הלכות סוכה: גזל, סוכה במדרכה, שיעורי אכילה ושינה, והילולת בעל ה"פלא יועץ"

 - - - לא מוגה! - - -

 בימים האלה אנחנו מקיימים מצוות עשה דאורייתא, בסוכות ישבו שבעת ימים. בסוכה כשרה אנחנו מקיימים את המצווה כהלכתה, אבל לפעמים יש איזה פגם שיכול להיות שהוא ייצור לעצמו בעיה, וספק אם הברכה שהוא מברך, וציוונו לשבת סוכה, ספק אם הברכה היא טובה. התורה מדגישה לנו, חג הסוכות תעשה לך. ההדגשה לך שאם הסוכה היא שלי, השטח שאני בונה עליו את הסוכה שלי, הקרשים, הדופנות, המחיצות, הסכך, הקול שלי מממוני, אני מקיים את המצוות עשה מן התורה, אין לי שום בעיה, אני מברך ועושה את המצווה כהלכתה במאה אחוז. אבל לפעמים יש תקלה, ומרן מסכם לנו את הסוגיה בנושא של סוכה גזולה בסימן תרלז, שם מרן כותב את ההלכות האלה, שאדם שבר מינן נכשל האם קיים את המצווה או שלא קיים את המצווה גם בדיעבד. מרן דן לגבי קרש. הקרש שבטעות לקח אותו מהמחסן, הוא חשב שזה שלו, בטעות לקח ועשה ממנו, מהקרש הזה, את הסוכה. כאן בדיעבד הוא כן יצא ידי חובה. והסיבה היא, יש תקנת חכמים בדין גזל, תקנת מריש הגזול. אדם שלקח ברזלים, יצק על הברזלים האלה, עשה בניין, ואחרי שהבניין הושלם, באים הבעלים של אותם הברזלים ואומרים לו, אתה גזלת, תחזיר לנו את הברזל. אותו אדם חזר בתשובה. הוא לא חייב להרוס את הבניין כדי לשלם להם, לתת להם את אותם הברזלים, אלא הברזלים האלה שווים 10,000 שקל, הוא יכול לפצות אותם בממון. אפילו אם אותו הנגזל מתעקש, הוא אומר, לא, לא, אני לא מוכן לקבל כסף, אני רוצה רק דווקא את אותם הברזלים או אותו קרש. את תקנת חכמים כדי לאפשר לאותם האנשים לחזור בתשובה שלמה, תקנת מרעיש הגזול, גם פה אצלנו. הסוכה היא הפכה להיות כאילו שלא, על ידי תקנת חכמים, הוא חייב לו ממון. הוא ישלם לו את הממון ויפתור בזה את הבעיה. אבל, כל זה לגבי הקרש, שם אתה אומר, יש תקנת מרעיש הגזול. אבל לפעמים יש בעיה יותר חמורה, והיא, כשאדם בונה את הסוכה בשטח על קרקע שאינה שלו. הרבה פעמים הוא עלול להיכשל בספק איסור. ברכה לבטלה בדרך כלל כשאנחנו באים לבנות סוכה אתה בונה את הסוכה הזו סך הכל שבוע שבעה ימים אין לך שום בעיה כולנו יהודים טובים כולנו מסכימים גם אם זה נמצא בחצר שגם אני שותף בחצר הזה כולנו מסכימים תבנה אחרי החג ומפרק את הסוכה הכל בסדר אין לנו שום בעיה אבל לפעמים האדם הזה בונה את הסוכה שלו במקום שהוא מעבר לרבים והוא חוסם את הדרך במקרה הזה יכול להיות שאולי הברכה שהוא מברך וציוונו לשבע סוכה אולי הברכה היא ברכה לבטלה בדרך כלל במדרכה שיש בה רוחב, שש-שבע מטר רוחב גם אם אני אבוא ואעשה סוכה קטנה על מטר אחד מהרוחב הזה אני בא ועושה סוכה זה לא נורא. האנשים יסלחו לי, אף אחד לא יקפיד על מה שאני עושה שבוע אחד אפשר בקלות רבה, אפשר ללכת ולעבור בשאר חלקי המדרכה אפילו אישה שיש לה עגלה של תאומים יכולה לעבור עם העגלה שלה ולא יקרה שום בעיה, שום דבר אבל באותם הערים שיש שם שכונות ישנות בשכונות הישנות כמו השכונה שלנו שכונת הבוכרים או כיוצא בהם כשאדם בונה סוכה על המדרכה המדרכה כולה היא סך הכל מטר אחד הוא בא ובונה שם את הסוכה שלו יכול להיות שלזה אין הסכמה של הציבור יכול להיות שכאן יש איסור גזל גמור ואותו אדם חלילה אולי נכשל באיסור ברכות לבטלה כשאני עובר באותה המדרכה אני מגיע עד הסוכה אין לי אפשרות להמשיך ישר, הסוכה חוסמת אותי מה אני צריך לעשות? לרדת לכביש ולהסתובב, לעקוף אני אדם מבוגר, זהיר מאוד אני לא קופץ לכביש, אני קודם כל מסתכן ויפן כה וכה וירכן מכונית ואז אני יורד ועוקף אבל אם הילד הולך עם הכדור, החברים מחכים לו שיגיע עם הכדור לשחק הילדים אין להם זמן, ילדים לא עושים את הדבר שאני עושה אלא הילד הזה הולך במדרכה כל הזמן, מגיע לסוכה הוא לא מסתכל אם יש מכונית, הוא פתאום קופץ לכביש ואז חלילה אותו הילד יכול להגיע לגן עדן מי אשם בדבר הזה? אותו האפנדי שחשב ובא לקיים מצווה ככה עושים מצווה? הורגים את הילד בשביל לעשות סוכה? מי יתיר לך לעשות כדבר הזה? זה ודאי שאין שום הסכמה, אף אחד לא יסכים, לא ירשה לך לבנות סוכה בדרך הזו ולכן צריך להעיר את תשומת ליבם של אותם האנשים שבונים סוכות בצורה הזו, להעיר להם שיפרקו את הסוכה מיד ויבנו אותה או על הגג או על הגינה במקום אחר אבל לא במדרכה, לא במקום שיפריע לעוברים ושבים. יש לנו ברוך השם ראשי עיריות שהם מופקדים על הדברים הללו והם עושים ליצנות. מה הם עושים כשאדם בונה סוכה בצורה הזו? שולחים לו פקח וכותב הפקח, צו הריסה בתוך עשרה ימים זאת אומרת שבעשרת הימים האלה ימותו ילדים, יהרגו ילדים לא אכפת לעירייה, זה לא מעניין אותם זה מותר, אחרי עשרה ימים צריך להרוס הם עושים בדיחה, עושים ליצנות אבל ההלכה לא מכירה לא בעשרה ימים, לא לפני ולא אחרי מבחינת ההלכה האדם הזה פושע שבונה סוכה בצורה הזו ולכן אם כעת הוא יתעורר הרגיש בטעות שלו, שואל אותך מה אני עושה, תגיד לו מיד, תיקח פלייר, צוות, תיקח מברגה ותפרק מיד את אותה הסוכה, אין לו היתר להשאיר את הסוכה הזו אפילו דקה אחת יותר, לא יכול לומר, טוב, בדיעבד, השנה הזו כבר עשיתי בדיעבד. מה זה, בדיעבד מותר להרוג אנשים? לכתחילה אסור, בדיעבד מותר? זה כל אלה בדיחות של אנשי השררה שהם עושים מאיתנו צחוק, לא אכפת להם מהחיים של האזרחים. אבל אנחנו אנשים מראי שמיים, בני תורה, בוודאי שצריכים להיזהר מאוד בדבר. ואם אותו אדם לא מבין אותנו, הראש שלו לא עובד, והוא יושב ומברך שם את הברכה, וציוונו לשבת בסוכה, אל תענה אחריו, אמן. יש לנו סוגיה במסכת בבא קמא הצדיק דלת. אדם שגזל שיאה חיתים, תחנה לשווא ההפעה. אין זה מברך אלא מנאץ, שנאמר בוצע ברך נאץ השם. מעין מה שנאמר שם לגבי מצוות חלה בדבר גזול, מזה גם דנו הפרי מגדים, בית השואבה ושאר החולים, גם בנושאים של סוכה או ארבעת המינים. העבירו את הנושא משם לכאן, ושוב, גם כאן יכול להיות שהברכה אולי היא לבטלה, אולי גם בזה שייך לומר, בוצע ברך נאץ השם, ולכן עדיף שאדם יתרחק, לא רק שלא ייכנס לסוכה הזו, אלא גם לא יוכל לענות אמן אחרי אותו האדם שרוצה לברך. אני עובר לסימן תרדט, מרן כאן מפרט לנו את הדילים של אכילה שתייה ושינה בסוכה. יש עלינו חובה לאכול ולשתות בסוכה, אבל אכילת ערעי, כשקשה לאדם להגיע לסוכה, מותר לאכול אכילת ערעי מחוץ לסוכה. יש אנשים שמהדרים, כמו שהגמרא ומרן השולחן הערוך כותבים, אפילו כוס מים הוא לא שותה מחוץ לסוכה. מי שיכול להחמיר על עצמו, תבוא עליו ברכה, אשריו ואשרי חלקו. אבל לא כולם, לא כל בני אדם מסוגלים להחמיר בדבר הזה, ולכן... והפוסקים פירטו לנו בהרחבה לא רק שכוס מים מותר אלא גם אדם שאוכל פירות או ירקות רוצה לאכול תפוח עץ, בננה או דברים אחרים מעיקר הדין הוא לא חייב בסוכה כך גם קטניות אוכל חומוס או דברים אחרים גם כן יכול לאכול את זה מחוץ לסוכה מה אני כן חייב לאכול דווקא בסוכה דבר שעשוי מחמשת מיני דגן ולכן אדם שאוכל לחם או עוגות בוודאי שחייב לשבת בסוכה בלחם אם הוא אוכל אכילת קבע יותר מ-50 גרם בנפח חייב לשבת בסוכה אבל אם זה פחות הוא אוכל בסך הכל 20 או 30 גרם לא חייב לאכול דווקא בסוכה זה נקרא אכילת ערעי אבל אכילת ערעי מותר ואפשר לאכול גם מחוץ לסוכה למרות שהאדם הזה כשהוא אוכל כזית לחם מברך המוציא ובסוף ברכת המזון אף על פי כן הוא לא שבע מזה זה נקרא אכילת ערעי ולכן רשאי יכול לאכול את זה גם מחוץ לסוכה קל וחומר אם הוא אוכל עוגות אוכל עוגה או שאוכל מעט ביסלי או דברים כיוצא בהם לא חייב בסוכה אם זה פחות מ-50 גרם בנפח אבל אם הוא אוכל יותר מ-50 גרם בנפח עוגות האם חייב בסוכה או לא? האם נברך מציבנו לשבת בסוכה או לא? דנו בזה גדולי האחרונים הגאון רבי אברהם הלוי בגינת ורדים רבנו החידה בספרו החיים שעל ועוד העריכו בזה והמסקנה היא יותר משיעור קבצה יותר מ-50 גרם בנפח של עוגות חייב לשבת דווקא בסוכה לא יכול לאכול את זה מחוץ לסוכה אבל סוף סוף יש מחלוקת ולכן הגאון חידה מסכם לנו שם בחיים שאל שלא יברך יתובי יתווינן ברוכה לא מברכינן הכלל בידינו תמיד בדברים האלה ספק ברכות להקל ולכן אנחנו אוכלים בסוכה את אותן העוגות או אדם שרוצה לאכול מקרונים, קוסקוס וכיוצא בזה אוכל 40-50 גרם, אוכל יותר משיעור קבצה צריך לשבת בסוכה אבל עדיין לא יברך כך הוא הדין אדם שלוקח חבילה קטנה של ביסלי הביסלי עשוי גם מקמח יש בחבילה קטנה, יש שם 35 גרם במשקל שמתקרב בנפח, זה כבר מתקרב לשיעור קבצה אז אני לוקח את החבילה הזו אם אני רוצה לאכול אני לוקח ואוכל את זה בסוכה אבל לא מברך גם לילד הקטן צריך לומר את הדין האמור חנוך לנער על פי דרכו גם כי הזקין לא יסור ממנה אנחנו ההורים יש עלינו חובה לחנך את הילדים לעשות, לקיים את כל המצוות שבתורה כולל גם מצוות ישיבה בסוכה וילד בוגר, ילד שברוך השם הוא לא פוחד, הוא קם בלילה, הוא לא צועק אמא, אלא אם הוא קם בלילה... צמא, הוא לבד, ניגש, לוקח כוס מים, שותה, הוא לא מטריד את האימא, ילד עצמאי כזה חייב, האבא, חייבים לחנך אותו בסוכה, אז גם אם נתת לו חבילה קטנה של ביסלי, יש בזה סך הכל 35 גרם במשקל, אבל יש בזה 50 גרם בנפח, יש כאן שיעור קבצה. השיעור קבצה הוא 52 גרם בנפח, אבל כותב הגאון רב חיים נאי בספרו שיעורי תורה בשם האחרונים, שכאן אצלנו זה קבצה בלי קליפה. קבצה בלי קליפה זה 49 גרם. הקליפה של הביצה היא בממוצע שלושה גרם, ולכן בגלל זה אנחנו נחייב אותו גם על חבילה קטנה של ביסלי שייכנס לסוכה, אבל כמו שאמרנו לא צריך לברך. לפעמים הסבתא הגיעה לבקר אותם, הסבתא יש לה ברוך השם לב רחב, ואם זכתה ויש לה גם כיס מלא, אז היא מחלקת לנכדים, כל אחד מקבל מטבע של עשרה שקלים או יותר. יש ילדים, אוהבים הרבה את הביסלי, הוא לא קונה חבילה קטנה של 35 גרם, יש ביסלי 200 גרם, חבילה גדולה. תגיד, הילד הזה, לא רק שהוא צריך ללכת לאכול בסוכה, אלא כאן יש לו שיעור עבד דירהם, אליבה עד כולי עלמא, צריך גם לברך מלך העולם אשר קדישנו במצוותיו ויציבנו לשב בסוכה, ואחר כך יברך את הברכה בורא מיני מזונות. למה? כי כאן יש לו שיעור גדול, ואם גם האבא מצטרף, לפעמים הוא קיבל מטבע גדול יותר והוא קנה שתי חבילות, אחת בשבילי, אחת בשביל האבא. הוא אוהב את האבא שלו, אז גם האבא רוצה לאכול, בבקשה, למה לא? שאוכל, יהיה לו לתיאבון, יש על זה הכשר טוב, מותר, אבל בתנאי, כמו שאמרתי, חייבים לאכול בסוכה, וכאן צריך גם לברר. ההגדרה היא, עד 150 גרם בנפח אוכלים בסוכה את העוגות, אבל לא מברכים. יותר מ-150 גרם בנפח, בלשון חכמינו שלושה ביצים. צריך גם לברך מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשב בסוכה. כגון אדם שלא אכל ארוחת ערב, אחרי התפילה בבוקר בשעה שבע, עובר ליד המגדניה, וריח הבורקס עלה עשן באפו, נכנס וקונה בורקס. הבורקס הגדולים, המשולשים, בשניים כאלה יש כבר 150 גרם בנפח. גם אם אני מנקה, אני לא מביא בחשבון את טפוחי האדמה שבפנים, אבל הבצק העליב יש בו הרבה נפח, וכמו שאמרנו, בשניים מהגדולים האלה יש שיעור, ולכן חייב נטילת ידיים. יברך על זה, המוציא לחם מן הארץ, לישב בסוכה, מים אחרונים חובה ובש... ברכת המזון. לגבי נטילת ידיים המוציאו ברכת המזון זה כלל בכל השנה כולה, כמו שלמדנו בסימן קסח. אבל אנחנו מוסיפים כאן את הברכה לשב בסוכה, חייב לאכול את הבורקס, וכאן יש שיעור, כמו שאמרתי, שלושה ביצים. לפי דעת הרמב״ם, שהשיעור של כזית בכדי אכילת פרס הוא שלושה ביצים, ולכן כאן אצלנו, לענייננו, יש לנו ספק ספקה. אולי ההלכה, כעריף הרמב״ם ורוב הראשונים, יש למעלה מתרסאי ראשונים שאומרים שבעצם הכניסה לסוכה, גם אם אני לא אוכל כמות כזו, אני חייב לברך. קל וחומר, אם הוא אוכל כמות כזו, יש לנו ספק ספקה במצווה דאורייתא, ולכן אם הוא אוכל שני בורקס משולשים, צריך לברך וציוונו להישב בסוכה. או אם הוא כנע בורקס מרובעים, הקטנים. בקטנים האלה, בכל אחד מהם, יש כארבעים גרם בנפח. אז אם הוא אוכל ארבעה בורקס כאלה מהמרובעים הקטנים, בארבעה יש כבר שיעור, יש יותר מ-150 גרם בנפח, ובוודאי שצריך לברך לשב בסוכה. לפעמים הוא אוהב את המתוק, כנע ופלה, לא חשוב לנו מה. נשים לב להגדרה שאמרנו. איך אדם יכול להבחין לפי המשקל לדעת את הנפח? הגמרא, במסכת שבת דף ל״ה, הגמרא אומרת שהפער בין הלח ליבש הוא שליש. אם בכוס הזה אני יכול להכניס 150 גרם מים, כשאני אדחס ואכניס בתוך זה קמח, אני מסוגל להכניס כאן רק 100 גרם קמח. זה ההבדל, זה הפער בין הלח ליבש. ולכן, גם כשאדם לוקח מצה או מציאות, גם שם יש את הכלל הזה. המצה שלנו שוקלת מצת מכונה 33 גרם. הנפח שלה הוא 50. ולכן, אם האדם הזה אוהב לאכול מצות, לוקח שלושה מצות ורוצה לאכול, לא רק שחייב לשבת בסוכה, לאכול את המצות האלה בסוכה, אלא כמו שאמרנו, יברך המוציא על אכילת מצה, מים אחרונים וברכת המזון. זו לשב בסוכה וברכת המזון. הוא חייב לברך. כאן יש נפח של שלושה ביצים, למרות שבמשקל שלושתם ביחד זה רק 99 גרם. אפילו, אחי, בנפח אתה כבר מגיע למשקל של נפח של שלושה ביצים, ולכן צריך גם לברך לשבת בסוכה. למה לגבי הביסלי אמרתי שיברך לשבת בסוכה, ולא יברך המוציא אליו בורא מיני מזונות ועל המחיה? כי הביסלי לא אפוי. אלא הביסלי הוא מטוגן. הכלל לא כך. הגמרא אומרת על מעשה קדירה. אתה אוכל אטריות. אפילו אם תאכל קילו אטריות, אתה לא מברך המוציא וברכת המזון. למה? כי זה מעשה קדירה. אבל כאן אצלנו ההגדרה היא אם זה אכילת ערעי או אכילת קבע. ולכן, אדם שאוכל יותר מ-150 גרם אטריות, או יותר מ-150 גרם קוגל או קוסקוס, צריך לברך מלך העולם וציוונו לישה בסוכה ואחרי זה מזונות ועל המחייה בסוף אותו דבר גם פה. הביסני הוא מטוגן, הוא לא אפוי. מה שאין כן לגבי הבורקס, העוגות הם דומים יותר, קרובים יותר ללחם, כיוון שהם אפויים. על דבר אפוי בוודאי שצריך לברך לא רק לישה בסוכה, אלא זה כבר נעשה אכילת קבע כמו הלחם ולכן שם יברך המוציא וברכת המזון. ההבדלים האלה הם לגבי כל השנה כולה, בין הבורקס לבין הביסני או האטריות. ההבדל הוא קיים בכל השנה, אם זה ברכת המזון או על המחייה, אבל כאן אצלנו לא תהיה ההבדלה הזו, לא מבדילים בין זה לזה, אלא בכולם חייב לברך וציוונו לשב בסוכה, וכן כל כיוצא בזה. הבאתי כמה דוגמאות לדברים שעשויים מקמח, חיטה וכיוצא בו ואידך זיל גמור. כל אחד ייקח את הדוגמאות שלו כדי לדעת אם חייב בסוכה, ואם כן, מתי מברך או לא, אלה הן ההגדרות. הגמרא ממשיכה. כל ההבדלים האלה שאנחנו אומרים, אכילת ערעי פתור. אתה אוכל עוף, בשר, בננה או דברים אחרים. אכילת ערעי פתור? כל זה לגבי אוכל. אבל לגבי שנת ערעי, בשנת ערעי חייבים לשבת בסוכה. אפילו אם האדם הזה אחרי ארוחת צהריים רוצה לישון חצי שעה, זה הכול. אסור לו לישון בבית, אלא ייקח את השמיכה ויישן דווקא בסוכה. ולמה? מדוע אתה אומר ששנת ערעי חייבת בסוכה? מה ההבדל בין אכילת ערעי לבין שנת ערעי? ההבדל הוא במציאות בפועל. כשאדם אכל, בסך הכול, 30-40 גרם, הבטן שלו עדיין הכול ריק. הוא לא שבע. אין אדם ששבע מ-30 גרם. אבל, מה שאין כן לגבי שינה, לא תמיד השמונה ועשר שעות שינה מספקים את האדם. הרבה פעמים האדם הזה נרדם רק חצי שעה. אבל הוא ישן טוב, אף אחד לא הפריע לו, אף אחד לא צפצף באוטו ולא שיגע אותו. הוא ישן טוב. הוא קם אחרי חצי שעה, הראש שלו צלול כאילו הוא ישן שמונה שעות. זה מה שהגמרא מגדירה לנו בסוכה כ-ו, ששינה אין לה קבע, ולפעמים זה מעט שמחזיק את המרובה. ולכן חייב בכל ה-24 שעות, מתי שירצה לישון, יש עליו את החובה ללכת ולישון דווקא בסוכה. כשאדם בונה סוכה, צריך להביא בחשבון לא רק את עצמו, אלא אם הקדוש ברוך הוא זיכה אותו בבנים. יש לו כמה בנים, צריך לכתחילה לבנות סוכה גדולה, שגם הבנים יוכלו לאכול, לשתות ולישון בסוכה. אתה בונה סוכה על הגג, יש לך מקום גדול בשפע, אתה יכול להכניס לשם חמישה-שישה מיטות, כולם, האבא, הבנים, כולם יכולים לישון ברווח. או אדם שיש לו חצר גדולה מאוד, גם כן לפעמים בחצר יש שטח גדול, או בחנייה יכול לבנות... מצוקה ענקית, לא יפריע לאף אחד, זה הכי טוב. אבל קורה לפעמים שהאדם הזה לא זכה, גר בקומה שלישית-רביעית, ואין לו הרבה מקום, יש לו סך הכול מרפסת קטנה, ששם הוא יכול להכניס רק מיטה אחת או שתיים. אז מה יעשו שאר הבנים? אין ברירה, אתה מציע להם רוטציה. בלילה הראשון ייכנס הבן ראובן, בלילה השני ייכנס הבן שמעון וכן הלאה. אין לנו ברירה, אי אפשר להכניס את כולם בבת אחת, הנוסח המנה פטרה, עד שהקדוש ברוך הוא ירחיב את גבולו וירחיב את המרפסת. בינתיים זה מה שניתן לעשות בשנה הזו. תראו בספר שולחן שלמה, שם הם מביאים מחלוקת של גדולי האחרונים. אחד מהאחרונים המציא המצאה שיש אפשרות אחרת. הוא אומר, על פי דברי רבי אברהם מבן עזרא, שאדם ישן לא חייב במצוות, הוא אומר רעיון כזה. אחרי שהבן הראשון ראובן נרדם, אתה שומע אותו כבר נוחר, שקוע בשינה, יבואו ארבעה האחים שלו בשקט, ירימו אותו עם המיטה, יוציאו אותו החוצה. תיזהר שהוא לא יתעורר, לא יהיה גזל שינה, חס ושלום. עכשיו, אם הוא פטור מהמצוות באותו רגע שהוא פטור, אני לא עושה שום עוון שאני מוציא אותו, ייכנס אחר כך האח השני ויישן שם. שיקום האח השני בבוקר, יראה את עצמו בחוץ, לא יהיה שום עוון. כמו שאמרנו, לפי אבן עזרא, הישן לא חייב במצוות, ולכן הם מאפשרים לנו את הרעיון הזה, את הפטנט הזה, איך לתת לשני אחים בבת אחת באותו לילה, בזה אחר זה, שיוכלו לקיים את המצוות. אבל רוב הפוסקים, רוב האחרונים לא הסכימו עם המהלך הזה, ולהלכה למעשה אין לעשות כן. שוב, הרקע הוא האם אדם ישן חייב במצוות או לא. רוב הפוסקים דעתם שהישן חייב במצוות. אדם לא יבוא ולא יהיה בלי הכרה, הוא פטור מהמצוות. אבל אדם שהוא רק ישן, בוודאי שהוא עדיין חייב במצוות. כך דעת רבנו הארי, וכך דעת מרן השולחן ארוך. מרן לא דיבר על הרעיון הזה להוציא את האדם הזה עם המיטה החוצה. מרן לא דיבר כאן בהלכות סוכה. אלא, אנחנו לומדים את זה מדברי מרן בהלכות אמירת קדיש, בסימן נה סעיף ו'. שם מרן מדבר לגבי צירוף עשרה למניין. לא יבוא ולא יהיה, יש כאן אדם משוגע, פטור מכל המצוות. תשעה אנשים נורמליים ורוצים לצרף עשירי את המשוגע. אין אפשרות. אתה לא יכול לומר לא קדיש ולא קדושה כי השוטה פטור מכל המצוות, אי אפשר לצרף אותו. ממשיך מרן, עוד הלכה שם, סימן נה סעיו. מרן מעתיק להלכה את דברי ספר העגור, המהרין ורבי יעקב ברב. והם אומרים, יש לנו תשעה, והעשירי יהודי נורמלי. אבל הוא ישן. מרן אומר, כן, אפשר לצרף אותו למניין, כל בעשרה שכינתה השריעה, ואתה יכול להתחיל להגיד, התגדל והתקדש, שומר הבא. אם נאמר, כדברי האבן עזרא, שאותו האדם הישן פטור, אם הוא פטור, דינו יהיה כמו המשוגע שפטור מהמצוות, אז איך אתה יכול לצרף אותו לעשירי? איך אתה יכול לצרף את הישן הזה למניין? אלא ודאי משמעות מרן שאדם ישן כן חיה במצוות. ואם הוא חיה במצוות, ממילא גם פה לענייננו אין לנו היתר להרים את האדם הזה עם המיטה החוצה, כי בשעה שאתה מרים אותו, אתה מפקיע ממנו את מצוות סוכה, ואין לך רשות לעשות כן. הלילה זה התור שלו, הוא קיבל בזכות ולא בחסד את התורנות, לישון שם בסוכה, ולכן אנחנו לא הולכים לפי אותה העצה, אותו הפטנט שאמרו שאפשר לעשות כך וכך. אנחנו לא נוקטים כך להלכה למעשה, אלא תן לו שיישן כל הלילה באותה הסוכה. אני דווקא מינה עוד.

מחר בלילה, ליל הושענה רבה. תחילת הלילה כולנו באים, לומדים, כולנו ערים. הגיע השלוש, שלוש וחצי לפנות בוקר, כבר האנשים עייפים. יש חלק מהם כבר, אתה רואה, העיניים נעצמו והוא מתחיל להירדם. האם אני יכול לרחם עליו, לשתוק או לומר לו, אסור לישון מחוץ לסוכה, אפילו שנת עריי. צריך להעיר לו, תגיד לו, תקום, לך תישן בסוכה בבית שלך. אם תאמר שהישן פטור מהמצוות, ברגע שהוא נרדם הוא פטור, אז למה לך להעיר אותו? תשתוק, תשמור על זכות השתיקה. אבל להלכה, אמרנו לא, הישן חייב במצוות, וכשהוא עצם את העיניים ונרדם, ישן נגד כללי ההלכה, ולכן אין לנו ברירה, כתבוה בנשחי בשם האחרונים ועוד, שמן הראוי להעיר לאדם הזה, מי שיושב לידו, יעיר לו. א', למדנו בסימן קנא', אסור לישון בבית כנס, עוון שני, כאן אפילו שנת ארעי אסורה בבית הכנסת או בבית בכל שבעת הימים. תגיד לו, יש לנו בחצר סוכה, תלך תישן בסוכה. זו האפשרות היחידה, אם האדם הזה עייף מאוד, לא מסוגל להחזיק מעמד, בסדר, אין לנו טענות עליו, אנוס רחמנא פטרי, אבל שילך תישן בסוכה ולא בבית הכנסת. גם פה אנחנו נוקטים לחומרה בלכתחילה, וקשה לנו לסמוך, להקל על דברי החולקים. כמו שאמרנו, כיוון שאנחנו הספרדים קיבלנו הוראות מרן, קיבלנו הוראות רבנו ארי, ולדבריהם גם אדם ישן, גם הוא, יש בו חיוב מצוות, הן בבחינת העשה, מצוות העשה של סוכה, והן גם בלווין. מה הדוגמה של הלווין? השך בעירוי דעה סימן שע״ב מביא לנו דוגמה על מה שאמרה התורה. אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת עליהם, לנפש לא יטמא בעמיו. אסור לאדם שהוא מזרע אהרון הכהן להיכנס לבניין שיש שם מת, כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא ולכן אסור לו להיכנס לבניין כזה לפעמים בשעה שהאדם הזה עלה לישון הבניין היה טהור לא היה לא מת ולא דבר אחר עלה וישן אחרי כמה דקות אנחנו שומעים אחד מהשכנים הלך לגן עדן עדיין לא פינו את הגופה בינתיים הטומאה עוברת דרך חדר המדרגות, דרך הפיר של המעליות, כל הבניין כולו הוא נעשה טמא בטומאת אוהל. האם אני יכול לשתוק? לרחם על האדם הזה לתת לו לישון? רוב הפוסקים אמרו לא, תעיר אותו שיברח מהר, תגיד לו יש כאן טומאת מת, אתה כהן תיזהר לא לחלל את הקדושה, שיתלבש מיד, ילבש את המגבעת וירוץ מיד החוצה. גם שם אנחנו נוקטים להלכה שהישן חייו במצוות וממילא הוא עלול לעבור על נפש לא יטמא בעמם וגם שם רוב הפוסקים אמרו שצריך להעיר את האדם הזה ואין לנו את האפשרות לרחם עליו, אין לנו אפשרות לשתוק, לשמור על זכות השתיקה בחיי גבלה, אין לנו היתר בדבר וכך המסקנה להלכה ולמעשה. כל שבעת הימים אנחנו משתדלים כמה שיותר לשבת בסוכה, אבל כשאדם צריך להתפלל, מה עושה כל השנה כולה האדם? עוזב את הבית שלו, הולך לבית הכנסת. גם פה תושבו כהן תדורו, לכן מותר לנו ללכת להתפלל בבית הכנסת, או כשאדם צריך ללמוד תורה, הולך לבית המדרש, שם יש לו את השיעורים הקבועים, הלכה יומית, דף יומי, או דברים אחרים, שוב הולך לבית הכנסת. לפעמים יש להם בבית הכנסת סוכה גדולה. יכולים לשבת שם, האוויר נעים, אין שם שמש חמה, לפעמים זה מסתדר. אבל רוב המקומות, אין מקום לכל הלומדים. אם יש שם מאה אנשים לומדים, אין להם מקום בסוכה לכולם, לכן אין ברירה, מותר להם לשבת ולעסוק בתורה, בבית הכנסת, בישיבה ובבית המדרש, ואין שום בעיה בדבר, גם אם לא יורד גשם, קל וחומר כשיורד גשם. הגמרא ממשיכה בסוכה כה, מביאה לנו את הפסוק, ובלכתך בדרך. הגמרא מסבירה, לומדים מכאן הלכה, העוסק במצווה פטור מהמצווה. והדיוק של הגמרא הוא, כשאתה הולך בדרך שלך, בעניינים שלך, אתה חייב בתרייג מצוות. בלכת דידך הוא דמחייבת. אבל כשהאדם עוסק במצווה, פטור מהמצווה, זה כלל בכל ימות השנה, כולל גם לגבי סוכה. ולכן, רופא שמטפל בחולה, בוודאי שהוא עושה מצווה, מגיע זמן הארוחה, אותו הרופא אינו חייב לשבת בסוכה, אלא יכול לאכול את הסנדוויץ' ליד מיטת החולה. מרן מפרט לנו את ההלכה הזו בסימן תרמי, סעיף גמר. וכך ההלכה. בדרך כלל, כשאין מצב חירום, בדרך כלל הרופא כן יכול לקיים את המצווה לאכול בסוכה. מה הוא עושה בכל ימות השנה? מגיע השעה 12, צריך לאכול, בדרך כלל באים עוד רופאים, הצוות שאמור להחליף אותו הגיע, ויש רופאים אחרים שתופסים את המחלקה, והולך אותו רופא לאכול בחדר האוכל. בימים האלה, ימי חג הסוכות, במקום שיפנה ימינה לאכול בחדר האוכל, תמשיך ישר, יש לך סוכה כשרה, שילך ויאכל שם. והרן, שם בסוכה קפה, מדגיש ואומר. מתי אנחנו אומרים העוסק במצווה פטור מהמצווה? כשאני לא יכול לעשות את שניהם או זה או זה. כאן אני יכול לעשות את שניהם. אני אוכל בסוכה, אגמור ברכת המזון, אני חוזר עוד פעם לטפל בחולה. ובינתיים לא הזנחנו את החולה, בינתיים יש רופא אחר שמטפל, ולכן בזה בוודאי נחייב את הפרסונל, את הצוות שמטפלים בחולה, נחייב אותם במצוות סוכה. אבל לפעמים יש מקרים חריגים, מקרים יוצאי דופן, שיש מצב חירום. הייתה תאונה חלילה, והיו 30-40 פצועים. אז אין אפשרות לתת לו שילך מרחוק, הוא צריך להיות צמוד עם החולים. כולם, גם הרופאים שבאו, לכל אחד יש תפקיד, ידיהם מלאות עבודה. אז כאן אין ברירה. מביאים לו סנדוויץ' לאכול, יכול לברך המוציא ליד מיטת החולה ולאכול שמה, ואינו חייב הסוכה. כמו שמרן מדגיש לנו, חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה. ולא חולה שיש בו סכנה בלבד, אלא אפילו חולה שאין בו סכנה. אלה הדברים, וכך המסקנה, להלכה ולמעשה. אדם שאוסף ממון בשביל תלמוד תורה, ישיבה וכיוצא בזה, ואם יחפש את הסוכה, יאבד את הזמן, לא יוכל לאסוף הרבה כסף, שוב, גם בזה שייך את הכלל, עוסק במצווה, פטור מהמצווה, וייתכן שגם בזה נפטור אותו. מרן מביא עוד דוגמה, מה שהיה מצוי מאוד בזמנם. אדם שהוא שומר על העיר, בלשון ארמית נטורי קרתא. האדם הזה מסתובב עם הסוס או ברגל כדי להגן על אנשי העיר מפני גנבים, שודדים וכיוצא בזה. גם בזה היה בזמנם היתר, גם בזה היה אפשר בשעת הדחק להתיר לו לאכול מחוץ לסוכה. היום, אתה מתרגם את הדוגמה הזו, שואלים אותך השוטרים. הוא אומר לך השוטר הזה, תראה, אתמול אני חזרתי בתשובה, הכרתי את הקדוש ברוך הוא ויש לי הלילה משמרת. אני צריך שמונה שעות לעשות סיורים ואני רוצה באמצע לאכול, אני רעב. אשתי הכינה לי סנדוויצ'ים. האם אני יכול לאכול מחוץ לסוכה או לא? כאן כבר הבעיה היא שונה. וכאן אנחנו נצטרך לחייב אותו לאכול דווקא בסוכה. הבעיה היא כך, התפקיד שנותנים לאותם השוטרים זה לא רק שאותה שוטר הולך ושומר עלינו מפני הגנבים או מפני המחבלים, אלא מטילים עליהם עוד דברים אחרים. כגון, לפעמים יש סכסוך בין בעל ואישה. מה היה צריך להיות על פי ההלכה? יש לאישה טענות, תלכי מחר לבית הדין, מה שבית הדין אומר תעשי. אבל לצערנו יש נשים שאין להן יראת שמיים, הולכת מיד לבית המשפט, מוציאה נגד הבעל צו הרחקה. זאת ועוד, מחייבים אותו עשרת אלפים שקל מזונות. אותו הבעל אין לו, לא שילם עשרת אלפים, המוציאים נגדו פקודת מעצר. מי הולך לבצע את דברי בית המשפט? אותו השוטר, אותו המסכן, הוא אומר ועושה, הוא הולך, עוזק אותו באזיקים ולוקח אותו לבית הסוהר. האם כך היה צריך להיות? הרי האישה הזו הרימה יד בתורת משה רבנו, היא עשתה פשע נורא כשהלכה לבית המשפט. הפסק דין הזה הוא לא תקף מבחינת ההלכה. אז איך אתה יכול להגדיר את המעשה שעושה אותו השוטר שהולך ועוצר את האדם הזה, תקרא לו שהוא עוסק במצווה ונפטור אותו ממצוות סוכה? בוודאי שלא. ולכן, בחי גוונה, צריך לומר לאותו השוטר שזכה להכיר את בראו, אם הוא צריך, אם הוא נאלץ לאכול באמצע המשמרת, אם זה עוגות או לחם, לפי כל הכללים שאמרנו, יצטרך לחפש לעצמו איזו סוכה ששוטר אחר יחליף אותו לכמה דקות ויאכל אך ורק בסוכה. אין לו פטור, הוא לא יכול לשבת בניידת ולאכול יותר מקבצה. כמו שאמרתי, הדוגמה שהייתה בזמן הגמרא והפוסקים, לצערנו, הדוגמה הזו אינה קיימת היום במציאות של ימינו, ולכן אין ברירה אלא לחייב אותו במצוות הסוכה כדת וכדין.

הלילה הזה יורצאית של רבי אלעזר פאפו, בעל ספר פלא יועץ. הרב חיבר עוד כמה ספרים, ספרים בהלכה, באגדה. הספר המפורסם יותר מכל, שזכה לעשרות מהדורות, בפרט בדור שלנו, הוציאו את הספר הזה גם באותיות מרובעות, מנוקד, מפוסק. הספר הזה זכה מה שלא זכו ספרים אחרים. הספר הזה מלא ברכת השם, דברי חוכמה ומוסר. יש גם ספר חסד לאלפים, שהוא ספר הלכה, שגם אותו הרב חיבר, אבל התפוסה של שני הספרים האלה, אין מה להשוות בין זה לזה. פלא יועץ הוא ספר עממי מאוד. אני מכיר אנשים רבים, יש להם קביעות, חוק ולא יעבור. יושבים יחד המשפחה ואוכלים. לפני ברכת המזון, דברי תורה על השולחן, קוראים קטע מספר פלא יועץ. לא רק שהרעיונות, המוסר שלו, הוא מביא אותם דברים יסודיים שנוגעים לכל אחד ואחד מאיתנו, אלא הניסוח, הוא כותב שם את הדברים במתק שפתיים. שמה עברית קלה עברית יפה מאוד שאנחנו הגברים הנשים כל בני הבית מסוגלים להבין את הכל ויישר כוחם של אותם האנשים שמדי יום ביומו עוסקים בספר הזה ספר פה לא יועץ הרב היה בבולגריה שם הרב הרביץ תורה ושם מנוחתו כבוד זכותו יגן עלינו אמן ואמן אנחנו מברכים את כל החברים את כל אלה ששומעים אותנו תזכו לשנים רבות נעימות וטובות שמחרתיים בבוקר נזכה בעזרת השם שיהיה לנו פתק טוב שבפתק יהיה כתוב בני חיה ומזונה בשפע שהקדוש ברוך הוא ישמיד את כל האויבים שלנו שובר אויבים ומכניע זדים במהרה בימינו אמן ואמן בכבוד שלמה יעלה ויבוא וימכור צורי, נו, בכבוד. נו, בכבוד. נו, נו, קצת מהר. אבי אלעזר פאפו בא ליועץ, בכבוד. וגם מחר בעזרת השם הסדר יהיה כרגיל. עד הערב נכון, נכון, אמת. נר, 150, סיועים של הממשלה, 150, פעם ראשונה, 180, חי, 180, 180 פעם ראשונה. יועץ, צורי, צורך, נו, באמת. מתי? מתי? מתי פעם ראשונה? לא שומעים. מתי פעם ראשונה? פעם שנייה? נו, דווקא נארץ. מי שבירך אבותינו הקדושים והטורים, אברהם, משחק ויעקום, משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא היבוא, איך וישמור וינצור את, מי זכה? משה בן שרה, שזכה בנר לזכות רבנו אליעזר פאפו, בעל-הפה ליועץ, זכות עליו יגן בעדו, שיזכה לראות נחל מכל עצי חלציו, גדולי תורה ויראי שמים, בעזרת השם. פתק טוב, עיניך יום זונה, תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות. אמן ואמן. רבי חנניה מן העקשייה אומר. רבי חנניה מן העקשייה.