למה צריך להתפלל?

ש. שלום הרב, אני קודם כל רציתי להודות, אני הייתי אצלך לפני שבועיים בארבע וחצי בבוקר, באתי עם התינוק שלי ואמרתי לך שהוא עומד בפני ניתוח לב וברכת אותו, אני רוצה להגיד לך שהוא עבר את הניתוח שבוע שעבר, הוא אתמול יצא הביתה

הרב: ברוך ה'.

ש. אז קודם כל תודה, כי זה באמת לא היה ברור מאליו, הוא עבר ניתוח לפני כן שהסתבך חודשיים

הרב: קודם כל יחי ההבדל הגדול בין ארבע וחצי לארבע וחצי. ארבע וחצי שמודה וארבע וחצי שכופר. כן.

ש. עכשיו רציתי לשאול שאלה, אני בתפיסתי כבן אדם מאמין אני אומרת כל מה שאני מקבלת זה לטובה, בין אם זה טוב בין אם זה רע, ועד בעצם עד המקרה הזה עם הילד אני מעולם לא ביקשתי משהו בתפילה, לא התפללתי עבור שום דבר, כי חשבתי שאם זה טוב או אם זה רע זה מה שנבחר עבורי וזה הכי נכון ומדויק. אז השאלה למה צריך להתפלל בעצם?

הרב: בשביל לדעת שבלעדי הקב"ה שום דבר לא פשוט וברור. זאת אומרת, למרות שה' עושה בשבילנו הכל הכי טוב שהוא יודע, אבל אנחנו צריכים להרגיש את זה, כי אחרת אנחנו חושבים שכוחי ועוצם ידי עושה. לכן צריך לבקש "אתה חונן לאדם דעת" כי אם ה' לא יתן לנו דעת את רואה לאיזה תוצאות אפשר להגיע, מכל מקום, אדם משתבשת דעתו ברגע, אם יש לו קריש דם בראש במח, תיק תק בן אדם פתאום מאבד את השכל שלו הוא מדבר שטויות, הוא אין לו שליטה אפילו, אז צריך לזכור שזה שאנחנו שפויים זה מתנת אלקים בכל רגע, זה לא מובן מאליו, כי לא להשתבש זה יותר נס מאשר הטבע להיות משובש. כי מיליארדים וביליונים של מערכות שעובדות בתיאום למרות כל התזזים והתזוזות וכל מה שאנחנו עושים והכל מתפקד, ולא נדפק, כמו שאומרים, זה נס. זה נס. אחר כך 'רפאנו' זה ברור שאנחנו בריאים?! הנה תראי ילד, צריך לבוא בריא לכאורה, והנה בא עם מום. וצריך לטפל, וזה לא ברור, שום דבר לא ברור. ואתם ראיתם בהתחלה מן הסתם את הסרט 'חיה יחיה'... וזה לא ברור שום דבר, יכול לבוא ילד אחרי תשע חדשים מת, זה לא ברור שהוא חי. ולפעמים אשה מתה בלידה, זה לא ברור שהיא תחיה, הפוך, כתוב במדרש שתשעים ותשע אחוז (99%) זה למיתה. לכן היא צריכה להקריב קרבן על זה שהיא ניצלה, ועל זה שהיא אמרה והבטיחה ונשבעה שלא תכנס יותר להריון, צריך להודות לה', ברכת 'הגומל' זה הצלה גדולה, זה לא טבעי שפתאום אשה יוצא מתוכה שלש-ארבע (3-4) קילו, לא דבר ברור. אז צריך לדעת, ברכנו פרנסה זה דבר ברור? תראי כמה מובטלים, תראי כמה נפלו, דנקנר פתאום אי די בי הולך פייפן, ברגע אחד יכול הכל להתמוסס

ש. אבל גם זה לטובה

הרב: לא, לא הבנת, אני רק אומר שאין דבר ברור, לכן צריך לבקש גם על הקיים, גם על זה שנהיה בריאים שנוכל לנשום ונמשיך לראות ונמשיך לשמוע, זה לא ברור. לכן צריך תפילה שלש פעמים ביום להזכיר לנו, ולבקש על בריאות, על שלום, על כל דבר, כל מה שקבעו לנו חכמים להזכיר צריך שנזכור, איך שקמים קודם כל להגיד 'מודה אני לפניך מלך חי שהחזרת בי נשמתי!'... הוא יכול לא להחזיר, אדם לא קם. אח"כ צריך להודות על כל דבר ודבר, זוקף כפופים, מלביש ערומים, כל דבר ודבר, אפילו חגורה, אפילו כיפה, עוטר ישראל בתפארה, כל דבר צריך לברך, למה? ברוך אתה, זה לא אנחנו, שום דבר לא בידינו, אין לנו כלום, ואנחנו צריכים כל הזמן לשנן את זה. אז התפילה זה הדרך להזכיר לנו שאנחנו תלויים רק בחסדי ה'.

ש. אבל אם אני יודעת את זה, אני לא מרגישה

הרב: זה לא מספיק, עובדה שברגע שהבן שלך חלה לא נשארת בבית ואמרת אם זה יש לו חור בלב זה טוב אז אני אשאר בבית, הלכת לחפש עצות

ש. התלבטתי קשות בשביל זה

הרב: ובסוף מה הכריע? שהבנת שאת בכל אופן צריכה לבקש מהשם יתברך. אז זאת אומרת, את אולצת להגיע לזה, אולי אני לא אומר שזה נכון, אולי, אם היית רגילה לבקש על המובן והמוסכם אצלך שהכל לטובה לא היית צריכה למבחן הזה. אבל כיון שלא ביקשת ככה זה. מאיפה אני למד? מיציאת מצרים. ביציאת מצרים למה הקדוש ברוך הוא (הקב"ה) לא פתח ישר לעם ישראל את הים? למה צריך להכניס אותם ללחץ שמצרים רודף רודף ואין להם לאן ללכת, מדבר מימין ומשאל, ים מקדימה, תקועים, מלכודת חיים, למה? אומר הקב"ה "הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ" (שיר השירים ב, יד) כשהייתם במצרים "וַיִּזְעָקוּ" (שמות ב, כג) זעקתם אלי "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים" (שם) שמעתי את הקול, שמעתי, ואז כששמעתי שאתם פונים אלי אבא אבא אבא תציל, הצלתי אתכם. אח"כ יצאתם ממצרים, לא שמעתי כבר שאתם מבקשים, כאילו זה פשוט, הוא עושה ניסים, הוא עושה ניסים איזה יופי. אומר לא לא מותק, אני רוצה לשמוע "הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ" ואז שצעקו ישראל בקע את הים, אין בעיה אני אפתח, רק אני רוצה לשמוע, לשמוע, לשמוע. הבנת?

ש. הבנתי, אני רוצה

הרב: את רוצה לשמוע מידי פעם שילד אומר לך אמא, אם ילד לא יגיד לאמא כלום רק ישר יגיד תביא לי, תזה תזה, אף פעם לא יגיד את המילה אמא, זה יפריע לאמא, נכון? אני זוכר דרמה, דבר שלא אשכח כותרת בעיתונות לפני שלשים שנה אולי בפתח תקוה נדרסו לאבא מול עיניו שני תינוקים, שני תינוקים רק נולדו, שני תינוקים, מכונית דרסה אותם בפתח תקוה. מה היתה הכותרת? עוד לא שמעתי אותם קוראים לי אבא. זה היתה הכותרת. השמיעה של המילה אבא, אמא, יש לה כח אדיר, אדיר, זה ממיס את האמא כשהיא שומעת אמא, כשאבא שומע אבא זה ממיס, כשאבינו שבשמים שומע אותנו פונים אליו ובאמת מבינים שהכל רק מאיתו יתברך, אין, זה ממיס את הקטרוגים, זה ממיס את הדינים, זה ממתק את הכל.

ש. הרבה יותר ברור לי, תודה על זה.