נציב יום: לעילוי נשמת רבי שלום בן סעדה, יוסף עראמי זכרונו לחיי העולם הבא אמן. א מ ן!!

אם קשה לך בתקופות הירידה, שפוך נפשך לפני השם, התחנן אליו שיושיע אותך מהחושך הזה, ואם תתפלל מעומק הלב בסוף תענה ויפתחו שערי אורה ושמחה. כמו שלומדים מאבותינו ביציאת מצרים, התורה מספרת שהתחנה הראשונה של יוצאי מצרים היתה "קריעת ים סוף" זה היה השלב הסופי של יציאת מצרים, וזה מאכזב מאוד. בני ישראל צמאים מגיעים לאחר שלושה ימים שהלכו במדבר בלי מים, מגיעים סוף סוף אל נווה מדבר, ולפניהם משתרע אגם מים,

אבל ברגע שהם טועמים מן המים, מתאכזבים מאוד כי המים מרים ואינם טובים לשתיה. מפח נפש, אכזבה. העם המום, בא בטרוניות למשה רבינו, מה עושה משה רבינו? כמובן מתפלל,

צועק אל השם ושואל: "מה עושים? וכי יצאו בני ישראל למות בצמא?"

הקב"ה עונה: "ויורהו השם עץ וישלך את המים וימתקו המים",

המים נמתקו והכל שתו לרוויה, לכאורה, מדוע עשה הקב"ה לבניו אהוביו כך? מדוע לא הכין להם מים זכים ומתוקים? את התשובה נותנת התורה בעצמה: "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" זה היה ניסיון עבור בני ישראל, ניסיון שהלקח עומד לדורות, חוק ולא יעבור. וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מוציא אותך ממצרים, ועושה אותו ומופתים והכל, ובסוף לא יתן לך לשתות? הוציא אותך מבטן אמך היית עובר, נתן לך לגדול, טיפח וריבה והכול!

ופתאום אתה נתקל באיזה בעיה ואתה שזהו, זהו נסתם הגולל חלילה מה קרה? מה קרה עברת כל כך הרבה, יש ניסיונות מה קרה? מה קרה?

"דעו לכם" אומר הקב"ה: "כביכול כשאתם נתקלים חלילה במים מרים, בצרה נוראה, תמיד יש בסביבה עץ שימתיק אותם, תמיד יש מוצא להיחלץ מהצרה".

אבל עדיין צריכים לדעת מהי הדרך, איך באמת נדע איזה עץ? מבין כל העצים, מאיפה מפתח הישועה יצמח?

התשובה: ללכת בדרכו של משה רבינו, עלינו לזעוק אל השם, לשאת עיניים עד שיורנו את העץ, אין העץ אלא תורה, "עץ חיים היא למחזיקים בה" ואז נלך בה.

וכך מספר בעל "שומר אמונים" זכר צדיק לברכה בספרו "שומר אמונים": "בדידי הווה עובדה במי נעוריי. בי היה המעשה הבא: נפלו עלי ניסיונות גדולים וחשך נוראה, לא יכולתי לקחת ספר בידי. טעמתי טעם מרור, בכל דיבור, נפשי היתה קשה עלי מרוב מרירות וחשכות וניסיונות מכול צד, נפלה עלי שינה כבדות מאוד בתמידות, זה היה במשך זמן, מרוב מרירות בכיתי להשם הרבה, ולא מצאתי לי שום עזר ותרופה. עד שפעם הלכתי לקבר גאון וצדיק, ובכיתי שם בכי רב ועצום ברם לבבי,

ואמרתי לבורא יתברך: "או שתיקח את נשמתי, או שתהפוך את לבבי שאוכל לעסוק בתורה כמו איש פשוט, ולא אהיה נדחה משני עולמות חס ושלום". ברוב בכייתי נפל בלבי שאשוב לביתי, ואקח לי ללמוד במסירות נפש, ויעבור עלי מה. הגעתי הביתה, פתחתי את הספר, נפתח לי הראש על "מסכת מקוואות" ואמרתי: "מוכרח אני ללמוד את זה הלימוד ולגמור אותו במסירות נפש!", וישבתי ללמוד, וטעמתי ממש טעם מיתה בכל דיבור, ואמרתי: "יעבור עלי מה אפילו תצא נפשי חס ושלום אגמור זה הלימוד!".

אחרי שגמרתי את הלימוד הזה במסירות נפש, הקב"ה הטעים פתאום אור מתוק, בטעם נפלא, ונהפך לבבי לאיש אחר, ונכנסה בלבי חמדת התורה, עד שאחר כך יכולתי ללמוד אפילו בבית מלא אנשים מדברים ולא בלבלו אותי. וכתבתי זאת לחזק לבבות דורשי השם, שבאמת אין שום הסתר בעולם, ולא נבראו הסתרות רק כדי לשברם, ותשועה ברוב יועץ".

במדרש מסופר: "כי בערב הראשון לאחר בריאת האדם הבחין ברדת החשך ונתקף בפחד. הוא נולד באור הוא לא ידע שיש לילה, והיה בטוח שהעולם עומד להיחרב, כיוון שהוא סרח. משעלה השחר שמח שחששו היה לשווא, הודה להשם על כך, ובלילה הבא כבר לא נבהל, כשהבחין שעלטה עומדת לשוב ולכסות את העולם - עכשיו הוא הבין שכך דרכו של עולם, שהאור נגלל מפני החושך והחושך מפני האור, עכשיו הוא כבר לא פחד, רק חיפש עצות איך להפיג את החשיכה, ואכן הצליח להוציא אש מהאבנים ולהאיר את חשכת הלילה!".

כך גם ברוחניות קיימת אותה בחינה, כשברור לאדם כי כך היא דרכו של עולם, שיש תקופות של עליה וירידה מתחלפות לסירוגין, שוב אין סחבה לראות את תקופת הירידה סימן לכישלון או חוסר שלמות. כך היא הדרך, צריך לעבור את ימי הירידה כדי להגיע למטרה הנרצת. אם זאת ההתייחסות של האדם אז אין שום מקום לעצבות ולייאוש, כמו שהאדם הראשון חיפש דרך איך להפיג את החושך, חיפש וגם מצא,

גם אנחנו צריכים לחפש עצות בכדי לעבור בשלום את ימי החושך והאפלה, ולצאת מאותן התקופות מחושלים ומחוזקים. עצה ראשונה: לבקש עזרה, אין להתבייש במצב!, צריך לדעת שאין בעיה שאין לה פתרון, אם תיגש להתייעץ עם חבר קרוב, עם מדריך עם רב, עם ההורים, תמיד תמצא מי שיבין אותך בעזרת השם ויעזור לך. כי מה שהיה הוא שיהיה, כי מה שאתה עובר-עברו רבים לפניך, כל אחד בצורה שונה, לכן חפש ייעוץ ועזרה ותיוושע, ותשועה ברוב יועץ.

ולא צריך להתבייש בבעיות מטרידות, או לפחד לדבר בנושאים מסוימים, מתוך מחשבה "אוי! מה יאמרו?" דע לך! כולם יש להם יצר הרע!!, כולם עברו ועוברים מה שאתה עובר, וכמובן שירצו לסייע. אבל אם לא תחפש עזרה - גם לא תקבל אותה, ורוב הבעיות תשארנה, לא זו בלבד אלא שהם עלולות להחריף עשרות מונים. צריך לזכור: אתה לא אשם ביצירת הבעיה, אבל אם לא תפנה לעזרה - אתה עכשיו כבר אשם שלא עשית כל מה שביכולתך בכדי להתגבר עליה!.

שלחו לי אתמול דוגמא: "שבוע טוב כבוד הרב, האחיין שלי הסתבך על דבר שקר שהיה לו עסק עם קטינה, מהפחד שלו ברח לחו"ל, אחרי שחזר לקחתי אותו לכבוד הרב שליט"א, הרב ברך אותו ואמר לו: "ללמוד שלושה חודשים בתענית דיבור שעתיים!", ביום שהוא סיים ללמוד הוזמן לחקירה, ושוחרר לביתו חף מפשע. בזכות הברכה של הרב, אני מציין שעורך דין אמר: "זה תיק מסובך מאוד!", תודה רבה על הכל".

לפעמים מקבלים עצה וזה מועיל, מה יש להפסיד? גם לא עולה כסף, אז מה הבעיה?. טענת הבושה לא תוכל לסייע בידך, שאין כלום כשאינך מרגיש טוב-אתה גם כן מהבושה לא מתייעץ עם רופא ושאל את דעתו מחמת הבושה? כלום גם אתה טוען שאתה לא צריך עזרא ותסתדר בלעדיו? ודאי שלא, כשמרגישים רק קצת חולים באיזה אבר בגוף - מיד אצים רצים לדרוש ברופאים, וכל מומחה מחברו ואפילו יקר מחברו - משובח ממנו,

מדוע? פשוט, אתה מבין שאתה לא מבין הכול, ולכן אתה רוצה לשמוע מאדם מוסמך מה עליך לעשות. כך גם בקשיי הנפש, עליך להבין שאתה לא מבין הכול, וצריך ללכת לדרוש עצה ותושייה ממי שיכול לסייע, בלי בושה בלי פחד, וכל מי שמומחה יותר מחברו עדיף. כמובן כשם שהולך לדרוש ברופאים, ולא נוטל בסוף את התרופות שהכינו לו - הרי הוא מתחייב בנפשו, ולא יוכל להלין על הרופא אלא רק על עצמו. כך גם בחולי הנפש, אם קיבלת עצה צריך ללכת לאורה, ולהשתמש בפתרונות המוצעים ומי שעושה כן ודאי יצליח.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".