מצוות צריכות כוונה - חלק ה | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'כאשר ציוה השם' לכתבה על הספר - לחץ כאן)

פרק ב: תכלית קיום המצוות

א] יש לשאול: למה כוונה בעשיית המצות נחשבת לחלק בלתי נפרד מעשיית המצוה (א) שבלעדיה לא קיים את המצוה כראוי? 

וכדי להבין את זה צריך לדעת: מהו התכלית בקיום כל המצות שציונו הקב"ה.

ב] כתב הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' פרק נא' שתכלית כל העבודות כולם כקריאת התורה והתפילה ועשיית שאר המצוות לעזוב את ההתעסקות בעסקי העולם הזה ולהידבק בו יתעלה.

ג] וכן כתב המסילת ישרים פרק א': 'האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו'.

ד] העולה מזה שתכלית ושלימות האדם בעולם הזה היא רק הדבקות בו יתברך (ב) והיראה והאהבה לשמו וכדי להגיע לכך ניתנו המצות שעל ידם יצרף (ג) ויזכך האדם את גופו וכחותיו הגשמיים שרק אז יוכל להגיע לתכליתו שהיא הדבקות (ד) אם כן ברור שהכוונה בעשיית המצות היא עיקר בקיומם עד כדי כך שבלי הכוונה לא יוצא ידי חובתו כיון שחסר בתכלית המצוות שהיא דביקות בה'. (ה)

ה] כשיתבונן האדם בזה יעריך את ההזדמנות הגדולה וחשיבות המצוות ויזדרז לשמור ולקיים את כל המצוות עם כל פרטיהם ודקדוקיהם וביותר מזה ידקדק לעשותם בכוונה רצויה לעשות רצונו יתברך ולידבק בו, (ו) שרק המצוות הנעשות באופן זה פועלות בנפשו להביאה לתכלית הנרצית שהיא קרבת ה'. (ז)

ו] ועל ידי העבודה לשמה יזכה להתקדם ולהתעלות בעבודת ה' ולהרגיש קשר ושייכות עם בוראו ובזה הוא מאחד ומקשר את כל המצוות שעושה שלא תהא כל מצוה כדבר נפרד בפני עצמו אלא כולן קשורות לכוונה והמטרה לעשות רצון ה' ולידבק בו ועל ידי כך ביכולתן של המצוות הנעשות באופן כזה להשפיע עליו שיוכל להגיע לדבקות והרגשת קרבת ה'. (ח)

ז] נכון לנהוג כמובא בספר שפתי חיים (ט) שיחשוב בעת עשיית המצוה: 'שבזה אני מתקרב אל ה' על ידי השפעת הקדושה שאני זוכה בזה!'.

מקורות ועיונים:

(א) כתב הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל הליכות שלמה מועדים ראש השנה ויום הכפורים פרק שני אות כ' וזה לשונו: 'ודע דהכוונה בכל מצות התורה לצאת ידי חובה היא עיקר בעצם קיום מעשה המצוה ואין זה כתנאי צדדי אלא בלעדיה חשיב לגבי דידיה כאילו לא עשה מעשה המצוה דאי לאו הכי מי שתקע בשופר בלא כוונת מצוה איך מועיל מה שחוזר ותוקע?! הרי לכאורה היה לנו לחושבו כאילו בפעם השנית הוא רק מכוין ולא תוקע כיון שלמעשה כבר תקע בלי שום חסרון בעיקר קיום המצוה ואי אפשר כלל לומר: 'דבשתי הפעמים עשה מצוה' אלא שהראשונה בלא התנאי דכונה והשניה עם התנאי והרי זה דומה במקצת לנטל לולב ואחר כך נזדמן לו לולב יותר נאה דמעיקר הדין נטילת אותו לולב לאו כלום הוא כי אם חיבוב מצוה בלבד כאנשי ירושלים ולכן אית לן למנקט: שבלי כוונה אין זה רק חסרון בקיום חובתו! ומה שצריך לחזור ולעשות בכוונה הוא רק כדי לצאת גם ידי חובתו אלא חשיב לגמרי כאילו לא עשה כלל מצוה!! וכמו שכתב רש"י בעירובין צב' ד"ה תנא קמא ועיין גם בהקדמה לספר אגלי טל דמסיק נמי הכי: דלאו מצוה היא כלל.

(ב) כתב המסילת ישרים פרק א': 'השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך והוא מה שהיה דוד המלך אומר תהלים עג, כח: "ואני קרבת אלקים לי טוב" ואומר שם כז, ד: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי" וגו' כי רק זה הוא הטוב וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושוא נתעה אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה והיינו; שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות'.

וכתב שם עוד: 'והנה אחר שידענו זה נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו ויקר העבודה אשר בידינו כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי אשר בלעדם לא יושג כלל מעתה ודאי הוא שהדקדוק שידקדק על ענין המצות והעבודה מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם כי תולדתם נולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו'.

מדברי המסילת ישרים עולה, כי מה שבני אדם אינם מיקרים ומעריכים את מצוות ה' נובעת בעיקר שבדורות החיים בתפיסת מפגם הראשונים העריכו והוקירו את ערך עולם הבא כדבעי וממילא ייקרו גם כן את המצוות מאוד מאוד שהלא הן האמצעי המוביל אל התכלית הנכספת ואילו בדורות האחרונים הכירו פחות בערך בערכים יותר ודבקו הבא העולם מזוייפים של העולם הזה ולכן שוב לא בדורות כמו ה' מצוות את ייקרו הראשונים. (במסילה נעלה עמוד 77).

(ג) כן הוא במדרש בראשית רבה פרשה מד' סימן א': 'רב אמר: 'לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכי מה אכפת ליה להקדוש ברוך הוא למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן הערף?! הוי: לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות'.

 (ד) בספר ודבק לבנו פרק ג' כתב: 'הבריח התיכון של כל המצוות כולם ותכלית הכל הוא הדביקות בה' יתברך כמו שכתב בדרך ה' פרק ד' אות ו': 'שורש כל ענין העבודה הוא היות האדם פונה תמיד לבוראו' וכתב המסילת ישרים: 'ישתדל לידבק בו יתברך בכח המעשים שתולדותם זה הענין, והם הם המצוות'.

וכעין זה ביאר הצל"ח ברכות כח' על מה שהיו האמוראים מברכים זה את זה: 'עולמך תראה בחייך' כי עיקר עולם הבא הוא ההשגה בבורא והדביקות בו והזוכה בעולם הזה לעשות המצוה באהבה גמורה ובחשק נפלא הרי הוא מתדבק בשכינה בעולם הזה'.

ובדעת תבונות סימן כד' הוסיף עוד וזה לשונו: 'הנשמה אינה אלא "חלק אלוק ממעל" הנה אין תשוקתה ודאי אלא לשוב ולידבק במקורה ולהשיגה כטבע כל עלול החושק לעילתו ואין מנוחתה אלא כשתשיג את זה'.

וגם המהר"ל נתיבות עולם נתיב אהבה כתב: 'כל המצוות הם שיהיה לאדם הדביקות בו יתברך' וכן נמצא בסוף ספר הזכרון לריטב"א: 'בתורתינו הקדושה וכל האזהרות כל ואחרית תכלית הגמולות היה הדביקות בשם'.

 ועל פי דברים אלו האריך לעורר הגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שהאדם העובד ומעמל נפשו להשגת התכלית להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו בעולם הבא אין צריך ליתן עיקר מבטו על כמות המצוות אלא על איכותם פנימית היא עבודתו האם ושרשם ומקרבת אותו להקב"ה או לא וכמאמר הידוע: 'אחר כוונת הלב הן הן הדברים' דכמה שהקריב עצמו להקב"ה בעולם הזה כך יוכל להתקרב לשכינה לעתיד לבא.

עיין בספר אור יחזקאל אמונה עמודים לג-לה ועיין עוד בחלק המכתבים מכתב יד'.

 ורמז נאה לענין זה הביאו מהפסוק: "בכל דרכיך דעהו" שכידוע 'דעת' אינו המידע עצמו אלא החיבור והשייכות עם המידע כמו והאדם ידע את חוה דהיינו הרגשה וקירבה חושית בלב ולזה רומז הפסוק שעל ידי כל המצוות תבא לידי דעת ודביקות וחיבור עם הקב"ה.

ובספר בלבבי משכן אבנה חלק א' אות טז' כתב: 'יש פתגם ידוע: 'שמרוב עצים לא רואין את היער' והנה כל דבר בבריאה נועד לצורך רוחניות ונשתמש בפתגם הזה לעניננו לביאור צורת החיים דבקות בה' יתברך שמו יש תרי"ג (613) מצוות ועיקרם תלמוד תורה כמו שאמרו חז"ל: 'ותלמוד תורה כנגד כולם' והנה התרי"ג הם רק שורשים ופירות המצוות הם רבים עד למאד.

וידועים דברי הזוהר הקדוש: 'שהתרי"ג מצוות הם תרי"ג עיטין תרי"ג עצות לאדם' עצות למה? עצות כיצד ידבק האדם בקונו כלומר כל מהותם של המצוות הם אינם ענין עצמי אלא מפה מראה מקום מעט כיצד יגיע האדם לדבקות בקונו אם כן המצוה מורכבת מב' חלקים; מחלק המעשי שבה או דיבור וכדומה ונוסף על כך חלק התכלית של המצוה שהיא לקרב ולדבק את האדם לקונו. נמצא אם כן שמצד החלק המעשי של המצות הם רבים וזה העצים הרבים של היער עץ ועצה שורש אחד להם וזהו ענין עמוק מאוד ואין כאן מקום להאריך אולם מצד פנימיות הדברים כלומר מצד תכלית הדברים כל המצוות כוונה אחת להם קרבת ה' ודבקות בה'.