מצוות צריכות כוונה - חלק לא' | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, שמעון בן נדרה, אורה,

רפואה שלמה בנפש ובגוף.

השם יתברך יסיר ממנו את המחלה הארורה,

וגם החיסונים יתבטלו כעפר הארץ.

השם יסלקם מגופו ויתקעם אצל מי שהמציאו את החיסולים.

נהיה בריא ושלם, אמן.

מצוות צריכות כוונה.

חלק ל״א.

יש מצוות תמידיות.

אלה שלמדנו אתמול,

כל רגע אדם יכול לקיים אותם, וזוכה לקיים, שיוויתי אדוני לנגדי תמיד,

ובכל זמן ועת שיחשוב עליהם מקיים מצוות עשה,

ואין קץ למתן שכר המצוות.

אהבת השם, יראת השם, קידוש השם וכו', כל מה שלמדנו.

ובעניין מצוות הלבבות, כתב בספר דרך פיקודיך,

יש מצוות

שקיומן רק במחשבה,

כגון אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומבית עבדים,

שזו מצוות אמונה שאני מאמין בשם.

והן צריכות כוונה לצאת ידי חובת המצווה.

אז

כשאני מתבונן באמונת השם, אני מכוון לצאת

חובת מצוות אמונה.

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומבית עבדים, ואני מקיים את זה.

בספר מצוות הלבבות,

ורבי מרדכי לכטשטיין,

זכר צדיק ברכה,

שאלו אותו שאלה, מצוות הלבבות,

כגון שאדם אוהב את ישראל ואהבת לרעך כמוך,

או ששמח בחג,

האם צריך לכוון לשם מצוות עשה או לא?

תשובה.

נראה פשוט שצריך כוונה דווקא לשם מצווה?

כי ראינו, במה שיש במצווה יותר מעשה צריך יותר כוונה.

ובמסכת ראש השנה דף כף ראינו שכתוב זיכרון תרועה,

וגם מצווה שעל ידי אמירה אמור ממעשה,

ומצווה שעל ידי אכילה

אין צריך כוונה, כמו שכתבתי בחיבורים.

אמונה בשם,

להאמין במציאות האלוקים ובהשגחתו,

אז יכוון, כמו שאמרנו,

הריני מכוון לקיים מצוות אמונה בשם, כאשר ציווה השם.

זה אומר הביאור להלכה בסימן א',

פירושות תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח,

שהרי הוצאתיך מארץ מצרים.

אז זה היה בהשגחה לקחת עם.

210 שנה בעבדות.

להוציא אותם בתזמון,

שהשם אומר מראש, מתי זה יהיה?

זה בהשגחה.

וביציאת מצרים גם הוא הכה את הבכורות.

אז זה גם השגחה, ודאי.

כי איך מידת הדין מדקדקת לפגוע בכל בכור ובכור בדיוק, זה לא השגחה.

זה לא מי שיודע בדיוק מי בכור ומי לא בכור.

אז זה אמונת השם.

אחר כך יש לנו מצווה שלא להאמין בשום אלוהים זולתו,

וזה כולל גם לא להאמין בבני אדם.

הריני מכוון לקיים מצוות לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי כאשר ציווה השם.

אז כל פעם

אתה יכול לזה.

ואם יש לך נגיד ניסיון שאתה כאילו תלוי במישהו או משהו וזה,

ואתה אומר, לא יהיה לך אלוהים אחרים פניי, ואתה מכוון

שלא להאמין רק בשם ולא בזולתו,

פששש, אתה מקיים את המצווה

לעילא ולעילא.

ויש גם מצוות ייחוד השם,

להאמין שהשם אחד בלא שיתוף.

הריני מכוון לקיים מצוות ייחוד השם, כאשר ציווה השם, שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.

מסביר הביאו להלכה

שמע ישראל ודע כי אדוני שהיווה את הכל ברצונו

הוא אלוהינו פרטי, שמשגיח עלינו בפרטות בכל העולם.

הוא השם אחד שאין לו שום שיתוף.

הוא לא צריך עזר ועזרה ועזרים ועוזרים וכולי וכולי, הכל הוא עוזר.

יש מצווה שהיא אהבת השם,

איי איי איי לאהוב את השם על כל הטובות, על כל הברואים,

על כל הנפלאות,

על כל העולם הנפלא,

על כל מה שבו.

אז כשאדם מהרהר באהבת השם,

הריני מכוון לקיים מצוות אהבת השם כאשר ציווה השם,

שנאמר ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

וכתב החרדים פרק ט' עוד ה',

בהבאת דברי הרמב״ם,

ביסודי התורה, פרק ב' על החבל.

והאך

הוא הדרך לאהבתו ליראתו.

איך אני יכול לאהוב כביכול מה שאני לא רואה? אנחנו רגילים לאהוב דבר שאנחנו רואים, חשים פיזית וזה ופה ושם.

איך אני אוהב אותו?

אומר הרמב״ם, בשעה שהתבונן האדם

במעשיו

וברואיו הנפלאים והגדולים,

נראה מהם חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ.

מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר

ומתאווה תאווה גדולה לדע את השם הגדול.

כמו שאמר דוד מלכנו, תהילים מב״ג,

צמאה נפשי לאלוהים, לאל חי.

וכשמחשב בדברים האלו עצמם,

מיד הוא נרתע לאחורה וירא,

ויפחד,

וידע שהוא בריאה קטנה, שפלה אפלה עומדת

בדעת מעוטה לפני תמים דעות.

כמו שאמר דוד מלכנו בתהילים ח', ד'

כי יראה שמיך מעשה צבעותיך,

היי, היי,

מה אנוש?

כי תזכרנו.

מה אנחנו?

איזה קוסמוס, איזה, מה הולך, מה הולך,

והיחסים בין לבין,

והשמירה, ועונות השנה והמרחבים האינסופיים,

וכל התוכן שיש בעולם לא יאומן כי יסופר.

אז אתה רואה שאתה אפילו לא גרגיר חול.

כלום.

אפס אפסים מוחלט.

אתה זוכה לעמוד לפני ה' ולשבח אותו ולהודות לו, וזהו, איך, איך? בלי הפסקה צריך.

בלי הפסקה.

עוד כתב הרמב״ם,

אלקוט תשובה פרק י' הלכה ג'.

וכיצד הוא האהבה הראויה

שיאהב את השם אהבה גדולה, יתרה, עזה מאוד,

עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם תמיד.

כאילו חולך חולת האהבה,

חולי של אהבה, שאין דעתו פנויה,

מאהבת אותה אישה.

והוא שוגה בה תמיד. שוגה זה חושב בה תמיד.

בין בשוכבו ובין בקומו.

בין שעה שהוא אוכל ושותה.

אבל יותר מזה תהיה אהבת השם בלב אוהביו,

שוגים בה תמיד. חושבים עליו תמיד.

כמו שציוונו בכל לבבך ובכל נפשך.

והוא שאמר שלמה מלכנו, דרך משל, כי חולת אהבה אני.

כנסת ישראל אומרת לקדוש ברוך הוא, כי חולת אהבה אני.

כל שיר השירים זה משל לעניין זה.

אז זאת אומרת, כולם מבינים מה זה כשהם אוהבים אישה,

אז הם חושבים עליה כל הזמן וכולי.

לא, לא, לא, לא, לא זחה מדעתם.

אהבת השם צריכה להיות עוד יותר לעין ארוך.

יש נשים שאהבו בהתחלה ואתגרשו, ויש כאלה שרצחו אותם גם מרוב אהבה שהייתה בהתחלה.

אז השם ירחם, זה לא אהבה אמיתית,

אבל השם שרק מטיב ומעניק והכול. רגע, רגע בחיים שאתה בן חורין, רגע בחיים שאתה נושם, רגע בחיים שאתה רואה וכולי,

על כל רגע ורגע.

כל הנשמה תהלליה הללויה בלי סוף, על כל נשימה ונשימה.

כשיסתמו את האף למישהו, אז הוא יראה מה זה נשימה ונשימה.

כשאדם טובע במים ואין לו אוויר,

הוא יודע אחר כך מה זה כל נשימה ונשימה.

כשאדם יש לו אסתמה, הוא יודע מה זה כל נשימה ונשימה. אדם שיש לו ברונחית,

הוא יודע מה זה כל...

אדם שיש לו דלקת רואה אותו, מה זה? כל נשימה הוא נשימה.

עוד מצווה, יראת השם.

צריך שתהיה יראת השם על פניו תמיד,

תמיד, את אדוני אלוהיך תירם.

מבאר הביאור הלכה בסימן א',

דיבור המתחיל הוא,

מצווה זו,

מי שבה דבר עבירה לידו,

היה להעיל רוחו ולתת אל ליבו באותו הפרק

שהקדוש ברוך הוא משגיא בכל מעשה בני אדם,

אף אם יהיו במחשך מעשיהם,

וישיב להם נקם

לפי רוע המעשה,

כדכתיב, אם יסתר איש במסתרים,

בעני לא הראינו נאום אדוני.

אז לכן את השם אלוקיך תיראה.

זאת אומרת,

בזמן שבה דבר עבירה לידו חייב להעיל רוחו והוא מקיים את המצווה,

את השם אלוקיך תיראה,

ולתת את ליבו שהשם מסתכל עליך עכשיו,

עכשיו, עכשיו, עכשיו,

הכל מצולם, מתועד,

אתה לא תוכל להתחמק,

ויראו לך את זה ביום הדין, השם מרחם.

אז מחויב אדם בכל עת לירות את השם,

ובפרט שהוא עומד במקום ניסיון,

מתגבר על יצרו ונזהר מן החטא.

בספר להורות נתן

לגאון רבי נתן גשטטנר,

זכר צדיק וברכה על התורה, פרשת עקב עוד ב',

מביא את דברי היראים בסימן תה',

על הפסוק את אדוני אלוהיך תירא,

אומר כך,

ומזה המקרא למדנו,

יהיה אדם מתעורר בהגיעו לדבר מצווה,

שבמחשבת הלב היא היראה,

דתניא,

ויראת מאלוהיך.

זה בבבא מציען נח.

דבר המסור ללב,

נאמר בו ויראת.

וגדולה יראת השם,

שהרי אדם יכול לקיים אלף פעמים ביום,

שבכל שעה ורגע זוכר אדם את המצווה,

וחרד ליבו עליה לקיים

את אדוני אלוהיך תירא,

ומוסיף עוד הלהורות נתן,

מבואש לי ביראת השם, מלבד שיש מצווה,

שלא להוציא שם שמיים לבטלה,

יש גם מצווה שכאשר יגיע לדבר מצווה,

יהיה חרד ליבו עליה לקיימה.

אז בכל מצווה שאנחנו עושים, יש גם מצוות יראת השם.

להיות חרד, לקיים אותה.

ובכל רגע שממלא ליבו ביראת השם, ובעיקר בשעה שמתגבר על יצרו

מתוך יראת שמיים,

עליו לכוון לקיים מצוות יראת השם כאשר ציווה השם.

אז לפני שאומרים את ה-24 מצוות שיש בקדיש,

אפשר לכוון שאני מכוון

לקיים את המצוות

באהבת השם,

ביראת השם,

בשמחה גדולה, שזה גם מצווה,

ולעובדו בכל לבבכם, כמובן,

כי אנחנו מצווים לעבוד את השם,

ועוד מצווה נוספת, מהי?

בתלמוד תורה יש לנו, מכל הפסוקים האלה שאנחנו אומרים,

יש בזה גם תלמוד תורה.

יש עוד מצווה לא לתור אחרי הלב והעיניים.

כשאדם עומד בניסיון של הרהור עבירה,

ובכלל זה מחשבות זרות,

להפך התורה,

או שהוא הולך במקום שמזדמנים מראות אסורים,

עליו למנוע עצמו מכל ראייה אסורה ומכל מחשבה אסורה.

וגם,

כשנמנע מללכת אחרי תאוות העולם

ללא כוונה טובה,

הרי שהוא מקיים מצוות ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,

ועליו להרהר בליבו, הריני מכוון לקיים מצוות

ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, כאשר ציווה שם.

ובספר במדבר, בפסקה קטו,

מה זה אחרי לבבכם? זו מינות.

בלב עולות לפעמים מחשבות

שהן נחשבות מינות.

ומה זה אחרי עיניכם? זו זנות.

וכתב הביאור הלכה סימן א',

ובכלל אפיקורסות

הוא כל מחשבות זרות שהן הפך דעת התורה.

ובכלל זנות

הוא הרודף אחרי תאוות העולם

מבלי שום כוונה טובה.

כלומר, הוא לא עושה זאת

כדי לעמוד בריא

ויוכל להשתדל בעבודת בוראו,

רק להרבות תענוגים גדולים לנפשו.

אז זה נקרא זנות,

שהלב שלו זונה.

נמשך אחרי דברים שאין בהם תועלת

וכוונה טובה לקיום המצוות ולבריאותו.

אז גם בזה הוא עובר.

אז כשהוא מתאפק מזה,

הוא מכוון שהוא מקיים עכשיו מצווה

באחרי לבבכם,

באחרי עיניכם.

כי לפעמים התאווה מתחילה בעיניים כשרואים ככה איזה דברים,

אוכל ככה, משהו, משהו.

אז הרי אני מכוון לקיים מצוות ולא תתורו אחרי לבכם, אחרי עיניכם, כאשר ציווה השם.

יש עוד מצווה.

ולדבקה בו,

כשאדם מקיים את אחת מן המצוות התמידיות,

זה גם ניתן להוסיף לשני הקדיש,

ממילא הוא זוכה באותה שעה לקיים מצוות עשה נוספת.

ולדבקה בו,

שהיא מצוות עשה מן התורה,

להיות אדם דבוק תמיד במחשבתו בקדוש ברוך הוא.

ועליו לחשוב, הרי אני מכוון לקיים מצוות ולדבקה בו,

כאשר ציווה השם. אז בכל הכוונות שאנחנו מתכוונים,

אפשר להכניס אהבת השם, יראת השם, שמחה,

ולדבקה בו ולעובדו בכל לבבכם.

חמש מצוות

על כל מצוות שאנחנו מתכוונים.

אף פלא ופלא, אין גבול

להודות לקדוש ברוך הוא על כמה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות. תראו, אף אחד לא ידע להשתמש כל כך.

והביאו לי עכשיו

ספרון,

מי לקח אותו?

איפה תביאו לי?

שיש בו 175 כוונות בליל הסדר בפסח. תראה לי, נו.

לא, לא, לא.

טוב, לא חשוב, מישהו לקח אותו כנראה שמה.

שמה.

מהרב הומינר.

כן, יופי, תודה.

זה הספרון, מצוות בליל הסדר

להגאון רבי שמואל הומינר,

זכר צדיק וברכה, בעל לספר עבד המלך.

אז זה הספרון.

ואם מי שרוצה להשיג אותו,

אז בואו נראה אם יש פה פרטים.

כן, 052-716-5127. אפשר להשיג את זה, ויהיה פסח מיוחד עם 175 מצוות.

יא חביבי, יא חביבי.

אז אני רוצה להודות לשם יתברך ולקיים מצוות הודעה לשם.

הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גשם.

הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גשם.

ועוד מצווה אני רוצה לקיים באהבה, ביראה,

בשמחה, ולדבקה בו,

ולעובדו בכל לבבכם.

מצוות

שכירת השבת.

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת מקור,

עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת מקור,

עונג שבת.

עמק, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שבת.

עמק, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי,

שומרי, שומרי, שבת וקורא עונים,

שבת, תשמחו במלאכותך שומרי,

שומרי, שבת וקורא עונג, שבת.

עמק,

מקדשי, מקדשי, מקדשי, שבת.

אה, מקדשי, מקדשי,

מקדשי, שבת, ברוכים תהיו.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים.

רבי חנני, אומר למה שאומר,

עושה הקודש ברוך הוא עושה הקודש רואין,

ויכוח רבונם תורו ומסווד.

שנה אמור אדם אסלמה אנסטגו יגדיל תורו.