הגורילה והאריה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 14.07.2014, שעה: 08:05
http://live.shofar-tv.com/videos/4079
14-7-14
"יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" מה ראה לבקש דבר זה אחר סדר נחלות?
משה רבינו ראה לבקש דבר זה אחר סדר נחלות, מה הוא ביקש? "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה", הוא מבקש שיהיה מנהיג אחריו שהוא יהיה מסוגל להתמודד עם כל אחד ואחד מישראל לפי רוחו. וכיון שהקב"ה הוא אלהי הרוחות, הוא ברא את כולם ולכל אחד יש רוח אחרת, ומנהיג צריך לדעת לדבר עם אלה שהם אנשים חשובים ופשוטים, חכמים וטפשים, עם כל אחד לפי מה שהוא, אז הוא מבקש שה' יפקוד איש על העדה. ומה הוא ראה לבקש את זה אחרי סדר נחלות: אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי. כבר מדברים באותו ענין של ירושה שהבנות יורשות את אביהן, את נחלתו, אז הבנים שלי ירשו אותי. כבר באותו מעמד. אמר משה, הרי השעה שאתבע בה צרכי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי. דהיינו שינהיגו את עם ישראל אחריו. אמר לו הקב"ה, נוצר תאנה יאכל פריה, מי שנוצר משמר את התאנה יום יום, תאנה לא לוקטים אותה כמו ענבים או כמו זיתים שהכל יכולים ללקוט ביום אחד הכל, תאנה זה היום זו מתבשלת, מחר זו מתבשלת, כל יום זה כל יום, אחרת זה יתליע אם אתה תשהה את התאנים על העץ יותר מדי, אז נוצר תאנה יאכל פריה, מי ששומר אותה הוא יאכל את הפירות שלה. ז"א יהושע בינון הוא היה נוצר תאנה, הוא היה שומר עליך, הוא שרת אותך, הוא שימש אותך, הוא שמר, אתה מבין, הוא אכל את הפרי. בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, אומר הקב"ה למשה, בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים, והוא פורש את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמר את ישראל שאינו מאבד שכרו.
לכאורה קשה, לא יעלה על הדעת שמשה רבינו לא הכיר את הבנים שלו ולא ידע שהם אינם מתאימים, אם הכוונה בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, אי אפשר שהוא לא יכיר שהם לא מתאימים, כי אם הם לא עשו שום דבר ולא עסקו בתורה ודאי שהם לא מתאימים, איך אפשר לבקש? ואם כן כיצד יעלה על דעתו שיש למנותם מנהיגי העדה, וכי אפשר לחשוב שהוא היה רוצה להעביר לבניו את ההנהגה בו בזמן שהם לא ראויים לכך?
אלא הענין הוא, כי ידוע שבתורה עיקר השכר משתלם בעד העמל. בתורה הקדושה משלמים שכר לאדם לפי העמל שהוא עמל, לפום צערא אגרא, לפי הצער כך משתלם השכר, וכמו שאומרים בסיום מסכת, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אנחנו מקבלים שכר על העמל, אפילו אם התוצאה לקח לה הרבה זמן עד שקיבלנו אותה, אבל הם עמלים ואינם מקבלים שכר, אדם שעובד בכל עבודה לא מעניין אותי כמה זמן הוא עבד, מעניין אותי יש תוצאה או אין תוצאה, יש תוצאה אני משלם על התוצאה, לא משלם על העמל. אבל בתורה לא, בתורה התוצאה היא פחות חשובה, העמל הוא החשוב, עליו משלמים.
והפירוש הוא, כי בעניני העולם אין משלמים שכר אלא בשביל הפירות, למשל, אם אדם עושה כלי במשך שלשה ימים, באותו זמן פועל אחר עושה זאת ביום אחד, לגבי הקונה אין שום הבדל כמה זמן עבד האדם על הכלי, הוא משלם כמה שווה הכלי והתועלת שתהיה לו מן השימוש בו, הוא לא ישלם פרוטה אחת יותר אם השקיעו בעשייתו פי שלש בזמן, מה שאין כן בתורה, בתורה משלמים שכר עבור העמל, ואם לאחד יש כשרונות טובים והוא מסוגל ללמוד מסכת בחודש אחד ואילו אחר כשרונותיו אינם כה מעולים והוא זקוק ללמוד מסכת שנה שלמה, כי אז יקבל שכר שנה על שנה של לימוד, ואילו הראשון יקבל שכר בעד חודש אחד של לימוד. ז"א אם הם למדו רק את המסכת הזאת, לאחד לקח חודש וההוא למד שנה, זה יקבל שכר של שנה וזה יקבל שכר של חודש, כי לפום צערא אגרא.
ונאמר בחובת הלבבות כלל חשוב, כי הכלל הוא שכל אחד נתבע לפי הכרתו. בעל הכרה יותר גדולה נתבע לפי הכרתו, בעל הכרה מעוטה נתבע לפי הכרתו. נמצא לפי זה כי אדם המתקשה ללמוד לפי כשרונותיו, ובכל זאת הוא מתייגע עד שהוא תופס, בא לידי כך מצד הכרתו הגבוהה שעליו לשלם את המחיר המלא בשביל השגת התורה. ולעומתו מי שמצד כשרונותיו הטובים הוא כבר תפס בזמן קצר את ידיעת המסכת, וירצה לפטור את עצמו בטענה שהוא כבר יודע, אדרבא, התביעה עליו תהיה גדולה יותר, כי ודאי השיג מתוך ידיעת התורה הכרה ועמדה גדולה יותר, וממילא החיובים המוטלים עליו גדולים יותר. אז ז"א לפי ההכרה יש תביעה על האדם.
משל למה הדבר דומה, אחד שקיבל מאביו ירושה מאה אלף דולר, אחיו אלף דולר, הראשון פיזר את המעות על תענוגות עולם והשאיר לעצמו רק אלפיים דולר כדי לעשות מסחר, נכון שעכשיו הוא עדיין יותר עשיר מאחיו באלף דולר, הוא יותר עשיר מאחיו שיש לו אלף דולר פי שתיים, נכון, ונכון שבשביל המסחר יש לו פי שתיים יותר מאחריו לעשות מסחר, אבל הטענה כנגדו גדולה ביותר, למה פיזרת את כל ממונך על תאוותיך?! כך הדבר לגבי בעל כשרונות, אם הוא מבזבז את הכשרונות על דברים בטלים ומשתמש לצורך לימוד תורה רק בחלק קטן מהם, אז הטענה עליו גדולה, בגלל כשרונותיו שנתברך בהם ובזבז אותם על דברי הבל. ז"א אדם שמבזבז את זמנו בשעה שהוא יכול לצבור תורה, מצוות, זכויות, חסדים, והוא מבזבז את הזמן היקר והכשרונות שלו בשביל הבלים, בשביל שטויות, בשביל גשמיות, בשביל חומריות, בשביל הנאות, בשביל תאוות, והזמן הולך הולך הולך עם הכשרונות, הכל הולך לפח, במקום מאה אלף דולר 98 אלף דולר, זה רק קשקושים והבלים, לונה פארק וכל מיני קשקושים. הוא עושה מהחיים שלו לונה פארק, ומשאיר רק אלפיים, שני אחוז הוא מנצל, שני אחוז הוא מנצל, הוא יתבע על זה כי נתנו לו כשרונות ויכולת וזמן, ומה הוא עשה עם זה?!
ולפי זה אפשר להסביר את כוונת המדרש, כי יתכן שבניו של משה אמנם כן היו במדרגה של יהושע בידיעת התורה, וכבר אמרנו מספר פעמים שיהושע לא היה החכם הכי גדול אחרי משה רבינו, היו 6604 תלמידי חכמים עצומים יותר ממנו, הוא נבחר בגלל מה שנאר עכשיו, אבל מכל מקום, אפשר לומר שבניו של משה רבינו היו ראויים כמו יהושע בינון, היה להם ידיעת התורה כמו יהושע בינון, אבל מה אמר הקב"ה, ישבו להם ולא עסקו בתורה. מה זה אומר לפי מה שלמדנו, מה זה אומר? או, יכלו להיות יותר חכמים, ללמוד יותר, אבל הם ישבו להם, הישיבה היתה להם, הם לא נצלו את הכשרונות והכוחות עד תום, הם לא השתמשו בכל עד הסוף. בעוד שיהושע מה כתוב, הרבה שרתך, לא רק הרבה, היה משכים ומעריב, פירוש הוא הראשון שמגיע לבית המדרש הוא אחרון שהולך לבית המדרש, הואיל והוא שרתך בכל כוחו, אז רואים שהוא ניצל את כל הכוחות, לא השאיר מכוחותיו ומכשרונותיו בעד עצמו כלום, לכן עליו נאמר "נוצר תאנה יאכל פריה". כל יום הוא הקפיד מהתאנה ללקוט את מה שניתן מבושל לקחת כבר, אם לא זה יתליע, זה ילך לאבדון. כל יום הוא מיצה את כל הכוחות והכשרונות לקחת מכל יום מה שאפשר לקחת.
והמאלף בענין הוא, כי אילו לא גילה הקב"ה בעצמו למשה את הביקורת הזאת על בניו, אז לפי דעת משה ולפי דעת בניו הם סבורים היו שהשתמשו בכוחותיהם להשגת התורה במידה מספקת, ז"א לא מדובר באופן כמו שאמרנו קודם, קיבל מאה אלף דולר והניח רק אלפיים, אם זה היה בשיעור כזה ודאי שמשה לא היה סובר שמגיע להם. אולי היה להם במקום מאה אלף 98 הם ניצלו ורק אלפיים בזבזו, ז"א לא היה ניכר כל כך שהם לא ניצלו עד תום את הכל, ורק הביקורת שה' אמר לו, בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה היא שגילתה את חסרונם, כמו שלמדנו, אינו דומה שונה פרקו מאה ואחד למאה, או מאה למאה ואחד, שזה נקרא עבדו וזה נקרא לא עבדו. אז זה נקרא ישבו להם ולא עסקו בתורה, אז ההפרש הזה בינם לבין יהושע שהוא הרבה שרתך, הרבה חלק לך כבוד, משכים ומעריב ועשה את הכל בכל כוחו, זה ניצול מקסימלי, זה עבדו. אז זה הביקורת שגילתה את חסרונם.
מכאן אנו למדים עד כמה עלינו לחשוד בעצמנו, מה אנחנו צריכים לחשוד? מה אנחנו צריכים לחשוד, יודעים שאנחנו לא מנצלים את כל הכוחות, איזה לחשוד, הוא מדבר על אלה שלומדים כל הזמן, אבל בכל אופן הלשון שהוא משתמש, מכאן אנו למדים כמה עלינו לחשוד בעצמנו, שהרי מי מאיתנו יודע בבטחון שהוא השתמש בכל כוחותיו ומיצה אותן עד תומם? ולחשוש תמיד שאין אנו ממצים במידה מספקת את השגת התורה, שעליה נאמר שארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים, כמה עוד יש לנו ללמוד, כמה יש לנו להספיק להשיג, לעשות, לבצע, ללמד, לפעול.
עוד יש לנו ללמוד מדברי המדרש, שהמדרש ממשיך במעלות של יהושע, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, היום כל אחד פותח לו כולל שלו, כל אחד פותח לו בית תלמוד שלו, הוא לא נשאר איתך משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורש את המחצלאות, ספסלים אמרנו זה לגדולי התורה, מחצלאות ליתרת העם. והוא עושה לגדולים ולקטנים אותו דבר, משרת את כולם בעוד שהוא אמור להיות המנהיג הבא, אתם שומעים? הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. הלימוד מזה הוא כל כך רצה לזכות את הרבים, הוא רצה שכולם ילמדו תורה, הוא לא רצה לוותר על אף אחד, זה מנהיג שמגיע לו להמשיך. הלימוד מזה כמה חשובה ויקרה היא מידת הענווה, עד שכל כך הורמה על נס בהתנהגות של יהושע. רק עניו יכול שאצלו גדולים וקטנים יהיו שוים בשימוש שהוא משמש אותם.
כיוצא בזה אנחנו רואים שהודגש בתורה ביחס לזקנים, שזה היה בגלל שהם סבלו במצרים עבור כלל ישראל, כבר הזכרנו את זה, וכמו שמביא רש"י על הפסוק, "ויוכו שוטרי בני ישראל" השוטרים ישראלים היו, והם חסו על חבריהם מלדחוק אותם בליבון הלבנים, והם קיבלו את המכות בגלל שלא עמדו בהספק. השוטרים קיבלו, ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם, הקב"ה אמר שהוא יאציל עליהם, שנאמר "אספה לי שבעים מזקני ישראל", מאותם שידעת את הטובה שעשו במצרים כי הם זקני העם ושוטריו. והם היו מוכנים לספוג בשביל שלעם ישראל יהיה יותר קל ויותר נח.
ועוד יותר יש להתבונן, איך שבולטת הענווה שלו של יהושע בינון מול מדרגתו, שהרי אע"פ שהיה ראוי להתמנות כממלא מקומו של משה, השפיל את עצמו לסדר הספסלים, איך אנחנו מתייחסים לאחד שמסדר ספסלים? כשרואים אחד יושב ברום המדרגה, מתישב אחר כבוד, כולם קמים לכבודו, בעוד שאחד מסדר את הספסלים, כל רגע, רגע, שניה אני אסדר לך פה פה הפה הנה שב פה, הנה קח כרית, מה זה, איך מתייחסים לאחד כזה. היה משפיל עצמו לסדר הספסלים למרות שהוא עומד להתמנות ממלא מקומו, משום כך ובשל כך הוא ראוי יותר מכל אחד להיות המנהיג. כי היסוד להנהגה זה מידות מתוקנות, ורק אחד שמידותיו מתוקנות יכול לעשות דבר כזה, אין לו שמץ גאוה. כי אם לא היה אומר הנה יש שמה כסא תקח לך, הנה יש שמה זה זה פה שם, סידורים אדוני שמה תמצא, זה כאן, לא, הוא מביא לו, הוא מארגן לו, הוא מסדר לו, הוא עושה הכל. זה רק מידות מתוקנות.
לעומת זאת אנחנו מוצאים על דואג ואחיתופל, כמה הם היו גדולים בתורה. ואמרו בגמרא שארבע מאות קושיות הקשו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא איפשט להו חד, לא תרצו אפילו קושיה אחת מכל אותם קושיות שהיו להם. למה? אין יראת שמים, אין סיעתא דשמיא, קושיות חזקות אבל אין שום תירוץ, למה אין תירוץ? לא איסתייעא מילתא, לא זכו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, לא זכו לכוון להלכה.
ועוד אמרו, אמר רבי אמי, לא מת דואג עד ששכח תלמודו, מת כמו עם הארץ כשרץ. מכל התורה שלו, אביר הרועים, ראש הסנהדרין וכו', מכל זה לא נשאר כלום. לא מת עד ששכח תלמודו. ואין להם חלק לעולם הבא, אין להם חלק לעולם הבא. הוא ואחיתופל.
משמע שלא עמדה לו תורתו בהשגת המידות הטובות ויראת שמים. אם אדם ילמד את כל הש"ס בעל פה, יעשו לו מבחן סיכה כמו שרגילים היום להגיד, שאם יצביעו לו ככה, על הכריכה של הגמרא ויגידו לו מה כתוב בדף פ"ח, פה במקום הזה איפה שהסיכה, הוא יגיד בדיוק את המילה, ופה בדף ע"ב הוא יגיד בדיוק מה כתוב שמה המילה, ובדף ד' פה הוא יגיד בדיוק מה יש על הסיכה, אין להתפעל מזה בכלל, בן אדם יכול להיות כשרוני, בעל זכרון, יכול להיות שהוא עמל והתמיד הכל, אבל יכול להיות שהכל זה גאוה וגאוה סרוחה, כי הוא רוצה להיות איש בין אנשים. אבל הנה, כל התורה שלהם, של דואג ואחיתופל שאין בכל הדורות האחרונים מי שמגיע לאפס קצה שלהם, כל התורה שלהם לא השיגה בעבורם מידות טובות ויראת שמים. בלי מוסר יום יום על מנת להשתנות ולעבד את המידות הטובות ולאבד את הלא טובות, אי אפשר. וכל זה מפני שכבר נאמר כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כשרונות גם השמים נותנים, מי יהיה חכם ומי יהיה טיפש בשמים קבעו, כמה תעמול, איזה יראת שמים, איזה מידות זה אתה עושה, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, על זה אתה צריך לעבוד, רק אם אדם עובד לתקן את מידותיו ולהשיג יראת שמים, רק אז יש לו זכות עצמית להשיג ולהגיע לידיעת התורה, באופן שהשגתו תהיה גדולה יותר מהשגתו מצד איזו זכות אחרת כל שהיא.
רק אם יש לו זכות עצמית להשיג ולהגיע לידיעת התורה, באופן שהשגתו תהיה גדולה יותר מהשגתו מצד זכות אחרת כל שהיא, כי לזכות ביראת שמים סתם אי אפשר. ורק אם אדם עובד לתקן את מידותיו ולהשיג יראת שמים, רק אז יש לו זכות עצמית להשיג ולהגיע לידיעת התורה באופן שהשגתו תהיה גדולה יותר מהשגתו מצד איזו זכות אחרת כל שהיא. ז"א אם לא היה לך יראת שמים ומידות מתוקנות אז יש לך את הזכות להבין תורה באופן מסוים, אבל עם היראת שמים ומידות מתוקנות אתה תזכה להשגת התורה בהרבה יותר מכל זכות אחרת שתעמוד לך. אם זה זכות אבות או זכות כזאת או זכות אחרת, זה שיהיה לך יראת שמים, כי לזכות ביראת שמים סתם אי אפשר, זה לא מהפקר, זה לא מקבלים, זה לא חיקוי, זה לא שאתה רואה את ההוא מתנדנד ככה אז אתה עושה ככה, אתה רואה שהוא מנגן ככה אז אתה עושה ככה, אתה רואה שהוא קיבל על עצמו אז גם אתה ככה, זה לא חיקויים, זה לא ככה, היות שזה תלוי בבחירה של כל אדם ואשרי מי שיבחר בזה.
אבל יש אנשים שהם נבהלים מאד מאד, נבהלים מאד מאד, הם פוחדים, אין לי כשרונות, אני לא מסוגל, אני לא יכול, אני לא יכול ומבקשים תעזרו לי, תעזרו לי, וזה והוא מתייאש כזה מתייאש מתייאש. זה לא אומר כלל וכלל.
היה בן אדם אחד אה, בן אדם אה, בן אדם שהרגיש שהוא נחות ביחס לאחרים, לא לא לא כזה מוצלח, לא, היה בן אדם אחד שלא מצא עבודה, לא מצא עבודה, הלך ללשכת עבודה ביקש עבודה, ביקש עבודה, ביקש עבודה, לך ושוב לך ושוב, לא מצא. אחרי חודשים, אמרו לו תראה, הגורילה בגן חיות מתה, אם אתה רוצה יש הזדמנות עכשיו, אנחנו נלביש אותך בגוף שלה, ואתה תסתובב בתוך התא שלך בכלוב ותעשה כמו גורילה ככה אה אה אה וכל מיני מה שהגורילה עושה, נראה לך סרטים איך הוא עושה, תעשה ותאכל הכל, אתה גומר את העבודה בערב שסוגרים את הגן חיות, פושט את הבגדים והולך הביתה. מה יעשה אין לו מה לאכול, אין לו שום דבר, אמר שהוא מסכים. אמר שהוא מסכים, אייי, טוב אז קיבל את העבודה מלשכת העבודה, והלך לעבודה. לא כל כך נעים להכנס לגוף של הגורילה, זה ריח לא כל כך טוב וללכת ככה ככה ככה, אבל מה לעשות, הוא מנחם את עצמו, לפחות יהיה לי משכרות, אני אביא לילדים, לאשה. מי בתא השני שלו? האריות, והוא כל הזמן שומע את הנהמות שלהם, וואו והוא רועד כל פעם, אתה מבין, אמנם הוא משחק אותה גורילה, אבל אריה זה אריה, זה לא צחוק. אחרי כמה ימים הוא רואה שהאריה פותח ככה נדחק בין הברזלים, והברזל עומד להפתח שהוא יוכל להכנס, והוא התחיל לפחד לפחד לפחד, והוא ראה שהנה כבר האריה זהו, נכנס לתא שלו והוא אוכל אותו, לא נותר לו אלא "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", והוא עוצם עיניים מחכה לביס, פתאום הוא שומע, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מי אומר? האריה, גם האריה הוא מלשכת העבודה.
אז לפעמים בן אדם הוא חושב שהוא כלום והוא רק בתחפושת והוא לא שווה כלום והוא זה, הוא כאילו יושב ולומד אבל הוא לא מבין הרבה ופה ושם, והוא רואה את כולם אריות לידו, אריות וזה, גם זה מלשכת העבודה, אל תחשוב שהוא יותר טוב ממך, זה לא אומר שהוא יותר טוב ממך, ואל תראה שהוא משמיע קולות וואו כאילו הוא יותר, לא לא, כולם מקבלים משכורת מלשכת העבודה, השאלה כמה זמן אתה יושב, כמה אתה משקיע, כפום צערא אגרא, אל תתפעל, מי שיודע להגיד ככה ולעשות ככה ולהתפלפל, שב ותחרוש, תעשה חריש, תלמד, תלמד, שנה אפילו, מסכת שנה, שנה, לא ש"ס בשנה, מסכת אפילו, ה' ישלם לפי העמל, מה אתה רוצה, מה אכפת לך. מה אכפת לך, מי לא היה מוכן לעבוד בעבודה שאומרים לו כמה שתספיק, אין בעיה, העיקר תשאר מהבוקר עד הערב זהו, כמה שתספיק. כולם היו חוטפים עבודות כאלה. עמל, ה' רוצה עמל, התוצאה פחות מטריד, עמל, אז זה מנחם מאד, מאד מנחם. אם ככה לכל אחד יש סיכוי, וכשאדם ישקיע בדבר הזה הרבה הקב"ה פותח לו. כמובן שאם הוא יעבוד על תיקון המידות כמו שאמרנו, ומוסר כל יום, כל יום כל יום כל יום הוא יקבל יראת שמים, כשיתקן יראת שמים והמידות מתוקנות הוא יקבל גם סיעתא דשמיא, ואז ההכרה שלו תגדל, והקב"ה יפקח את עיניו, ויתן לו עוד הישגים ועוד הישגים ויכוון לאמיתה של התורה, עד שיתגדל ויהיה שמו כאחד מן הגדולים.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...
![מיקס קליפים [2025]](/storage/thumb/videos/V025401_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
