אין דבר כזה פליטת פה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

לא תכירו פנים במשפט,

כקטון, כגדול, תשמעון.

לא תגורו מפני איש,

כי המשפט לאלוהים הוא.

והדבר אשר יקשה מכם,

תקריבון אליי ושמעתיו.

אומר רש״י, זיכרונו לברכה.

על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד,

בגלל שאמר משה רבנו,

והדבר אשר יקשה מכם, תקריבון אליי ושמעתיו,

על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד.

וכן שמואל אמר לשאול,

אנוכי הרועה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך,

שאני מודיעך שאין אתה רועה.

ומתי הודיעו?

כשבא למשוח את דוד.

בירא את אליאב ביאמר,

אך נגד אדוני משיחו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולא אמרת אנוכי הרועה,

אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו, כי מאסתיהו.

זאת אומרת, הביטוי הזה,

והדבר אשר יקשה מכם, תקריבוני אליי ושמעתיים,

ואנוכי הרועה,

הקדוש ברוך הוא מקפיד על כל מילה ומילה של כל אדם ואדם.

רואים באיזה חומרה התורה הקדושה מתייחסת לדיבור.

סך הכל, פליטת קולמוז כזו, איזה פליטת פה,

אבל העונש כל כך חמור.

וכן אנו רואים אצל בני גד ובני ראובן,

מחצי שבט המנשי, שאמרו, גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו.

רש״י מתייחס לדברים באומרו,

חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם,

שהקדימו מקניהם לטפם.

אמר להם משה,

לא כן,

עשו העיקר עיקר והטפל טפן.

אתם עושים מהטפל עיקר ומהעיקר טפן.

בתחילה אמרו, גדרות צאן נבנה למקננו,

דואגים למקנה קודם, לממון,

וערים לטפנו אחר כך.

חכמים זיכרונם לברכה במדרש התייחסו ביתר חריפות,

ואמרו עליהם את הפסוק, לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.

אם מקדימין הממון למשפחה, זה לב כסיל.

לכאורה, מדוע כל החומרה?

ייתכן שסתם נכשלו בפליטת פה,

וכי לא קורה שאדם טועה ואומר דברים בלי כוונה,

ואין צורך כלל להתייחס ולתפוס על כל מילה.

אבל כאן רואים שלא כן הדבר.

משה רבנו כן מתייחס,

וכך התייחס השם יתברך אל שמואל הנביא.

התורה מודדת כל מילה שאדם מוציא מפיו,

במאזניים

מאוד עדינות, שמרגישות כל פרט קטן שבקטנים.

אבל גם אנחנו, אצלנו מדובר,

כשמדובר על הכבוד שלנו,

באותם מאזניים דקים ורגישים אנחנו משתמשים.

שם אנחנו כל כך חשדנים על כל מילה שאומרים עלינו.

מנתחים, מבררים מה הוא התכוון במילה ובתנועה ההיא.

אבל לא כן הדבר כשמדובר על כבוד הזולת.

אין אנו מרגישים שום סיבה מדוע הוא כועס. מה קרה? מה קרה?

מה עשיתי? מה אמרתי בסך הכול?

אז קורא יצא מהפה, מה קרה?

אבל אם יוצא הפוך,

מה יצא? מה זה, מה זה? מאיפה זה יצא?

אדם לא מכיר רק מה שבלע.

ואם זה יצא, זה מונח מפנים.

ועל כן, כאשר משה רבנו הוכיח את כלל ישראל על העגל,

אמר להם ברמז, ודי זהב.

מדוע לא הזכיר להם בפירוש את העגל?

אפשר להסתיר דבר כזה שהם עשו עגל?

אלא משה רבנו חדר לשורש.

מה השורש שממנו אסתעף ויצא העגל?

זה הזהב.

כפי שמביא רשי על המקום.

הוא הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם.

שנאמר, וכסף הרבתי להם, וזהב עשו לבעל.

היה מישהו שביקש ממני ברכה,

שיהיה עשיר ויוכל סוף סוף לשבת בעולה של תורה.

אמרתי לו, הקדוש ברוך הוא לא נותן לך כסף וזהב הרבה כדי שלא תפשע הרבה.

התוכחה צריכה להיות מכוונת למקור,

ולא רק למעשה הנראה לעין.

זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להתפעל ממה שרואים,

אלא מה המקור שגרם למה שאנחנו רואים.

ואם אדם נכשל בלשונו ואומר דברים שאינם כהוגן,

יש לראות מהו השורש שממנו יצא,

ועל השורש הזה יש להוכיח.

אין האריה נוהם מתוך קופה של תבן,

אלא מתוך קופה של בשר.

וכך מצינו לחכמים, זיכרונם לברכה,

שגילו את המקור והשורש לחטא העגל.

ועל זה מביאים חכמים, זיכרונם לברכה, את המשל הידוע שמביא רש״י בפרשת כי תישא על המילים מה יעשו להם אלוהי זהב.

אתה הוא שגרמת להם,

שהשפעת להם זהב בכל חפצם.

מה יעשו שלא יחטא הוא?

למשל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשתו,

ותולה לו כיס בצווארו,

כוונה ארנק גדול, מלא כסף.

מה יעשה הבן שלא יהיה חטא?

נו, מה מצפים ממנו?

כך משה רבנו מוכיח אותם על כל מכשול,

מדרך הר שעיר עד קדש ברנע.

מברר להם את המקור של המכשולים ומה התוצאות.

לכל מכשול יש שורש,

לכל מכשול יש תוצאה גם,

ואלה דברים מקריים.

אמר להם משה,

ראו מה שגרמתם,

אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר.

ואפילו שזה מהלך 11 יום,

ואתם מלכתם אותו בשלושה ימים.

כל כך שכינה מתלבטת בשבילכם למהר את ביאתם לארץ.

בשביל שקלקלתם, אסב אתכם סביבות הר שעיר 40 שנה.

חטא אחד.

נורא,

תוצאות של מכשול. אדם לא יודע מה יכול להפסיד, הוא לא ידע בכלל רק אחרי 120 שנה.

איזה מעלות היו מוכנות לו,

איזה דברים נפלאים.

הוא לא יכול לשערר אפילו.

בשביל מקרה אחד, מעשה אחד יכול להפסיד

לאין שיעור.

ובגלל זה הקדוש ברוך הוא תפס את משה רבינו על שאמר, תקריבון אליי ושמעתיו.

כל הדבר השקשה.

וכן שמואל הנביא שאמר, אנוכי הרואה.

אין כאן תקלה בלשון,

אלא יש כאן מכשולים שיש להם שורש,

ולשורש צריכים להתייעץ.

לא כדי להעניש,

אלא כדי לתקן.

ההערות

הן כדי לתקן,

לא להעניש.

יש כאלה שחושבים שההערה זה כבר עונש,

ולא מבינים שצריך לתקן.

אז מה רוצים בעצם?

מה אמר שמואל שזה לא נכון? הוא לא הרואה.

ככה קוראים לנביא.

הרואה, החוזה.

ומה רוצים ממשה רבינו? כל הדבר אשר יגשה מכם,

תקריבו אליי ושמעתיו.

יש מישהו שיודע יותר טוב ממנו את התורה שהוא קיבל אותה מהר סיני? מה הוא אמר?

מה הוא אמר?

לא ככה מדברים.

בלי להבליט את האני.

בלי להבליט את האני.

צריך

צריך לחפש

את המילים שיישארו באופן כזה,

שיהיו ניטרליות.

כשאומר אנוכי הרואה,

מה, לא יודע אם שאתה רואה?

כשאחד אומר, אני החכם.

אתה מבין שזה לא נשמע טוב, נכון?

ואנוכי הרואה מה זה. זה אותו דבר, לא?

אז כל מה שאנחנו רואים כאן זה לא תקלה בלשון, אלא יש כאן מכשולים שיש להם שורש, ולשורש צריכים להתייחס, לא כדי להעניש,

אלא כדי לתקן.

כמה עלינו להתחנך, לחשוד את עצמנו,

לנתח כל מכשול ולחפש את השורש,

ואחר כך לחתור או לתקן.

אמרתי כמה פעמים,

יש אנשים בהרצאות שאני עונה להם לא מעין השאלה,

אלא מעין המקור.

זאת אומרת,

כשהוא שאל, זה לא השאלה.

השאלה נובעת ממקור אחר.

ואני עונה לו על המקור, אנשים לא מבינים מה הוא אמר לו. הוא שאל ככה מה הוא עונה לו, והוא מבסוט, יושב,

הוא אומר תודה רבה, והוא אומר, כאילו, זה הכול בסדר.

כי אנשים לא מבינים לפעמים שכל בן אדם ששואל, יש לו סיבה לשאלה.

כל אדם שכותב מה אמר בעיתון,

יש לו סיבה לפני שהוא כתב.

ויש כאלה אפילו שהפסק הלכה שלהם נובע ממה שהם רצו עוד לפני שיצאו לפסוק.

ולא ראינו שבני ישראל הקפידו

או כעסו אחרי כאלו תוכחות.

עם ישראל לא הקפידו ולא כעסו.

הרי עם ישראל יכלו להגיד למשה רבנו,

סליחה כבודו.

על מי אתה מדבר?

אתה אומר לנו את התוכחות?

תראה לנו דבר אחד שעברנו ממה שאמרת.

אנחנו עברנו?

אבותינו עברו.

אנחנו בכלל לא היינו בחטא הזה.

הרי זה בסוף ימיו של משה רבנו.

והחטאים היו של האבות.

ואלה שצריכים להיכנס לארץ, זה לא אלה שחטאו.

הם שמעו את התוכחת ולא אומרים לו שום מילה.

לא כועסים, לא מפסיקים אותו, אומרים, סליחה, סליחה אדוני,

מה קורה פה?

על מי אתה מדבר? עליי? מה, אני עשיתי משהו?

וזוהי הוכחה שקיבלו את הדברים בהבנה,

לשמוע תוכחה ולשתוק זה סימן של צדקות.

והבאנו על זה מאמר שלם

בנושא הזה.

לשמוע תוכחה ולשתוק זה סימן של צדקות.

סתם אדם שמוכן לשמוע שמוכיחים אותו על דבר אמת שנוגע אליו,

זה מעלה גדולה.

איני יודע אם יש מי שיכול לקבל תוכחת.

איני יודע, זה כבר מזמן התנאים.

איני יודע אם יש מי שיודע לקבל תוכחת.

אז אם אז לא ידעו לקבל תוכחת, מה היום?

יותר קל לקבל תוכחת בשבילכם מאשר עליו. ברור.

למה? זה הרוג שלהם החטאים. לא, הוא פנה אליהם.

פנה אליהם, אבל זה חטאים שלהם. אבל הוא פנה אליהם.

וזה מה שהוא דיבר עליהם.

ועל זה שיבח אותם משה רבנו בהמשך ואמר,

יוסף השם עליכם ככם, ככם, ככם צדיקים, ככם מסולטים, ככם איי איי איי, ככם שמוכנים לשמוע תוכחת.

וואי וואי וואי, יוסף עליכם ככם אלף פעמים.

כאלה?

שי, אפשר למנות את העולם עם כאלה.

למה? כי מי שמוכן לשמוע הוא גם מוכן יהיה לתקן.

אבל מי שלא מוכן,

אחד מ-24 דברים המונעים את התשובה,

זה שאינו מקבל את התוכחות.

הוא מקבל את התוכחה כאילו הוא חטא. אתה חוזר על זה שלוש פעמים, ואני אומר לך, הוא פונה אליהם ישירות. למה הוא פונה אליהם ישירות? אם מישהו יפנה אליי ישירות,

זה דבר שאין בי אותו, שידבר,

אני שומע. תגיד לי, למה לקחת את הכסף מהקופה?

תענה לי, אתה יכול לענות לי?

לא לקחתי.

לא לקחת? הנה, ראית איך ענית? הם לא ענו לו.

הבנת?

הם לא ענו לו.

הוא דיבר על אבותיהם, מה אתה עונה?

אתה לקחת?

לא. אז למה אמרת?

הם לא ענו.

לא עכשיו, זה לא רק ש... הבנת? הבנת? הבנת? הג'מפורי?

אז אומר,

יוסף השם עליכם ככם אלף פעמים,

ויברך אתכם כאשר דיבר לכם.

זוהי הברכה לקבל את התוכחה ולהבינה,

ולחתור לתקן את המכשול מן השורש.

זה מעלה, אבל קשה למצוא אותה בבני אדם.

קשה למצוא אותה בבני אדם.

בני אדם לא רואים שום צד של גנאי בעצמם.

אבל חכמים אמרו, לעולם יחזיק אדם עצמו רשע.

אפילו אם כולם אומרים לך שאתה צדיק,

אתה צריך לחשוב שאתה רשע.

כי האמת יותר קרוב למציאות.

כשאדם יחזיק את עצמו כרשע,

זה יותר קרוב למציאות.

לא?

זה גם נותן פתחון כדי באמת להיות צדיק.

אה?

נותן פתחון כדי להיות צדיק באמת.

נראה לי אם אתה תראה את עצמך כרשע,

כשאומרים לו אתה רשע,

הוא מסכים עם זה.

הוא לא מסכים עם זה.

כשאומרים לו אתה צדיק, הוא מסכים עם זה? הוא מסכים עם זה.

קודם כל, מה שאני יכול לקבוע אם אתה צדיק?

מה הוא יודע מה אתה עושה?

הוא יודע בכלל מה אתה עושה?

אחד מעיד על חברו, אומר, זה ירא שמיים בתכלית.

והקדוש ברוך הוא אומר, הן בקדושיו לא יאמין.

הקדוש ברוך הוא גם באברהם, יצחק ויעקב לא מאמין.

וזה אין, ירא שמיים בתכלית.

כן, ועוד בתכלית.

אתה מבין, כן, בתכלית, הוא כבר יודע עד תכלית את כל מעשיו.

הוא יותר מהרועה.

בתכלית, אתה יכול לסמוך עליו בעצימת העיניים.

בקיצור, זו נקודה לבירור, לבירור.

איפה אנחנו אוחזים בעניין התוכחות

ולראות

שהדברים האמיתיים, הם אמרו דברים אמיתיים.

באמת הוא הרועב, באמת משהו קשה, יבואו אליו, למי יבואו?

אבל מה השורש של הדברים?

הקדוש ברוך הוא אומר, יש פה טעם לפגם.

ועל הטעם לפגם הזה הקדוש ברוך הוא מוכיח את האדם.

בגלל זה פרשת בנות צלופחן נאמרה על ידן ולא על ידי משה רבנו.

פרשה שלמה בתורה,

הכל הפסיד אותה משה רבנו, בגלל שהוא אמר,

תקריבון אליי.

רבי חנניהו ברגשה, אומר, עוסק בזבחות זכויות זכויות זכויות זכויות.