הפלא ופלא - אות ש - חלק ו | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

שמיטת כספים

מה ששנינו שאין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו, "היינו בשאר שנים, אבל בשנת השמיטה, כיון שמקיים מצות השמיטה כתקנה ומשמט חובות חברו, גם ה' לא ימנע טוב, ומכפר לו גם עבירות שבין אדם לחברו בלא ריצוי, מידה כנגד מידה". כן כתב בעל "שדי חמד" (מערכת יו"כ אות יד), בשם בעל "מראה הגדול" (ח"א, תשובה, דרוש ו, ד"ה ואשר).

שמיני עצרת

המתפלל את תפילות שמיני עצרת בכוונה – מובטח לו שכל תפילותיו שלא זכו להתקבל במרומים במשך השנה, יעלו ויתקבלו ביום זה בשמים. כן אמר הגר"ש מבעלז זצ"ל.

\

הקפדה על תפילה בציבור ביום שמיני עצרת, מתקנת ומעלה לשמים את כל התפילות שהתפללו ביחידות במשך כל השנה. כן מבואר בספרים "שפתי צדיק" (סוכות, אות כה, דף קסב) ו"קול מבשר" (ח"ג, זמנים ומועדים, אותיות ט-י) בשם רבי בונם מפשיסחא.

שמיעה

בזמן שאדם סובל ממחלת עיניים – אף שמיעתו לקויה. כן מבואר בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סימן תתס"ז): "חושש בעיניו – השמיעה קשה לו, ומשום הכי אין מבקרים מחושי העין, מפני שהדיבור קשה להם וגם השמיעה".

שמירה

היוצא לדרך, יקח מעט מן הערבות שהשתמשו בהם ל"הושענות", או שלכל הפחות יידע היכן הן מונחות בביתו, ובשעת סכנה – יאמר: "אני והו הושיעה נא". כן כתבו בעל "מקור חיים" (או"ח סימן תרסד), בעל "מנורת המאור" ובעל "מועד לכל חי".

רבים העידו, כי כל חייל שקיבל שיירי ערבות מבעל ה"אור שמח" במלחמת העולם הראשונה – ניצל בניסים גלויים וחזר לביתו בריא ושלם.

\

הגאון מוילנא נהג לומר לכל מי שיצא לדרך: "יחיד ורבים הלכה כרבים". זאת משתי סיבות: א. מדין הנפרד מחברו, שעליו להפרד ממנו מתוך דבר הלכה; ב. משום שהתיבות "יחיד ורבים הלכה כרבים הם ראשי תיבות "יוהך", שהוא שם של שמירה בדרכים, הטמון בסופי תיבותיו של הפסוק "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" ("דברי אליהו" ברכות ל, א).

שמירת העיניים

ההולך בדרך ונתקל באשה בלתי צנועה ומסיר את עיניו כדי שלא להביט בה – מובטח לו שכל תפילה שישא באותו הזמן תתקבל בשמים. כן אמר רבי אהרן ראטה זצ"ל, בעל "שומר אמונים".

\

אדם שמקפיד על שמירת העיניים – "יחיו בניו, ויגדלם בלא צער, ויציל אותם על ידי זה ממקרי הזמן". כן אמר השרף רבי אורי מסטרעליסק (הו"ד ב"אמרי קודש" אות לח).

\

כאשר אדם יוצא לדרכו ונתקל באשה, יצייר במחשבתו את האותיות: אדנ"י, "וזה סגולה גדולה להנצל מהרהורי עבירה. גילה זאת צדיק אחד בכתביו, והוא בדוק ומנוסה". כן מבואר בספר "דרכי צדיק" (סימן א, אות יג) ו"צעטיל קטן" (אות ה).

\

כאשר נכנסת מחשבת עריות בלבו של אדם ויצר התאוה בוער בקרבו – אם בו בזמן ינדור סכום כל שהוא לצדקה, כח היצר יקטן ויחלש. כן מבואר בספר "זכרון יעקב יוסף" (מערכת ה, ד"ה הרהורים) ובספר "אגרא דפרקא" (אות קד).

שממית

כאשר אדם אומר לשממית את התיבה "שבת" – מיד השממית נעמדת במקומה ללא כל תזוזה. כן כתב רבי חיים פלאג'י בספרו "כף החיים" (אות לד).

\

השממית יונקת את חיותה מכח הקליפה. זאת הסיבה שגם לאחר שיהרגוה "ויקצצו את רגליה הדבוקות על הכותל – יש להם קיום להרגליים האלו אחרי מותן כמו שנה אחת ויותר, אשר לזבוב כמותה וכיוצא – לא יתקיימו במותו רגליו אחר כך, רק ב' או ג' ימים, וירקבו ויאבדו; ופשוט כי כל זה כח הקליפה, וזה הבחנתי והראתי בנסיון". כן מבואר בספר "דברי תורה" (מהדורה ט, אות צט) לבעל ה"מנחת אלעזר".

שמן המשחה

בשמן המשחה נעשו נסים רבים, כמבואר במסכת הוריות (יא, ב) ובמדרשים (מד"ר ויקרא פרק י ופרק כו).

ישנה מסורת (הובאה ב"שפתי כהן" על התורה), כי הכד של שמן המשחה, הוא הפך הקטן שעבורו חזר יעקב ועבר את נחל יבוק. כד זה נתגלה לו בעת שהשכים משנתו בבוקר בדרכו חרנה, וממנו הוא יצק שמן על האבן אשר שם אותה מצבה לה'. כשראה יעקב שהכד חוזר ומתמלא, הבין, כי כד מיוחד הוא, ולכן הוא חזר ועבר בעבורו את נחל יבוק עשרים שנה לאחר מכן.

כד זה, הוא גם הכד שנתגלה לאשת עובדיה, אשר ממנו היא יצקה שמן עד מלאת כל הכלים שהובאו לה על ידי בניה ("שפתי כהן" שם).

גם הפך שנתגלה לחשמונאים, שממנו הדליקו את המנורה במשך שמונה ימים, היה אותו כד של שמן המשחה ("קב הישר").

\

כמות שמן המשחה שנעשתה על ידי משה היתה י"ב לוג שמן. כמות זו הספיקה למשוח את אהרן ובניו, את כל כלי המשכן, את כל הכהנים הגדולים ואת כל המלכים שנמשחו, ועדיין השמן קיים וישתמשו בו כשיבנה המקדש במהרה בימינו. כן מפורש במדרש רבה (ויקרא, צו, י, ח).

\

שמן המשחה היה רץ מעצמו וניצוק על ראשו של הכהן הגדול. כן מבואר ב"ילקוט שמעוני" (תהלים רמז תשנ): "כשבאין למושחו והיו מכניסים כהנים ומעמידין לצד ונותנין שמן המשחה באמצע, והשמן רץ מעצמו וניצוק על ראשו של כהן גדול, שנאמר (תהלים מה, ח): 'על כן משחך אלהים שמן ששון'".

\

בו ברגע ששמן המשחה היה ניתן על ראשו של כהן גדול, "אם היה קצר – היה מאריך, אם היה שחור – היה מתלבן, ואם היו פניו רעות – היו שוחקות". כלומר, בו ברגע הוא גבה ונתיפה. כן מפורש ב"ילקוט שמעוני" (תהלים רמז תשנ).

שמן זית

המהדר בנרות שבת ומקפיד להדליקם בשמן זית גם כאשר מחירו יקר – "הבורא יתברך מאריך את ימיו ושנותיו". מסופר על אדם אחד שהאריך ימים, ולא מצאו לו שום זכות שבעבורה מאריכים ימים, "אלא מה שלא היה מדליק בשבת כי אם בשמן זית, אף אם היה ביוקר". כן מבואר בספר "חסידים" (סימן רעב) ובספר "יעלזו חסידים" (ע"ר – ר"פ) לבעל ה"פלא יועץ".