חסרונו של כפוי טובה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, חנה, אסתר, בת גילה.

זיווג הגון מהרה, עם עמדות טובות, בית קשר וטהור מלא, צאצאים יראה שמיים אמיתיים, אמן ואמן.

אלה הדברים אשר דיבר משה על כל ישראל בעבר הירדן.

אמר ביהודה,

מה זה שכתוב מי האיש החכם מייבן את זאת באשר דיבר פי אדוני אליו יגידה?

על מי עבדה הארץ?

דבר זה אמרו חכמים ולא פרשו,

אמרו נביאים ולא פרשו,

עד שפירש הקדוש ברוך הוא בעצמו,

שנאמר ויאמר אדוני על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם.

אמר ביהודה,

אמר רב, שלא בירכו בתורה תחילה.

פרש רשי,

כיוון שלא מברכים, גילו דעתם שאינה מתנה חשובה להם.

זאת אומרת,

יש פה כפיות טובה,

שהם בעצם

לא מעריכים את המתנה החשובה שניתנה להם.

ואם הם לא מעריכים בתורה תחילה,

זה מגלה דעתם.

בתוכחת של משה,

בפרשה הוא רומז להם במדבר, בערבה, מול סוף, בין פרן ובין תופן,

בלבן וחצרות ודי זהב. מוכיח אותם משה רבנו.

רשי אומר, בין פרן ובין תופן ולבן.

הוכיחן על הדברים שהם טפלו על המן

שהוא לבן.

שאמרו, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.

אז הם מתאוננים על הטובה שהקדוש ברוך הוא הביא להם. הביא להם מן, והם מתאוננים.

וגם על מה שעשו במדבר פרן על ידי המרגלים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נותן להם ארץ טובה,

נחלי מים בבקעה ובהר,

ארץ זבת חלב ודבש.

כפויי טובה.

ודי זהב, הוכיחן על העגל,

שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם.

שנאמר בו הושע הנביא, וכסף הרביתי להם, וזהב עשו לבעל.

גם כן כפויי טובה, אני נותן להם כסף וזהב, והם הולכים ועושים עם זה עבירות חמורות כאלה.

וכך הוכיח אותם גם ישעיה הנביא, ידע שור קונה ובחמור אבוס בעליו.

ישראל לא ידעה עמי לו את בונן.

מה הקו המאחד והמקשר בין שתי התוכחות האלה של משה רבנו וישעיה הנביא?

שבני ישראל אינם מכירים טובה.

עם נבל ולא חכם.

וזה גם מה שהביא לחורבן הבית.

מאחר שלא הכירו שהקדוש ברוך הוא, הוא נתן להם את התורה לטובתם.

אז זאת אומרת, כפיות טובה עושה חורבן גדול.

וזה היסוד של כל התורה כולה, על זה בנוי כל היסוד של עבודתנו למקום.

שאנחנו חייבים תמיד להודות

על הטובות שאנו מקבלים מן הבורא.

וחכמים תיקנו לנו שלוש פעמים להזכיר את זה בתפילות.

הטוב, כי לא חלו רחמיך.

המרחם,

כי לא תמו חסדיך.

ואנחנו גם אומרים נודה לך ונספר תהילתך על ניסיך ונפלאותיך שבכל יום חימנו,

ועל טובותיך שבכל עת,

ערב, בבוקר, בצהריים.

אז ממה שקבעו לנו בנוסח התפילה,

שנזכור את הטובות של הקדוש ברוך הוא עימנו בכל עת.

וכל זה מדובר בכל יחיד ויחיד שצריך לזכור.

אמנם כך הדבר גם אצל כל כלל האומה.

שצריכים לזכור את הטובות שעשה הקדוש ברוך הוא לכלל האומה.

שעל זה הוכיח אותם משה, ועל זה הוכיח אותם ישעיה הנביא.

וכאשר חתום החטא הזה שלא הרגישו בטובות הבורא,

באו לכלל חורבן של האומה.

יצאו לגלות, מתו

אלפים ורבבות.

אנחנו בין המצרים.

נדבר היום בהרצאה בלי נדר.

מה גרם לכל החורבן?

וזה חסרונו של הכפוי טובה.

שהוא לא חש בצורך להכיר בטובה שמקבל.

זה כמו בן שאומר,

מה אני צריך להגיד לאבא שלי על כל דבר תודה? הוא אבא שלי, מה זה? הוא חייב לתת לי איזה אבא שלי, מה זה?

ממתי הוא חייב לך? עד גיל שש הוא חייב. אחרי זה הוא לא חייב לך שום דבר.

אתה חייב לו כל החיים, ואחרי מותו גם כן, עוד יותר.

זה חסרונו של כפוי טובה.

שאינו חש בצורך להכיר בטובה שמקבל, ומתעלם מכל מה שעושים עבורו.

אמנם כאשר מידת הכרת הטוב

נכנסת בתוך הלב,

כל המציאות משתנה לטובה.

כשהשם רואה שמישהו יש לו הכרת הטוב,

כל מציאותו נהפכת לטובה.

אם אדם מכיר על כל דבר ודבר,

מכיר טובה על מי שנתן לו,

בין אם זה אדם, בין אם זה השם,

כל מציאותו תשתנה לטובה.

כתוב בפרשה,

אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו,

אל תתגרו בם,

כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר.

רש״י אומר,

ירושה לעשיו מאברהם,

הר שעיר.

עשר עממים נתתי לו.

הקב' ברוך הוא נתן לאברהם אבינו עשרה עממים.

שבעה לכם

וקני וקנזי וקדמוני

הם עמון ומואב ושעיר.

אנחנו קיבלנו שבע עממים, ירשנו שבעה עממים, ועכשיו בגאולה נקבל גם את הקניק, נזי וקדמוני,

שזה עמון ומואב ושעיר.

שזה עד

הפיראט.

כל הגדה המזרחית,

הכל שייך לנו.

ירדן, סוריה,

עד הפיראט.

אבל

עמון ומואב ושעיר

זה השלוש,

אחת מהן לעשיו

ושתיים לבני לוט.

עמון ומואב יצאו מלוט.

עשיו קיבל חלק אחד מעשרה עממים, את שעיר,

ולוט קיבל שני עממים, עמון ומואב.

למה הוא קיבל כפול לוט?

ולוט הוא לא הבן

של אברהם,

הוא בן דודו.

עשיו בנו קיבל רק חלק אחד,

ולוט קיבל שתיים. למה?

בסכר שהלך איתו למצרים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחות תהי,

כל ההתלוות של לוט לאברהם אבינו היה בגלל הכסף.

לכן הוא פרש ממנו כשהוא ראה את הכיכר, הירדן,

ככולם משקה.

הוא הלך אחר עיניו.

עכשיו, אם

פרעה יהרוג את

אברהם

מי היורש?

לוט.

אז כשאברהם אמר, אחות תהי,

אם לוט היה אומר, למה אתה אומר אחות תהי, זאת אשתך?

ואז בשביל לקחת את שרה,

אז פרעה היה הורג אותו, את אברהם אבינו.

למה? הוא לא יכול לקחת אשת איש.

לכן הוא אמר, תגידי, אחות תהי,

תגידי שאתה אחות תהי.

ואז ממילא הוא יבקש ממני מה, כמה אתה רוצה,

נותן לך מוהר על אחותך,

אתה אח הגדול,

מגיע לך,

לא צריך לרצוח אותו.

ולוט לא גילה,

למרות שהוא היה אוהב בצע.

הוא לא גילה.

הוא הכיר טובה

לאברהם אבינו, והוא כפה את יצרו רע.

זאת אומרת, היצר שלו היה רע, אהבת הממון.

זו הייתה ההזדמנות.

הרי כל מה שהוא תלווה זה בשביל לרשת אותו.

אז הוא נצמד אליו.

אבל הוא חיכה מתי הוא ימות, ואז הוא יירש אותו.

ופה הייתה לו הזדמנות להקדים את זה.

דהיינו,

לרמוז אפילו, לגרום,

והוא לא עשה את זה.

השם שילם לו פי שתיים.

פי שתיים.

יותר מעשו שהיה בן.

רואים עד היכן מגיעה קרת הטוב,

שבחלוקת השכר נטל לוט כפליים מחלקו של עשו, אפילו שעשו היה בנו של אברהם ולא לוט.

הכוונה הוא מזרעו ממש של אברהם,

אלא משום ששתק ולא גילה במצרים ששרה אשת אברהם.

הקדוש ברוך הוא הכיר בטובתו ושילם לו שני חלקים.

אחד לעמון

ואחד למואב, אלה הבנים שיצאו ממנו.

ועשו קיבל רק חלק אחד, את שעיר.

נו, אז המסקנה,

קל וחומר שאנחנו, מוטל עלינו להכיר בכל טובה וטובה של חברנו.

ועוד יותר לאין שיעור,

בטובתו של הקדוש ברוך הוא.

על ניסיך שבכל יום עימנו ועל נפלאותיך שבכל עץ.

אדם צריך להכיר טובה.

נתנו דוגמה בשבוע שעבר.

רבי שמעון בר יוחאי,

שאחרי שהם יצאו ממערה,

הלכו לחמת גדר ורחצו שם,

אחרי שגופם היה סדוק

מהשהות שהייתה להם בתוך החול.

ו...

אחרי שהם נהנו,

וזה הועיל להם,

אמרו, מה טובה נחזיר לכל העיר טבריה.

טובה לכל העיר טבריה?

למה זה שלהם?

למישהו שבטאבו על זה משהו? זה...

מקום טבעי

שיוצאים מים חמים,

אחד מהפתחים של הגיהנום.

יוצאים מים חמים.

אז מה זה קשור? זה לא שיכול אף אחד.

אף אחד לא בנה את זה, אף אחד לא טיפח, אף אחד לא עשה כלום.

צריך להכיר טובה לכל העיר כולה.

זו הייתה הסיבה שאמרנו שגם משה רבנו לא רצה ללחום

ולנקום במדיין.

למה? הוא אמר, גדלתי במדיין. מה גדלת?

גידלת במדיין בזה שהיית שם, גידלת את יתרו.

אבל גדלתי במדיין לכל האנשים שאפילו לא התעסקו איתו, לא דיברו איתו, לא שלום עליך ולא שום דבר,

אבל גדלתי במדיין, כל מדיין מרוויחים מזה.

אתם שומעים עד איפה מגיעה הכרת הטוב?

וגם אמרנו על מצרים,

לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו.

עם של רצחנים שעשו דברים איומים ונוראים, כן, אבל היית אצלו, גרת אצלו, נכון?

מה, זה היה לטובתם?

הם התפרנסו מזה, נהיה להם יוסף,

נהיה להם יעקב, ברך את הנילוס.

הם הרוויחו מזה.

כן, אבל אתה גרת שם.

מה, אבל הם שעבדו אותי, אבל הם רצחו,

אבל אתה גרת שם או לא גרת שם? גר היית בארצו או לא היית, כן?

אז לא תתעב מצרי.

כמה צריך הכרת הטוב על כל דבר ודבר, ולו הקטן ביותר.

וכל החורבנות,

חורבן הבית היה שלא הכירו טובה לקדוש ברוך הוא על שנתן להם את התורה.

לא בירכו בתורה תחילה.

גילו דעתם,

שהיא לא מתנה חשובה בשבילהם, מה הוא נתן לנו, כאילו?

הרבה אנשים אומרים, מה נתן לי? מה, מה?

מה זה אורח רע?

הוא אוכל ושותה, הכל טוב, ואז הוא אומר, מה הוא נתן לי? הוא הכין לכולם,

גם כן, מה שנשאר שם אכלתי.

מה זה אורח טוב?

הוא אומר, הכל הוא הוציא בשבילי. הכל, כל מה שהיה שם, הכל הוציא.

הכל בנקודת ההסתכלות.

הכרת הטוב, זה הבן אדם. ככה הקדוש ברוך הוא צאת האדם.

הכרת הטוב.

הכרת הטוב.

אין מכיר טובה יותר גדול מהקדוש ברוך הוא, שהרי אפילו על אמירה טובה של הרשע הכי גדול בעולם,

הקדוש ברוך הוא משלם שכר.

שכר ענק, עצום.

על צעד הקטן ביותר שאדם יעשה.

כמו נבוכדנצר,

שפסע שלוש פסיעות,

לכבוד השם רשע,

רוצח המונים,

גוי,

ערל,

נשאר גוי,

אבל לכבוד השם הוא פסע שלוש פסיעות.

הוא ובניו שלטו בכיפת העולם

עשרות שנים.

הקדוש ברוך הוא מכיר טובה אם מישהו עשה לכבודו משהו,

ולו הקטן ביותר, ולו חד פעמי, ואפילו שהוא רשע גדול, אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא ישלם לו.

שכר.

אז אם הקדוש ברוך הוא, שהוא לא חייב לנו שום דבר, הפוך, אנחנו רק חייבים לו, וכל מה שאנחנו עושים, מכוחו אנחנו עושים.

אם הוא משלם בכאלה שיעורים שאין לנו שיעור לתפוס,

כמה אנחנו צריכים להחזיר טובה לקדוש ברוך הוא על כל רגע ורגע.

אבל אדם לא מתבונן.

אדם לא מתבונן.

אדם חושב שזה רגיל, שזה טבעי, לא מתבונן.

כל יום שאתה עובר בבריאות,

עולם ומלואו.

כל אלה שוכבים בבתי החולים,

וואי וואי וואי, רק עכשיו מתחילים להבין מה זה היה בריאות לפני שהם נכנסו.

כל בן אדם שיש לו אמצעים,

אם פתאום הוא יורד מהאמצעים,

עכשיו הוא מבין כמה טוב שהיו לו אמצעים.

צריך להחסיר לאדם משהו בשביל שירגיש מה היה לו.

אבל לא צריך, צריך להיות חכם.

להודות

כמו שתקנו חכמים.

הטוב,

כי לא חלו רחמיך.

המרחם,

כי לא תמו חסדיך.

ונודה לך ונספר תהילתיך,

על ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב, בבוקר, בצהר.

רבי חנן, אני אומר למה שהיא אומרת.

עשו הקודש ברוך הוא, זה כל ניסיון, לפי כל עורמתו בשבט.

שנה אמור ה' אסלאמה על ספר דין תורו יהדיר.