ברכות הנהנין למעשה: סדר הקדימה, ספק ברכות וכיצד להמנע ממחלוקת במוצרי זמננו

 

- - - לא מוגה! - - - 

בלי שם.

הגמרא במסכת ברכות בדף לט, הגמרא מספרת שם

שני תלמידים היו לומדים לפני בר כפרה.

בר כפרה היה תלמידו של רבנו הקדוש,

כמו שהגמרא מספרת בכתובות קג.

הביאו להם כרוב ופרגיות.

פרגיות זה עוף קטן,

והבשר של העוף הזה רך מאוד וטעי מאוד.

אחד התלמידים לקח

מהפרגיות וברכשה הכול.

החבר שלו לגלג עליו.

יש לך כרוב שברכתו בורא פני האדמה,

והברכה שהוא בירך, שהכול על הפרגיות.

אדמה ושהכול,

קודם כל אדמה.

והמורה, בר כפרה, כעס על שניהם.

זה שמלגלג,

גם אם אתה צודק,

תוכיח אותו, תסביר לו בלשון יפה.

למה אתה מלגלג עליו? למה אתה צוחק עליו?

אחר כך הוא כעס גם על השני.

למה לא היה לו דרך ארץ? אם חוכמה אין כאן, זקנה אין כאן?

מה זה, הוא לוקח את הפרגיות מיד, כאילו מימיו לרעה בשר?

איך אומרים בערבית, ווחש?

והגמרא מסיימת,

שניהם לא הוציאו שנתם.

בגלל החוסר דרך ארץ

שנהגו לפני בר כפרה, לכן שניהם הלכו לעולמי.

מכל מקום,

להלכה,

מי צדק?

אותו האדם שלגלג,

שסבר שצריך קודם כל לברך בורא פרי אדמה, הוא שצדק.

מרן כותב לנו את ההלכה הזו בסימן רשיוד א', סעיף ג'.

הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ,

לדבר שברכתו שהכול בורא פרי העץ קודמת,

שהיא חשובה,

שאינה פותרת אלא דבר אחד,

וכן בורא פרי האדמה, ושהכול בורא פרי האדמה קודמת.

זאת אומרת, כשאנחנו באים לשבח את השם,

אתה צריך לשבח בדבר שהוא יותר טוב,

הברכה יותר מעולה,

שהכול פותר את הכול.

כל דבר די יוצא מן הכלל,

אם זה לחם,

יין,

צומח, לא צומח,

שהכול פותר את הכול.

היא ברכה מאוד כוללת.

אדמה, רק מה שצומח.

אם יברך על הביצה, בורא פרי האדמה, בוודאי לא יצא.

יברך על הבשר, בורא פרי האדמה,

לא יצא.

אלא רק דבר שהוא צומח. זה יותר מפורט.

ולכן,

יש חשיבות יותר לברכות הללו,

ולכן, לעולם, כשיש לו לאדם הזה גם המוציא, מזנות,

עץ,

אדמה,

כולם.

כל הדברים האלה קודמים לברכת שהכול,

שהכול באחרונה.

אתמול הבאנו דוגמה גם לברכת הריח.

תודה.

הבאנו את הדוגמה לברכת הריח שכתב

החיי אדם,

המשנה ברורה, כפחים ושאר האחרונים, לכמן בסימן רטז.

יש לו הנותן ריח טוב בפירות, או עצב בשמים,

ויש לו גם ניני בשמים.

ניני בשמים גם היא ברכה כוללת.

ולכן, תשאיר אותה תמיד בסוף.

קודם כל, תברך הנותן ריח טוב בפירות, תברך את הברכות האחרות,

ולעולם תשאיר באחרונה את ברכת בורא מני בשמים, שהיא דומה לשעה הכול.

אלה הדברים גם כאן וגם שם.

וכתבו התוספות.

גם אם האדם הזה אוהב מאוד את הפרגיות,

ברכת שהכול היא חביבה עליו מאוד,

אף על פי כן יקדים את ברכת בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה,

כמו שאמרנו, שהכול בסוף.

אפילו שזה חביב עליו, החביב לא ישנה את הסדר. הסדר לעולם צריך להיות שקודם עץ או אדמה,

ואחרון אחרון זו ברכת שהכול.

אלה דברי התוספות, המרדכי ושאר הפוסקים, וככה הלכה למעשה אין חולק בדבר.

רבנו יוסף חיים, בספר רב-פעלים,

מביא לנו דוגמאות יוצאות מן הכלל,

שייתכן ונצטרך להקדים את ברכת שהכול נהיה בדברו.

כגון

יש לפניי סוכריות,

פעם מברכים על הסוכריות שהכול נהיה בדברו,

ויש לי גם בננה,

יש לי גם דברים שברכתם בורא פירי האדמה.

אומר הרב,

תקדים קודם כל שהכול,

ואחר כך את הבננה.

למה?

הרי קראנו הרגע,

קודם אדמה, אחר כך שהכול. מה, אתה חולק על הגמרא?

מסביר הרב ואומר.

הרב מתחיל בדברי הראשונים.

הראשונים דנו.

מה מברכים על הסוכר ועל הסוכריות?

יש לנו מחלוקת.

האם יברכו על זה בורא פרי האדמה או שהכול?

איך עושים סוכר? איך עושים סוכריות?

זורעים את הסלק סוכר בשביל,

על מנת לעשות מזה סוכר.

אתה שוקף אותו היטב,

אחרי השטיפה אתה מניח אותו בתוך

סיר ענק,

דוד ענק,

ושולקים אותו שם עד שהוא נמס,

כולו נימוח והכול נעשה סוכר.

הסלק סוכר לא ראוי לנו לאכילה.

אם יש שביתה בבית חרושת לסוכר,

אנחנו לא נוכל לאכול דמי הסלק סוכר, נותנים אותו לפרות, לבהמות.

אבל זורעים אותו בשביל לעשות מזה סוכר.

ולכן,

חלק מהפוסקים אומרים, תברך על זה בואי פרי האדמה.

זורעים על מנת כן, תברך עליו את הברכה הראויה לו.

זה העיקר.

החלקים אומרים, המילה בורא פרי לא מתאימה.

זה נימוח כולו, כשיש לך גוש מהפרי כן.

אם כולו נמס נעשה כמו דייסה,

איך אפשר לברך על זה בורא פרי?

ולכן, המסקנה היא שיברך על זה את הברכה הראויה לו,

היינו שהכל נהיה בדברו.

זה הוויכוח.

להלכה,

יש לנו מחלוקת אם האדמה הוא שהכול.

מה המסקנה? ספק ברכות לקט.

מי ספק? אנחנו מברכים על הסוכריות או על הסוכר,

שהכול נהיה בדברו.

אומר רבנו יוסף חיים,

אם האדם הזה קודם כל יברך על הבננה, בורא פרי האדמה,

לא יוכל לברך על הסוכריה או שהכול.

מה שאמרנו לברך על סוכריות שהכול,

לא פסקנו מכוח ודאי, מכוח ספק.

כאן יהיה לך ספק הפוך.

אולי ההלכה שעל הסוכריות מברכים בורא פרי האדמה.

אם כך, הוא אמר לפני עשר שניות,

הוא אמר בורא פרי האדמה וטעם מהבננה.

אז זה אדמה וזה אדמה, אחד פטר את השני.

מה אני עושה כדי לעקוף את המחלוקת?

אכן, הרב אומר,

קודם כל תברך על הסוכריות שהכול נהיה בדברו ותמצוץ.

אחרי זה תברך על הבננה ובורא פרי האדמה ותאכל.

יש לנו הרבה דוגמאות, הרבה מחלוקות בענייני ברכות, ובכולם שייך את המהלך הזה של רבנו יוסף חיים,

שכדבריו כך כתבו הרבה מגדולי האחרונים.

דוגמה נוספת

יש אפנאי,

תפוז ושוקולד.

ואני רוצה לאכול את שניהם.

שואל אדם שלא למד את רפאלים,

מה הסדר?

הוא אומר לך, הכול עם העץ ואחר כך שהכול.

השוקולד שהכול, ובסוף, אחרון אחרון חביב.

שוב, גם כאן.

מה מברכים על שוקולד?

זה לא דבר פשוט שברכתו שהכול.

יש מחלוקת.

יש אומרים

שברכת השוקולד בורק פרי העץ, או אדמה,

יש חולקים שאומרים שהכול.

הראשונים לא דנו על השוקולד

כי עץ השוקו היה וגדל באמריקה

ורק אחרי שגילו את אמריקה

התחילו לעשות גם את השוקולד

שוקולטי בלשון הפוסקים וכן הלאה

ולכן רק האחרונים דיברו בזה, שילת יעבה עץ הגאון חידה ועוד

והמסקנה

המסקנה, אנחנו פחדים

אולי

כיוון שזה מרוסק לגמרי,

אתה מרסק את אותם פולי הקקאו לגמרי, לכן אנחנו אומרים שהכול.

אבל אל תתעלם מזה,

הרבה מגדולי הפוסקים הלכו כדעת אדני פז

שמברכים על זה,

בורא פרי העץ,

אתה נוטע את מטעי השוקו שביל לעשות שוקולד.

זה העיקר, בשביל זה נוטעים את זה.

מה, מישהו אוכל את פולי השוקו כמו שהם? לא.

ולכן, אם אתה הולך לפי אותה הדעה

שעל השוקולד צריך לברך ברכת לעץ,

כשהוא מברך על התפוז העץ, הוא פתח גם את השוקולד.

כאן אני אומר, ספק ברכות לעגל, הפוך.

מי אמר שמברכים על השוקולד שהכול?

אולי העץ.

ואם זה העץ,

התפוז העץ והשוקולד העץ, פתחת את זה.

בספר מנחת שלמה של הגאון הרב אוירבך בחלק א',

יש לו שאלה,

מה מברכים על השוקולד?

שורה אחרונה, בורא פרי העץ.

ושם בתוך התשובה הוא כותב

תמהני על אחינו בני ישראל הספרדים.

הם הולכים כל דבר כדעת מרן.

הוא מפרש את דברי מרן בסימנים רב רד שצריך לברך על דברים כאלה בורא פרי העץ.

ולכן, למה הם מברכים שהכול? זו הקושייה שלו.

כשלמדנו למעלה, סימן רד, הסברנו בהרחבה את המחלוקת,

יש מפרשים בדעת מרן אחרת.

ולכן, מנהג העולם,

ספרדים, אשכנזים, תימנים, כולם מברכים על השוקולד שהכול נהיה בדברו,

אבל הגענו למסקנה שהכול,

לא מכוח ודאי,

לא היה לך בזה פסיקה של הרמב״ם, של השולחן ערוך,

של אותם גדולי הפוסקים.

זה לא מנהג מלפני אלף שנה,

שמברכים עליו שהכול, שהגעתי למסקנה בצורה ודאית.

אין, מכוח ספק, אתה אומר, יותר טוב להגיד שהכול.

אבל כאן יהיה לך הפוך.

אולי ברכתו העץ

וממילא,

אם יקדים לברך על הקלמנטינה או על תפוז העץ,

אולי הוא פוטר את השוקולד.

ולכן, גם בזה תאמר לכתחילה

שהכול נהיה בדברו על השוקולד, ותטעון קצת.

ואחר כך תברך בבית ריעץ על הקלמנטינה או התפוז.

גם כאן,

לא יחול הכלל שלמדנו עתה בסעיף ג',

אלא כאן נצטרך לשנות את הסדר.

דוגמה נוספת.

יש לאדם הזה תפוז וגם כוס קפה.

יש אנשים שאוהבים הרבה את הקפה,

זה מרכז להם את המחשבה, נותן להם ריכוז טוב.

אז הוא רוצה לברך קודם כל על התפוז, ורק ליעץ,

ואחר כך שהכול נהיה בדברו על הקפה.

תגידו, לא, הפוך.

תגידו, מה הפוך?

הנה, קראנו הרגע המרן. מה, אתה חולק על מרן? איך הוא יקשה עליך?

גם פה.

תלך מההתחלה.

מה מברכים על כוס קפה?

זה לא פשוט.

גם בזה יש מחלוקת.

על דעת מה נוטעים את אותם מטעי הקפה.

מישהו לוקח את פולי הקפה ואוכל אותם?

נוטעים את העצים האלה בשביל לעשות כוס קפה.

ולכן,

הרבה פוסקים אומרים,

כמו שהכתב אדנה פז,

תברך על זה,

על הכוס קפה, בורא פרי העץ.

יש אומרים אדמה,

בהלכה.

אנחנו לא פוסקים כך.

אנחנו הולכים כדעת הגאון חידה, כי באנו רעותיו.

הוא אומר, 95 אחוז זה מים.

אני צמא, אני רוצה לשתות. במקום שאני אשתה מים קרים מהברל,

אז הקפה הוא טעים, הוא טוב, אני מברך על הקפה.

אז מספק אמרנו, ספק ברכות להקל, שהכול.

לא אמרנו, מכוח ודאי.

ולכן,

אם הוא יקדים ויברך קודם כל על התפוס או אקלמנטין העץ,

הוא לא יוכל לברך אחר כך על הכוס קפה.

אולי ההלכה כאדני פז, אולי צריך לברך על זה בורא פרי העץ.

זה עץ וזה עץ, אולי פתר.

כל השאלה הזו על הקפה לא כתובה בראשונים.

לא תמצא, לא ברמב״ם, לא בשולחן ערוך, אף אחד לא כתב.

למה?

למה הם לא כתבו? למה הם לא דנו?

הסיבה היא פשוטה.

לא היה גדל המטעים של הקפה, לא היו גדלים בחצי הכדור שלנו.

כל זה היה באמריקה.

כשגילו את אמריקה ראו את האינדיאנים שותים קפה ומעשנים נרגילה.

ומשם אפיצם השם. משם למדו גם בחצי הכדור שלנו.

ולכן כל זה, כל הפוסקים התחילו לדון על הנושא של הקפה.

כאן, או לגבי שבת,

אם יש בישול אחר קלייה,

או לגבי בישול הגויים. כל הדיונים האלה אחרונים. שם לא תמצא אף אחד מהראשונים שמדבר.

אבל לענייננו,

מה שפסקנו על הקפה שהכול,

לא אמרנו את זה מכוח ודאי.

אלא הדבר נשאר ספק, ומספק אמרנו שהכול.

אם יש לך ספק, אולי זה העץ.

אם תברך קודם על התפוז או הקלמנטינה,

אולי פתרת בזה גם את הקפה.

ולכן גם כאן כדאי לשנות, כדאי להפוך את הסדר.

שר התפוזים ישראל, לא כדאי שאומרים משהו שעשו?

אם הוא ברך שהכול הוא ברך מאחורי המתנתונים.

ואז הוא ברך להם. אם הוא ברך שהיה יוצאת ברכה, באמת הכול.

אם היה ודאי כך, או קרוב לוודאי כך, כן. אבל יש מחלוקת. אז הוא עושה כביש עוקף מחלוקת, ולכן אין לו בעיה. כשהוא מקדים,

כדי לעקוף את המחלוקת,

יש לו היתר בדבר.

דוגמה נוספת, לדר.

המילה לדר היא לא בעברית.

אלא היא מילה ביידיש.

התרגום של המילה אור ביידיש מתרגמים לדר.

בערבית קוראים ללדר עמר דין.

אתה פותח ספר ברכת יוסף של הגאון רבי יוסף ידיד,

הוא דן מה מברכים על הלדר,

הוא לא כותב לדר.

הוא היה חלבי, הוא כותב עמר דין, וכן הלאה.

אז אם אתה פותח ספרי השאלות והתשובות שלנו,

תבין מה זה עמר דין.

אם אתה פותח את השאלות והתשובות של האשכנזים, שם כתוב לדר.

מה מברכים על זה?

החומר גלם של הלדר הוא עשוי מ...

מישמיש, קצת תאנים,

זה החומר גלם. מרסקים אותם אתם,

מרתיחים, שוטחים אותם,

והיקרא שמו לדר.

מה מברכים על זה?

אם אתה לוקח את החומר גלם,

זה פירות העץ, בורא פירי העץ.

או שנאמר לא,

הכל מרוסק.

איך אתה יכול להגיד את המילה פרי?

הכל התרסק.

זאת ועוד. לא רק התרסק.

ברכת יוסף של הגאון רבי יוסף ידיד אומר,

יש כאן טרטל לגרעותה.

גם התרסק וגם השתנה שמו.

האם אתה קורא לזה מישמיש?

אתה קורא לזה לדר? אף אחד לא קורא לזה מישמיש.

ולכן המסקנה היא שהכל נהיה בדברו.

אבל,

אם יש לי קלמנטינה ולדר,

ואני רוצה לאכול את שניהם.

שוב, אם אתה לוקח על הקלמנטינה בורא פרי העץ קודם ואחר כך תבוא על הלדר,

אסור לך לברך שהכול על הלדר.

למה?

אולי הלדר ברכתו בורא פרי העץ,

כיוון שחומר גלם שלו עשוי מפרי העץ.

אם כן,

זה נפתר ממה שאמרת קודם על הקלמנטינה בורא פרי העץ.

כך גם ממרח תמרים.

למדנו למעלה ברשת ד' הסברנו בהרחבה את המחלוקת. האם

ממרח תמרים שזה מרוסק לגמרי יברך העץ או שהכול?

מי ספק שהכול.

אבל אם בירכת על הקלמנטינה,

איך תוכל אחרי זה לחזור ולברך שהכול נהיה בדברו עד הממרח תמרים?

מה שאנחנו אומרים שהכול,

כי אנחנו פוחדים מספק ברכה,

ולכן אנחנו אומרים, מספק תגיד שהכול.

אבל כאן אתה צריך לומר הפוך.

אולי הממרח תמרים ברכתו העץ.

פתרת בזה גם את הממרח תמרים וכן כל כיוצא בהם

אדם שלקח תפוזים, סחט

יש לי כאן כוס מיץ תפוזים לפני דקה זה היה תפוז ועכשיו זה מיץ

מה מברכים על זה?

מחלוקת

לפי דעת הראוון ורעביה

כשיברך על זה בורא פרי העץ

הרי לפני כמה שניות זה היה תפוז

לכן היה עץ ונשאר עץ,

מה שסחטת אותו במקסר לא קרה כלום ולכן לפי דעתם העץ.

רוב הפוסקים חולקים ולהלכה

מברכים על מיץ תפוזים טבעי כזה שהכל נהיה בדברו.

שוב,

אם אני מברך קודם כל על התפוז

בורא פרי העץ ואחר כך אני רוצה לשלוט את המיץ

והוא בא כעת

לברך על זה שהכל

לפי דעת הראוויה והרמוון

הברכה שלו היא ברכה לבטלה.

לפי דעתם צריך לברך על המיץ הזה, העץ.

אז אמרת רגע העץ, מה אתה חוזר עוד הפעם להגיד עוד ברכה?

ולכן גם פה אין לו רשות ללכת לפי הסדר.

הסדר שאמרנו עץ אדמה ואחר כך שהכל,

כל זה כשהברכה שהכל מכוח ודאי.

כאן מה שאנחנו אומרים

בורא פרי העץ ושהכל,

אז שהכל הזה הוא שנוי במחלוקת. כל זה מיץ תפוזים אמיתי.

אבל אם האדם הזה הלך לשוק

וקנה בקבוק מיץ אשכוליות, מיץ תפוזים,

כל זה דבר שהוא ודאי שהכל,

אחרי שברך על הקלמנטינה העץ,

יחזור ויברך שהכל על המיץ תפוזים.

למה הרגע אמרת שהרעבן ורעביה אומרים, נברך על זה העץ?

הם אמרו לברך העץ,

אם אתה סוחט,

סחטת הרגע את התפוז במו ידך.

אבל מה שיש לנו בשוק, מה שנותנים לנו בשוק מיץ תפוזים,

שם יש 95% מים ותמציות,

יש שם תרכיז,

אולי 5%,

אולי 4%,

על זה אין מחלוקת.

גם הרעבן ורעביה יגידו שזה ודאי שהכל נהיה בדברו.

ולכן פה אין מחלוקת.

כאן, אם ברכת העץ על הקלמנטינה ואחר כך אתה רוצה לשתות מהמיץ תפוזים של השוק,

אפילו אם יש שם איזה סטיקר יפה.

על הסטיקר יש שם צורה של תפוז, איזה יופי האדם חושב בשעה שהוא שותה,

עכשיו הוא שותה את המיץ תפוז.

לא מיניה, אולי מקצתיה.

ולכן, כאן אין חשש ברכה לבטלה.

תלך לפי הסדר, קודם העץ ואחר כך שהכל.

אותו דבר, גם מיץ השקוליות.

האדם מסתכל על הסטיקר, רואה איזה אשקולית יפה, כל כך יפה המראה, המראה, אבל הכל זה כאילו.

יש הרבה דברים במדינה שלנו, הכל כאילו, גם זה אחד מהם.

גם שם יש רק 95% מהמים, התמציות,

ויש שם תרכיז של אשקוליות.

גם שם.

ודאי שהברכה היא שהכל נהיה בדברו.

כאן זה כבר לא ספק, כאן אין מחלוקת.

ולכן, כאן אין לך מה לפחד.

תאמר קודם כל העץ או האדמה, ובסוף שהכול.

על מה אנחנו מסופקים, פוחדים?

על מיץ תפוזים אמיתי.

יש היום בשוק,

מוכרים מיץ תפוזים בקרטונים,

ושם כתוב שזה 100%. אולי נשמע 2% של חומר משמר או דבר אחר,

אבל 90% וכמה אחוזים זה מיץ תפוזים.

אבל כגון זה גם יהיה לנו את הספק,

ובזה אמרנו להקדים,

אבל מה שאין כן, מה שיש לך בבקבוקים,

מיץ תפוזים או מיץ אשקוליות וכיוצא בהם,

שם אין לנו מה להסתפק, שם אין מה לחשוש, ולכן נקדים קודם כל בורא פרי העץ,

ואחר כך יחזור ויברך שהכל נהיה בדברו.

דיברנו למעלה על הריבה.

אדם קנה פירות ועשה מהם בתוך ביתו ריבה.

והריבה הזו, בשעה שהוא בישל, הכל נמוח.

שום מחלוקת, יברך העץ או שהכל, מי ספק, אנחנו מברכים על הריבה שהכל.

גם שם.

יש לך ספק,

אם תברך קודם על אקלמנטין העץ,

ואחר כך הוא לוקח בכפית ואוכל מהפירות האלה,

גם כאן יש את הבעיה, יש את הספק,

ולכן אסור לו לבוא ולברך העץ, ואחר כך עוד פעם שהכל נהיה בדברו.

אבל

הריבה שלנו,

אתה הולך וקונה כעת ריבה בשוק.

כתוב על זה הכשר הבדל, זה כשר, זה טוב,

על זה אין לך מה לפחד.

תברך העץ על אקלמנטינה,

ואחר כך

אתה רוצה לאכול מהריבה, זה טעים לך?

תיקח בכפית, תברך שהכל ותאכל.

תגיד, למה?

מה ישנה?

שוב, הריבה שאנחנו קונים, הריבה הזולה,

היא לא עשויה מרסק של פירות כמו שאתה חושב.

גם על הצנצנת, גם שם יש סטיקר יפה מאוד.

כותבים לך ריבה של דובדבנים, ריבה של מישמיש,

ויש לך את המישמיש מצויר על הסטיקר,

איך אומרים בערבית? בוקרב אל מישמיש?

כל זה שקר וחזר.

יש שם הרבה סוכר, יש שם הרבה גלוקוזה,

יש שם צבע המאכל, תמציות שיהיה כאילו אתה תרגיש את הטעם, תחשוב שאתה אוכל משהו מהמישמיש.

אולי יש שם איזה תרכיז של 3-4% ולכן שם על הריבה הזו אין לנו מה להסתפק.

בוודאי שאין הברכה של העץ, אף אחד לא יגיד לך,

שום פוסק לא יגיד לך שהריבה הזו בורא פרי עץ.

על ריבה כזו שאין ממנה אלא משהו מעט מאוד מהתרכיז,

בוודאי שהברכה היא איננה העץ, אלא שהכול.

ולכן,

אם הוא מברך קודם על הקלמנטינה,

העץ והאכל,

ואחר כך הוא רוצה לקחת בה כפית ולאכול מהריבה,

אין לו שום בעיה,

יחזור ויברך על זה את ברכת שהכל נהיה בדברו.

על מה תהיה הבעיה?

כמו שתיארתי,

יש אנשים שבביתם בבית הוא לוקח ועושה את הריבה,

אם זה מאתרוג או דברים אחרים,

שם יש את המחלוקת.

יש גם סוג ריבה שנמכרת בשוק,

ואתה רואה שם פלחים של הפרי.

לא מרוסק לגמרי, גם על זה יש את הוויכוח והמסקנה.

תיקח מהפרי שבתוך הריבה, תברך העץ ותפתור את הכול.

אבל הריבה של ימינו, הריבה הזולה הזו,

אין עליה ספק שם. בוודאי שהברכה היא שהכל נהיה בדברו.

שוקולד נמרחה.

אני לא יודע איך עשוי החומר גלם.

אם נאמר שיש 51% מהשוקו,

אז עוד פעם, כמו השוקולד גם פה, תהיה לך מחלוקת.

העץ הוא שהכול,

ואם יברך על הקלמנטינה קודם העץ,

לא יוכל לברך על השוקולד נמרחה.

אבל אני לא יודע ממה זה עשוי.

יכול להיות שגם השוקולד נמרחה,

גם פה יש אולי כאילו,

עוקרים לזה שוקולד נמרחה. קוראים.

אבל יכול להיות שיש שם הרבה גלוקוזה, הרבה דברים אחרים.

צריך שמישהו יהיה אחד מהג'מאעה, אחד מהחברים שיעבוד שם בבית החרושן,

ויבוא ויגלה לנו את כל הסודות.

לפעמים האדם הזה לוקח בורקס,

ויש שם גם נקניק.

אז מה הוא עושה?

הוא אומר לך, בורקס

זה קודם כל ארץ חיטה,

שבעת המינים.

לברך על הבורקס מזונות.

אחר כך הוא לוקח את הנקניק,

לברך עליו שהכול נהיה בדברו.

ברכה לבטלה.

תגיד, למה ברכה לבטלה?

קראנו הרגע, האחרון-אחרון זה שהכול.

למה אתה אומר לי ברכה לבטלה?

תסביר לו.

הנקניק שלנו הוא 6% מהבשר או מהעוף,

השאר 94% קמח וכולי.

כל השאריות של כל הדברים שיש בעולם מגיעים לתחנה הסופית לשם,

ולכן גם הנקניקיות האלה או הנקניק,

הברכה הראשונה שלהן בורא מיני מזונות.

אם הוא אכל כזית ונשאר בחיים,

יברך על המחיה ועל הכלכלה ועל תנועת השדה.

תגיד לך, מה על המחיה? זה בשר.

זה לא בשר, זה כאילו הם שמים הרבה פפריקה.

הפפריקה יש לה צבע אדום,

וגם אתה לא מרגיש את הטעם, אתה לא יודע מה אתה אוכל, אתה מרגיש הרבה פפריקה בפה.

יודעים לעבוד על האנשים, ולכן

הנקניק הזול ברכתו מזונות.

אז אם הוא בירך על הבורקס מזונות,

הוא כבר פתר את הנקניק. מה אתה חוזר עוד הפעם להגיד שהכול? זה ברכה לבטלה.

אבל,

אם זה נקניק יקר,

יש נקניק פסטרמה של חזה עוף,

ובדרך כלל לנקניק הזה מוכרים 50 שקל קילו, 60 שקל קילו.

שם יכול להיות 60% זה מהעוף,

שם הברכה היא שהכול.

גם אם בירכתי קודם על הבורקס,

בירכתי קודם על דבר שברכתו מזונות,

אבל זה ודאי ברכתו שהכול.

זה לחוד וזה לחוד,

אין לו קשור, אין לי שום קשר בין זה לזה.

אבל

הנקניק הזול שאתה קונה, קילו בעשרה שקלים.

מי ימכור לך עוף בעשרה שקלים?

וגם הם עובדים שם בבית חרושת, נותנים משכורת לעובדים.

מה אתה חושב? הם מחלקים עוף בחילה?

ולכן צריך להיזהר לא לברך ברכות למתנה.

את הסיפור הזה, מה קורה בבתי חרושת לנקניק,

שמענו מהמשגיח כשרות שהוא גם מנקר,

הוא שסיפר לנו את זה. הרבי דוד עמאר,

חלק מהחברים מכירים אותו,

והוא סיפר לנו, אמר, סך הכול שישה אחוז זה הכול. ולכן,

שם אסור לך לברך אחרי זה בורא מיני מזונות, שהכול פעמיים.

למה תברך פעמיים?

עמדת מזונות על העוגה על הבורקס, פתחת גם את הנקניק,

כי שניהם אותה הברכה,

שניהם מזונות,

וכן כיוצא בזה.

עולם התעשייה שלנו היום הוא השתכלל מאוד,

ולא תמיד הם מוכנים לגלות לך את סודות המקצוע.

לך תשאל אותם, תכתוב מכתב לבית החרושת לנקניק, תגיד להם כמה אחוז אתם שמים.

מה אם יכתבו לך, 94% אנחנו שמים כך וכך?

מי יגלה לך, אף אחד לא יספר לך את הדברים האלה?

אבל המשגיח כשרות,

המשגיח הרבה פעמים הוא אדם ישר ונאמן,

הוא לא פחד,

הוא אומר לך את האמת, תשמע, הברכה שלו היא בורא מיני מזונות. כך גם אדם שאוכל פלאפל בלי לחם,

הלך לחנות, קנה פלאפל,

הוא אוהב לאכול את זה להנאתו.

בירך על הבורקס מזונות,

אחר כך רוצה לאכול את הפלאפל.

מה מברכים על פלאפל? שהכול.

אז הוא אומר לך שהכול, ברכה האחרונה יישאו למסעיהם.

הוא אחרון אחרון.

לא, לא נכון.

תגיד לו,

על הפלאפל של השוק מברכים בורא מיני מזונות.

למה מזונות? אתה לוקח חומוס,

אתה טוחן את החומוס, עושה פלאפל.

איך הגעת למזונות?

או שהכול לא אדמה.

תגיד לי, האדמה אני מבין, שהכול אני מבין.

איך הגעת למזונות? כך הוא מקשה עליך, כושה גדולה.

תגיד לו, את האמת, איך עושים את הפלאפל?

בדרך כלל בתי קפה, המסעדות שלנו,

הם זהירים מאוד באיסור בל תשחית.

לא זורקים שום דבר לזבל.

זה איסור דאורייתא בל תשחית.

ולכן, מה הם עושים?

ב-11 בלילה אנשים הלכו,

אוספים את כל שאריות האוכל לפח.

יש להם פח גדול.

שאריות, אם זה דגים,

אם זה לחם או כל הדברים האחרים,

אוספים את הכול, מכניסים את זה למיקסר,

טוחנים את הכול ביחד,

ומהתערובת הזו למחרת עושים את הפלאפל.

אז אם לקחת לחם,

טחנת אותו וטיגנת אותו, מה הברכה עליו?

מזונות. מזונות?

מה פתאום לברך עליו שהכול?

וכן על זה הדרך.

ולכן, אם בירכת מזונות על הבורקס,

איך תחזור ותברך עוד הפעם על הפלאפל שהכול?

אם זה היה עשוי מחומוס, אני מסכים איתך.

אם זה לא עשוי מחומוס, לא.

ולכן,

אם אשתך בבית רוצה לעשות לך פלאפל,

לקחה חוס, בדקה אותו מהתולעים,

טחנה עשתה לך פלאפל,

שם הברכה, אני מסכים,

שהכול.

שם בוודאי זה לא מזונות.

לפעמים אם תשים קצת קמח או קצת פירורי לחם כדי להדביק,

זה 15%,

זה לא ישנה את הברכה.

אינה ואמנה שתברך על הפלאפל הזה בורא מיני מזונות.

אבל בשוק, שם לא עושים דבר כזה.

מה, הוא יפשוט רגל? כך הוא שואל אותך בלשון שאלה.

הוא צריך פרנסה.

איך מתפרנסים בשיטה הזו?

שלפיד אז לא נותנים אותנו. חסיד צדק, הם לא מרידים אותם כל פעם. טוב, אתה משער השערה.

לא פוסקים הלכות על פי השערות.

אנה תואיל בטובך,

תלך ותעבוד.

תגיד להם,

אני צריך פרנסה, תלך תעבוד יומיים באותן המסעדות,

באותם המקומות,

ותעבוד בעיקר חצר בלילה. תעבוד, תראה מה הם עושים בסוף הערב,

תראה ממה עושים את הפלאפל. אתה רוצה עוד ראייה?

אם אשתך עושה לך פלאפל בבית,

אחרי הטיגון הצבע של הפלאפל צהוב,

כמו החומוס.

למה הצבע של הפלאפל שלהם שחור, חומקה?

איך זה? מה, הם שמו צבע מאכל?

לא.

הלחם, כשאתה מטגן אותו,

נהיה חום כהה שחור.

זהו, זה הצבע.

לפי הצבע אתה כבר קולט מה יהיה שם.

אם כך,

אם יש שם 51% לחם שטיגנו אותו,

טחנו וטיגנו אותו,

יש איזה פוסק בעולם שיגיד לך לברך על זה שהכול?

ובוודאי, הלחם הזה שטיגנת,

הברכה היא בורא מיני מזונות. הרגע אמרת על הבורקס מזונות,

מה אתה חוזר עוד הפעם לברך על זה? שניהם אותו דבר.

כמו שמענו בנקנין, גם בפלאפל אותו דבר.

אז אם יהיה איזה צדיק בסדום,

אם יהיה איזה בעל חנות אחד שלא שם לחם,

הוא עושה את הפלאפל רק מחומוס.

אם יעשה אותו האדם כמו שאשתך עושה, בסדר, אני אקבל את הדברים.

אבל אני מדבר על המציאות,

בתוך עמי אנוכי יושב.

המציאות וכל המקומות האלה עושים את הדבר הזה, ולכן,

אם הכל היה בהכשר הבדץ.

יש שם לחנות הזו הכשר הבדץ.

וראית במו עיניך שמי שזורק את כדורי הפלאפל לשמן, זה היה גוי.

אל תגיד לי שזה בשולי גויים.

דבר שלא עולה על שולחן מלכים,

אין בו בשולי גויים.

מישהו יעז לתת למלך

את הפלאפל הזה?

יש בו השמר רחם מהריח,

ודאי שמהשאריות האלה.

אף אחד לא ייתן, זה לא עולה על שולחן מלכים.

אין שום מה, ואמנה, לאסור דבר כזה מצד בשולי גויים.

ולכן, אם יש שם הכשר בדץ,

אל תבוא בביקורת, אל תבוא בטענות על הבדץ, תגיד להם,

אני ראיתי את הסיני, ראיתי את הרומני שעשה.

זה מותר מלך התחילה.

לענייננו, לנושא של הברכה,

הברכה היא בורא מיני מזלות.

וכן כזה בזה. כל דבר ודבר שאדם קונה,

צריך לחקור ולדרוש ממה זה עשוי.

אם אתה לא יודע, תנסה לשאול את המשגיח.

בדרך כלל בעלי בתי החרושת,

אף אחד מהם לא יגלה לך את הסודות האלה.

אחר כך אתה תעשה גם בית חרושת, תתחרה איתם.

המשגיח, אם הוא אדם בן תורה,

מבין בענייני ההלכה,

הוא יגיד לך את האמת. ולכן, זו העצה, הייעוצה, בלכתחילה. עוד דוגמה נוספת.

אני לוקח בננה.

אני מברך על הבננה, בורא פרי האדמה.

אני לוקח אננס.

הברכה, בורא פרי האדמה.

פפאיה, בורא פרי האדמה.

במה דברים אמורים? שאתה לוקח את הפרי.

אבל אם איננו לוקח את הפרי, אלא היום בשוק מוכרים לנו פפאיה מסוכרת.

דובדבן מסוכר.

מה הברכה עליהם?

שהכול נהיה בדברו.

ולמה? תגיד, למה שהכול?

זה פפאיה. פפאיה זה דבר שהוא צומח.

איך הגעת לאישי הכול?

כל הדברים האלה הם לא תוצרת הארץ.

אם ישלחו לך את זה באונייה מדרום אמריקה עד פה,

חודש שלם באונייה, הכול יתקלקל, הכול יהיה מעפן.

מה הם עושים?

הם שורים את זה בחומצה שנקראת SO2. על ידי החומצה הזו אין בו שום טעם.

ולכן,

כל זה היה בהווה כאן מסוכר, ולכן הברכה שלו היא שהכול.

תודה רבה.

תודה רבה.