לדעת את הגבול | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השיעור יהיה לטובת זמירה בת בתיה מרדה שהשם יתברך השם ברצון כל תפילותיה ובקשותיה לסביעות רצונה מלאה

ויעזור השם בחינוך שלושת ילדיה שכל צאצאי יקיימו תורנו לצפון דורי דורות

והשם יתברך ייתן נאוכל משפחתה בריאות טובה תמיד והצלחה בכל בחוכמה אמן כן יהיה רצון

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תיבנה ותכונן עיר שיחון

בגמרא ביום הכב אמרו על שאול המלך

שנאמר

בשמואל א' טו

בירב בנחל

אמר רבי מני

על עסקי נחל

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול

לך והכית את עמלק

אמר

אומה נפש אחת

אמרה תורה

הווה עגלה ערופה

כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה

ואם אדם חטא בהמה מחטה

ואם גדולים חטאו קטנים מחטאו

יצאה בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה

ובשעה שאמר לו שאול לדואג

סוב אתה ופגע בכהנים יצאה בת קול ואמרה לו אל תרשער ב...

אז אמרו חכמים זכרונם לך על שאול המלך

שהפסוק שאומר בירי בנחל

רבי מני אומר שזה על עסקי נחל

מה זה עסקי נחל?

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול

לך

והכית את עמלק

מה הוא עשה? עשה לימוד קל וחומר

אומה נפש אחת אמרה תורה ועגלה ערופה אם מצאו אדם חלל

מחוץ לעיר

ולא נודע מי קהו אז צריכים לבוא זקנה העם

ולהביא עגלה ערופה

אז אם על נפש אחת אמרה תורה ועגלה ערופה

כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה?

זאת אומרת מה שאמר לו שמואל הנביא

על ידי הקב' והכית את עמלק, זאת אומרת את כולם

אז הוא אומר איך אפשר להכות כולם? כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה?

אם נפש אחת אמרה התורה,

ואם אדם חטא, בהמה מחטה, להרוג את הבהמות,

ואם גדולים חטאו, קטנים מחטאו.

יצאה בת קול, אמרה לו, אל תהיי צדיק הרבה.

בשעה שאמר לו שאול לדואג, סיפור אחר עם שאול,

הוא אומר לדואג, סוב אתה ופגע בכהנים,

בנוב עיר הכהנים, שנתנו עזרה וסיוע לדוד,

יצאה בת קול ואמרה לו, אל תרשע הרבה.

פעם אמרו לו, אל תצדק הרבה, פעם אמרו לו, אל תרשע הרבה.

כשאמר אל תצדק הרבה,

הרי משמע שהיה זה מעשה צדקות,

מה שהוא עשה את הכל וחומר והלימוד והפלפול וכו',

אלא הטענה בזה הייתה יותר מן המידע,

יותר מן, אל תהיי צדיק הרבה, אל תצדק הרבה.

אל תצדק הרבה.

זו צדקות,

אבל הרבה זה לא טוב.

מה הביאור? מה הביאור של העניין? למה לא הרבה? למה לא הרבה?

וכן, מה זה שנאמרה לו,

אל תרשע הרבה,

אל תרשע הרבה, ואם לא היה הרבה,

אז היה קשה הדבר הזה?

אל תרשע הרבה, כאילו פחות זה בסדר.

איך זה יכול להיות? מה מסתדר פה? מה הולך פה? מה זה ההרבה הזה?

אל תצדק הרבה, אל תרשע הרבה, מה זה?

עוד מצינו שאמרו חכמים זיכרונם לרחם במדרש רבה,

יטג.

כתוב במלאכים א' ה'

ויתן אלוהים חכמה לשלמה כחול אשר על שפת הים.

מה הדמיון של חכמה שהיא רוחנית לכל שהוא דבר גשמי?

שה' נתן חכמה לשלמה כחול הים.

מה משווים חכמה שהיא רוחנית לכל שהוא גשמי?

אמר רבי לוי, מה חול גדר לים?

כך הייתה חוכמת שלמה גדורה לשלמה.

אז החול הוא גדר.

לים.

גדר לא נותן לעבור.

כך חוכמת שלמה הייתה גדורה.

המשל אומר, דעה חסרת,

מה קנית? דעה קנית, מה חסרת?

אם יש לך חסרון בדעה, אז מה קנית?

אבל אם דעה קנית, מה חסרת? מי שיש לו דעה, לא חסר לו כלום.

באור המאמר,

הנה במדרש רבה,

בראשית רבה מ״ו ב׳

אמרו בבאור השם שדי.

מה הבאור של השם הזה?

אני הוא שאמרתי לשמיים די ולארץ די.

שאילולא שאמרתי להם די,

עד עכשיו היו נמתחים והולכים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הגביל את העולמות.

גבל אותם.

והם היו הולכים ומתפשטים עד שאמר להם די. גער בהם ואמר להם די.

אבל אם לא היה אומר להם די,

אז עד עכשיו היו הולכים ונמתחים לבלי גבול.

הנה כאילולא השם שדי הייתה הבריאה לאינסוף.

והיו נבראים עולמות עד אין קץ.

והרי אדוני בחוכמה יסד ארץ.

נמצא שמטעם החוכמה אין כל מעצור.

אדוני בחוכמה יסד ארץ.

זאת אומרת, החוכמה אין לה מעצור.

אלמלא שהקדוש ברוך הוא אמר לעולמו די.

החוכמה הייתה מתפשטת, הלאה, הלאה, בלי גבול.

לחוכמה אין מעצור.

לרוחניות אין מעצור.

אם נמלא שהשם גדר ואמר די,

היה הולך ומתרחב הכול.

החוכמה זה כוח שאין עיכוב לו.

אתמול ישבנו לראות כמה דברים.

ואמרתי,

תראה פלאי פלאות, כמה דעה, כמה דעה יש בעולם.

הסתכלנו על כל מיני מנורות וכל מיני עריכים וכל מיני דברים בשביל הבית כנסת.

אתה מסתכל, מסתכל, מסתכל, מסתכל, מסתכל. לא נגמר, לא נגמר הרעיונות, הדברים. לא נגמר, לא נגמר, לא נגמר, לא נגמר. ואתה שם לא רואה את הכול, אתה רואה רק מה שאפשר להראות פה.

זאת אומרת, כל בן אדם יש לו איזה ציור כזה, והוא מייצר ככה, והוא ככה, וככה, וככה. לא נגמר, לא נגמר. אז תאסוף את כל הדעות של כולם ביחד,

זה אפילו לא פיפס בדעתו של הקדוש ברוך הוא, שנתן בהם טיפה חוכמה, טיפה דעת, טיפה בינה.

אז כל מה שאתה מוצא בעולם ביחד זה אפס קצה

מהחוכמה שהשם נתן בבני אדם.

חוכמה היא בלי גבול, בלי גבול, בלי גבול.

אם לא הכוח של די,

היא מתפשטת בלי גבול.

חוכמה זה כוח שאין עיכום לו.

ובמידה של כוח זה,

המידה של הכוח הזה של החוכמה,

אז הייתה בריאה לאין קץ.

למרות שמטעם החשבון לא טוב להיות כן.

על פי חשבון לא טוב להיות כן בלי גבול.

כאילו היה נכון להיות כן,

הרי לא היה אומר הקדוש ברוך הוא לעולם הוא די.

ואם הוא אמר די, אז זה היה נכון.

אלא שיש מידה אחרת.

השם הקדוש, שדי, שאמר לעולמו די.

אז יש

השם בחוכמה יסד ארץ, שזה בלי גבול.

ויש עוד מידה שנקראת שדי, שזה להגביל.

שאמר לעולמו די.

הפירוש של מידה זו, די,

זה שהיא מבקשת

ומפקחת

ומנהלת חשבון.

מה למתוח ומה לעצור.

מה לעשות ומה לחדול.

וכי הכל על מקומם יבואו בשלום בתכלית ההתאמה.

כמו ששלמה המלך אומר,

עת, עת, עת, עת, עת שלום, עת מלחמה וכו',

28 עתים.

אז

המידה הזאת של די מבקשת,

מפקחת ומנהלת חשבון מה למתוח ומה לעצור,

מה לעשות ומה לחדול.

וכי הכל על מקומם יבואו בשלום בתכלית ההתאמה.

ומידה זו היא מידה על כל כוח וכוח.

המידה הזאת של די

היא על כל כוח וכוח.

זאת אומרת,

יש כוחות שמתפשטים כל הזמן וצריך את הגבול של די.

די, שאמר לעולמו די.

והמידה הזו היא מידה על כל כוח וכוח.

כי לולא המידה של די,

היה כל כוח עניין של אוטומט ללא כל הבחנה.

וכן מידת החוכמה,

לולא השם הקדוש הדי,

לולא המידה הקדושה של די,

גם היא ככל כוח הייתה נמתחת והולכת כגולם אוטומט ללא כל מעצור וחשבון.

מי שקרא פעם את הסיפור של הגולם

של המהרן מפראג,

אז פעם הוא שלח אותו להביא מהנהר דליים,

הוא לא הפסיק להביא.

אין לו את המעצור של די.

אין די.

אין די.

צריך חוכמה,

גם לדעת מתי די.

שאלו אותי, למה לא הוצאת את כל מה שיש לך נגד שא״ס?

כי יש גם מידה של די.

לא צריך להפריז על המידה,

כי לא בא היה להחריב את העולם.

חוכמה די.

די.

הוא אשר מצינו בחכמים, זכרונם וברכה,

ביקורת על אברהם אבינו,

עליו השלום,

כשהוא הלך לעקדה של בנו.

אז יש ביקורת עליו.

מה ביקורת?

ויחבוש את חמורו.

הוא בעצמו.

ולא ציווה לאחד מעבדיו

שהאהבה מקלקלת אשורה.

כשיש אהבה יתר על המידה, היא מקלקלת אשורה.

אשורה זה מידת היושר,

עובר

על מידת היושר מקלקלת אשורה.

אז הייתה ביקורת

על אברהם אבינו ויחבוש את חמורו ובעצמו, ולא ציווה לאחד מעבדיו.

אומרים חכמים שהאהבה מקלקלת אשורה.

מה, אהבה זה לא טוב?

טוב מאוד.

אבל לפעמים מקלקלת אשורה.

נגיד אחד אוהב אותך.

אחד מהילדים.

והוא נותן לך נשיקה,

ועוד נשיקה,

ועוד נשיקה.

עוד נשיקה, ועוד נמלא אותך תילה על כל הפרצוף.

די, די, די. זה מקלקל את אשורה, חלאס.

האהבה מקלקלת, יש

מעצור, צריך להפסיק, צריך מידה, צריך משקל.

ויחבוש את חמורו ובעצמו ולא ציווה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת אשורה.

כי היה ראוי במעשה החבישה להשתמש בעבדיו שלו.

אלא שהאהבה הגדולה שלו לקדוש ברוך הוא קלקלה אשורה.

וזה יציאה מן הסדר.

וזו ביקורת.

ביקורת על אברהם אבינו, שגם אהבת השם צריכה להיות בפיקוח והבחנה,

ולא ככוח אוטומטי שעושה את שלו בלי קונטרול.

וזו המידה הקדושה של אמר לעולמו די.

מידה שהיא מעל כל המידות.

זה הבלם, הסטופר, הדי.

מידה מעל כל כוח וכוח.

וכמו שאצל הקדוש ברוך הוא,

הרי מצינו שמוכרח היה כביכול למידה זו של אמר לעולמו די.

כמו כן צריך להיות אצל האדם מידה זו המעמדת את כל העניינים על מכונן.

ובאופן זה ודאי לא יתרחש כבר שום קלקול שורה.

אם הוא ידע להשתמש במידה זו של די,

אז לא יתקלקל השורה.

כל העניינים התנהלו אצלו בגדר וגבול,

אם במידת החוכמה ואם באהבת השם,

וכן בכל מידה נכונה.

עכשיו, זהו ההסבר בדברי המסילת ישרים, פרק ג', זה ראשונו.

והנני רואה צורך לאדם

שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו,

כסוחרים הגדולים

אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו.

סוחר גדול

עושה חשבונות, בכל יום יש חשב

שדואג לדווח כל הזמן ובזמן אמת.

יש תוכנות היום שאומרות לך מה מצבך בדיוק, האם אתה יכול לפעול ככה, לא לפעול ככה, כדאי, לא כדאי,

עכשיו או פעם אחרת.

סוחר גדול לא מעכב את הזה למאזן השנתי, כי אז יתברר לו, יכול להיות שהוא כבר נפל, הוא כבר בפשיטת רגל.

הוא צריך לפלס

בכל יום את עסקיו ולבחון אותם שלא יתקלקלו.

אז גם אדם צריך להיות מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים.

יש לך מסחר יותר גדול מהחיים שלך אם תעבד אותם על החקור.

אז לכן צריך

לעשות את החשבון.

זה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בבבא בתרא עין חיתא.

על כן יאמרו המושלים, בואו חשבון.

על כן יאמרו המושלים, מי זה המושלים? המושלים ביצרם.

מי שמושל ביצרו, מה הם אומרים?

בואו ונחשוב חשבונו של עולם. מה החשבון?

הפסד מצווה כנגד שכרם,

ושכר עבירה כנגד הפסדה.

מה מרוויחים מהמצווה ומה מפסידים מהיעדרה?

מה מרוויחים כביכול מהעבירה ומה מפסידים בגללם?

וזה כי העצה האמיתית הזאת,

לא יוכלו לתת אותה

ולא לראות אמיתה,

אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו.

מי יכול לתת עצה כזאת שכל יום ויום יעשה אדם חשבון

וידקדק בחשבון של חייו

מה פעל אתמול,

מה היה להם לעשות היום,

מה פעל היום, מה היה להם לעשות מחר?

מי עושה את החשבון?

רק הסוחרים הגדולים,

אלה שיודעים את ערך חייהם,

אלה שיצאו מתחת יד יצרם,

יודעים כמה הוא מסוכן וכמה הפיל אותם וגרם הפסדים,

רק הם יכולים לתת את העצה הזאת לאמיתה באשר הם יודעים בדיוק

את הדברים, כיוון שיצאו מתחת ידו של היצר.

נו,

והרמחל ודאי יצא מתחת ידו של היצר,

ואם הוא נותן לנו את העצה הזאת,

אבל זה לא עצה.

זה לא עצה.

זה לא עצה.

לכאורה עניין החשבון הזה,

הלוא זה דבר מובן המוסכם לכל סוחר ואיש ריאלי.

ומה זה שאנחנו כל כך מוכרחים ונצרכים להוראה של המושלים ביצרם?

למה צריך את המושלים ביצרם שיגידו לנו את זה?

אבל זה הדבר שביארנו.

כי חשבון המעשים אין זה רק עניין של יתרון רווחים אשר יגיעו לו על ידי חשבון העסקיו.

עניין של נוח לו לאדם שלא נברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. זה לא רק עצה נגד היצר הרע,

שבזה יהיה ער להתנגד ליצר הרע שמשתדל הטעותו.

אלא שהעניין האמיתי הוא שעכשיו שנברא יפשפש וימשמש

זה נחיצות והכרח,

וזה מגופי תורה, אתה לא עושה טובה.

וגם בצד הטוב נחוץ עניין זה של חשבון.

מאיזה צד?

כצד מעמיד, מעמיד העניונים.

צריך להעמיד את העניינים על מכונן.

זה נקרא מעמיד.

נהיה המידה הקדושה של די, די, די, די.

ולעדה

כל המעשים ילכו מטעם הכוח שלהם,

כוח האינרציה,

באוטומציה שלהם.

ככוח גולם אוטומטי ואין כל מעצור, והואיל האדם הנמשך על ידי כוח אוטומטי,

אם טוב ואם למותר.

והוא אשר מושלים חכמים.

ככה משלו אנשים.

דעה חסרת, מה קנית?

אם אתה חסר דעה, מה קנית?

דעה קנית, מה חסר?

אם יש לך דעה וקנית דעה, מה חסר לך?

כי זה סוד המלכות.

והוא סוד החשבון אשר אמרו לנו מושלים ודאי. צריך דעה, דעה. צריך להיות בעל דעת.

לדעת את הגבולות בכל דבר ודבר.

עכשיו, לפי דברינו אלה,

נבין מה שאמרו, זיכרונם לברכה.

מה חול גדר לים שבלי החול הלא הים עם כל

צורכו לכל ענייניו היה מתפשט ושוטף את כל העולם.

אלא שהחול הוא מגדיר אותו ועוצר אותו על מקומו.

כך הייתה חוכמתו של שלמה גדורה.

היינו שכל ענייניו התנהגו והלכו יחד עם המעמיד שלהם,

עם הדי שלהם, עם החשבון.

ובזה הייתה חוכמתו גדורה.

אפילו שהגדורה הזאת לא הייתה מטעם עצמה של החוכמה, כי החוכמה אינה גדורה.

החוכמה היא ללא גדר.

היא רוחנית מתפשטת.

יען שגם לחוכמה חסרה המידה הזאת של די,

בגדר. אין לה לחוכמה, כי היא מתפשטת.

אלא שמעשיו תמיד של שלמה המלך התלוו בחשבון

וגם אחרי חשבון.

זאת אומרת, היה עושה חשבון וגם אחרי החשבון,

והכול היה אצלו לאחד.

והייתה החוכמה עם החשבון,

הגדר ודאי כחול הים.

זו הייתה המעלה אצל שלמה המלך,

שהייתה חוכמתו כחול הים,

לא מצד הריבוי,

אלא מצד הגבול,

שהוא ידע להגביל את החוכמה ולדעת עד כאן.

זהו גם כן העניין של נתבע שאול.

עכשיו נחזור למה ששאלנו על שאול.

מה תבעו אותו? אמרו לו, אל תצדק הרבה,

שאומנם הוא נשא קל וחומר,

ובמעשים האלה הוא החיה את הגג,

החיה את מיטב הצאן והכרים לזבוח לשם, היה לו מטרה.

באמת היה מונח שם ענייני צדקות ורוממות,

והתביעה הייתה שחסר היה לו לצדקות שלו הגדר והחשבון.

היה צריך לעשות גדר בחשבון,

וזה העניין, אל תצדק הרבה.

אל תסמוך על כוח

ללא חשבון עצמך.

כוח הצדקות הולך ומתפשט, אדם רוצה להיות צדיק, זה מקלקל את השורה.

צריך לדעת איפה לעצור.

אל תסמוך על כוח ללא חשבון עצמך, כי לא תדע ודאי לאן ימתח ויוליך אותך.

והנה פה הוא נכשל ועבר על ציווי,

של הקדוש ברוך הוא, שנאמר לו על ידי הנביא מפורש,

לך והכית את עמלק,

בלי שאלות.

הוא עשה חשבון, היה צדיק הרבה.

איפה החשבון? איפה הגדר? איפה עד איפה?

וזאת גם הייתה תביעה עליו, אל תרשע הרבה,

כי אמנם יש אופנים שרשעות משתבחת,

ועושה דין מרשעים גם מתקלס.

זאת אומרת,

כשהוא הרג את נב עיר הכהנים, הם מרדו במלכות.

הם עזרו לדוד המלך נגד המלך.

ומעשיו של שאול בנב עיר הכהנים אולי גם עשה מצד הדין.

אלא שחסר היה שם גדר והשלטה,

לשלוט על העניינים, לתחם אותם,

לומר די, שלא תתקלקל השורה.

והוא עניין מאמרם,

אל תרשע הרבה,

אל תניח את הכוח כשלעצמו,

אלא משול תמשול בו,

ועמדה חסר,

ודאי אין מלכות.

והוא הפסיד את המלכות בשביל זה,

שלא ידע לשלוט בכוח.

אמא ידעה שלו בכוח חיובי אפילו,

הצדיק הרבה,

ואפילו הרשע הרבה, שזה לטובה.

להכות את הרשעים.

אבל צריך להיות מידה וגבול.

הרי התורה אמרה לנו שמקים את החוטא 40 מלכות,

וחכמים אמרו די ב-39.

לא לעבור את הגבול, שחלילה תתבלבל פעם אחת, לא תצפור נכון, תקית אותו,

אוי ואבוי.

עברת על התורה?

אז לכן צריך לדעת את הגבול של די.

יוצא לנו למעשה,

גודל העניין של חשבון. על כן יאמרו המושלים, בואו חשבון.

ועלו דברים קל וחומר.

אם כל כך מוכרח החשבון במעשה הטוב,

בחוכמה,

באהבת השם, צריך לעשות חשבון אפילו על הדברים האלה, שהלוואי והיה לנו הרבה מהם, כמו שאומרים.

צריך גם שמה לדעת את הגבול.

שגם אלו בבלתי חשבון, אינם על מכונם, כמו שישראל רצו להעפיל אל ההר.

להראות את אהבתם לבורא יותר על המידה, זה גרם.

ירבעם רצה מעלה יותר ממה שמגיע לו,

והוא נכשל.

כורח רצה מעלה יותר ממה שמגיע לו,

והוא נכשל.

לא לעבור על המידה.

צריך לפעמים לומר די.

שגם אלה,

מעשה טוב, חוכמה ואהבת השם,

גם הם בלי חשבון, אינם על מכונם.

אז על אחת כמה וכמה במעשים וכוחות שהם נוטים מצד הטוב, אוי ואבוי,

שם עוד יותר צריך די.

כמה מוכרח שם החשבון,

שעל כל פנים יהיה רע גדור,

ולא יהיה חלילה במדרגת אין קץ.

מכאן אנחנו רואים מהו חשבונו של עולם,

שגם בדברים שאנחנו חושבים שאפשר להפריז עליהם, כמה שיותר זה יותר טוב משובח,

אומרים לנו, אל תהיי צדיק הרבה.

וגם במקומות אפילו שמותר לעשות מרשעים דין,

גם כן צריך שמה לא להפריז על המידה שלו, יאמרו לנו אל תרשע הרבה.

וכן על זה הדרך.

אז זה לא המלצה של המסילת ישרים,

שאדם יעשה חשבון, הנני רואה צורך לאדם שימדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו, כסוחרים הגדולים אשר יפלצו אותם את כל ההסכם למען לא יתקלקלו.

אלא זה חיוב שאדם יפשפש וימשמש, כמו שאמרו החכמים,

נוח לו לאדם שלא נברא.

ועכשיו שנברא, יפשפש וימשמש במעשיו. זה חיוב, וזה הכרח, וזה מגופי תורה.

בלי חשבון אם אדם חי ולא עושה חשבון,

כשיעשו לו אחר כך את החשבון,

החשבון יהיה מנופח מעבר לכל פרופורציה שהוא חשב.

ויש לזה השלכות,

כי כל טעות היא הרת אסון.

כי זה לא רק מה שאתה עשית,

אלא גם פרימה עליהם ישלם השם.

יש גם פירות למעשים, השלכות.

אז אדם צריך לעשות חשבון.

לפעמים עושה דבר מסוים, שזה דבר לכאורה קל,

ופתאום מתברר שזה עשה רעש בכל העולם, וכו' וכו' וכו'.

זאת אומרת,

צריך לדעת

חשבון.

רבי חנני הוא ברגל שאומר עושה את הדברים במקום ישראל.