השרשה ראשונה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

רבי חנינא,

אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו.

ואזהרה לבעל דין

שלא יתעים דבריו לדיין

קודם שיבוא בעל דין חברו.

קרי בהאי

נמי שמוע בן אחיכם.

סנהדרין זאן.

אז רבי חנינא אומר, יש אזהרה לבית דין

לא לשמוע דברי בעל דין, יש שני בעלי דינים שצריכים לבוא לדיין,

לא לשמוע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו, אלא ידברו אחד בפני השני.

באזהרה לבעל דין

שלא יתעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו.

שמוע בין אחיכם דווקא, ששניהם נמצאים.

טוב אחרית דבר מראשיתו אומר קהלת

ומובא בחכמים זיכרונם רוחה שרבי עקיבאיה דורש

טוב אחרית דבר

מתי טובה אחרית

בעת שאף הראשית הייתה טובה

טוב אחרית דבר מתי מראשיתו

וללא ראשית טובה

אין שום אפשרות

שהאחרית תהיה טובה

בשביל מה אתה מקשקש שם כל הזמן תגזירו?

וללא ראשית טובה

אין שום אפשרות שהאחרית תהיה טובה

כשנמצאים בתחילת זמן ומתחילים ללמוד בישיבות

ונראה לפעמים שההתחלה שמתחילים ללמוד על ראשית טובה

באים לישיבה מתוך חיזוק גדול בתורה, בתפילה

בהתחלה ניכרת, בהתחלה טובה

הסדרים מלאים

מההתחלה יש אווירה

התפילה והלימוד מוסר מחוזקים כיאות

אבל לא עובר זמן

מרובם וניכר רפיון בקוטלי בית המדרש

ההתמדה בלימוד אינה כראוי

חסרים רבים מבני הישיבה בתפילה ובלימוד מוסר

מלך אור אני יפלא הדבר מאוד

הלוא הראשית הייתה טובה

ומדוע אין האחרית דוגמת הראשית טובה?

הרי אמרנו שטוב אחרית דבר מראשיתו

אם כן

אם הראשית טובה היא תיתן אותותיה גם לגבי האחרית ואצלנו אנחנו רואים חילוקים מהותיים בין הראשית

לבין האחרית.

ועוד יותר יש להתפלא

בעלו הנה בני ישיבה נמצאים בשחרית ימיהם שקועים בעמלה של תורה בחיזוק בירת שמיים

וכשמביטים באחריתם של אותם בני תורה לאחר הנישואים

נראה כי רבים עוזבים לגמרי את החלש לתורה

ואף אחרים

שעדיין נמצאים בקוטלי בית המדרש

ניכר בהם חלישות ורפיון

ולא נמצאים במצב חיזוק רוחני כבהיותם בישיבה

וגם זה דבר טבע והלא ראשיתם הייתה טובה ומדוע רחקה אחריתם מראשיתם

אמנם זאת עלינו לדעת

נכון

ראשיתו של הזמן הייתה טובה בחיזוק תורה ותפילה

אבל זו לא הראשית האמיתית

לראשית הזו של התחלת הזמן קדמה ראשית אחרת

והיא ראשית דראשית

והראשית דראשית אין הראויה

ולכן האחרית

בדומה לה

העיקר מה שהוראונו חכמים זיכרונם לברכה שהאחרית טובה נקבעת לפי הראשית הכוונה היא לראשית דראשית

לנקודה הראשונה ממש

וחייבים לבדוק היטב טיבה של ראשית זו, האם טובה היא

אם לאו.

הסבא מקלם,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

היה מתעורר מעד דקאי מלאן

שכאשר באים שניים לדון

לפני בית דין

אסור לדיין לשמוע טענות בעל דין אחד

לפני שבא גם הבעל דין השני לפניו.

ובעת ששומע טענות הבעל דין

ואינו שומע כנגדו טענות בעל דין אחר המכחישות את דברי הראשון,

מתקבל בדעת הדיין

טענות הראשון.

ואף שיבוא לאחר זמן חברו ויטען כנגדו,

מכל מקום, כיוון שכבר קיבל קודם טענות הראשון,

קשה לו לעקור את ההנחות הראשונות שקיבל,

ולזה קורא הסבא, זיכרונו לברכה,

השרשה ראשונה.

בהשרשה זו קשה מאוד לאדם לעקור.

אחרי שהשתרש אצלו משהו,

קשה לו מאוד לעקור את הדבר הזה.

זאת אומרת, בהפרש אפילו של זמן לא ארוך,

עד שיבוא בעל הדין

השני ויטען את הטענות,

בינתיים נתגבשה אצל הדיין

הטענה של הראשון,

ועכשיו הוא שומע את השני מתוך הטענות של הראשון שכבר השתרשו אצלו ונתקבלו.

אבל אם הוא נמצא לידו והוא טוען כנגדו מיד על כל דבר,

אז הוא עדיין לא גיבש איזה משהו, עוד לא נוטה לאיזשהו כיוון.

אז השרשה הראשונה,

אפילו בהפרש זמן

לא ארוך,

היא כבר קשה לעקור אותה.

שאלו פעם את רבי יונתן אייבשיץ,

איך אתה הצלחת להתגבר על יצר הרע שלך עד גיל 13?

הרי עד גיל 13

יש רק יצר הרע.

ויצר הרע

בא לילד, כמו שאומרים,

ומטריד אותו והכול, והוא כבר היה גאון מגיל קטן.

והיצר לא היה יכול עליו בכלל.

אז הוא אמר, איך התגברת עליו?

הרי לא היה לך יצר טוב.

אז הוא אמר, כשהוא כל פעם בא אליי וניסה לשכנע אותי לכל מיני דברים,

אמרתי לו, שמוע בין אחיכם ושפוטים צדק.

אני לא יכול לשמוע טענה שלך בלי יצר הטוב.

כשיבוא היצר הטוב, יטען מול הטענות שלך, אני אשמע את שניכם ואני אחליט.

אבל אתה בא וטוען וטוען וטוען, אני לא שומע את צד שני, אני לא יכול.

אז לכן עד גיל 13 בכלל הרחקתי אותו, לא הייתי מוכן לשמוע אותו.

יש כאלה בגיל 90 לא יודעים לעשות את זה.

אבל הוא כבר ידע את זה בגיל קטן.

מכל מקום, רבותיי,

הנקודה היא ככה,

שהראשית

היא הקובעת. איזה ראשית? ראשית דראשית.

ומעתה אכן נכון

שאנו באים בתחילת הזמן מתוך חיזוק

ורצון נכון

להתעלות בתורה ויראת שמיים.

באים ברצון, באמת באים להתעלות ביראת שמיים.

אבל זה לא הראשית האמיתית.

לזה יש השרשה ראשונה שטמונה בליבו של אדם מנערותו,

שהיא מחשיבה את העולם הזה לעיקר.

אכול ושתו, כי מחר נמות.

וההשרשה הראשונה הזו פועלת בקרבו,

ואין לו כמעט אפשרות לעוקרה.

וכן בעניין אמונה, אפילו שהוא מתחזק באמונה בקדוש ברוך הוא,

קדמה לזה השרשה ראשונה,

כוחי ועוצם ידי,

עשה לי את החיל הזה.

וכל זמן שלא ישקיע עד המאמצים ויגיע עם מרובה לעקור את השרשה הראשונה מקרבו,

כל מה שיקבל, יהיה דעה,

יהיה מונח על גבי השרשה הקודמת,

שהיא תפעל את פעולתה תמיד.

אז מה זה מועצת?

שאתה התחלת התחלה טובה,

אבל זה לא הראשית דראשית.

ובאמת העניין הזה יש לראות בהאי חכמים זיכרונם לברכה גופה של טוב אחרית דבר מראשיתו.

בירושלמי,

תוספות,

חגיגה טו.

אמר אחר,

ובי היה מעשה.

אבויה אבי מגדולי הדור היה.

וכשבא למולני עשה סעודה וקרא לכל גדולי ירושלים וגדולי הדור.

וקרא לרבי אליעזר ורבי יהושע עמאהן.

מן דאכלין ושתין שרין ומטפחין ומרקדין אמרה

עד דאילן עסקין בדידהו נעסוק בדידם.

ישבו ונתעסקו בדברי תורה.

ירדה אש מן השמיים

והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני. כמו שהתורה ניתנה באש,

גם אם שלמדו תורה ירדה אש.

אמר והואיל וכך גדול כוחה של התורה,

אם יתקיים הבן הזה, לתורה אני מפרישו.

ולפי שלא הייתה כוונתו לשמיים,

לפיכך לא נתקיימו בי.

והוא יצא לתרבות רעה,

ואלישע בן אבויה נקרא אלישע אחר.

ובאמת, לפי הבנתנו הפשוטה,

מוקשים מאוד דברי החכמים, זיכרונם לברכה.

שהרי כיוון שראה אביב כבוד שמיים,

ובמו עין אברה שעוסקים בתורה זוכים שתרד אש מן השמיים,

ושהם יגיעו עד לנבואה ממש,

ולכן הקדיש את בנו לתורה,

היסף גם יש במחשבה כעין זו.

אלא רואים מכאן שמחשבה לשם שמיים צריכה להיות מחשבה טהורה ממש, ללא תקווה לקבל שכר

ולהשיג גדלות ומעלות.

אלא עשייה פשוטה, משום שכך הוא רצונו יתברך,

ושעל ידי זה יתגדל כבוד השם יתברך.

מחשבה אחרת זולתה אינה מחשבה רצויה,

וזוהי הסיבה מדוע לא התקיימה התורה באחר.

והנה,

הרי אחר, לפני שיצא לתרבות רעה,

הגיע למדרגות גבוהות,

שהוא מארבעה שנכנסו לפרדס,

וזכה להיות הרב של רבי מאיר.

נמצא שכל מעשיו מינקותו היו מעשים טובים,

ואם כן לכאורה התקיים בו ראשית טובה.

מגלים לנו חכמים, זכרונם לברכה, שעדיין זו לא הראשית הנכונה.

קדמו לכל מעשיו הטובים נקודה ראשונה שהייתה בשעת מילתו שלא הייתה ראויה,

ולכך לא הועילו לו כל מעשיו ותורתו,

שנקודה ראשונה זו פעלה בעמקי נפשו.

וכל תורתו הייתה לאחר השלושה הראשונה,

ונקודה ראשונה לעולם אינה מתבטלת.

ובאמת, אפשר לראות את זה לפי המעשים שמתוארים,

שהוא ראה את לשונו של חוצפיתא תורגמן ואמר, זה תורה וזה שכרה,

אז שומעים שהוא ראה, אה, אין פה שכר.

או זה שראה אותו שעלה לשלח כאן ציפור,

וראה שנפל ומת, אמר, זה תורה וזה שכרה,

אה.

מה קשור להגיד שכרה?

מה אתה בודק? מה?

בודקים כל דבר, אם יש פה שכר, אין שכר, אם אין שכר, אז משהו לא מסתדר?

זאת אומרת, ההשרשה הזאת הייתה בו.

ההשרשה הזאת הייתה בו.

ומעתה אין לנו להתפלא כלל מדוע אינה מועלת אצלנו התחלה טובה בראשית הזמן,

ליתן פירותיה אפילו לאחר זמן,

כי קדמה אצלנו מחשבת כזב ושקר של תאוות ורדיפת כבוד.

וכל רצוננו בתורה, אין לזה שייכות כלל לשם שמיים,

אלא להפך.

עשיית התורה קורדום לחפור בה,

ובוודאי שהשקפה הזו פועלת או תותע.

ולאחר זמן, בעת שעוזב את כותלי הישיבה,

מאבד את כל תורתו ויראתו שרכש במשך שנות לימודו בישיבה,

כי לעולם לא עקר מקרבות ההשרשה הראשונה,

ועוד להפך, הוסיף לחזק את מחשבותיו הפסולות.

הרי רוב האנשים רוצים ללכת לישיבה שיש לה שם, ורוצים פה, ורוצים שם,

ורוצים ככה, ורוצים ככה.

מה זה משנה?

אתה צריך לשבת ללמוד

ללא הפוגה וללא הפסקה.

איפה שלא תלמד, אתה תתעלה.

ובפרט אם לא תתייחס

למי שנמצא סביבך, אלא רק לטובים ביותר.

אם תתייחס לטובים ביותר, תוכל להתעלות.

אבל אם תיתפס לכל מיני שטויות של אחרים, אז אתה לא תתעלה.

אז זאת אומרת, אדם יכול להתעלות בכל מקום.

פעם לא היו ישיבות.

אנשים למדו בבתים, למדו בכל מקום. כל אחד תפס ספר ולמד. אנשים למדו בעסק.

ישיבות, זה היה פעם-פעם ישיבות כאלה, אבל יחידות, לא היה סיפור כזה של ישיבות כמו היום, שיש סדר, שכולם הולכים לישיבה, וכולי וכולי, יש את האפשרות.

לא היו דברים כאלה פעם.

אבל,

היות ויש כזה דבר עכשיו, אז צריכים

לראות שאדם ילך באמת לשם שמיים על מנת ללמוד ולהתעלות.

אל תאמין בעצמך עד יום מותך,

שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכונה גדולה 80 שנה,

ולבסוף נעשה צדוקי.

בגמרא איקא מנדא אמר

שיוחנן כהן גדול היינו ינאי המלך.

יוחנן כהן גדול זה ינאי המלך שהיה בנערותו צדוקי.

אז ההשטרשה הראשונה שלו הייתה צדוקי.

ומשום כך לא הועיל לו שימושו בכונה גדולה 80 שנה. אתם שומעים?

שכיוון שהשטרשתו הראשונה הייתה פסולה,

פעלה שורש הרע את פעולתיו לאחר 80 שנה.

לעומת זאת, אימו של יהושע,

ששם אותו בבתי מדרש כדי שישמע תורה,

יצא בנה גדול בתורה, כי ההשטרשה הראשונה הייתה טובה מאוד.

אז הכל הולך אחרי ההתחלה.

זאת אומרת, אם ההתחלה בהשרשה דראשית דראשית היא הייתה הכי טובה,

אז לכן יוצא מזה תוצאה טובה גם באחרית.

אשרי זקנותנו שלא באישת ילדותנו ואשרי ילדותנו שלא באישה את זקנותנו.

חזנן,

שכדי לעקור את ההשרשה הראשונה,

לא מספיק לאדם שיעסוק בתורה ובמצוות, זה לא מספיק.

חייב לעשות פעולות מיוחדות לעקור השרשות קודמות,

ליצור בקרבו השרשות חדשות שמנוגדות להבנות הקודמות.

אני מדבר כל פעם על ביטחון עם אנשים, וכל פעם אותם אנשים שוערים את אותם, אבל איך אפשר בלי לעבוד, ואיך אפשר בלי זה, ואיך אפשר, ואיך אפשר,

אתה לא יכול להוציא ממנו את זה. ההשרשה היא,

חביבי, לא רק שהיא משרישה אצלו, משרישה אצל כל מי ששומע אותו.

כמו יבלית,

מתפשט.

בהיינו שפתח הרמח״ל ברי ספרו מסילת ישרים.

מה פתח?

שיתברר לאדם מה חובתו בעולמו.

חייב אדם ליצור ידיעות ושורשים חדשים,

שכל תכלית חייו זה רק למען עולם הבא.

לדעת שהעולם הזה הוא מעבר ויש עולם הבא, וכדי להגיע לעולם הבא צריך לעשות כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא בלי שום חשבון.

רק לעשות רצונך חפצתי.

לעשות רצונך חפצתי. כל מעשה שאדם עושה יחליט מיד לבדוק האם השם מרוצה מה שאני הולך לעשות או לא מרוצה מה שאני הולך לעשות.

חייב ליצור ידיעות ושורשים חדשים שכל תכלית חייו רק למען עולם הבא. ללא הכרה עמוקה זו,

אין מקום כלל שהוא יזכה לחיי העולם הבא.

שכיוון שקדמה לכך השטרשה בחשיבות העולם הזה,

אז כל מעשיו יודרכו על ידי רצון העולם הזה.

ובוודאי שעבודה חמורה מוטלת עליו.

ומבלעדי העבודה בכך

יוסיפו המידות הרעות שבו

נפעול בקרבו,

כמו שכתוב במטליטים,

שכל מי שיש בו שלוש מידות הללו,

נפש רחבה,

בעין גבוהה וכו',

הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע,

אפילו שיושב בישיבתו של אברהם אבינו עליו השלום.

אז זה לא משנה באיזה ישיבה אתה נמצא. מה יש לך בלב?

חמדת העולם הזה

או חמדת התורה?

זהו.

ואיך רואים?

איך אדם מתכונן לתורה? באיזה פנים הוא בא לתורה?

מתי הוא מגיע לתורה? בזריזות, בעצלות? כמה הוא לומד? כמה הוא מפסיק?

או איך הוא ניגש לשולחן?

איך הוא אוכל?

איך הוא מתלבש?

האם הוא מדקדק שם או לא מדקדק?

אם שם הוא עושה הכל כהרף עין, העיקר לחזור ללימוד,

אז ברור שזה העיקר אצלו.

אבל אם הוא ממהר לעזוב את הלימוד בשביל ללכת לאכול ארוחה טובה, והוא הולך לדבר ולשוחח ולהתלוצץ וכל הדברים האלה,

אז ודאי שההשרשה שלו רעה.

אבל אם בן אדם כל הזמן רוצה להידבק בתורה,

במצוות, בגמילות, חסדים, ללא הפוגה, ללא הפוגה ממש,

זה אומר שהאיש הזה, ההשרשה שלו הראשונית היא טובה,

והחריתו תהיה גם כן טובה.

אז כל אחד יבדוק את עצמו,

מה ההשרשה שלו.