קו התאריך בהלכה: ברכת החמה, שבת ויום הכיפורים בשנגחאי והונג קונג – מחלוקת גדולי הדור והשלכותיה למעשה

 

- - - לא מוגה! - - - 

דיברנו על ברכת החמה.

אצלנו כאן בירושלים,

בירכנו יום י״ד בניסן, יום רביעי בשבוע, בירכנו ברכת החמה.

כמו שאמרנו, זו הלכה, ככה מנהג, אין ספקת.

אבל יש יהודים, לא הרבה, אבל יש כמה עשרות אלפי יהודים שנמצאים מעבר לקו התאריך.

קו התאריך, הכוונה היא הונג קונג,

או העיר שנגחאי בסין.

יש הרבה מקומות שם שהם מכונים בלשון הפוסקים מעבר לקו התאריך.

מה קורה איתם?

מתי הם מברכים את ברכת החמה?

לפנינו או אחרינו?

מזג האוויר שם,

אני מתכוון מבחינת השקיעה והזריחה,

הוא קצת שונה מאתנו.

אצלנו כעת שעה תשע,

אצלם כבר שלוש בלילה.

זאת אומרת, הם מקדימים אותנו שש שעות.

על אמריקה, יבשת אמריקה אין מחלוקת.

הם מאחרים אותנו שבע שעות.

אם אצלנו תשע, אצלם כעת שניים בצהריים.

הם אחרינו. אם אחרינו אין ספק,

אנחנו בירכנו בבוקר ברכת החמה,

שבע שעות אחרינו הם בירכו שם באמריקה.

אבל אותם המקומות,

שם השמש שוקעת יותר מוקדם.

האם מתי הם מתחילים את השבת?

שש שעות לפנינו,

כשאצלנו אחת בצהריים, אצלם שבע, אז הם מכניסים את השבת לפנינו או אחרינו?

מחלוקת גדולה בדברי הפוסקים.

מחלוקת היא איך לפרש את רבנו אזרחיה הלוי בעל המאור במסרת ראש שנה, פרק א',

הרמב״ם והכוזרי לרבי יהודה הלוי.

שלושתם נגעו בדבר הזה, ועליהם ניסלה המחלוקת.

מרם קורדוברו לומד שהם אמורים להקדים אותנו,

אבל יש חולקים.

המחלוקת הזו הייתה

לפני שבעים שנה, איך אומרים? מתפוצץ בגדול הוויכוח הזה.

עד אז היו מעט מאוד יהודים שם.

לפני שבעים שנה,

הגיעו לשם תלמידי ישיבת מיר,

ואז כמעט כל גדולי הדור דנו בנושא הזה בשאלה הזו.

לפני מאה שנה אף יהודי לא היה שם,

אלא תרע״ו, לפני 95 שנים,

הגיעו לשם המשפחות ששון וחדורי.

הם היו יהודים עיראקים, בבדדים.

הם הגיעו לשם בשביל המסחר.

בהתחלה היו הולכים ובאים,

אז לא היו מטוסים.

היו צריכים לנסוע באוניות, היה קשה.

ואז החליטו להתנחל שם, שם היה להם פרנסה בשפע.

ואז הם בנו גם את המוסדות,

מתכנסת, מקווה, עשו את הכול,

ועדיין הגדולים,

גדולי הדור עדיין לא התייחסו לאותו קומץ קטן ולא דיברו בהרחבה על הנושא.

כשתלמידי ישיבת מיר הגיעו לשם,

אז התלקחה מדורה אש התורה,

כמו שאמרתי, המחלוקת הגדולה.

אותם התלמידים של ישיבת מיר לא הצליחו לקבל דרכון לבוא לכאן, לארץ-ישראל או לאמריקה או למדינות אחרות.

לעולם לא היה מצפון.

שש מיליון יהודים נשרפו שם בשואה וכולם רצו לברוח,

אבל לא הייתה דעה לברוח.

שום מדינה לא הסכימה לקבל אותם.

הבריטים כאן שלטו אז בארץ-ישראל ולא הרשו ליהודים לבוא.

היו יהודים שסרחו אוניות וניסו בכוח להגיע,

ואותם הרשעים,

המחבלים הבריטים,

הטביעו את האוניות.

אלפי יהודים נהרגו אז,

בתקופה ההיא,

על ידי אותו האויב האכזר שנקרא הבריטים.

ולכן אותם האנשים, תלמידי ישיבת מיר, לא הצליחו לבוא לכאן.

המקום היחיד שהצליחו לקבל דרכון זה היה נסיומים.

היה איזה שגריר שנתן להם את הדרכונים,

והם נסעו מייד ברכבת לשם.

הרוסים בנו רכבת מיוחדת לכל אורכה של סיביר.

אף אחד לא ידע בשביל מה הם בנו את הרכבת הזאת.

אף אחד לא נסע ברכבת הזאת, לא לפני ולא אחרי.

פעם אחת ויחידה שהרכבת הזאת נסעה לכל אורך המסילה, זה היה תלמידי ישיבת מיר.

השמיים כנראה הכינו להם את זה,

והגיעו לשם, הגיעו לשנגחאי.

איך שבאו לשם, היה שם את בית הכנסת,

היה שם את הכול, ושם ישבו כל תקופת מלחמת העולם השנייה.

כשבנה הגביר ששון את בית הכנסת,

בנה בית כנסת ענק.

ברור, אנשים אמרו לו, תראה, אנחנו בסך הכול כאן אינטרסר משפחות.

מה אתה בונה כל כך? אמר, בית השם צריך להיות גדול.

הוא אמר, רק כשבנה בית כנסת,

אלא בקומה התחתונה, בנה גם מסעדה.

אמרו לו, מה אתה בונה כאן?

אין כאן הרבה אנשים. צריך שיהיה גם מקום לאכול, שלא יאכלו בבית כנסת.

כשהגיעו לשם התלמידים,

הייתה להם ישיבה מוכנה, בית מדרש גדול,

חדר אוכל גדול,

ישבו שם לבטח, והיו צריכים לחכות עד שמישהו יבנה להם.

ישבו כל הזמן, כל התקופה הייתה שם,

ואז פרצה המחלוקת בכל עוזה

לגבי שבת.

ואז היה להם פתרון,

שלא יעבדו יומיים.

שבת וראשון לא יעשו מלאכה. ספק דאורייתא לחומרא,

אני לא עושה שום מלאכה, לא מדליק אש,

זה מה שהם עשו לגבי השבת.

אבל הזמן יתקרב עוד מעט יום הכיפורים.

מתי יצומו ביום הכיפורים? ביום שני בשבוע או ביום שלישי בשבוע?

האם הם מקדימים אותנו שש שעות,

ולפי זה בשני הם יצומו שם?

או שאחרינו,

בשמונה עשר שעות,

אחרי שמונה עשרה שעות אצלהם יתחיל יום כיפור.

זה היה הוויכוח הכשר שהיה אז בין כל גדולי חכמי ישראל.

אז בזמנו מועצת הרבנות הראשית הייתה מורכבת מתלמידי חכמים גדולי תורה.

היה בראש מועצת הרבנות הראשית,

היה הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, שהיה ראשון לציון.

יחד עמו היה הרב הרצוג.

הרב הראשי של ירושלים היה הגאון רבי צבי יפסח פרנק,

שהיה ענק בתורה.

היה הרב וינטרמן, הרב כץ מפתח תקווה, הרב טולידאנו,

הרב אדנס, הרב עדאיה, מי תלמידי חכמים גדולים.

ואף על פי כן,

כשבאה לפרק שאלה כזו, שאלה יסודית כזו,

והיו מזמינים עוד גדולי תורה, גם אלה שפורמלית לא היו חברי מועצת האומנות הראשית, היו מזמינים את כל ראשי הישיבות.

והגיעו לשם באמת הגאון הרב צ'וקלשינסקי,

שלימים חיבר על הנושא הזה ספר שלם, היומה בכדור הארץ,

וגם ראש ישיבת עץ חיים, הגאון רבי סלמה מלצר ועוד.

באנו לשם ודנו בהרחבה בנושא.

כמעט כולם, אותם הרבנים, פסקו שש שעות לפנינו,

אז מתחיל יום כיפור.

זו הייתה הדעה שלהם.

לעומתם,

היו הרבה מגדולי הדור שלא באו לאותו הכינוס והם חלקו על כל המהלך הזה.

בראשם היה הרב של בריסק, הגאון רבי שלמה ריגר,

יחד עמו היה הגאון רבי חיים בריסק,

בנו, רבי יצחק זאב סלובייצ'יק,

יחד עימם היה חזוניש.

כולם אמרו לא, מה פתאום?

שמונה עשר שעות אחרינו,

רק אז יהיה כיפור.

הטענה שלהם היא כך,

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ששת ימים עשה את השמיים והארץ,

וביום השביעי שבת ויינפש.

איפה התחילה השבת?

השבת התחילה פה,

במקומות האלה,

בסיני, בירושלים,

השבת קיבלו עם ישראל כשהיו עדיין בסיני, לפני שהגיעו לכאן.

אבל פחות או יותר ההבדל בינינו לבינם זה רק שעה אחת בלבד,

וכאן התחילה השבת להתקדש.

ולאט לאט השבת התפשטה,

ורק אחרי 18 שעות,

כשתהיה אחרי 18 שעות השקיעה,

רק אז יהיה יום השבת בהונגקונג, בשנחאי, בכל אותם המקומות.

כך הם שרו,

הייתה מחלוקת קשה.

תראו בספר פאר, הדור חלק ג', הוא מספר את המציאות,

מה קרה אחר כך בהמשך.

זאת אומרת,

שהחזון איש קרא למזכיר שלו,

הרב קלמן כהנא,

היה אחר כך, לימים היה סגן שר החינוך,

קרא לו, אמר לו, תשמע, כך וכך המחלוקת,

אני רוצה,

תיקח את הנוסח הזה שכתבתי,

אני רוצה להבריק להם מברק לאותם הרבנים,

שיאכלו ביום שני ויצומו בשלישי,

כמו שאמרתי, 18 שעות אחרינו.

אבל לא לבד אני אחתום, אלא אני רוצה שתיסע לירושלים,

תחתים על הפסק הזה גם את הגאון רבי יצחק זאב סלובייצ'יק, את הגריז,

ונשלח להם את המברק הזה.

טוב, הרב הסכים.

היום,

עם בני ברק לירושלים,

40 דקות אתה מגיע לכאן, קל מאוד.

אם אין פקק, אתה מגיע מארץ.

בזמנם,

בשנת תש״א,

זה היה אחרת.

היו צריכים לנסוע מבני ברק עד תל אביב לתחנה המרכזית בקו 54. משם היה צריך לבוא לכאן.

לפעמים האוטובוס היה נוסע, היה מסיע אותנו.

לפעמים הוא היה נתקע,

היו צריכים לרדת או היו צריכים לדחוף את האוטו.

ככה זה היה. מי שזוכר את האוטובוסים הישנים יודע איך זה היה.

אז הרב אמר לו, אמר לו, אני לא אחזור מייד,

עד שאני אלך ואחזור זה יהיה לילה.

אבל הוא כן, תיסע.

הוא נסע, הגיע בצהריים שתיים אחרי הצהריים לבית של הרב,

אמר לו,

החזוני שלח אותי, זה הנוסח של המברק,

תאכלו בשני, תצומו בשלישי.

הוא רוצה שגם רבנו יחתום.

אמר לו, לא, אני לא חותם.

והרב המשיך ואמר,

אני מסכים כמו שאמר החזוני, שנינו באותה דעה.

אם כן, למה אני לא רוצה לחתום? סיבה אחרת.

הוא אמר לו, הרי שם התלמידים, כולם יודעים שיש מחלוקת.

כולם יודעים שהרב פרנק והרב צוקלשינסקי אמרו שצריך לצום בשני.

מה יקרה אם אני אשלח להם מברק?

הם יצומו יומיים,

ולצום יומיים בלי שתייה זה סכנת חיים.

ולכן, אני רוצה לשתוק.

איך אומרים בעברית פשוטה? לשמוע על זכות השתיקה וזהו.

טוב, הרב לא רוצה, ברש.

נשק את היד של החכם, אמר שלום, וחזר לבני ברכה.

עד שהוא הגיע חזרה לבני ברכה כבר היה לילה.

בלילה כבר הדואר סגור.

ביום אפשר לשלוח מברק. בלילה אין מברקים.

הוא נכנס לבית של החזוניש, ככה היה קצת עצוב,

שכל הנסיעה שלו היה בחינם.

אומר לחזוניש,

אומר לו,

הרב מדריסק, הגרינס לא רוצה לחתום.

אז החזוניש מחייך לו.

אומר לו, אני ידעתי, אני שיערתי שהוא כך וכך יגיד,

ולכן לא חיכיתי עד שתבוא חזרה.

אלא כבר בצהריים הלכתי בעצמי לדואר ושלחתי נעים את המבררה.

למעשה, מה שהיה,

הרבה מהם, אלה שהיו גיבורים, היו חזקים, באמת שמו יומיים.

כל אותם השנים שהם היו שם,

כל ארבע השנים שהיו שם בזמן המלחמה,

כיפור הם עשו למעלה.

זו המחלוקת לגבי כיפור.

תיקח את אותה המחלוקת, אותה הבעיה,

לענייננו כאן לגבי ברכת החמה.

האם אתה אומר שאנחנו מברכים ביום י״ד בניסן,

בירכנו ברכת החמה,

הם, אצלם הזריחה הייתה שש שעות קודם.

שש שעות קודם זה נקרא י״ד, ויברכו את הברכה,

כדעת הרב צוקשינסקי, הרב עוזר וסיעתם?

הוא אמר לא.

אם תלך לפי רבי שלמה ריגר, הגרינס והחזון איש,

לא לפנינו, אלא אחרינו. יום אחרי, שמונה עשרה שעות אחרינו,

כשהשמש תזרח,

אז יהיה י״ד ואז יצטרכו לברך את ברכת החמה.

מה יהיה הדין?

ההלכה היא.

ספק ברכות לעכם.

אי אפשר לברך, לא יום לפנינו ולא יום אחרינו.

על כל יום בפני עצמו יש לך ספק.

ממילא, ספק ברכות לעכם.

יש שטענו וחשבו, אמרו,

כל מקום שיש לך מחלוקת,

תראה מה המנהג, לפי המנהג נוכל לנהוג ולעשות.

אבל מורנו חכם מציון כתב תשובה בנושא הזה בספר אור לציון חלק א',

והוא אומר שכאן לא שייך מנהג.

בזמנו היה מישהו ששאל אותו שאלה לגבי שבת שם,

והרב ביקש מאיתנו, אמר לנו,

אני יודע, מכיר את המחלוקת,

אבל אין לי מספיק ספרים של הנושא.

אם אתם יכולים, ביקש מהתלמידים שנביא לו ספרים.

אז הבאנו לו את כל הספרים שמעוסקים בדבר,

ואחרי זה, אחרי יומיים, הרב שלח לו תשובה.

אמר לו, זה נשאר ספק.

מה תגיד? אבל הם נוהגים שש שעות לפנינו הם עושים את השבת.

המנהג הזה הוא מנהג מאוחר. אמרנו פעמים רבות את הכלל שאמרו חקרי לב ושמיכה לחיים.

מנהג יש לו תוקף

כשהמנהג הזה קדמו. זה מנהג מאוחר מאוד.

הרי לא היו בכלל יהודים בזמנו של החקרי לב,

אלא התחילו לבוא היהודים רק בתרשע ע״ו לפני 95 שנים.

ממילא כל מה שנהגו זה מנהג מאוחר מאוד.

על המנהג הזה לא תוכל לבסס ולומר במקום מנהג לא אמורים ספק ברכות להקל.

נצטרך עדיין לספק לומר להם שלא יברכו,

אלא אם כן יגידו בהרהור שם השם,

או יגידו בהיברך דוד, יקדימו בהיברך דוד פעמיים באהבה גם לפנינו וגם לאחרינו.

אבל שיברכו ברכה בשם המלכות ביום אחד מהם,

אין לנו את הכוח לבוא ולעשות כערה.

חכם מן ציון, כשענה תשובה לאותו האדם,

הוא הוסיף לו עוד משפט.

המקומות האלה שאתה נמצא שמה,

ראוי שיהודי ירא שמים לא יהיה שם,

תברח משם.

גם אדם שצריך בשביל הפרנסה, בשביל הביזנס, להגיע לשם,

הרב היה מייעץ לו,

תיסע ביום ראשון,

תחזור לכאן יום חמישי, אל תישאר שמה בשבת.

הבעיה היא לא רק לגבי מלאכה.

אתה אומר, לגבי עשיית מלאכה,

אל תעשה מספק יומיים. בסדר, פתרת את הבעיה עם האדם הזה, ברוך השם, בחור ישיבה,

אין לו בינם הכי עבודה, זה קל.

אבל מה יעשו האנשים האלה למצוות תפילה, קידוש והבדלה?

מתי הם יגידו, תפילת ערבית אתה קידשת?

אם שש שעות לפנינו,

לפי דעת הגריז והחזוניש,

זה ברכה לבטלה, עדיין זה לא שבת, זה שישי.

צריכים לומר, אתה חונן. מי שאומר ביום שישי, במקום אתה חונן, אומר, אתה קידשת, ברכה לבטלה.

אם הוא ייקח, יעשה קידוש, זה עדיין לא שבת, זה יהיה ברכה לבטלה.

אותה בעיה יש גם לגבי ההבדלה.

אותה בעיה יש גם לגבי קריאת התורה.

אתה לא יכול לקרוא בתורה, לקרוא הפטרה ביום שישי, אלא רק ביום שבת.

אתה לא יודע, זה שישי, זה שבת, זה ראשון.

יש לך על היומיים האלה סימני שאלה.

איך יהודי יוכל לשרוד שם?

איך יוכל לנהוג לעשות את המצוות?

לגבי תפילין, נו, נגיד לו, שנניח תפילין יומיים בלי ברכה,

ויעשה תנאי.

אם זה יום שבת, יהיה ככמיה בעלמא.

אם זה לא יום שבת, יהיה לשם מצוות תפילין,

אז נניח תפילין בלי ברכה יומיים.

בזה אתה עוד מוצא פתרון.

אבל לגבי ההבדלה, אין שום עצה.

מתי עשית ההבדלה? יגיד, בהרהור שם.

אי אפשר לחיות ככה כל החיים,

להרהר את הברכות האלה,

להגיד פעמיים תפילה.

להרהר את התפילה הראשונה אתה קידשת,

להרהר את התפילה השנייה אתה חונן.

איזה מין חיים אלה שאדם לא יוכל לקיים את המצוות?

יגיע ראש השנה,

מתי האדם הזה יתקע בשופר? יום לפנינו? יום אחרינו?

כל הדברים האלה מסבכים את האדם,

ולכן כדי שהאדם לא יגיע לספק ברכות, לא יגיע לידי אובדן,

ספק אובדן של חלק מהמצוות,

ולכן לא כדאי שאדם יישאר שמה בשב״ם.

כל יהודי שגר שם באותם המקומות,

תגיד לו,

יפה שעה אחת קודם,

שלא יהיה שם בשבתות,

המקום של היהודים פה,

במקומות האלה, ולא שם,

כדי שחלילה וחס לא יפסיד חלק מהמצוות.

יכול להיות שלגבי קידוש יש לנו פתרון.

תגיד לו,

שיקדש בהרהור שם על תנאי בליל שבת.

יגיע יום שבת,

חצי שעה לפני השקיעה, פלג המנחה,

ואז יקדש, יעשה קידוש על היין עם שם השם.

למה?

הרי מצוות הקידוש לא רק בלילה, בליל שבת, אלא גם ביום. נמשך כל היום זמנה.

ואז, אם זה חצי שעה לפני השקיעה, הוא יכול להגיד כך.

אם זה היום יום שבת, הנה עכשיו אני אומר את הקידוש.

גם אם תאמר שזה יום שישי,

חצי שעה לפני השקיעה זה פלג המנחה,

אפשר להקדים פלג המנחה, לומר קידוש.

טוב, את הקידוש מצאנו איזו תחבולה לעשות.

עם ההבדלה אין לך תחבולות כאלה.

מה תעשה עם מצוות קריאת המגילה?

מתי יקראו את המגילה? יום לפנינו?

יום אחרינו?

שעה ואז מתי יצומו? לפנינו? לאחרינו?

כל השנה כולה זה כאב ראש גדול, ולכן אמרנו,

יהודי רשמים מקומו לא יכירנו שם.

תגיד לכל אותם היהודים שיבואו להתנחל רק פה,

פה ישיב קרבתיה,

כדי לא להיכנס למחלוקת האמורה.

לענייננו נחזור ברכת החמה,

יומיים, יום אחרי יום, יגידו את ברכת החמה,

אבל בלי שם שמיים,

אלא יערעו שם השם,

או שיקלימו את ויברף דמים.

זו ההנהגה למעשה לאותם אנשים. מי שנתקע שם בדיעבד,

שואל אותך, יש טלפון, הוא שואל אותך, מה אני עושה?

תענה לו תשובה דרך הטלפון, זה מה שניתן לעשות.

אין כאן פסיקה לכאן או לכאן,

אלא הדבר נשאר בגדר ספק,

ספק דרה את הלחומה, ספק דרה בנה לכולה,

ואם הספק שלנו הוא בענייני ברכות,

אז כמו שאמרנו, חזרנו אל הכנעל,

ספק ברכות לעקרן.

תודה רבה,

וכל המצוות של חבר הכנסת דרך ארץ יום אני חושב להחזור איש את רציאתו שמתי התפשטה השבת,

היא הביאה מישראל לכל העולם.

כן. אבל לגבי בריאת העולם שקדוש ברוך הוא ברדת מאוד,

זה מציאות, שפה היה בוקר ושם היה שש שעות אחרי,

זו מציאות.

מי אמר לך,

אתה היית בבריאת העולם וראית את המציאות בהונג קונג,

שכך וכך היה, אתה מדבר כאילו אתה מספר איך היה ברגע של בריאת העולם,

אתה אומר בביטחון עצמי,

על זה המחלוקת.

היא גופה המחלוקת איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.

העולם היה צוהו ובוהו, נכון,

אבן שתייה ממנה רושתת העולם.

מהיום הראשון עד היום השישי שנבראו השמים והארץ,

התחיל כל עולם הבריאה מכאן,

ולאט-אט תתפשט.

אז יכול להיות שמונה עשרה שעות עדיין היה תור בבואו שם,

רק אחרי שמונה עשרה שעות מה שנברא כאן נברא גם שם.

כך היה התהליך, כך יצא לפי החזון איש.

אבל לפי החולקים לא.

ברגע שנהיה ויאמש חושך, שש שעות לפנינו, זה נקרא שבת.

בבת אחת השבת נעשתה בכל העולם,

ולא נעשתה בהדרגה לפי הזריחה והשקיעה של אותם המקומות,

אלא ברגע שעם ישראל קיבל את השבת בסיני,

המקומות האלה, כולם בבת אחת, כולל גם שם.

זה הוויכוח, וכמו שאמרתי,

הוויכוח הוא נתון לפרשנות של אותם הראשונים שנראו בדבר הזה בדרך אגב.

בזמנם עדיין אף אחד, לא היה בעולם אף יהודי שגר שם.

אפילו אחי עטר עשר רמזו את זה הראשונים, הכוזרי,

רבי יהודה הלוי,

או רבנו זרחייה הלוי, הרמב״ם,

וממנו הפוסקים מנסים לדייק,

והוויכוח בהסבר אותם הפוסקים הוא לא דבר קל שאנחנו נוכל להחליט

זה צודק או זה צודק. גדולי העולם דנו בדבר וקשה דנו להחליט. תראה בספר עוד ציון חלק א', שם הרב ליבי בקצרה מסביר את המחלוקת יפה,

ולמסקנה, כמו שאמרנו, נשאר הדבר בגדר ספק. לענייננו כאן אנחנו נצטרך לומר ספק ברכות להקריאה.

הרב הגיע.

אני אחזר הלאה.

מרן מסיים עוד דוגמה, עוד דבר,

אבל על הדוגמה האחרונה של מרן,

בזה אנחנו לא מברכים. וכן מברך, שרואה לבנה בטהרתה כוכבים במשמרתם,

מזלות בעיטם.

גם על זה מרן אומר שמברכים,

אבל בזה העולם לא נוהגים לברך. תראו בשערי תשובה על המקום,

שאומר שלא נהגו בזה לברך,

וכך המסקנה שב ואל תעשה.

על ברכת החמה כן, על זה לא.

חברות כבוד הרב, יעלה ויבוא.