סדר הדלקת נרות בחנוכה וערב שבת, קבלת שבת לחצאים, והרחקת הנר מהדלת

 - - - לא מוגה! - - - 

תרעח, אדם שהוא עני מרוד ואין לו כסף גם לקנות נר חנוכה וגם נר שבת, נר שבת כותב משום שלום ביתו. אני ממשיך, תרעט, בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה ואחר כך נר שבת. אגב, מברך עליהם כמו בחול אף על פי שמדליקים בעוד היום גדול. הסדר בהדלקת הנרות, קודם כל ביום שישי מדליקים את נר החנוכה ואחר כך נר שבת. מרן בבית יוסף, כשדן בסדר, מרן מתחיל, לכאורה היה צריך להיות להפך, יש לנו חמישים פן בערבי שבת ועוד שישה ימים טובים שמדליקים נרות, אם כן המצווה הזו, תדירה, ואילו הדלקת נר חנוכה בערב שבת זה פעם בשנה, תדיר משנה תדיר תדיר קודם. אם כן, למה נקדים את נר החנוכה? היה צריך לכאורה להקדים קודם את נר שבת. פעם זה מרן משיב ואומר מצוות הדלקת נר שבת לפי דעת בעל הלכות גדולות בהדלקה מקבלת עליה שבת או אם המדליק גבר מקבל עליו שבת ואם קיבל עליו שבת איך יוכל אחרי זה לבוא ולהדליק את נר החנוכה? נכון שההלכה היא כדעת הרמב״ן ורוב הפוסקים שאין קשר בין הדברים אבל מכל מקום כיוון שהליבה דה בהג יש כאן בעיה חשש איסור דה רבנן ולכן מרן אמר נעקוף את המחלוקת על צד היותר טוב קודם כל שידליקו נר חנוכה ואחרי זה נר שבת כך צריך להיות גם על פי הקבלה כך המסקנה למעשה כך נוהגים כל עם ישראל ספרדים אשכנזים כולנו נוהגים כך. לפעמים קורה טעות האדם הזה איחר ואשתו הייתה זריזה בשעה ארבע בירכה בקול רב להדליק נר של שבת והתחילה להדליק ונכנס הבעל ושואל אותנו מה אני עושה כעת? האם אני אברך להדליק נר חנוכה ואדליק או לא? עונים לו שכן בדיעבד יכול לברך ולהדליק אחריה גם אם תאמר הליבה דה בעל הלכות גדולות שהאישה מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות היא קיבלה והוא לא קיבל רק לגבי דיני קריאה את שמאי יש דין של אשתו כגופו אבל לא בעניין זה בדבר הזה אין את הכלל האמור ולכן אין שום חשש שהאדם הזה יכול בלכתחילה לברך מיד להדליק נר חנוכה ולהדליק את הנרות במה דברים אמורים כשהאישה בירכה והדליקה את הנרות שבת אבל אם התקלה הזו הייתה אצל הבעל לא יוכל להדליק כגון אשתו הלכה ללדת לקח אותה לבית החולים ביום שישי וסימן אותו וילדה לו בן וכעת ערב שבת בארבע הוא אמור להיות ממלא מקום להדליק לא רק את נרות החנוכה אלא גם ידליק את נר השבת. סוף סוף פעם ראשונה בחיים האדם הזה מדליק נרות שבת. שמח וטוב לב שהקדוש ברוך הוא זימן לו שאשתו ילדה ביום שישי אבל מרוב השמחה הקדים את הער והקדים קודם כל ברך לקח את הנר בארבע ארבע בדיוק ברך להדליק נר של שבת והדליק את הנרות. אחרי שגמר להדליק את הנרות תסתכל רואה החנוכיה לידו צריך גם להדליק חנוכיה אני שיניתי את הסדר מה עושים? ההלכה היא אסור לו להדליק נרות חנוכה קיבל עליו שבת ולכן יזעיק את השכן יקרא לשכן תראה כך וכך קרה לי אני כבר קיבלתי שבת אסור לי מדרבנן להדליק את נרות החנוכה תבוא תעשה טובה תדליק במקומי זו ההנהגה כך צריך לנהוג ולעשות. מרן בסימן רס״ג כתב לנו בהרחבה את ההלכות האלה ומרן בסעיף י' מרן הביא את המחלוקת האם מקבלים שבת בהדלקת הנרות או לא. מרן בהתחלה הביא את דברי בעל הלכות גדולות וסיעתו המשיך וחלקו עליו, זאת אומרת רוב הפוסקים הלכו כדעת הרמב״ן שלא מקבלים שבת גם אם כן על ידי תנאי יש אפשרות לעקוף את הבעיה. אבל מרן הקדים לפני כן בסימן רס״ג סעיף ד׳ שיש הבדל אם האדם הזה מדליק מוקדם או מאוחר. אם שמת לב אני אמרתי הדליק בשעה ארבע. למה בארבע? מה יש שינה ארבע או ארבע ורבע? כשארבע ורבע חצי שעה לפני השקיעה השמש בראש האילנות וניכר מאוד כשאדם מדליק נר, זהו נר לכבוד שבת. ולכן לפי הרמב״ן ורוב הפוסקים הוא לא חייב לקבל עליו את השבת בהדלקת הנר, יכול לעשות תנאי, יכול לומר אני לא רוצה איפשהי בקבלת השבת כעת, אחרי הדלקת הנרות, יכול לעשות איזה מלאכה שירצה. אבל אם האדם הזה מדליק בשעה ארבע, מדליק מוקדם, יותר מחצי שעה לפני השקיעה, חייב לקבל עליו את השבת בהדלקה. כך כתבו התוספות, הראש, הטור, השולחן ערוך ושאר הפוסקים. איך אומרים בערבית? רס מינענו חייב לקבל עליו את השבת. והסיבה היא, מה ההבדל? למה בארבע ורבע לא, בארבע כן? ארבע, עדיין השמש למעלה, לא ניכר שההדלקה היא לצורך שבת. במה יוודא אפוא שזה נר שבת? אם הוא מקבל עליו את השבת בד בבד עם ההדלקה, הוא מקבל עליו את השבת, אז התירו חכמים להדליק מפלג המנחה. אבל אם האדם הזה אומר, אני עושה תנאי, אני לא רוצה לקבל עלי שבת. אם כך, לא קיים את מצוות הדלקת נרות שבת, והברכה שהוא בירך בשעה 1600, הברכה היא ברכה לבטלה. אלה דברי מרן שם, וככה הלכה למעשה. ולכן אנחנו חוששים מאוד לשיטה הזו, לאותו האדם שהיה לו פשלה, היה לו טעות, והדליק בשעה 1600, איך הוא יוכל לעקור את דברי תוספות הטור והשולחן ערוך? איך הוא יוכל לבוא ולהדליק אחרי זה נר חנוכה? אבל יש לנו עדיין פתרון. הרשב״א כותב, כל האיסור עליו, הוא קיבל עליו תוספת שבת, אבל אמירה ליהודי לבוא ולומר לשכן שלו, בוא תדליק לי, אין איסור אמירה לגוי בשעה 1600, כל הגזירה של חכמים אמירה לגוי שבות. אבל אין דין אמירה ליהודי בזמן הזה של תוספת שבת. את דברי הרשב״א מרנא העתיק שם בסימן רס״ג, סעיף ט״ו, ולכן לקרוא לשכן יש אפשרות, אין בעיה בדבר. או נאמר הפוך, הבעל לא נמצא, הבעל יצא או למילואים או לדבר אחר, אשתו מדליקה גם נר שבת וגם נר חנוכה, ותעתה והקדימה נר שבת. שוב, גם בזה היא לא יכולה להדליק את נרות החנוכה אחרי זה. תקרא לשכנה שלה שתעזור לה, תחפש שכנה שעדיין לא הדליקה, עדיין לא קיבלה שבת, היא תברך ותדליק בשבילה את נרות החנוכה, גם שם שייך את הכלל האמור. יש הרבה נשים צדקניות שרוצות ללכת לכותל, רוצות להגיע להתפלל בערב שבת, מנחה וערבית בכותל. קשה לה גם ללכת ברגל ולחזור ברגל. פעמיים באהבה זה קשה. מה היא עושה? אומרת, אני אסע ברכב, ואחזור ברגל. זה יותר קל. אבל מה עם הדלקת הנרות? אז היא אומרת, מפלג המנחה, אפילו ב-5 ל-4 אני יכולה כבר לברך על הנרות. אם היא מברכת על הנרות ואחר כך היא תלך, תישא אלה ברכב ואלה בסוסים, יש לה בעיה. לפי מה שאמרנו, היא חייבת, רס מנענא אמרנו, כיוון שהיא מדליקה מוקדם, חייבת לקבל עליה תשאלה. אם כן, איך תיסע? מה זה התנאי? אמרנו שהתנאי מועיל רק מ-4 ורבע. אז מועיל התנאי. אבל אם הדליקה מוקדם יותר, בדליקה ב-4, לא מועיל התנאי. אם כן, מה תעשה אותה אישה? היה לפני 37 שנים, היה יהודי צדיק בשם חכם יוסף נעים בצרי. הוא היה מארגן כל יום שישי בשעה 16, היה מארגן אוטובוס עם נהג ערבי, והאנשים היו נוסעים באוטובוס הזה לכותל. היו מביאים איתם חמישה שקלים רק על הלוך, אין חזור, חזרה אחרי ההרזיד, באים ברגל. אבל בהלוך היו נוסעים עם האוטובוס הערבי הזה. אמרנו את ההלכה הזו בשיעור, הלכו אנשים ואמרו לו, תשמע, כך וכך הבעיה. איך האישה הזו שמדליקה נרות ב-4, איך היא תבוא לאוטובוס שלך, איך היא תתפוס כסף? כל זה חילול שבת. היא עוברת על איסור דה רבנן. הוא בא אליי מייד. הוא היה מבוגר מאוד, היה יכול להיות כמו הסבא שלי בגיל, אבל היה בו הרבה ענווה, הוא בא. אמרתי לו, כך וכך שמענו מחכם עין ציון, כשלמדנו את מרן, גם הוא הסביר לנו ככה את דברי מרן, כך שיש בעיה. הוא בלי היסוס, הודיע מייד לאנשים, אין אוטובוס, יותר אין נסיעות ביום שישי. היה מארגן נסיעות לקבר רחל, למערת המכפלה, כל ימי השבוע. יום שישי, האוטובוס הזה, בגלל ההלכה שעברנו, הוא הפסיד. לעשות כן, אבל יכול להיות אולי שנוכל למצוא איזה תחבולה, עדיין ייתכן אולי למצוא איזה דרך להתיר. שהכל נהיה בדברו. בספר שולחן שלמה של הגאון הרב אוירבך, שמה מביאים בשמו שהוא מוכיח מהגמרא במסכת שבת כא כשאדם מקבל עליו שבת יש אפשרות קבלת שבת לחצאים. למה הדבר דומה? לנדר. אדם עושה נדר, אני לא אשתה ערק. הוא רוצה לשתות תה, קפה, מותר, הוא לא חייב או הכל, כל השתייה או הכל או כלום, אלא כפי מה שהוא רוצה. גם התוספת שבת לא חייבת להיות בכל התל מלאכות, בכל המלאכות כולן. אדם יכול לומר אני מקבל עלי שבת חוץ מדבר אחד, כך הוא מוכיח מדברי הגמרא. אם נלך בדרך הזו והאדם הזה רוצה לנסוע לכותל, אז יש אפשרות לעשות כך. היא אומנם יכולה להדליק מוקדם בארבע וחייבת לקבל עלייה בשבת, אבל היא תאמר, חוץ מהנסיעה, חוץ מדבר אחד. ואז היא תבוא, בעלה יפתח לה את הדלת של הרכב, בפתיחה של הדלת נדלקת מנורה, אנחנו לא רוצים שהיא תדליק, אלא כל הבעיה היא רק מצעד שהיא יושבת ברכב. הבעיה הזו היא בעיה דה רבנן. נוכל לסמוך על הסברה של הרב ויירבך, בעלה יפתח לה את הדלת, היא שתשב באוטו. כשיגיעו לכותל לא היא תפתח את הדלת, אלא בעלה יקום, יפתח לה את הדלת, היא תלך לכותל, הוא יחזור עם הרכב שלו לבית לחיים תמים ולשלום. יש אפשרות לנהוג ולעשות כן. כך משמע גם בדברי הגאון ובעבדל הסומך, בעל הזמחי צדק. הדוגמה שלו הייתה שלפני 130 שנה לא היה עדיין אוטו, לא היו מכוניות. היו נוסעים עגלה עם סוסה. בערבית-עיראקית קוראים לזה ג'רי. האישה הזאת צריכה להגיע למקווה הלוך, חזור, מרחק גדול מאוד. אז הרב נתן את העצה שתקבל עליה שבת בהדלקת הנרות ותעשה תנאי. איך תעשה תנאי? הרי אמרנו שבארבע היא לא יכולה לעשות תנאי. כנראה שהרב התכוון שהיא כן תקבל עליה שבת באופן כללי, חוץ מדבר אחד, חוץ מהנסיעה עם הערבנצ'י, עם אותו העגלון, שיוכל לקחת אותה, להחזיר אותה, בתנאי שתגיע חזרה לפני כניסת השבת, זה ברור. אבל גם שם רואים, כנראה שהרב התכוון לדבר הזה, שלא יהיה בזה חשש איסור חילול שבת, ולכן גם פה, לענייננו, יכול להיות שתהיה האפשרות הזו. אבל בזמנו, כשדיברו עם הגאון רבי ניסים חדורי, הוא היה מתלמידי הבן איש חי, נפטר לפני שלושים שנה, כשאמרו לו את הרעיון הזה, מישהו הלך, אמר לו רעיון, לא אמר לו כתוב בשולחן שלמה, כי אז עוד לא היה הספר הזה בכלל בעולם. הספר יצא לאור רק לפני חמש שנים. אמרו לו שיש רעיון כזה, שאדם מקבל עליו שבת חוץ מדבר אחד. אמרו להם, זה לא נכון. אמר, הרעיון הוא זה טעות. והביא להם ראיה מהגמרא. הגמרא דנה, ליל ראש השנה, כל החגים אנחנו מברכים שהחיינו בקידוש. מה עושים בליל כיפור? הגמרא אומרת, אין כוס, לא מביאים ולא עושים כוס קידוש. מה תגיד? נעשה כוס, קידוש, נברך שהחיינו על הכוס, ואחרי זה ניתן את היין לילד? אתה למשרח, הילד הזה יתרגל גם כשיגדל, ימשיך לשתות מהיין, יעשה קידוש ויבוא לידי איסור כרל. לכן חכמינו לא תקנו לנו את ברכת שהחיינו על הכוס בליל כיפור, אלא כל נדרה, לוקחים את הספר, עמינגו, אז מברכים את ברכת שהחיינו. מקשה, שואל הרב כדורי, הוא אומר, אם נאמר שאפשר לעשות פנאי חוץ מדבר אחד, יש לנו פטנט פשוט. נבוא ונקדים. נבוא לכאן לבית הכנסת בערב כיפור בשעה חמש, פלג המנחה, ונגיד בפירוש, אנחנו מקבלים עלינו את תוספת יום הכיפורים בברכת שהחיינו חוץ מדבר אחד, חוץ משתיית היין. אם כן, אתה יכול לקבל את תוספת יום הכיפורים, אתה יכול לומר שהחיינו מוקדם בשעה חמש, ואתה מקבל עליך את התוספת שאסור לעשות כל מלאכה חוץ מהשתייה. אם לא נתנו חכמים את העצה הזו, כנראה שאין דבר כזה להגיד חוץ, אלא או שאתה מקבל עליך את התוספת במאה אחוז, או הכול או כלום. זו הטענה של החכם. יכול להיות אולי שהשתייה, שתיית היין, זה עיצומו של העינוי, זה העיקר. אתה יכול להגיד חוץ מדבר אחד שהיא תשב ברכב, שייקח אותה לכותל, תשב בעגלה, דבר שהוא דה רבנן, דבר ש... אבל להגיד על הדבר העיקרי חוץ, כאילו אתה אומר, אני רוצה שיהיה כיפור, ואני לא רוצה שיהיה כיפור. אם אתה שותה, איזה מין כיפור זה שאתה שותה יין? ולכן כנראה ששם לא מצאו חכמנו לנכון לתקן את התקנה הזו. אבל יכול להיות אולי שלגבי כל השנה כולה, כפי הפשט של הגמרא בשבת כא', יש אפשרות לעשות את התנאי הזה חוץ מדבר אחד, דווקא מנהל לפעמים האישה הזו ממהרת מאוד לעשות איזה דבר והזמן מצומצם. תגיד לה שתדליק, לא תתעכב ותאמר חוץ מדבר אחד אבל את מצוות הדלקת הנרות תוכל לעשות כדת וכדין ותאמר את התנאי הזה על ידי חוץ מדבר אחד נוכל להתיר, אבל שלא תקבל העלייה שבת בכלל בהדלקה ובדוגמה הזו שאמרנו שמדליקה מוקדם זה אי אפשר לומר. אפשר לחשוב על כמה דברים אולי חלקם אפילו מדאורייתא או רק מדאורייתא ורק אחד אל תוסיף אמרנו על דבר אחד בקושי מצאנו היתר על דבר אחד וגם על דבר אחד יקשנו קשייה אתה רוצה להוסיף עוד אל תוסיף גם בדאורייתא אבל אל תוסיף עוד דברים אחרים אחר כך מה יישאר לך? עובד נוער, עזבי צדק, איפה הדיאטום עובד? בחלק ב', אז יחי צדק בחלק ב' יש שם תשובות בסוף בענייני מידה. זה לא על השולחן הערוך בצורה מסודרת אלא זו תשובה, תשובה בהלכה יש שם בסוף תשובות ושם הרב מחדש את החידוש הזה והרבה אחרונים העתיקו אותו, העתיקו אותו בשתיקה ולא העירו מהבעיה שאמרנו בדברי מרן, מסימן רסטג סעיף ד' אבל כנראה שהתירוץ מה שאמרנו. אם במושב התפללו כולם ואמרו בואי קלה שבת מלכתה, אין אפשרות לבוא ולעשות תנאים, כולם חייבים בעל כורחם לקבל עליהם את השבת, שם זה מדין הציבור, מדין הרבים. שם אין את היכולת הזו. כאן בירושלים יש אפשרות, כי כאן יש מניינים מאוחרים. אפילו אם נאמר קהילה קדושה של ברוכוף קיבלו שבת בארבע, מי אמר שאני חייב לקבל שבת בארבע? יש בסאטמר שמקבלים שבת בארבע וחצי. אני יכול ללכת לפי המניין של סאטמר. מה אם לא יהודים? הם פועלים חרר במקום אחד. כן. גם אם, כמו שהרב אמר, אפילו זה דבר כזה לא עיצומו של היום. איך אפשר להבין שעדיין יקבל שבת לדקה, חלק מהשבת לא... הבאנו את המשל כמו נדר. כמו נדר, אדם יקבל על חלק מה שהוא רוצה אומר כן, מה שהוא לא רוצה אומר לא. אותו דבר גם פה, גם תוספת שבת זה לא מדאורייתא. תוספת שבת מהתורה מספיק דקה אחת. אם השקיעה ברבע לחמש, דקה קודם אתה מקבל עלייך תוספת שבת, זה מספיק מן התורה. מה שהוא מקבל עליו בשעה ארבע, עוד ארבעים וחמש דקות זה מדרבנן. אז חכמים, כשאמרו לנו את ההלכה הזאת, נתנו לנו גם פתח שיכול להוציא מן הכלל איזה דבר, ולכן כשיש לאישה צורך או לאיש יש לו צורך בדבר, הנה חנמה יהיה רשאי לנהוג ולעשות כאן. אמנם בספר ציצי אליעזר, כשהוא דן בהלכה הזו, הוא אוסר להדליק ואחרי זה לנסוע לכותל. הוא אומר, אנחנו מקינים לעשות תנאי כשיש צורך מצווה, צורך דבר שהוא חובה. כאן ללכת לכותל להצטלל מנחה וערבית בערב שבת זה לא חובה. איפה כתוב בתרייג מצוות, מצווה ללכת לכותל? ולכן, עד כדי כך שנתיר לו אחרי ההדלקה, הרב אוסר בדבר. אבל הרב לא נכנס לפרט הזה לקבל שבת, חוץ מבפרט הזה הרב לא נגע. יכול להיות אולי שבתוספת של הפרט הזה כן יהיה אפשר להקל בין לאיש ובין לאישה. אם רוצים ללכת לכותל וכיוצא בזה, שיהיה הדבר אפשרי. בליל שבת צריך ליתן שום דבר לחוץ בין הנרות לפתח בשביל הרוח שלא יכבה הנרות כשפותח את הדלת. הגמרא במסכת שבת, בדף קכ, הגמרא אומרת, מביאה ברעיתה, נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו. ממשיכה הגמרא, רב היה מקלל מי שעושה כך. להיט על הרב. הגמרא, בבקשה, למה היה מקלל? הרי יש לנו מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון. אז אם רב פסק הלכה כרבי יהודה, דבר שאין מתכוון, אסור, מי שעושה כרבי שמעון שאומר דבר שאין מתכוון מותר, צריך לקלל אותו? זו הקושייה של הגמרא על רב. והגמרא עונה, אבייבר אבי אדם רתרוויו מודה רבי שמעון בפסיק ראשי ולא יהיה מאומנות. מחלוקת, כיוון שאין מחלוקת, לכן רב היה מקלל. המאירי שם מדגיש שהחידוש של הגמרא, החידוש בעניין זה של רב, למרות שזה לא ממש פסיק ראשי, זה לא מאה אחוז, אבל מצוי מאוד שהנר יכבה, אומר המאירי זו פרצה ועזות מצח כשהוא בא בצורה פראית ופותח ונועל את הדלת כדרכו, ואולי הנרות יכבו, ולכן הרב היה מקלל. כך נפסק להלכה בשני מקומות. מרן פסק את ההלכה הזו למעלה בהלכות שבת, סימן רעז, ואצלנו כאן בתרפ. ולכן, כשאדם רוצה להדליק נרות, לא רק נרות שבת או נרות חנוכה, אלא כל תאורה או כל תנור. לפעמים יש לו תנור גז או תנור נפט והוא רוצה להניח אותו ליד הדלת, הדבר אסור, אין היתר. בפרט כשהדלת הזו היא דלת חיצונית, כמו הדלת שלנו. הדלת הזו פתוחה ישר, אתה רואה איך שהרוח נכנס, רק אתה פותח, רוח שערה עושה דברו בימי החורף, ואז הלהבה של התנור, אתה רואה איך שהלהבה עולה ויורדת, יש כאן בעיה של מבעיר או מכבה, ולכן אין היתר לפתוח את הדלת כשהנר ליד. אם כן, כדי לא לגרום תקלה, לכן מרן אומר, שירחיק, ישים את הנרות במקום ליד הדלת, יניח את זה פה רחוק ליד החלון, יסגור את החלון כדי שהנר הזה ידלוק יפה. בכל השבוע כולו הזהיר רבנו ישעיה האחרון שיניח את הנרות במקום שידלוק לפחות חצי שעה, שהכל יידלק בצורה מושלמת ולא יכבה בתוך החצי שעה. קל וחומר כאן, לגבי ערב שבת, שיש כאן גם איסור של חילול שבת, ולכן לא יניחו את הנרות סמוך לדלת. הוא עושה קשר טוב? יכול להיות. אם הוא יודע שבוודאי לא יכבה, יעשה כעת ניסיון. איך אומרים? יעשה תרגיל באש חיה. ידליק כעת איזה נר, ונראה. אם באמת הרוח לא משפיעה, הנה מה טוב. אבל אם הרוח תשפיע בחיי גוונה, אין לנו צד כולה בדבר, אין היתר להניח שם את הנרות. ולכן, גבאי שלו לומד הלכה. אצלנו כאן, הגבאים שלנו, משכימים ומערבים בבתי כנסיות, לומדים טוב הלכות, יודעים. יש מקומות בעולם שהגבאי בל ייראה ובל יימצא בשיעורים. אלא, הוא יודע רק לספור כסף. הוא חושב שיגיע לגן עדן, רק הכסף יוביל אותו לגן עדן. חוץ מזה הוא לא מבין כלום. הוא שם את התנור ליד הדלת, צריך להעיר לו. צריך לומר לו, אדוני, אסור, יש כאן בעיה של חילול שבת. אלא, את התנור יניח בסוף. הוא אומר לך, קר. מי שקר לו ייכנס בסוף ליד התנור, יתחמם שם, ולא יניחו את זה ליד הדלת, כדי שלא תהיה הבעיה האמורה, שלא יבואו לידי איסור מבעיר או מכבה. גם בתנור גז יש את הבעיה הזאת. הרבה פעמים בתנור גז, כשנכנסת בבת אחת רוח סערה, התנור כולו יכול להיכבות, ואז יתחיל לדלוף גז, לא תהיה ברירה אלא לכבות כדי לסגור את הכפתור, כדי שאנשים לא יבואו לידי סכנה. אבל יישארו בלי תנור. זו התוצאה שתהיה בגלל אותו הטיפש ששם את התנור בערב שבת ליד הדלת, והוא גרם את התקלה הזאת. אבל גם בתנור גז יש להם תחילה ביום רפורמת המקווה במהלך. כן, בוודאי. הבעיה תהיה כך. פתחת חלק מהלהבה, כבת. כשאתה לוקח וסוגר, אתה מחזיר עוד פעם את האש, יש כאן עכשיו איסור מבעיר. יש כאן פסיק ראשי, זה מה שאמרנו. וחלילה, יש כאן גם קללה. לא רק איסור, איסור שיש בו גם קללה של רב. מי יעז לקבל קללה של חכם? ולכן מן הראוי לשים לב בכל הפרטים האלה, כדי שלא יבוא לידי תקלה, שלא יבוא לידי איסור. כבר נעשה מה שהיה. לא כדאי שיתפוללו באותו בית-הכנסת. יעזבו אותו, ילכו לבית-כנסת אחר, מקום שאין שם תנור ליד הדלת, כדי שלא יבואו לידי תקלה. ואם זה במושב שאין בית-כנסת אחר, מה יעשו? לא יפתחו אחד-אחד, אלא תחכב החוץ, עד שיבוא עוד אחד. שניים ביחד יפתחו את הדלת, שניים ועשאווה, כשהוא לא מתכוון לכבות, אז בשניים ועשאווה לצורך מצווה יהיה צעד כולה בדבר. כך יפתחו את הדלת, וכן גם כשיסגרו, יעשו גם כן את העצה האמורה על ידי שניים ועשאווה. זה הפתרון לשעת חירום. כמדי שנה בשנה, לילה הזה, אנחנו ימי שני של חנוכה, אנחנו תמיד עורכים את המקבית למען ישיבת כף החיים, הישיבה של מורנו ורבנו הגאון רבי יעקב חיים סופר. 22 שנה או 23? כמה שנים אנחנו זוכים במצווה? 24 כבר. 24 כבר. נו, מאז שהישיבה קמה, כשהישיבה התחילה עם התלמידים הראשונים, היה לחברים שלנו את הזכויות, הזכות של יסוד הישיבה, שברוך השם כבר אז הצלחנו לתמוך באותם התלמידים, באותם שעמלים בתורה. הישיבה הזו הצילה בלי גוזמה אלפי נפשות. ב-24 השנים האלה הרבה אנשים שזכו להתקרב לאבינו שבשמיים למדו בישיבה, וחלק מהם נהיו גם תלמידי חכמים, שאבו מתורת רבם, מהגאון רבי יעקב חיים סופר. אנחנו נהנים מתורתו, אלה שנמצאים כאן בשכונה שומעים אותו גם בשבת, ואנחנו שומעים אותו לפחות בחול. כל זה, כמו שאמרנו, נזקף לחברים, שאנחנו היינו יכולים להיות מסייעים בדבר הזה, אבל לא הגענו עדיין לתחנה הסופית. אם היום היה בא המשיח, אז היה תקציב במשרד האוצר, ישר הייתה העברה, מעבירים מהחשבון הזה לחשבון הזה. אנחנו היינו צריכים לחפש עניים אחרים. לא הייתה לנו אולי שותפות בזה, אבל לצערנו עדיין לא בא המשיח, ולמדינת ישראל עדיין אין הזכות לבוא ולהשתיק את הישיבה. מה שהם נותנים, כמה פרוטות, מתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. אני שאלתי לפני כמה ימים את מנהל הבנק, שהחשבון שלהם נמצא שם. אמרתי לו, מה נשמע? הוא אומר לי, החשבון לא טוב, לא טוב, ככה, מסכן, בפנים חמוצות. עדיין יש מינוס, עדיין יש חוב, עדיין המצב לא טוב, ולכן אנחנו רוצים שהחברים ימשיכו במשימה. אני יודע שרוב-רובם של החברים כאן, לא רק אלה שכבר נמצאים, גם אלה שייכנסו עוד מעט, יש להם כבר הוראת קבע על הישיבה הקדושה. אבל גם מי שיש לו ישתדל לקחת הלילה טופס ולהעביר את זה לחברים, לידידים, שגם הם, תהיה להם את הזכות הזו להיות שותפים במצווה יקרה כזו. זה גם הצנת נפשות, לקרב את עם ישראל לאבינו שבשמיים וגם לימוד תורה דרבים. הגאון הוא בחיים ונעתר בספרו ראשון לציון דן. אמרו חכמינו המבזבז, אל יבזבז יותר מחומש. אומר הרב, זה נאמר במצוות רגילות, אבל בפיקוח נפש כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו. שם אין את ההגבלה חומש לחומש. אם האדם חולה וצריך מאה אלף דולר, הוא ימכור את הבית שלו, ימכור את הכול, כדי שיעשה את הניתוח במאה אלף דולר וימשיך לחיות עוד חמישים שנה. מישהו יעשה חשבון, יגיד זה יותר מחומש, פחות מחומש, כך גם בהצנת נפשות של האחרים. וכאן הישיבה שעוסקת בקירוב רחוקים, זה כפשוטו הצנת נפשות. גם שאר האחרונים העתיקו את דברי הרבה חיים בין האתר להלכה, כך שאף אחד מאיתנו לא יכול לתרץ את עצמו ולומר, ברוך השם, אני כבר נתתי. אני אומנם מרוויח 20,000, אבל נתתי כבר 4,000 שקל לחודש, אני כבר יותר מחומש. לא, הוא לא יכול לברוח עדיין, אם הוא יכול, אם יש בידו יכולת, ישתדל להוסיף עוד ועוד, ובעזרת השם זכות המצווה יגן על עם ישראל בכלל ועלינו בפרט. יבוא בעזרת השם מלך המשיח יחיש לגאולנו במהרה. אנחנו רואים הרבה סימנים שקרובים מאוד לגאולה, וכנראה שגם הפוליטיקאים מרחים את זה, ולכן הם מתקוטטים על החמור של המשיח. אנחנו לא מתקוטטים על החמור, אנחנו רוצים שיבוא המשיח במהרה ויגאל אותנו, אבל שמרו משפט ועשו צדקה. בזכות זה הנביא מסיים, כי קרובי ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות. מבקש מהמנהל של הישיבה, ידידנו אהובינו, דוד חיילורי, יעלה ויבוא. יש פה... אחרי? אולי תעשה מחירה. מוצאי שבת בבית הכנסת אמור להיות אחרי התפילה, מיד לפני מצוות ההבדלה. קודם נר חנוכה ואחרי זה הבדלה. בבית, אם ירצה, יכול להקדים, שם יכול לשנות. ולמה? מדוע אנחנו מקדימים קודם את נר החנוכה? והרי, תעשה חשבון, תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. נר חנוכה יש לך פעם בשנה במוצאי שבת. הבדלה, יש לך חמישים פעם במוצאי שבת ועוד שישה ימים טובים, ואם כן...