הפלא ופלא - אות ע - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

עומר

בעשיית העומר ישנם הלכות רבות הפוסלות את הקרבן אם לא נעשו בדיוק רב, כגון אם הוסיף על מידת העישרון או שחיסר ממנה, וכן אם קמץ זר, או אפילו כהן מחוסר בגדים, או מחוסר כפורים, או שקמץ בשמאלו, או שקמץ ועלה בידו דבר שהתערב בו, ואפילו קורט של לבונה – פסול, ועוד כהנה וכהנה פסולים רבים.

וראה זה פלא: מעולם לא נמצא שום פסול בעומר, כמבואר במסכת אבות (ה, ה), וכדברי הרשב"א (שו"ת ח"א סימן נב): "וכי יש לך נס גדול מזה שלא יארע אחד מכל אלו לעולם, ושלא יהיה הקומץ חסר מעט או יתר מעט, ושלא יהיה שום גרגיר מעורב בו לעולם. אין פלא ואין נס גדול מזה שיהיה כן לעולמים".

עונה

כאשר אחד מבני הזוג חושב מחשבות של זימה וטומאה בעת הזיווג – הוא ממשיך לולד נפש טמאה. מאידך, כאשר בני הזוג חושבים מחשבות טהורות – הם מעבירים לולד נפש קדושה. כן כתב ה"אור החיים" הקדוש (ויקרא יב, ב).

עונש

אדם שרגיל להכות את אשתו – יש לכרות את ידו. כן כתב המהר"ם מרוטנבורג (סימן פא): "והעושה כן, יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי, ואף לקוץ את ידו – אם רגיל בכך". וכן הורה ה"בית יוסף" (אבן העזר סימן קנד) בשם רבנו שמחה.

\

אדם שהכה דיין – כורתים את ידו, ואם הכה פעמיים – כורתים לו את שתי ידיו. כך כתב ר"י בן הרא"ש (שו"ת "זכרון יהודה" סימן עט): "ונראה לי, שאם חס ושלום יארע דבר כזה כאן בטוליטולה, והיו התלמידי חכמים יצ"ו מסכימים לחתוך שתי ידיו בשביל ב' הכאות שהיכה לדיין – הייתי מסכים עמהם".

\

אדם שרגיל להכות את חברו – יש רשות ביד בית הדין לכרות את ידו. כן כתב המהר"ם מרוטנבורג (סימן פא).

\

אדם שמחלל שבת במזיד – רשות נתונה לבית הדין לנקר את עיניו ("בית יוסף" אבן העזר סימן ו).

\

אלמנה או גרושה שמזנה עם גוי – רשות נתונה לבית הדין לכרות את אפה, כדי לשחת את תואר פניה (שו"ת הרא"ש כלל יז סימן ח).

\

אדם שמגדף את ה' – רשות נתונה לבית הדין לכרות את רוב לשונו (שו"ת הרא"ש כלל יז סימן ח).

\

כהן שנשא גרושה או אחת מן הנשים הפסולות לו, ויש חשש שילך לעיר אחרת ויפרוס כפיו – קוצצים לו את בהונות ידיו כדי שלא יפרוס כפיו ("בית יוסף" אבן העזר סימן ו).

עונת מעבר

בירושלמי (סוף מסכת יבמות) מובא: "סכותה לראשי ביום נשק" – בשעה שהקיץ והחורף נושקין זה לזה. כלומר, זמן המעבר בין שתי עונות הוא זמן קשה לגוף ורגיש מאוד למחלות, וצריך עזרה וסיכוך משמים לעבור תקופה זו בשלום.

עוף

מששת ימי בראשית ועד סוף ימות עולם, תמיד היה ויהיה מספר העופות הטהורים רב יותר ממספר העופות הטמאים. ובבהמות – להיפך. לעולם הבהמות הטמאות היו ויהיו מרובות יותר מהבהמות הטהורות. כן מבואר ב"ספרא דצניעותא דיעקב".

\

קיים עוף שחי לנצח, משום שאינו אוכל אלא במוצאי שבת, ונמצא שהוא לא נהנה מעץ הדעת. כן מבואר בספר "אמרי פנחס" (שבת ומועדים, אות נז): "יש ציפור שחי לעולם, מפני שאינו אוכל אלא במוצאי שבת קודש. גם סיפר לי אדם, שראה אותו ציפור ולא ראה שאכל, וידעו שאמת הדבר מה שאמרתי".

\

קיים עוף שאינו אוכל שום מאכל ואינו שותה שום משקה, ואינו ניזון אלא מהרוח בלבד. כן כתב החיד"א בספרו "שמחת הרגל" (הגדה של פסח): "הנה נמצא עוף אחד הניזון מהרוח, ואינו צריך שום מזון, רק באות נפשה שאפה רוח, ובכך ניזון".

\

אדם שנותן מזונות לפני עופות השמים, הם מתפללים ומבקשים עליו רחמים. מסיבה זו כתב רבי חיים פלאג'י ("רפואה וחיים" יב, עד): "דבר בדוק ומנוסה הוא, שכשיש לאדם חולה בתוך ביתו – יעשה מעשה ותרנות עם עופות השמים, ויבקשו הם רחמים על החולה שבתוך ביתו".

\

לעולם אין העופות אוכלים ממזון שהונח להם על ידי אדם שהוא צר עין. כן כתב המהרש"א (סוטה לח, ב).

\

כידוע, לעופות יש כמין קשקשים ברגליהם. הסיבה לכך היא, לפי שהם נבראו מן ה"רקק", כלומר, בריאתם היתה ממקום שיש בו גם מים וגם אדמה, ולכן הם דומים במקצת לבריות הים שיש להם קשקשים. כן מבואר במסכת חולין (כז, ב).

\

עופות אינם מפרישים מי רגליים. כן כתב ה"משנה ברורה" (ב"ביאור הלכה" סוף סימן תסו): "עופות אין לחוש למי רגליים, שהרי אינם משתינים, דכל מי שאינו יונק – אין לו מקום השתן".

\

קיים עוף, שאם יעמידוהו לפני חולה שעומד למות – הוא יסיר את מבטו ממנו, אך אם החולה עתיד להרפא – העוף יביט בו ממושכות. כן מבואר בספר "צמח צדיק" (הקדמון, פרק א): "עוף יעופף על הארץ, הנקרא בלע"ז קאלאנדרינו, אם יביאוהו לפני חולה, אם הוא עתיד למות – הופך ראשו לצד אחר ולא ירצה להביט בו, ואם הוא עתיד לחיות – יתן עיניו בו בראיה קבועה".

\

קיימים עופות שמכבדים את הוריהם. כן כתב בעל "צמח צדיק" (הקדמון, פרק יב): "מידת החסד הזאת הנה היא נמצאת בבני עוף אחד הנקרא פולה בלע"ז, אשר בראותם כי זקן אביהם ואמם ותכהין עיניהם מראות ותשש כחן להגביה, הבנים יגעים ומכינים להם קן ושמה מביאים להם מזונות".

\

עופות מסוגים שונים מתרברבים ומתפארים בפני בת זוגם. וכך מסופר במדרש (ראה "בת עין" עה"ת, ליקוטים בסופו): "כשגמר שלמה המלך את בנין בית המקדש, עמדו שני צפרים על הגג, ואמר אחד לחברו: הלא אתה רואה את הבנין הגדול הזה, ואם ארצה אני אוכל לקלקל אותו בתנועה אחת. שמע המלך בדבר ההוא וקרא אותו ושאל לו על זה: האיך אפשר כל זה? והשיב: מה איכפת לך, רשאי אני להתפאר לפני אשתי".

\

ישנם עופות ששומרים על חבריהם שלא יאונה להם כל נזק. כיצד? בטרם ילכו העופות לישון, הם ממנים שלושה שומרים. אותם שומרים עומדים כשרגלם האחת מורמת באויר, ובפיהם נתונה אבן, כך שאם תחטפם שינה – מיד תיפול האבן, ומרעש הנפילה יתעוררו העופות ויחליפו משמרות. כן כתב בעל "צמח צדיק" (הקדמון, פרק כב).

עוף צומח

קיים זן מסויים של עופות, אשר גדל מן האילנות, ונותר מחובר בחרטומו לאילן, עד שהוא מתנתק מן האילן, נופל למים ומתחיל את חייו. לעוף זה יש סימני טהרה.

לדעת ה"מרדכי" (סימן תשלה), עוף זה אינו נחשב כגידולי קרקע אלא כבעל חיים. ב"שולחן ערוך" (יו"ד סימן פד, סעיף טו) נפסק: "מיני עופות הגדלים באילן ותלויים באילן בחרטומיהן – אסורים משום שרץ השורץ על הארץ".

בספר "שער השמים" (מאמר ג שער ג) מובא, כי עופות הגדלים באילנות – מצויים ונראים ב"חוף אינגלאטירא".