הלכות פורים בירושלים ובשכונות הסמוכות – דיני מוקף חומה, סמוך ונראה, והכרעת זמני קריאת המגילה

 

- - - לא מוגה! - - - 

חודש טוב ומבורך לכבוד הרב.

חודש טוב ומבורך לידידיי ואהוביי באולפן ולכל המאזינים.

נאמר הערב מהלכות מגילה.

אנחנו מתקרבים

לחג הפורים בעזרת השם בעוד כשבועיים.

המשנה במסכת מגילה בדף ב',

המשנה מתחילה בזמני הפורים,

מתי עם ישראל קורא את המגילה וחוגג את הפורים.

וכאן יש לנו שני תאריכים, זמן זמניהם זמנם.

יש לנו תאריך אחד לירושלים, טו באדר,

ולרוב העולם בי״ד באדר.

יש לנו הבדל בין מקום שהוא מוקף חומה למקום שאינו מוקף חומה.

והרקע להבדל הזה, מה שמסופר במגילת אסתר,

שם מסופר שעם ישראל יצא לקרב

ביום י״ג באדר, להיות עתידים ליום הזה,

יצאו והרגו בעמלקים 75,000 ובדרך נס אף אחד מהם,

אף אחד מעם ישראל לא נפגע.

היהודים ברוב העולם נחו ביום י״ד,

י״ד אדר עשו אותו משתה בשמחה ביום טוב.

אבל, יוצא מן הכלל,

הייתה העיר שושן.

שושן הבירה ששם הייתה חומה,

ביקשה אסתר המלכה מאחשוורוש,

יינתן ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום,

ואת עשרת בני ימי נתלו.

זאת אומרת, היו עוד עמלקים שם בשושן,

והיה צריך לטהר, לגמור את העניין.

ואחשוורוש הסכים,

אמר לה עד חצי המלכות ותיעש.

וכך היה יהודי שושן לא נחו בי״ד,

לא ישבו לחגוג את הפורים,

אלא הם הלכו להמשיך בלחימה להרוג עוד כמה מאות.

רק ביום ט״ו נחו ועשו אותו פורים משתה בשמחה.

כמו שאז, בימים ההם

היה הפרש,

היה הבדל בין שושן הבירה לבין שאר העולם.

זו מוקפת חומה וזו לא מוקפת חומה.

לכן, התקנה הקבועה לימי הפורים,

קבעו אותה חכמינו שבכל העולם כולו יהיה את ההבדל האמור.

ירושלים היתה אז חרבה, לכן נתנו כבוד לארץ ישראל,

ולכן קבעו מוקף חומה ממות יהושע בן נון.

לא קבעו את זה מזמן אחשוורוש, אלא התאריך

מזמן יהושע בן נון בא על רקע זה.

ירושלים הייתה מוקפת חומה ממות יהושע בן נון, כמו שכתוב בגמרא בערכין ל״ב.

והמקום שאנחנו יושבים כאן הוא בוודאי ירושלים, אין לנו ספקות.

אם אנחנו הולכים להר הבית, לכותל המערבי, מקום שהוא ודאי,

וממילא אין לנו מה להסתפק על המקום הזה,

ולכן בירושלים כולנו קוראים את המגילה, חוגגים את הפורים,

בט״ו בלבד.

עד לפני כמאה שנה רוב רובם של היהודים היו רק בעיר העתיקה.

רובם היו ברובע היהודי, וחלקם ברובע המוסלמי,

ולכן לא הייתה שום שאלה,

ודאי שכולם עשו את הפורים אך ורק בט״ו.

אבל מאז, ברוך השם, ירושלים גדלה לכל הכיוונים. ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה.

ברוך השם, ירושלים גדלה מאוד.

ומאז שהיא התחילה לגדול, התחילו גם השאלות והתשובות

בין חכמי הדורות מלפני מאה שנה להיום,

מה דינן של אותן השכונות החדשות,

האם הן כולן סמוך,

ונראה?

הגמרא סיימה שגם כפר שהוא סמוך ונראה, גם שם קוראים את המגילה, חוגגים את הפורים ביום ט״ו.

לא רק ירושלים, אלא גם מה שסמוך לירושלים.

השאלה היא, אותן השכונות שנבנו, האם הן או נראה או סמוך או שניהן ביחד?

זה היה למעשה הרקע שהתחילו מאז ועד היום השאלות והתשובות.

בזמנו, כשבנו את הבניינים שממול התחנה המרכזית,

קראו לאותם הבניינים בשם שכונת עץ חיים.

והגאון הרב טוקצ'ינסקי פסק להם,

אתם רחוקים מירושלים, לא סמוך, לא נראה,

כי סמוך, הגמרא אומרת, בתוך אלפיים אמה לחומת העיר העתיקה.

ואותם הבניינים היו רחוקים יותר מאלפיים אמה,

ולכן הוא הנהיג שם לקרוא את המגילה גם בליל י״ד וגם ביום י״ד.

אמנם מאז ועד היום המציאות השתנתה,

כי אז היו הבתים האלה, הבניינים האלה, בודדים.

כל גוש הבניינים שאחרי שערי צדק הישן,

מצד ימין, מצד שמאל, בנייני אלה,

כל זה לא היה קיים, הכל היה מדבר שממה.

ולכן באמת הייתה טענה שאפשר היה להבין אותה.

אבל היום בזמן הזה, ברוך השם, ירושלים גדלה, התרחבה,

ויש רצף בתים מעיר העתיקה עד אותם הבניינים שהם שכונת עץ חיים.

היום יש רצף בתים בית אחר בית, אין באמצע מכשולים,

מקומות שיש לנו להסתפק,

ולכן היום בוודאי שאין חובה לאותם שדרים באותם הבתים לקרוא שם את המגילה בליל י״ד וביום י״ד.

אלא הבעיה שקיימת היום היא לשכונות,

לבתים שמעבר לכביש מספר 4. כביש מספר 4,

שחוצה את ירושלים מכיוון דרום לצפון-מזרח,

הוא רחב מאוד,

והוא למעשה יוצר נתק מסוים בין שני חלקי העיר.

השכונות שמעבר לכביש,

לגדה המערבית,

שכונת רמות

או שכונת עין כרם, הדסה עין כרם,

אותם המקומות שעליהם יש ויכוח קשה בין חכמי דורנו,

מה דינן של אותן השכונות?

האם גם הם מסופחים לירושלים?

יש להם דין סמוך?

או שאינם מסופחים. אולי אותן השכונות הם מקום נפרד שאין להם שום קשר איתנו.

והשאלה מתרחבת לא רק לגבי הפרט הזה,

אם הם חוגגים את הפורים בט״ו או י״ד,

אלא השאלה גם מסתעפת לכל דין שקשור במנהגי ירושלים.

יש הרבה הלכות, הרבה מחלוקות,

שאנחנו מסכמים, מנווטים את ההלכה בתחנה הסופית,

אנחנו מסתכלים מה המנהג,

איך הנהיגו חכמי הדורות בירושלים,

אותה הנבחרת הלאומית של עם ישראל שמדורי דורות הייתה בירושלים,

מה הם הנהיגו, כך אנחנו נוהגים, כך אנחנו פוסקים.

אבל מקומות אחרים לא חייבים להמשיך את מנהגי ירושלים.

האם יהודי לונדון חייבים לקבל את ההוראות של חכמי ירושלים?

לא.

הם יכולים בכל מקום ללכת לפי רבותיהם.

והשאלה, האם שכונת רמות,

יותר נכון העיר רמות,

האם היא ירושלים,

היא חייבת לקבל עליה את כל המנהגים,

או שיש אפשרות גם אחרת?

גם זה קשור למחלוקת שדנים בה חכמי דורנו.

הגמרא במסכת בבא בתרא, בדף ע״ה, הגמרא אומרת

לדידי חזה לירושלים קמה איתה, ותלתה פרסה הוא.

זאת אומרת, ירושלים הקדומה איתה

שני מעשייה.

מיל על 12 מיל.

כל מיל הוא 960 מטר,

זאת אומרת כ-11.5 קילומטר על 11.5 קילומטר, כך מסביר לנו המהרשע,

כך שירושלים הייתה גדולה מאוד.

השאלה, להיכן הייתה בנויה ירושלים? לאיזה כיוון?

גם בזה דנו גדולי האחרונים, יש בדבר מחלוקת.

לפי דעת הרדב״ז בחלק ב' סימן תרל״ג,

כל ירושלים הייתה בנויה רק לצד דרום.

עד כדי כך הוא אומר שאפילו רחוב היהודים בעיר העתיקה הוא לא ירושלים אלא ציון.

רחוב היהודים נמצא ליד תחנת האוטובוס, איפה שהחניון של העיר העתיקה,

האזור הזה למעלה נקרא רחוב היהודים,

אפילו שם הוא אומר שזה לא ירושלים, אלא לפי דעתו ירושלים הייתה אך ורק לצד דרום,

איפה שנמצא היום כפר השילוח, עיר דוד, הסילואן,

שם האזור ההוא.

אבל ירושלים לא הייתה לצד צפון בשכונות הללו, כך שלפי דעת הרדב״ז סביר מאוד להניח שרמות היא לא ירושלים.

לעומתו,

הכפתור בפרח,

רבי שטוריה פרחי שחי כאן באזור לפני כ-600 שנה,

הוא היה בעיקר בבית שאן,

הוא סובר שירושלים הייתה לא רק לצד דרום,

אלא ירושלים הייתה במרכז,

ובית המקדש היה באמצע איתה.

סביר להניח שירושלים התפשטה גם לצדדים אחרים.

בספר התקנות לשכונת מאה שערים, משנת תרמ״ט,

הוא מספר שירושלים הקדומה התפשטה גם לצפון ולמערב,

הוא מבין איזה אסמכתה מהגמרא בסוכה מ״ה,

מקום היה למטה מירושלים, שמו מוצא,

היו מביאים משם את הערבות.

טוב, יכול להיות אולי שזו מוצא של ימינו, ויכול להיות שלא.

אי אפשר לקחת את השם שהדביקו היום ולומר במאה אחוז שמה שאמרה המשנה זהו זה.

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.

אין לנו כאן דברים שהם במאה אחוז, דברים שהם כוודאי.

סיעתה קצת, לדברי הרדבאס,

לדברי הרדבאס אנחנו יכולים למצוא בקברות שנמצאו הרבה.

במאות ואלפים נמצאו כאן בשכונות קברות.

יש חלק מקברות הצדיקים, קברי הסנהדרין,

או הקבר של התנא הקדוש שמעון הצדיק,

קברי המלכים,

קברי הסנהדרין.

הרי בירושלים אסור לקבור מתים, לא להרבות את הטומאה. בירושלים היה הרבה תרומה, הרבה קודשים, הרבה מעשר שני.

אז הייתה תקנה קדומה שלא לקבור, וכאן אנחנו רואים הרבה קברות

שבאו לבנות את הכבישים והבניינים בשכונות הצפוניות הללו,

נמצאו בלי גוזמה אלפי קברות.

אז אם נאמר שכאן הייתה ירושלים,

הכיצד, איך ייתכן שקברו כאן?

משמעות הדברים נוטה יותר לדברי הרדבאס,

אבל

אין לנו הוכחות ברורות.

גם הארכיאולוגים שחקרו את הנושא הזה,

גם הם נשארו במידה מסוימת במבוי סתום,

כי הממצאים הארכיאולוגיים מראים שהיו כאן באזור שלושה חומות.

הם מצאו שרידי חומה בשכונת סנדרייה,

במוסררה ועוד,

אבל לך תדע אם החומה הזו היא מזמן בית שני,

מזמן בית ראשון,

האם זה מתקופת

הכנענים, מתקופת יהושע בן נון,

ואין לנו אפשרות לוודא את הדברים האלה ולדעת דברים ברורים היכן,

היכן, עד היכן הייתה החומה, ואיפה?

כי לצערנו האויב הרס

השמיד כל חלקה טובה,

כמו שהיום האויבים שלנו עושים בהר הבית, ממשיכים במלאכת ההרס,

וממשלת הקיצוצים שותקת,

זה לא מעניין אותה, זה לא העניין שלה,

מה שמשמידים ועושים שם, לצערנו.

מכל מקום,

יש לנו, כמו שאמרתי, סימן שאלה גדול לגבי אותן השכונות שנמצאות מעבר,

לכביש מספר 4. חלק מחכמי דורנו אומרים כל השכונות הללו כולם ירושלים, כולם עושים את הפורים אך ורק בט״ו.

והם לומדים את זה ממה שנאמר בירושלמי בתחילת עירובין לגבי הליכה מחוץ לתחום ביום שבת.

הרי אנחנו מוגבלים לא ללכת יותר מ-960 מטר,

אפילו רגלי שאני הולך אסור לי ללכת יותר מהמרחק שבת מחוץ לעיר.

אבל

אם אני הולך 100 מטר, 200 מטר, יש עוד עיר.

אני גומר את העיר ועוד 200 מטר, בצורה כזו אני יכול ללכת הרבה מאוד קילומטרים,

כמו שמצוי מאוד בתל אביב ובערים שסביבה.

יש שם גם מעין זה.

בלשון הירושלמי, בהיתר הזה הוא אומר,

נותנים עיבור לעיבור.

כך פסק הרמב״ם בהלכות שבת, פרק כ״ח,

בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה,

ובית שני קרוב לבית ראשון כשבעים אמה,

ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה,

וכן עד מהלך כמה ימים,

הרי הכל כמדינה אחת.

כך פסק ראשי בשבת קנון, הראש,

הרטבע, הטובה, שולחן ערוך,

באורח חיים, סימן ש״צ״ח, סעיף ו״ו״.

יש אומרים, הוא עדין גם פה,

גם כאן נותנים עיבור לעיבור.

אבל הדבר לא מוסכם.

הגאון אבי משה כהנא בתורה מציון כתב שאין עיבור לעיבור לגבי מקרא המגילה,

כך הוא מוכיח גם את דברי התורה עבר.

והסברה,

מה ההבדל בין דיני שבת לכאן?

כאן אצלנו,

מדוע אנחנו אומרים שגם סמוך ונראה,

גם הוא חלק מירושלים,

וגם הוא מסופח אלינו וחוגגים את הפורים בטו.

הסברה נדבר קטן לנו הרטבע, כשאני יושב על החומה ומגן על העיר.

אני מגן לא רק על העם היושב בתוך החומה.

הכוח שלי כמגן על החומה, אני גם מגן על מה שחוץ לחומה.

גם הכפר שסמוך

לחומה נראה, שיש לי איתו קשריים,

אני יכול להילחם ולהגן.

אז מה זה שייך לומר שאם יש עיבור דעיבור, אני אוכל להגן גם עליהם?

אם יהיה עיבור דעיבור עד תל אביב או חיפה,

האם אין אוכל להגן עליהם מהחומה?

זה לא קשור אחד לשני.

ולכן הרבה מגדולי האחרונים ממאנים לקבל את ההשוואה בין שם לכאן.

עדיין יש שלמדו להקל בדבר שיוכלו לחגוג את הפורים שם בטו,

בגלל שיש חיבור בין ירושלים לשכונת רמות על ידי קו העירוב.

קו העירוב כידוע מורכב מהעמודים ועל העמודים יש חוט צורת פתח.

ולכן חלק מהחכמים החשיבו

את הקשר הזה לא רק לגבי שבת, שזה נחשב כרשות היחיד,

שעל ידי זה מותר לטלטל לחלק מהפוסקים למאן דאמר,

אלא גם פה, זה הופך את הכול

לעיר אחת, ליחידה אחת, ויהיה מותר גם להם לחגוג את הפורים ביום טו.

הראשון שדן בנושא הזה אם החיבור של העירוב הוא שווה משהו או לא היה הגאון רביש נאור זלמן מלובלין בספרו תורת חסד.

כבר בזמנו התחילו לחבר את ירושלים עם שכונת נחלת שבעה,

היום זה כיכר ציון, ועוד מאה שכונות,

וכבר אז התחילה המחלוקת,

התחילה השאלה הזו האם העירוב הזה שווה משהו,

אנחנו מחברים או שלא מחברים.

דעת רוב הפוסקים שהעירוב הזה לעניין המגילה לא שווה כלום.

זה אפס,

ואין לזה שום ערך במציאות.

אלא צריך שיהיה ממש סמוך או נראה,

או שניהם ביחד,

אבל לבוא ו...

כלומר, בגלל שקו העירוב הוא כך וכך ונאחד את כל אותן השכונות, נעשה אותן כיחידה אחת לירושלים בגלל קו העירוב,

רוב רובם של הפוסקים הלכו בשיטת התורת חסד שאין זה נחשב לעיר ירושלים.

השכונות האלה הן נחשבות כמקום נפרד, כיחידה אחרת, שצריכים לקרוא שם את המגילה בי״ד.

בזמנו, אב בית הדין של הבד״ס עדה חרדית היה הגאון

רבי פנחס אפישטיין.

הוא פסק שהעירוב הזה לא מועיל כלום.

כך היה אחריו אומר הגאון רבי דוד יונגרייז.

גם הרב קניאבסקי,

הסטאפילה, גם הוא נקט

שהעירוב הזה לא שווה כלום.

הוא דיבר בזמנו לגבי בית החולים הדסה עין כרם,

שהוא מנותק כמעט מאתנו.

הרי בין הבתים האחרונים של ירושלים,

במקום הקרוב ביותר אליו,

שכונת הווילות של קריית יובל. עד הדסה יש בקו אווירי יותר מ-500 מטר.

כך שיש נתק, ולכן דעת הרב הייתה שצריך לקרוא שם את המגילה בהדסה עין כרם,

לחגוג את הפורים,

ביום י״ד,

ולא כמו שהם עושים ביום ט״ו.

וכך הסכימו אחריו גם הגאון רבי אהרון יודלביץ',

הגאון הרב גרוסברג.

כך גם דעת אב בית הדין של העדה החרדית, הגאון רבי יצחק וייס, בספרו מנחת יצחק,

חלק ח' סימן סב.

כך דעת האבא, בספרו יביע עומר ח' ז.

החכמים ציון,

מורנו באור לציון, חלק א' סימן מ' ה.

הגאון אבסריה דבילצקי ועוד.

רבים מגדולי הפוסקים הלכו בדרך הזאת.

אומנם זה לא מוסכם, יש כאלה שכן סמכו על העירוב,

ובראשם עמד הרב של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק,

כך דעת הגאון הרב אוירבך במנחת שלמה, חלק ב' סימן נ' ז.

גם ייבדל החיים הגאון הרב אלישיב, הרב בריזל ועוד.

הם דנו ואמרו שהעירוב הזה מחבר אותנו, זה נחשב כרשות היחיד לגבי שבת.

הוא הדין גם פה.

אבל מורנו חכם מנציון אמר,

אפילו אם תמצא לומר שלשבת העירוב כן יועיל,

אפילו אם נרצה להקל שם,

פה לא נוכל להקל.

הוא הסביר, כמשל, הוא הביא לנו דוגמה מוחשית.

בואו ונאמר שהעירוב קיים בליל י״ד.

אז אם העירוב קיים, הם מחוברים אלינו,

אז זו מדינה לט״ו.

אז בי״ד הם לא יקראו מגילה, לא יעשו את הפורים.

יבוא מישהו שתי דקות לפני השקיעה,

לפני כניסת ט״ו, יחתוך

את קו העירוב.

או שנחתך בשוגג,

ואז יגיע ט״ו, ואתה אומר, לא, הם מנותקים, אין עירוב,

אז הם לא יעשו פורים.

מה, החוט הזה הוא שעושה אותם סמוך ונראה?

מה הקשר בין דין סמוך לבין החוט של העירוב?

זו הטענה הגדולה של חכם מנציון.

ובפרט אם נאמר שדברי קבלה כדברי תורה, כמו התוספת ריד,

שמחשיב את עניין הפורים כדברי קבלה, שנזכר הכל במגילת אסתר,

הרי בדברים דאורייתא אנחנו לא מתחשבים בקו העירוב.

החכם מנציון שם, באור לציון, הוא מתחיל את הנושא מדין כלאיים.

אסור לי לזרוע ביחד

את הגפן עם החיטים, אבל אם יש גדר מפחידה,

אפילו גדר דקה מאוד,

גדר תיל, אבל היא עומדת ברוח מצויה,

אני יכול עד הגדר למשוך את הכרם של הענבים,

מעבר לגדר אני בא ונזורע חיטים,

ואין בזה איסור.

אבל כשאין לי גדר, אלא במקום גדר אני עוצר צורת פתח, שני עמודים,

וחוט.

האם זה מועיל?

הרב מוכיח, מביא את דברי הפוסקים שלא מועיל, בכלאיים זה דאורייתא, זה לא מועיל.

זה יכול לועיל שהם דרבנן, אבל לא לגבי זה.

אז אם תאמר שהמגילה אצלנו כדברי קבלה, שוב, גם כאן תהיה החומרה העמודת.

שלא להתחשב בקו העירוב.

הרב ממשיך ואומר בכמה דוגמאות שהן בדרבנן

כשיש לי אסלה ולידה כיור באמבטיה

ואני רוצה ליטול שם את הידיים אז הרב מציע, הוא אומר, תעשה צורת פתח ואז

תוכל לבודד את הכיור, המים שבכיור לא נטמאו

ותוכל ליטול שם ידיים. אתה רוצה ליטול את הידיים באותו כיור יהיה אפשר

כי שם הבעיה של אולי המים טמאים עם הרוח רעה

זו לא בעיה בדאורייתא, זו בעיה בדרבנן, בדרבנן כן יהיה אפשר לסמוך להקל.

או נאמר לגבי טיול, הליכה מחוץ לתחום.

האיסור ללכת מחוץ לתחום 960 מטר זה רק דרבנן.

כל מה שלומדו חכמים מהפסוק בפרשת בשלח

שהוא איש תחתיו עד יצא איש ממקומו,

אסור לצאת 12 מיל,

אבל לא על 960 מטר, בזה אליבא דיקול עלמא זה דרבנן.

אז אם זה דרבנן אתה מחשיב את זה לא מהבית האחרון

אלא מהעמוד של העירוב האחרון,

כי גם כאן זה מחלוקת בדרבנן ולכן יהיה אפשר לסמוך להקל.

וכהנה רבות,

החכם הביא שם באור לציון דוגמאות רבות

להפריד בין דאורייתא לדרבנן.

אבל כל הדברים האלה,

כל הוויכוח הזה הוא אמיתי וטוב שיש בפועל עירוב.

אבל לצערנו, אנחנו יודעים פעמים רבות

שקו העירוב הוא לא תקין,

ולא תמיד ממהרים לתקן את קו העירוב.

פעמים רבות

שאיזה מנוף עובר וקורע את החוט.

לא תמיד מרגישים בדבר.

אמנם צריכה להיות ביקורת,

אבל לא תמיד הביקורת על קו העירוב מגיעה לאותו מקום, לאותה נקודה, מייד.

לפעמים לוקח זמן,

ולכן מי אומר שבאותו יום,

יום טו העירוב הוא באמת תקין, הכול בסדר?

אולי כן, אולי לא, יכול להיות שלא, אולי הוא קרוע.

ידוע שהחזון איש תמיד כשדן על הנושא של העירוב,

הוא לא חשב שהמציאות היא שיש בפועל עירוב והכול בסדר,

אלא הוא היה מודע לבעיות הגדולות שיש

בעירוב שמדי פעם העירוב נקרע מדי פעם יש לנו בעיות וצרות

באותו קו.

זה אומנם מקום שהיה וזו חזקה,

אבל זו חזקה שעשויה להשתנות.

יכול בקלות רבה המנוף לחתוך, לקרוע את זה,

ולא צריך לחכות רק עד המנוף, יכול גם השלג והרוח,

רוח שערה עושה דברו ושאלה לו בשבוע שעבר,

גם זה יכול לגרום הרבה קרעים בקו העירוב במקומות רבים.

ולכן אנחנו לא יכולים לומר שבוודאי

יש עירוב, בוודאי שיש כאן חזקה,

בוודאי שהכול בסדר.

מי אומר?

הרי מרן בסימן ח',

כשדן לגבי חזקה שעשויה להשתנות בציציות,

מרן הצריך לבוא ולבדוק במקום שיש חשש שהציציות האלה נקרעו,

אם ההתנית הזו נמצאת במקום שאינה שמורה,

זה לא סגור בתוך התיק,

יכול להיות שהוא אולי נקרע, ולכן מרן מחייב.

לפני שאתה בא לברך, קודם כל תבדוק.

גם פה יש לנו קו של עירוב של המועצה הדתית

שמקיף את ירושלים.

אורך הקו של העירוב הוא קרוב ל-200 קילומטר.

אם כך, היה צריך

שאנשים ילכו לפני הפורים ויבדקו.

קשה לי מאוד להאמין שהעירוב הזה יענה על כל דרישות ההלכה בכל הדברים שיש.

יש הרבה בעיות.

יש תריסר בעיות שמבחינה טכנית

לא תמיד ניתן, לא תמיד אפשר להתגבר על אותן הבעיות.

אנחנו שואפים, אנחנו רוצים שהכול יהיה בסדר,

אבל בין המצוי לרצוי יש גם בעיה תקציבית.

אנחנו יודעים שלצערנו המועצות הדתיות קרסו מבחינה תקציבית

כי משרדי הפנים וכיוצא בהם שהיו אמורים להעביר ממון, להעביר כסף, תקציב,

הם מתעלמים מאיתנו.

ממשלת הקיצוצים הזניחה את הכול,

אפילו כסף לסולה, לקנות

דלק למקוואות, אין.

אז קל וחומר להשיג פועלים שיבואו לתקן את קו העירוב,

גם לזה לצערנו לא תמיד יש את התקציב.

אין לנו טענות על המועצה הדתית, הם משתדלים לעשות ככל יכולתם,

אבל השאלה היא אם הדבר עולה בידם, השאלה היא אם הדבר הזה באמת מצליח.

זו הבעיה העיקרית,

ולכן אנחנו מסופקים.

אולי גם אם נאמר שהעירוב הוא טוב, אולי אין עירוב.

אולי העירוב הזה יש בו איזה בעיות טכניות.

זאת ועוד,

חלק מהפוסקים,

המארם שיק באורח חיים סימן קסא,

התעוררות התשובה בחלק ב' סימן תפ',

המועדים מוזמנים בחלק ב' ועוד.

הם דייקו מלשון מרן,

שרק כפר, מקום קטן, הוא מתחבר לירושלים, הוא מצטרף.

אבל היום בזמן הזה השכונה רמות

היא כמו עיר גדולה.

קח את מספר התושבים באילת.

18,000 קוראים לה עיר ואם בישראל.

היום יש בשכונת רמות

למעלה מ-40,000 נפש, בן פורת יוסף כן ירבו.

אז נכון שהם קוראים לה שכונה, אבל למעשה היא עיר גדולה.

אתה לא יכול לספח אותה ולחבר אותה אלינו במחי יד.

זו הבעיה שיש.

ולכן,

אומנם בדורות הקודמים,

גם בדור שלנו, היו רבים מגדולי הדור שהלכו בשיטת הרב אלישי.

ייבדל לחיים גם הגאון הראשון לציון, חכם מרדכי, גם הוא אומר בט״ו.

והיו עוד מהרבנים שעליהם השלום, הרב משאש ועוד, שאמרו כך.

אבל כל זה,

אם הם יוצאים מתוך הנחה שהעירוב הוא באמת טוב,

הוא תקין, הוא בסדר.

אבל אם נאמר שלרמות ב' אין בכלל קו עירוב,

או להדסה עין כרם אין בכלל קו עירוב, אם הכל קרוע,

אז איך אפשר לחבר אותם אלינו בענייני הפורים?

זאת ועוד, הירושלמי אומר שהאדם שגר בירושלים במקום ט״ו עשה את הפורים בי״ד, קראת המגילה בי״ד יצא,

וכך דעת הגאון חידה ורוב הפוסקים.

אומנם הפרי חדש אומר שהגמרא שלנו במגילה ב' שאומרת זמן זמניהם זמנם, שזמנו של זה לא כזמנו של זה,

הגמרא שלנו חולקת.

אבל רוב הפוסקים לא נקטו כך.

אנחנו מצרפים גם את זה כדי לומר להם בלכתחילה שכדאי להקדים לחגוג את הפורים בי״ד,

שיהיו בבחינת זריז ונשכר.

בדברים האלה אין הבדל ספרדים,

אשכנזים, כי זה לא דבר שתלוי במחלוקת מרן והרמה.

אני הבאתי הרבה מהפוסקים,

הזכרתי הרבה פוסקים גם מחכמי האשכנזים,

שגם הם צידדו שראוי בלכתחילה שיקראו שם את המגילה,

בי״ד.

ולכן, אדם שברוך השם

אשתו הלכה לבית חולים הדסה וילדה לו בן בסימן טוב,

בליל י״ד מוצאי שבת היא נמצאת שם,

ייקח איתו מגילה כשרה,

ילך לקרוא לה, לזכות אותה,

כך גם למחרת,

ולא ילך בידיים ריקות,

אלא ייקח מגילה ומשלוח מנות.

היא חייבת גם מצוות היום, משלוח מנות, מתנות האביונים,

שתעשה שם את הכול,

ובעזרת השם נזכה למלך המשיח, לגאולה קרובה,

ואז יקוים בנו מה שנאמר בילקוט שמעוני בספר ישעיה.

ירושלים תתפשט עד דמשק, הכל יהיה רצף אחד,

לא יהיה שום נתק,

הכל יהיה מלא וגדוש בבניינים,

מלך המשיח יקבץ לדחי עמו ישראל,

ויביא מייד את כל ה-15 מיליון שמפוזרים בעולם,

יחד עם ה...

את עשרת השבטים, בני משה,

ואז לא יהיה לנו ספקות, כולנו נעשה את ימי הפורים האלה בצורה ודאית,

כולם יקראו בוודאי בט״ו.

אמנם חלק מהמועדים אולי ישתנו, אבל חנוכה ופורים כידוע לא ישתנו, ימי הפורים האלה

לא יעברו מתוך היהודים, זכרם נאסוף מזרעם, גם כשנשיח בעזרת השם נחגוג את חג הפורים, וכמו שאמרתי,

אז יהיה מכוח ודאי

בכל המקומות האלה, רק בט״ו.

חזק ואמץ, כבוד הרב, על השיעור הנפלא בהלכות מגילה, דבר בעיתו מה טוב, ומכאן אנחנו פותחים את הקווים אליכם לשאלותיכם, המאזינים העיקריים.

הטלפון באולפן בקידומת 02-5666 ואיתנו כבר מאזין ראשון. שלום, ערב טוב.

ערב טוב.

ערב טוב.

דין המגילה, אם אני נמצא במוצאי שבת בנתניה,

בבוקר אני נמצא בעיר אחרת.

אם יש בעיה של הקריאה שאני קוראים בהתחלה פה,

בבוקר בעיר אחרת, אם יש בזה בעיה.

איפה אתה תימצא בשבת זכור? בשבת זכור אני נמצא בנתניה.

בבוקר, יום ראשון בבוקר אני נמצא בראשון לציון. זה אותו,

נקרא עיר פרזות, לא מוכרח.

כי מישהו אמר, בשתי עיירות יש בעיה, ככה אמרו לי, שיש בעיה לקום בשתי עיירות.

ומתי אתה מגיע לירושלים?

לא, לירושלים, אני לא גור ברירושלים.

אתה לא מגיע לירושלים, אלא רק?

רק בפרזות.

רק בפרזות.

כן. אז אין לך שום בעיה, אתה קורא את המגילה.

לא משנה, איפה שאני נמצא. אתה עושה את כל מצוות הפורים,

ליל י״ד,

יום י״ד,

היכן שאתה נמצא,

אתה חייב במקרא מגילה, אמירת על הניסים בתפילות ובברכת המזון.

אחרי זה מתנות לאביונים, משלוח מנות,

סעודת פורים,

כל הדברים האלה אתה עושה במקום שאתה נמצא,

אם זה בנתניה,

אם זה בראשון,

אין הבדל.

שניהם ערבים.

הרב, ואני העיר שלי זה עיר ביתר,

ביתרנית. עכשיו אם אני יכול... גם ביתר היא בוודאי איננה ירושלים, בוודאי. לא, אני שואל, אם אני יכול... אולי יש להם מנהגי ירושלים,

כי הבסיס שלכם,

התשתית האנושית, ההנהגה הרוחנית שלכם בין פורת יוסף,

תלמידי חכמים גדולי תורה שבאו מירושלים,

והנהיגו את המנהגים היפים של ירושלים שם,

חוץ מהפורים.

את זה בינתיים אי אפשר לעשות.

הרב, עכשיו אם אני יכול, דוגמה, לתת את המתנות לאביונים, לזכות את זה פה בביתר,

לא במקומות אחרים.

בבית היחד.

אפשר, כן.

אפשר, אתה יכול לתת לעניי עירך, אין שום בעיה בדבר.

אבל,

הרי אתה לא תימצא שם ביום י״ד,

אז מתי אתה תיתן לעניים?

אני מוסר את זה לרבנים פה. מצוין, מצוין. אני נותן לרבנים. לא, יש פה את קופת... יש מחלוקת בפוסקים בדבר הזה, ויש חלק מהפוסקים שרצו ללמוד מדברי הרמב״ם בפירוש המשניות, שאפשר לתת מתנות לאביונים גם בימים י״ב או י״ג,

גם לפני הפורים.

אבל זה לא מוסכם, יש חשש שאולי העניים יאכלו מזה.

לא הייתי ממליץ לתת בי״א ובי״ב כבר לעניים,

אלא כמו שאתה אומר,

אתה תיתן את זה לרבב שזה יהיה אצלו פיקדון,

והרב יחלק את זה לעניים ביום י״ד.

זה מצוין, זה טוב, אין שום בעיה.

זה כשר למהדרים.

הבנתי. טוב. תודה רבה.

תודה גם לך, מאזין יקר, ושלום למאזין הבא. חודש טוב.

חודש טוב, כבוד הרב. חודש טוב ומוברח.

אני רוצה לשאול את הרב בקשר לנושא של עמוד של מגילה,

אם מגילה היא בלי עמוד, אם זה לעיכומה,

או שאפשר גם לקרוא בה, רק שאולי למעליותה שיהיה לה עמוד.

מחלוקת מרן והרמה.

לפי דעת מרן, שקבלנו הוראותיו,

יש חובה לקרוא את המגילה אך ורק כשיהיה לה עמוד בשפה.

ולכן,

כשאתה מקבל את המגילה מהסופר,

תדרוש ממנו שיעשה את המכה בפטיש,

הרי למדנו בבבא בתרא יג' שצריך שיהיה לה עמוד,

כך פסקו כל הראשונים,

התוספות שם,

הרש,

הרשב״א וכו'.

מי שחלק אמר שזה לא נורא, לא צריך,

הרבה מהפוסקים תמאו עליו,

מה זה לא צריך,

מה זה, הרי הגמרא דורשת בתוקף,

ולכן גם מחכמי האשכנזים הלכו בזה כדעת מרן.

ולכן, בלי ספק

שאם יש לך מגילה כזו עתה,

יש חובה גמורה ללכת ולתפור,

לחבר את העמוד.

אם לא היה לו דבר אחר,

אין לו במקום שלו מגילה עם עמוד, נמצא באיזה מקום נידח,

טוב,

לא עשה לה עמוד בשפה וקרא בדיעבד כשרה,

בדיעבד יצא יד החובה.

אבל בלכתחילה,

אנחנו היום מדברים שבועיים לפני פורים,

יש לנו מהרגע והלאה הרבה הרבה זמן,

ולכן אל תשלם לסופר את הכסף, תעכב עד שיגמור,

שיעשה לך את העמוד כדת וכדין. לא חשוב לי אם העמוד הזה מעץ זית או מעץ אחר,

שיעשה את הדבר בהקדם,

אבל אם אתה נמצא במקום נידח, אתה נמצא בהונולולו, אני יודע איפה,

אין לך שם דבר אחר, רק זה, טוב, השם ירחם.

אבל בלכתחילה חייבים, קיבלנו הוראות מרן, וכמו שאמרתי, הבסיס

של דברי מרן הוא מוצק, איתן.

כמו שאמרתי, כמעט כל הפוסקים הלכו בדרך הזו ונשארו בתמה על המעריד והרמה,

שאמרו שנהגו שלא לעשות לה עמוד,

איך ייתכן? איך אפשר לומר דברים שכאלה?

הרי דינא דגמרא שכן.

והבית חדש, שבדרך כלל נמשך אחרי הרמה,

הוא מספר ואומר שמה שכתב הרמה,

שנהגו שלא לעשות לה עמוד,

גם אצלו, גם במקומו, גם כן נהגו כך.

בסדר, אז אצל האשכנזים יש להם על מה לסמוך,

יש הווה אמנה להעלים עין.

אבל אצלנו הרי שיעורי כנסת הגדולה אומר שבספירת נהגו בזה כדעת מרן,

שמחייבים, וככה המסקנה למעשה.

כן, כבוד הרב, עוד שאלה לגבי סמוך ונראה, כל אותן העיירות שקוראים מספק, כמו טבריה ועכו.

דעת החזון איש מביא שהיום לא סומכים להגיד שאותם שמות של אותם מקומות זה ודאיים.

אז איך אנחנו נסמוך על הדבר הזה היום? איך אפשר להגיד באמת שזה ודאי,

למשל עכו או טבריה או אותם מקומות

שזה באמת טבריה או עכו?

הגמרא דנה שם במגילה בדף ה' לגבי טבריה.

היה שם חומה משלושה צדדים.

רק מהצד של הים לא הייתה חומה.

כי בזמנם לא היה חיל הים ולא הייתה סכנה שמישהו יפלוש מהים.

והגמרא מסופקת, הים חומתה או לא.

הגמרא מספרת שחזקיה היה קורא יומיים.

וכך פסק לנו מרן בסימן תרפח,

סעיף ד',

שבטבריה וכיוצא בה קוראים יומיים.

כפר, כפר בריה, עכו, חיפה, רמלה,

לוד, יפו, כל המקומות הללו שיש לנו ביסוס

שם ערים הקדומות האלה הן היו ערים עתיקות מאוד ואולי היו מוקפות חומה.

לכן קוראים שם את המגילה יומיים,

י״ד בברכה,

וט״ו, ללא ברכה.

ולכן אנחנו ממשיכים את המסורת הזו כמו שעשו אבות אבותינו,

כמו שעשה מרן שקרא את המגילה שם בצפת יומיים,

אז ממשיכים גם היום את המנהגים היפים הללו.

אלא שהגאון חידה בברכי יוסף מדגיש.

אם אנחנו אומרים שביפו צריך לקרוא יומיים,

זה לא אומר שהסמוך ונראה,

שגם שאר ערי גוש דן יצטרכו לקרוא.

יומיים מספק.

די לך להחמיר על יפו.

ולכן שני מיליון של תושבי גוש דן אינם חייבים בדבר הזה.

החסוניש חלק על דברי מרן החידה,

אבל כידוע אנחנו הספרדים קיבלנו הוראות הגאון חידה, וכך אנחנו נוהגים. ולכן, מעיקר הדין,

אין חובה לקרוא את המגילה בגוש דן יומיים,

אלא רק ביפו.

אדם רוצה להחמיר על עצמו לקרוא פעמיים גם ביום טו ללא ברכה?

למה לא? זה מצוין.

הלוואי ונזכה להחמיר בכל דבר אליבא דקולה עלמא.

כך גם לגבי טבריה.

טבריה תחתית שסמוכה צמודה לשפת הים, שמה קוראים יומיים.

אבל השכונה שלמעלה, השכונה החדשה קריית שמואל,

שם אין צורך לקרוא יומיים אלא מספיק

יום אחד. כך גם לגבי חיפה.

חיפה שצמודה לים,

חיפה התחתית שהייתה היא העתיקה,

שם יש מקום לחייב.

אבל שכונות חדשות שלא היו אז,

בוודאי שאין מקום לחייב.

מספיק שיקראו את המגילה יו דלת בלבד וכן כל כיוצא בזה.

תודה לך מאזין יקר. חודש טוב. קול טו.

שלום שלום.

אנחנו עם מאזין אסף. שלום לכם.

הלו. בבקשה ערב טוב. ערב טוב כבוד הרב ראש. חודש טוב. חודש טוב. רציתי לשאול את כבוד הרב.

יש לנו בית כנסת, קהילה בבית כנסת, ואנחנו רוצים

לעשות את סעודת הפורים לכל הציבור בבית כנסת.

כן. אז רצינו לשאול אם זה מותר בגלל שגם רוצים להביא יין.

כן.

תראה, מרן באורח חיים, סימן קנא,

מרן כתב שבבית הכנסת

אסור לאכול ולשתות.

כידוע, יש מחלוקת בראשונים, מחלוקת גדולה,

האם סעודות מצווה,

האם מותר לעשותן בבית הכנסת או לא.

אבל גם מי שהתיר לעשות סעודת מצווה,

בתנאי שאף אחד לא ידבר דברים בטלים.

אף פוסק לא התיר שיעשו סעודת מצווה וידברו דברים בטלים. על זה אין ויכוח.

עכשיו, ביום פורים הרי אנחנו מצווים בסעודה לא רק לאכול.

כיוון שהנס התגלגל על ידי משתי היין,

כולנו מצווים גם,

חייו איני שבשומה בפוריה עד אלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

אז יש לך אולי שליטה עד הרגע שיברכו המוציא לחם מן הארץ.

ברגע שיברכו בורא פרי הגפן, אתה מאבד את השליטה.

אף אחד לא יעשה לך חשבון שאתה גבאי ואתה נשיא הקהילה.

אף אחד לא יעשה לך חשבון.

ואז עלולים האנשים לגלוש, להתחיל לדבר.

לצערנו, מחלת הדברת

בזמן האחרון נעשתה נפוצה מאוד בגלל הטלפונים שאנשים מכניסים לתוך בית הכנסת.

הלוואי ובלי סעודת הפורים אנשים היו נזהרים בקדושת המקום.

אנחנו יודעים מה זהו מקדשי תיראו, יודעים מה שאומר הזוהר הקדוש,

דברים קשים מאוד על אותם האנשים שמדברים בבית הכנסת.

אז כאן אנחנו מכשילים את אותם האנשים כשאנחנו מארגנים להם,

את סעודת הפורים.

אם יהיה זה אחד שיתחיל להשתכר,

ולפעמים האנשים האחרים שהם חצי שיכורים,

הם חוגגים איתו, מנסים להלהיב אותו,

הוא מדבר שטויות ואולי גם דברים האסורים,

אז איך נוכל לחלל את קדושת המקום, את בית הכנסת?

ולכן ההוראה היא, בשום אופן לא.

תגיד להם חד משמעית,

בית הכנסת לא מיועד לזה.

אנחנו ברוך השם בבית הכנסת שלנו,

מקיימים את הפסוק ליהודים, הייתה אורה.

אורה זו תורה, גם ביום פורים, ברוך השם.

לא רק ביום י״ד, פורים קטן,

אלא גם ביום ט״ו אנחנו משתדלים, נעקדים,

מתחילים את סעודת הפורים בבוקר מוקדם,

מסיימים מוקדם, ישנים מוקדם,

קמים בשעה 12, 12 וחצי,

באים ברוך השם.

ברוך השם, הציבור שלנו, אתה רואה, באים אנשים, יושבים ועוסקים בתורה,

בשביל זה קיים בית הכנסת.

לקיים את הפסוק הזה, ליהודים הטהרה זה תורה.

אבל לעשות צעודת פורים בתוך בית הכנסת,

מי שמארגן את זה ייתן את הדין. כל מה שיעשו שם, חילול המקום,

בוודאי שהוא ייתן את הדין על זה. לפעמים גם שוברים, הורסים.

יש לך שליטה על השיכורים?

האם אתה פסיכיאטר של שיכורים?

לא אני ולא אתה נולדנו בשביל זה.

ולכן,

עדיף יותר שיחפשו להם איזה מועדון אחר,

שיפרקו שם את המועדון, יעשו כל אשר ליבם חפץ. אי אפשר לשים, כבוד הרב, מחיצה... לא מחיצה ולא שום דבר.

השיכורים האלה לא יסתכלו על המחיצה שתשים,

והמחיצה לא טוען כי בית הכנסת הוא קדוש.

בואו ונאמר שהוצאנו את ארון הקודש משם.

לקחנו את הארון, הוצאנו אותה עם ספרי התורה.

אפילו איך יהיה אסור?

בית הכנסת מצד עצמו הוא קדוש מאוד.

כך שאסור לאכול ולשתות שם כל השנה,

קל וחומר כאן.

מה, אתה לא תביא להם מחיה?

פורים בלי מחיה?

ודאי שהוא יביא להם מים וכולי.

אז לכן, תהיה מציאותי מאוד,

שלא יהיה חלילה חילול הקודש.

ולכן, שיחפשו להם מקום אחר. יש, ברוך השם,

הרבה אולמות בשפע ברחבי הארץ,

שימצאו איזה אולם וייהנו שם,

יעשו חיים, ייהנו, בעזרת השם, ישמחו בשמחת הפורים.

תודה רבה, כבוד הרב, כבוד השר.

תודה גם לך, מאזין יקר וחודש טוב. שלום למאזין הבא. חודש טוב?

חודש טוב.

חודש טוב.

רק אני אשאול שתי שאלות.

קודם כול,

מי שנמצא בירושלים במוצאי שבת

של פורים,

והוא רוצה לחזור לרמות.

ובינתיים, האם הוא יכול להיות שליח ציבור

ולהגיד בתפילת הלחש,

אם יש לו יום צייץ,

על הניסים?

עוד פעם, האדם הזה ירושלמי.

לא, הוא גר ברמות. הוא גר ברמות.

היכן הוא יישן? במוצאי שבת. ברמות הוא יישן. ברמות הוא יישן שם, כן.

אחר כך ביום י״ד, יום ראשון בערב, להיכן הוא חושב ללכת.

הוא יישאר גם כן ברמות.

כן.

הוא יישאר ברמות יומיים, גם י״ד וגם ט״ו.

כן.

ולא טוב שחר של שניהם, הוא יהיה ברמות.

ברמות. כן.

השאלה אם הוא יכול להיות שליח ציבור בליל י״ד.

שם? למה לא? הוא גר ברמות.

לא, בירושלים. אם הוא יכול להיות.

בירושלים לא קוראים בי״ד.

מה לנו ולי״ד? אני לא קורא את המגילה בי״ד.

כן. אז אותו הרמתי שהיה בי״ד, הוא קורא בי״ד שם.

הוא לא צריך לקרוא לנו פה.

אתה אולי מתכוון לשאול אם הוא יכול לקרוא לנו את המגילה פה בליל ט״ו.

בלט״ו הוא מנוע.

לא. השאלה אם הוא יכול להתפלל להיות ערבית בלי קריאת המגילה בירושלים. כן. למה לא? למה לא הוא יכול? וזה שהוא יקרא לניסים בלחץ. אין שום בעיה. הוא יכול להתפלל.

זה מגילה של נשים,

זה שם אולי יש בעיה של מניין ו...

זה דיעבד, זה לא טוב.

הרי מרן בסוף סימן תרצ' הדגיש שפרסום הנס

ברבים צריך להיות לפחות מניין.

הרי הגמרא דרשה משפחה ומשפחה לומר

שצריך לפרסם את הנס ברבים.

כהנים בעבודתם, בית מדרשו של רבנו הקדוש היו מבטלים כדי ללכת לבית הכנסת הגדול,

לקרוא את זה ברוב עם, כך פסק מרן בסימן תרפז',

ולכן מן הראוי שישתדל להקדים,

להגיע לשם מוקדם. יש הרבה בתי כנסת שקוראים את המגילה ברמות

אחרי צאת הכוכבים דרבנותיו.

בוא נספיק להגיע לשם,

יגיע לשם לפני השעה שבע ויקרא שם ברוב העם את מגילת אסתר, ולכתחילה לא.

בדיעבד, שעת הדחק, אני מסכים, יוצא ידי חובה.

עכשיו אפשר עוד שאלה קטנה?

קצת מהר. כן, בקשר לזכור, אם זה יורצייט,

יש שעולים למפתיע, אבל שבת אותה שבת זה שבת של זכור, וזה אפשר, אם זה הרב קורא, או מי שאחר,

אם הממשלה, אם אפשר,

אז במקום מפתיר תיקח משלים.

אם אתה יכול להשכים לקום למניין ראשון, הנץ החמה.

שמה יהיה לך הרבה יותר קל,

גם המחיר הוא יותר זול, תשתדל לקום מוקדם,

ייראוך עם שמש,

תפילה מצוינת, וגם תוכל להשיג את עליית המפתיע של זכור, זה הכי טוב.

לא הצלחת,

אז כמו שאמרתי, תיקח במקום זה עליית משלים,

גם זה יכול להיותו בשביל הירוצאית.

טוב, תסכורי מצוותו וחודשו ומבורך. שלום, שלום, וחודשו ומבורך. הרב, אולי נצא ברשותו להפסקה?

להפסקה וקריאת שמע על המיטה. ועל קריאת שמע שעל המיטה בוודאי. תודה רבה, כבוד הרב. נצא גם להפסקת שיר. מאזינים יקרים, אתם מאזינים לכל האמת, אנחנו עם הגאון הגדול,

הרב יעקב יוסף,

השם ישמורו וחיירו, אשר מושיב לשאלותיכם כאן בשידור חי, והטלפון באולפן בקידומת 0-2-15006-6.

הבטרים מאלה פיתרו ריבים מאחה שבראש הצפים ביקש אמן האחזרי לאבד עם סגולה.

או רגילה, או רגילה,

איזה רעש רגילה,

או רגילה,

או רגילה,

איזה מקרר רעש רגילה.

הוא האפיק נגדו נפל מטלו רבותו ולא ענה בידו מה שרשתה.

וראש מודף הייתה,

איזה מקר רעש רגילה.

איזה מקר רעש רגילה.

וראש מודף הייתה,

כתר המלך נתן כפר ליהודים מהמט ביתר, ואת שאולה בפרח סלע.

או רגילה, או רגילה, איזה מקרר רעש רגילה.

או רגילה, או רגילה, איזה מקרר רעש רגילה.

וראש מודף הייתה מקר רעש רגילה.

יא אלמוז'י ויחידים, גם בטלעם ידידים.

כי מעטם אינו עודדים,

החייל שלה הם הגאולה.

או רגילה, או רגילה.

איזה מקר רעש רגילה.

אורי גילה, אורי גילה, איזה מיקרם מגיל כאן

מבצעים, אין איש לא יש רועקים.

תחפות

‫הרית נתניה,

‫מצריך שלם ארץ נתניה, ‫המלך לא עוד נתניה.

‫בפניו מנה המזר,

‫בקשר השם ישננו,

‫לעד הרכבי נתניהו.

‫בפניו מנה המזרח,

‫בפניו מנה המזרח, ‫בפניו מנה המזרח,

‫הודו, בשנת הצאנושים והעקרות, ‫בפניו מנה המזרח, ‫בכל צבא ועמודו, ‫בפניו מנה המזרח.

‫כי ערב נתניהו,

‫אזרחה לא עושה לה ‫עוד נתניהו.

‫הברכת של כרצות,

‫בפניו מנה המזרח, ‫אחר עדיין איך נמלך,

‫איך נמלך,

‫איך נמלך,

‫איך נמלך,

‫חול צבא טוב,

‫איך נמלך, ‫איך נמלך,

ללכתי נגיד על מפקד און מפקד און מפקד און מפקד און מפקד און מפקד פעם

מאזינים יקרים, אתם מאזינים בשידורי הקודש כל האמת,

ואנחנו שווים לכבוד הרב ולשאלותיכם המאזינים העיקריים, ואיתנו כבר מאזינים נוספים ברשות הרב.

שלום לך מאזין נוסף, ערב טוב, חודש טוב.

שלום, ערב טוב וחודש טוב.

רציתי לשאול את הרב לגבי הנהגת האבל על אבי ואימו בסעודת פורים, מה מותר ומה טוב.

האבל חייב בכל המצוות,

ולכן הוא אוכל ושותה כרגיל.

רק מכלי נגינה אנחנו מונעים בעדו, זו המגבלה היחידה, אבל חוץ מזה ברור שגם האבל חייב בסעודה.

הרי מרן כתב לנו בסימן תרצדו שאפילו בבשר ויין הוא צריך ומוטב.

דלא תעשה דיחי דאבילות

ודחה עשה דרבים.

אם לאונן יש מחלוקת, אבל כאן אתה שואל לגבי אונן בתוך שנה,

וזה כבר אין שאלה, בוודאי שהוא חייב לשמוח בשמחת הפורים, לאכול ולשתות.

אין בעיה בדבר. רק לגבי משלוח מנות,

רצוי שהוא לא ירבה במשלוח מנות.

הוא שולח רק לאחד והוא לא מקבל מהאחרים.

זו המגבלה שלו.

אבל עקרונית, הוא חייב במקרא המגילה, הוא חייב בסעודה.

ברור שכמוהו, כמו כל יהודי ישראל.

כולל השכרות, זה עיקר השאלה.

כן, כולל גם השכרות.

גם בזה ההלכה היא שהוא לא שונה מכולם.

אמנם עצם השכרות היא לא דבר מוסכם.

דברי הגמרא במגילה ז', חייב איני שבה סומא בפוריה,

עד דלא ידע בנאור אמן לברוך מרדכי,

זה לא דבר שהוא מוסכם בכל הפוסקים.

רבנו אפרים, שאר הראשונים, דנו בהרחבה.

כי הגמרא מביאה שם בהמשך,

שכמה רבה שחט את רבי זירא,

האם הכוונה היא לרמוז שאין ההלכה כן ואין צורך להתבשם עד כדי כך,

או לא.

מחלוקת בראשונים.

אבל,

אנחנו קיבלנו הוראות מרן, ומרן הרי פוסק לנו בסימן תרצי צדיקי סעיף ב'

שההלכה היא שחייב איני שבה סומא בפוריה,

עד אלוהי אדם בנאור אמן לברוך מרדכי. מרן פסק כדעת רוב הפוסקים שכן צריך.

וכך דעת רבנו הארי,

וכך ההלכה למעשה.

אלא שמדגיש הגאון היעבץ ומסביר שזה לא לכל אדם,

אלא כל זה לאדם שיש לו ברוך השם עצבים חזקים.

גם אחרי שהוא שותה הוא מתחיל לשתות בת' שותה בת' ונגמר בזה.

אבל המשתתה בעינו,

אדם שמתחיל בת' וגומר, נהיה שותה בט',

המשתתה בעינו ואין בו מידע עד כונו, אדם כזה פטור מהמצווה הזו.

יש אנשים ששותים, מתחילים להשתולל ברחובות,

להשתגע,

עושים הרבה בושות, הרבה חילול השם, ודאי שזה אסור.

אלא המדובר הוא שאדם שותה,

יש לו ברוך השם את המיטה המוצעת לפניו,

מיד אחרי שהוא שתה, ישתכר, נכנס לישון,

ויקום בשעה 14-20 עם רענן, יבוא ללמוד תורה,

זהו, זו ההנהגה.

יש אנשים שיש להם עצבים חזקים, ברוך השם,

יש להם שליטה עצמית גם אחרי השתייה.

אדם כזה, למה לא? שיהנה, ישתה, יבושם לו.

אבל אדם שלא מסוגל,

אדם שיודע שהוא שותה ומאבד את הבלמים,

כמו שאמרתי,

הוא מתחיל להיות שותה בת' ובסוף נהיה שותה בט', מתחיל להשתולל,

או לדבר נבול פה, או להכות, או דבר אחר.

אדם כזה פטור,

אסור לו לשתות, לא בפורים ולא בזמן אחר.

תודה רבה, כבוד אברם. בבקשה.

תודה גם לך, מאזין יקר וחודש טוב ומבורך. נעבור למאזין הבא. שלום.

ערב טוב.

ערב טוב.

רציתי לשאול, כבוד הרב אדם שהוא בחובה בבנק,

והוא רוצה להוציא כסף. הבנק מתיר לו, אין בעיה.

אז להוציא כסף בשביל לתת

מחצית השקל, או מתנות לאביונים,

האם זה מותר,

או עדיף להימנע אפילו מהמצווה ולא להעמיק יותר את החוב בבנק?

בשאלה הזו, בהלכה הזו, נחלקו חכמי דורנו,

חכם בן ציון, הרב אורבך ועוד.

אם האדם הזה אין לו כלום, תפרן מה שנקרא,

אדם כזה, אליבא דקולען מאסור,

אבל אדם שיש לו כנגד זה, יש לו איזה חסכונות,

נניח שיש לי קופת גמל, יש לי שם מאה שקל.

אני לא מעוניין לשבור את החיסכון הזה.

בעוד חודש אני אקבל את כל הרווחים.

לכן אני מעדיף להיכנס למינוס קטן.

אז כאן, יש כאן את החשבון זה כנגד זה, אולי כל זה בכלל העסקה.

זה הוויכוח שיש בין הרב אורבך לחכם בן ציון בקטע הזה.

ולכן, אם אפשר,

עדיף שאדם לא ייקח את ההלוואה מהבנק,

אלא הפתרון הוא קל.

יש, ברוך השם, אלפי גמחים לישראל שילך, ייקח הלוואה מהגמח.

ימשוך הלוואה 100 שקל מהגמח,

ובזה יעשה את מצוות הפורים ולא ייקח מהריבית של הבנק.

הגמרא במסכת קידושין כב לימדה אותנו שאדם ימכור את ביתו לאמה ולא ייקח הלוואה בריבית.

קל וחומר, הריבית של הבנקים שהיא נושכת,

הם חלק מזה קוראים ריבית, חלק קוראים לזה עמלה,

ובסופו של דבר הם שוחטים,

סוחטים, שוחטים.

ולכן עדיף להימנע במחלוקת הזו,

רצוי מאוד להימנע. כי ההיתר עסקה, פירושו,

אני ואתה עושים עסק. אתה נותן לי את הכסף, אני פותח לזה בית חרושת,

הרווחתי מהרווח, אני נותן לך.

זה המשמעות, זה התוכן של ההיתר עסקה.

כאן עשית עסק רוחני, עשית כאן לא עסק גשמי.

עשית מצווה, השאלה אם זה בכלל,

זו הבעיה המרכזית והאם מקזזים זה כנגד זה.

ולכן ההמלצה שאמרתי היא שלא,

אל תיקח מהבנק, תעקוף את המחלוקת,

תיגש ותיקח הלוואה מהגמ״חים.

יש כמעט בכל בית כנסת, בכל ישיבה, יש איזו קופה של כסף קטן,

שבכלות רבה תוכל לקחת

12 שקלים כדי לתת זכר למחצית השקל.

הרב, בכלל זה גם כן אם נגיד דופקים בדלת ורוצים צדקה,

ואין לי בכיס, אבל בבנק אני אמור לקבל, לחסוך,

אני אמור לקבל,

נגיד, 100 שקל, ועכשיו אני נמצא באפס.

האם מותר לי לצאת...

אותה הבעיה. אותה הבעיה. אותה הבעיה, אותו דבר.

אז רגע, אז מה הרב אומר, כאילו, בשורה התחתונה, לסרב לתת צדקה בגלל שאין... לא אמרתי לסרב.

או אם אני שואל הלכה למעשה, עכשיו דופקים בדלת,

אני עכשיו במינוס, אני אמור, נגיד, עוד חודש לקבל את הכיסא.

אני לא אסרב, אני לא אגיד לא, אלא אני אקח הלוואה מהגמ״ח,

ובהלוואה הקטנה הזו אתה יכול לתת לכל מי שידפוק בדלת, תן לה עשרה אגורות,

תקיים את חובתך, זה טוב יותר.

ואליו אחי, אז לא.

אם אין לי עכשיו מהבנק, אז... שווה אל תעשה, כן. שווה אל תעשה.

הרב, אפשר לשאול שאלה לגבי קידוש השם בספרות?

קצת מהר.

אדם שקידש שם חול,

וכבר נעשתה כבר הכנסת ספר תורה.

והשאלה האם

להוציא את הספר, כאילו להוציא את היריעה מהמקום, ולנסוע ולתת את זה לקלפן,

שיקלוף את השם חול הזה ולכתוב אותו חול גמור,

או אפשר לסמוך על המשנה הברורה ולהשאיר את זה כמו שזה.

השאלה היא, כשהאדם הזה מכר להם את הספר תורה,

הוא מכר להם את זה במחיר,

וזה לא יוצא את זה לקלפן את זה.

של מהודר במחיר זול.

אינני יודע מה לענות לך אם הוא מכר את זה במחיר מהודר.

מה זה מהודר, כבוד הרב?

נניח אם הוא קיבל על הספר תורה הזה 25,000 דולר, 27,000 דולר.

נו, עד כמה שידוע לי הוא קיבל פחות מ-25,000 דולר. אם הוא קיבל רק 17,000,

15,000,

נו, הייתי חושב את המחשבות שלך, אבל כשהוא קיבל סכום טוב, מן הראוי

לשאול שאלת חכם,

לדעת מה עושים ולתקן את זה בצורה מהודרת ולא לסמוך על דברים שהם דיעבד.

רק כשאדום מקבל כסף בדיעבד,

אז הם מודים מראש שהוא סומך גם על הקולות,

אבל אללה וכי לא.

לכן תשאל שאלת חכם,

תפרט לו מה היה,

כמה קיבלת ממון,

ואמר, הרב יכול להצביע על מישהו בר-סמכא עם כתפיים רחבות, להגיד לי פסק הלכה. כן, כן. אני ממליץ מאוד,

תבוא מחר בערב בשעה שש

לבית-כנסת ברוך-לוף, נמצא שם הגאון חכם יוסף כהן,

תשאל אותו, תספר לו בדיוק א'

באיזה שם מדובר,

דבר שני,

תספר לו גם את המחיר,

שהוא יגיד לך את העצה אם יש צורך לקלף

או שזה אל תעשה,

תתעץ איתו, מה שהוא יגיד תעשה,

הוא אחד מגדולי הדור בנושא הזה,

הוא המומחה באי הידיעה.

הבנתי. הרבה הרבה תודה, כבוד הרב. יישר כוח עכשיו.

שלום ושלום.

תודה גם לך, מאזין יקב. שלום למאזין הבא. חודש טוב.

חודש שלום וברך.

חודש טוב.

כבוד הרב, רצינו בבקשה לשאול לגבי האם יוצאים ידי חובה שצולחים במשלוח מנות,

מיני ממתקים וכדומה.

שאלה שנייה, כבוד הרב, רוצים לשאול

האם כשצולחים את המשלוח מנות עם ילד קטן,

האם צריך לוודא שאכן המשלוח הגיע ליעדו?

יישר כוח, כבוד הרב.

מלכתחילה, מן ראוי שהדבר יושלח דברי מאכל.

יש לנו הרי שני טעמים במצוות משלוח מנות.

הטעם של מנות הלווים ותרומת הדשן.

האם כדי להרבות אהבה ואחווה?

הרי המן הוציא עלינו דיבה.

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד,

ואנחנו רוצים להמחיש שברוך השם כולנו בני איש אחד, כולנו אוהבים אחד את השני, ולכן אנחנו שולחים מנות אחד לשני.

או הטעם השני,

יש אנשים עניים מרודים שאין להם במה לאכול לחגוג את הפורים,

ומתביישים לפשוט יד לקבל מתנות לאביונים,

ולכן אנחנו עושים את הדברים בצורה מכובדת מאוד ושולחים להם את המנות.

והנפקא מינה, בין שני הטעמים,

אם אדם יוצא ידי חובה כשהוא שולח ממתקים.

יש עודת פורים מלכתחילה, מן ראוי שאדם יאכל לחם.

גם זה לא מוסכם.

המאירי במסכת פסחים ס' אומר שאין צורך בלחם דווקא,

אבל ברור שמלכתחילה צריך להיות מיני מאכל,

ולא לאכול ממתקים בלבד,

ולכן יותר מהודר שאדם ישלח לחברו דברי מאכל,

ולא יסתפק

במה שישלח לחברו מיני מתיקה.

אנחנו מקשטים על האוכל, על העוגה, שמים גם סוכריות לקשט,

אבל לא זה הכול, לא זה העיקר, אלא כמו שאמרנו, המאכל עצמו הוא העיקר.

תודה למאזין שכבר הספיק לרדת. ברשות הרב, אנחנו רוצים לעבור למספר שאלות שהגיעו לנו בפקסים וגם בכתב.

לכבוד הרב, שלום וברכה, האם מותר לקיים פלקט בבית הכנסת שבו מצוטט פסוק שלא במדויק כלל,

ושעלול להשפיע על קליטה לקויה של הפסוק, בתודעת המתפללים ובכללם הילדים שמתפללים במקום?

לא טוב, לא כדאי לסרף.

פסוקים, לא כדאי לכתוב פסוקים בצורה לא נכונה,

בפרט כשזה בצורה של שלט גדול.

שבשתא קרן דעלעל, הילדים הקטנים, כשקוראים את זה,

אז אולי לא יכירו את הדברים בצורה נכונה, זה לא כדאי, לא רצוי.

כן.

שאלה, האם אישה חייבת, כבוד הרב, בתפילת מוסף, כמו ביום שבת וארוז חודש?

לא, אינה חייבת.

האישה אינה חייבת במוסף.

לא רק שאינה חייבת,

יש ויכוח בין הפוסקים אם מותר לה להתפלל.

עד כדי כך.

תפילת מוסף של ראש השנה וכיפור, שם בוודאי שמותר לה להתפלל, שם יש הרבה בקשת רחמים.

אבל לגבי תפילות מוסף של שבת ויום טוב, בוודאי שאינה חייבת.

עד כדי כך, כמו שתיארתי, שיש אפילו מחלוקת אם מותר לה.

אבא ואבי עומר חלק ב' כתב בהתחלה שאסור לה להתפלל מוסף.

אחר כך הוא חזר בו והתיר. אמר, יש שם גם רצי נא במנוחתנו,

קדישנו במצוותיך, ולכן המסקנה היא להתיר שמותר לה.

אבל ברור שאינה חייבת.

שאלה נוספת, כבוד הרב.

אישה שקראו לה שם מסוים בהתחלה ולאחר מכן היא שינתה את השם הזה.

ילדיה, כאשר מברכים אותה, איך השתמשו? בשם הקודם או בשם שחילשה לעצמה?

בשתי השמות גם יחד,

גם וגם.

כלומר?

כלומר, אם קראו לה קודם חיה, והיא הוסיפה לעצמה את המילה,

את השם אסתר, אז יקראו לה במי שברך שעושים, חיה אסתר, יגידו את שתי השמות.

השם הראשון שהיה בלידה לא נעקר, לא טוב לעקור שום שם.

לכוח חזו מפעלות אלוהים אשר שם שמות בארץ.

אל תקרא שמות אלא שמות.

לכן הגמרא במסכת ברכות, בדף ז', מייחסת חשיבות גדולה

לשמות גם לפי הקבלה.

השם הוא מאיר ונותן לאדם את הכוח, ולכן אנחנו לא עוקרים בשום אופן את השם

אפילו לחולה, אפילו כשיש צורך גדול להוסיף שם.

אבל לא עוקרים את הראשון.

שאלה נוספת, כבוד הרב. כשאדם שותה יום פורים וטוב ליבו ביין, ברוך השם,

האם יכול להתפלל ולבקש תפילה אישית מבורא עולם?

לא, בשום אופן לא. אסור להתפלל.

אדם שהוא שיכור,

אז אין לו יותר להתפלל. כך למדנו מחנה הנביאה.

כשהיא באה להתפלל,

כשתזכה לראות את הבן שמואל,

היא באה כנראה להתפלל בשעה שלא זמן תפילה באה בצהריים,

וראה אותה עלי, שהיא מדברת על ליבה,

רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע.

חשב אותה עלי לשיכורה,

ומייד הוא הוכיח אותה.

עד מתי תשתכרין?

הסירי ינך מעלייך.

דיבר איתה דברים שהם קשים.

והיא ענדה לו, אל תיתן את המתיכה לפני בת בליעל,

יין ושיכר לא שתיתי, אלא מרוב שיחי וכעסי דיברתי עד.

ולכן אין ספק שאדם שברוך השם זכה

לקיים את המצווה אכל ושתה השתכר קצת.

ברור שאין לו יותר לבוא ולהתפלל תפילת מנחה ביום הפורים.

הגמרא במסכת ברכות

ל״א העתיקו אותה כמעט כל הפוסקים להלכה.

ברן באור החיים בסימן צ״ט סעיף א׳ העתיק לנו את הדין הזה.

לא צריך לשתות הרבה, אלא אפילו ברביעית יין, מספיק

כדי לאסור עליו

את התפילה.

ואדם שאחרי ששתה עומד ומתפלל,

לא רק שהוא לא יקבל שכר, אלא חלילה

הוא יקבל עונש.

הגמרא אומרת, אדם שמתפלל כאילו עובד לעבודה זרה. כאן נאמר לפני בת בליעל, וכתיבתם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך.

מה להלן עבודה זרה? אף כאן עבודה זרה.

עד כדי כאן.

הדבר החמור. ולכן,

אדם שיכול, אדם שמסוגל,

ישתדל לאכול סעודת פורים בבוקר.

כך מרן מסכם בבית יוסף, סימן תרצא דקה, והשכם אברהם בבוקר.

אנחנו גומרים את התפילה, מיד מקיימים מתנות נא אביונים, משלוח מנות לאחד,

ומיד יושבים לברך המוציא, להתחיל בסעודת פורים.

ואז יהיה לו זמן גם לישון,

ואחרי זה גם יוכל לבוא ללמוד תורה,

אלה שמאחרים את הסעודה, לא טוב עושים.

גם על פי הקבלה מן הראוי לעשות את הסעודה הזו לפני הצהריים, ולא לאחר אותה לאחר חצות.

אבל לפעמים האדם הזה לא הספיק.

היו אצלו אנשים, ולא הספיק להתחיל מוקדם.

אז אם הגיע זמן חצות,

שלא יתחיל בסעודה,

אלא שקודם כול ילך לחפש לו מניין.

יש ברוך השם בבתי הכנסת שלנו, בשתיב לכים,

יש בין פורת יוסף הרבה מניינים.

שלך יתפלל,

ברבע לאחת יתפלל לתפילת המנחה,

ואחרי המנחה ישב לאכול ולשתות.

כי סעודה גדולה אסור לאכול כשהגיע זמן מנחה.

ואין לך סעודה גדולה מזו כמו סעודת פורים, שיש בה גם אכילה ושתייה.

אם האדם הזה התחיל בהיתר, התחיל ב-10 בבוקר ונסחף,

אז אחרי שהוא סיים, אחרי ששתה,

שיעלה קודם כול לישון. אסור לו להתפלל.

יעלה לישון,

יבקש מבני הבית שיעירו אותו בסעה 5,

ישים גם שעון מעורר או שיערו תקיצה,

ואז יקום ב-5,

ירחץ את הפנים וילך להתפלל,

ונקווה שימצא,

יהיה לו מניין כשר,

שלא יהיו שם מניין של שיכורים.

כן.

אנחנו נעבור למאזין נוסף שאיתנו. שלום לך, מאזין. חודש טוב.

שלום, חודש טוב.

חודש טוב. רציתי, בבקשה, לשאול לגבי האם מותר להכין מנה חמה בשבת.

לא, בשום אופן אסור.

המנה חמה מבושלת רק ב-90%.

כשאתה שופך עליה את המים הרותחים,

זה דומה למה שמרן בסימן שייח' סעיף ד' כתב,

בקוליאס האספנים,

שהדחתו זו גמר מלאכתו, ולכן אפילו העירוי שם,

מרן אוסר.

דברי המשנה, דברי מרן, העתיקו אותם כל הפוסקים,

וכאן ברור לנו שהמנה חמה אינה מבושלת 100% אלא רק 90%. זה לא נקרא מבושל כל צורכו?

לא.

הבנתי. זה נקרא מכה בפטיש, או ש... יש אומרים מכה בפטיש, מבשל, זה לא משנה עכשיו לענייננו,

לאיזה מלאכה. אנחנו לא יושבים עכשיו בסנהדרין, נדון אותו לאיזה מלאכה בדיוק,

אבל המסקנה היא,

צריך להזהיר את האנשים שלא יעשו את זה.

זה בוודאי איסור גמור.

הרב, אם אפשר עוד שאלה קטנה. קצת מהר.

מערכת שהופעלה, שהיה לה טיימר והודלקה בשבת,

האם מותר להוציא את הרמקולים?

כשהיה פעולה חשמלית בהוצאת הרמקולים.

להוציא את הרמקולים על ידי גוי יהיה מותר.

מותר לקרוא לאיזה גוי, פיניפיני, רומני,

שיבוא ויוציא את זה.

ואם אין אפשרות, כאילו, לקרוא לגוי... אסור, לנו אסור, לא תיגע בו יעד.

אין יותר.

טוב, בסדר. תודה רבה, כבוד הרב.

תודה גם לך, מאזין יקר, ונעבור לשאלה נוספת. כבוד הרב, יום ראשון הבא, כמו היום, זה יום פטירת משה רבנו, ז' אדר,

ושואל אותנו כאן מאזין שביום זה יוצא 11 חודש על פטירת אמו,

וביום שבת הוא רוצה לערוך את הסעודה,

כמובן, עם דברי תורה, עם שיעור תורה,

במסגרת השיעור שיש להם עם סעודה שלישית בכל שבת בבית הכנסת,

האם זה אפשרי?

ואז בעצם הסעודה והדברי תורה גם יימשכו אל תוך הלילה, כלומר לקראת מוצאי שבת.

אפשרי כאן.

כאן יש להם תלמיד חכם שיושב ומלמד אותם,

אז הם אוכלים ושותים, והחכם,

ויאחזו את האלוקים וישתו, ויאכנו וישתו.

אז ממילא כאן אין חשש שיבואו לדבר דברים בטלים,

ואדרבה יש בזה זכות הרבים כדי שלא יתבטלו מהלימוד.

אם ילכו כולם לביתם לאכול שעודה שלישית,

ממילא חלק גדול מהם יחזרו מאוחר והשיעור יתבטל.

לכן, הם נשארים כולם במקום,

אוכלים במקום, והרב ממשיך בדברי תורה, אין בעיה בדבר.

אבל אף על פי כן אני ממליץ,

אם יש שם שטח גדול בעזרת נשים,

עדיף יותר שיעשו את הכול,

את הסעודה הזו, בעזרת הנשים.

בשעה שהציבור מתפללים,

אז המלצרים יכינו למעלה את הכול,

גומרים את התפילה,

מיד ילכו לצד ידיים וישבו בעזרת נשים,

יאכלו שם יותר מהודר.

למרות שאמרתי שבמחלוקת הראשונים הזו,

אם מותר לאכול לסעודת מצווה בבית הכנסת, יש הרבה שהקלו,

אבל קשה לנו לסתום את הפה לאנשים,

וחלק מהאנשים כן מדברים. ולפעמים גם מישהו מתנדב, מביא גם איזה בקבוק מחיה ערק

או דבר אחר, ועלולים להגיע לקלות ראש אפילו בשבת רגילה.

ולכן, אם יש להם שטח בעזרת נשים יותר מהודר, שיעשו שם את הסעודה,

שם יזמינו את האנשים שישבו ויקיימו את המצווה שם,

יגמרו סעודה שלישית, ירדו לבטה להתפלל ערבית,

זה טוב יותר, מהודר יותר, כך ראוי כל השנה לעשות.

תודה לכבוד הרב. אנחנו לקראת סיום עם מאזינים נוספים. שלום.

שלום וברכה.

שלום.

שלום, כבוד הרב. שלום.

מישהו אמר לי בשם מור אביך הגאון, אני רוצה לבדוק עד כמה זה נכון,

שהוא כותב שמי שלא מניח תפילין יום אחד

צריכים בדיקה.

האם זה נכון, ומה המקור לזה?

שהתפילין צריכים בדיקה? כן?

לא, הוא לא כתב דבר כזה.

הוא לא כתב דבר כזה? לא. תראה תשובה בספר יחווה דעת,

שם הוא דן מה החיוב לבדוק, מזוזה או תפילין.

הרי מרן בעברי דעה סימן רצ״א הביא לנו את דברי הגמרא,

שצריך לבדוק את המזוזה פעמיים בשבע שנים,

יש מיעוט המצוי שנפסלים במזוזות,

ולכן שם טעון בדיקה פעמיים בשבע שנים.

או שאין כן לגבי התפילין,

בדרך כלל התפילין נשמרות יותר.

ולכן,

אם הוא בטוח,

הגיע אותם סופר תלמיד חכם מראש המים, והכול היה בסדר מעיקרה,

אז אין את החיוב לבוא ולבדוק אותם פעמיים בשבע שנים.

אלא אם כן, אם בא איזה ילד וזרק אותם לתוך המים.

ויש שם את הדלי כדי לעשות שטיפה, ספונג'ה,

והילד ראה את התפילין, לקח ושם אותם בפנים.

כשהם נרטבים,

אז כבר הם בספק גדול, אז יש חובת בדיקה.

אבל אם הם לא נרטבו,

והאדם הזה, ברוך השם, שומר עליהם מכל משמר,

אז מעיקר הדין, אין חובה.

חסידות,

חסידים ואנשי מעשה רגילים לבדוק את התפילין בכל ערב ראש חודש אלול.

חסידות, אבל לא דין. מצד הדין, אין עליך את החובה.

גם אם איזה יום אחד נשארו התפילין בתוך הכיס,

ולקחת תפילין אחרות הנחת,

אז אפילו אחי זה עדיין לא פוסל את התפילין ולא שובר אותם מחזקתם,

תראה את הדברים בשורשם, שם בספר רחבי דעת,

שיש לנו ספקות בדברים כאלה, בשמועות כאלה,

בשביל זה יש גם תורה שבכתב הספרים האלה אתה פותח ורואה בדיוק

מה הוא אמר. ולכן, מי שאמר לך לא דייק,

לא דק.

רב, לגבי תפילין של רבנו תם,

זו חסידות או שזה... זו חסידות שקרובה לדין.

הרי אנחנו הספרדים קיבלנו הוראות רבנו הארי

ולא רק רבנו הארי, גם מרן הדגיש שירא שמיים יצא ידי שניהם

והשתדל להניח גם וגם ולכן כולנו מניחים גם תפילין דה רבנותם

תמיד גדולי החכמים,

גדולי הפוסקים,

פוסקי הספרדים, לא רק הם, אלא המריצו

גם את התלמידים,

בין אלה שהם אברכים, בין אלה שהם בעלי בתים

המריצו את כולנו להשתדל לקיים את המצווה כהלכתה, להניח גם תפילין דה רבנותם.

ואם, הרב, אם אני חזן,

איך, מתי אני אחלוץ את התפילין של רשי ואילבש את של רבנותם? אתה יכול להמתין אחרי עלינו לשבח, להחליף ולקרוא עמהם קריאת שמע.

אם אתה רגיל אחרי התפילה לקרוא חוק לישראל,

לפי הקבלה ראוי מאוד ללמוד עם התפילין דה רבנותם.

עכשיו הנץ, ברוך השם, הקדים קצת,

אז יש לנו כמה דקות יותר,

מוקדם יותר, אתה גומר את התפילה, אתה יכול גם ללמוד מהם,

ולכן עדיף שתסיים. אל תפסיק באמצע התפילה,

אלא תגמור. אתה חזן, ברוך השם, תגמור את כל התפילה.

אחריה עלינו לשבח את החליף.

תודה גם לך, מאזין יקר. שלום למאזין הבא.

מאזין?

שלום. שלום עליכם, חודש טוב.

חודש טוב. רציתי לשאול, מי שיוצא במוצאי שבת אחרי זמן הגאונים נוסע באוטו

והוא שומר על בינותם, זאת אומרת, הוא לא עושה מלאכות דאורייתא נגיד,

ואם מישהו אחר נוהג במכונית ופותחים לו את הדלת ולא מדליק את האור,

אז איזה מלאכות דאורייתא יש לו יכול להיות שהוא יכול לעבור בזה?

אין כאן מלאכות דאורייתא.

זה רק פסטו דרבנן. שום מלאכות דאורייתא אין, ולכן מותר.

אבל אפילו אם הוא יזוג שהוא ידליק את האור.

נכון.

שמישהו אחר יפתח לו את הדלת, זו החומרה, ולכן יכול לשבת,

אין בעיה בדבר.

כן, תודה רבה. יכול לפתור אותו.

תודה גם לך, מאזין יקר. מאזין האחרון שאיתנו, שלום. שלום. שלום, ערב טוב, תודה רבה. לפני שאומרת הרב, שתי שעות בדיחות שבת.

שאלה א', לגבי מה שהרב דיבר לגבי מנה חמה,

לכאורה למה בכלי שלישי לא יהיה מותר? הכלי שלישי יכול להיות הוא מבשל, אז מה הבעיה? חפש שזה כמו קליאה של יספנים.

אתה פעם אכלת מנה חמה?

לא.

טוב, אז קודם כל,

גם כעת בחול, תנסה בכלי שלישי, המלאכה חמה היא לא טעימה.

היא הטעם שלה זיפת.

כלומר, זה לא יתבשל.

עד שאתה דן מצד הלכות שבת, אני קודם כל אומר לך, אל תאבד את המלאכה חמה, אל תאבד את הממון.

רק עירוי מכלי ראשון הוא בכוחו לגמור את הבישול, ואז המלאכה חמה היא טעימה.

אם אתה עושה את זה בכלי שלישי, הטעם שלה יהיה זיפת.

לכן, אל תקלקל את זה. זו העצה הראשונה.

דבר שני,

בדבר שהוא מקהלי הבישול, רבי אלעזר ממיץ בסימן רע'ד בספר היראים,

הוא אומר שאפילו בכלי שלישי חייב חטאת.

יש חונקים, אבל כך שהדבר לא פשוט להתיר בכלי שלישי,

כך שהעצה שלך בדברים אחרים גם היא לא כל כך טובה.

הלאה.

הבנתי. עוד שאלה לגבי מה שכתב מרם בסימן רע'ת,

לגבי מנורה חידקי וחריצים, פרקים.

מה דין בימינו לגבי פעמוטות,

שגם המשנה ברורה כתב בסימן שנות ג',

זה כתב לימים ה', שאפילו הכלים שאסור לפקרנו להחזירם,

דווקא לא גזרו אלא במנורה, שדרכה להתפרק.

אבל דבר שאין דרכו להתפרק שר בטלטול.

אני זוכר בימינו, בפעמוטות של ימינו,

אז אין דרכו להתפרק. אז לא תהיה אחורה את הבעיה של החידקי?

אם באמת כל הפעמוטים הם יציקה אחת,

אין שם מה בורגים, אז אין בעיה.

אם עשה האדם הזה תנאי,

התנא עליהם לפני כן, האישה התנתה, אז יכולים. אין איסור בעיקר. אין איסור. גם אפילו שאלה שיש להם ברגים, אבל אין דרכה מתפרק.

זה כבר אני לא יודע.

מה כן דרכו, מה לא דרכו, קשה לי להגדיר את זה. אתה אומר שאין דרכו, אולי כן דרכו.

המציאות היום-יומית ראש.

אולי כשזה מתיישן וחלק ממנו...

קצת נראה לא טוב, אז מחליפים אותו, הולכים לצורף ומחליפים.

לפעמים זה או מתלכלך או שנשבר קצת וכו'.

קשה לנו לומר את הדברים בצורה ודאית, כמו שאתה מנסח אותם, שאין הדרך.

גם לא כל הילדים שווים, יש ילדים שמטפלים גם בזה, לוקחים מברג ופותחים וסוגרים.

קשה לנו להתיר מלכתחילה בדבר הזה.

מבחינת מערבות של הקטנה, פלאפון בשבת, מותר להסתכל בפלאפון מה השעה, בלי שאני עובר על,

בלי לפתוח את הפלאפון, רואים את השעון

מעל הפלאפון בעצמו, שאני רוצה לראות מה השעה בשבת,

האם מותר לטטט את הפלאפון לראות מה השעה,

או שיש לדונו ככלי עם חסום הכיס?

אתה נוגע בזה?

נוגע בפלאפון.

לא, לא, לא נגרס, אין יותר.

כלומר אי אפשר לדונו ככלי שימחטול לייסור?

לא.

תודה רבה רב. תודה לכם, שלום שלום מאזין היקר ואחרון חביב. כבוד הרב, נסיים ברשות הרב עם שתי שאלות.

אדם שנכנס להתפנות וטרם שטף את ידיו וטרם גם בירך

ונכנס שוב פעם להתפנות, האם צריך לברך פעם אחת או פעמיים ברכת אשר יצא? פעם אחת.

מחלוקת גדולה בפוסקים, אנחנו פוסקים ספק ברכות להקל,

אפילו נגד מרן.

לא כדאי לברך פעמיים, אלא פעם אחת.

שאלה אחרונה, כבוד הרב,

מה השיעור של מחצית השקל השנה?

מחצית השקל הוא שלושה דירהם כסף טהור.

הדירהם, כידוע, הוא 2.9 גרם.

שלושה דירהם הם בזמננו 8.7 גרם.

בימים האלה המחיר של הכסף הוא,

לפי המשקל שאמרתי, 12 שקלים.

יש כאלה שמוסיפים את המס ערך מוסף,

הם סוברים שדינא דמלכותא והם מוסיפים על זה, על ה-12 שקל עוד.

אבל מעיקר הדין, אין חובה להוסיף את המחיר של החשבונית,

יכולים ללכת בזה לפי המחיר הסיטונאי בלי חשבונית,

ולכן ב-12 שקלים על כל נפש אדם יוצא ידי חובה.

אני אומר את הדברים נכון להיום.

כידוע, מחיר הכסף טהור הוא נע ונד בבורסה העולמית.

יכול להיות שהוא יעלה, ירד,

מלפני חודש להיום הוא עלה.

לפני חודש היה המחיר 8 שקלים בערך.

זה עלה כמעט שליש במשך החודש.

ואילו כעת זה עלה קצת. יכול להיות שיעלה עוד, יכול להיות שירד.

אבל אדם שרוצה כבר הלילה, באחד באדר,

משמיעים על השקלים להביא, כדאי שכבר הלילה או מחר בבוקר

ייתן לאותו גבאי הישיבה, יעביר להם.

כל זה גם לכפר על נפשתכם.

בזכות זה, בעזרת השם,

נזכה שניתן בבית המקדש את מחצית השקל לקיים את המצווה מדאורייתא.

אמן כן יהי רצון.

לסיום, אולי דברי סיכום וברכה של כבוד הרב?

נסכם את הדברים לגבי דין פרוז בן יומו ומוקף בן יומו. אני אומר דברים קצרים,

ואם ירצה השם בשיעורים הבאים, עוד נדבר על זה בהרחבה.

במגילה יט הגמרא שואלת

למה הפסוק כופל על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות. כבר הפסוק התחיל ואמר הפרזים.

והגמרא עונה מכאן שפרוז בן יומו נקרא פרוז.

עומד פרוז בן יומו נקרא פרוז, גם מוקף בן יומו נקרא מוקף.

ולכן גם אדם שנושא על יום אחד,

הוא מתחייב שם בכל מצוות הפורים.

יש פרטים רבים בסימן תרפח, סעיף ה',

מרן העריך שם, הסביר לנו יפה, וגם האחרונים הרחיבו.

ולכן כל אדם שיש לו תוכנית לנסוע,

טוב יעשה אם קודם כל ישאל חכם,

יפרט לו את הזמנים, מתי הוא מנסח,

כדי שידע באיזה יום הוא חייב, י״ד, ט״ו, או בשניהם גם יחד,

מתי הוא רשאי לומר על הניסים, מתי הוא רשאי לברך על המגילה.

כל הפרטי הפרטים האלה יעשה קודם כל שאלת חכם,

ורק אחר כך י״ד.