פרפראות וחדושים לפרשת שמות תשפ''ו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

הכל בלחש

אמן אמן אמן

פרפרות וחידושים לפרשת שמות

חלק ב' שנת תשפוג

הבאים מצרימה

כותב החזקוני היה לכתוב לכתוב אשר באו מצרימה

למה כתוב הבאים מצרימה?

אלא מתוך האכזריות שהיו מצרים עושים להם

אחרי שמת יוסף.

היה נראה להם בכל יום

כאילו הם באים עכשיו וכאילו לא ראו אותם מעולם.

זאת אומרת, התכחשו לגמרי

לכל המחויבות והכרת הטוב

לשבטים הקדושים, ליעקב אבינו, ליוסף הצדיק, שחלקלו אותם

וברכו את מצרים

והביאו ברכה

והחלו

לענות אותם

וכל יום, כל יום, כל יום

זה היה בחינת כאילו זה יום ראשון שהגיעו לפה אנשים זרים והם מתעללים בהם

לכן כתוב

באלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה

כחדשים כל יום הם בעיני המצרים להתעלל בהם

זה אומר החזקוני

הכתב סופר אומר

שהכתוב בא להגיד את השבח של השבטים הקדושים

גם כאשר ירדו למצרים הם לא התערבו בגויים ולא למדו ממעשיהם

ונשארו בצדקתם ובטומתם עד יום מותם

ושלמים היו ביום צאתם מארץ מצרים הכוונה ביום מותם

בדיוק כמו ביום

שהם באו למצרים

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה

שהם באו ביום הראשון

ככה נשארו בצדקתם ובטומאתם עד היום האחרון

לכן חזר הכתוב ומנע אותם במותם להודיע חיבתם לפני המקום

וללמד שיציאתם מן העולם כביאתם למצרים

אז זה מדובר

באלה שמות בני ישראל באים מצרימה איש וביתו באו

ובין שמעון, אבי ויהודה וכו',

השבטים עצמם

לא צאצאיהם

אלא השבטים עצמם.

מטעם זה נקט הפסוק בלשון הווה שכן התורה רוצה לרמוז בזה כי בשעה זו

הם כמו בשעת הביאה

בהריהם כי משאך עתה באים למצרים.

ולכן נאמר בפסוק ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שמחים נפש

שכן לפי דברי רשי

הביטוי נפש

בלשון יחיד זה אומר שהם עובדים לאל אחד

בניגוד למשפחת עשיו

שמוזכר בנפשות כיוון שהיו עובדים לאלוהויות הרבה

וזה הוזכר גם בירידתם של השבטים למצרים כמו שנאמר כבר בספר בראשית

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו

כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה

יוצאי ירחו

מלבד נשב בני יעקב שישים ושש

שוב

חוזר הביטוי

בלשון יחיד נפש

ללמדך שהיו שלמים באמונתם מעת

בעת

צאתם מן העולם כמו בעת

ביאתם למצרים.

אז שני דברים אומר הכתב סופר, הבאים מלמד

שביציאתם מן העולם זה היה כאילו ממש כמו הבאים ברגע שהם באו

היו צדיקים בתמים

ככה הם יצאו מן העולם

ודבר שני זה מרומז גם בלשון נפש הם מאמינים באל אחד

ולא כמו יוצאי עשו

שהם מאמינים באלוהות הרבה וכל השאר

ואז סטייפלר זכר צדיק לברכה

אומר אפילו שדרו

עם כל זה לא הייתה להם שייכות למצרים

והרגישו כל שנות חייהם כאילו הגיעו הרגע

לכן כתוב הבאים מצרים

זאת אומרת לא התמזגו עם הסביבה, בדרך כלל הסביבה משפיעה

בשבילם זה כאילו היום הראשון, כמו שביום הראשון אתה לא מספיק

להכיר

ולהתערבב וכולי

ככה הם נשארו באותה בחינה של הבאים

מרגע שהם באו עד שהם יסתלקו מן העולם.

ומוסיף הסטייפלר זכר צדיק וברכה

זו הכוונה בהפטרה

הבאים ישרש יעקב

אבינו יעקב השריש בבנים, בשבטים

שירגישו כל הזמן

במצרים שהם הבאים

שרק עתה הגיעו

ולא להרגיש שאתה

דייר ותושב וכולי ולא ללמוד ממעשיהם ולא כלום.

ומה ההמשך של הפסוק?

יציץ ופרח ישראל

על ידי זה שהם מרגישים כל הזמן בחינת הרגע הגענו הבאים

ומילא פרח ישראל.

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד רש״י אומר שילדו שישה בקרס אחד

כל אישה

יולדת שישיות

לא חלק כן חלק לא

טק טק טק טק טק טק טק טק מתרבים

וואי וואי וואי וואי עד שהם מפחדים בנוסף גם הוא על שונאינו בעלה מן הארץ וואי וואי

זה מה שהם מפחדים בישראל עכשיו דמוגרפית

שהימין

הוא מתרבה יותר

והשמאל מתאדה

אז הם פוחדים

אז זה לא זה לא מהיום זה כבר התחיל במצרים

ומאיפה למדו חכמים את זה שהם הביאו שישה

מהלשונות

פרו וישרצו

וירבו

ויעצמו במאוד מאוד שישה

זה אומר בעל הטורים

הכל שמחה

‫הרשב מפשיסחא אומר,

‫בני ישראל,

‫אומנם הם פרעו ורבו, ‫והיו עם מרובה ואוכליסים.

‫וכשזה קורה,

‫אז זה מנפח את הבן אדם, ‫נותן לו גאווה והתרדרגות.

‫אתה מבין?

‫אישה שיוצאת עם שישה תינוקות ‫מבית חולים.

‫אתה מבין? זה איזה כבוד.

‫אז זה לא יוצאת עם אחד קטן, ‫שתיים וחצי, כאילו.

‫זה יוצא עם קילוואט.

‫אתה מבין?

‫זה חתיכת בטן.

‫אז העובדה הזאת יכולה לגרום ‫לגאווה והתרברגות,

‫אבל הם התעצמו, כתוב ויעצמו,

‫במאוד מאוד.

‫לא כתובי עצמו מאוד מאוד,

‫אלא במאוד מאוד.

‫מה זה?

מה שהמשנה אומרת,

‫מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם.

‫אז כיוון שהם התעצמו ‫במידה הזאת של שפלות,

‫הקדוש ברוך הוא אומר,

‫אני נותן להם גדולה ‫והם ממעטים את עצמם.

‫כי ממעט מכל העמים ממעטים את עצמם, ‫לא מתרברבים ולא כותבים. ‫זו סיבה

להביא שישיות.

‫נו, אנשים יעבו במקום לכמה פי כמה הריונות, ‫תשעה חודשים, עוד תשעה ועוד תשעה, ‫אפשר בפעם אחת

צ'יק צ'אק,

לעבוד על ענבה,

‫לגלה אחת, יאללה, בית ספר.

‫ובני ישראל פרעו וישריצו וערבו ויעצמו, ‫במאוד מאוד

‫בפרשת נוח, פרק יוד, פסוק כב', מובא,

‫עבר הסבא של אברהם אבינו,

‫היה לו בן, שמו יותן,

‫והיה לו 13 ילדים.

‫אומר רשי,

‫יוקטן,

‫שהיה עניו ומקטין עצמו.

‫לכך זכה להעמיד את המשפחות הללו.

‫לפי זה יש לבאר את הפסוק.

‫בני ישראל פרעו וישריצו וערבו מעצמו. ‫מדוע זכו לכך? ‫כי קיימו במאוד מאוד.

‫הם קיימו את המשנה, כמו שאמרנו.

‫ולכן,

‫היו במאוד מאוד, ולא מאוד מאוד, ‫אלא לפי המשלח.

‫בתרגום יונתן בן עוזיאל,

‫מובש יוקתן,

‫ומחותן היה עם יעקב אבינו ‫שני שבטים.

‫לוי וישכר היו חתנים של יוקתן.

‫איזה זכויות,

‫גם כל כך הרבה ילדים,

‫וגם להיות מחותן

עם יעקב אבינו,

‫בשני שבטים כאלה חשובים, ‫לוי וישכר.

מדהים. ‫זה מי שמקטין את עצמו.

טוב,

‫גזירת אבה נתחכמה לו.

‫שלושה היו באותה עצה.

‫הגמרא בסוטה אומרת, ‫בלעם ואיוב יתרו,

‫בלעם שיעץ נהרג,

‫איוב ששתק

נידון בייסורים,

‫ויתרו של ברח,

‫זכו בניו שישבו בלשכת הגזית.

‫על כורחך אתה למד,

‫שבאספה הזאת שישבו שלושת היועצים ‫עם פרעה,

‫לא הייתה כבר שום עצה ‫נגד הפסק

של פרעה ובלעם.

‫והארה היה שיתרו שברח, ‫לא הייתה עליו טביעה.

‫למה?

‫כי הוא לא יכול להכריע את הכף.

‫כי

איוב שתק,

כמו בכנסת.

‫מי בעד?

מי נגד?

מי נמנע?

איוב נמנע.

‫שניים היו בעד?

‫מה יעשה הרביעי?

‫ברח. לא אומרים מי לא היה בישיבה, ‫אומרים

מי בעד, מי נגד, מי נמנע, ‫אבל מי ברח, לא אומרים.

‫אז יתרו קיבל

שכר גדול.

‫ונשאלת השאלה, מה הטענה

על איוב ששתק, ‫שקיבל ייסורים כאלה גדולים?

‫פיי, פיי, פיי, שנה שלמה.

‫אז אומרים בשם הרב מבריסק, ‫זכר צדיק וברכה,

‫איוב נידון מידה כנגד מידה,

‫כי טבע האדם,

‫כשהוא מרגיש צער גדול, הוא צועק.

‫אפילו שזה לא מועיל,

צועק.

והטענה,

‫איך שמעת את גזירת פרעה ‫על כלל ישראל ושתקת?

היה חייב לחוש את צרת הכלל והיה צריך לצעוק

אפילו שזה לא מועיל

לכן הוא נענש.

תוספת על דבריו

אומר רבי חיים שמואלביץ

אם כך הם הדברים למה היה צריך לסבול כל כך הרבה איסורים נוראים

הוא שמע את הגזירה שהולכים

להטביע את הילדים ביאור

מה היה העונש שלו? עשרה ילדים שלו מתו

ביום אחד.

איזה גזירה.

היה לו שחין בגוף.

פעם גרד עם חרס.

לא יכול להפסיק. שנה.

והפסיד את כל ממונו. היה עשיר, אדיר.

הפסיד הכל.

אז נשאלת השאלה

למה סבל כל כך הרבה איסורים נוראים?

אם היה מקבל צרה אחת

שמתרגשת עליו?

זה לכאורה היה מספיק.

אומר הרב חיים שמואלביץ לא.

רואים מכאן עד היכן צריך אדם להשתתף בצרת הכלל.

שהיה לו לצעוק צעקה כה גדולה ומרה כמו שהיא יוצאת מסך כל הייסורים שהוא סבל שנה.

הולכים להשמיד עם.

הולכים להשמיד עם.

וישימו עליו שרי מיסים.

למען ענותו בסבלותם.

שלושה היו באותה עצה.

בלעם שיעץ, נהרג.

מחותנו של הגאון מווילנא,

רבי נוח ליפשיץ, זכר צדיק וברכה,

כתב

הביטו וראו דבר פלא.

העצה היא של בלעם.

ואמרנו לי כמיד דלא רמיזה באורייתא, זה רמוז בפסוק.

וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם.

ראשי תיבות בלעם.

זאת אומרת, רמוז פה, מי היה היועץ שיעץ?

בלעם.

ניסים למען אנטומיסטוריה

והם ערערו את חייהם.

כמה

דוגמאות

מה זה למרר.

אומר אברבנאל

המצרים היו מחברים את היהודים למחרשות וחורשים בשדות.

לא שור

לוקחים יהודי,

קושרים עליו רצועות,

תוקעים את המחרשה שלושה טפחים

באדמה ויאללה, הופ!

קדימה.

לעשות תלמים.

אתה יודע מה זה לחפור

שלושים סנטים באדמה

וללכת ככה

ולפעמים יש סילעונים קטנים ואבנים והכול, זה לא הולך חלק,

זה לא שור.

זה בן אדם.

לא כל בן אדם זה מקרר.

יש אנשים גם הם קטנים.

אתה יודע איזה עינוי זה?

ואם לא,

פשש,

הצלפות.

זה דוגמה אחת.

במדרש הגדול בשמות יו״ט כא׳ כתב

כשהמצרי סעד בערב.

היה מביא את היהודי

עייף ומותש

אחרי עבודת פרך,

מניח על הראש שלו נר

ואומר לו אל תזוז.

אם הנר ייפול ויקווה אני מתיז לך את הראש.

וואי וואי וואי.

מה זה?

בשמות רבה, הכא׳

כתב

נתנו ליהודים לתעתע את הרחובות

כדי לבייש אותם.

ושלחו אותם ליערות להביא דובים ואריות.

ורבים נהרגו.

וגם

היה ריח נורא מהתינוקות ששקעו בבניין.

אבא שלא הספיק למלא את המכסה היומית,

לקחו בן, שניים, שלוש, כמה שיש לו, יש לו מספיק שישיות,

ותקעו אותם להשלמת הלבנים החסרות.

ועל זה הוא צריך להמשיך אחר כך, מחר

לשים עוד לבנים על התינוק.

והתינוק הזה,

כמובן בשמש ובכל וזה גופה,

זה מסריח, אין יותר מסריח מגופת הדם

וזה הם צריכים לעבוד ככה ולראות את הילדים שכוחים בזה ולהמשיך ומקבלים הצלפות והכול, איזה עינויים, איזה מרור, מררו אותם שם

לא בכדי הקדוש ברוך הוא יביא עליהם עשרת המכות ומי שלמד אגדה של פסח כראוי יודע על מה כל מכה באה

על איזה עינויים שהם עשו בהם

טוב, אנחנו חוזרים כמובן לרמזים

ואתם זוכרים את הגאון מוילנא עם הקדמה ואזלה והשיעורים הקודמים,

אז גם פה

וימררו את חייהם

בעבודה קשה

מעל וימררו את חייהם יש קדמה ואזלה

סימני הטעמים קדמה ואזלה,

קדמה זה קדם ואז לה זה הלך

זה לרמוז

מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

שעם ישראל היו במקום ארבע מאות שנה, מאתיים ועשר שנה

למה?

משום שקושי השיעבוד

השלים את הזמן

זאת אומרת

היות שהם הכפילו עליהם את העבודה בהתחלה היו מביאים להם תבן, אחר כך אמרו לא, אתם תחפשו את התבן, אתם תביאו

והיו מכים אותם המצרים שנכנסים לשדות שלהם ברגליים, מה אתה נכנס לפה,

איך תביא, מאיפה תביא

וכן הלאה עד שצריכים להספיק

ללבון לבנים וגם להגיע למכסה ואם לא הילדים הולכים

אז וימררו את חייהם גרם שהתקצר הזמן במקום ארבע מאות שנה שהיו עובדים כאילו רגיל,

החמיסו עליהם בפרך,

אז ממילא זה קיצר.

אז לכן מעל וימררו את חייהם יש קדמה ואז לזה גרם שהקדים

הזמן בהם הלכו באזלה ויצאו ממצרים לפני עצמם

אז בהימררות חייהם רמוז,

שזה הגורם של קדמה ואזלה,

הקדימו את היציאה שלהם ממצרים ויצאו משם

זה אומר הגאון מווילה

החכם צבי כתב

חה חה חה קדמה ואז לאז לזה גימטריה מאה תשעים

זה בדיוק הזמן ש...

התקצר במקום ארבעה מאות שנה

מאתיים ועשר, מה ההפרש? מאה תשעים

איפה זה כתוב? קדמה ואזלא, תבדוק

במחשבון ותראה שזה מאה תשעים

זאת אומרת הכל מסתדר, הכל רמוז פה, הכל, כל מה שאמרו חכמים

לא תגיד שדרשות כך,

כתוב בכתוב הכל נמצא בפנים

זה נקרא פשט רמז

דרס סון

בספר משולחן רבי אליהו ברוך

עמוד ר' נ',

הוא היה רם בישיבת ביר

ראשי ישיבה אולי

בקיצור

הוא מביא את הפסוק וידבר משה כן אל בני ישראל

ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה

הוא אומר בקריאת התורה של שני וחמישי במנחה בשבת מסיימים בפסוק הזה את הקריאה לניבי,

ניבי

איך מסיימים קריאה בדבר רע? קיימה לנצ'ן לסיים קריאה בדבר רע?

ככה אומר הלבוש והמשנה ברורה וסימנת כך

אז איך מסיימים בזה? וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה

מקוצר רוח ומעבודה קשה

זה סיום

בדבר רע

אבל אמרנו עכשיו

שהשעבוד

קיצר

את הזמן שלהם

וזרז את הגאולה

והגאון אמר שקדמה ואז לה בדיוק מעל בהימררות חייהם בעבודה קשה

אז הקושי של השעבוד הקדים את הגאולה?

עכשיו יוצא

שאדרבה,

זה שהיה להם קוצר רוח ועבודה קשה היה בזה דבר טוב

כי קושי העבודה זירז את הגאולה

וקוצר הרוח עצמו גם הועיל לעניין הזה.

למה?

כי אם היו שומעים למשה רבנו

ומאמינים לו הכל בסדר

אז לא דומה אדם שלא יודע מתי הוא יצא מפה למי שאומרים לו תשמע יוצאים לגאולה בעוד כך וכך זמן

עוד שנה אנחנו בחוץ

אז כל העבודה שהוא יעבוד אפילו שהיא הכי קשה היא קלה כי אני הולך לצאת כבר

אז זה לא טוב

כי אמרנו שדווקא הצער הוא המקצר

אז לא טוב שיהיה להם רווחה והרווחה

אז לכן מסיימים בדבר הזה כי יש בו דבר טוב

שהוא קיצר להם את הזמן ונגאלו 190 שנה לפני

לכן מסיימים בדבר הזה נכון ואדרבה זה שהיה להם קוצר רוח

זה השאיר אותם במצב שהזמן יתקצר יותר ויותר ויוכלו לצאת יותר מוקדם

אז זה טוב

הרב מבריסק

אומר חכמים זיכרונם לברכה

מביאים עוד תירוץ

שבני ישראל לא היו במצרים אלא 210 שנים

ואומרים שהמניין התחיל מלידת יצחק

בעד 400 שנה

אז איך זה?

יש אומרים מבין הבתרים, מאברהם

איך זה?

מה, מה, הם לא ירדו למצרים

הם לא ירדו למצרים אז מה, מה, מה, מה,

מה, איך זה נספר כאילו זה גרות ואיפה הוא?

ברגע שאתה כבר יודע ונודע לך שצריך לרדת לגרות במצרים

אדם שיודע שבתאריך כך וכך הוא צריך ללכת לכלא

מעכשיו הוא כבר מתחיל כבר להרגיש את זה, כבר מדמיין לו איזה חדר יתנו לו אימים, מה הוא, מה יאכל, מה ישתה, איך יהיה, מה, לא יראה את הילדים ואת האישה לבפה

זה כבר עובר עליו, זה כבר זהו

הוא כמו אדם שאומרים לו תשמע יש חשש שיש לך משהו תלך לעשות בדיקה, הוא כבר מפחד מצלצל תברכו אותי תעשו לי את זה

זאת אומרת מרגע שנודע הדבר כבר מרגישים את הגזרה עצמה

אז מלידת יצחק

כבר נספר העניין

אומר הרב מבריס שני תירוצים

שהם תירוץ אחד.

בברית

בין הבתרים

הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו שנגזרו על כלל ישראל שתי גזרות.

גזרה אחת גר יהיה זרעך,

גזרה שנייה ועינו אותם.

אז יש גירות ועינוי.

לכן כל תירוץ הולך על גזרה אחרת.

על ועינו אותם

מתרצים

קושי השעבוד השלים.

זה שעינו אותם

זה גרם שהם יהיו 210 וויתרו להם על 190 בגלל קושי השעבוד.

ועל גר יהיה זרעך בארץ לא להם.

על זה מתרצים

שזה מלידת יצחק.

הגרות התחילה מלידת יצחק והשעבוד

היה 210. אז מה שכתוב שבני ישראל היו 210 שנים,

איך זה מסתדר עם ה-400?

הוא אומר, 400 זה מלידת יצחק, שזה לעניין גרות,

ולעניין 210 זה השעבוד שקיצר.

לפי זה אומר הרב מבריסק שבהגדה של פסח אנחנו אומרים

ברוך המקום שחישב את הקץ.

הכוונה הקדוש ברוך הוא צמצם

את קושי השעבוד של 400 שנה שזה בגזירת ועינו אותם

שזה יסתיים ב-210 שנים.

בדיוק, כשהסתיים 400 שנה

של גר יעזר עכה בארץ יעולים, שהתחיל מלידת יצחק.

אז בדיוק זה וזה מסתיימים באותו זמן.

זה הכוונה שהקדוש ברוך הוא חישב את הקץ של שתי הגזירות,

גם של העינוי

וגם של הגרות.

זה הסתיים באותו רגע.

אז זה היה בדיוק ביציאת מצרים 210 לשעבוד

ו-400 שנה לגרות.

בדיוק מתאים.

וזה חישב את הקץ.

לפי זה מסביר, איזה יופי,

איזה מתוק, איזה מתוק.

לפי זה מסביר הרב מבריסק

גם כן

כפל לשון בתפילה.

אנחנו אומרים

ממצרים גאלתנו

אדוני אלוהינו

ומבית עבדים פדיתנו

הבאור ממצרים גאהלתנו אדוני אלוהינו זה על הגרות

גר יהיה זרעך

ומבית עבדים פדיתנו זה על העינוי שעינו אותם

לכן יש כפל לשון כי מדובר בשתי גזרות

גרות ועינו

ולפי זה אפשר לבאר את הפסוק האחרון בפרשה

כתוב כי ביד חזקה ישלחם

וביד חזקה יגרשם מארצו

עוד פעם כפל לשון

ביד חזקה ישלחם זה מה שעבוד

זה לא קשור מארצו

וביד חזקה יגרשם מארצו זה הגרות

אז הכל מסתדר הפלא ופלא

שתי גזרות

ארבע מאות ומאתיים ועשר מסתדרים בול

אשר שם האחד שפרה ושם השני פועה

שפרה זו יוכבד

משפרת את הבלד

פועה זו מרים

על שם שפועה ומדברת והוגה על הבלד

כדרך הנשים שמפייסות

תינוק בוכה

טוב זה רש״י

וגם מסכת סוטה יודעת

עכשיו ידוע שהשם שהאדם יש לו

זה מתאר בעצם

את מציאותו מהותו

של בעל השם

מעתה נפלא הדבר

איך זה דבר כזה קטן ופחות

שיפור

של התינוק

ופיוס

של התינוק

יהווה את המהות של האדם

השם מבטא

מהותו של אדם

אלא לומדים מפה שבאמת בבריאה

אין דברים גדולים ודברים קטנים

הכל תלוי באדם

אנשים גדולים

יכולים להשיג גדלות

אפילו ממשחק פעוט וחסר ערך

כמו עם ילדים קטנים

לעומת זאת אנשים פשוטים

בנחותי דרגה גם דברים רמים מנעלים יכולים להפוך אותם לרפש והשפעה

תלוי

איך אתה עושה מה שאתה עושה

אמרנו שבאדם שאומר בוקר טוב

אין דבר ש...

והיא מקבלת כל אדם מסבר פנים יפות וכו' וכו',

לעולם הקדים שלום ועוד

אמרנו שהיה מקרה שבן אדם שממש רצה להתאבד

ובדרך להתאבד

השכן ירד בדיוק, ראה אותו, אמר לו בוקר טוב

התייחס אליו ואמר לו בוקר טוב, הוא התחרט, לא הלך להתאבד

למה אנשים מתאבדים?

אין להם תקווה

אין להם עזרה, אין להם יחס, אין להם כלום,

התייאשו מהכול, לא רואים מוצא,

לא רואים שום דבר

אין להם אמונה כמובן

ביטחון ודאי שאין להם בשם

אז הם עושים מה שהם עושים

בן אדם, תראה מה זה, מה זה, מה, מה, מה, שתי מילים

בוקר טוב,

הציל בן אדם

אנשים גדולים יכולים לעשות

מעשים פשוטים, פעוטים וקלים

וזה עיקרי המהות שלהם

שפרה ופועה

מה זה, מלהגיד ציטיפי ציטיטי, כל מיני קולות וזה

אז מזה כבר זה המהות של הפועה,

פועה הטפיעה ומדברת איתנו עם התינוקות

התינוקות אפילו לא יודעים להעריך את מה שהם עושים בשבילם

היא בסך הכל משתיקה אותם קצת מהבכי וזה

ומצחיקה אותם

מה זה, והתורה קוראה לפועה

וקוראה ליוכבד שפרה

וואי וואי וואי

לא לזלזל במעשים אפילו הקטנים ביותר אם עושים אותם

לדוגמה למה אני כל פעם מחלק סוכריות לילדים?

מה, למה אתם חושבים?

הנה, שידעו האנשים, אתם רואים, יש לי מלא סוכריות כל הזמן.

למה אני מחלק להם?

שהם יאהבו לבוא לבית הכנסת.

יודעים שמחכה להם שמה פרס

ומחייכים עיניהם,

נותנים להם,

זה

עם סוכריה אתה יכול לגרום לילד שיגדל

בתורה בירת שמיים.

גם אני, הוא יבוא אל בית הכנסת, הוא אומר,

הוא לא יבוא, אבל אל תיקח אותי, לא רוצה, לא רוצה.

מילים, פעולות קטנות,

יכולות לבנות בן אדם.

תלמד את זה ואת זה ואת זה, תקבל כסף.

וואו.

זהו. עכשיו הפכת אותו כבר לתלמיד חכם.

הכל דברים, אפילו הכי קלים,

איך אתה עושה את זה,

אתה יכול.

יש להבין,

אומר רבי שמואל זונסובסקי, זכר צדיק וברכה,

גאונה גואנה.

אומר המילדות,

יוכבד ומרים היו נביאות

במדרגות גבוהות ונעלות.

למה התורה משבחת דווקא את העובדה שהיו מילדות

ששיפרו את הבלד ופייסו את התינוקות הבוהים?

עיקר שלמות האדם זה שעובד את השם בכל כוחו,

באותם תכונות וטבעים שהוא חונן בהם.

באמצעות זה יכול להגיע לשלמות כוללת

ולדרגות נעלות גבוהות ביותר.

אין בן אדם שאין לו מידה אחת מיוחדת לו.

ואם היא אצלו בשלמות והוא שומר עליה,

הוא יכול להגיע לשלמות לכל המידות, אבל זו שיחה בפני עצמו.

שתי הנביאות בישראל, אם ובתה,

למרות המדרגה נעלה של נביאות,

עיקר מעלתן

בחלק המיוחד והעיקרי שבהן בתורת נשים.

לכן באה התורה לשבח אותן

על החלק המיוחד שלהן,

ושיתעסקו בזה במסירות נפש ובנאמנות.

עכשיו, תשמעו

כמה הן חכמות.

זה לא יאומן כי סופר.

וואי וואי וואי.

הפסוק אומר, כי לא הנשים המצריות העבריות.

‫אז נפרש על פי שיטת רבנו תם.

‫תעיינו בראש נדרים כח.

‫יש דין,

‫דינא דמלכותא דינא.

‫דין שהמלכות גוזרת זה דין מחייב, ‫מחייבים לקיים אותו.

‫אבל מה שאומרים דינא דמלכותא דינא, ‫זה רק כאשר

משווה המלכות את הגזירה ‫על כל בני המדינה. ‫זאת אומרת, הגזירה היא שווה.

‫אבל כשהגזירה מוטלת ‫רק על חלק מבני המדינה,

‫אין חובת דינא דמלכותא דינא.

‫אז לדוגמה,

‫חוק גיוס, אומרים, חוק גיוס,

‫שוויון בנטל,

‫דינא דמלכותא דינא,

‫בטל ומבוטל.

‫זה לא שוויון, זה לא על כל בני המדינה.

‫כל השמאלנים שלא מתגייסים 100,000,

פציפיסטים מכיבוש וחריף,

‫פטורים, אף אחד לא פונה אליהם. ‫אין סנקציות, עליהם לא לטוס לחו״ל ‫ולא יקבלו שיעור נהיגה, ‫ולא יורדו להם תקציבים ולא כלום,

‫ולא יוכלו ללמוד באוניברסיטה.

‫אין.

‫בערבים,

אזרחים ישראלים,

‫מדינה פלסטינית, זה שלהם.

למה הם לא?

למה חיילי צה״ל צריכים לשמור על הערבים ‫ושהם יעשו יידוי אבנים וכולי וכולי וכולי? מה זה?

‫אז אין פה דינא דמלכותא דינא, ‫גם ככה אין, אבל

אילו היה,

אין את זה.

‫כי דינא דמלכותא דינא, אומר רבנו תם,

‫זה רק במקום שהגזירה מוטלת ‫על כל בני המדינה,

‫ואם לא, לא.

טוב, אבל בגזירת המילדות, ‫שמה זה דינא דמלכותא דינא.

בגזירת המילדות נאמר,

‫ויאמר מלך מצרים למילדות.

‫זאת אומרת, הוא גזר עליהן גזירה ודין של מלך.

‫פנה אליהן ואמר להן, אתן צריכות ‫לא להחיות את הילדים, את הזכרים.

‫ומתברר לו בסוף שכן,

‫הילדים האלה צצים כעשם בשדה, ‫מה קרה פה?

‫אז הוא שואל אותה, ‫מדוע עשיתן את הדבר הזה?

‫הרי דינא דמלכותא דינא דמלכותא דינא.

‫תא דינא.

‫מה הם ענו לו?

‫כי לא כנשים המצריות העבריות.

‫הגזרה הזו לא שמעה לכולם.

‫זה רק על זרע ישראל,

‫אז אין פה דינא דמנחותא דינא.

‫אז מה כתוב מיד?

‫ויצב פרעה

לכל עמו לאמור

‫כל הבן אילוד,

‫היאורא תשליכוהו.

‫וואי וואי וואי, להשוות את הדין

‫גם על הילדים הזכרים של המצרים.

‫ודרשו חכמים זיכרונם לברכה ‫שהוא גזר גם על עמו,

‫להשוות את הגזירה על כל בני המדינה,

‫ועל כורחן עכשיו יוכרחו לקיים את גזירתו.

‫זה אומר בעל קצות החוף.

‫עכשיו תשמעו דבר מדהים.

‫התרגום כתב על הפסוק, ‫ויצב פרעה לכל עמו,

‫מה התרגום אומר?

‫ויצב פרעה לכל עמו, ‫מה הוא ציווה?

‫כל ברא ויתיליד ליהודאי

‫לנהרה תרנונון,

‫תזרקו אותו לנהר, ‫אבל כל מי שייוולד ליהודים,

‫התרגום אומר שמה שהוא אמר,

‫ויצא פרעה לכל עמו,

‫זה כל מי שנולד ליהודים.

‫אז לפי דברי הקצות החושן,

התרגום

אומר לו כמו שאומרת הגמרא,

‫אלא

גם התרגום מודה.

‫גם התרגום מודה.

‫שהגזרה הייתה

לכל עמו, לא רק ליהודים.

‫הגזרה הייתה לכל עמו, ‫לא רק ליהודים. אז איך הוא אומר רק ליהודים?

‫הוא אומר כי כל הסיבה שהוא גזל לכל עמו,

‫זה בשביל שיחול רק על היהודים.

‫של שיהיה דינא דמלכותא דינא.

‫אז זה לא יאומן כי יסופר.

‫אז התרגום אומר את זה.

‫וראיתי שיש מי שאומר,

‫זה פה בהמשך.

הוא אומר כאן

ביצה פרעה ולכל עמו לאמר כל הבן האילוד האיאורת השליכו

כל ברא.

דאית יליד ליהודאי בנהרה תרמונה תזרקו אותו לנהר.

היה פעם ויכוח מדיני.

ברבי מאיר שפירא,

זכר צדיק וברכה ראש ישיבת חכמי לובלין,

בעל הדף היומי.

הוא דיבר על החוקה הפולנית.

למעשה החוק מבטיח שוויון זכויות ליהודים.

אבל הצרה היא שמפרשים את החוקים לרעה

בכל נקודה שנוגעת ליהודי הופכת לו לרועץ.

ממש כמו בית המשפט העליון

יש חוקים אבל כשזה מגיע לסוג מסוים של אנשים

אז הפרשנות מתרחבת.

מה זה לא עובד.

מה שכתוב לא, משנים את החוק

או מפרשנים אותו או מרחיבים אותו.

הוא הוסיף ואמר

גם פרעה

כמו הפולנים

גם פרעה

אמר כל הבן

הילוד

איורא תשלכו.

מה פירוש?

הפירוש

פשוט זה החוק.

החוק אומר שכל הילדים הנולדים

יושלכו ליהור.

מה התרגום מונקלוס שהוא גר?

הוא היה גוי,

עכשיו הוא גר.

כותב

כל בראדיט יליד ליהודה אה דווקא

רק הילדים שייוולדו אצל היהודים.

איך הוא כותב כזה דבר? הוא אומר מתוך המציאות.

הוא היה גוי, הוא יודע בדיוק מה מתכוונים הגויים כשהם אומרים גזרות.

הוא יודע.

כל הבן הילוד הם מתכוונים רק ליהודים.

חוק גיוס חובה,

שוויון, כולם צריכים לגייס זה רק לחרדים.

זה מה שהם מתכוונים, הם לא מתכוונים.

שוויון בנטל לכולם.

וזה ההבדל

בין החוק היבש לבין הפירוש של בית הדין העליון.

בית המשפט העליון הוא מפרש מה שהוא רוצה לפרש,

איך שהוא רוצה לפרש.

הוא יודע גם שהמחוקק לא התכוון בכלל למה שהוא מפרש,

הוא לא שואל אותו.

כי הוא האדם הסביר,

הוא מחליט מה נכון ומה לא נכון בפרט בעת הזאת,

שהמצב הדמוגרפי לרעתם אז הם חייבים את תמיד לפרשן את זה באופן כזה שהם להטוטנים,

זו היכולת שלהם את תמיד לקחת משפט ולעשות ממנו פלסטלינה או איך שהם רוצים זה אומנות,

אומנות החרטוט זה נקרא,

אומנות החרטוט

טוב,

אנחנו עכשיו לקראת שבת קודש,

השתבח המורש,

נתן לנו שבת קודש,

גם הם מפרשים את השבת קודש,

לנוח הם אומרים, לנוח זה בים, לנוח זה ללכת למסעדה, לנוח זה זה,

יש להם, הם מפרשים את החוק איך שהם רוצים,

איך שהם רוצים,

אבל הקדוש ברוך הוא הולך לפי החוק

והם חללי אמות יומת כתוב,

וכל העונשים הבאים,

מצרימה

לגיהנום שם יטפלו בכל אלה שמפרשים את החוק כמו שהם רוצים,

ושם יטופלו.

ישמחו במערכותיך,

שומרי שומרי שומרי שם, בקור איך עונג שבת ישמחו.

ועל פיסעה שומרי שומרי שם, בקור איך עונג שבת.

אהה מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה שמי, שומרי שומרי שומרי שמי קוראי שם,

למהלכותך שומרי שומרי שומרי שמה וכל העונג שמה

מכדש,

מכדש איש כבי,

מכדש איש כבי, מכדש איש כבי, שמפו צ'ונו.

הריני מחמל קיים אצל חכמים דאורייתא,

משמחה דאורייתא בא ומן נפשי שחסד דאורייתא כבד את אביך ותדמיך דאורייתא לעשות לועט תקום על הקדוש ברוך הוא לעשות.

‫לתנא הקדוש יהיו שפתותיו ‫לאוהבות בקבר ביחד.