פרפראות וחדושים לפרשת צו תשפו - חלק א'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום אביא בן יוכבד הקדוש ברוך הוא יתמלא עליו ברחמים ישלח דברו הטוב ירפאהו ויצילהו מקורה יוציאו מבית האסורים לחיים טובים שלום ויזכה לבנות בית נאמן בישראל בניין עדעד דורות ישרים מבורכים בתוך כלל ישראל מהרה אמן אמן >> אמן >> לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויץ' מנוחתו עדן >> אמן >>

פרשת צו פרפראות וחידושים שנת תשפו

"צו את אהרון" אומר רש"י אין צו אלא זרוז מיד ולדורות. הגמרא בשבת קיב. אם ראשונים כם מלאכים אנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים. כוונתם על אדם לזרז עצמו לקיים כל תגווה. על מנת שבניו אחריו הזדרזו אף לקיים הכל כתיקונו. כשרואים את ההורים מדקדקים במצוות, זה משתרש גם בילדים. אבל אם האב אינו מקפיד על דברים קלים, הבן שלו יקל עוד יותר ויזלזל אפילו בחמורות. וזו הכוונה. אם הראשונים מתנהגים כמלאכים, אז אנו מתנהגים לכל הפחות כבני אדם. אחים ראשונים מתנהגים כבני אדם, אנו כבר מתנהגים כחמורים. אז לכן מזרז את התורה את אהרון לקיים הכל בדקדוק כדי שגם בניו ימשיכו את דרכו אחריו. זה שאומר רש"י, אין צו אלא זרוז מיד ולדורות. שאהרון זדרז בקיום המצווה אז זה יהיה מיד וגם לדורות. אז אם הראשונים זה האבא, הוא מדקדק במצוות, אז הבנים שלו, גם אם ירדו, ישארו עדיין כבני אדם. אבל אם הוא יזלזל במצוות ויתנהג כמו בן אדם שמזלזל במצוות אז כבר הבנים שלו יהיו כחמורים זה אומר רבי אברהם צבי זכר צדיק ברכה גיבד ואחי עזר אין צב אלא לשון זרוז זהרוז למה הדין הוא שעל תרומת הדשן לא היו מפייסים פייס עושים פייס כמו גורל מי יעלה אז בתרומת הדשן לא היו מפייסין אלא כל המזדרז ועולה בכבש והקדים את חברו זוכה זהו שאמרה התורה צב לשון זרוז להקדים ולעלות בכבש להרים את הדשן ולשים אותו אצל המזבח זה אומר החתם סופר ועוד זרו זה על שום מה הגמרא בקידושין לא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. מפרשים שם בתוספות נראה דהיינו תמה למי שמצווה ועושה עדיף. למה? לפי שהוא דואג ומצטער יותר פן יעבור על המצווה. יותר ממי שאינו מצווה. זה כיוון רש"י בדבריו. אין צו אלא לשון זרוז. דהיינו אין צב אחד שיש ציווי. שם צריך זרוז מיוחד לכבוש את היצר הרע. כי היצר פועל פעולתו להציב מכשולים בדרך האדם. אם לא יתחזק וזדרז במעשיו לא יגבור על יצרו אז לכן צריך זרוז במקום שיש צב שיש ציווי צריך זרוז זה אומר חנוכת התורה הרב השל ועוד אומר רש"י צו לשון זרוז מיד ולדורות ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. אז הביאור הוא כך בשלמה בשלמים בחטת ליקלמך שהכהנים יפגלו את הקורבן כי על ידי כך הם יפסידו חלקם באכילה. זאת אומרת לא צריך זרוז במקום שאין להם חסרון כיס כי יש מתנות כהונה והם לוקחים את החלקים שמגיע להם ממה? משלמים מחטת שמה לא צריך זרוז שמה הם דואגים לא להפסיד אבל בעולה שכולה קליל כולה עולה לשם קליל ואינם אוכלים כלום ממנה או פה חיישינן שהם יפגלו זאת אומרת הם לא ידקדקו כל כך בשחיטה ובכל המה שצריך ועלולים לפגל את הקורבן. לכן במקום זה שיש להם חסרון כיס, הם לא מקבלים כלום, אז שמה צריך זרוז. שימו לב, שימו לב. אבל יש להקשות על בעולה יש להם בכל אופן משהו. לאכול הם לא אוכלים, אבל את העור הם מקבלים. העור שווה משהו. כן ואם הם יפגלו יפסידו את העור אז למה צריך זרוז יש לומר על פי מה שנאמר בגמרא שבמדבר לא הפשיטו את העולה דהיינו לא הפשיטו את העור אלא כל הבהמה כולל העור הייתה עולה על המזבח ואם כן העור הזכהנים ולכן היה צריך זרוז משום שממילא הם לא מקבלים את העור ולא ואינם מפסידים אם הקורבן תפגל אז תפגל מה זה לא הפסדנו שום דבר זהו שכתב רשי אין צב אלא לשון זרוז מיד מיד ד אבל הדורות לא צריך כל כך זרוז למה כי גם בלי זרוז יש להם סיבה להיזהר מפיגול שלא יפסידו את העור אבל במדבר צריך צב מה שכתוב ביותר יש לזרז על מיד כי יש חסרון כיס לכהנים כי אין להם את העור זה אומר חנוכת התורה שוב פעם ופה זה דבר מדהים ים בשביל להבין את מה שאנחנו מדברים כל הזמן בעניין השחיטות שהשם מרחם נבילס וטרייפס שוחט מקבל 19 כל שחיטה של עוף אם הוא ידקדק יותר מדי לאט לאט לאט לאט לאט לאט הוא יפסיד כי כל רגע שהוא עושה הוא עושה 19 אגורות 19 גורות 19 גורות 19 גורות אז אם הוא שוחט 30 40 50 עופות צ'יק צ'ק אז זה הרבה כסף הוא יביא הרבה פרנוסה הביתה ואם הוא יצטרך לדקדק כל הזמן יהיה לו פחות אז זה חסרון כיס אז צריך לזרז אותו. ו אם בן אדם יעשה לאט אז יהיה גם חסרון כיס לבעל המשחטה, לאואן, לסוחר. בקיצור, יש שמה בלאגן של חסרון כיס. או זה מפסיד, או זה מפסיד. אז זה לא מדקדק וזה ממהר וזה ככה ובשביל זה כששוחטים מיליונים זה התוצא אם התורה מזהירה את אהרון הכהן לא את מחמוד את אהרון הכהן ואת בניו תראה לא יאומן כיסופר אז מה יגיד גידו כל השוחטים במשך כל הדורות. כבר אמר החתם סופר שהיצר הרע תופס את השוחטים ומאכיל את כולם נבלות וטרפות וגמר את הסיפור. אוי אוי אוי אוי אוי קשה להאמין שאנשים ברמות כאלה יכולים חלילה לפגל בגלל שזה לא יוצא לי מזה שום דבר. כל הזמן אכפת לי לשחוט ככה חפיף דליל כאילו מה זה איך אפשר לחשוב ככה על אהרון הכהן זה ציווי לאהרון הכהן מיד ולדורות ואמרנו שגם מלך וכהן גדול לא משתתפים בחיבור השנה כי יש להם איזה או רווח או הפסד מלך שהקדוש קדוש ברוך הוא בוחר בו בעם ישראל שיהיה מלך, אדם מיוחד שם במיוחדים. עם כל זה הוא יכול לעשות שיקולים כאלה ואחרים שהוא צריך לפרנס את הצבא, לא לפרנס. חודש יותר, חודש פחות. כהן גדול. אם יהיה עיבור אז יצא חודש תשרי כאילו בחשבן ויהיה לו קר, הוא הולך יחף. כל חודש תשרי בה אז הוא עלול להגיד אחרת ממה שבאמת אנשים הכי הכי הכי הכי הכי זאת אומרת אי אפשר להאמין ולהגיד מה מה אתה אומר יכול להיות כזה דבר שכולם ככה ועוד ככה תראה לי פה אחד שהוא אהרון הכהן תראה לי אחד שהוא מלך ישראל תראה לי אחד שהוא כהן גדול נו תראה לי ואם על אלה יש לנו אזהרות אז מה כאשר שבטבחים שותפו של עמלק אני אמרתי את זה זה הגמרא אומרת אין אדם רואה טריפה לעצמו זה אני אומר זה הגמרא אומרת אז איך אנשים צומכים אלוהיהם בתניהם. זהו הבטן אומרת הכל בסדר. צב את אהרון ואת בניו לאמור. זאת תורת העולה. אין צו אלא לשון זרוז. אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס לשון רש"י על איזה חסרון כיס מדבר הכתוב דרשו חכמים זכרונם לברכה זו תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב קורבן עולד. ככה כתוב במנחות קי. נמצא שיכול אדם מישראל שאין ממון מצוי בידו לקנות שאין בידו ממון מצוי לקנות בהמה לקורבן, להשיג את אותה התועלת של הקרבת קורבן שהתעסק בתורת הקורבן. עכשיו לכהנים בני אהרון יש רווח בתועלת מהקורבנות כמו שלמדנו מתנות כהונה וגם בקורבן עולה יש להם את העור כמו שאמרנו לדורות וכיוון שכך היה מקום לחוש שימנעו הכהנים מלפרסם את המעלה להתעסק עוסק בתורת הקורבן עולה. כי אז ישראל יעסקו בתורת העולה במקום להביא עולה ואז יהיה להם פחות בשר לאכול. ונמצא שימצא חסרון כיס לכהנים. לפי כך הציווי הוא כך. צב את אהרון ואת בניו לאמור. מה לאמור? זאת תורת העולה. אפשר להגיד את תורת העולה זה יחשב קורבן למי שאין לו ממון. ואז ילמדו ישראל ויחשב להם כאילו הקריבו ממש. על זה כיוון רבי שמעון בדבריו ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. חסרון כיס לכהנים. כי אם התחילו כולם ללמוד תורת חטת, תורת השם, תורת כל התורות האלה יחשב להם ואז הכהנים לא יאכלו. מזהיר אותם כתוב תזהרו צבאה לאמור לאמור להגיד לכולם. זה אומר בניין אריאל. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. המשגיע דפוננובי רבי יחזקאלנשטיין זכר צדיק ברכה >> היה אומר הכהן הגדול היה לא רק האדם הנעלה והמרומם שבדור אין למעלה ממנו הוא גם היה אחד מהעשירים הכי גדולים בישראל למה מה גדלהו משל אחיו צריך לתת לו לתת לו לתת לו לתת לו והנה מצווה התורה לאהרון ובניו על תורת העולם שזה קורבן זה קורבן שכולו קליל ואין לכהן מתנות כהונה ויש לו בזה חסרון כיס מצווה התורה בלשון זרוז שלא יתעצל ולא ימנע עצמו מלקיים את ציווי השם מפני שיש לו חסרון כיס הוא לא מקבל כלום. על מי מדברים? הכהן הגדול המורה מהעם והעשיר המופלג עדיין צריך לצוות אותו על זרוז לקיים את רצון השם במקום שיש בו חסרון כיס. עד כדי כך מגיעים הדברים להבין מה זה סוף דעתו ועומק תכונת הנפש של אדם. רק התורה יודעת. ביליונר. כמה אתה יכול כבר לאכול? יש לך קורבנות מלא שאתה אוכל מהם. אז יש קורבן עולם. בסדר. נו אז יהיה לך פחות קילו שני קילו נו נו לא יאומן כיסופר זה ראינו גם אצל הבנים של אלי הכהן חופני ופינחס וישכבו את הנשים חס ושלום לא שכבו אלא הלינו אותם לילה אחד הם רוצות לחזור הביתה להביא את הקורבן שני תורים וללכת הביתה ואז הם מותרות לבעלים והם משאים אותם למה הם משים אותם כי הם מעדיפים לטפל בקורבנות שיש בשר מה יהיה לו מגוזל קטן תחכי בצד לא עכשיו לא עכשיו לא בשביל זה מת אלי בניו ועוד כ-20,000 על שלא הוכיח על המעשים שלהם הנפשעים שהיו מלינים את הנשים וזה אז הנה רואים בפועל תראו בשביל חתיכת בשר יכול להיות הבנים של הנביא גדול הדור כהן גדול לא יאומן כי סופר זהו זה המצב חבר'ה צריך לדעת זה המצב המצב הוא כשיש חסרון כיס בן אדם מתהפך וזה וצריך לזרז לא טוב אנשים זה שטויות דברים פשוטים שזה ככה גדולי עולם של כל הדורות הוזרו בציווי מן השמיים זאת תורת העולה. היא העולה על מוקדע על המזבח כל הלילה. תורת העולה היא העולה. למה צריך כפל לשון? מדברים עליה. אלא ניתן לפרש בדרך דרוש. חכמים זכרונם לברכה לימדונו במנחות כופיות שאמרנו כל העוסק בתורת העולה כאילו הקריב עולה. ואמנם לימוד התורה לא רק שנחשב כאילו הקריב קורבן, אלא אף יש בו מעלה יתרה שאין בה קורבן. בלימוד התורה שאתה לומד שהרי הקטרת העולה וזמנה כל הלילה. ואילו ללימוד התורה אין שיעור זמן. זמן של לימוד התורה בין ביום בין בלילה וכך שנינו מצווה בעידנ דעסיק בה מגנה ומצלה זאת אומרת שאתה עוסק במצווה באותה שעה היא מגינה ומצילה אותך ואילו תורה בין בעידנ דעסיק בה ובין בעידנ דלא עסיק בה מגנה ומצ אצלו. אז זאת אומרת מפורש בשעה שעוסק ובשעה שלא עוסק. אז נכון שההבנה היא שגם כשלא עוסק היא מגינה ומצילה. מה אנחנו מבינים בשעה שלא עוסק? לא עוסק. הגאון מוילנה אומר מה זה לא עסיק בה? הכוונה שהוא לומד פרשת המצווה לא בזמן המצווה. למשל הוא לומד דיני פסח בסוכות. זה נקרא לא עסק בה. כי עכשיו הזמן של פסח. מה אתה לומד לי סוכות בפסח או פסח בסוכות? זה נקרא לא עסק בה. [‏צחוק] לא שלא עוסק בכלל, זה אומר הגאון. עכשיו זאת אומרת אין מצב לא לומד כן וזה שכפלה התורה בלשונה זו תורת העולה כלומר לימוד התורה שהוא במקום העולה היא העולה זאת תורת העולה כשאתה לומד את התורה של עולה היא העולה היא יש לה מעלה יתרה מעצ עצמה של ה של הקורבן עולה ולמה על מוקדה על המזבח כל הלילה כי הקטרת העולה כל הלילה אבל לימוד התורה ביום ובלילה אין לו שיעור לכן זאת תורת העולה היא העולה יותר משובח מה שאדם לומד את התורה של עולה הכל לומד לא קורה לומד זה העולה יותר משובחת. אז אתמול למדנו מה זה שכתוב לפעמים כאילו כאילו כן הכאילו אזה אומר הגאון מוילנה זה לא הרב דסלר זה לא כאילו וזה באמת לא זה באמת ככה מה זה אז למה כתוב כאילו כי אצל בן בן אדם זה כאילו כי הוא רואה שהוא לא עשה הוא לא הביא את הקורבן הוא לא הביא את הקורבן הוא רק למד אז נחשב אצלו כאילו הקריב קורבן באמת זה נחשב הקרבת קורבן בשמיים זה נחשב 100% רק אנחנו מסכנים אצלנו זה כאילו כן זה לא כאילו כמו שחושבים כולם ועוד דוגמה אחת צו אהרון הגמרא בסנהדרין נמרת אין צו אלא לשון עבודה זרה שנאמר הואיל הלך אחרי צו שבט אפרים הלכו אחרי הצו של ירובעם להקריב אלה השתחוות לעגלים שהוא עשה אז צו זה היה ציווי של עבודה זרה אומרת אין צו אלא לשון עבודה זרה. זה אומרת הגמרא בסנהדרין נ. ומפני מה לא אמר הכתוב אמור אל אהרון ואל בניו. כמו שמצינו הרבה פעמים בתורה. למה צריך לשון של צו? והרי שנינו שצו זה לשון עבודה זרה. אז מן הראוי בכלל לא שתמש בלשון הזה צו כאילו זה עניין של עבודה זרה למה להגיד את זה תגיד אמור דבר למה צו צו אמרנו שזה לשון של עבודה זרה אלא היא הנותנת כותב הרמבם כל כהן שעבד עבודה זרה בין במזיד בין בשוגג, אף על פי שחזר בתשובה גמורה, לא ישמש במקדש לעולם שנאמר ולא יגישו אליי לכהן. זהו זה בעלות ביאת המקדש תק. עכשיו אהרון היה לו חלק במעשה העגל והיה מקום לסבור שחס ושלום חל עליו דין כהן שעבד עבודה זרה ואז הוא יהיה פסול לפי כך אמרה התורה צב ואת אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה דווקא בלשון של צו לרמוז לעבודה זרה ולומר אהרון לא היה לו חלק ונחלה במעשה עגל. כל מה שהוא עשה לא עשה אלא לקדש שם שמיים ולהציל את ישראל מרדת שחת. אז לכן היא אומרת דווקא אצלו את הלשון צו. כן כן צו. אני מצווה אותו בלשון צו. נכון שצב זה לשון של עבודה זרה, אבל הנה אני מצווה אותו מה כן לעשות ולהמשיך מעבודת הקורבנות כי אין לו שום חלק ונחלה בעניין העגד. כל מה שהוא עשה זה היה בשביל להציל. אז עכשיו אפשר ישמחו במלכותך [שירה] שומרי שומרי שומרי שבת וקור חונק שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וכל עונק שבת עם מקדש >> [שירה] >> מקדש מקדש שביעי שבת עם מקדש [שירה] מקדש מקדש שביע שבת הרי מחקיים צת חכמים דאורייתא בס דאוריית גומש דאורייתא כבד את אביך מך דאורייתא לעשות נחת רוח הקדוש ברוך הוא לעשות חת >> שיוספתות Так.