איציק במגדל שמירה כמו יצחק יוסף - לא עונה!

"איציק במגדל השמירה" טרגי קומי

"איציק עמד במגדל השמירה והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו. לפתע פגעה אבן במגדל, הוא הסתכל החוצה, החשיכה הקשתה על הראות, ליתר בטחון הידק את רצועות הקסדה שלו, אלה הכללים, ולכללי הבטיחות בצבא נודעת חשיבות עליונה.

בום בום בום, פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות, איציק הסתכל שוב החוצה וראה דמויות מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה, שרבב את קנה הרובה שלו מבעד לחלון בתקוה שמראהו ירתיע את מיידי האבנים, לפתע נפצה אבן גדולה את שמשת הפלסטיק העבה של החלון, איציק התכופף אינסטנקטיבית, לאחר מכן התרומם ממקומו בזהירות, וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע מתקדם לעברו,

צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול כשהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל. למרבה המזל, המתנחל הבודד שהתגורר שם היה בחתונה באותו ערב והצריף היה ריק מאדם. לבד מהכלב שנבח אל תוך הלילה איציק היה המגן היחידי על הגבעה המבודדת. היה לו ברור שהוא יזדקק לעזרה ומהר, הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ,

התשובה שקיבל היתה שגם הם נתונים תחת מטר אבנים, בכל אופן אמרו אנחנו בדרך חזרה אליך.

מטר האבנים הלך וגבר, הם היכו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ, איציק ירה באויר יריות אחדות, לא ממוקדות, כדי לאיים על תוקפיו אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו, הוא היה חייל טוב וממושמע, וככזה מעולם לא חשב לירות על התוקפים מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך.

הרבנים שלו לימדו אותו שממשלת ישראל המייצגת את מלכות ישראל היא ממשלת קודש וצבא ישראל הוא צבא קודש, ומתוך כך נובעת החובה לכבד את כל מערכות הפיקוד ולציית להם.

איציק התקשר למ"כ, תאר את המצב וביקש רשות לירות לעבר התוקפים,

המתן השיב לו הקול הצעיר, אבדוק עם המ"מ, המ"מ היסס, למען האמת הוא לא היה מבוגר הרבה יותר מחייליו והוראות הפתיחה באש לא היו ברורות וחד משמעיות. בעיצומן של שיחות שלום רגישות הוא לא רצה להיות זה שיצית את המזרח התיכון.

תגיד לו שיחכה עד שאשמע מהמ"פ מה הוא אומר, שמע את המ"מ משיב למ"כ,

המ"פ אמר שיתקשר למג"ד. אחרי עשר דק' של קוים תפוסים עלה המג"ד על הקו,

למה לקחת סיכון שאל המג"ד את עצמו? זאת הבעיה של המח"ט, לא הבעיה שלי.

הבנתי את הבעיה, השיב המח"ט העסוק לשאלתו של המג"ד, אדבר עם האוגדונר ואשוב אליך,

כן, כן אני שומע נפלטה אנחה עמוקה מחזהו של האוגדונר כאשר קיבל את הדווח מהמח"ט, לדעתו, הצבא אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה, אבל מאחר שהוראות הפתיחה באש הוחלפו מידי שבוע מחדש בהתאם להתקדמות או לנסיגה במו"מ, הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד.

לאלוף לא היתה תשובה, הוא לא השתוקק להיות בכותרות דוקא עכשיו, אם יקרה משהו כל האשמה תיפול על כתפיו, חוץ מזה הוא חייל לא פוליטיקאי, לפיכך החליט להתקשר לרמטכ"ל.

שיחת טלפון למטה הרמטכ"ל הבהירה שגם הרמטכ"ל לא התכוון לחסל את הקריירה שלו ע"י מיקוד מצלמות התקשורת העולמית על צה"ל ועליו, אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית, הוא מיהר ליצור קשר עם שר הבטחון.

חייל נמצא תחת מטר אבנים על גבעה ליד שכם, האם אפשר לתת לו אור ירוק לירות?

מדוע אתה שואל אותי? שואל שר הבטחון, תתקשר לרה"מ,

אני? תתקשר אתה זה התפקיד שלך.

רה"מ שקל את העניין בכובד ראש, לא היה לו הזמן המתאים לתגובות ספונטניות, צריך להביא בחשבון את כל הגורמים, את כל הנסיבות, את כל התמונה המורכבת, צריך ראיה כוללת.

תשיג לי את הנשיא בטלפון, אמר לעוזרו,

הנשיא שלנו אדוני? שאל העוזר.

לא, לא את שלנו, את נשיא ארה"ב.

נשיא ארה"ב לא היה במשרדו, הוא בכלל לא היה בבית הלבן, הנשיא נסע לחופשה של יומיים כדי להעביר בהם את הזמן בנעימים במשחק גולף. שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק,

תגיד לו שימתין אמר לעוזרו כשעיניו אינן משות מן הכדור, הנשיא נשך את שפתיו, ריכז את מבטו, לאחר תנופות נסיון אחדות באויר הוא הניף את המחבט והעיף את הכדור. הכדור טס מעל המדשאה הירוקה מעבר לגומה כשהנשיא עוקב אחריו במתח, מבלי להסיר את מבטו לשניה. נו, צעק הנשיא, ישר לגומה, אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעליה. לעזאלאל, לחש הנשיא בחמת זעם,

העוזר מזכיר לו ראש ממשלת ישראל על הקו ומושיט לו את הטלפון הסלולארי,

כן, כן עוד רגע אמר הנשיא, מחה בכובע את הזיעה מעל מצחו, אחרי כמה לגימות מים קרים פנה לעוזר שעדיין המתין עם הטלפון ביד,

הלו? אדוני הנשיא, שלום, אמר ראש הממשלה,

כן שלום, השיב הנשיא,

מה שלומך אדוני? התעניין ראש הממשלה,

אני בחופשה אמר הנשיא קצרות,

כן אדוני, אני יודע אדוני, ואני מצטער על כך שאני מפריע לך אדוני, אבל חייל שלנו נמצא בסכנה, ואני רוצה לדעת אם מותר לפתוח באש.

לפתוח באש? באמצע שיחות השלום? מה, אתם מטורפים?

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו אדוני הנשיא, אמר ראש הממשלה.

מה עם גז מדמיע? שאל הנשיא, הרוח מפזרת אותו,

אז תשתמשו בכדורי גומי.

הם כבר לא מפחידים אף אחד.

אז תתחילו לעשות פיטורים, משני הצדדים עם קצת גמישות אפשר להסתדר,

עם עזרתך האדיבה אדוני הנשיא אני בטוח שנסתדר,

אדוני, אדוני אדוני אדוני.

ראש הממשלה שטוף זיעה הניח את השפופרת במקומה,

מיד התקשר לשר הבטחון והודיע לו "אותן ההוראות נשארות".

אותו דבר? שאל שר הבטחון בקול מהוסס משהו,

"נכון, אותו דבר" צעק ראש הממשלה.

סליחה על השאלה, אבל למה בדיוק הכוונה אדוני ראש הממשלה? הרי אתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות.

"הן אינן משתנות כל שבוע" זעם המנהיג הישראלי, מדיניות הממשלה ברורה, ההוראות ברורות ופקודה זו פקודה אסור לחייל לפתוח באש אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו.

"כן אדוני" השיב שר הבטחון

ועוד בטרם הוריד את השפורפרת הורה להשיג את הרמטכ"ל, הרמטכ"ל התקשר לאלוף הפיקוד, אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדה, מפקד האוגדה התקשר למח"ט, המח"ט התקשר למג"ד, המג"ד התקשר למ"פ, המ"פ התקשר למ"מ, המ"מ התקשר למ"כ,

המ"כ התקשר מיד למגדל השמירה: איציק, אתה שומע? צעק המ"כ במכשיר, איציק, איציק, אתה שם? אתה שומע אותי איציק, איציק איציק, אתה שם? איציק איציק".

היה איציק, היה איציק,

ככה זה פחות או יותר נראה. זה גזירה משמים, זה גזירה משמים.

אנחנו במצב שכמה פלשתינים וערפאת עם השפתיים שלו בל בל בל בל בל בל, עובד עלינו ועל כל העולם כולו, משקר מאה פעם שלו, לבן הארמי סוכר לידו, עובד על כולם, לא מבטיח ולא מקיים, הוא רלוונטי, לא רלוונטי, הוא בן לאדן, או הוא פרטנר, אף אחד לא, פה לא יודעים מה להחליט. נו, אז זה יגמר אתם חושבים או לא יגמר?