חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק מו - ללמוד לצעוד לבד | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, נועה, בת טלי,

רפואה שלמה, שהבצקות

תיעלם מהעין ויהיה לה בשורות טובות ותשתחרר מבית החולים מהירה, אמן ואמן. אמן.

ממשיכים להתחזק בעבודת השם.

ללמוד, לצעוד לבד.

אתמול למדנו

שיש ימי אהבה ויש ימי שנאה.

עכשיו עלינו להתבונן

ולהכיר מהם הימים האלה.

יש ימים שאתה קם בבוקר עם חשק,

וכפי שהתפלל רבי אלעזר בברכות טוס,

שנשכים

ונמצא ייחול לבבנו ליראה את שמיך.

אדם קם בבוקר

והוא מייחל

בלב

ליראת השם.

מהבוקר כבר קם ככה.

הכל זורם.

חברותא מצוינת.

לומדים בריכוז.

ערנות במיטבה.

הכישרון מתמצה עד תום.

השאיפות נשגבות היום.

הכל מאיר פנים.

חיים נפלאים.

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו.

אלה ימי אהבה.

יש ימים אחרים שאתה קם על צד שמאל.

אין לך חשק לכלום.

רוצה רק לישון.

החברותא לא מגיע.

הגמרא קשה.

הראש לא קולט.

אתה לא מצליח להתרכז מרוב עייפות.

ותופסים אותך בדיוק כשאתה יוצא להתאוורר.

והם מתחילים לאיים עליך.

קיצור, ניסיונות,

משברים,

חיים קשים.

ימי סנאה.

שבועיים חושך, שבועיים אור.

זה לא בדיעבד.

זה לכתחילה.

לכך נוצרת.

והנה יצר הרע, מה הוא אומר?

מה העבודה הזאת לך? מה לך להילחם ולהתמודד עם כל הניסיונות

והקשיים והמשברים והמלחמות? עזוב, עזוב אותך, תרפה.

תפסיק להילחם.

תנוח קצת. מה יש? מה יש?

אבל אתה חכם ובעל ניסיון,

יודע כי עוד מעט, עוד רגע קט,

בימים הקשים יחלפו.

עוד התגברות קטנה, עוד אחת,

ומגיעים לימי האהבה.

יותר מזה,

מה אתה חושב?

איזה ימים הקדוש ברוך הוא אוהב יותר?

ימי האהבה שאתה מצליח ללמוד בלא מפריעים,

וכולך שקוע אך ורק בלימוד ובעלייה ביראת שמיים?

או שהוא אוהב אצלך את ימי השנאה

שבהם אתה מתמודד עם ניסיונות ומלחמות?

וגם כאשר אתה מצליח לצאת כמנצח על ניצחון חלקי

בעבידות שאתה סופג, הינן כבדות משקל.

ובכן, דע לך בבירור,

בלי שמץ, ספק ופקפוק.

הקדוש ברוך הוא אוהב יותר את ימי החושך

מאשר את ימי האור.

נכון שבימי האור, בימי עלייה, אתה צדיק, אתה לומד, התמדה, תפילות.

שפתיים יישק ממש.

אבל אל תשכח, זה לא כל כך חוכמה.

זה קל, אתה קרוב, אתה באור.

בימי הירידה, לעומת זאת,

זה אכן לא הולך, אתה לא מצליח כל כך ללמוד,

אתה לא כל כך צדיק,

וגם לפעמים אתה נכשל, נופל, נפצע.

אבל סוף סוף,

הלוא גם אז אתה לא רשע.

אתה עדיין מקיים מה שאתה מצליח.

אתה עדיין עושה כמיטב יכולתך.

אתה מנסה, משתדל.

לפעמים מצליח להתגבר.

כשקשה לך,

כשאתה בחושך,

ואף על פי כן אתה מצליח להדליק את האור בנשמה,

הרי שהאור הזה אור איכותי יותר, מעולה יותר.

למצוא את האור בתוך החושך, זו,

זו מעלה מיוחדת.

למצוא את הקדוש ברוך הוא במעמקי החשיכה.

כמו שאמר מיכה הנביא,

גם כי ישבתי בחושך,

אדוני אור לי.

וחכמים, זיכרונם לברכה, אמרו לפום צערא אגרא.

לפי הצער, משתלם השכר פי מאה.

הרי שעיקר המעלה הוא דווקא בעת הצער והקושי.

וכפי שהיה הבעל שם טוב, הקדוש אומר,

שמהלך הדברים כך הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה להראות לאדם את הדרך.

לפיכך הוא מאיר לו, מקרב אותו,

אלו ימי אהבה.

אבל הקדוש ברוך הוא גם רוצה שאתה תדע ללכת.

אז בהתחלה הוא נותן לך את היד

ומוליך אותך צעד אחר צעד.

והוא אומר, אתה רואה?

אתה מסוגל.

אבל זה לא חוכמה ככה ללכת כל החיים יד ביד עם הקדוש ברוך הוא.

גם אבא לא רוצה ללוות את הבן שלו כל הזמן מאז שהוא גדל והיה תינוק,

והוא לימד אותו ללכת,

להחזיק לו את היד וכל החיים ללכת איתו.

זאת אומרת,

עוזב הקדוש ברוך הוא את היד ממך ומתרחק כביכול,

ואז מתחילים מימי השנאה.

ואז אתה צריך להתמודד לבד.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מתנהג איתנו כך,

עומד לצד,

מתבונן בהצלחות ובכישלונות

ואומר,

נפלת?

קום.

אם תרצה, זה יעבור, ותוכל להמשיך הלאה.

כי נפלתי, קמתי.

כי יושב בחושך, אדוני אור לי.

שבע יפול צדיק, צדיק נופל. כי שבע יפול צדיק,

וכך אט אט

לומד אדם ללכת בכוחות עצמו, נהיה מיומן.

יודע כבר ללכת, לאן ללכת.

היכן להימנע?

יודע על זה עוד סכנות, נתמודד עימן.

וכמו שאמרו חכמים,

גיטין מ״ג.

אין אדם עומד על דברי תורה,

אלא אם כן נכשל בהם.

וזה נורא למתבונן.

אין אדם עומד על דברי תורה בשום אופן. שום אדם

אינו יכול לעמוד על דברי תורה,

אלא אם כן נכשל בהם.

רק על ידי הכישלונות.

רק בימי החושך,

בשעות האפלה,

בנתיב המהמורות המפותל,

רק אז עומד אדם על דברי תורה.

נכון, כך היה עם רבי עקיבא, מי שזוכר,

שהוא מצא מת מצווה בדרך,

וטלטל אותו והלך בשביל לקבור אותו,

ובא אצל חכמים ושאל אותם

אם הוא עשה כראוי, אמרו לו, על כל צעד וצעד התחייבת.

אז זאת אומרת, הוא נכשל, ומזה הוא למד.

בתחילה עדיין צריך האדם להתקדם צעד-צעד בזהירות.

אך אם ימשיך כך ולא יעצור,

יתרגל ויוכל להתמודד עם המכשולים.

וזה נקרא לעמוד על דברי תורה.

אז צריך לזכור,

כשקשה,

כשהכול חשוך מסביב,

מרגיש בודד וחסר אונים, אין תמיכה כביכול.

דע לך,

הקדוש ברוך הוא לא עוזב אותך אפילו לרגע קט.

גם בעומק האפלה הוא נמצא איתך,

רק מה, הוא מנסה אותך

כדי שתלמד.

זוהי המטרה.

אחרי תקופה ממושכת של הצלחה,

יכול להיות שאתה נקרע למצב של רפיון וירידה,

ואתה עלול לחשוב,

סוף-סוף כשעברתי את הקשיים של ההתחלה ונדמה כבר שתאיר לי הצלחה את פניה,

שוב נכשלתי.

שוב עליי להתמודד ולהילחם, לכבוש מטרות

שכבר כבשתי אותן בעבר.

דומה,

כאילו נפל מראש הסולם לתחתיתו.

אם ככה היא צורת החשיבה של האדם

וכך הוא מתייחס לנפילה,

אז השלב הבא שלו יהיה להרים ידיים.

אין לי כוח, זהו.

מתייאש.

חשוב לדעת

שמחשבה זו בטעות היא סודה.

גם אם אדם נופל,

תמיד יכול לקום,

לנער את הבגדים כביכול, ולהתחיל שוב.

אם יעשה כן, הוא לא מתחיל מההתחלה.

הוא חוזר לנקודה ממנה נפל,

כמו שאמרנו,

שבע יפול צדיק,

בה קם.

המטרה של הנפילה לנסות את האדם.

ומי שעמד בניסיון חוזר למצבו משכבר.

ואף למעלה ממנו,

שכן ההתגברות והעמידה בניסיון מחשלים אותו ומוסיפים לו כוח.

תסתכלו בכל

מעשי האבות שהם סימן לבנים.

מי לא עמד בניסיונות?

בניסיונות לא ברורים.

לא מתאימים

לסוג העבודה שלהם.

יעקב אבינו כמה תלאות היו לו, אברהם אבינו כמה ניסיונות היו לו.

דברים קשים. מישהו ביקש מכם לעקוד את הצוואר שלכם?

איזה ניסיונות כבר עוברים פה?

קשקושים ביחס למה שעברו האבות.

באמצע דיקים גדולים רגלי המרקמה,

אז רואים שחייבים לעבור.

אז יש כאילו ירידות.

יש רעב, לוקחים לו את האישה, ועושים ככה, ועושים ככה. מה זה?

מה האדם צריך לחשוב?

אחרי כל מה שאני עושה ומפרסם את האלוקים בעולם, עושה ועושה ועושה ועושה,

בסוף צריך לבוא פרעה ואבימלך וכל החבר'ה האלה,

לקחת את האישה, לעשות... מה הולך פה?

מה הולך פה?

זהו, זו העבודה.

הקדוש ברוך הוא מנסה, כן.

עכשיו סיפור שימחיש לנו את זה ככה יפה.

ראובן, חבריו נהגו לכנות אותו רובי.

היה מתכנת בכיר במקצועו,

בוקר בוקר מתיישב מול המחשב,

הידיים מתרוצצות על גבי המקלדת

כמעט בלתי נראות, והוא מזין נתונים על גבי נתונים, פקודות, פקודות שונות,

והכל מופיע על הצג בצורת שורות ארוכות, ארוכות, ארוכות.

מי שמתבונן מהצד לא היה מצליח להבין מה תכלית ההקלדה חסרת ההפוגה הזאת,

אבל אם היה בעל מקצוע מתבונן מן הצד, ביצירה,

היה רואה שזה ממש דבר גדול.

רובי עסק במשך שנה וחצי בכתיבת

תוכנה מיוחדת בעלת פוטנציאל אדיר,

שהיא תפשט עבור המשתמשים

תהליכים שגוזלים זמן רב בדרך המקובלת.

מלבד הפוטנציאל הגדול בתוכנה עבור המשתמשים,

היה בה פוטנציאל כלכלי לרובי,

והוא ציפה לזכות

לרווחים נעים שתצא התוכנה לשוק,

רווחים שהיו אמורים לתגמל אותו על ההשקעה העצומה שהשקיעה בכתיבת התוכנה.

מאחר שהתוכנה באה לחנות על צורך קיים ונחוץ,

לא היה לו ספק שהיא תימכר בקצב מרשים ברווחים שיבואו בעקבותיה, יהיו בהתאם.

למען האמת,

כתיבת התוכנה הושלמה זה מכבר,

ולא נתן לרובי אלא לעבוד על הבאגים.

יש פרצות לפעמים,

צריך לסתום אותן שלא יהיה מכשול ותיתקע תוכנה או יהיה איזה שיבוש.

ישב שעות על גבי שעות מול המחשב, בדק כל שורה וכל אות,

לילות שלמים בילה מול הצג,

מתקן שגיאה כאן, ועוד כאן,

להוציא דבר מתוקן.

והוא ידע כבעל מקצוע, טעות קטנה בכתיבת התוכנה עלולה לגרום לנזקים משמעותיים ולפגיעה במכירות

ולכאב ראש לא קטן.

לך תתנצל ותסביר לכל אחד ותחזיר את כל התוכנות בשביל לתקן סיפור-סיפור.

כך ישב לו רובי יום-יום,

יום-יום, לילה-לילה,

עד שהגיע לשגיאה האחרונה והתוכנה המושלמת יוצאת לשוק.

כמובן שהוא היה נרגש מאוד,

שנה וחצי, עבודה מאומצת,

והוא יראה בקרוב את שכר פעולתו.

ניגש מיד לתקן את השגיאה האחרונה,

ידיו רעדו מעט מתרגשות,

שבו להתרוצץ על פני המקלדת,

ומקץ חצי שעה של עבודה התרווח על הכיסא תחושת סיפוק.

המלאכה הושלמה.

אחרי מספר רגעים

שהתמסר רובי לתחושת הסיפוק הנהדרת,

קם

להכין לו כוס קפה.

כי יש לו עוד עבודה רבה בערב.

הוא צריך לדבר עם החברה המשווקת של התוכנה,

לקבוע פגישה עם נציג מטעמה, לשמור את

העבודה על תקליטור,

כדי שיוכל למסור אותו למחרת

לנציג החברה המשווקת.

במידה ויגיעו לעמק השווה בקשר לתנאים הפיננסיים.

בקיצור, הערב מבחינתו זה רק מתחיל.

עכשיו המסע למכירת התוכנה,

ומה אתם חושבים שקרה?

רובי נטל את הקומקום החשמלי,

מילא אותו במים,

הכניס את התק על השקע,

פעע!

על התא כבדה כיסתה את הבית.

בדיקה קצרה על ידי ירימי בארון החשמל גילתה שהפקק הראשי קפץ,

כנראה בשל קצר שנגרם על ידי הקומקום,

משהרים רובי את הפקק,

שב האור אל הבית,

אבל מחשבה הפזיקה במוחו,

ונפלה אפלה כבדה לנגד עיניו.

ידוע כי כיבוי מחשב באופן בלתי מבוקר עלול לגרום מזכים חמורים למחשב וגם לתוכן המוחסן בו.

לפיכך היה לרובי סוד סביר לחשוש שהקצר גרם לו את זה עתה,

ועלול להוריד לו את כל העבודה לטמיון שנה וחצי.

רץ לחדר העבודה, ניגש למחשב,

באשר יגור בעלו.

על הצג רצדו תווים בלתי ברורים, מה שנקרא ג'יבריש,

כאילו לועגים לו ושמחים לעד.

הוא מנסה לכבות את המחשב, להדליק שוב,

אבל התוצאה נשארה בעינה.

המחשב המשוכלל, עם כל המידע היקר מפז,

שהיה מוחסן על גביו,

כעת לא היה בעל ערך יותר מחתיכת פח במגרש מכוניות נטוש.

רובי חש שעולמו חשך עליו.

כל העבודה שתלה בתקוות, ציפיות,

הכל נמחה ברגע קאט בתקלה טכנית פשוטה

מכל השעות שהשקיעה בעבודה מאומצת,

לא נותר כעת מאומה.

בתחושת חוסר אונים,

התיישב על הכיסא, נשען לאחור,

חש רפיון ואוזלת יד שמציפים אותו,

מאיימים לטביעו.

כמעט נפל לתהומות הייאוש,

אבל ברגע האחרון החליט לא להתייאש,

לשוב לנסות

בכל הכוחות לשאוב את החומר מהמחשב הפגוע.

גייס את כל הידע שעמד לרשותו,

והיה לו רב,

אבל ללא עיל.

ניסה להיזכר בכל טכניקה פשוטה,

לשחזר,

או מורכבת,

ששמע אי פעם,

אבל ללא תוצאות.

לפתע, אורו עיניו,

נזכר בדרך מקורית ששמע פעם מחבר,

אולי תוכל להועיל לו במצבו הביש.

הסתער על המחשב בכוחות בחודשים,

כשתקווה מזרימה כוח ועוצמה בעורקיו,

ואכן הפעם תקוותו לא הייתה לשווא.

מקץ שעתיים של עבודה כל החומר חזר להיות בידיו,

שמור היטב על גבי תקליטור,

מוכן הפעלה ולשימוש

ככל אשר יחפוץ.

זה הסיפור

עם רובי.

והמסר ברור.

כל נפילה

עינה אל הניסיון.

אדם סבור שאיבד את כל הדרגות והמעלות שהשיג,

ושכל עבודתו והגיעתו ירדה לטמיון.

אולם זה לא נכון.

אי שם,

במעמקי הנפש,

נחרטה כל השגה וכל עלייה בציפורן ברזל.

היא לא תימחק

מהדאטה לעולם.

על האדם מותר רק למצוא את הדרך

להתגבר על העיכובים

ועל המכשולים,

להגיע לאותם מעמקים,

ואז יוכל לשקם

ולשחזר את כל ההשגות משכבר.

הסכנה הגדולה

היא סכנת הייאוש.

זה לא נותן לאדם תקווה.

אבל אם יתגבר האדם על הייאוש ויתאזר בסבלנות

ובכוח להמשיך,

ייפתחו בפניו שוב

כל השערים המובילים

לדרך עלייה בית אל.

רבי חנניה ברגשי אומר,

עשו הקדוש ברוך הוא זו קדוש ישראל.

לפי כוח, הרבו לעם תורה ומסוות.

שנה אמר אדם אבו סלמאן סטגו ירדין תורה ויעדין.