קרבת אלוקים, כיצד? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

אדוני איתו וכל אשר הוא עושה, אדוני מצליח בידו.

כי אדוני איתו, שם שמיים שגור בפיו.

מה זה אדוני איתו?

אומר רשי, שם שמיים שגור בפיו.

התורה מורה לנו כאן מהי הצלחה שעל ידי ייקרא איש מצליח.

שהאישיות שלו מתעלה בהצלחתו,

וזוהי כי אדוני איתו.

בלשון רבנו יונה,

בשערי תשובה,

מהצלחת הצדיקים להפיק רצון מאדוני.

הצדיקים מבינים שהצלחתם היא מחוצה להם,

שאינם אלא כלי לקבל השפע מאת הקדוש ברוך הוא,

ואינם מתפארים מרוב עושרם כדרך הידיוטות העולים לגדולה.

אז כל הצלחת הצדיקים בעיניהם זה להפיק רצון מהשם,

שהשם ירצם ויסייע להם.

והם מבינים שכל הצלחה שלהם זה לא הם, זה לא הם המצליחים,

זה מחוץ להם,

והם רק לי לקבל את השפע מאת השם יתברך.

וגם כשיש להם עושר לא מתפארים בו

כדרך אלה שהם טיפשים, הדיוטות שמתפארים בעושרם.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,

חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע עליכם גדולה,

אתם ממעטים את עצמכם לפניי.

נתתי גדולה לאברהם,

אמר לפניי, ואנוכי עפר ואפר.

כל העולם סוגדים לו,

קוראים לו נשיא אלוקים, אתה בתוכנו, רצו לעשות ממנו אלוה.

והוא אומר, ואנוכי עפר ואפר.

למשה ואהרון נתן הקדוש ברוך הוא גדולה, מה אמרו, ואנחנו, מה?

לדוד אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

וכן סיפרו לנו חכמים זיכרונם לברכה, איך שדוד המלך עליו השלום

היה מכניע את עצמו לפני מפיבו שאת ריבו,

ועל כל דבר שואלו.

יפה דנתי?

יפה הוריתי?

הוא מבקש הסכמה וחוות דעת מריבו על כל דבר ודבר.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה ששלמה המלך היה מוכן לוותר על כל הדר מלכותו,

ולהפך לגורף ביבין כל ימיו,

גורף ביבים זה איפה שהגדולים נמצאים,

לגרוף אותם. פעם לא היה משאבות, זה צריך לגרוף בידיים.

רק שלא יהיה כתוב עליו הפסוק, נשב יטו את לבבו.

ואף שבאמת אמרו כל האומר, שלמה חטא אינו אלא טועה,

כמו שאומרת הגמרא בשבת, דף נו,

אצל הצדיקים ההצלחה נמדדת במידה שהם מתקרבים אל הקדוש ברוך הוא.

ואם הצלחתם גורמת איזשהו כישלון,

מוטב להם לוותר לגמרי

על הצלחה מדומה זו

עבור הצלחה אמיתית שהיא קרבתו של השם ידברו.

זאת אומרת, כל הצלחה

ופה קוראים למלכות שהוא קיבל, הצלחה מדומה

אם היא גורמת לו כישלון

עדיף לו קרבת השם ויהיה גורף ביבין.

אבל להיות קרוב לשם.

אבל להיות עם הצלחה מדומה ואתה רחוק מהשם

כי כתוב נשב יטו את לבבו, פסוק אחר,

ביעש הרע בעיני השם

אז מה שווה לו כל זה?

הרי בסוף מגיעים אל השם

ואם אתה בעיניו לא נראה טוב

אז מה שווה אם העולם יגיד לך ישכח, ישכח,

מה יעזור?

וכן מצאנו אצל שלמה שביקש חוכמה ולא עושר וכבוד

אף שידע כי ברוב חוכמה רוב כעס

ויוסיף דעת יוסיף מכאוב

זאת אומרת החוכמה גורמת לבן אדם

הרבה כעס. למה? כי הוא יודע בחוכמה מה נכון ומה אמת

ומה צריך להיות. והוא רואה את האנשים עושים בדיוק הפוך.

זה מכעיס אותו.

אייט סורבא מרבנן דרתח

או רייטק אמר תחבה.

הוא לא יכול לסבול לראות שקר או שאנשים עושים דברים שלא נכונים או עושים דברים ככה בחפיף דליל.

לא יכול.

ברוב חוכמה רוב כעס.

ליוסיף דעת, ליוסיף מכאוב ולא עוד.

אלא שמידת הדין גם יותר מתוחה נגד חכם

ומדקדקים איתו יותר כי אתה חכם.

בכל זאת

הוא העדיף חוכמה כדי להיות קרוב לאלוקים.

ואפילו שרוב החוכמה ממאסת את העולם הזה, כי מי שחכם רואה שהעולם הזה זה שקר גדול,

עד שכל מה שנעשה תחת השמש הוא הבל הבלים ועניין רע לענות בו,

כמו שכתב שלמה המלך בספרו קהלת.

זאת אומרת, אם תהיה חכם גדול אז אתה תפרוש מכל תענוגי בני אדם כי אתה חכם גדול.

אם אתה לא פורש אז אין מן חכם אתה, חכם להרוע.

אם אתה חכם אמיתי אז אתה ודאי שפורש, אז אתה מפסיד,

כביכול מפסיד את תנאות העולם.

עדיין היה כדאי לשלמה המלך החוכמה למרות המכאוב. אבל אתם שומעים מה מדברים?

האדם הכי עשיר בעולם, הכי חכם בעולם, הכי אפשרויות בעולם,

שולט בכיפת העולם,

לא יכול להיענות מהעולם כי הוא העדיף חוכמה.

כי עם החוכמה הוא יתקרב לאלוקים.

ולכן הוא יושב למנות כמה הבלים יש בעולם,

ואומר, זה ראיתי וזה ניסיתי וזה בחנתי וזה וזה וזה וזה, והכל אבן.

יוסף הצדיק,

אחרי הגיעו לפסגת ההצלחה,

ונעשה משנה למלך,

וכל באי עולם משתחווים לפניו ומתפעלים מחוכמתו.

אין דעתו מתקררת,

אלא מצטער על תלמודו שנשכח ממנו.

יש דבר אחד שהוא זוכר ולא שוכח,

זה שתורתו נשתכחה ממנו בעת שהותו במצרים.

כמו שאמרו חכמים, זכרו לברכה, לפסוק, כי נשני אלוהים את כל עמלי.

נשני זה השכיחני, נשכח ממנו.

כל עמלי, איזה עמל?

עמל התורה.

עמל זה תלמודו שנשכח ממנו.

ולכן קרא לבכור שלו, הבן הבכור,

מנשה,

מלשון שכחה, שהוא נשה שכח,

כדי לא להסיח דעתו,

כמה הוא אומלל שמרוב צערו נשתכח ממנו תלמודו.

לבן השני הוא קרא אפרים,

כי אפרני אלוהים בארץ עוניי.

מבהיל.

מבהיל על הרעיון שבשעה שהוא שולט על כל אוצרות מצרים,

נחשבת מצרים אצלו ארץ עוניי.

80 שנה הוא מולך במצרים.

כל האוצרות של העולם ביד שלו, והוא קורא לזה ארץ עוניי.

משום שהיא ללא תורה וללא יראת שמים.

מצרים זה ערוות הארץ.

ואין עניות אלא בדעת.

לכן זה ארץ עוניי.

נדמה לאדם שאם הקדוש שואל אותו מה אתה רוצה, מה הוא יגיד?

מה הוא יגיד?

מה הוא רוצה?

נו, מה הוא רוצה?

מה, מה, אחד, אחד, מה?

פרנסה טובה. פרנסה טובה, כן, מה?

חיית החיים. חיים, נו.

נו, מה? אומרים לך, דקה, בריאות, ו...

נו, לישון, כן, ו...

אף אחד לא ביקש חוכמה.

מה שלמה ביקש? שום דבר ממה שאמרתם.

מה ביקש? חוכמה.

ומה הוא זכה בזכות זה לכל.

חיים, באמת, לא חוכמה.

זאת אומרת,

פעם אמרתי בהרצאה, כולם מבקשים ממני כל מיני ברכות. אף אחד לא ביקש חוכמה.

מאז התחילו כמה לבקש?

אולי חמישה עד עשרה אנשים.

מאז זה הפסיק, כן.

לא מבקשים חוכמה.

אבל אין זה אלא דמיון שאם אדם חושב שהוא יבקש חוכמה,

בוודאי גם אם היה בוחר בחוכמה,

היה רוצה חוכמה, אבל שתביא לו אושר ונעימות בחיים.

שמה חוכמה הוא ידע איך להשיג תקציבים,

איך הוא ידע להשיג כל מיני דברים.

איי איי איי.

כמו חכמי העולם שמוכרים את חוכמתם כדי להשיג הנאות עולם הזה.

רוב האנשים היום

רוצים להגיד את החוכמה שלהם, מבקשים כסף.

אתה רוצה לשמוע מה החוכמה שלי? תשלם.

רוב העולם כסף.

אתה רוצה חוכמה? כסף.

אבל משה קיבל את התורה חינם.

מה הוא קיבל בחינם? נתן בחינם.

גם איש למד תורה צריך לתת אותה בחינם.

למה מבקשים כסף?

כי אין חוכמה.

אין חוכמה.

זה משלם גם, זה הופכים את החוכמה לקורדום לחפור בה.

ממציאים תירוצים, זה, זה, זה, זה, זה, זה.

כבר היו לו עולמים חכמים,

כמו קורח ואחיתופל,

שלא השלימו עם יוסיף מכאוב,

יוסיף דעת, יוסיף, לא השלימו עם זה,

ולא ויתרו על הכבוד,

לא ויתרו על הכבוד,

ומתו.

בגלל הכבוד.

וקורח היה עשיר גדול, אין כמוהו עשיר. שליש עולם, הכסף היה אצלו.

ולא הספיק לו.

רוצה עוד כבוד.

מה גרם לו? שהוא מת. עם כל הכסף והכול.

ואחיתופל,

לא שמעו לעצה שלו, התאבד.

ואם אנשים כאלה לא עמדו במבחן, מה יענו איזובי קיר?

פיתא בגמרא, אמר רבי שבעון בן חלפתא, מיום שגבר אגרופה של חנופה,

אין אדם יכול לומר לחברו,

מעשיי גדולים ממעשיך.

פעם היו יכולים להגיד, מעשיי גדולים ממעשיך.

מה פירוש?

אני לומד כך וכך, אני עושה כך וכך, אני זכיתי לעשות כך וכך.

זאת אומרת, היו, אדרבה.

כמו במדרש רבה, בסוף, בזאת הברכה,

משה רבנו אומר לאברהם, אני גדול ממך. הוא אומר לנוע, הוא אומר לאדם, הוא אומר לזה, אני גדול ממך, מעשיי גדולים ממעשיך.

מאז שגבר אגרופה של חנופה,

אי אפשר כבר יותר להגיד

לחברו, מעשיי גדולים ממעשיך.

הכוונה היא שקנה המידה של הצלחה כבר נתעוות.

בעיקר נעשה מי גדול מחברו בהשפעה של עושר, בכבוד, בתפקידים,

בשררה, בקומבינות,

בקונקשן, בקשרים,

בכל מיני חריט.

אבל אין מתכוונים לקרבת אלוקים

שיוכלו לדמות את המעשים זה לזה ולדון איזה יותר מעשיו נעלים והוא יותר קרוב לאלוקים.

משום שאין תוכם כברם,

בחוץ הוא נראה, חביבי,

מה זה, הרב הראשי לישראל.

אבל מה יש בפנים, בתוך הקנקן?

אל תסתכל בקנקן, אלא מה שיש בתוכו.

משום שאין תוכם כברם,

ונקודת האמת חסרה מן המעשים.

הכול זה טובות הנאה,

הכול זה בשביל עצמם,

ושום דבר לא בשביל האלוקים.

לכן הם רוצים תפקידים,

לכן הם רוצים פרסום,

לכן הם מבקשים כבוד.

מה אתה צריך את כל זה?

אם אתה קרוב לאלוקים, זה הכי הכי טוב שיכול להיות.

מה עוד צריך? דוד המלך אומר, קרבת אלוקים לטוב.

זאת אומרת,

אחרי שהוא מלך ויש לו הכול, הוא מבקש רק קרבת אלוקים.

מה שלמה המלך רוצה?

קרבת אלוקים, למרות שהוא מלך וכו'.

נו, אז מה?

אם תגיע אפילו להיות מלך,

ואם לא מלך, דומה למלך,

ואם לא דומה,

עם אמצעים של מלך,

ואם לא, אז עשיר גדול.

נו,

נו,

והם שהגיעו לרום הפסגה שיכול אדם להגיע,

להיות מלך על כל עם ישראל, עם הבחירה.

מה הם מבקשים?

קרבת אלוקים.

ואתה צריך להיות מלך בשביל קרבת אלוקים?

גם אדם פשוט יכול להיות קרוב אצל אלוקים.

ולאדם פשוט יש יותר סיכוי מאדם חשוב,

כי שם הניסיונות אדירים.

ואם אתה אדם פשוט, אתה יכול להיות קרוב לאלוקים.

אם האחד התפללה שהבן שלה יהיה עני, שאלו אותה למה? היא אומרת, ככה אני בטוחה שהוא יהיה קרוב לאלוקים.

אם הוא יהיה עשיר,

אז ודאי שהוא לא יצטרך את האלוקים. מה הוא צריך אותו? יש לו כסף.

אבל אם לא יהיה לו מה לאכול, הוא יהיה עני, הוא תמיד יהיה קרוב לאלוקים, הוא יבקש את האלוקים.

יוצא מכאן שההצלחה של יוסף הייתה בזה ששם שמיים שגור על פיו

כי הצדיקים, ההצלחה אצלהם זה להפיק רצון מאת השם,

להיות קרובים לקדוש ברוך הוא.

והם מבינים שההצלחה היא חוצה מהם והם רק כלי לקבל שפע מאת הקדוש ברוך הוא,

ולכן הם גם לא מתפארים במה שיש להם ומה שהשיגו.

על זה השם אוהב אותם וחושק בהם,

שהם ממעטים את עצמם.

אז זוהי העבודה שלנו, להתקרב לאלוקים

ולא לחפש אמצעים כאלה ואחרים שחושבים שאיתם רק נצליח להתקרב. לא.

אלא בפשטות,

לבקש את קרבת האלוקים,

להתנתק כמה שאפשר יותר מהחומר,

לא לנהות אחרי ההמון הנבער,

וככה יכולים לזכות עם הרבה לימוד מוסר,

לפחות שעה ביום.

אפשר לאט-לאט,

טיפה ועוד טיפה, להתקרב אל האלוקים הרבה יותר מכל אלה שחושבים שהם קרובים.

רבי חנניהו ברגל שאומר,

עושה הקדוש ברוך הוא עושה קדוש ישראל.