"קדושים תהיו" גם בגשמיות: כיצד אכילה, שינה ובריאות הגוף נעשות חלק מעבודת ה׳ ולימוד התורה

 

- - - לא מוגה! - - - 

ראינו בסימן רשת עמוד א',

אם אי אפשר לא ללמוד ולא שומע צהריים,

הוא שם.

ובגלל שווה להעריף פעם שאסור לישון ביום יותר משנת הסוס,

שהוא שבטי נשמד.

הגמרא בנושא רצוקה בדרך כבר,

הגמרא אומרת שאסור לישון ביום.

הגמרא,

אני מסתכל לגמרא זו אמר לה

בסימן ד',

גמרא מסווי תקד,

ורק העמדים מביאים רגלו כפי שאפשר,

אבל אם אי אפשר לא ללמוד ולא שומע צהריים, אין ברירה,

הדבר כמובן.

סמל היום, אורח החינוך,

היה שונה ממה שהיום.

עד לפני מאה שנה

לא היה חשבון מאמין.

אדם שהיה רוצה ללמוד או לעשות כל דבר,

היה צריך להגיד נר,

או לקחת איזה פלס וללכת לבעון.

היה חושך התפילה באמת, לא הייתה תאורה.

אדם שהולך בלי תנ״ס היה רופא ושווה את העצמה שלו.

ולכן, באופן טבעי,

במקום לחפש את הנר ולהתאמץ,

אנשים היו מתפעלים ואומרים ערמי, ארוחת ערב,

שמונה, שמונה ורבע, ככה זה היה לכל הדתים בעולם.

יושבים עד עמוד השחר,

ימים רגע עמוד השחר,

ארבע, חמישים,

היו יושבים יותר משמונה שעות,

ולכן מילא,

האדם יוצא כאן בריא, רענן, הכל בסדר,

ולכן היה אסור לישון בלילה.

יש אנשים חוזרים שהם הולדו כדי ליהנות מהחיים,

שיהיו אוכל טוב, ברוך השם יש כל איזה אח ובשל טוב, וכן הלאה.

אם יש לו שעה ביותרת בעיר ארבעה עושים,

ואני, אדם משתתח, הולך לישון כדי ליהנות מהחיים.

עד מאור אומרים לו, יש לך שעה מיותר?

הולך לעשות את הדברה.

איסור לאדם

לישון ביום,

אלה הדברים שנאמרו לנו, וכך היה כמעט כל עם ישראל בריא, וזה מלך כלל,

לא יהיה צורך לישון ביום.

החשמל, מי שישגע...

הוא ששינה לנו את סדר היום.

כלומר שאני רוצה ללכת לישון בשמונה.

אני אחליט שאני רוצה כך.

הילדים לישון בשמונה? איזה ילד לישון בשמונה? הם רק מתחילים עם הערב

אצליהם בשמונה.

ולכן,

המציאות השתנתה, אנחנו יושמים מאוחר,

וגם לצערנו חלק גם קמים מאוחר, לא קמים בערוץ השחר,

ומנהל הכל הסדר מתהפך.

ראשון אומר אסור לישון ביום.

היום הלכת לנהל בשעה 12 בצהריים.

גם בשעה 450, יא עמוד השחר, נהיה ליום.

שמעתם שהוא לישון.

זה מה שהיה צריך להיות,

אם אתה מתרגם נכון את התופן של הגמרא.

אבל, כמו שאמרתי, המציאות השתנתה,

ולכן אנחנו מסתמכים מעל ידי השולחן ההוא,

שאי אפשר שעת הדחק שאני. ולכן,

אדם שווה לישון בלילה, מאיזה סביבה?

ורוצה לישון אחר הצהריים.

כמה ארוחת צהריים? רוצה לישון ארבע עד חמש, או יותר מזה,

לפי הצורך של האדם, כדי שיוכל לגמוד,

כדי שיוכל להבין טוב את הסוגיה,

להבין טוב את ההלכה.

וכאגב לה,

אדמה מותרת, כדי שלא תתערב דעתו בתורה מחמת

מניעת השינה.

אלה הדברים שסיכנו עליהם הפוסקים,

וכך המסקנה על ההלכה למעשי עבד.

אמרן אמר, אמרן ימין,

גם כשהאדם לא יכול, מתי, מה מותר, כמה,

ובלבד שלא יאריך כבר, עד חצי שעה,

זמן שיפים משמש, שישים משימו של השוק,

עד חצי שעה מותר, יותר מדי הסוג.

הרב אין ליישום חיים ורב טעמים,

אלו היה עוד לפני עיגן החשמל.

בגלל אדם אמר,

תאמין,

האדם תקוק יותר מחצי שעה, וגם יותר

ליל ושענה רבה, ליל חג השבועות.

כולנו שואלים גיירים כל הלילה.

באים אחרי התפילה,

כה עמיר,

אחרי ברכת ברזון, אדם רוצה לנוח, לישון.

ואם הוא אישה עשרים דקות, הוא יקום.

אבל שלא יהיה כואב, איך הוא לא ילמוד ולא יעשו שום כמה.

ולכן, כשאין ברירה, ניתן את זה.

גם, יותר מזה, אין מלוס, הדבר ביתר, בלך התחילה.

על זה אני אומר גם.

האדם הזה קם ב-1700 הצהריים, קם מהשינה.

גמר המחזיר לשמות מפגרים וטיל, ואומר על ברכה ואומר על ברכה נשארה.

חדש שלא.

על פי הגושם העולם אנחנו מברכים בברכות השחר פעם אחת ביממה.

פעם אחת ביום, בבוקר,

ולא כשהאדם ישן אחר הצהריים.

אפילו אם הוא שמע עוד פעם את כל התרנגולת,

שעוד הפעם אמרה כותו ריקום,

ראה נגיד עוד הפעם הנותנת ספרית,

פעם ביממה וכתולה, כך גם לגבי זוהיר.

מחלוקים גדולים בין הפוסקים,

האם צריך לומר כהנשמה על המיטה?

הגמרא בברכות דנט הגברה אומרת שכהנשמה על המיטה עמדית כנה,

כדי לארגן עמינו מהמזיקים.

כפול מצדך אלף

וגרמה ממיניך.

ולכן כולנו מקיימים וכל לילה, אנחנו קודמים בהנשימה על המיטה.

האם גם כשאדם יש שם ויום יש חשש מהנזיקים גרם ויש צורך לקרוא את קריאת שמעו לו,

יש מחלוקת?

והרמה כותב,

ושם הכול באים שכן,

שצריך לומר את קריאת שמעווה.

יש שם גיל.

ולכן כביכם כותב לנו פשרה.

לא חייב לומר את כל קריאת שמע עד אדמי ה' אלוהיכם אמת,

אלא לומר את התרישה הראשונה בגבי העם.

יגיד לעם בעניין שמות, ולפחות את זה יגיד, ואחר כך ירדים,

יהיה בצד כולה צעד היותר בדבר,

ושנוצעד

ועתיר לך תפקידה ראשון,

ומיניהו לה גם שיגידו כבר שמה ובגישה,

את הדברים האלה אינם בגבי שלושה, גם הנשים שוות בעניין זה, את מה שצריך לנהוג ולעשות בין הכתפקידה.

הגירה במסכת ברכות בדף סג,

והגירה אומרת,

וזוהי פרשה שביקר תורה קבועים בה,

כבר נאמר מיליאר את הפסוק שאמר שלמה המלך

בכל דרכיך דעהו, ולוי אשר הלכותך.

המשנה סיכמה את זה בקצרה,

בעשרת אבות, פרק ב' משנה ו'

וכל מעשיך הביאו לשם שמיים.

זאת אומרת,

דאפוקים מאותם האנשים שנגבירו להם,

שהגיעו לעולם כדי ליהנות מהחיים, לא כפוף.

באנו לעולם כדי לעמוד את הקדוש ברוך הוא.

ולא רק שאני לומד תורה, אני מתכוון לשם שמיים.

לא רק שאתה עושה מצוות, אני צריך להתכוון לשם שמיים.

אלא גם כשאדם עוסק בעניינים הראשיים שלו.

אדם מוכרח לאכול, לשתות ולישון.

אם אדם לא יאכל כמה ימים, ההנשמה תפרח.

התורה החזירה אותנו,

קראנו לפני שבוע, ותשפטי מאוד אנושותיכם.

כך גם בגבי השינה.

ולכן,

האדם נאלץ לעשות את הדברים האלה,

אבל כשהוא עושה אותם,

להתכוון בכל הדברים האלה לשם שמיים.

הוא הולך לישון.

לא בשביל לאנות מהחיים,

אלא

השאלה היא כדי הבריאות שלא תצטרף לעמתו בתורה מלחמה מניעה נשימה.

כך גם ידבר על מאכלים,

אדם מוכר כדי שיהיה לו כוח לעבודת בורו.

הרמב״ם כתב לנו בחלק א', ביד החזקה חלק א',

בהלכות לעוד פרקים ג' ד',

שני פרקים

כדי להמחיש לנו את הקיום של ולשימתם מאוד בנפשותיכם.

והרמב״ם מקדים.

אדם לא מסוגל לבצע, לעסוק את כל המצוות כשהוא חולה.

צריך לבוא ולהתכנס, כי אם האדם הזה חולה, לא יכול לבוא.

לא יכול להתפלל במניין, לא לשמוע קדיש,

לא קדושה,

גם אם הוא רגיל לדמות דף יומי או הלכה יומית או דבר אחר, באיזה מקום,

נשאר מונע בעדו מלהגיע.

בכלל זה הדרך.

אלא כשאדם ברוך השם בריא וחזק,

בכל גב מתקיים את כל המצוות.

במקום שאדם אוכל, שוקר וישן, עושה את כל הדברים האלה,

בזה הוא מחזק את גופו לצורך עבודת הדברים הגדולה.

ולכן כשאנחנו באים לקיים את המצווה בכל דרך אל הדעים,

וגם לחשוב ולכוון על הורדות. הרב אברהם כתב לנו שמה תפריך

מה אדם יאכל להרבה,

מה יאכל מעב ומה לא יאכל בכלל,

כדי שלא יזריק לגוף שלו.

פרק שני הרב אברהם טרח וכתב לנו, גם בפרק שאחריו,

הרב אברהם מדבר שם,

לא טוב שהאדם כל היום יושב,

יורץ בין השביתיים,

ואפילו אם הוא עשיר,

צריך להתפלמץ לעסוק גם בעבודה פיזית,

ההליכה וכיוצא בזה.

מה אמרתי שצריך להחוץ באותו כושר, אפשר להמשיך בחירות גם בלי באותו כושר.

אבל,

כשאדם גם יאכל את גופו, אחרת הוא תבין ולכן הרב אברהם מפרק לנו בהרחבה גם את הנושא השני.

הרב אברהם כתב ספרים ברפואה.

את הנושא הזה הרב אברהם לא כתב, את הספרים שחיוור ברפואה.

הרב אברהם כתב את זה חלק מהתורה שלנו, חלק מיד החזקה,

כדי להכחיש את פירוש הפסוק

ונשברתם עוד לנפשותיכם.

ועל זה, ברוך השם, כולנו עושים כל אדם ירושלים שקרא לדברי הרב אברהם,

בוודאי שיעשה את הדברים האלה והרב אברהם ייתן הצלחה.

סוף

הפרקים האלו.

אדם שמקיים את כל זה, פרקים ג' ד',

ערב אני לו,

שינוש מתוך ספיבשנם.

אף פעם לא ימות חלילה צעיר,

או שיהיה חוני כל החיים.

העולם תמיד יהיה בריא ויענוז מתוך הסגנה שאדם יתבצע על כל הדברים האלה והלכה למעשה, וזו החומרה שכולנו,

כל אחד ואחד חייבים לבצע את הדברים האלה הלכה למעשה.

יש דברים שבדברה הם הקשורים שקדמו לענייני רפואה,

והרוצים לשכנתה, לשכנו הדברים.

וזה ו...

עכשיו הרב אברהם מדבר על היסודות.

היסוד, השלט של הגוף, מה שהיה נשאל, היסודות,

ויש כאן דברים מסוימים בפרטים משתנים,

אבל היסודות לא משתנים, מה שהרמב״ם כותב שם,

כל הדברים האלה הם המציאות גם בימינו

בהערכה למעשה.

אם טיפה ילד בן עשר,

היום בפריצה הלכתי לרופא.

אחרי שהרופא חדר שהכל היה בסדר,

שואל אותי ילד שכן

אז מה אתה ממהר?

אמרתי לו, כבר גמור את הספר, אני פנוי, כן, מה הרופא רוצה?

אז הוא שואל אותי על רופא הזה, מי זה היה רבי משה בן מאיימון?

זה היה אדם חילוני, גרמני,

שהיה כמו כן מהתורה.

אמרתי לו, למה רופא שואל?

נראה, אומי, את הספר של רבי משה בן מאיימון,

הפרקים שמה, הפרקים ג' דלת, דברים מדהימים,

ואיך האדם הזה לפני שמונה עשר שנים, כשהרפואה הייתה פרימיטיבית,

איך הוא ידע בצורה כל כך מדייקת את כל הדברים האלה?

מי זה היה? הוא רצה לדעת פרקים על החכם הזה.

אמרתי לו, הרבי היה גדול הפוסקים שלנו וכו',

ספרתי לו שהיה קודם כל הענק בתורה.

היה גם רופא, וזה ענק ורפואה.

ותראה איך שהרופא הזה,

שאין לו שום רפא, הוא לא אמר את הדברים בגלל שהוא העריץ את הרמב״ם התורני,

בגלל שהרמב״ם היה הגדול בתורה.

היה לנו לקחת את זה כרופא.

כלומר, את הדברים, כמה דברים מדויקים,

במובן שכולנו חייבים ללמוד ולעשות

כפי מה שהתווה לנו רבנו נחשב בין אלמוד שם.

וכמו שאמרתי, גם בזמן הזה הרופאים צועקים,

לפעמים צועקים ואינם נעימים, יש אנשים עצינים שלא יודעים לעשות את זה,

אבל אין דרך אחרת. אדם שרוצה לשרוד,

מוכרח ללכת בדרך רמומה.

אבל כמו שאמרתי,

גם כשאדם עוסק בעניינים הגשמיים,

יהיה תמיד לעולם כדעתו יש עם שמיים, בגלל שהפסוק אומר,

וכל דרך רעך האדם.

היו שונים, כשדמנו בהגברה הזאת,

הרמב״ם בפירושו על התורה כותב,

הוא אומר,

חלק ממצווה ומבדוקה בו,

כמו המצווה הזאת.

קראנו אתמול את בשם אלוהיך התורה, אותו תעבוד.

מה זה אותו תעבוד?

איך היא עבודת הבורא?

לא רק בעניינים הרוחניים,

אלא גם בעניינים הגשמיים שלנו. אדם עכשיו הוא שוטה,

יושב, כל הדברים האלה יתקבלים בהם בשם שמיים,

כל זה בגלל המצווה, התורה אמורה.

תלמידו בספר החינוך אומר שזה בגלל מצוות והעתק.

קדושים אלוהיך.

הגאון הראשי שמעון שפוט ובהקלמתו לשערי אושר הוא אומר

שזה חלק כלול בתוך מה שנאמר קדושים תהיו.

כולם מודיעים להלכה הזו,

ומחרק לאיזה מצווה אתה משייך את זה, לאהבה בשם,

לעבודת השם או הקדושים תהיו,

וכולם מודיעים שהדבר הזה הוא דבר שבחובה,

אלה דברי הגמרא לברכות סד ג',

גמרא ומפרד לנו כאן את כל הנושא הזה בעבר,

הן לגבי עיני השמיעה והן לגבי השינה,

של כל הדברים האלה, אדם מתקדם לשם שמיים, קריא,

אם לא יאכל,

כמה יאמין ולא יאכלו לגוף,

אדם לא יאשם, יגרוס.

זה לא דבר שתלוי בידו של האדם.

אני רוצה לישון או אני לא רוצה לישון?

הגוף גורש שלו.

כל אדם חייב,

הנהג בהם יונהג בחרץ, כל אחד ואחד,

חייב לישון כדי שכמו שאמרנו יגיע ויגיע לתורה,

יגיע לשלמור, ותוכל להרים אותו ולסתור את הקריאה.

היום לדוח שלנו

יש בעיה עם הנוער.

הנוער שלנו בין ברוך הוא סד בשביל לגבי תורה.

חלק מהנערים אתה מדבר איתם.

מה אתה רוצה להיות פשוטים בגדול?

אומר לך אני בעזרת השם אדמי גדול אדום.

הוא לא רק אומר,

קשור לבני שגם פעמים לשמוע את הדברים האלה,

שאיפה בריאה מאוד,

אבל פעמים הם מגזימים יותר מדי.

הקיצר?

הנער הזה חושב,

מתרחיק לנו שבין שמונה שעות, איך מתי תורה היא? שמה?

אם אני אשן רק ארבעה שעות,

ואני אשים עוד ארבעה שעות בניהול התורה,

יהיה לי עוד ארבעה שעות,

אני מוכן לגבות עוד דברה או קוסטין.

זו המחשבה שחלק מעל העריב מתחילים,

אתה רואה אותו הולך בשביל מאוחר, כמוקדם, וכל הסוף הוא מלמד.

אבל קוסץ קיום והפסיד.

כולו דברי התורה זהב ולנאי גדול סימן חוכמי.

הוא מדבר על התופעה הזו ואומר

אדם שלא ישן טוב

לא יכול להבין טוב לבין סופין.

לא שלא, לא.

לא צדוי?

נראה, אפילו אם הוא לא ישן, העיניים שלו פתוחות,

אבל המוח שלו ישן.

אם היה צריך להבין את הסוגיה בשעה,

לוקח לו איש שלוש או ארבע עד שיביא איתו את הסוגיה. למה? כי הראש שלו לא צדק.

אז הוא חושב,

אני חוסך, אני איש, ארבע שעות בוא ישן, במקום זה אני במאי.

אבל הלימוד שלו, התורה שלו, זה העין קראים, והוא לא מביא איתו את הסוגיה,

לא יכול להעמיק אותו ולא זכר אותו לתוכו.

עם השינה, אין משחקים.

אם אדם יאכל פחות, קצת פחות, קצת יותר, זה לא נורא.

האכילה היא פחות משמעותית.

אבל השינה,

זה הדבר העיסוקי שכל אדם חייב לדייק

בדברים האלה,

וחייב לישון רע, שרק דורש זה מזה.

אי אפשר להתקשר על הדברים האלה.

בכל זאת, ראיתי אדון מבוגר שמנסה להתחכם.

הוא קם בבוקר, משווה מבנה, מתפעל מבנה,

או אוכל קשה, ונשך היום עבוד עבודה פיזית קשה.

אחרי שגומר, הוא בא לכאן רשב.

נגיע לכאן ממקום הקדוש הזה,

והוא בא לך לישון.

הוא יושב נהיה, הוא בא לכאן ולא אומר,

אני מסתכל עליו.

אחרי חמש דקות שהוא יושב כאן,

הוא ידע.

עד שאומרים קדיש עם ישראל, לא עושים את העולם.

מגיע כל יום.

נגמרתי שווה,

הוא בא לכאן לישון?

בא לכאן לגמור תורה או כדי לישון?

ולכן,

אם האדם צריך חכם לנבר,

ובאת את העמודה בארבע.

הלך לבית, התקלח, תוכן, גושן,

ובוא בשעה שש,

הראש שלו רענן, צלום,

אחרי שברוך השם הוא נרדם וחילוט קצת כוח,

יכול להיות אחרי זה לבוא דהנות מלימוד התורה, יבין אותו בזכון,

וגם נזכור את מה שהוא לומד.

אבל לבוא וקישור מבית הכנסת, קודם כל אסור לישון מבית הכנסת.

קל וחומר, באמצע השיעור, הרב אומר הלכות,

ולפעמים שמע את ההתחלה,

הרב אומר מחלוקת,

לראי את הצד שמתירי,

ואחר כך בסוף לראי את הצד של המסיר, וסיתים שעשו.

אותו אדם, אחרי ששמע את הצד הראשון, ירדם.

מה נשאר לו בראש? שמותר, מהרבא מה מותר?

זה מה שקורה עם האנשים האלה,

ולכן אם אתה רואה אחד כזה,

תסביר לו, תגיד לו,

נכון שאתה עובד כשה, ונכון שאתה רוצה גם לעבוד את הבריאה, עבודה מושלרת, אבל

תלך, תישן, תנוח,

תראה לו את דברי הטס ואת בן עזר,

גם לאותם הנערים שרוצים להיות גדולי ישראל וחכם מהם.

גם אנחנו רוצים שיהיו גדולי ישראל.

השאיפה הזו של בגלל בריאה מאוד,

ואנחנו גם מעוניינים בכל זה.

אבל,

עלי בהם ילנדו פרס. תגידו עליו בזה,

כבוד הדלת מוקדם, תשעה מוקדם,

שיהיו לו שמונה שעות שנה,

ואחרי זה הוא הולך לדעתו, לחיים קודמים לשלום,

ונוכל אחרי זה לשמן בישיבה להבין טוב את הסוגיה בכלות,

ונוכל להפעיל את יוצא הכישורות שלו,

ויגיע לבחנה הסופרית.

אבל זה מה שאוה עלינו.

אבל מספרים על הבאון לינה,

שהיום נשאיר רק כמו כעכשיו.

יש הרבה רבה מזרחה על הסדר הלום שקטן לנו הרמב״ם.

הרמב״ם אומר שמונה שעות אדם אוכל לשיטה ויושב,

שמונה שעות עומד,

שמונה שעות אדם מלווה תורה.

ישנתי אז, תנוח לי, אז, בפריה שמונה.

נאמר שם אכזר ורשועה בנויה קדוש ברוך הוא אומר לו

כדי למען כי אז תצליח בפריכה ואז תסכים.

שוב, עוד פעם, אז, שמונה.

גם בהצלחה וגם בהשכלה.

גם בלימוד התורה.

כל הדברים האלה מחלקים לנו את היום בצורה שווה, בצורה יפתר מאוד.

אבל כאילו לא יושב רק ארבע שעות.

איך זה?

אתה עונה לי, שם ביאת שמונה שעות זה מועיל לנוח לי, לי זה במקרה ארבעים.

אחרי זה אנחנו נגמור ארבעים שעות.

אז בארבעים משמונה שעות, מספיק שמונה שעות,

וטמפיאן.

זה רשאי מחטר מאוד, למי?

למי שהוא בריא בגופו, בריא בנפשו,

בתורות הקודמות.

היו אנשים שהיו חזקים מאוד,

לא היו צריכים הרבה שינה, לא היו צריכים את כל זה.

אצלהם זה היה...

...נשאר יותר מארבע שעות.

אבל בדורות שלנו, שעלתה חדושה העולם,

בוודאי שעלתה מותה בנערים,

צריך ללמד אותם שישמעו,

יאכלו כבודם, יאכלו טוב, ישנו טוב,

ואחרי זה בעזרת השם גם ילמדו טוב,

כדי שתהיה נפש בריאה ומבוקרים.

וגם נדגיש אם האדם הזה חלילה מונע בעצמו מהשינה,

חלילה וחס הוא יכול לקרוס,

חלילה יטרף דעתו בתורה מחמת מוניעה ראשונה,

זה על אותו שמרן כאן, ולכן צריכים להצביע מאותם מלא ערים,

אולי הנער הזה עדיין נמצא באורח חיים, עדיין לא הגיע, אין מנהל כזה,

רחוק את דרך האדם, עד שיביא עכשיו.

הבטחנו, הבטחת עלינו לדברי הטל, ולהגיד לסימן תופק,

כדי שיסכים אותו הנער

לשמור על עצמו מה שאמרנו במשמעותו מאוד בלשטחים. ואז,

כשאדם הזה מתקבל לשם שמיים,

הולך לישון, כדי שיהיה לו כוח להבין טוב את הסוגיה,

אוכל, כדי שיהיה לו כוח לעשות תורה,

מצוות ומעשים טובים,

ואז הוא מתקבל סכר מושלם על הקצה.

הבן שחי, ברוך השם, 90 שנה,

הגיע לעולם האמת, נו,

עסקת בתורה, כן, למדתי תורה.

שימו חשבון,

כמה שנים הוא חי 90 שנה,

שמונה שעות היה בעבודה,

שמונה שעות, תחילה שנייה משנה.

שם הוא רק שמונה שעות של הלימוד.

אז קנו את זה מתוך החיים, שמיש.

אז מתוך התשעים, שיש לך רק 30 שנה.

עכשיו הוא לא הבן, יש לך שוקף.

הרי הנישה שובחת אותנו, שנבוא לכאן ולעסוק בתורה,

היא שוקפת.

נראה לה, מגיעה לחצות.

ואם היה איזה נדיף שגם נתנו איזה מלגה,

היה לנו נדיף גם כדי להגיע על איזה אחוזים,

מה יישאר לנו?

אפשר להם ל-7 אחוז, עשייה אחוז?

אמרם, כשהאדם הזה זכה ולמד,

אבל לא רק למד,

אך חי יושב שמיים ונשק יושב שמיים,

זכרו יהיה מושמע להתקבל שכר על כל התשעים שנה,

כמו שנאמר אצל אברהם מגיע,

אמרם זה כן בא בימין.

והשם דרך קבעה בתור.

והרעיין הדבר,

אמנם מנוסף אל שבא בדת נמל בן מן מספר את עם דוד המלך.

ובית המלך ביקש מהקדוש מלכה הוא

הודיעני אל שם קיצי ובדת נמל מאני את העם יחדה להם.

וכאן בבית המלך לדעת את העימות, מתי נלך לבית המלך.

אבל לא מספרים, לא נגלים, לעשות צבעים לא מספרים את זה.

מתחנן לבית המלך כדי לדעת לפחות

באיזה יום.

כדי שהוא אפילו הסכים, אמר לו שהוא יהוד ביום שבת.

ובין המלך מיד ביקוש.

זה לא טוב, ביום שבת יישאר ככה לגופה שלו,

ואי אפשר להתעסק עם הגופה.

גם ראשון.

אבל לא, לא, בלי עקמה,

זמן ירצות שלמות ממך,

ואין מלכות לקחת בחריכה,

עדויו כמדון מלמרק.

טוב, אם כך,

נגיד המלך אמר, אני אוותר יום אחד רחים שלי בטובת שלמה,

ואני רוצה ביום שישי.

הוא אמר לו יום.

כי טוב יום בחצריכה מאלף מחר כושלמו היה עתיד להנחית כל יום אלף קרבנות.

לימוד התורה שלך שווה לתורה.

אחרי שדמין המלך לדעת שימות ביום שבת,

מאותה שבת והלאה,

כל השבת היה קודש אך ורק לעסק לימוד התורה.

והנה הגיע יום שבת, שהוא חג השבועות,

שבו צריך ללכת לעולמות.

הבא מלך המלא, ואנחנו נתקרב אליו.

התורה שלהם היא תועלת חיים.

איך קראנו אתמול למען מינוי מלכם, מלוי ביניכם?

דברי היא

גלת מאדם כוח בעוצמה, עורך ימים וימילם.

צד אחד, צריך אבל לעשות את השליחות שלו.

פתאום הלך תעמל בית האם ותוכבד.

מה הוא עשה?

היה לו דמין המלך עצים בנינה,

הלכתי להניע עבודה,

ואם מישהו בא לחתוק,

אז דמין המלך יזדהניע. מי זה מחלל שבת?

כשהוא יצא דמין המלך לא פנייה,

ואז על המלך.

מצביע מלאך המלאבר לעשות את שילוחו.

דמין המלך הלך לעבודו.

שואל בספר מעיר עמל ישראל בחנך דן. הוא שואל.

דמין המלך ישן באותה השבה,

אחת באותה השבה, אי אפשר.

עצום, אסור לעשות צורות.

הדמרה אומרת במסכת שלכים סביב חטא הכל מודים בעצרת לבענה נמל לכם.

אחרי השבועות אין מחלוקת בין יום יהושע ובין אליעזר כמו שאמרו בצד ז או כולו להשם, כולו. אין דבר כזה. כאן בוודאי צריך לאכול.

דוד המלך גם ישן.

למה כשדוד המלך ישן ולא עסק בתורה?

למה אז נכון במהלך הבא מתלקחת אותו?

אלא בוודאי.

דוד המלך מיושע נחשב לשם שמיים.

ישן חלחה לשם שמיים.

וגם כשהוא ישן נחשב כאילו עוסק בתורה.

וגם אמרת לאכול ברק המלך לפגוע.

אז אתה רואה שאדם יכול להכפיל ולשולש את השכר ולהעביד לבור,

כשהאדם הזה יחשוב היטב

ויחשוב בצורה נכונה על האכילה השנייה המכשנה וכל הדברים האחרים.

האדם הזה הולך לעבודה.

אין לו מרם, צריך לעבוד.

שמה אתה עובד? שאל אדם חילוני.

אני עובד כדי שיהיה לי פרצה שהוא הולך ליהנות מהחיים, יש לי אוטו ישן.

מודל 2010. צריך לקנות ב-2012, זאת מחליפת אותו, וכן הלאה.

שמעיהם הם חיים,

וכל הדברים האלה הם נולדים עם הקעויות האלה,

וכל החיים שלהם עוברים בצורה משוונה מאוד.

אדם הזה בשמיים,

אני עובד כדי שלהביא לסל הבית,

יהיה לי ממון, אני אוכל לפרנס את בני ביתו בכבוד.

אני אוכל לקנות ארבעת אמירים, דונם, לעשות את הסוכר, כל מה שצריך,

כל המשרות.

לא מחלקים תפילין לחימה.

אם אתה רוצה תפילין מהודרות, לא עולה כסף, וכן אדם.

כשהאדם הזה הולך לעבודה בשביל המטרה הזו,

שוב,

הוא אומר לו, בעזרת השם, שכר מושלם

גם על אותם השעון שהוא בא לא עסק בענייני התורה והמצוות לפועל,

עסק בעניינים הגשמיים.

למה העלמין האלה יקבל את הסוכר מושלם?

אלה הדברים שמלמדים אותנו ככלנו,

וזה מה שעושה אצל אברהם אביב,

אבל היום דודו כאילו עליו העלמין,

ראשים ורקתם פעם בכל, כנראה עליו בימים,

עם כל הימין שלו.

לא קיבל שכר על שבי.

שער רבע ממה שחל, אלא כל העניינים כולם, כן הראשי, גם בהם,

גם בעניינים הקשמיים,

מתכוון לחסוך בחסוך ביוצאינו ולעשות ביוצאות רוענת,

וזה מה שמיר המחקרן בעבוד פרק בין משני ובין,

וכל מעשה חמים בשם שמיים.

על זה מראה לנו מפרש,

שאפילו דברים של רשות,

כגון הכילה בשלייה, ההליכה והישיבה, הכיבה,

הקשמיש והשיחה, וכל צורכי גודחה,

כולן יהיו לעמודת דוראך,

או לדבר הדורם עבודתו,

שאפילו היה צומן לרעיית, אם אחר כך שתה לענעתו,

אינו משובח,

אלא יתכוון שבחד משתק לפני חנותו,

כדי לעבוד עין דוראך,

וכן אפילו נשאר

לסוד ישרים ולערוד במקום צדיקים,

וללך בערצת המימים,

במקום דבריה כדי להתכוון,

כמעשה לדעת עצמו להשלים חפשו ותערויותו, אינו משובח,

אלא אם כן עשה לשם שמיים,

וכן משיבה,

אין צריך כל הזמן שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות,

לא יתגרב לשינה לענג עצמו,

אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לשלול כדי לנוח מלגיעתו,

ומהעשה להנעת בוכו אינו משובח,

אלא להתכוון,

לתת שינה לעיניו,

וחיפון לנוחה לצורך הבריאות,

כדי שלא תתערב בעתו בתורה מחמת מליאת השנה,

וכן כל קריצר הזה,

כל זה מלבד בחיסול בכל דרך אחד לעין,

אחרי חכמנו הגישוון את הדברים,

בצורה מפורטת,

וזו ההנהגה שכל אדם ואדם יעשה,

ואז בעבודת השם,

יגיע לעולם שכלו טוב,

ובשלוחו ישלם בצחרו ושרק,

זו ההנהגה שכל אדם ואדם צריך לנוח ולעשו את זה.

ואנשים צריכים לדעת את המגבלות

של השינה, כמו שאמרתי,

אנשים שלא מבצעים את מה ש...

כשאמרנו, הוא יוצא סתרן בהפסידה.

אז הוא יושב כל יום ליד הדף היומי.

אבל הוא דפדף כל יום ליד הדף היומי. מה הוא יודע על זה?

כמעט תפס.

חאמין הוא כל כך יושב, הוא גם לא מדפדף.

אלא מישהו, החבותה שלו מדבר בשבילו, הוא מדבר.

אין הזמן לשבן, שהוא הגיע וישב ליד הגמרא.

לשבט, לישון ליד גמרא בדף יומי. זה נקרא דף יומי?

אני לא יודע שהדברים האלה דברים נתונים שאין בהם שום רווח.

אלא אדם צריך לישון, להיות מסודר גם בשינה ואחרי זה אדם יבוא לעסוק בתורה ואז יהיה לו פדיון גדול.

אנחנו חיים במדינה שזכינו להביא אבות העגלים עומד בראש מערכת הביטחון.

מה עושים שם?

מה שקורה שם,

אני אגיד לכם בקצרה,

חיילי חיילים

לא יושבים מספיק.

לא פעם קורה שהחיילים האלה יושבים רק שעתיים.

מה התוצאה?

לפני שבועיים ראינו ארבעה חיילים בתוך הטנק ורדימו.

זה לא שהם מחפשים להנות מהחיים ורדימו,

אלא פשוט לא ישבו עם עצמי והגוף קומץ.

מה, אתה חושב שאנשים מלאכים?

הגמרא אומרת אדם שנשבע שלא ישן שלושה ימים,

מרקים אותו ליישן על צהל, הוא כבר הכל בלי זה.

אז מה אתה דורש מהם? דבר שאי אפשר.

אבל שבראש הקרובילה עומד בגדי ארדן, אלה התוצאות.

אתם רואים עכשיו מיליון אנשים נמצאים מסכנים במקנטים בגלל המדיניות של האחבל הזה,

השם רחם, נוריד את הסוף.

כל כמה חודשים, עוד פעם מאותו סיבוב,

יש לנו הרוגים,

פצועים ומסכנים מיליון אנשים עכשיו במקנטים,

בחדרי ביטחון וכן הלאה. לא סיכוי לצערנו.

אבל אדם שהוא מיושר לדעתו, צליג אדם.

אני אכול לאכול פחות מאכול יותר. אז לא אכלתי צלחת מריעה של חמים, אכלתי חצי צלחת.

לא אכלתי שום דבר. עם האפילה אתה יכול להיות גמיש.

זה מה שלנו.

מה שלנו, אדם חייב

לספק לגוף את מה שהוא צריך, בפרט לצעירות.

בחור צעיר צריך שמונה שעות.

אדם שהוא זקן, אדם בן תשעים,

למה שעות זה הרבה? כמה שעות מיותר, אולי שלוש שעות מספיק לו. אז זקנים לא צריכים עובדי שונה.

אבל אדם צעיר וילין, בחור הוא בן 15,

זה בנאדם שהוא צריך את השונה,

צריך להסביר להם את הדברים האלה.

זה לא ביטול תורה, תכוון לכל אשר שמיים,

וכדיש ברפור ייתן לך את זכרה מושלם גם על הדברים הללו,

כדי שבעזרת השם,

אחרי זה,

יסכים ויצליח בעבודת עבודת.

יש הרבה נערים

שלפעמים אוהבים להישאר ערים כל הלילה.

פעם חמישי בלילה, יום שישי.

יושבים ולא מגיעים ולא מחשבים כל הלילה, עד הבוקר אנחנו

ישאר מוצרי גחר בשעה שתיים בלילה.

עכשיו דיברנו על זה,

הראש שלו לא עומד.

אם רק יכול להגיד בסביבה, כבר יש.

כמה אדם יכול?

15, 18 שעות רצוף, אי אפשר.

אז אם אתה די קודם, לא מבין, הראש לא עובד.

מה התועלת שהאדם הזה,

יושב ואומר, אני עושה משמר ואני כל ידיי גר היום.

שוב, בדורות הקודמים,

אולי הם כל כך חלשים,

היו יותר חזקים, יותר בריאים,

יכלו להרשות לעצמם את הלפסוס הזה.

היו חופשי שלנו, אי אפשר.

ולכן מורה מחכה מציון היה מדגיש את תלמידי הישיבה הזאת.

לא טוב ללכת באותם המקומות

שעושים משמר כל הלילה,

וכל כשמי.

זה מה שערב היה בגמיש.

אלא מה, נערים,

כאן, כששומעים נדבים,

משלמים להם כסף.

נותנים להם את המלגה,

ולכן חכם מצוין לדע שיש בעיה,

בעצמו היה אוסף כסף,

והיה נותן לאלה שבאים ללמוד ביום שישי.

היה מסבסד אותם, היה משלם להם,

וכתוב את השבוי בצורה מסודרת.

עדיין עקוב לבוקר, הראש שלו צלול ורענק,

לבוא וללמד ביום שישי.

ואז הפריון,

ארבע השעות שלמדת ביום שישי שווה הרבה יותר ממה שאלה למדו במשך הלילה.

שוב, גם זה הולך עם אותה שיטה, הייתה הדרך.

לא תמיד הצעירים שלנו יודעים את הדברים האלה,

צריך להנחתם לדרך,

להסביר להם את הדרך אשר יוצאו בה את המערכת.

אשר יעשו, כדי שיגיעו בהלטרנת ה' לשלמות בכל דבר ודובר.

הלוואי והייתה רק בעיה של עייפות.

קראתי את הלשון בשם מרן. מרן אמר,

שלא תטרף דעתו בתורה מלחמת מנעת השמן.

יש כאלה שנופלים לגמרי,

צריך לאשפז אותה באמת חמיר,

במדרת נשים ובעוד קבוצות אחרים בגלל שלא יש מנסים.

מגיעים גם למחלות נפש.

לא רק שהוא לא לבד טוב,

אלא הלוואי שזה היה נגמר רק בזה.

הרבה פעמים אנחנו רואים תופעות קשות מאוד.

ולכן, שוב,

נפש בריאה הוא גופר.

זה הדבר שאנחנו דורשים בתוקף

גם מהנערים וגם מעצמנו. אדם הוא לא מלאך,

הגוף הוא בשר ודם.

ולכן אדם מרגיש את עצמו כשהוא לא מרגיש את עצמו, חלש,

הוא הולך לשם בצהריים,

אחרי זה יבוא לעסוק בתורה,

זו הנהגה מדי יום ליומו.

בשבת אנחנו אחרי החמיר לא יכולים לבוא לגמוד.

אחרי החמיר חייב מלחמה, חייב לישון, אבל גם שם לא יעריך יותר מלחמה,

יש כאלה,

נו,

יום שבת צריך לישון אחרי החמיר,

גמר את החמיר ב-12 בשעה שעה שש.

אחרי זה הולך להתבלם מנחה, הסעודה השלישית, בשבת נגמרה.

זה מזמן, יותר מלחמה.

להעריף, בכל מזמן בוודאי שלא.

אבל את המינימום שהאדם דורש,

את הדבר הזה כולנו אמורים לנבוא ולחסוך, ואני בא עם יונה ולחרץ,

כמו שאמרנו, אז תצמיח מדברים עליהם, ואז תסכים,

אז בעזרת השם, הלימוד שלו יהיה לימוד מושלם,

הוא יכול להבין טוב,

יכול לזכור טוב. כשאדם לומד מתוך עייפות,

הוא לא שוחק טוב.

תכניס בזו ומוציא בזו,

לא נשאר בראש כלום.

כשאדם יושם פה מוענק,

שומע את הדברים, למען יעמוד ימי רבבים, הדברים נקלטים במוחו, נשאר הכל בראשו בשנים רבות, וזה מה שכל אדם ואדם

צריך לנהוג ולעשה.

נמשיך, וכן בשיחה.

אפילו לספר בדברי חוכמה, צריך שתהיה כמה

נתון לעבודת הבורא,

או לדבר המביא לעבודתו.

חייב אדם לשים עיניו ודיבור על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו.

כשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך לעשה,

נמלע ולעשה.

מי שנוהג כן,

אבד את בוראו כזו.

המשפח שעברה לנו את עבודת וטוב עשיך היו לשם שמים,

ודאי שגם לימוד התורה והנצרות גם הם אמורים להיות בשמה

והמשנה במסכת אבות.

לא עכשיו אלא גם בסוף, בפרק האחרון, הגמרא מתארת

את כל אותן הטובות שהקדוש ברוך הוא השפיע עליו

כשהוא לומד תורה נשמע, זוכה מדברים רבים,

וכל אדם צריך בשמות ללמוד ולעסוק כאילו.

יש לנו שתי סוגיות שדנים באדם שלומד תורה אשר לא נשמע.

במסכת מקוד דווקא ב', שם הגמרא אומרת,

בעולם אני מעסוק אדם בתורה אפילו שלא נשמע,

מתוך שלא נשמע ולא נשמע.

אפילו ברמת זה, במצוותיו חפץ מאוד, הגמרא דורשת

בברכות ו',

במצוותיו ולא במסכר מצוותיו, כמו שאמר התנא במסכת אבות,

פרק א' נשמעי, אלא אנטיגנוסי סוכו,

היה את המילות של שמואל הצדיק,

הוא היה אומר,

אל תהיו כעבדים לשימושים את רב על מנת לקבל פרס,

אלא אשר בא על מנת לקבל פרס.

הדברה מסיימת,

אדם שחניבה לומד שלא נשמע,

הוא טוב טוב שנהפכה על שידתו האתנה ולא בא לאפר העולם.

איך אתה מחבר את עיסויות ותוספות מקרצים ואומרים.

כשהאדם הזה לומד כדי להתיהר,

כדי להתכבד,

נוח מהשמע נברא.

אבל אם האדם הזה לומד בשם מטרה של כסף וכבוד,

שם עדיין הדבר נוטה, מתוך שלא נשמע ולא נשמע.

אין ספק שהנשמע הוא הדבר הכי טוב,

אבל בינתיים, עד שיגיע לנשמע,

בינתיים התוספות מחלקים בין שתי הצורות, הסוגים,

בין שלא נשמע שזה בא כדי לקרטר,

כדי שהוא ייראה האלוף,

וכולם אפס אפסים,

ובין אדם שאומנה ולא הגיע לשלילות.

במדרגה של נשמע, אבל מתכוון לשם כסף או לשם כבוד,

אבל בעיקרון גם לתוך השלא נשמע, אם יש גם תוך משהו מהלשמע,

ובזה נפיה תספור ביותר.

רק דעתו לא חוסרו.

יש מחלוקת בהסבר דברי הרמב״ם.

מר״ן, ביורד לעם סימן רשת מר״ם סעיף כ׳,

שם מר״ן דיבר בדבר הזה. מר״ן מצטט את המילים

של הרמב״ם. בין המסקנה, כמו שאמרנו,

אם האדם הזה,

ברוך השם, עושה תורה ומצוות,

אפילו שלא הגיעה למדרגה הגדולה שהכל יהיה נשמע מאה אחוז לשם שמיים לטו,

ומאכיל אין איסור בדבר.

מי שמתפרשים כך גם בדברי הזוהר הקדוש.

הזוהר מספר לנו

רבי שמונגו יוחאי,

הימי יושב ודורש,

לא יאכין לזהב וזכוכית תנורתם כברית פז.

פז הוא עוד יותר ניכר מהזעם.

חשב שם האחד בשם

רבי שמון בן בזין,

באותה השעה עדיין לא היה רבי שמון, היה עדיין

צעיר בימים.

אמר, ככה, עלת מילים יתרה,

נקרא,

בשמה אני הולך לעבור,

גישה נברז.

חשב ולמד כמה ימים.

אמר, יאללה, לא זהה ולא פז.

לא התבייש, הלך שעה לרבי שמון,

ולבר אמרת רמי, הופתת לנו תמורתה כי נפז.

לא יאללה, אני כמה ימים לומד, לא קיבלתי, לא זהה ולא פז.

רבי שמון בהתחלה רצה להעניש אותו,

אתה לומד שלא בשם שמיים,

אבל מייט השם היה. באותו רגע

נכנס רב חובל

לתוך בית המדרש ובידו תן לי גדול מפס.

התקרב מיד לרבי שמון וסיפר לו

אמרת עלינו נחשון שמיה, על מי החשבל להישרב.

ואז נדרתי,

אם אנחנו ננצל את הקרעי הזה מפס,

שווה מיליוני,

את זה אני אתן לרבי שמון.

באותו רגע היה מנח מזעפו והגענו,

ברוך השם בשלום. הנה כבוד הרב.

הרב ראה את הדבר הזה,

מי האדירים זה שייך לרבי שמעון בן פזי.

קראו לו פזי,

לא על שם איירת פזי שאתם אוכלים,

אלא על שם מקלעים מפז.

לכן דאו לו גם את השם הזה, טוב, נתן לו.

אחרי זמן מה, כשהוא התקדם עוד בלימוד, הוא מבין שהוא עשה לא בסדר,

מה, אדם לומד צריך ללמוד לשם שמיים?

לא בשבילו זהה והופעד.

בא להחזיר את זה לרמי שמעון,

ומשמונה רצה לקבל את דברינו, אמרנו זכין, תעשה את זה.

אתה רואה גם מדברי הזוהר, שגם אדם שלמד

שלא נשמע בדיוק אלא לשם זהה או פעם,

לא נראה,

אין בזה חלילה את האיסור, האיסור שאדם הזה לומד

כדי לקמטר.

הוא לומד תורה,

אבל כדי לקמטר את הרבלים או את החברים שלו וכן הלאה,

זה גרוע מאוד שאדם לומד כדי להתייהר,

חודשו חמור מאוד.

המבחר השנייה נראים לנו את דברי התלמוד ירושלים,

ומשם הוא מספר,

שראו בחלום בשמרה מלשטח,

שהייתה אישה שהיה ציר של בין המדינה לאוזר שלה,

ולמה? ירושלים הוא מסביר.

הייתה אישה זו הולכת ומתפארת שהיא צמה.

יש לשון אחד שהייתה צמה יום אחד והייתה מספרת שהיא צמה יומיים.

לשון השני של הדברה הייתה צמה יום אחד והייתה אומרת שהיא צמה יום אחד,

ומראה בסימן תקופסא ואפס עברה, ורק נפסק את הלשון השני.

אתה רואה?

מבחינה זו נענשה קודקעה.

ולמה נענשה?

שוב, היא עשתה את זה כדי להתייהר.

כשאדם עושה בשביל כסף או בשביל מטרה נשמית אחרת, לא נראה.

אבל כשאדם עושה בשביל כבוד, בשביל להתייהר,

הדבר הזה חמור מאוד, ככה כותב בשאר הקדושה רבינו משה ככה כותב בשאר הקוסקים,

וככה המסקנה כדי להתייהר,

בוודאי שהדבר הזה אסור,

וזה אין שום צד כולה, שום צד היתר בדבר.

המדרש מספר באלכות שמעונית

שהוציאו להורג

את רבן שמעון בן גמליאל,

יחד איתו היה רבי שמעון בן גמליאל, ואז

רבן שמעון בן גמליאל פרץ מבכה.

שאל אותו רבי שמעון,

רבן שמעון אחי, למה אתה בוכה?

עוד שעה אתה בחיכון בפיצתו של הקבוצה ברוך הוא.

יש לנו את הזכות למות על קידוש השם.

אמר לו, לא רק זה אני מצטער שאני הולך לגמרי עדן.

אני מוכן לקבל עלי את המצווה הזו כקידוש השם. אבל,

נוצרים אותנו לאומה, כאילו אנחנו עבריינים.

כאילו איך מאתשי העולם הכחתור,

עשינו עבודת דרה, גילוי עריות, שמכונו דמים, מחללי שבת.

לא אמרתי את זה.

ואז שאל אותו, והוא שואל, אולי, אולי, אולי, כל הדברים, אמר לו לא, בסוף העולם.

היית דורש, היית אומר דברי תורה,

היו באים שישים לבוא לשמוע את הנשמעון לגבי, נראה, ניסי הסלגורי,

היו לשמוע אותו קרא עצוב.

היית אומר גם, דרך נקרא,

אמר לו, ישמעאל התחיל

לקבל עליו את הדברים.

אתה רואה,

שבשביל הכבוד, בשביל הדבר הזה,

לא רק שחלילה אין את השכר המלא על המצוות, אלא גם לגבייה,

ולכן קיבל עליו את הדין הזה שזה יהיה כפרה על אותם חלבים.

היום רבי ציטון,

שמאל רחלן, הוא לומד מזה שחזן שמשמיע קולו במאור,

מתכוון יושב שמיים עכשיו,

השבוע נתן לו כישרון מוזיקלי,

מחזן אומר יפה, תבוא על הברכה.

אבל אם האדם הזה מתכוון להתייהר,

עליו נאמר, נתנה עלי בקולה כן שאתיה,

רחל הרב מסכם ואומר,

לא עונים אחריו, קניש בושה, אמן. לא עונים.

יש היום חזניו,

כדירה שיפוני העלף שיפוי ינאס, ומסלסל בקול שלו, יש לו קול יפה, יודע מה כמובן.

אין כוונתו לשם שמיים,

צריכים להתרחף מהחזן הזה, תתפלל יחיד ואל תתפלל עם האדם הזה,

עד כדי כך שהאדם מתכוון והתייעל.

איך תדע?

תצלם אותו, תצלם, אחר כך תראה בתמונות,

תדע,

תבין בערך אם יש לך עסק.

לא צריך להיות בן רוח קודש כדי לדעת.

מתכוון אם אתה רואה אותם,

עקרת פיניהם ענתה בן. ולכן, הדברים האלה,

נכון שהיכרנו,

מתוך שלא נשמע יפה נשמע,

אבל אף גול מסוים ולא יותר,

יטול לאחר.