדין של ארבע פרשיות,

וזה עדיף על דברים אחרים, על קריאה אחרת.

ולכן,

הסדר הוא, כמו שאמרנו קודם כל,

קריאת פרשת שקלים, הפטרה ואיחרות יהודה.

ולמה אנחנו מוסיפים גם פסוק ראשון ופסוק אחרון

של ויאמר לו יונתן מחר חודש, כמו שעושים את זה גם בדברים אחרים מעין זה.

תמיד אנחנו מעדיפים את אותן ההפטרות, אותם הדברים שהגמרא מתייחסת להן במישרין,

כמו תלתא דפורענותא, שבעה דנחמתא, כך הוא עדין גם פה.

אבל לגבי שניים יקרא ואחד תרגום,

שם באמת, לפי תעת המקובלים,

אחרי שאדם גומר שניים יקרא ואחד תרגום,

צריך לסיים בהפטרה של פרשת משפטים,

כך כותב הבן איש חי בשם המקובלים,

ובזה אנחנו כן מהדרים.

אבל הברכה שהמפטיר מברך וקורא,

ויכרות יהוא ידע.

יישר כוח, כבוד הרב. ברשות הרב, רק עוד משהו קטן, אני רוצה פשוט להבין.

לגבי כשהוצאו ספר תורה אחד,

האם חייב להוציא אחר כך עוד ספר, או אי אפשר לגלגל אותו אם זה קרוב?

בלכתחילה, משום כבוד הציבור,

לא גוללים ספר תורה בציבור,

אלא חייבים להוציא שניים.

רק קרא לעני שאין להם אלא רק ספר תורה אחד,

אין להם ברירה, ברגע שהמשלים מסיים

את הקדיש, יגללו מיד לפרשת קיתיסנא.

יישר כוח. תודה רבה.

תודה גם לך, מאזין. המאזין הבא, שלום. שלום וברכה, כבודו. שלום.

אמא נפטרה לפני חמש שנים,

והאזכרה יוצאת בט״ו באדר פורים במוקפים.

שאלה מתי אנחנו עושים את האזכרה.

האם ניתן להקדים את האזכרה ליום רביעי, י' באדר?

מרן דיבר בדוגמה של יורצאיית שחל ביום שבת.

זו הדוגמה של מרן בסימן תקסף.

ומרן כותב

שמאחרים את האזכרה.

במקום יום שבת עושים את האזכרה ביום ראשון.

אבל, לפי דעת רבי נוהרי,

לא מאחרים אלא עד שבת מקדימים שעשו את האזכרה ביום חמישי בערב.

יום, מי שמוצא את ענית?

אני מדבר

על אזכרה ביורצאיית ביום שבת.

אז אני מתחיל

לפי הפסקים בשמיים,

ולכן בדברים הללו ברור שאנחנו מקדימים

ולא מאחרים.

כן, אלא גם אצלכם,

שקשה לכם לעשות את האזכרה ביום פורים,

לכן גם בזה כדאי להקדים.

רצוי,

יום חמישי בלילה,

אם מייד אחרי הצום יכולים כל המשפחה להתארגן

ולבוא ולעשות את האזכרה בצורה פשוטה, בצורה טובה,

אם אפשר, זה הזמן הכי טוב.

אם אי אפשר, אם זה לא מסתדר לכם,

תעשו את זה ברביעי בלילה.

ברביעי בלילה תעשו את זה, גם זה יכול להסתדר מבחינת ההלכה,

אבל כמו שאמרתי, עדיף יותר,

חמישי בלילה הוא הזמן הטוב יותר.

אם אפשר להביא איזה תלמיד חכם גדול,

אדם שבקיא בהוראה

יאמר דברי תורה, דברי אלוקים חיים, דברי מוסר, לעילוי נשמת המנוח,

ודאי שהדבר הזה הוא מעולה וטוב.

תשתדלו לארגן את הדברים האלה כדי לזכות את הרבים,

וכל זה ייזקף לעילוי נשמת המנוח.

הרי אין עניין בסעודה באזכרה.

אין חובה מעיקר הדין לעשות סעודות.

רגילים להביא כיבוד קל לעילוי נשמת המנוח,

כדי שאנשים יברכו,

מזונות, עץ ואדמה שהכול וכו',

אבל אין חובה לעשות מעיקר הדין סעודה.

אלא אלה שברוך השם הקדוש ברוך הוא נתן להם הון ועושר בביתם,

היו רגילים לעשות סעודה לעניים.

זה מה שהיו רגילים לעשות.

אז אם באמת היו רגילים בזה כל השנים, כדאי שימשיכו

גם השנה הזאת במוצאי הצום שיעשו סעודה לפחות לעשרה עניים.

העלייה לבית העלמין יכולים לעלות ביום חמישי,

יום צום, תענית אסתר.

יכולים לעלות לבית העלמין, אין שום בעיה בדבר,

אלא שישימו לב, קודם כול, בראש ובראשונה,

ללכת למקווה.

יש צער גדול לנפטרים כשאדם שלא טבל הולך לשם, מבקר ומסתובב בין הקברות.

אלא קודם כול שילכו למקווה ולאחר מכן, ביום חמישי יא באדר,

יכולים ללכת לבית העלמין.

עוד שאלה כאן, הרב?

לגבי מיץ ענבים, איזה מיץ אנחנו נוהגים לשדות? יש יקבי ארזה, יקבי יפרס או רק כרמל מזרחי?

אנחנו פרסמנו רשימה של יקבים טובים,

יקבים מהודרים.

אנחנו פרסמנו את הרשימה הזו בבית המדרש שלנו, בית כנסת ברוכוף.

ישבנו יחד עם הגאון הרב דוב לנדו,

הוא אחד מהטובים בעולם,

מבין טוב את המעלות וההידורים שיש בענייני היינות.

פרסמנו תשעה

יקבים שמהם אפשר לקנות.

לדוגמה, יקבי בנימינה, יש להם קודם כול הכשר טוב.

אין חשש של תמציות יין נסך,

אין חשש שאיזה יהודי מחלל שבת ייגע ביין,

הכל שמה סגור ונעול על ידי המשגחים,

הכל מסודר שם.

גם אחוזי היין הם אליים בפיקוח של המשגחים,

ובעל הבית אין לו גישה, אולי יכול לערווה ולהוסיף מים,

כי אין לו את המפתח של היקב.

המפתחות הם אך ורק בידי המשגיח.

בדרך כלל בעיינות היבשים של יקבי בנימינה יש שמה 70% יין.

אם זה ביין היבש,

יש ברוך השם אחוזים טובים, כך גם המיץ ענבים, גם הוא 70%. ביין המתוק יש שם 60%. לכן אדם שרוצה לקנות דבר שהוא טוב,

כדי לא להיכנס לספקות, עדיף שיקנה מהיין הזה.

יש גם יקב של הגאון הרב גדליה נדל.

גם הוא עושה את היין בצורה טובה, יש לו יין ביתי משובח וטוב.

גם היקב של ארנטל.

יש כמה יקבים טובים שהם בדרך כלל בנס עמך, ואנחנו סומכים עליהם,

אבל אצל האחרים יש הרבה סימני שאלה.

באחרונה אנחנו שומעים כל מיני שבועות

על תערובות של תמציות וכיוצא בהן.

אז לא רק הספק הוא על הברכה בגלל אחוזי היין,

אולי חלילה אתה מברך ברכה לבטלה כשאתה אומר הגפן,

אלא יותר מזה,

אם התמציות ששמים שם הן תמציות של יין נסך,

או שהפועלים הם יהודים אבל מחללי שבת.

אם אותו האדם שטועם את היין

כדי לדעת איזה טוב יותר, איזה פחות, אם אותו היינן הוא מחלל שבת,

אז איך אנחנו נוכל לשתות

מאותו היקב, איך נוכל לסמוך עליהם.

יש הרבה מקומות שלצערנו המצב הוא לא טוב.

אנשים מפרסמים כל מיני דברים, כותבים

על הסטיקר,

אז הם כותבים, כאשר לברכת הגפן,

יש כאן מאה אחוז, הם כותבים הכול. השאלה,

אם לצ'ק הזה יש כיסוי למה שהם אומרים.

פעמים רבות האמירה הזו אין אחריה ולא כלום.

ולכן כדאי שאדם ייצמד לרשימה שפרסמנו,

יש את זה בבית הכנסת ברוכו,

ואתה יכול ללכת ולראות את אותם סוגי היינות המהודרים כדי שתהיה בטוח יותר שהברכה שאתה מברך,

הברכה היא טובה ואין כאן חלילה חשש

תערובות של דברים שלא רצוי לטעום מהם.

תודה לך מאזין יקר.

כן, נכון, נכון. יהודי גברה רבה,

בקי בשס, וגם יש לו יד.

מכין משובח.

יפה. כל טוב.

שלום, שלום. כל טוב לך, מאזין. שלום למאזין הבא.

הלו.

בבקשה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

רציתי לשאול בקשר למאפייה

שיש להם הכשר בדת

ויש שם גוי שמכין את הפיתות ליד הבעל הבית.

הוא מכין שם את הפיתות, מכניס אותן לתוך התנור הזה שמססובב,

לגלגלת הזאת.

כן. רציתי לשאול אם זה מותר.

הכלל הוא בדברים האלה, כיוון שהיהודי מדליק את האש,

ויש כאן פיקוח של הבד״ץ שכל הקמח הוא מנופה,

מעיקר הדין זה מותר.

הרי פת פלטר חכמינו לא

עושה כאן יותר מדין של פת פלטר.

הרי הגוי הוא לא מכניס

בידיים את הבצק לתנור.

אלא כמו שאמרת,

הוא שם את זה על הגלגלת הזו,

על הקרוסלה הזו, שהיא מכניסה לתנור.

לפי דעת מורנו ורבנו חכם בן-ציון,

אין בחשמל בעיה של בישולי גויים, כיוון שהזרם מתחדש בכל שנייה,

זה אפילו פחות מגרמה.

וגרמה,

או דבר שאין מתכוון בבישולי גויים,

אז בזה חכמינו לא גדול.

ולכן בחיי גוונה אין איסור מעיקה אחת.

אתה רוצה להחמיר על עצמך כשאתה מגיע לשם למאפייה?

תבקש מהיהודי שהוא ישים לך את הבצק על הקרוסלה,

ואז כשזה יצא יהיה לך פיצה מיהודרת למהדרין.

אבל אין לנו שום כוח לומר לאותו הבדדד שחלילה

לא ייתנו להם תעודה שמעיקר הדין הוא דבר טר.

כמו שאמרנו, הקיצות האלה מותרים באפייה.

תודה, מאזין.

שלום, שלום.

שלום, שלום.

הלו, בבקשה.

שלום לכם, כבוד הרב.

לאחר שנאמר בהלכה שאם היה עומד בדעת השליח קצור להתקרב,

אני רק יודע שזה קצת יותר שבועי מהר לשבת

לעניין של ברכת ועין שבע.

אפשר שאדם ישב בתוך ברכת ועין שבע כדי שלא ימהר לשבת בנושא של כדי שתתקבל?

זאת אומרת,

מה המקור בעצם לנושא שאנשים עומדים

באמירת ברכת בני שבע, מה שאין כאן בימות החול שיגיד אם יש כאלה נוהגים לשבת, כמו שהרב כתוב בחווי דעת?

אנחנו עומדים גם כשאומרים ויחולו השמים והארץ

וכל צבעם, אנחנו עומדים כדי להעיד עדות

על מעשה בראשית.

כשאדם מעיד עדות בבית הדין

צריך לעמוד.

כך גם התובע והנתבע,

ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני השם.

ולכן גם ההמשך על פי הקבלה,

מן הראוי שאדם יעמוד

בשעת אמירת ברכת מעין שבע עד הסוף, עד מקדש השבת.

יש חזנים שאומרים את סוף הברכה בנחת,

מנגנים,

ויש קצת זמן בין מקדש השבת לבין

תחילת אמירת הקדיש,

אז מי שירצה לשבת יש לו על מי לסמוך.

אבל יש חזנים שהם ממהרים מאוד, ארצים מצאו דחופים אצלהם לא רק בפורים,

אלא אצלהם כל השנה פורים.

אז בזה כדאי שיישאר עומד גם באמירת הקדיש.

הפוסקים דנו במה שמסופר

בספר שופטים,

כשאמרו לעגלון מלך מואב דבר השם לי אליך מיד ויקום מעל הכיסא.

אז אם הוא נהג כך, קל וחומר אנחנו,

כשאדם היה עומד בתחילת הקדיש,

מן הראוי שימשיך לעמוד עד סופו.

קל וחומר, אם האדם הזה מתפלל למחינו האשכנזים והם עומדים,

אז גם הוא יעמוד איתם, עמוד בין העומדים.

אבל לפעמים, כמו שאמרתי, החזן מנגן את המילים מקדש השבת,

הוא מעריך הרבה,

יש לנו את הזמן לשבת, יש אנשים עייפים מאוד בליל שבת

אחרי העבודה המאומצת של יום שישי, אז אם הוא רוצה לשבת,

יש לו על מי לשמח.

אבל יותר מהודר לעמוד.

זאת אומרת, יש איזה המשך עדות על הנושא של ברכת מעין שבע?

לא, לא.

ההמשך של מעין שבע זה לאו דווקא מצד עדות, אלא כמו שאמרתי, מצד

דברי המקובלים.

הם שאמרו לנו שבלכתחילה יותר טוב שגם

בברכת מעין שבע אדם יעמוד. לגבי כל תפילות החזרה, אם אדם יכול,

רצוי וכדאי לעמוד.

אז גם ברכת מעין שבע, שלפי דעת המקובלים ראוי

לאומרה בעמידה, כך המנהג שלנו, של הספרדים, כולנו עומדים בשעת שמיעת ברכת מעין שבע,

וראוי לנהוג ולעשות כן תמיד.

זאת אומרת, מי שמקל דמעות לחול יכול להטיל גם ברכת מעין שבע, וזה יש לחלק.

איך?

מי שמקל בינות החול בחזרה לשבט, אז הוא יכול גם להקל פה.

כאן, כמו שאמרתי, הדבר קצת יותר חשוב,

לפי דעת המקובלים, ולכן אנחנו משתדלים לעמוד.

ברכות, כבוד הרב.

תודה גם לך, מאזין יקר. שאלה בכתב, כבוד הרב, לגבי נתינת מעשר כספים. האם אדם שמרוויח סכום של כסף, לדוגמה, 5,000 שקלים משכורת,

ויורד מזה חלק למשכנתה וכדומה,

האם הוא נותן את המעשר מהברוטו או מהנטו?

בדבר הזה יש לנו מחלוקת גם בין הפשטנים וגם בין המקובלים.

אדם שהקדוש ברוך הוא חנן אותו הון ועושר בביתו,

מצבו הכלכלי טוב, הוא מרוויח טוב,

אז הוא נותן מהברוטו.

אם הוא מרוויח עשרת אלפים שקל בחודש, ייתן אלף שקל,

ועדיף יותר, בזה הוא יוצא ידי חובה, אליבא דקולעלמא.

אבל אדם שמצבו הכלכלי קשה מאוד,

יכול להסתמך על התשובה שנאמרה באבקת אוכל,

שייתן מהנטו ולא מהברוטו.

נטו פירוש הדבר.

נשאר לו 100 שקל חיסכון בסוף החודש,

מהחיסכון הזה הוא נותן 10 שקלים, זהו מעשר כספים.

דרך פשרה בין שתי הקצוות

היא קלה מאוד.

הדרך היא כך.

אם האדם הזה נותן את המעשר כספים,

את האלף או את החמש מאות.

אבל הוא עושה את זה גמ״ח.

הוא עושה את זה כסף לגמילות חסדים.

והוא בעצמו לווה מהכסף הזה בינתיים.

עד שהקדוש ברוך הוא ירחיב את גבולו ויחזיר.

בעזרת השם בקרוב יהיה לו בני חייה ומזונה בשפע,

ואז הוא יחזיר את הכל. זו החומרה אם הוא רוצה לצאת ידי חובת המקובלים לעשות את הכל מתוך הברוטו.

יש לו את האפשרות, יש לו גם את העצה שאמרנו.

אבל מעיקר הדין,

כמו שתיארתי קודם,

גם כשהוא נותן מהנטו, זה מספיק.

כן.

נעבור למאזין נוסף שאיתנו. שלום המאזין.

שלום לרב.

שלום.

שמחים לשמוע את הרב.

צריך לשאול את הרב את הקשר מעלית סבת.

כן. מה הדין, אם זה בבית חולים, להסתחב עם ילד

מגלה כבדה, האם עדיף לרדת איתו, או בכל מיני,

באיזה מצב באמת יהיה מותר, או שבאמת יהיה לזה בעיה?

יש בעיה בכל הנושא שנקרא מעליות שבת.

ההיתר הוא לא פשוט, הוא לא חלק.

לחולים אנחנו מקלים בדבר,

אבל לנו,

אנשים בריאים, אנחנו נשתדל בעזרת השם

לעלות ולרדת ברגל ולא נזדקק למעלית.

גם אם אתה נמצא עם ילד קטן,

לפעמים הילד הזה מסוגל לרדת ולעלות,

או אתה עולה איתו לאט-לאט, בנחת,

יום שבת אין לנו מה למהר,

אז אם אין כאן בעיה של חולי,

אלא הלכתם לבקר את האימא שלו, האימא שלו ילדה וסימנתו,

אז תעלה לאט-לאט איתו את המדרגות,

ולא כדאי להזדקק.

אבל כשהילד עצמו חולה ואתה צריך להעביר אותו, או אתה נכנס יחד עם היולדת

אתה נכנס איתה למעלית, אז בזה אין בעיה בדבר, יהיה הדבר מותר.

אנחנו סומכים על הקולות שיש באותן המעליות שבת.

ההיתר הוא, כמו שאמרתי, דחוק מאוד,

סומכים על זה במקום חולי.

אם זכית להכיר את חכם עין ציון,

הרי הוא עבר אירוע מוחי והיה סוחב רגל,

והוא היה גר בקומה חמישית,

ואף על פי כן היה עולה ויורד ברגל.

לא היה נזקק למעלית שבת, הוא אמר,

זה היתר דחוק,

ואני מסוגל גם בלעדי זה לעלות ולרדת,

לכן הוא לא היה נזקק להיתר זה.

כך גם אנחנו משתדלים לעשות כך

כדי לא להסתבך.

אני אפרט את הבעיה העיקרית.

במעליות הישנות, מה שנקרא מעלית הידראולית,

שם לא היה את המחשב והמתקן שקילה.

הצריכה של הזרם הייתה קבועה.

אם אתה מכניס אחד או שניים, זה לא היה משנה.

היום, במעליות החדישות,

גם אותן שנקראות מעליות שבת,

כשאתה מכניס את הרגל, אתה נכנס לתוך המעלית,

מיד המתקן שקילה האלקטרוני שוקל אותך כמה אתה.

הוא נותן את ההוראה דרך הפיקוד של המחשב,

כמה זרם לצרוך,

גם אם זה בעלייה, בירידה,

כך שאתה עושה בעקיפין מלאכת

מכה בפטיש.

כשאדם מזין את המחשב וכו', המתקן שקילה, כל זה לא היה במעליות הישנות.

אותם הפוסקים שהתירו לפני 30-40 שנה במעליות הישנות הפרימיטיביות,

ששם לא היה לא מחשב, לא מתקן שקילה,

לא הייתה טורבינה שהייתה בולמת.

כל הדברים החידושים שיש באחרונה לא היו אז.

ככל יוסיף דעת יוסיף מחוב, לצערנו, בדברים האלה.

ולכן אנחנו אנשים בריאים, בעזרת השם

נשתדל לעלות ולרדת ברגל. אני גר בקומה חמישית,

ויש לנו בבניין מעלית.

אבל כולנו, כל השכנים, עולים ברגל,

אנחנו עולים 70 מדרגות ברגל כדי לא להזדקק לשום היתרים דחוקים שאין רוח חכמים נוחה מהם.

תודה רבה.

שלום לך גם, מאזין יקר. כל טוב. אנחנו נעבור לעוד שאלות בכתב כאן, שהגיע אלינו, כבוד הרב.

שואלת אותנו כאן מאזינה, אם היה חסר מים בחמין,

האם היה מותר להוסיף מים חמים מהמחם לסיר באופן ישיר, כבוד הרב?

באופן ישיר מותר. באמצעות כלי שני הדבר אסור.

המקור לדברים האלה, דברי מרן בסימן רנג סעיף ד'.

שם דנו הפוסקים בהסבר דברי מרן.

ואבנינזר, בדעת מרן, נוקט

שכל מה שמרן אסר כל זה דווקא כשהוא מעביר דרך כלי שני.

אבל אם הוא מעביר

מכלי ראשון ישר, מכלי ראשון לכלי ראשון, גם מרן מודה.

למרות שיש, כלומר,

המים עוברים באיזושהי צורה באוויר, כבוד הרב?

לא. יש שם שני טעמים בדברי רבנו יונה בנמוקי יוסף.

ואנפקא מינה, בין שני הטעמים, מה שהערת,

האם הוא מחזיר אותו לחום של הכלי ראשון,

אולי יש בזה את האיסור בישול אחר בישול או לא.

זה הוויכוח שיש.

בין גדולי הפוסקים.

כשלמדנו אצל חכם מן ציון

את הסעיף הזה, אז הוא דייק מהלשון של מרן.

מרן כתב, יש למחות ביד הנוהגים

להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמין.

הדוגמה של ההטמנה,

פירוש הדבר שזה כבר לא עומד על האש,

אלא זה מכוסה מערב שבת, נמצא ברצפה,

מקום שאין אש,

אלא מה?

הוא עטוף.

ואז הגזירה שמהאחד יהיה ירד.

צולדת בו,

השני אין יד צולדת בו,

ואז יבוא לידי בישול אחר בישול בלח.

אם איתא שמרן סובר שגם מכלי ראשון לכלי ראשון הדבר אסור,

אז לא היה מרן מעריך כל כך לומר את המילים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמים.

מרן היה צריך לומר בלשון קצרה שיש למחות ביד הנוהגים לערות רותחין לתוך הקדירה בשבת.

מתוספת המילים משמע אך ורק כשהדבר הזה לא נמצא על האש.

זה הדיוק שדייק חכם מנציון כדי להסביר יפה את דברי האבני נזר.

הרי יש לנו כאן

ספק ספקה להתיר.

שמא ההלכה, כדברי רבנו ירוחם,

שאין בישול אחר בישול בלח.

גם הרמב״ם, הרן, הרבה פוסקים נקטו שאין בישול אחר בישול בלח.

אפילו אם תאמר יש בישול אחר בישול בלח,

אולי כאן שהמים הם רותחים מכלי ראשון לכלי ראשון,

אולי בזה אין את הבישול אחר בישול בלח,

ובפרט שכך מדויק

לשון מרן,

ולכן מי שירצה להקל בדבר יש לו על מי לסמוך, רק שייזהר על הידיים שלו, שלא יינצו מים רותחים על ידיו. כן, בוודאי. זה צריך להיזהר. ייהפכו לחמין אחר כך.

כן.

בכל מקרה, כבוד הרב, אנחנו צריכים להרים את הסיר או מתחת למחם, או להרים את המחם מעל גבי הסיר. בדיוק, אחד מהשניים. אז כשיש עוד אדם לידו,

אז אני מרים את הדוד של המים הרותחים על סיר החמים,

האדם השני פותח לי את הברם בצורה כזו נוחה, מכלי ראשון לכלי ראשון, שניהם אותו חום,

שניהם נמצאים על הנחושתן,

שניהם באותה טמפרטורה, שניהם 95 מעלות.

מי שיעשה כך, יש לו על מי לשמוך.

אבל,

כשיעשה את זה על ידי המצקת או על ידי קוס,

מעביר דרך הקוס,

הרי כתב עצמי מקדים בסימן שילי ח',

שברגע שזה נכנס לתוך קוס,

כלי שני לא ייבשל בכלי הוא קר.

ככה יצא גם הדיור הלכה שם בסעיף ד'.

אם זה קר, ברגע שהוא נכנס חזרה לתוך כלי ראשון,

הוא אומר לה, יש בישול בלח.

ולכן, על ידי כוס, בוודאי יש למחות בידו שלא יעשה ככה.

אבל, בכלי ראשון,

הרי כן יש לו על מי לשמור.

שאלה נוספת, כבוד הרב, האם יהיה מותר לטרוב אסבסט מתחת לסיומות של החמין ביום סבת?

האסבסט הזה הוא כלי שמלאכתו ליישום,

אומנם הוא מוקצה,

אבל לצורך גופו מותר.

ולכן יש יותר בדבר.

שאלה נוספת,

כבוד הרב, האם מותר לחמם בשר ודגים מערב שבת בתנור בתא אחד,

שהוא תא אחד? לא, לא, לא. חס ושלום.

מרן אוסר.

יש לנו סכנה לבוא ולבשל ביחד דגים ובשר. למרות ששניהם בשני מגשים נפרדים.

אפילו ששניהם בשני מגשים נפרדים,

אבל הרי התנור הוא אחד.

התנור סגור,

והעדים מהמגש הזה עולים למגש העליון.

מרן העתיק לנו את דברי הגמרא בעברי דעה בסימן קטז.

שם מרן הזהיר אותנו בדבר הזה,

זה יכול חלילה לגרום צרעת.

ולכן אסור לאדם לעשות כדבר הזה בשום אופן.

תודה, כבוד הרב.

למרות שגם התבשיל הוא מכוסה בנייר כסף וכדומה.

אילו היה מכוסה בנייר כסף, היה סגור הרמטי,

היה מקום לדון.

אבל בדרך כלל הנייר כסף הוא לא סגור טוב.

ביום שישי אנחנו כולנו ממהרים ולא תמיד דואגים לסגור את שני המגשים בצורה הרמטית. יש תמיד,

פה ושם, כשהדגים רותחים,

יש, אתה רואה, את העדים שמהצדדים הם זורמים למעלה.

ולכן

אין מקום להתיר בתנור קטן. התנורים שלנו הם תנורים קטנים,

אין בהם שטח שהעדים האלה יתפזרו.

פעם היו לוקחים את המגשים האלה לאופה,

לפני מאה שנה, חמישים שנה,

אז שם העדים מתפזרים, יש לך בקצה אחד את המגה של הדגים, רחוק ממנו 400 יש את המגה של הבשר,

שם לא הייתה בעיה.

אבל בתנורים שלנו הם קטנים,

עד כדי כך שאפילו שלא נגעו זה בזה,

אפילו אחי אנחנו אוסרים בכל מקרה.

כך כותב להלכה, שגם בדיעבד אסור הפרי חדש בהיראה דעה סימן קטז העתיק אותו הגאון רבי חיים בן עטר

בפרי תואר מנחת יעקב לחם הפנים בית לחם יהודה חכמת אדם כף החיים שם בסעיף קטן כג.

ולכן בשום אופן לא יכניסו ביחד לתנור.

הרבה אנשים לא שמים לב לדבר הזה.

לצערנו,

הנושא של בשר ודגים לא מובן כל כך לאנשים.

כולנו מפרידים בין בשר וחלב, זה כולם יודעים.

הנושא של בשר ודגים הוא חלש יותר,

ולא פעם גם באולמות יש תקלות

בדבר הזה.

ישבתי באולם שנקרא

כשר למהדרין רבנות ירושלים.

היה שם הכשר מהדרין.

אני יושב וניגש אלינו המלצר.

המלצר היה לו במגש,

היה לו צד ימין עופות בשר וצד שמאל דגים.

והרוטב של הדגים החמים והבשר הכל מתערבב,

אותה הכף,

אותה המזלג שהוא לוקח את הבשר, הוא לוקח גם את הדגים,

וזה נקרא למהדרין.

אוי לאותה בושה.

אוי ואבוי. מסכנים אלה שחתמו על התעודה הזו.

כן.

תודה, כבוד הרב בנושא. איתנו מאזינים נוספים. שלום עליכם, רבי אליעזר.

שלום עליכם, רבי אברהם. שלום עליכם, רבי יעקב, השם משמריך בחייך. שלום עליכם, אמן. ובכן לאמור, בעזרת השם,

תזכו לזכות את הרבים עוד כהנה וכהנה, ותזכו שבעצמכם יהיה לכם בנים זכרים של קיימא לקיים בהם,

ושיננתם לבניך בקרוב. אמן.

כן, וכן לאמור דורות ושרים מבורכים יהיה רצון. אמן.

שאלה לגבי פלטה בשבת, חשמלית.

כן.

כשאני הולך לבית הכנסת בשבת, אני רואה שהיא רותחת,

ואם אני אחזור היא תצרף לי. מותר לי להרים אותה ולשים

סיר מתחת לזה?

כן, אין בעיה.

כך מרן ייעץ לנו בסימן רנג.

בזה הוא פותר את הבעיה כדי שהאוכל שלו לא יישרף.

זה הפתרון הכי קרה לי.

ומחילה עוד שאלה קטנה.

מותר להעביר את הסיר נניח במקום שהיא נמצאת על הפלטה,

ואם אני רוצה להעביר אותה נניח למקום או את המים החמים למקום שהחום שם יותר,

על הפלטה עצמה, זה מותר?

להזיז ממקום קר למקום חם יותר.

בראש ובראשונה צריך לדעת אם הדגים האלה מבושלים כל צורכם או לא.

לפעמים הדגים יתבשלו רק 95%. הם לא מבושלים 100% אלא רק 95%. כשאני מזיז אותם יותר קרוב לאש,

מקום שהוא יותר חם,

אני ממהר את בישולם והדבר אסור מן התורה.

מרן כתב לנו דוגמה מעין זו בסימן רנד שאפילו לכסות

סיר כזה, הכיסוי מצמצם וממהר את בישולו והדבר אסור.

אז כך גם פה, לא תיגע בו יד.

אבל אם המים רתחו מערב שבת

וכעת הם עדיין חמים מאוד 95 מעלות,

אז אני רוצה שימשיכו ל...

יישאר חמים, אני רוצה לקרב אותו,

אין שום בעיה בדבר.

אבל אם הם פחות מ-70 מעלות

ואני מקרב אותם והם יעברו את ה-70 מעלות,

כבר אתה מתחיל להיכנס למחלוקת הפוסקים, כמו שכתב

האיגרות משה.

תודה רבה, כבוד הרב. בבקשה, תפרו אותנו בשורות טובות. אמן, אמן. ובכן לאמור. תודה רבה, רבי אליעזר. כל טוב.

שלום וברכה. שלום למאזין הבא.

בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

כבודו דיבר על עניין הכשרות של היין.

לטעמי, כל העיניות עשינו פסולים לקידוש.

יש מרכז של חול שבת,

אם לא בא יין אז בא בקבוק.

ידעו שם ערוקים מצרים בארץ ובחול שבת,

בפניציה.

זה כבר עניין של עשרות שנים ולא התגברנו על הנגע הזה.

יש יינות שהן כן כשרים, כמו שמבוקים שם כשרים.

למשל, אני מחזיק בידי בבושליטה וחצי.

המבוק הזה עדיין לא מיוצר בארץ.

ויש פה הרבה כשרה בדת, למשל, באפרת כתוב עליו, שהוא גם ככשר לדעת המרן הבית יוסף.

הם כתבו, הם כתבו, אבל אתה יודע אם זה אמת?

הם כתבו. השאלה אם זה נכון.

מבנן לך יש לך רוח הקודש, אתה יודע כמה אחוזי עין יש שם?

אם אתה רוצה כעת

לקחת את היין הזה ולברך עליו שהכל נהיה בדברו, אני אענה אחריך ממנו, אין לי שום בעיה.

זה כשר.

אני לא חלילה מטיל דופי שזה לא כשר.

אבל לגבי האחוזים אנחנו מסופקים.

יש לנו ספקות.

היו אנשים שהיו במקום, ביקרו במקום, אנשים שעבדו בפנים,

לפניי ולפנים,

ושמענו מהם סיפורים.

ולכן אני רוצה להיות זהיר, אני לא רוצה להיכנס לספק בריכה לבטלה.

אתה רוצה לברך, תברך. אין לי שום שליטה עליך, אני לא אגיד לך מה לעשות בחיים. אני אבין לברך על פת ולא לברך על יין, שאני... למה? תעשה יין ביתי בעצמך. למה לקדש על הפת? תעשה בעצמך יין ביתי,

זה הדבר הכי טוב, הכי פשוט. כך אנחנו אומרים לכל האנשים, וברוך השם, בן פורת יוסף,

הרבה אנשים שומעים לנו ואנחנו שותים מהם יין ביתי. יבוא מחר המשיח, מה תביא לו?

תביא לו עקבי אפרת?

תביא לו יין ביתי שעשית רוצה אדם וכף שלו, זה הדבר הכי טוב. אתה מסכים איתי שזה הכי טוב? בהחלט.

נו, תעשה ותצליח. יין המשומר בעזרת השם. הכול טוב.

שלום לך, מאזין. אבל לגופו של עניין, מה שהוא מעלה כאן, כבוד הרב, שהבקבוקים מיוצרים במפעלי בקבוקים ביום שבת?

יש לנו בעיה עם זה?

יש בעיה, כן.

יש בעיה עם בתי חרושת שעובדים בשבת. לצערנו,

שליש מהתעשייה במדינת ישראל עובדת בשבת.

יש הרבה אנשים שזכו וחזרו בתשובה וכופים עליהם ללכת לעבוד בשבת, אחרת יפטרו אותם. כן, זה מה שמביא אותי לשאלה הבאה,

כבוד הרב, שבאמת אתמול ביום שבת, בעיצומו של יום השבת, עובדי חברת חשמל שהם שומרי תורה ומצוות,

לחלק מהם התקשרו, מחלק מהם לא התקשרו, הזעיקו אותם כי מערכות חשמל התחילו ליפול.

מה הדין שלהם פה?

דווקא בנושא של החשמל,

בינתיים בהווה באשר הוא שם, שחברת החשמל עדיין היא פרימיטיבית,

אז במזג אוויר סוער כזה,

אז בוודאי שאותו העובד כן חייב ללכת ולתקן.

זה לא דומה בית חרושת לבקבוקים לבין חברת החשמל.

שם, לגבי הבקבוקים הם יכולים לעבוד במי החול ולספק את הדרישה,

ואם יהיה חסר בקבוק אחד,

אף אחד לא ימות, אין כאן שום פיקוח נפש.

אבל, לגבי הנושא של החשמל,

יש אנשים רבים שהם בחזקת חונים שיש בהם סכנה.

יש לצערנו 3% מהאוכלוסייה שסובלים בדרכי הנשימה

בגלל זיהומי האוויר.

אדם כזה כשמקבל התקף,

אז מיד הוא מתחבר,

יש לו בבית מכשיר מכונת הנשמה,

הוא מתחבר

כזה ועל ידי החמצן הוא מתאושש.

אם חלילה אין חשמל,

אותו אדם יכול להיחנק ולמות.

זה לא איזה אחד ממיליון.

לצערנו, כמו שאמרתי, יש 3% מהאוכלוסייה שחולים בדרכי הנשימה.

או יש אנשים בר מינן שאין להם את הכליה שתסנן, תזקק להם

את הדם בגוף.

הכליה שלהם הלכה.

יש להם במקום זה כליה מכונה, כליה מלאכותית.

איך הוא מציל את החיים שלו,

הוא מתחבר לאותה מכונה,

ואם יקרה לו את ההתקף ביום שבת,

כשיש חשמל,

אז המכונה הזו יכולה להושיע אותו להציל את החיים שלו.

אם אין חשמל,

אותו אדם יכול להגיע לשערי מוות.

פעם החשמל היה משמש רק לתאורה.

אז במקום האור של החשמל, במקום הפלורסנט,

תשים נורה של גז, תיקח נרות,

לזה יש תחליף.

אבל לזרם,

לאותם החולים המסכנים, חולים שיש בהם סכנה,

לזה אין תחליף.

יש הרבה מכשירים רפואיים שאנחנו משתמשים בהם לא רק בתוך בתי החולים,

אלא גם אנשים פרטיים בביתם, כמו הדוגמאות שהבאתי.

אז אם נאמר באותו רחוב יש 500 בני אדם,

אז מתוך 500 בני אדם,

מן הסתם שיכול להיות שיהיה אחד או שניים שיש להם את הבעיות שתיארתי.

בפרט בשכונה שיש שם אנשים רבים, אנשים זקנים,

או תינוקות, שני הקצוות האלה,

שמצוי שם יותר חולי,

ולכן במקרה שעת חירום כזו,

אם הזעיקו עובד בתחנת החשמל למרות שהוא אדם ירא שמים,

אף על פי כן זה נקרא בגדר פיקוח נפש,

שם אין ברירה שילך ויחלל את השבת.

איך הוא אמור לפעול אבל, כבוד הרב, כשבא אליו יהודי ברכב ולוקח אותו, הוא יכול לעלות על אוטו כזה? כן, כן.

כמו שהוא עושה בחול,

הוא הולך ועושה את התיקונים האלה מהר ויפה שעה אחת קודם.

אם הוא ילך ברגל כדי לתקן,

עד שיעלה ויבוא ויגיע, אותו החולה המסכן הזה, שאין לו אוויר לנשימה, יכול בינתיים להיחנק.

אם אני נוסע מהר,

תיקנתי מהר, אותו האדם קיבל מהר

את החמצן שלו, אולי בזה אני אציל את החיים שלו,

ובפרט אם הניתוק הוא לא לאיזה קבוצה של מאה-מאתיים,

אלא לפעמים שכונה שלמה, אלפים או רבבות מנותקים מהחשמל,

אין לך מקרה של פיקוח נפש גדול מזה. ולכן,

בכל הדברים האלה מרן לימד אותנו, שהאדם שעוסק בעניינים של פיקוח נפש,

הזריב,

הרי זה משובח.

ולכן,

אם הרכב הזה עוצר ושואל אותי איפה זה מקום רחוב פלוני וכן הלאה,

זה נקרא פיקוח נפש. אני חייב לענות להם מייד,

כמו שאני עונה לנהג האמבולנס,

היכן רחוב פלוני. אתה מבין שהאמבולנס זה פיקוח נפש.

לצערנו, גם חברת החשמל, גם זה בגדר פיקוח נפש,

בגלל המכשירים הרפואיים שהתחדשו בשנים האחרונות.

תודה, כבוד הרב בנושא.

איתנו המאזינים הנוספים לקראת סיום. שלום, מאזין נוסף?

שלום. בבקשה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

כלי שמלאכתו לאי-ספור, לצורך גופו,

האם הדין שלו נהפך להיות כמו כלי שמלאכתו לאתר?

לדוגמה, למשל, אני מרציח מים קרים ורתוחים,

שם אותם בתוך הקומקום החשמלי, הילד צריך לאכול מטרנה.

מותר לי להרים את הקומקום החשמלי הזה ולתת לו מים קרים ורתוחים?

קרים.

כן, קרים.

אני מרבב עם המים החמים מתוך התרמות. כשאין לאדם ברירה, בוודאי שמותר.

השאלה היא, כשיש לאדם ברירה אחרת, האם זה דחויה או אותרה?

או שזה גדולי האחרונים.

אבל כשאין לאדם ברירה,

כמו הדוגמה שהבאת, אז בוודאי שלצורך גופו ומקומו יהיה הדבר מותר, אין לנו שום בעיה.

מה זאת אומרת אין ברירה? אני יכול אולי לשים את זה בתוך כלי מכסה לפני...

שבת, להרתיח, לקרר אותם.

שאלה להשאיר אותם לכתחילה בתוך הקונקור חשמל. אין לך נאמה. אם אתה יכול לעשות את זה בקלעי אחר,

בדוגמה של היתר גמור שלא תצטרך לטלטל ולהזיז מוקצה, אין לך נאמה. אני לא אומר שזה בגדר מוטרא, יכול להיות אולי שזה בגדר דחויה,

ואם יש לך בקלות אפשרות אחרת, אז למה לך לטלטל את המוקצה?

אין לך נאמה, אני מסכים.

לא צריך להחמיר בזה.

תודה גם לך, מאזין יקר. שלום למאזין הבא.

כן, שלום. אני רציתי לשאול, האם אפשר לכסות את הסיר

בשבת,

לפני שבת, בנייר כסף?

האם יש בזה בעיה של הטמנה?

בכל מכסה הדבר מותר, אבל גם המכסה הזה של הנייר כסף, אם גזרת אותו מערב שבת

לפי המידע של הסיר,

אין בזה דין הטמנה.

כיסוי הוא לא בגדר הטמנה, ולכן הדבר מותר מלכתחילה, אין בזה שום איסור. עוד שאלה, כששמים איזה חלות או איזה לחמניות על החמין

בשבת

ושמים אותן בתוך מגבת,

שמים מגבת עליהן, האם בזה יש בעיה של הטמנה?

כן. בזה יש בעיה של הטמנה, לא כדאי לעסוק. ואפילו אם לא מכוסה כולו?

אפילו אם לא יהיה מכוסה כולו, גם הטמנה מצד אחד ראוי להחמיר בזה.

עוד שאלה קטנה.

האם כשיוצאים משירותים, צריכים לטל ידיים,

האם אסור לנגוע בספרים,

בספרי קודש או בברקונים?

כן, כן. רצוי שלא לנגוע, ידיו מטונפות מן הראוי להחמיר.

ואם סתם נכנס לשירותים?

אם סתם נכנס, זה עניין של רוח רעה, אין בזה בעיה.

שלום וברכה, הכל טוב לך מאזין יקר. המאזין האחרון שאיתנו, שלום.

שלום וברכה לכבוד הרב.

שלום, שלום.

רציתי לשאול עם כבוד הרשלי, אם אדם טיגן בשמן, בשר,

ואחרי זה הוא סינן אותו, זאת אומרת הוא הוציא את השאריות,

אם באותו שמן הוא יטגן פלפלים לאכול אותם עם דגים,

האם יהיה מותר?

לא, לא.

אין יותר.

אין יותר.

ברגע שאותו שמן הוא מקבל את הטעם,

הסינון מסלק לך את שאריות הבשר, שלא יהיה ממשות של הבשר.

אבל,

את השומן של הבשר שנמס בתוך השמן,

את זה אין אפשרות לזקק.

ולכן, דינו של השמן הזה דינו כדין בשר לכל דבר.

אם כן, כשאתה מתאגן בזה, אתה לוקח פלפל

או חצילים או דבר אחר,

יש בזה ממשות של הבשר.

ולכן, גם דבר זה אסור לאכול אותו יחד עם הדגים.

גם בזה אנחנו חוששים לסכנה, לצרעת,

ולכן מן הראוי שלא לנהוג ולעשות כן.

גם אם נאמר, כבוד הרב, שהשמן יתקרר לגמרי, וגם סונן השמן בסינון טוב?

כמו שאמרתי, השומן כאן הוא הבעיה. השומן הוא נמס,

שאותו אי-אפשר לסנן.

כל בשר יש בו בדרך כלל שומן.

לא רק אנחנו שמנים, גם הפרות שמנות, פרות הבשן.

הרב, עוד שאלה קטנה ברשותך, הרב.

אם אדם שהתגייר

והאביב ואמו עדיין גויים, האם הוא יכול לתמוך בהם עדיין בעניין של כספי מעשרות ולחשב את זה גם מכספי מעשר? לא, לא. אין אפשרות לחשבן את זה מכספי מעשר.

אין אפשרות.

תמיכה שאדם תומך בגויים לא שייך לומר שזה יהיה מכספי מעשר. אבל בכל זאת,

אפילו מפני דרכי שלום, ופה עוד, בסדר, שייתן מכספו. יש לו איזושהי מחויבות, משהו?

אני לא אוסר לו לתת מכספו שייתן להם ויעזור להם.

אתה שאלת על כספי מעשר. כן, כן. בכספי מעשר הדבר חמור יותר. לא כדאי.

אני מאוד מודה לך, כבוד הרב. תודה רבה. אנחנו ממש נהנים. הרב משכיל אותנו. תודה רבה, וגם לערוץ הקדוש.

תודה לך גם. רבי אברהם מבר...

תודה רבה, יקר, תודה לך. שלום, שלום, כל טוב.

השאלה גם נשאלה לגבי אותו מאזין ששלח לנו את הפקס,

כבוד הרב,

שמן שטיגנו בו קציצות בשר או שניצול, ולאחר מכן באותו שמן טיגנו צ'יפס. האם מותר לאכול את אותו צ'יפס?

אז התשובה כבר ברורה. התשובה היא שיהיה אסור לאכול את זה עם דגים,

אלא שיאכל את זה לבד,

אחרי זה יצחצח שיניים,

יאכל חתיכת לחם,

ואחרי זה יהיה מותר לאכול את הדגים.

ביחד אסור,

אבל בזה אחרי זה מותר, זה כל הבעיה.

אנחנו נפנה לסיכום, כבוד הרב, לשתי שאלות שנסכם כאן.

עשו כלים בשריים עם שקות שליפה חלבי, מה דינם של הכלים?

לא נורא, זה בסדר, זה כשר, כיוון שיש שם את הסבון שפוגם, אדיבדי כולה עלמא, הדבר מותר לכתחילה.

תראו ביורה דעה סימן צ'ה, סעיף ד',

על-פי דברי מרן שם,

אנחנו נוהגים כדברי מרן בלכתחילה,

לכן אין שום בעיה.

כבוד הרב, שאלה נוספת. חזן שביום שבת משתמש בכדורים או בתרופות לצינון הגרון, האם יהיה מותר, כבוד הרב?

אדם שברוך השם הוא בריא,

בריא ברמה חברה ושסה גידה.

רק לצורך החזנות הוא רוצה לקחת איזה כדורים.

השאלה אם הכדורים האלה הם

כמו סוכרייה בעלמא,

שכל אדם בלי יוצא מן הכלל לוקח אותם,

אז אין בעיה.

אם גם אני ואתה ניקח מהכדורים האלה כדי ליהנות,

לא אכפת לי מה הצורה בדיוק, אבל גם אדם בריא לוקח מהם ואוכל,

אז מותר לתחילה, אין לי שום בעיה, כדי שיטחטח את מטרי הקול.

לגבי

מנחה אין לי שום בעיה.

הבעיה תהיה יותר לגבי שחרית.

לפני התפילה בשחרית,

שם יש לנו בעיה, לפי דברי הזוהר, לא תאכלו על הדם כל דבר שמוסיף דם.

יש מקום להחמיר יותר לגבי שחרית של שבת.

אבל לגבי מנחה אין לי שום בעיה. יהיה מותר מלכתחילה,

אין שום חשש.

כן.

עם זאת אנחנו מסיימים. כבוד הרב, נשמע דברי סיכום וברכה של כבודו. בבקשה.

התחלנו בדין ארבע פרשיות והדגשנו שהמצווה בזכור ופרה הן

מצוות עשה מדאורייתא.

לנשים, כמו שאמרנו, יש פטור, יש היתר,

אינן חייבות לא בזה ולא בזה,

אם הן רוצות להחמיר, תבוא עליהן ברכה.

אבל לנו, לגברים,

יש מצוות עשה מן התורה, ולכן כל אחד ישתדל לתכנן את צעדיו באותה השבת.

אם יש בתי כנסיות ששם אין מגיח קבוע,

אין לנו ידיעה ברורה מהי חזקת ספרי התורה שם,

ישתדל לא ללכת למקום כזה,

אלא יקפיד ללכת בשבת זכור ובשבת פרה אך ורק

לאותם בתי כנסת שיש שם מגיע תלמיד חכם, מגיע קבוע.

לא מזמן שאל אותי ידידי הרב הגאון יצחק מועלם,

הוא מבין בית כנסת פלוני שם מתקנים את ספרי התורה בעת פארקר.

הוא שואל אותי, זה כשר?

או הנה אותה בושה שיש מגיעים שעושים שטויות וכאלה.

אז אם האדם עושה דבר כזה,

תבין גם בדברים האחרים שספרי התורה שם לא בדיוק בחזקת כשרות.

אבל כשיש שם מגיע תלמיד חכם, מגיע טוב,

אותם בתי הכנסת, אנחנו משתדלים להגיע אליהם,

והקדוש ברוך הוא בעזרת השם יקיים בנו, בעזרת השם תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים,

יהיה הכיסא שלם, שמו של הקדוש ברוך הוא שלם ישלח לנו במהרה את משיח צדקנו במהרה בימינו,

אמן ואמן. אמן ואמן, והמברך יבורך יהיה רצון. תודה רבה כבוד הרב, יזכה להגדיל תורו לאדירה מתוך נחת ובריאות, יהיה רצון. אמן ובכן לאמר, חברכים ברוכים, כל טוב. שלום וברכה.

לילה טוב. אנחנו מודים לכבוד הגאון הגדול, הרב יעקב יוסף, השם ישמרו ויחיהו,

ראש בית מדרש הגדול לתורה ולתפילה, חזון יעקב,

על השיעור הנפלא שכאן מוסר לנו מדי יום ראשון ברוך השם ברדיו כל האמת.