כבוד תלמידי חכמים בזמן הזה – ברכת "שחלק מחכמתו", קדימה בתורה, פטור ממסים והספד במועד לאור פסיקת מרן

- - - לא מוגה! - - - 

אני קורא הלאה, דברי מרן, סימן רכד סעיף ו.

הגמרא שם במנחות כו,

הגמרא אומרת,

הרועה חכמי ישראל מברך בשם מלכות מלך העולם שחלק מחוכמתו ליראיו.

אלה דברי הגמרא וכך פוסק מרן בשולחן ערוך.

על הסעיף הקודם אין מחלוקת.

אמרנו, אם יש שם בארץ-ישראל 600,000,

אני בדיקו לאלמא, מברך חכם ארזין.

פה, על הסעיף הזה, יש מחלוקת בדבר.

הוויכוח הוא האם גם על החכמים שלנו ניתן גם לברך או לא.

בזה יש לנו מחלוקת ומרן דעתו שיש תלמידי חכמים גם בזמן הזה,

כי יפתח בדורו, כי שמואל בדורו. זו הסברה של מרן.

מחלוקת לא רק פה,

אלא מחלוקת שמצעפת לעוד הרבה מקומות אחרים.

כאן אחת הדוגמאות שאנחנו רואים בעניין זה, המחלוקת הזו,

כמו שאמרתי, מרן, גם בשאלות ותשובות אבקת אורחי וגם בשולחן ערוך במקומות רבים,

מרן סובב שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה.

תראה,

התורה מצווה אותנו בחומש ויקרא פרשת קדושים.

פני שיבה תקום והדרתה פני זקן. פני זקן לא תריקום, זה קנה חוכמה.

כך הגמרא מסבירה בקידושין ל״ב,

ולכן יש עלינו חובה לעמוד לפני תלמיד חכם,

אפילו אם התלמיד חכם הזה יניק וחכים, צעיר מאוד לימים,

הזקן שלו כולו שחור כפי חם.

אפילו, אחי, חייבים, יש מצווה, לעמוד לפניו.

לפי הצפנת פענח זה לא דאורייתא דאלא דרבנן,

בגלל שכאן, היום, בזמן הזה, אין לנו חכמים סמוכים.

אבל רוב הפוסקים לא אמרו ככה.

בדברי הראשונים, הרשב״א ושאר הפוסקים, משמע שגם היום, בזמן הזה,

יש את החובה מדאורייתא.

מרן פסק לנו את ההלכה הזו ביורד יעש, סימנו, יש מ״ד שיש מצוות עשה לעמוד בפני תלמיד חכם, כמו שאמרנו, אפילו אם הוא צעיר,

גם ביניק וחכים.

ולא רק את הכבוד לעמוד בפני החכם,

אלא למעלה בסימן קל״ה למדנו,

כשאין כהן בבית-הכנסת,

אם זה בשני וחמישי או בשבת,

יש מצווה לתת לחכם עליית ראשון.

תודה.

נכון הדבר שלכתחילה נותנים לכהן מפני דרכי שלום?

כשאין לך כהן, אין שום שאלה.

יש עלינו חובה לכבד את התורה.

כבוד התורה הוא לתת לאותו החכם עליית ראשון.

התפללתי שנים רבות,

יחד עם הורנו החכם מן ציון, היינו מתפללים להתכנס את חב״ד שם, ברחוב חנה.

והאשכנזים והגבאים שם ידעו מי זה חכם מן ציון, את אוהב את ערכו.

אם לא היה כהן, מייד הם היו מכבדים את החכם,

הוא היה עולה ראשון,

וזו החובה של כולנו,

לכבד את התורה ולומדיה.

הכבוד לא רק מס שפתיים, אלא בפועל לתת לו עליית ראשון.

מקום שני שאחרי זה,

סימן ראש א',

מחר יהיה סיום מסכת מנחות,

גומרים מסכת מנחות בכל העולם, אלה שלומדים דף יומי.

בדרך כלל עושים גם סיום מסכת.

אחרי שלמדו שלושה חודשים וחצי 110 דפים,

אחרי זה מגיע להם סיום.

גמרו את הסעודה,

יש להם כוס ברכת המזון על כוס יין. למי ייתנו את כוס היין?

מי יברך?

שוב, מרן כותב בראש א', נותנים לתלמיד חכם שהוא יברך על כוס ברכת המזון.

גם שם אתה רואה שיש תלמיד חכם גם בזמן הזה. גם פה אצלנו משמע שהברכה שחלק מחוכמתו לרעיו לא רק בימים ההם, אלא גם בזמן הזה.

עוד מקום אתה רואה את ההלכה הזו לקמאן בסימן ש״נט שם מרן מצטט את דברי הגמרא במסכת שבת ק״נט.

והגמרא אומרת שם,

יש שתי דוגמאות שלכל אדם אסור,

לתלמיד חכם מותר.

דוגמה ראשונה,

אסור לאדם לנסוע בסירה ביום שבא אפילו אם הנהג של הסירה הוא גוי.

למה גזירה שמה יעשה חבית של שייטים?

אבל הגמרא מביאה שם דוגמה שהחכם הזה היה הולך בשעה אחת,

יושן בסירה של הגוי.

אני רוצה לשאול, אני עייף, נכנס לסירה, ישן,

אחר כך היה בא נהג הגוי,

מסיע את הסירה לצד השני של החידקר,

עד שהיה מגיע לצד השני היה מתעורר והיה הולך לדרכו.

הגמרא אומרת שההרמה הזאת שהוא הולך לישון שם,

הרמה לאותו צרבה מרבנן, הדבר מותר.

אדם רגיל שמי יעשה חבית של שייטים,

וכאן החכם הזה אנחנו יודעים שהוא לא יזלזל ולא יעשה חבית של שייטים ולכן הדבר מותר.

דוגמה שנייה,

יש לו חור בחבית היין, היין מתחיל להישפך.

אומר אותו החכם,

יש לי כאן שום, איפה אני אצמיע את השום?

לוקח את השום ודוחף אותו בחור של החבית,

ועל-ידי זה היין יותר לא נשפך.

יש כאן איסור דה רבנן שמא יעבוד לידי תיקון כלא,

אפילו על חישוב.

כאן לא מדובר באדם פשוט שמא יבוא לזלזל ויעבור על איסור דה רייטא,

מדובר כאן על תלמיד חכם. שתי הדוגמאות האלה הגמרא התירה לתלמיד חכם.

שוב מחלוקת,

האם זה היה תלמידי חכמים שהיו פעם,

בזמנם, בימים ההם, ולא בזמן הזה, או גם בזמן הזה.

דעת מרן בבית-יוסף סימן ש״ט שגם בזמן הזה.

הרמב״ם לא כתב את הדוגמה הזאת, גם מרן לא כתב את הדוגמה הזאת בשולחן ערוך, כי הדבר לא מצוי. אין לנו היום את הדוגמאות האלה ולכן מרן השמיט.

אבל בבית-הסימן דעת מרן שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה בדוגמאות הללו.

כך גם בסימן הלכות חול המועד תקמ״ז כתוב שם אסור להספיד בחול המועד ראש חודש, חנוכה ופורים חוץ יוצא מן הכלל אין מועד בפני תלמיד חכם. תלמיד חכם שנפטר בשעה

מספידים אותו.

גם שם יש מחלוקת.

שוב מרן סובב שיש דין תמיד חכם גם בזמן הזה.

כך פסקו גדולי חכמי הספרדים, שולחן גבוה ושאר הפוסקים.

כך העידו שמארש פרימו הספיד את הגאון רבי יהודה קובו, מארי קובו,

למרות שזה היה הימים שאסור להספיד בהם,

כי כאן זה העניין של כבוד התורה,

ולכן אין מועד בפני תמיד חכם.

מרן פסק את זה פעמיים באהבה,

גם לתקנז וגם תרעס סעיף ג' הלכות חנוכה, גם שם מרן פסק שמספידים חכם בפניו.

מי שזוכר, לפני 18 שנים הגאון הוא ביוסף עדס,

הלוויה שלו היתה בלילה שענא רבה, היו שם גדולי הדור והספידו אותו.

אנחנו פוסקים שיש.

זה לא מוסכם.

לפי דברי רבי יעקב היל והשולחן גבוה,

המגן אברהם שם בסימן תקנז אומר שאין

היום דין תמיד חכם ועל זה דן על שולחן גבוה, מביא את המגן אברהם. הוא אומר שהמנהג שלנו כדעת מרן. אבל האשכנזים נוהגים כדברי רבי יעקב היל, שאומר שאין דין תמיד חכם בזמן הזה,

כמו שאמרנו בשם הגמרא בשבת קב, אם ראשונים כמלאכים ואנו כבני אדם ואנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בני היו.

ולכן האשכנזים לא מספידים.

היה לפני עשרים שנה לוויה של הגאון רבי משה פיינשטיין.

הביאו אותו לירושלים, את הארון, יום טו באדר.

היו שם גדולי הדור, הרב וירווח והרב אלישיב.

שאלו אותם, נו, נגיד הספידו לו? הם אמרו שכן,

וכך היה, הספידו.

והם נימקו ואמרו,

כל המחלוקת, כל הוויכוח הוא על רבנים פחות מזה.

אבל הוא היה גדול הדור,

ועל גדול הדור אין ספק,

גם הם מודים, גם רבי יעקב וייל והמגן אברהם מודים שכן צריך לעשות, שכן צריך להספיד, וכך היה, הספידו אותו באותו מקום. הלוויה יצאה בזמנו ממחנה-יהודה,

בישיבת עץ-חיים. כמו שאמרנו, בזה בגדול הדור אין את המחלוקת.

מחלוקת היא על רבנים פחות מזה.

איך נקרא להם בסלן שלנו?

זה לא מהליגה הלאומית, ליגה א', ליגה ב', עליהם יש סימני שאלה.

אבל אחד הענק הזה, עליו אין את המחלוקת.

גם במקומות אחרים, גם שם יש לנו חלק מהדברים, מחלוקות.

וכמו שאמרנו, מרן פסק, גם באבקת רוכב וגם בשולחן ארוך,

שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה.

בעירו דעה סימן, רמ״ג סעיף ב',

שם מרן כתב,

שאסור לקחת מס מתלמיד חכם.

אלה דברי הגמרא במסכת דבר בתרא ז',

וכך מרן פוסק, להלכה ולמעשה.

והגמרא מסבירה, אספרם מכל ירבום,

כדי שהים לא יציף, הקדוש-ברוך-הוא ברא הרבה חול מסביב לים,

הוא הסכר הטבעי שעוצר את הים.

גם התלמידי חכמים, הם מגינים על עם ישראל בכוח תורתם.

הגמרא ממשיכה, הביאה את הפסוק השני שנאמר בשיר השירים.

אני חומה ושדק המגדלות.

אני חומה זו תורה, ושדק המגדלות אלו תלמידי חכמים.

הגמרא ממחישה את הדברים.

היתה גזירה של הכסר על אנשי טבריה לשלם כך וכך מס.

פסק רבנו הקדוש,

רק עמי ארצות ישלמו.

אלה בני הישיבה הפטורים.

עמי ארצות לא הסכימו.

מה, הם ישלמו כפול גם על עצמם וגם על בני הישיבה?

ולכן הם איימו על רבנו הקדוש.

אם תשאיר כך את פסק ההלכה, אם לא תשנה,

אנחנו נברח.

אם נברח, הכסף יישאר המס רק על בני הישיבה.

רבנו הקדוש לא נבהל מהם. בסדר, תברחו.

בהתחלה ברחו כולם, היה רק אחד כובץ.

הוא כנראה אלי אין המקום לאן ללכת.

והוא אמר, איך אני אשלם לבד? אם אני אשלם אני לא אוכל.

לא היה לו ברירה. גם הוא ברח.

ברגע שהוא עזב את העיר, הגיעה ההודעה מהקיסר שבוטל המס.

אמר להם רבנו הקדוש, אתם רואים,

אין פורענות בעל העולם אלא בשביל עמי הארץ. זה היה נפקא מינה, גם היום.

אתה משלם היום מס.

מה עושים בכסף הזה של המס?

קונים לזה צוללות, ספינות טילים, מטוסים, טילים. זהו, הכסף הולך לביטחון כדי לשמור על עם ישראל פה.

כאן, החכם הזה שלומד תורה,

התורה הגונם הגנב הצולם הצלעה. לא רק על עצמו,

הוא שומר על כל עם ישראל.

הנשק הזה אולי יצליח, אולי לא יצליח.

התורה של החכם בוודאי תצליח.

ולכן החכם פטור מלשלם מס.

היה בזמנו, בימים ההם, לפני 60 שנה, עיריית בני-ברק פטרה את החכמים מלשלם ארנונה.

והיו משלמים מס.

עד שקפץ עליהם רוגזו של היועץ המשפטי של משרד הפנים,

היועץ המשפטי אמר להם,

זה לא חוקי,

ולכן הם שינו,

והיום הם לוקחים כסף גם מהחכמים.

לא רק שהם בבני-ברק אלא גם ראשי ערים אחרים,

דתיים, חרדים, לוקחים מס בבני-ברק, בביתר, בקריית-ספר, בעמנואל,

בטלסטון, כל המקומות האלה לצערנו עוברים על דברי מרן.

בדרך כלל מרן מנסח את הדברים בקצרה. מותר, אסור, טהור, טמא, מרן לא מעריך.

יוצא מן הכלל מקום אחד ויחיד שמרן לא רק כותב את ההלכה,

מרן מקלל גם קללות נמרצות את אלה שלוקחים מס מהחכמים.

אני מאוד פוחד,

אני חושש על אותם ראשי ערים,

יש להם אוטו יפה, יש להם משכורת יפה,

ואני פוחד מהדברים שכתב מרן באבקת רוחן. ולכן, אדם שרוצה לרוץ לתפקיד הזה,

שייקח לתשומת לבו את הבעיה הזו,

אם כדאי להיכנס ראש בריא לביתה חולה בדברים הללו.

מחר עוד נמשיך בדבר הזה, יש לנו עוד הרבה דוגמאות שיש דין תמיד חכם בזמן הזה,

נדבר עוד מחר בהרחבה. רבי חנניה בן-הקשה אומר,