פרפראות וחדושים לחג הפסח חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, לעילוי נשמת אסתר בת עיישה,

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל,

ולעילוי נשמותיהם

של מי שאין מי שיאמר עליהם קדיש אמן.

אמן.

התורם

הקדיש תנציבי יום להקמה שכינתה מעפרה ולעילוי שכינת עוזנו,

שיזכה לעשות נהת רוח, להיות צרו ולעשות רצון בוראו, אמן.

אמן.

היות חנה בת סמונש,

נוחתה עדן,

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים,

ותשוב אלינו מהרה בתחיית המתים,

אמן.

אמן.

אנחנו עכשיו פרפרות וחידושים לחג הפסח, חלק ב' תשפוא.

אמר רבי אליעזר בן עזריה,

הרי אני כבן שבעים שנה.

מה זה כבן שבעים שנה? כבן? מה זה כבן?

אלא בא לרמוז,

הוא היה בן שמונה עשרה בשעה שאמר זאת,

ונראה כבן שבעים שנה.

מה הפער בין

שמונה עשרה לשבעים?

בין.

כבן,

שזה חמישים ושתיים.

הוא היה גלגול גם של שמואל הנביא שנפטר בגיל חמישים ושתיים.

חכם, מה הוא אומר?

רשע, מה הוא אומר?

איך אתה יודע מי רשע ומי חכם?

לפי מה שהוא אומר.

תקשיב מה הוא אומר,

ואז תדע אם הוא חכם או רשע.

כנגד ארבעה בנים

דיברה התורה, אחד חכם ואחד רשע.

למה בעל האגדה הגדיר את הצדיק חכם?

מול צדיק

יש רשע, מול רשע יש צדיק,

מול חכם יש טיפש, מול טיפש יש חכם.

למה הוא מגדיר

את הצדיק חכם?

אומר הגאון הרב שך זכר צדיק לברכה,

אדוני היושב-ראש.

על פי ההגדה של הרבי מסאטמר, זכר צדיק וברכה.

כדי להתגבר נגד רשע,

לא מספיק שהצדיק יהיה צדיק.

לא מספיק.

כנגדו צריך להכיר את כל הערמומיות

והשקר והזיוף

של הרשעים,

ולכן צריך להיות חכם

לעולם יהיה אדם ערום ביראה

שיוסיף חוכמה על הצדקות

כדי להכיר בערמומיות של הרשע ולגלות את המסווה מעל פניו.

לכן קינאת הצדיק בשם חכם,

וגם אם אתה חכם,

אז אתה יכול גם להכות את שיניו.

כן? אם אתה לא חכם, איך אתה כהה את שיניו?

אז לכן,

שימו לב, רשע מה הוא אומר.

וואי וואי וואי.

מה אומרים?

מה עושים איתו?

הכהה את שיניו.

למה דווקא הכהה את שיניו? למה לא תשבור לו את האף?

תתן לו באוזניים?

מה?

מה זה הכהה את שיניו?

האלשך הקדוש אומר,

כמה זה רשע?

פלימטריה 570. כמה זה שיניו?

366. מה ההפרש ביניהם?

צדיק.

204. אם מורידים לו את השיניים, הוא הופך להיות צדיק.

אז זאת אומרת,

הטיפול ברשעים זה להכות את השיניים,

ואז הם חוזרים להיות צדיקים.

לא בשיטת הטותים,

בשיטת הכהה את שיניו.

כן.

הכהה את שיניו.

מצוות אכילת מצה בליל הסדר היא מצוות עשה היחידה שקשורה לאכילה,

והיא תקפה גם בזמן שאין בית המקדש קיים.

במשך כל השנה

מבחין הרשע איך היהודים מתעסקים במצוות שונות.

לא מפריע לו.

שיתנדנדו בתפילה כמה שהם רוצים,

שיבלעו דפי גמרא כמה שהם רוצים.

מגיע ליל הסדר,

הרשע נדרך,

פתאום הוא רואה שהם פול...

‫מקדשים לתחומו.

מה זה תחומו?

‫אכול ושתו כי מחר נמות.

והם מתעסקים באכילה,

והם מקדשים את זה במצוות עשה דאורייתא, ‫לאכול מצוות עשה דאורייתא.

‫הוא לא מסוגל כבר להתאפק ומתפרץ בשאלה,

‫מה העבודה הזאת לכם?

‫איי, איי, איי, אתם צריכים להיות ‫בתעניות, בסיגופים.

‫צדיק ורע לו!

‫ככה אתם צריכים. ‫מה לכם ולאכילה?

‫לכן מפרש המגיד מקוזניץ', ‫זכר צדיק וברכה,

‫אף עתק את שיניו,

‫שכן אם אינו מאמין

שיש אכילת מצווה,

‫אז הוא לא צריך גם שיניים, ‫תוריד לו את השיניים.

‫ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, ‫כפר בעיקר.

‫הגאון רבי איסר זלמן מלצר, ‫זכר צדיק וברכה,

‫אמר צריך להיות לכאורה הפוך.

‫אחד שכופר בעיקר,

‫אחרי שהוא כופר בעיקר, ‫הוא מוציא את עצמו מן הכלל.

‫אבל לא אחד שמוציא את עצמו מן הכלל ‫הוא נהיה כופר.

‫קודם כופרים, ואחר כך יוצאים מן הכלל.

‫למה פה כתוב, ‫לפי שהוא הוציא את עצמו מן הכלל,

‫כפר בעיקר?

‫אלא הוא אומר, באיסר זלמן מלצר,

‫מפה רואים איך אדם מגיע להיות כופר בעיקר.

‫זה מתחיל בזה שהוא מוציא את עצמו מן הכלל ‫ורוצה לעבור דירה,

‫והכול בגלל חוב קטן,

‫וככה יכול להגיע ולהידרדר ‫עד שיהיה כופר.

‫ככה זה עובד, כן. ‫זה כתוב במפורש באגדה של פסח.

‫-והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור,

‫מה זאת?

‫באגדה של פסח מובאת שאלה הזו ‫בשם הבן התם.

‫והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור, ‫מה זאת?

שאלה של תם.

‫באגדה של פסח, ככה זה מובא.

‫אבל בירושלמי, בפסחים, ‫פרק י' הלכה ד' הגרסה,

שזה הטיפש שואל,

לא הטם,

טיפש, כתוב שם הטיפש.

בסדר, בליל הסדר בשנת תש״ו התבטא הרבי מסאטמר זכר צדיק וברכה מכיוון שהתלמוד ירושלמי, שימו לב,

נכתב בארץ ישראל

וידוע שאבירה דארץ ישראל מחכים

אם כן

מי שלא זוכה לחוכמה בארץ ישראל בעל כורחך הוא טיפש

איך יכול להיות שאדם שואל שאלות כאלה, מה זאת?

מה אתה טיפש?

אתה בארץ ישראל ואתה שואל שאלות כאלה?

אבירה דארץ ישראל מחכים

אם אתה לא החכמת אז אתה טיפש.

סיפרו

לחזון איש,

זכר צדיק וברכה מה אמר בי יואל מסאטמר והוא שיבח וקילס

את הוורט הזה

שאינו יודע לשאל עד פתח לו

למה למה נאמר פה בלשון נקבה שאינו יודע לשאל את

פתח לו מה זה את פתח?

או שאומרים את פתחי לו או אתה פתח לו מה זה את פתח לו?

מה קרה פה?

אומר החתם סופר

בליל פסח כל הגברים הם כמו נשים

למה?

יש מצווה לדבר, לדבר, לדבר, לדבר, לדבר והגעת והגעת כל הזמן לדבר לכן נאמר בלשון נקבה אז לכן

לכן נאמר את

ויש מתרצים שהכוונה היא קצת עמוקה יותר את פתח לו מה זה את?

מאלף עד תו. תסביר לו את כל מה שהיה ביציאת מצרים מאלף עד תו.

כן?

יכול מראש חודש?

תלמוד לומר?

מה תלמוד לומר?

אה?

נו תגידו לי.

יכול מראש תלמוד לומר ביום ההוא?

כבר בראש חודש ניסן נהג גאון אחד לתלות פתקים

בראש חודש ניסן שבועיים לפני המועד

פתקים לדרשה של שבת הגדול לא שבועיים

לעומתו הקפיד הקפיד רב אחד

לתלות מודעות רק ביום שישי לפני שבת הגדול סמוך

להשקיעה זאת אומרת

רב אחד היה כותב מראש

זאת אומרת עשרה ימים אחרינו

סמי מראש

אני הולך לדבר בדרשה בשבת הגדול מהמקומות האלה מראה מקומות פה פה גמרא זו זו זו זו

וטוי שבתים וזה וזה והכל וזה והוא אומר מראש הכינו

כולם שידעו על מה הוא מדבר ויוכלו להתפלפל בתוך הדרשה יהיו מונחים בתוך הנושא וכו' וכו'.

והיה רב אחד שהיה מקפיד

רק

ביום

שישי לפני שבת הגדול

עם השקיעה בדיוק הוא נועץ את המראה מקומות של מה שהוא ידבר מחר.

אז חכם אחד אמר על זה ככה

זה בדיוק מה שכתוב באגדה של פסח.

יכול מראש חודש תלמוד לומר ביום ההוא.

מה זה אומר?

יכול.

מי שיכול להתמודד מול כל הציבור

אז הוא כבר מפרסם מראש חודש.

אין לו בעיה שיתכוננו שהכל וזה וזה.

אבל תלמוד לומר אם אתה רק תלמיד

ואתה רוצה רק לומר בלי פלפולים, בלי להתווכח עם הציבור והכול

אז זה ביום ההוא הוא שם את הפתק וזהו.

כן,

זה הקריית ארבע אומר.

הקדוש ברוך הוא חישב את הקץ בספר בני סוחר כתב על הפסוק בפרשת ראה

שבעת ימים תאכל עליו מצות

כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים.

מה נתינת הטעם שיצאו בחיפזון

לעניין אכילת מצה?

מה זה קשור יצאו בחיפזון, אכילת מצה?

שבעת ימים תאכל עליו מצות. למה?

כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים.

אלא יש לומר ברמז,

הקדוש ברוך הוא חישב את הקץ לעשות.

זאת אומרת,

היו צריכים להשתעבד 400 שנים במצרים,

והיו שם רק 210 שנים.

אז כמה נחסרו קץ שנים, 190?

כי לא יכלו להתמהמה

ויצאו בחיפזול לפני שהיכנסו לשוהר החמישים.

וחישב עליהם הקדוש ברוך הוא,

כאילו הם קיימו גם את הקץ שנים בגלל קושי השעבוד שהיה שם.

ונתן להם מצוות עשה לאכול מצה.

למה?

מצה במילוי

זה יוצא, 190. איך?

מ״ם.

זה מ״ם, מ״ם.

כמה זה? 80. צעדי,

כמה זה?

104.

ועוד 80,

כמה?

אתה בטוח.

184 אומר.

ועוד ה׳, זה ה׳ וא׳.

כמה זה?

190. זה הרמז של המצה.

לכן כשאתה אוכל מצה אתה תזכור שבחיפזון יצאת וחסכו לך את ה-190 שנה.

חישב את הקץ.

איזה דברים.

ליקמיד דלא רמיזה באורייתא.

טוב,

הקדוש ברוך הוא חישב את הקץ שנאמר, ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם.

חכמים זיכרונם רכה אומרים שאף שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם

שבני ישראל יהיו במצרים ארבע מאות שנה,

למעשה הם היו רק 210 שנה.

אומרים חכמים זיכרונם רכה באחד מהתירוצים שקושי השעבוד השלים,

שה-210 שנה

הם היו בקושי של ארבע מאות,

כי הם הכבידו עליהם את השעבוד.

אומר הגאון,

הגאון, אתם זוכרים אותו, ריבי אליהו החוסיד, גאון מווילנה,

איי-איי-איי-איי-איי.

עם כל הטעמים יודע את כל הסודות

אי ליקא מידי דלא רמיזה בו ראיתא אומר

כתוב וימררו את חייהם וואי וואי וואי מה הטעמים מעל זה קדמה לאז לה

זאת אומרת על ידי שמררו את חייהם זה קידם את הזמן קדמה לאז לה לצאת

איי איי איי ולכן

הם יצאו אחרי 210 שנים

ואז בא החכם צבי

והחכם צבי אומר

קדמה ואז לה בגימטריה, 190!

190 זאת אומרת שהם הקדימו ויצאו 190 שנה לפני הזמן

כל זה בטעמים קדמה ואז לה לא יאומן תגיד לי יש דבר שלא רמוס בתורה אין דברים כאלה

איי איי איי

טוב

ארמי עובד אבי

בהגדה של פסח

מובאת כל הפרשה של מקרא ביקורים

ומתחילים מארמי עובד אבי עד סוף הפרשה

והאגדה דורשת כל דבר ודבר בפרשה הזו

וגם מתחילים בגנות

ומסיימים בשבח וזה משנה בפסחים

פרק יו״ד משנה ד'

כתוב ודורש בארמי עובד אבי

טוב

תמוה להפליא

למה בעל ההגדה טורח לדרוש כל פסוק וכל מילה

בפרשת כי תבוא בחומש דברים

הלא אפשר ללמוד את כל סיפור יציאת מצרים על כל קוץ ותג

בספר שמות

פרשיות שלמות

פרשת שמות ואירע בו בשלח כולם מדברות על יציאת מצרים בלי הפסקה

למה הלך

בעל ההגדה אבל זה בעצם משנה

למה הלך פרשת כי תבוא

ביותר בעל ההגדה דקדק

מהפרשיות האלה את כל הדקדוקים

אבל רובה דרובה תמך מהפסוקים של ספר שמות.

אז היה צריך לייסד לכתחילה את ההגדה לפי הפרשיות של ספר שמות

בלמה נשא עד כי תבוא.

ויש ליישב,

בליל פסח

יש מצווה

שנראה את עצמנו כאילו אנו יצאנו ממצרים.

אדם צריך להרגיש

שהוא באותו לילה יוצא מארץ מצרים,

כמו שאומרים בהגדה.

עכשיו,

כל הפסוקים בפרשת ביקורים,

כשישראל מביא את הביקורים לירושלים,

הוא אומר בלשון

כאילו הוא יצא ממצרים.

מה הלשון שאומר?

וירעו אותנו המצרים,

ויענו נו,

ויתנו עלינו עבודה קשה,

ונצעק אל אדוני,

וישמע את קולנו ויוציאנו מארץ מצרים. זאת אומרת,

האדם כשאומר זאת

בהגדה,

תוך כדי האמירה הוא מרגיש שהוא יוצא ממצרים ומדבר,

שהוא היוצא והוא המביא ביקורים והוא עושה את הכול.

אבל בפרשיות האלה שציידנו לשמועות, בוא, וירא וכו',

שמה לא כתוב ככה.

שמה כתוב וישימו עליו

שרי מיסים,

שמה כתוב ויעבידו מצרים את בני ישראל,

שמה כתוב וימררו את חייהם, בגוף שלישי,

מטע על שוועתם אל האלוהים,

קומו צאו מתוך עמי, גם אתם גם בני ישראל.

זה לא נותן את התחושה שאתה יצאת ממצרים.

לכן קבעו בהגדה פסוקים שמלמדים אותנו כאילו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים.

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.

כתב הספר צבי לצדיק

שהגימטריה של שמות המכות

הם הפסוק שאמרנו קודם לכן.

כן, כן. בדקת את זה כבר?

כן. עדיין. ויוציאנו אדוני ממיצרים.

מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.

הגימטריה של הפסוק הזה,

כן,

זה יוצא הסימנים שנתן

רבי יהודה.

אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא למצרים.

מה בא רבי יהודה לומר?

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים,

הרי הוא אמר שהסימנים

בלי מכת בכורות,

הוא אמר רק בכורות.

חכמים אומרים, דם צרדע, זה מכת בכורות.

רבי יהודה, כשנתן סימנים, לא אמר מכת בכורות.

הוא אמר, דצח עדש באחיו

ברד הרבה חושך בכורות.

לא אמר מכת.

אתם יודעים למה הוא לא אמר מכת?

כי לא יצא הגימטריה של הפסוק הזה.

בשביל שתצא הגימטריה הזאת בדיוק,

אז צריך להוריד את המם של מכת בכורות,

ואז זה יוצא בדיוק.

לכן נתן בהם סימנים,

זה הסימן שהוא נותן.

עכשיו עוד.

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, דצח עדש באחיו.

ואגהות מימוני באר בשם הראבן דצח,

זה נתן אהרון הכהן במטה שלו.

דם צפרדע כנראי.

עדש,

זה נתן משה רבנו בלי מטה

ובעכב נתן משה רבנו עם מטה

אז לכן יש את החלוקה הזאת ככה אומר הראוון

הריבה פירש

לכן נקט להוהכה שאות שלישי של הסימנים

לכל סימן

האות השלישית

דצח, מה זה האות השלישית?

כף

שזה כינים.

האות השלישית של עדש שין שזה שחין.

האות השלישית של באח

זה חושך.

שלוש המכות האלה הוא אומר כל אחד היה משמש עם חברו.

זאת אומרת שהייתה מכת

כינים

היה גם שחין וחושך

רק העיקרית הייתה

היו ככה כינים והם היו ככה ברקע אבל לא חזקות כמו זה.

כשהיה שחין היה הייתה גם כינים והיה חושך.

כשהיה חושך היה כינים ושחין.

אבל כל מכה הייתה היא החזקה וכן הלאה.

ודייק

שבאמת הם קשורים אחד בשני.

כי אם אתה תכתוב

את האותיות

אתה תראה שיהיה חושך

והשניות יהיו שחין והשלישיות כינים. מה זה אומר? הנה אני מראה לכם.

שימו לב, שימו לב.

כתוב פה חושך,

כתוב פה שחין,

בלי יוד כי אפשר לשים חיריק,

וכינים אותו דבר בלי יוד כי כותבים את זה עם חיריק.

אז חושך שחין כינים.

חושך שחין כינים.

קשורים זה בזה.

זאת אומרת הם היו ביחד.

לכן כל מכה שלישית

היא הייתה

וחוברת לשלישית של השלישית לפי הסימנים שנתן רבי יהודה על המכות.

וגם מכת חושך

היא ראשי תיבות. חושך שחין כינים.

גם.

זה מתוך ההגדה של אבני שוהר.

במלבים

הוא כותב עוד על זה,

מה שנחלקו הסימנים בסדר כזה,

כך נראה מסיפורי התורה,

שהיו נחלקות

המכות למחלוקות באופן הזה.

שתי מכות ראשונות

היו התראות לפני כן,

והמכה השלישית בלי התראה.

דם עם התראה, צפרדע עם התראה,

כינים בלי התראה.

ערוב עם התראה, דבר עם התראה,

שחין בלי התראה.

ברד עם התראה, הרבה עם התראה, חושך בלי התראה.

זאת אומרת,

ככה זה עבד.

שלוש חלוקות,

לכן נחלקו ככה, דצה חדש מאחר.

ומכת בכורות היא יחידית.

עכשיו,

ויש להוסיף על זה

כשהחלוקה הייתה בצורה הזאת,

שימו לב.

מכה ראשונה,

הקדוש ברוך הוא אמר למשה, לך תתרה לפרעה ביאור.

מכה שנייה,

הקדוש ברוך הוא אומר, לך תתרה בו בבית.

מכה שלישית, אל תתרה בו.

מכה רביעית תתרה בו ביאור, עוד פעם.

מכה חמישית, לך אליו הבית.

מכה שישית, בלי התרה.

מכה שביעית, לך עוד פעם ליוור.

מכה שמינית, בבית.

בתשיעית, בלי התרה.

לכן החלוקה היא ככה, דצח עדש בחר.

מבהיל על הרעיון, איזה דברים.

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, דצח עדש באחר.

המדרש אומר,

הדהוד הכתיב למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו.

למה רבי יהודה אמר, דצח עדש באחר?

אומר המדרש, כי זה אומר הכתוב.

הכתוב אומר, למכה מצרים בבכוריהם

כי לעולם חסדו.

מה, מה זה אומר?

מה זה אומר?

רבי חיים מבריסק, זכר צדיק וברכה,

הסביר.

למה במכת בכורות, תמיד חכמים אמרו מכת בכורות?

ולמה בשאר המכות לא נאמר מכת דם, מכת צפרדע, מכת, מכת, מכת?

רק בבכורות הם אמרו חכמים מכת.

למה?

אז הוא אומר, יש לי אשר שכל מכה

היא הייתה שלילית.

מכת דם, זו מכה שהיא שלילית, לא צריך להגיד שהיא מכה.

דם במקום מים,

בכל מקום במקום מים הופך להיות דם.

הדבר שלילי.

צפרדע.

מה זה? כל מצרים צפרדעים נכנסים לתוך הקרביים של אנשים והכול, ובכל מקום,

זה ודאי שלילי, לא צריך להגיד מכת.

וכן הלאה. כינים.

תודה רבה.

אבל בכור?

זה לא שלילי.

בכור זה אדם רגיל שהוא נולד ראשון, ובכור מה?

זה לא שלילי.

אז לכן בכל המכות לא אמרו מכת,

אבל בבכור אמרו מכת בכורות, כי בכור עצמו, מצד עצמו,

הוא לא שלילי, הוא לא דבר שלילי.

שיש מכור, זה דבר שלילי, זה לא דווקא מעלה.

אז לפי זה יהיה קשה.

חכמים אמרו על כל דבר בלי מכת.

רק במכת בכורות אמרו את המילה מכת,

אבל ביהודה לא אומר מכת.

למה כשהוא מונה דצה חדש באחיו,

אז הוא אומר רק בכורות.

הוא לא אמר רמז מכת בכורות,

לא הכניס תמם לפני הבט.

למה?

אומר הפסוק,

המדרש אומר, הד אהוד הכתיב

למכה מצרים בבכוריהם.

הבכור היה גם שלילי.

למה?

למכה מצרים.

מי הכת המצרים?

הבכורים.

אז הם היו ממש מכת, אה, הם היו שלילי.

הם היו שלילי. למה הם היו שלילי?

הם באו להורים שלהם, אמרו להם, אתם שמעתם?

הוא אמר שהבכורים ימותו אם אתם לא משחררים את ישראל.

שחררו את ישראל.

אמרו בשום אופן, לעולם לא נשחרר אותם.

מה פתאום? לא, לא, לא, לא, לא משחררים.

אתם לא משחררים?

קמו הבנים והרגו את ההורים.

והם היכו את המצרים, אז הם הפכו להיות דבר שלילי.

אז לא צריך לכתוב מכה.

הם עצמם מכה.

כמו הדבר שלי, כמו דם, צפרדע,

כנים,

ערוב וכו'.

זאת אומרת, הם הרגו אותם.

לכן במכת בכורות הבכורים הפכו להיות מכה.

רוצחים הם היו.

הרגו את ההורים שלהם.

לכן לא הוסיף

רבי יהודה בתוך הראשי תיבות

את הלשון מכה.

זה אומר

רבי חיים מבריסק.

עכשיו

לפי דברי המדרש מבואר

גם דבר נפלא.

למה,

למה בכל המכות

ניתן השם על שם המכה

ולא על שם המוכה?

דם זה המכה,

צדה זה המכה,

בכורות זה המוכה,

זה לא המכה.

מוכה,

נכון? זה לא מה...

יש שוני.

כל התשע הם מכות.

ובכור הוא הוכה.

מכת בכורות.

מה קרה פה?

עכשיו זה מסתדר.

מה ישנה מכת בכורות שהיא על שם המוכה?

אלא שגם מכת בכורות היא על שם מכה,

כי הם בעצמם הכו את ההורים שלהם.

אז לכן זה לא מוכה,

אלא מכה, לפני שהם הוכו הבכורות, הם היו מכה.

כמו דם צפרדע, הכנים שהכו את ההורים שלהם.

זה אומר שבולע לקר ודעת זקנים בעל התוספות.

אוי אוי אוי אוי אוי, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא למצרים במצרים.

שאלה,

מדוע כתוב על המצרים במצרים?

רש״י אומר על הפסוק, למכה מצרים בבחוריהם,

שגם בכורי מצרים שבארצות אחרות לקו.

מצרי שטייל באיראן מת.

היה בפריס מת.

היה בריטניה מת.

כל הבכורות בכל העולם מתו.

אז למה כתוב,

אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא למצרים במצרים?

כאילו תוחמים את זה רק למצרים?

רש״י אומר שבכל הארצות מתו הבכורים.

מבאר הגאון רבי יוסף יסל, זכר צדיק ברכה.

במדרש מובא על הפסוק

שבכורי מצרים הכו את המצרים כדי שישחררו את ישראל.

נכון, הבכורים רצו שישחררו את ישראל בשביל שהם לא ימותו.

ואז כתוב למכה מצרים בבחוריהם.

זאת אומרת הבכורים עצמם הכו את המצרים.

זה היה איפה?

רק במצרים,

לא בחוץ לארץ.

כי בפריס לא צריך לשחרר את היהודים.

מדובר לשחרר את היהודים שנמצאים במצרים.

לא...

או, אלה שבפארי.

אם כן, הכוונה של אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים,

זה מתייחס להכאה הזו של המצרים על ידי הבכורים.

זה היה רק במצרים.

אבל בפארי לא הרג הבכור את אבא שלו.

כי מה הוא יכול להגיד לאבא שלו? שחרר את היהודים ממצרים. איפה אני?

אני בפארי, מה אתה רוצה ממני?

מכת בכורות.

יש להקשות.

בתפילת ערבית

אנחנו אומרים באמונה כל זאת וקיים עלינו.

אנחנו אומרים, המכה בעברתו כל בכורי מצרים,

ויוציא את עמו ישראל מתוכם.

מה רואים?

מקדים פה מכת בכורות

ליציאת מצרים.

המכה בעברתו, קודם מכה בעברתו

כל בכורי מצרים, ויוצא את עמו ישראל מתוכם אחר כך.

בשחרית

אנחנו אומרים, ממצרים גאלתנו,

אדוני אלוהינו,

ומבית עבדים פדיתנו,

כל בכוריהם הרגת.

אה.

עכשיו מה כתוב?

כתוב שקודם גאל אותנו ממצרים,

ואחר כך

הרג את הבכורים.

מה השינוי?

למה השינוי?

למה בערבית קודם מכה

את המצרים, את הבכורות,

ואחר כך יוצאים, ופה כתוב קודם יוצאים, ואחר כך הוא הורג את הבכורות.

ודבר שני,

למה כתוב

בערבית מכה,

ובבוקר הורג?

מה זה?

רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה,

אומר במסכת סמוחס,

מסכת סמחות,

מובא.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

מי שנותן מתנה לחבר שלו, לא ייתן בעילום שם.

צריך להגיד לו, אני נתתי לך מתנה בשביל שתהיה אהבה ואחווה ורעות.

אז צריך להודיעו.

והקדוש ברוך הוא רצה להודיע לכלל ישראל על מכת בכורות.

בזמן מכת בכורות, בחצות הלילה, בני ישראל היו סגורים בבית עד הבוקר.

אל יצא איש מפתח ביתו.

אז הם לא ראו את המכה של מכת בכורות.

והשם רוצה לתת מתנה.

הוא צריך להודיעו, צריך להראות לו, צריך שידע שאני נתתי לך את המתנה, את המצרי הזה שהתעלל בך ועשה לך וכולי וכולי.

אז זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא בחצות הלילה היכה

את בכורי מצרים,

לא הרג אותם, לא מתו, גוססים, מפרפרים כל הלילה.

אז מה היה בהתחלה?

בהתחלה היה מכה.

בבוקר מה היה? הרג.

הרג.

אז זאת אומרת,

עכשיו זה מסביר מה זה היכה ומה זה הרג.

בחצות היכה, בבוקר הרג.

אז עכשיו, איך הלך הסדר?

לפי זה מובן השינוי בתפילה.

בלילה קודם היה מכה,

היכה את המצרים.

ואחר כך הייתה יצירת מצרים.

כי מה קדם? בחצות לילה,

עדיין הם לא יצאו.

קודם כל, הוא היכה אותם,

ואחר כך הם יצאו. זה הסדר הנכון.

אבל בבוקר עם ישראל יצאו,

וברגע שהם יוצאים,

הם ראו את המצרים סוף סוף הרוגים ממש.

אז לכן יש את השינוי לפי סדר האירועים שהיו.

לכן, בערבית מקדימים מכת בכורות,

המכה בעברתו, המכה,

אבל לא הורג.

זה קודם ליציאת מצרים.

בבוקר בני ישראל יוצאים,

אז הם רואים אותם מתים.

לכן בשחרית מקדים

את יציאת מצרים במכת בכורות,

ואז מסתדר גם הכאה וההריגה.

זה אומר רבי שלמה זלמן אוירבך.

הגאון הצדיק רבי אברהם יצחק רוטשטיין,

זכר צדיק ברוך הוא אומר שהוא בערב אומרים את סדר הנס.

סדר הנס כי זה אמונה.

וקודם

היה מכת בכורות.

בבוקר,

זאת אומרת אומרים אמונה, אמת ואמונה.

בבוקר אומרים בעזרת,

עזרת אבותינו אותה מעולם.

זה שבח על הנס.

זאת אומרת, כלל ישראל צריכים להודות.

על עיקר הנס שהוא יציאת מצרים,

כי יסוד הגאולה זה היה יציאה מצרים.

מכת בכורות היא לא חלק מהגאולה,

זה עונש לרשעים.

לכן בבוקר מקדימים יציאת מצרים,

שעל זה אנחנו מודים.

אז יש הודאה בבוקר ויש אמונה בערב שהקדוש ברוך הוא מקיים את מה שהוא הבטיח לעשות.

והגאון הגדול רבי שמואל,

משה שמואל שפירא, זכר צדיק ברוך, אומר,

אומרים ממצרים גאולתנו,

מבית עבדים פדיתנו.

למה צריך לכפול את זה?

גאולתנו, פדיתנו, היינו אח לכאורה.

לא, לא, לא, לא, לא.

גאולה זה יציאה לגמרי לחירות.

גאולה.

פדייה זה החלפה דבר בדבר.

כשאתה פודה את הבן הראשון שלך אתה צריך להביא בתמורה חמישה סלעים.

אז מחליפים דבר בדבר, אתה מחליף את הבן בכסף.

פדיון שבויים,

בשביל לקחת אותו אתה צריך לתת משהו אחר,

אתה נותן כסף.

אז פדייה זה החלפת דבר בדבר.

גאולה

זה חירות גמורה,

בלי דבר בדבר, יוצאים לחירות.

אז לכן כתוב,

ממצרים גאולתנו.

עם ישראל יצאו לחירות מהמצרים, שלום.

אבל מבית עבדים פדיתנו זה החלפת דבר בדבר.

במקום עבדים לפרעה, עבדים לקדוש ברוך הוא,

כי לי בני ישראל עבדים עבדיהם.

זה נקרא פדייה, פדיתנו מבית עבדים.

אז אנחנו לא שייכים לבית עבדים של פרעה, אבל אנחנו עכשיו עבדים שלך, זה הפדייה.

לכן נאמר שתי לשונות גאולה זה משהו אחר, ופדייה זה משהו אחר.

ונסיים במשהו יפה,

שיהיה לכם ככה מתוק ב...

אני ולא מלאך.

כתוב שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים בעצמו,

אני ולא מלאך.

הסבא קדישא מוויז'ניץ אמר ויעל אברהם ממצרים

שעלה האותיות האמצעיות של מצרים

שהן אותיות יצר.

מצרים, האותיות האמצעיות, יש חמש אותיות,

שלוש האמצעיות זה אותיות יצר.

כי יצר הרע הכי גדול היה במצרים,

ערוות הארץ.

אחר כך כתוב,

אומר הקדוש ברוך הוא, אני יוצא בתוך מצרים.

אני, ולא מלאך, אני, אני יוצא בתוך מצרים.

אני יוצא בתוך מצרים.

בתוך מצרים, מה אמרנו יש?

יצר.

עכשיו אני נכנס במקום יצר.

מה נהיה? מאמין.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, על ידי זה הכניס אמונה בעם ישראל וככה הוציא את עם ישראל ממצרים.

מבהיל על הרעיון.

כן?

אז אני רוצה להגיד לכם שאנחנו צריכים לשמוח בתורה הקדושה

ולעבוד את השם בשמחה, ולכן עבדו, עבדו,

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננא בואו לפניו, בירננא בואו לפניו, בירננא בואו לפניו, בירננא בואו לפניו, בירננא עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו,

לפניו ביר נאנה, בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו, איבדו,

אוהו, לבנה ולחנקת ולחנק ולחנק ולחנק, חזק וברוך,

הריני מחמן.