ערבה מאוגדת

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, אביתר בן מיכאל, יזכה לרפואה שלמה בכל האיברים ויגידים מהרה אמן. אמן. לעילוי נשמת סוניה בת בליל לאו. תהיה נפשה צרורה בצרור החיים, עם אל מלא רחמים יקים אותה בתחיית המתים עם שאר עמו בית ישראל, אמן. אמן, אמן.

ערבה מאוגדת.

ארבעת המינים כנגד ארבעה סוגי יהודים. אתרוג שיש לו טעם ברח, כנגד הצדיקים שיש בהם תורה ומעשים טובים. הלא לאו, יש בו טעם, תמרים, בלי ריח, כנגד אלה שיש להם תורה בלבד ולא מעשים טובים. ההדס, יש בו ריח בלי טעם, זאת אומרת מעשים טובים בלי תורה. בערבות, אין בהם לא טעם ולא ריח, כנגד אלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ובכל אופן, התורה מצווה לאגוד את כל המינים יחדיו, כי עם ישראל אחד. האתרוג הוא המין החשוב מארבעת המינים. כל ילד יודע שאתרוג הוא היקר מארבעת המינים. אז למה לא מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת אתרוג? אתרוג רומז לצדיק. למה מברכים על נטילת לולב? וגדולי ישראל מוסיפים טעם על הגמרא. השם יתברך אוהב את האדם שמכבד את זולתו ואוהב אותו. מי שמסתכל רק על עצמו ומחשיב את היותו אדם גדול וחשוב ולא מכבודו להתחבר עם פשוטי העם, זה חיסרון גדול מאוד. אדם צריך לחיות במחשבה שכל אחד מהברואים הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. אדם וכל יהודי הוא בן של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא אוהב את כל עם ישראל. מי שמוכן להתחבר לכל יהודי ויהודי, הוא אהוב על השם יתברך. למעט להתחבר לרשעים גמורים כמובן, שצריך להתרחק ולהרחיק מהם, עד שיחזרו בתשובה בעזרת השם. בספר החינוך כתוב, הקדוש ברוך הוא הטביע בטבע שארבעת המינים משמחים בראייתם. אדם נוטל את הלולב המהודר עם האתרוג המרשים יחד עם ההדסים המשולשים, ולצידם הערבות משמח את הלב ומרנין. מי יוגדים יחד? הדסים שאין להם טעם ורק ריח, ערבות שאין להם לא טעם ולא ריח, עם הלולב שיש בו טעם בלי ריח. הלולב יש בו תורה, הוא מוכן להאגד גם עם הערבה שאין בה לא תורה ולא מעשים טובים. אומר הקדוש ברוך הוא, האתרוג מרשים, צדיק, תורה ומעשים טובים, אבל הוא חי לעצמו. אם הוא לא מוכן להתאגד עם אלה שאין בהם תורה ומעשים טובים, ולעומתו לולב נאגד עם ההדסים והערבות, זה אהוב על הקדוש ברוך הוא. זה שמוכן להתאגד ולהתחבר עם אותו אדם שנמצא כעת במצב שאין בו טעם וריח, רק בגלל שהוא יהודי, בן של השם יתברך, הוא אהוב אצל הקדוש ברוך הוא, ועליו ראוי ונכון לברך. אתם יודעים מה, אני אספר לכם מה עושים. החופץ חיים, כשהיה כבר זקן, מופלג, והיה הולך לישיבה בראדין רק במוצאי שבת. ‫הגיע אליו בסוכות יהודי, בן 65, ‫אומר לו, כבוד הרב, אתה זוכר אותי? ‫לא. ‫אני זלמן קובנר. ‫או, זה היה תלמיד אצל החופץ חיים בישיבה? ‫מה שלומך, השם? ‫מה אתה עושה? ‫מה אתה מתפרנס? ‫שואל אותו. ‫זומנו, ברוך השם, ‫הלוואי על כל ישראל, אני מרוויח טוב. ‫כמה אתה מרוויח? ‫2,000 רובל. ‫וואו, זה מזמן היה המון כסף. ‫המון כסף. ‫אתה עובד. ‫הוא אומר, אני מוכר עטים. ‫ברוסיה מוכרים עט בעשר, ‫ואני מעביר לפולניה, שם אין. ‫ומוכר ב-200. ‫וואו, ‫אדבר השם נתן לי עצה ‫לפני 40 שנה, ‫איך להרוויח את הכסף. ‫כידוע, ‫הגבול בין רוסיה לפולניה, ‫יש שומרי מכס, ‫ואם מישהו נתפס שמעביר שלא כדין, ‫יש רובה לשומרים, ‫והוא מקבל כדור בראש. ‫בלי שאלות, בלי משפט, בלי כלום. ‫מה אני אעשה? ‫החלטתי להתחבר לאחד השומרים שם, ‫גרמושקה. ‫לא, גרמושקה. ‫יום אחד אני מדבר איתו, ‫ומדבר ומדבר ומדבר, והם מתחבבים, ‫ובסוף אני שולף לו חפיסה סיגריות ‫ונותן לו מתנה. ‫איך הוא מבסוט. יופי. עוברים ימים, אני שוב פעם יוצר איתו קשר, ‫יום אחד אני מחליט שהוא מבושל טוב. ואז אני אומר לו, כמה אתה מרוויח? פר 40 רובל לחודש. הוא אומר, מה אתה אומר אם יהיה לך עוד 200? וואו, דבר גדול מאוד. איך אני יכול לקבל עוד 200? אז הוא אומר לו, תשים את הנשק פה בצד, ובוא איתי לשם, אני רוצה לדבר איתך. מפחד שייתן לו כדור בראש. הולך ואומר לו, תשמע, אני אביא לך 200 רובל ביום פלוני. יום אחרי זה אני עובר עם עגלה, ובשעה שאני עובר אתה מסתובב ומתעטש. מתעטש, ואני עובר בשלום, והכול בסדר. וכל חודש אתה תקבל 200, יום אחרי זה אני עם עגלה, אתה מתעטש בנאום. כבוד הרב, אני כבר 40 שנה עושה את זה איתו. עכשיו הוא יתבגר. ושם עושים בדיקות. ואם בן אדם כבר הוא לא בקו הבריאות, מחליפים אותו. אם מחליפים אותו, אין לי פרנסה. כבוד הרב, אני באתי במיוחד שתברך את גרמושקה. החופץ חיים שומע את זה, ואומר לו, ספר לי עוד פעם את הסיפור. מתחיל לספר לו מחדש את כל הסיפור. החופץ חיים שומע, ‫לוקח הפסקה עשר דקות, ‫מספר לי עוד פעם. מתחיל מחדש לספר לו את הסיפור. טוב, מישהו בירך אבותינו יברך את גרמושקה ואת משפחתו, ‫נותן דרכה, חפץ חיים לגוי. ואחרי זה אומר לו, אתה בא איתי לישיבה. יום שלישי זה היה. ‫לוקח אותו לישיבה, כל התלמידים מאתיים לא מאמינים, החופץ חיים מגיע, ‫במשלישי, איזה אירוע, מי יודע מה קרה. ‫הוא אומר לכולם לשבת, והוא רוצה לדבר. ‫לוקח לידו את זלמן ומעמיד אותו לידו, ‫ואומר להם, רב בויסאי, ‫זה זלמן קובנר. נכון? הוא אומר נכון. הוא מרוויח אלפיים רובל בחודש, נכון? נכון. איך הוא מרוויח את זה? הוא נותן, כבוד הרב, אל תדבר את זה, הוא אומר לו, אל תדאג, אין משטרה והכל בסדר. הוא נותן שוחד ועובר עם עטים, השומר מתעטש ונכנס לפולניה. ומספר להם את כל זה. הוא אומר להם, מה שמועיל פה, מועיל גם שמה. יושב שמה עכשיו, הוא אומר לו, שב. בשורה ראשונה יושב זלמן. הוא אומר, אחרי 120 שנה, זלמן עולה לשמיים. והם בודקים את המצוות שלו. רואים שזה לא... הוא התעסק כל הזמן בכסף, עטים, ושוחד. הם מנפחים לו את התפילות, בודקים כמה נפח יש בהם, כמה בסדר, כמה לא, ו... טוב, בקיצור, המצב לא טוב. המצב לא טוב. אבל מנסים לבדוק אם יש לו משהו שאפשר להעביר אותו את הגבול, לעבור מגיהינום לגן עדן, צריך איזה משהו. ושואלים אותו, תגיד לי, אתה ריחמת על הבריות? כי מי שמרחם על הבריות, מרחמים עליו למעלה. זה השוחד. גם בשמיים, אם אתה בא עם דבר כזה, שאתה מרחם על הבריות, אתה אוהב את הערבות, אתה משפיע על הערבות, נותן בהן חיות, אתה מוכן להתאגד איתן, אתה משתמש בכסף ב-2,000 רובל, ואתה נותן לבריות ומרחם עליהן. אפשר להעביר אותך את הגבול. מתעטשים ומעבירים אותך. יש כמה דברים שמצליחים להציל את הבן אדם, כמו ייסורים, כמו זה, כמו ויתורים, כמו... גם שם יש התעטשויות. כאילו של להעביר את הבן אדם. זה סיפר רחבי צחיר לקח אותו במיוחד. ביום שלישי עצר את הכל בישיבה ונתן להם הוא תחזור עוד פעם על הסיפור, תחזור עוד פעם על הסיפור. ככה ארבעים שנה אתה עובר ולוקח, איזה דבר זה. טוב, נחזור לעניין הערבה. יש דבר מעניין בערבה. אחרי יום אחד בלבד היא כבר מתחילה לנבול. אבל אפשר לשמור אותה טרייה אם חותכים חתיכה מלמטה ושמים במים שעה, פתאום היא קמה לתחייה. הערבה נבולה שבה ללב לב. פלא. הקדוש ברוך הוא עשה לערבה תכונה כזו, שאם קוצצים ממנה חתיכה קטנה ושמים בה מים, מקבלת חיות. דרך אגב, המלצה כשלוקחים את כל ארבעת המינים ושמים בה שקית שבה קיבלו את הערבה, הם משאירים למטה טיפה מים, אז כל ארבעת המינים שותים במשך כל השבוע זה יישאר טרי. תעבירו. למה הדבר דומה? לאדם שהוא כבוי ופתאום נפתחות לו העיניים ומתחיל לחייך. למה? הערבה היא בלי טעם, בלי ריח. גם אדם כזה, שאין בו טעם, בלי ריח, לא תורה ולא מצוות, אם נותנים לו קצת מים, קצת חיוך, קצת חיוך, מחייכים לו, מראים לו חביבות, הוא מקבל חיות חדשה. גם אם הוא בדרגה נמוכה, כשהוא רואה שמושיטים לו יד וחושבים עליו, הוא מתחיל לפרוח. הוא יכול להתחבר ולהתאגן. ואתה אומר לו, אתה בא, אפשר, יש פה מניין וזה, מדי פעם, בוא, תעזר. בא. בחג הסוכות אומר לנו הקדוש ברוך הוא לקחת את הערבה. אולי זה נראה דבר מוזר, למה לחבר לכל השלושה מינים לחבר דבר שאין בו טעם ואין בו ריח. עניין פה. אומר לנו בורא עולם, אתה לוקח לעולב בודק שהוא סגור לחלוטין וישר כמו סרגב. לוקח את האתרוג ובודק שהוא נקי, ואין בו שום נקודה שחורה חלילה, ואין בו שום כלום. והוא יפה במראהו. אתה לוקח הדס ובודק שהוא משולש ומהודר והוא עבות, ויוצא מקן אחד. והערבה נראית חסרת טעם וריח. אבל תתבונן, מי ברא את הערבה? הרי גם מי יציר כפיו של השם יתברך? אתם יודעים שהמדרש אומר שמשה רבנו, כשלא היה מים, הוא השליך מר אלא מים וימתקו המים. מה הוא השליך? אומר המדרש, ערבה. וימתקו המים. עם מר. אפשר להמתיק את המר ולעשות ממנו מתוק. מינוס ומינוס פלוס. מדהים. הערבה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. תאגוד אותה עם הלולב וההדסים. וכשהיא רואה שמעריכים אותה ומקרבים אותה והיא צמודה לכל הצדיקים האלה, היא מקבלת חיות. לכן אומרים את הברכה על נטילת לולב, כיוון שזה מסכים להתאגד ביחד עם הערבה. בארבעת המינים אנחנו רואים שבעצם הקדוש ברוך הוא מתפייס עם כולנו בחג הסוכות. השם אומר גם לערבה, את באמת בלי טעם, בלי ריח. אבל במהלך ימי הדין והרחמים ביקשת ממני להתפייס. אמרת לי ריבונו של עולם סלח לנו מחל לנו כפר לנו אני אראה לך שאני אוהב אותך ומעריך אותך. לא אשאיר אותך בצד. אני מצווה לאגוד אותך עם הלולב והדסים כי אתם כולכם אהובים וברורים. וואי וואי וואי וואי וואי וואי. זה מסר עצום, מרגש לכל יהודי. סוכות זה זמן שמחתנו. אדם שואל, איך אני יכול לשמוח? תודה רבה. הרי אני יודע מה המצב שלי הרוחני, איך אני יכול לשמוח? אני יודע שאני רחוק מהשם יתברך. אומרת התורה הקדושה, אכן אתה יודע את מצבך, אבל זה לא מפריע לשמחה. ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם. אם זה היה לפני מלך בשר ודם, הוא לא היה מתפייס איתך. איזה טעם יש בך, נו טעם ולא ריח, תעוף מפה. אבל הקדוש ברוך הוא אומר, תיקחו את ארבעת המינים עם הערבה, תיכנסו לבית המדרש, תיכנסו לבית הכנסת, תיכנסו לסוכה הקדושה, תעשו נענועים, הודו לאדוניי כי טוב, אנא אדוניי הושענא, תראו כמה, תראו כמה ותראו כמה. אני מעריך כל יהודי ויהודי, גם אלה בלי טעם, בלי ריח. זה משמח מאוד. אתם רואים בכותל המערבי איזה אנשים באים מכל הסוגים, עם כל הצבעים, עם כל הזה, ועם סערות, ובלי סערות, וזה, ומתנפנפים, וזה. וכולם ששים שמחים, ומאושרים, מה זה, מה זה, מה זה, מה זה? הוסמכתם לפני השמנות. טוב, כשרואים שבכל העולם כולו, בכל מקום בעולם, יהודים, בכל בית כנסת, בכל בית מדרש, שמחה עצומה ורוחנית בשמחת תורה. בשמחת תורה באים גם חילונים וחילוניות, ובאים ותורמים, וזורקים סוכריות, ואוכלים גם, ואיזה שמחה, ולוקחים ילדים, מקבלים שקיות, איזה יופי, איזה יופי. גדולי ישראל מסבירים למה זה. למה כלל ישראל, כולם כאחד, הם בכל זאת, בכל ימות השנה, רחוקים מתורה, מששים ושמחים משמחת התורה. למה? משל לראובן שחיתן את בנו. ראובן מחתן את הבן שלו, ובחתונה נמצא שמעון, אח של ראובן. והוא רוקד ושמח ועליז. אה, שואלים אותו, שמעון, מה אתה כל כך... קופץ ושמח. מה, אתה מחתן את הבן שלך? הוא אומר, מה פתאום? אח שלי מחתן את הבן שלו, איך אני לא אשמח? איך אני לא ארכון? עם ישראל, חלק יושבים באוהלה של תורה, מאושרים ושמחים. שמחת תורה? זה השמחה של אח שלי. אח שלי שלומד תורה, יש לו שמחה. הוא חתן תורה, חתן בראשית, חתן מעונה, יש פה חתנים. יא ביי. אח שלי חתן, אני לא אשמח מחתונה? אז מה אם אני חילוני? מה זה אח שלי שמח? אז אני בעל השמחה ואני רוקד. אני שמח שהאחים שלי שמחים שהם חתנים. יא ביי ביי. אבל היה שמחת תורה קשה מאוד לפני שנתיים. שמחת תורה. וואי, וואי, וואי. דיברנו על זה מיד אחרי שזה קרה, למה זה קרה? ועכשיו אני אגיד לכם דבר מדהים. הרשעים הארורים, מחבלי הנוח'בה, פלשו לקיבוצים, למושבים, ורצחו, רחמנא לצלם. מחבלי הנוח'בה קוראים להם. מחבלי הנוח'בה. מחבלי. תוציאו ממחבלי את האות חטא, מה נשאר? מבלה. תוציאו מהנוח'בה את החטא, מה נשאר? הנובה. מבלה הנובה. במחבלי יש חטא, ובנוח'בה חטא. כשיש חטא, כשיש חטאים, כשיש בודה, במקום לשמוח בתורה, מחללים את שמחת תורה, לא משתתפים עם האחים שלנו. וכמה ימים לפני כן, דיונים, אם מותר לרקוד עם ספרי תורה, צריך להגיע לבית המשפט. ראש העיר תל אביב אוסר לרקוד עם ספרי תורה. בתורה ושופט במחוזי קובע שזה פרובוקציה ואומר לו עורך דין דמרי מה זה שונה ממצעד התועבה שעושים אומר לו זה חופש הביטוי אבל לצאת עם ספרי תורה זה פרובוקציה והוא אוסר אז דמרי עולה לעליון ואני לא אספר לכם את ההמשך זה צריך דרשה בפני עצמה איזה קידוש השם הוא זכה לעשות אבל אתם לא תאמינו זה סיפור מהאגדות מהאגדות אני אספר אותו הפרטים נשמעו אצלי אתמול בסוכה אתם ממש תצטמררו תצטמררו מהסיפור במדינת היהודים לרקוד עם ספר תורה בית משפט קבע שזה פרובוקציה רחמנא לצלנו לא יאומן אבל החילונים לא מקבלים תשתיות של בית משפט והם באים לרקוד הערבות ורוקדות עם אחיהם לומדי התורה ושמחים איתם בשמחת תורה ממה עשוי זכח? חכמים אומרים שהוא עשוי מפסולת גורן ביקב מזה עושים זכח? עושים סוכה קדושה והשכינה שורה בפנים עם הפסולת ומתעלה ומתקדשת והאדם נכנס לסוכה אז סוכה זה מצווה, הוא נכנס לסוכה עם נעליים עם כל הגוף, אוכל, ישן, שותה כל רגע שהוא שוהה בפנים מצווה, מצווה, מצווה, מצווה, מצווה, מצווה. זה גילוי אהבה של הקדוש ברוך הוא, כמה הוא אוהב אותנו בכל מצב. אז גם אנחנו צריכים לאהוב את הבנים שלו, את האחים שלנו. לאהוב ולקרב כל יהודי באשר הוא. כשאנחנו רואים כמה אהבה יש לקדוש ברוך הוא אלינו, בשמחת תורה משיבים אהבה תחת אהבה, עושים ושמחים עד כלות הנפש. ועכשיו כשהחטופים חוזרים לשמחת תורה, אחרי שנתיים, משמע שנעשה פה תיקון גדול, כי רבים חזרו בתשובה מהאסון הנורא. רבים מן החילונים, לבד, חזרו בתשובה. חזרוים שלפעמים מכה יכולה לגרום לתחייה, כמו שניתוח יכול להחיות את האדם. אז אנחנו צריכים לשמוח באהבתו יתברך ובאחינו בית ישראל, גם ההדסים, לא לבים, ערבות ואתרוגים. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה עבדו, עבדו, עבדו, עבדו. את השם בשמחה, בואו לפנה ולפנה בירננה בואו לפנה בירננה בואו לפנה ובירננה. עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשיא עמדו עמדו עמדו את השם בשיא בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה ושמחת בחגיך, והיית אך שמח ושמחת בחגיך, והיית אך שמח ושמחת בחגיך, ‫והייתך שמח, דגדום בא וסמא, ‫והייתך שמח. ‫מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, ‫תזכו לשנים רבות ולמועדים טובים. ‫אמן. ‫הרי אני מכוון לקיים צוות חכמים דאורייתא, ‫בשמחה דאורייתא, ‫גומל נפשו יש עשו דאורייתא. ‫קבל את אביך ואת אימך דאורייתא, ‫לא מנפשו יש עשו. ‫לעשות נעתרו על הקדוש ברוך הוא, ‫לעשות נעתרו על התנא הקדוש, ‫יהיו צפתותיו דבורות.