חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק מז - הנסיון זמני בלבד | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, חזרה בתשובה שלמה ואמיתית לכל עם ישראל.

הצלחה בוועדה לרוני בן ג'ולייט,

זיווג הגון וישר למאיר בן זהבוס, מדר בת חנה.

אנחנו ממשיכים להתחזק חיזוקים בעבודת השם.

הניסיון זמני בלבד.

העצה להינצל מליפול ברשתו של הייאוש

היא לזכור כי הניסיון איננו קבוע אלא זמני וחולף.

לאחריו ישובו הימים הטובים.

אם אדם יזכור זאת, תמיד

יקל עליו מאוד לעבור את אותה תקופה של ניסיון,

שכן חלק נכבד מרפיון ידיו של האדם נזקף לזכות

החשש מפני התמודדות ממושכת.

כפי שאמר פעם הגאון רבי יצחק ברמן,

זכר צדיק וברכה, באחת מדרשותיו.

אחד הדברים המקשים מאוד על האדם

היא המחשבה שתקופת הניסיונות הקשים תימשך לנצח.

המחשבה הזו שוברת את רוחו,

מביאה אותו לידי ייאוש ומרפה ידיו מלהילחם כנגד הקשיים והניסיונות.

אולם האמת היא,

לא כן הדבר.

כל ניסיון שבא על האדם

הוא רק לתקופה בלבד.

פעם לזמן קצר,

פעם לזמן ארוך יותר,

אבל תמיד זה רק תקופה.

לאחריה ישוב הכל כבראשונה.

בכך יש להתחזק,

ועל ידי זה ניתן להתמודד ולעבור את הניסיון בשלום.

להתמודד,

הפירוש הוא לא להתרפות מההישגים שאליהם הגיע האדם עד כה,

אלא להמשיך בכל הכוח,

אפילו כשאין חשק,

תוך ידיעה כי הקשיים הם זמניים בלבד,

וכי הם רק בגדר ניסיון בדרך לעלייה.

על זה הוסיף

הגאון ברמן וסיפר

מה ששמע פעם

ממרן החזון איש,

זכר צדיק וברכה,

שסיפר על עצמו.

הייתה תקופה שתלמודו עלה לו בקושי רב.

היה מתיישב בבוקר ללמוד,

מרגיש שלא הולך,

הראש לא עובד,

אין חשק,

אין מרץ.

אבל החזון איש נלחם עם עצמו ואמר

עומר אביי,

עומר אביי,

תלמד כבר,

נו תגיד כבר.

הוא לא ויתר.

הוא התמודד ונלחם עבור לימוד התורה הקדושה עד שהכל הלך כשורה.

אחר הצהריים,

התחיל שוב מההתחלה.

התיישב ללמוד,

לא הולך.

שוב נלחם

עד שהלך כשורה.

בשעות הערב.

נשתלש הדבר באותו הסדר ממש.

וכך היה במשך תקופה.

עד שברוך השם חלפו ועברו הקשיים,

וברבות הימים זכה להיות מאורן ורבן של כל ישראל.

זה עוד בלי להגיד שכל ימיו היו ייסורים.

כל ימיו. לא היה לו יום אחד בלי ייסורים.

משל נפלא בעניין זה מובא בספר מדרגת האדם

בשם רבנו הגאון.

נצטט לשונו.

משל למה הדבר דומה?

למלך אחד שהייתה לו חומה גבוהה,

והיה לחומה סולם.

להגיע על ראש החומה.

בתוך המדרגות של הסולם

הייתה מדרגה אחת בבחינת דרגה מבלבלת.

שווינדלטראפ.

מה זה אומר?

זה משהו כנראה מדרגה וירטואלית.

רועים ואיננה.

והכריז המלך

מי שיעלה על ראש החומה

אתן לו עושר רב

ואקח אותו לחתן.

מתחילה רצו הרבה והתחילו לעלות דרך הסולם.

כשהציבו את הרגל על המדרגה המבלבלת,

מיד נפלו לאחורים.

וכועסו אחד ושני ורבים ולא יכלו לעלות

כי המדרגה המבלבלת הפריעה אותם.

לכן עזבו את העושר הגדול והסתלקו מן הרעיון לעלות

ואמרו שאין יכולת לעלות.

כל מי שראו רודפים לנסות אם יכלו לעלות,

היו מלגלגים עליהם.

חבר על הטרחה.

זה מן הנמנע.

ואין זה עומד תחת בחירת האדם בגבורת החיל שלו.

ואכן רבים התייאשו.

אבל נמצא שם חכם אחד,

עמד והתבונן. מה זה?

אם היה באמת למעלה מן יכולת האדם,

אז המלך לא היה מכריז

שימצא מי שיעשה כן.

כי אין מכריזים על דבר הנמנע לעשות.

ואם המלך הכריז,

מסתמה יש בדבר צד יכולת

ויש צד של מניעת היכולת.

ואם היה מגלה את הסוד,

היו כולם יכולים לעשות כן.

לכן כיסה ולא גילה,

בכוונה מיוחדת, שאם יימצא אדם אחד שיבין מעצמו את מקום הטעות ואת הדרך הנכון,

רק לא נאה העושר ולא נאה להיות חתן המלך.

התחיל החכם לבקש במקום הטעות

ואת צד היכולת, והבין שיש בסולם מדרגה מבלבלת.

בשאר המדרגות

כולם נשארים ומביאים למטרה.

ורק הדרגה הזאת המבלבלת היא פרשת הדרכים.

אז אם אדם קופץ מהדרגה של לפנים להדרגה של אחרי ודולג אותה לגמרי,

אז יגיע ראש החומה.

ואם האדם הולך בזה אחר זה בלא קפיצה,

אז כאשר ידרוך ברגלו על הדרגה מבלבלת, הוא מתבלבל ונופל לאחוריו.

אומנם

שאין המניעה בדבר,

אלא המניעה בו,

במטפס.

לא המניעה בדבר,

כי עם הסולם הזה אפשר להגיע למעלה.

ולו היה מתבונן בדבר והיה מדלג מעל הדרגה מבלבלת,

אז היה רואה כי אין שם שום דבר נפתל וחיכש בסולם ויכולים להגיע לראש החומה.

אחר שנגלה לחכם סוד הדבר,

עזר כוחותיו,

קפץ מיד למעלה מן הדרגה המבלבלת,

ומצא בעצמו כי הסולם ישר בטוב,

והגיע עד ראש החומה.

מה היה בסוף? כולם אוהבים לשאול.

ובכן, האדם

במדרגות השלמות

הרבה עשו ולא עלתה בידם,

מפני שאינם יכולים להמתין.

אדם במדרגות השלמות, סליחה, לא שלמות,

אדם במדרגות השלמות,

לעלות במדרגות השלמות,

הרבה עשו ולא עלתה בידם, מפני שאינם יכולים להמתין.

כי כאשר באה אליהם דחיקה וניסיון,

מיד הם מתבלבלים.

לא צריך מדרגה מתבלבלת, הם מבולבלים.

מתבלבלים ומתחרטים וחוזרים להרגלם.

ואחר כך יש להם טוענה על התורה.

שמע, זה קשה, זה בלתי אפשרי, אני ניסיתי, זה לא, לא, זה מן הנמנעה, אי אפשר.

לכן הוא המבולבל.

אז איך הגיעו כל הגדולים לאן שהגיעו?

כולם עלו באותה דרך.

המסילת ישרים מסדר לך דרך, בדיוק, איך עולים.

אז הנמנע זה אתה, לא הדרך, לא התורה.

אבל האמת, אם יש טענה, היא עליך,

שאתה אין לך סבלנות להמתין.

התורה הבטיחה ואמרה, כי קרוב אליך דבר מאוד,

בפיך ובלבבך לעשותו.

ואתה רואה את זה רחוק.

ומייד כשדוחק לך משהו,

אתה כבר לא בעלים על עצמך, כבר מתבלבל,

וכל האיברים שלך לפני הרצון הופכים כמוץ לפני רוח.

ואחר כך יש לך עוד טענה שעשית כרבי שמעון ולא עלתה בידי.

יש לכם מניעה יותר גדולה מאשר רבי שמעון צריך להסתתר במערה ולאכול חרובים ולשתות מים 13 שנה.

זה מניעה גדולה, לא?

אז מה היה יכול להגיד?

אני פטור, אנוס רחמנא פטרל.

מה, אני כל הזמן חי ברדיפה, כל החיים בפחד, אולי ייכנסו הרומאים, אולי יבואו, יהרגו אותי, אולי.

אבית נא גופא דא עובדא, איך אהבה?

האם השלמת כל חלקי ההמתנה?

או המתנת מעט,

ואחר כך כשדחק לך הטבע פרצת הגבול

ורדפת אחרי מה שליבך כופה אותך?

הרי גילתה לך תורה שיש דרגה מבלבלת.

היא אמרה, ובחרת בחיים.

אז הייתה לך בחירה לדלג מעל המבלבלת.

ואז היית מרגיש כי דרכיה דרכנו.

ודאי שיש ניסיונות

שנראה לך שלא ניתן לעבור אותם.

עכשיו נשארת שוטה.

כי מיד כשדוחק לך הטבע אתה מתבלבל ולא הולך הלאה.

נסוג ומתייאש.

ואתה נשאר כמו אדם מן השוק

בלי להבין שיש פה רק בלבול הדעת

שגירש אותך מכל חלקי הטוב.

וזהו ההבדל העיקרי בין צדיק לרשע.

כי הצדיק יודע שכל שעת הדחיקה היא רק דרכה מבלבלת.

צריכים להמתין מעט.

אחר כך יימצא לפניו עולם חדש.

אתה צריך להבין. כולם זורקים לו את הממון

מהפחד שיש שמו ממש.

אבל הוא גזלן של קש.

החכם צועד קרוב אליו

ורואה שזה רק מעשה גולם.

גזלן של קש.

לא רק שהוא לא נותן לו את הממון אלא הוא אוסף גם את כל הממון שהשאירו הטמבלים שחשבו שהוא גזלן ממש.

הוא גזלן של קש.

ולזכור את הפסוק

ברוך הגבר אשר יבטח באדוני והיה אדוני מבטחו

ואין לו אלא לגרש את הטרדה אלא כל ההשתדלות תעלה לו ברווח.

בכל תקופה

יש דרגה מבלבלת.

כל החיים

יש את זלג.

הרבה פעמים

עלינו לשמר מלראות הכל שחור.

עלינו לדעת כי זוהי מדרגה.

זו רק תקופה.

מדרגות המבלבלות

ותזכה להיות מגדולי הדור.

ועכשיו נשמע כמה מופעים.

אף על פי כן התגברו ולמדו וזה העלה אותם לפסגות הרוחניות הכבירות.

והייתי ממש בין שני דרכים בבחירה החופשית

ועברו עליי מרורות

מפיתויים אלה.

יוטי.

פתאום

נפלא בהשראת השכינה.

ועוד סיפר

ובימי חורפי עט.

והייתי יושב ולומד בחצות לילה

עד אור היום.

מרוב אור התורה שטעמתי

מאורו התברך.

והשגתי כל המדרגות.

זאת אומרת, הוא יושב ולומד.

אמר רבי ש...

ככה צריך כשאדם לומד. כשאתה לומד רמב״ם, אתה צריך לזכור שרמב״ם יושב פה מולך,

הוא מדבר אליך.

הוא זכה להגיע למדרגה שהוא מעיד על עצמו,

והשגתי כל המדרגות.

והשגה נפלאה על הגאון

אגריל חסמן,

זכר צדיק לברכה,

הביא גולה למקום תורה.

בחר בישיבת סלובודקה,

בה יצק מים על ידי גדולי הדור ומאורות המוסר.

הגאון רבי יצחק בלבק בתורת המוסר.

וכבר אז יצאו לו מוניטין כאחד הבחורים המצוינים.

הייתה אז עיירה מלאה חכמים וסופרים.

שם למד בתלמוד תורה כלמאי,

אחד בתורת המוסר.

הוא נקשר בלב נפש למורו וריבו הרשז בכלם.

בשנת תרמ״ט בחר בו הרב סוכות,

שימשו תמיד בית ועד לחכמי כלם,

ונפשו דבוקה למורו וריבו הרשז זיו, זכר צדיק לברכה,

נאלץ לבלות נפש,

שכן על אף היותו מעורב עם הבריות ופיקח במילי דה-עלמא,

עגמה עליו בהשתלמות עצמית בישיבה של תורה ומוסר.

ברוחו עזה,

ומתוך,

כי באחד הימים בא בדרכו ממסחרו לתלמוד,

כשהוא שמע זאת,

הזדעזע ביותר,

הלך הביתה,

פתח את הפנקס של החנות,

ואני סוגר את החנות ונוסע לישיבת וולוז'ין.

הרבנית תמהה, מה זאת?

חטאו לתורה הקדושה.

כבר באותו יום

לא פתח את החנות,

תוך ימים ספורי אסכולה הוולוז'ינאית המפוארת.

אתם מבינים?

במקום קמח.

אבל אי הסתפקות,

ומשחזר לכלם,

עוד פעם הוא חזר, לאחר שישיבת וולוז'ין נסגרה על ידי הרשות הצארית,

נאלו בץ',

אשר בפלח וילנה,

והתבודד שם בבית המדרש,

עוסק בתורה יומם בלילה.

ענוות רוחם,

במידת הביטחון הגדולה המפעמת בהם,

מתעלים לדרגת מכתבי המופת, אחרונו לחיי העולם הבא.

מקום בו שימשו של הגרא גורדון ורבי שמעון שקופ,

זיכרונם לחיי העולם הבא.

שם בנכונותו למסירת נפש ממש,

כדי להגשים את דרכו

ואת אמונתו הפנימית.

מתעמתים.

ללא נסיגה,

ללא רתיעה מפני איש,

ללא פזילה לצדדים,

ללא בושה,

אבל מבחינת מעמדו הרוחני הוא יצא לעולם הישיבות

כנאמן בית תורת המוסר,

כערפלי העד,

יריעות תמונות משנות בדידותו הרוחנית הגדולה בלודוינובה,

פלג סובלק, בלהט נפשו והשתוקקותו אל על,

הסתער על היהודים המגושמים האלה.

זכורני, אומר הבן שלו,

את הזעזועי.

הנה אתם באים לבית השם ביום הדין.

וביום הזה נתקשותיכם לשערי שמיים,

עומדות לפני הבוחן ובודק כליות בלב.

ומאולבס,

תן לי קמא וגריסין.

מהיכן הנשמה? אין לכם אפילו צורך

והרגשה לשאוף לעלייה,

לשאוף למשהו נעלונה שלו, של הרב החדש.

עמדו נדהמים וששמעו דיבורים מייסרים ונוקבים כאלה.

וכל זה תוך התלהבות עילאית והתרגשות נסערת של רב אב אוהב ודוהה חידושי תורה ושאלות ותשובות שלו.

אחד מהראשונים וכותב חידושי תורה בכתב ידו הבהיר להפליא.

השתוקקו את הקודש.

הוא ייסד בית אולפנה ל... כך נאבקו כל גדולי ישראל.

וכך הם גם ניצחו.

יש מאבקים שלקחו ימים.

יש שלקחו חודשים ושנים.