מדוע משה רבנו לא קרא לשלום לעוג כשם שקרא לסיחון? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

נציב יום מעיין בת יפא, רפואה שלמה והחלמה מהירה מהלידה

ולהצלחת ילדיה, נועה,

לביא ותליה בני מעיין, בריאות, פרנסה ועלייה בתורה.

ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך האמורי דברי שלום.

מפרש רשי,

אף על פי שלא ציווני המקום לקרוא לסיחון לשלום,

מן התורה שקדמה לעולם,

כשבה הקדוש ברוך הוא ניתנה לישראל,

חיזר אותה על עשיו וישמעאל,

וגלוי לפניו שלא יקבלוה.

אף על פי כן פתח להם בשלום.

אף אני קידמתי את סיחון בדברי שלום

וצריך ביאור.

סליחה.

רשי אומר, אף על פי שלא ציווני המקום,

לקרוא לסיחון לשלום,

אבל אני לומד מן התורה שהיא קדמה לעולם,

שהקדוש ברוך הוא, כשבא ליתן

את התורה לישראל, קודם הלך אצל עשיו וישמעאל וכולי,

וידוע לפניו, הרי קורע דורות מראש,

שהם לא יקבלוה,

אף על פי כן פתח להם בשלום.

אז נסתמת הטענה שבעצם,

למה לא הצעת לנו?

הצעתי לכם ולא הסכמתם.

אפילו שהשם ידע את זה ולא צריך

גם לשאול,

אבל בכל מקרה,

פתח בשלום.

אותו דבר,

גם פה ניגש משה רבנו, פתח בדברי שלום,

העברה בארצך וכולי, וסיחון לא הסכים.

הרגו אותו וכבשו את כל ארצו.

נשאלת השאלה,

למה לא שלח גם לחוג מלך הבשן לקרוא לשלום?

אחיו של סיחון,

למה לא קרא לו?

למה הוא לא קוראים לו לשלום?

אז בעלי התוספות מפרשים,

לפי שרוב ארץ סיחון

היא הייתה משל עמון ומואב.

לכן קרא להם לשלום.

אבל הם בעבר הירדן המזרחי.

אבל לחוג,

שהיו מחזיקים בארץ רפאים,

לא קראו לשלום, כיוון שאין קוראים לשלום לשבעה עממים.

אז זאת אומרת, זה טעם

שבעצם מדבר, יש שוני בין אלה לבין אלה.

אבל יש לומר עוד

שאין טעם היה לבקש מעוג.

למה?

עוג הוא היה בגדר שנה ופירש.

זאת אומרת,

זה כמו אחת שלמד בבית המדרש ויודע את התורה והכול,

והחליט לפרוש.

לא לקיים.

לא רוצה לקיים.

זה הכי גרוע.

שנה ופירש.

זה כביכול,

כביכול אין לו תקנה.

עוג תחילת הסיפור שלו, שהוא היה בדור המבול.

הוא ניצל

על ידי שתלה את עצמו על גבי הטבע. הוא היה ענק.

הוא ראה במו עיניו את ידו החזקה של הקדוש ברוך הוא, איך הוא פוגע בחטאים,

ואיך הם באים על עונשם,

ובעצם הוא נמצא תלוי מחוץ לתיבה.

נוח היה מוציא לו מזונות,

וככה הוא המתין שנה שלמה מחוץ לתיבה, והוא ראה את כל העולם נמחה לנגד עיניו.

הוא היה עד לראות איך העולם נמחה.

נו, אז אדם כזה שיודע שיש אלוקים,

שהוא מבטיח שיביא מבול,

הוא מביא את המבול,

ומה שהוא אמר מתקיים,

הוא רואה שהרשעים לא נמלטים מעונש,

הוא רואה שהצדיקים כן נעזרים מאת ה' ונכנסים לתיבה,

למרות שכל דור המבול ניסו למנוח

מנוח להיכנס לתיבה, לא הועיל להם.

אז אדם כזה אמור להיות

ירא אלוקים יותר מכל האנשים שמאמינים על פי מעשים שהיו וסיפורים ושמעו.

פה בן אדם חי את התקופה, יודע הכול.

טוב,

והוא רואה שהקדוש ברוך הוא הצל את נוח ואשתו, שלושת בניו וקלותיו,

ונוח הצדיק ואשתו

היא עזרה לו במסירות נפש,

בטיפול של כל הברואים שהיו בתיבה.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו שהם היו שקולים, נוח ואשתו, בגמילות חסד.

אז האדם הזה בעצם

ראה מה שראה ולא הושפע.

הוא גם האריך ימים,

בשכר שהוא רץ,

הוא נקרא פליט.

הוא רץ

אל אברהם להגיד לו שלוט נשבה.

הייתה לו תוכנית.

הוא יודע שאברהם יציל את לוט,

וללכת להילחם עם חמישה מלכים, בטח הוא ימות שמה,

וככה הוא ייקח את אשתו היפה,

את שרה,

והוא חמד אותה. זאת אומרת, הוא גם רוצח וגם נועף,

אבל הקדוש ברוך הוא על כל הפסיעות שהוא עשה.

לבוא להודיע לאברהם אבינו,

אז הקדוש ברוך הוא שילם לו את שכר הפסיעות והוסיף לו שנים.

כמה הוא חי?

832 שנה.

מהמבול

עד המלחמה שבה הוא נפל.

ולמה קראו לו עוג אם הוא נקרא פליט?

כי הוא היה בסעודה של אברהם אבינו עליו השלום.

קודם כל הוא היה בסעודה.

זה היה שעשה אברהם משתה גדול,

היו שם כל גדולי הדור וגם עוג היה שם,

ואפילו השכינה הייתה שם.

רבי יהודה ברבי סיימון אומר משתה גדול, גדול עולמים היה שם, זה הקדוש ברוך הוא.

והפליט הזה שאמרנו,

כשהוא בא להודיע לאברהם, הוא מצא אותו עג עוגות

בפסח הוא עשה מצות.

הוא התפעל מהמסירות נפש

של אברהם אבינו שהוא עושה את המצות,

וזה כל כך דבק בו, והוא שינה את זה, שינה אותו קצת.

אז הוא נקרא עוג על שם העוגות.

ומשה רבנו היה מתיירא ממנו שלא תעמוד לו הזכות שהוא שימש לאברהם אבינו,

שנאמר, ויבוא הפליט, וזהו עוג.

מה אתה מתיירא, משה רבנו ממנו? יש לו זכות.

איזה זכות?

הזכות שהוא הודיע לאברהם אבינו שלוט נשבע,

אבל זה רוצח, או הכוונות שלו היו לרצוח את אברהם, להרוג אותו, שהוא ימות במלחמה,

ולקחת את אשתו.

אז איזה זכות יש פה?

כן, אבל בכל אופן יצא מזה דבר טוב. מה דבר טוב? טוב מאוד, לא טוב.

הוא הציל את לוט.

במילות יצאו עמון ומואב,

ממואב יצאה רות,

מרות יצא דוד,

מדוד המשיח, מכל הגאולה של העולם תבוא מזה.

אז זאת אומרת, מה שהוא עשה בעצם הוא לא התכוון בכלל להציל את לוט. לא היה אכפת לו בכלל שימות, שניהם ימותו.

אבל יצא מזה משהו.

יצא מזה משהו,

אז משה רבנו פוחד שהזכות הזאת תעמוד לו יותר מהזכות שלו ושל כל ישראל כולם.

לא יאומן כי יסופר.

עד שהקדוש ברוך הוא מרגיע אותו,

כי בידך נתתי אותו. הוא כבר נתון בידך מזמן, כבר

אמרנו את זה בדרשה אחרת. למה?

בכל אופן, ברור שנדבק בעוג משהו

מהאווירה העליונה הן מזמן נוח והן מסעודה אצל אברהם והן מהעוגות שלה.

והייתה לו הכרה בשם אלוקי ישראל והן במידת החסד והרחמים

מאבינו הראשון, אברהם, עמוד החסד,

בהשתראה שהייתה בביתו.

בוודאי גם נדבקה בו איזו זכות.

אבל כל זה לא עמד לו.

כל ההשראה הזו לא השפיעה על אופיו ומידותיו.

והוא נשאר עומד ברשעו ותפוס ביצרו וטומאתו,

בעוד הרחיק לכת ברהיבו לצאת למלחמה על עם השם.

משה מבקש לעבור והוא לא נותן לו והוא לא מסכים.

ויוצא למלחמה נגד עם השם, אלה הבנים של הקדוש ברוך הוא. אתה יודע שהקדוש ברוך הוא

בחר בעם הזה,

ואתה הולך להילחם כאילו עם הקדוש ברוך הוא, שראית מה הוא עשה בדור המבול.

אתה היית בחוץ שנה, זה מספיק זמן בשביל להבין ולקלוט את התמונה, לא?

אז איך אתה יוצא ונלחם?

זה רואים את המידה והאופי, העקשנות שיש לאנשים מסוימים, בפרט שמחשיבים את עצמם.

אדם ענק,

אדם גיבור, כל העמים היו מבקשים את השמירה שלו ושל סיחון, שישמור.

והגייבה

לא נותנת לו שום דבר, הוא לא מוכן.

עוג מאמין בשם, מכיר בגדולת עם ישראל ואלוהיו,

אז איך זה הוא עושה כזה דבר?

זה הגדר שנקרא,

מכיר,

מכיר

את ריבונו ומורד בו, מכיר ומורד, מכיר ומורד.

והוא בבחינה של שנה ופירש.

זה הגרוע מכולן.

יודע ועושה נגד.

אדם כזה,

ברנש כזה, אפסה כל תקווה. אין על מה לדבר איתו, אין טעם לבזבז אפילו, קריאה לשלום.

זה ברור שזה בטל ומבוטל, זה לא יעזור.

חבל על הזמן.

וברור שאפילו אם יקדם משה רבנו אותו לשלום, זה עוד ייתפס כחולשה.

זה לא יובן

שבאמת לא מחפשים להתעסק איתו, רק לעבור, תן לעבור.

ובכל אופן,

אדם כזה שמורד באור,

הוא יותר קשה ממי שלא למד כלל ולא יודע שום דבר.

הוא היה קרוב ונתרחק.

בכלל, הוא היה צריך להודות לשם על עצם הקיום שלו בכלל שהוא נשאר שורד במבול.

הרי הוא לא קיבל את הפריבילגיה להיכנס לתוך התיבה,

והוא נתלה שם.

ועל זה אתה צריך להכיר טובה לקדוש ברוך הוא.

וכל מי שהקדוש ברוך הוא מחשיב, אתה צריך להתחשב.

ולא,

עוג גרוע יותר ממלך סיחון אחיו,

ולכן לסיחון קרא לשלום,

אבל לעוג לא.

וסיחון לא זכה לשום דבר ממה שזכה עוג.

אז לאחד שלא למד בכלל קוראים לשלום.

לא שזה עזר, אבל קוראים לשלום.

אי סיכוי.

והם עוד לא מתעסקים.

מי שמכיר ומורד.

מי ששנה ופירש,

אין על מה לדבר איתו. חבל על הזמן, חבל על דיבורים.

וככה עמדו אנשים גדולים בעולם,

מאומות העולם וגם מישראל,

שהיו מכירים ומורדים והפסידו את עולמם, כמו נבוכדנצר, בלעם ועוד.

אז אם כן,

צריך להיזהר שהאדם

לא יקלוט אורות,

דהיינו דברים שמאירים את העיניים ומבהירים את התמונה,

ולא יממש את זה.

כי אז הוא ייקרא מכיר ומורד.

מכיר במציאות הבורא ומורד בו.

ולא עושה. וכבר למדנו ברבנו יונה,

שאם יאמר העבד לריבו, הכל אני עושה חוץ מדבר זה,

כבר פרק עול אדוניו מעליו.

וכל אחד יבדוק בעצמו אם אין לו איזה פריקת עול באיזה משהו, שזה אומר, זה קשה לי, זה אני לא יכול,

זה לא עכשיו, עוד שנה.

וכל מיני תירוצים כאלה של פריקת עול.

אז זה הגדר.

שימו לב מה קרה עם עוג,

ושימו לב

אם אתם לא מצויים באיזה סיטואציה,

שגם כן יש לכם איזה משהו שאתם אומרים,

הכל כן, אבל זה לא.

לא עכשיו, זה אני לא יכול.

כל מיני כאלה, זה ועוד זה, וזה וזה.

רבי חנניהו ברגשו אומר,

עושו הקדוש ברוך הוא זה הכל ישראל לפי כוח ריבונו ותורו ובשרוד.

שנה אמר אדונם וסלמם, סתגור יחדיל תורו ויעדו.