מה היתה השמחה בראות נחש הנחושת? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

יום שלמה, דוד בן אישה, רפואה שלמה שיצא לשלום מהניתוח

ויהיה בריא ושלם בעזרת השם, אמן.

אמן.

וידבר העם באלוהים ובמשה, וישלח אדוני בעם את הנחשים השרפים.

על הפסוק הזה שואלים חכמים, זיכרונם לברכה,

מה ראה הקדוש ברוך הוא להיפרע מהעם דווקא על ידי נחשים שרפים?

משיבים חכמים,

עונש זה מידה כנגד מידה,

לפי שהנחש פתח תחילה בלשון הרע

בחטא עץ הדעת,

על כן התכלל.

אז העם,

לא למדו ממנו,

ובכל זאת דיברו לשון הרע.

אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא הנחש שהתחיל בלשון הרע בעולם

וייפרע ממספר לשון הרע שנאמר

ופורץ גדר,

ישכנו נחש.

אז מידה כנגד מידה, אתם רואים נחשים באים

בגלל לשון הרע.

עוד בעניין זה אומרים חכמים, עונשו של הנחש שפיתה את חווה לאכול מעץ הדעת היה

ועפר תאכל כל ימי חייך.

מבואר בגמרא,

שהקדוש ברוך הוא קילל את הנחש,

שיהיה עולה לגג,

מזונותיו עמו,

יורד לקרקע,

מזונותיו עמו.

הקללה, שהמזונות שלו היו מצויים לו תמיד,

זה קללה?

כל אחד היה אומר, הלוואי עליי, לא?

ויש להוסיף בגמרא

ברכות נוזן,

הרואה נחש בחלום,

פרנסתו מזומנת לו.

הוא פירש רש״י,

כנחש

עפר לחמו ומצוי לו בכל מקום.

היות

והנחש מזונותיו מצויים לו תמיד,

אז הרואה נחש,

זה סימן שהפרנסה מזומנת לו.

והקשה על כך חידושי הרים,

הרי זה לא עונש כלל וכלל.

אם המזונות מצויים כל הזמן, איזה עונש זה?

אלא אדרבה, זה שכר לנחש, המזונות מצויים לו בכל מקום.

תירץ, חידושי הרים, את הקושייה,

שזה אכן עונש לנחש,

כיוון שמזונותיו מצויים לו בשפע.

הרי הוא רחוק מה' יתברך. מי שהמזונות שלו מצויים בשפע,

הוא רחוק מה' יתברך.

והוא לא נושא עיניו לשמיים,

לא צריך, יש לו הכול,

כדרך הברואים שמחפשים להם את המזונות.

אלה שמחפשים, מסתכלים לשמיים, אלה שלא, לא מסתכלים.

בבחינת הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אוכלם.

כיוון שאין הקדוש ברוך הוא רוצה לשמוע בכלל את קולו של הנחש.

אז כאילו הוא אומר לו, קח את מזונותיך ותעוף מפה.

לכל החיים, אני לא רוצה לראות אותך, לא לשמוע ממך.

שמעתי את הלחישות שלך כבר בהתחלה, בבריאה,

איך דיברת לשון הרע עליי.

נגמר.

תסתלק לי מהעיניים,

לא אשמע את קולך.

בגמרא ביום העין ה' שאלו תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי מפני מה לו, ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה.

אמר להם רבי שמעון,

לתלמידיו, למשל, למה הדבר דומה? מלך בשר ודם שהיה לו בן אחד,

פסק לו מזונות פעם אחת בשנה,

ולא היה מקבל אב את פני בנו אלא פעם אחת בשנה.

רצה אביו לראות את בנו יום-יום,

אז עמד אביו ופסק לו מזונות בכל יום ביום.

והיה הבן,

מקבל את פני אביו כל יום.

אז מה עדיף?

אני בטוח שהם ישאלו את האנשים, הם יעדיפו

את האופן של הנחש.

אבל הקדוש ברוך הוא אומר,

אבל תשמעו, אם אתם תשאלו פה חבר'ה שחיים

מהרגע להרגע, לא מהיום למחר, מהרגע להרגע,

כשהשם מחייך ופתאום מגיע מה שאתה צריך בדיוק, ועוד פעם בדיוק,

אז הוא רואה את הקדוש ברוך הוא בעיניים,

בעיניים,

בחוש,

כל רגע ורגע מתחדש לו עוד פעם כשהשם מסתכל עליו,

ראה את מצבו, טאק, שלח לו בדיוק, טאק, בדיוק.

זה חיוכי מה הקדוש ברוך הוא, זה כאילו הולך איתך יד ביד,

כאילו לידך, ומה חסר לך? אתה רוצה לגייץ את הכרטיס שלי? אין בעיה, קח, גייץ.

אין בעיה.

איי, איי, איי. אבל בן אדם אחר, אין לו שום קשר עם הקדוש ברוך הוא, כל הזמן כאילו מסודר.

כך בני ישראל, כשהיה המן יורד כל יום מחדש, היו דואגים לילדים, שמא לא ירד במן מחר,

בילדים ירעבו ללחם ולא ימותו ברעב.

נמצא שבגלל ירידת המן יום ביומו,

כל ישראל היו מכוונים את עיניהם לאבים בשמיים,

ומתפללים כל יום,

שירד המן למחר.

אתם שומעים?

אפילו שזה ארבעים שנה,

שלוש מאות שישים וחמש יום כפול ארבעים.

וצריך כל פעם,

ולא סמכו כבר על זה שמחר יהיה.

כל יום מחדש, כל יום מחדש.

אם כך, מבואר מכאן שעניין המן שירד לישראל הוא ממש להפך מן הנחש.

בעוד שהנחש קיבל מזונות לכל החיים,

עפר תאכל כל ימי חייך כדי להיות מנותק לגמרי ממה שמתברך.

ישראל קיבלו את המן יום ביומו כדי להיות קשורים עם הקדוש ברוך הוא.

עכשיו יובן,

למה נענשו העם דווקא בעונש של נחשים מוסרפים?

כי הם דיברו על המן.

מה המן היה התפקיד שלו?

הם אמרו, נפשנו קצה בלחם הכלוקל.

דיברו לשון הרע על המן.

מה הייתה המטרה?

לקרב אותם להביאים של השמיים. לכן נענשו מידה כנגד מידה.

וישלח אדוני בעם את הנחשים הסרפים וינשכו את העם.

שכן, אתם דיברתם לשון הרע והוצאתם ערש על המן שהוא קישר אתכם יום-יום

להביכם שבשמיים.

לכן יבוא הנחשים שאין להם שום קשר עם הקדוש ברוך הוא,

ויוציאו את הארס שלהם עליכם כנגד הארס שהיה בפיכם,

שאמרתם הלחם הכלוקל.

עכשיו, נפלא הוא התיקון של החטא.

למה?

מה אמר השם? ויאמר אדוני למשה, עשה לך שרף,

נחש בצורת שרף,

שים אותו על נס,

גבוה מאוד,

ויהיה כל הנשוך,

כל מי שנפגע מנשיכת נחש,

וראה אותו וחי,

ירפא מן הנחש,

מן הנשיכה שהוא נשך.

אמרו על זה חכמים, זיכרונם לברכם ראש השנה, כט,

מכי נחש ממית

ומחיה, אם אני מסתכל על נחש,

אז הוא ממית ומחיה,

אלא כל, למה הוא צריך לשים אותו גבוה?

כל זמן שהיו ישראלים מסתכלים כלפי מעלה,

ומשעבדים את ליבם להבין שבשמיים היו מתרפאים.

וזה היה התיקון.

מה היה התיקון?

שיסתכלו כלפי מעלה,

שישמרו על קשר צמוד עם הקדוש ברוך הוא,

ועל ידי זה הם יתקנו את מה שפגמו ויתרפאו.

זאת אומרת, הם לא רצו מן.

לא רצו מן. מה זה לא רצו מן?

אז למעשה, לא רצו קשר קבוע עם הקדוש ברוך הוא.

תן לנו כמו שאכלנו במצרים,

היה לנו שם, ידענו בדיוק מה לפנינו, מה יש לנו.

לא כל יום להסתכל למעלה ולהתפלל.

אמרתם, לא רוצים. אוקיי.

הנחש ישוך אתכם מידה כנגד מידה. הוא, אין לו קשר.

אתם גם לא רוצים את הקשר.

אז יבוא הוא,

מי יתן לכם? עכשיו תצטרכו להסתכל עליו שם למעלה,

ולא תהיה לכם ברירה.

אחרי הקשה.

או, עכשיו אתם תחפשו את הנחש.

עכשיו תסתכלו עליו ותתחברו אליי שוב פעם.

החזירו אותם עם חלעה.

כן?

אני נתתי לכם בלי העקיצות, בלי הקשות, בלי שום דבר. לא טוב לכם?

לא טוב לכם, אה? אין בעיה, נביא לכם נחש, יקיש אתכם. איי! תצעק, אחר כך נחפש את הנחש,

תסתכל עליו ככה ותתפלל.

הקדוש ברוך הוא יאשיע והכל יהיה בסדר.

תחזור להיות מה שהיית צריך.

בלי סנקציות, בלי סנקציות. כדאי לך.

עכשיו יש פלא בפסוק, משהו קטן,

נחמד.

כתוב,

והיה

אם נשך אל נחשת איש

ויביט אל נחש אל נחושת וחי.

וחכמים אומרים, כל מקום שכתוב והיה,

אינו אלא לשון שמחה.

נשאלת איזה שמחה שפגע בהם על נחש והקיש אותם.

איזה שמחה יש בזה?

משיב על כך הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק.

השם יתברך אמר למשה, עשה לך שרה ושים אותו על נס. ויקול הנשוך וראה אותו וחי.

מי שננשך,

יסתכל וחי.

כתוצאה מכך תשמעו.

מי שחלה בדרך הטבע מזקנה

או ממחלה אחרת

וכבר נוטה למות

ונשך אותו הנחש

והביט אל נחש אל נחושת,

נרפא גם מהמחלה הטבעית שהייתה לו,

נשב לאיתנו.

למה?

כי מה שיצא מפיו של הקדוש ברוך הוא חייב להתקיים.

מה כתוב והיה?

כל הנשוך

אשר יביט אל נחש אל נחושת יירפא ולא ימות.

כל מי שננשך לא משנה,

היה לו מחלות,

לא היה לו,

הוא יירפא ולא ימות.

זאת אומרת, גם אם היה צריך למות, לא ימות.

כי השם אמר.

אם השם אמר, גמרנו.

לכן היה, זה לשון שמחה, שמחה גדולה.

מי שנפגע מהנחש,

נפתח לו פתח תקווה להירפא מכל נגע ומחלה שהיה בגופו. אתם רואים מה זה?

על ידי המכה מרפא הקדוש ברוך הוא לגמרי.

והיה,

לשון שמחה.

איי איי איי.

כל מכה ומכה שאדם מקבל

זה ממש שמחה. למה זה שמחה?

כי אם הוא נרפא,

יש לו תיקון.

ולא צריך אחר כך להתייסר בעולם העליון.

והוא יוצא מפה נקי,

אז יא חביבי.

אבל שתדע לך,

אתם חושבים שהנחש היה במדבר.

הנחש זה הסמ״ך.

הסמ״ך, אתם מכירים אותו.

הסמ״ך הוא נושך כל הזמן.

הוא כל יום, כל יום, כל יום נושך כל אחד ואחד, כל אחד ואחד.

ואז ממילא באים כל מיני תיקונים.

כאלה ואחרים.

אז צריך לדעת.

והיה.

צריכה להיות שמחה.

אתם ראיתם, הוא ביקר פה היום גם כן. הסמ״ך זה שר

של השכחה.

נכון?

והיה פה גם השר

של השינה.

הוא ביקר פה היום גם כן.

ממש.

הם מבקרים אצלנו, כל השרים. כל השרים של מעלה

מגיעים לפה ורוצים ככה להפריע במלאכת שמיים וכו'.

אבל ברוך השם יש פטנטים

הלוך ובשוב

והם מתגברים, מתגברים, מתגברים.

רבי חנניה ברגשי אומר

עושה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל להביא כוך

בולו על תורו ומצוות שנה אמרו אדונו וסמאן שתגור יחדיל תורו ראויה אדיר.