הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ - הקב"ה רוצה שנצעק אליו

- - - לא מוגה! - - - 

כשעם ישראל יצאו במצרים, מי שחרר אותם? הקדוש ברוך הוא.

מי עמד בראשם? משה רבנו.

מוביל אותם אל החופש, אל השחרור,

אל מתן תורה.

אבל הם מגיעים לשפת ים סוף.

והמצרים מאחורה,

הים לפניהם,

מימין ומשמאל, מדבר,

עקרבים ונחשים.

לאן הולכים?

מה רצה הקדוש ברוך הוא?

מה רצה?

שיצעקו אליו,

איי איי איי, כשהייתם במצרים,

וישמע את צעקתם.

או, לקח לכם 210 שנה לצעוק.

עד שצעקתם,

או, וישמע את צעקתם.

עכשיו אני אשחרר אתכם, אה, אתם קוראים לי?

או, אין עוד מלבדו, נכון? רק אני, בסדר, אם זה רק אני,

אני משחרר.

קודם סדרת

עשר המכות,

אחרי זה שחרור יפה וזה.

אבל אחרי שהשתחררתם, מה?

לא צריך יותר לצעוק, אנחנו בדרך החוצה.

לא, לא, לצעוק, עוד פעם לצעוק.

לדעת שצריכים את השם בכל מצב.

ואז נבקע הים, ככה זה הולך.

השמיעיני את קולך,

הראיני את מראייך, כי קולך ערב ומראיך נבא.

השם רוצה לשמוע, לשמוע.

אבל עם ישראל לא רוצה לשמוע.

קול דודי דופק.

פתחי לי אחותי בתשובה. פתחי לי את הלב בתשובה.

פתחי לי אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי.

אבל מה?

אנחנו לא מתייחסים.

פשטתי את כותנתי,

אככה אל בשינה.

איי איי איי.

רחצתי את רגליי, אככה תנפם.

אבא, אני כבר עם פיג'מה, אני הולך לישון.

כן?

טוב, נראה מתי תקומי.

אנחנו סוחבים כבר אלפיים שנה שהיינו יכולים להיות גאולים.

אלפיים שנה אחרונות בששת אלפים,

זה אימות משיח.

יכולנו כבר לגאול. אנחנו בסוף של הסוף.

אז גם עכשיו אין לנו את השכל להתאחד.

הרי מה מפריד בינינו לגאולה?

שנאת חינם.

אם לא הייתה שנאת חינם,

הכל היה בסדר.

אם כל אחד היה אכפת לו.

אם כל אחד היה עושה אלפית

ממה שעשתה רחל ללאה,

היינו נגאלים.

הרי בזכותה נגאל.

אז מה?

מה היא עשתה? ויתור.

על מה היא ויתרה?

על דבר שהיה מוצע לשניהם והיא ויתרה? לא, היא ויתרה על שלה,

ורק שלה.

ומה היא זכתה? למה שהאבות לא זכו במשה רבנו.

ויתור הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו. מידות טובות, התייחסות, דרך ארץ.

אחד לשני שתחיו יעזורו.

כשבאים ביחד לעשות דברים וזוכרים את השם, לא סומכים על כוחי ועוצם ידי?

לא סומכים.

למה לא סומכים?

יש לך מעצמה יותר חזקה במזרח התיכון?

מצבא הגנה לישראל?

אין.

צבא מיומן?

ודאי.

חיילים טובים, נפלאים, אינטליגנטים מאוד.

מה חסר?

כסף שפכו כמו ים,

תשע מיליארד.

כיפת ברזל יש, טכנולוגיה נפלאה, חדשנית, הכול יש.

אז רק לא יכולתם לגבור על אלף חמאסניקים.

כמו חולדות יצאו מהמנהרות.

שים מלכודות ותתפוס אותן.

לא צריך אפילו חיילים. תשים מלכודת וזהו.

אבל אין, אין. כשהאדם הוא פחדן, פחדן. מפחדים. פשוט מפחדים.

כי אם לא זה יעלה לנו במאות של אבדות, בעלבים.

איך אתה יכול להגיד כזה דבר?

אם אתה עם כל הצבא

קטשת אותם, קטשת אותם, לא נשארת ביתה עד העומד על תילו.

קטשת אותם והצלחת להרוג בקושי אלף.

והם לא התחבאו.

והם נלחמו.

אז אתה שנכנס עם הטנקים, בתוך הטנקים,

ועם מעיל רוח,

ועם מטרייה,

ועם הגביים,

ועם כל הכלים, ואתה מפחד.

אז מה נשאר?

אז מה נשאר?

אז אפשר לסמוך על כוחי ועוצם ידי?

ודאי שאי אפשר.

הם אמרו בעצמם שלישיית ביג שאי אפשר להכריע את הטרור.

ברגע שהם אמרו את זה, הפסידו.

הטרור שומע, מבסוט,

מתעצם, ממשיך.

יקריבו קורבנות החמאס?

אצלם זה דילול, כמו דילול עוברים.

מה הבעיה?

מה הבעיה? יש להם הרבה.

הם מייצרים הרבה שם, יותר מטילים.

מה הבעיה?

ואצלם הם כבר הרגילו את כולם שזה שהידים,

וזה טוב, ועולים ישר לגן עדן, ומחכה להם שם חוויות.

וחביבי,

למה שהוא לא יתאבד אפילו? למה לא? מה קרה?

מה יש לו פה בעזה?

רעב וחוסר וכלום.

שם הוא בטוח, גן עדן ישר עם נעלי בית, חלוק ומטייל.

זהו.

לא משנה אם יהיה לו שם ראש, רגליים, ידיים. אבל הוא מטייל, מה זה משנה?

אז אי אפשר לשמוח רבותיי, אי אפשר רק על אבינו שבשמיים. עד שלא נבין את זה ונצעק, אני מקווה שלא יהיה מאוחר מדי,

עד שלא נבין ונצעק באמת לשם ביחד בבתי כנסיות, בתי מדרשות והכול,

ביחד,

לא יעזור, אנחנו נעבור

עוד סבב כמו שהם קוראים

ועוד תמרון יקראו לזה ועוד כל מיני שמות,

מבצע או כך וכך

וככה ייראה המצב והמצב יידרדם.