אל תהיה מלאך | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

וירא או ככה למשור בלילה

ולקבוע לכל חלק בבריאה מדור לעצמו,

כל זה נעשה בשביל האדם

שעומד להיברא.

אדם זה יהיה בעל בחירה

וראוי שתהיה בריאה מתאימה לבעל בחירה.

כי אם העולם יתנהג בדרך נס

לא יהיה מקום לבחירה.

כי יהיה ברור שיש אלוקים מנהיג תברואי.

אז לא הייתה שום אפשרות לאדם לטעות אם היה יורד לאדם, לדוגמה, מן מן השמיים.

אז הוא היה יכול לטלות בעצמו ולומר, כוכי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה? לא הייתה לו בחירה כזאת.

אבל עכשיו כשאדם חורש וזורע,

קוצר ודש, טוחן ואופה,

הוא יכול לטעות.

הוא יכול לטעות, מה זה? אם אני לא הייתי עושה את הפעולות האלה, איך אני ננחה?

אבל אם רצונו להכיר את האמת,

אז היה רואה שכל אנשי העולם עמלים לצורכו.

מי עשה לו מחרשה?

מי תפר לו שקים?

מי בנה לו את הגורן?

מי עשה לו כלי עבודה?

מי שם אנשים שהוא יוכל למכור להם ולקנות מהם?

וכן על זה הדרך. מה זה?

זה כוכי ועוצם ידי? אתה תלוי באחרים.

כל העולם לא היה מכין את כל צרכיך,

גם אם היית רוצה לעשות משהו, לא היית יכול.

כי אם היית צריך לעשות לכל פעולה שאתה צריך לעשות,

את כל הדברים לבד,

מתי?

אם היית צריך לצפור בגד,

אז מי היה עושה לך את הבד?

מי היה טובה?

מי היה עורג?

אחר כך היית צריך להיות חייט.

אחר כך היית צריך לייצר כפתורים.

מתי היית צריך לייצר אותם?

היית צריך לגדוע בהם חורים.

היית צריך את הפלסטיק.

היית צריך את כל הדברים.

מתי היית עושה? מתי היית מתלבש?

וכן הלאה.

כל פעולה ופעולה, אם לא היה עולם משרת אותך,

לא היית יכול לעשות כלום.

אז אם אתה רוצה לראות את האמת,

אז תראה שכל העולם נברא לשמש אותך.

ותיתן עוד הלאה לבורא יתברך

על מה שזן את העולם כולו.

כל העולם שמשמש אותך,

זה אם הוא לא רוצה לטעות.

ואם הוא רוצה לטעות,

אז הוא כסומא וחירש, שאינו רואה ואינו שומע, וכל הנעשה מסביב לו, כסבור הוא שהחנווני עושה את הפעת

והוא משלם לו מיגיע כפיו.

זוהי החוכמה של סדר הטבע, שהיא תהיה מתאימה לבחירת האדם, שיהיה מקום לטעות,

כדי שתהיה בחירה.

לכן, דוד המלך שאל על שינוי הסדר.

מלך הים כי תנוס,

הירדן תסוב לאחור. מה פתאום שיניתם את טבעכם?

כי לעיתים רחוקות

יש שינוי הטבע, ועל זה יש שאלה, למה?

ולעיתים רחוקות נחוץ לבחירה של האדם גם שינוי.

להראות לו את האמת, כי מלפני אדון

חולי ארץ,

ההופכי, הצור,

אגם מים.

בשביל להזכיר לך שיש בורא לעולם.

לכן,

הקדוש ברוך הוא עושה ניסים שיראו שאין טבע מנהיג את העולם,

אלא יש מי שמעל.

ואם הבריאה כולה סודרה בחוקי טבע לטובת האדם ולבחירתו החופשית,

כל שכן צריך אדם להתנהג לפי החוקים האלה, בכל דבר הנחוץ לו, אם זה בחיי היומיום, כך.

כל שכן, כשנכנסים לארץ,

מצליחים לכבוש 31 מלכים.

במלחמה הזאת של כיבוש הארץ לא הייתה בדרך נס,

רק בדרך הטבע, כמו שציווה הנביא,

להיחווה במערב במלחמת העים וכדומה.

ולכן, נחוץ לדעת קודם את טבע הארץ.

ואת אנשיה,

החזק הוא העם היושב בה ורפה,

המעטו

עם רב,

וכן כל השאלות שסדר להם משה רבנו.

ולא רק משה רבנו שלח מרגלים,

גם יהושע בן ננון שלח מרגלים לפני הכניסה לארץ את פניחס

ואת

כלב בן יפונה.

וגם משה רבנו

שלח לרגל את יעזר,

הכל לפי סדר הטבע.

אז אמרנו, אם אנחנו חושבים שמה שהם משלחו מרגלים זה חסרון באמונה וביטחון,

והיו יכולים להיכנס בלי שום שאלה,

לא,

כי צריך ללכת על פי טבע.

כלל גדול אמרו החכמים לזכרונם לברכה, אין סומכין על הנס.

לכן אסור לאדם לעמוד במקום סכנה.

שמא אין עושים לו נס.

כי נגד סדר הבריאה הוא,

אם הוא מבקש שיעשו לו נס, הוא משנה את סדרי בראשית.

וגם אם עושים לו נס, מנקים לו מזכויותיו.

ואברהם אבינו היה ירא בשעה שהוא ניצח את ארבעת המלכים, שמא קיבל את שכרו

על ידי נס זה.

וזה פלא לקבל שכר של כל המצוות של אברהם בשביל נס אחד.

אלא שנס

הוא ההפך ממטרת האדם בעולמו.

הפך הבחירה שבשבילה נברא הוא וכל העולם אימו.

כל שנעשה לו נס, הוא יוצא מכלל אדם ונהיה כמלאכם מעלה.

בתורה ניתנה לאדם ולא למלאכים.

לכן צריך אדם להיות נזהר מן הנס.

וכל הנהגת חייו צריכה להיות

סדר

על דרך הטבע.

כלל זה,

לסדר את ענייני החיים בדרך הטבע הוא לא רק בעניינים גשמיים, אלא גם בעניינים רוחניים.

גם הרוחניות והשלמות

של אדם אינה ראויה להיות כמלאכם מעלה, אלא כאדם שלם,

דהיינו תלמיד חכם.

לכאורה קשה.

מניין לו לרמב״ם לומר כי דרך השלמות היא הדרך הממוצעת בין שתי הקצוות, כמו שהוא פסק ביד החזקה ברכות דעות.

בכל הנוטה לאחד מן הקצוות, בין לצד הרע, בין לצד הטוב, הרי הוא בעל חסרון.

מניין לא לרמב״ם, אלא דרכי השלמות.

אנחנו לומדים מהבורא יתברך.

כתוב הלכת בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום.

ורחמי ה' הם בלי גבול.

ואם האדם מוגבל באפשרותו,

אבל בכל מה שאפשר לו להגיע,

איך ייתכן למנוע ממנו שהוא יגיע עד קצה הרחמים?

למה להיות ממוצע?

אולי בשביל הקושייה הזו הרשו לעצמם חכמים אחדים לומר שהרמב״ם לקח מחכמי האומות את הכלל הזה.

אבל אסור לומר כן חס ושאולם,

כי לא כתב את זה בספר חוכמה שכלית, אלא בספר הלכה ביד החזקה.

ויש לו מקור בשס בבבלי וירושלמי,

כמו בשאר ההנחות של ספר זה.

התשובה היא כי אף אם נאמר שמידותיו של הקדוש ברוך הוא הן הנהגה של רחמים בלי גבול,

גם אז הייתה צריכה הנהגת האדם להיות באופן מוגבל,

מפני שהוא אדם.

אסור לאדם לחיות כמלאך,

אפילו אם זה היה אפשר לו.

אסור לאדם לעמוד במדרגה של קדושה,

מה שיש לו רשות בזה היא כניסה למדרגת קדושה,

כדי שיוכשר לרוח הקודש ולנבואה,

אבל לא לחיות כקדוש.

אין האדם מזבח ומשכן,

הוא רק אדם,

ולכן אסור לו להיות רחום בלי גבול,

כי בלי גבול זה סוג מלאכי, לא סוג אנושי.

האדם באשר הוא אדם, מידותיו מוגבלות הן.

לא רק בגלל אי-יכולתו להוציא לפועל מידות שאינן מוגבלות,

אלא מפני שזה תנאי היצירה שלו.

אמנם כן הוא,

אי אפשר לאדם לסלק עצמו מכל וכול השייך לעצמיותו.

אי אפשר לאדם להיות נשמה בלי גוף.

אי אפשר שיהיה קדוש כמזבח,

משכן ומרכבה.

אפשר לו להיות קדוש,

אבל רק לשעה.

בתור הכשרה לרוממות, כשהוא רואה נחיצות לזה.

אבל לא להחזיק בקדושה במצב קבוע,

כי סוף כל סוף אדם הוא ולא מלאך.

לא אדם שקוע במידות גרועות,

אבל אדם במידה שתחייב היצירה שלו.

ולאדם אין דרך אחרת, כי היא דרך הממוצע.

לכן אפילו אם היו מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים בלי גבול,

צריכות מידותיו של האדם להיות רחמים של גבול.

מידות טובות שמתאימות ליצירת האדם.

יצירה מורכבת מנשמת חיים

עם עפר מן האדמה.

זהו המקור של הרמב״ם.

מקור המתאים למציאות האדם, כפי הבנת התורה.

ובכן, בין בעניין הרוחניות, בין בעניין הגשמיות, אין לאדם להתנהג באופן יוצא מדרך הטבע,

כי כל הבריאה וסדר הטבע הכל מתאים לאדם ולבחירתו.

חוכמת הטבע של כל הנבראים

וחוכמת היצירה המורכבת שלו,

הכל נעשה כדי לאפשר לאדם את הבחירה החופשית שלו,

שתהיה לו בכל דבר קטן וגדול אפשרות של שתי אופנים,

תכלית הטוב

ותכלית הרע.

כי כלול הוא,

בכל הבריאה אשר מסביב לו מורכבת משניהם כאחד, גם מטוב גם מרע.

לכן נחוץ לאדם בשביל מטרת הבחירה להתנהג בדרך הטבע,

לא לסמוך על נס כלל.

וזה היה הרצון של דור דעה,

להשתמט מן הנס כפי שאפשר ולהתקרב אל הטבע.

ולכן לא היה שום חטא ממה שהם רצו לשלוח מרגלים.

וגם משה רבנו הסכים לזה.

הוא בחר באנשים צדיקים הראויים מלא שליחות חשובה כזאת.

החטא בא רק על ידי שגיאה.

השגיאה באה על ידי הידיעה של רוח הקודש.

כיוון שאלה הם רוח הקודש,

שם הם שגו.

כמו שאמרו חכמים, זכרונך, שראו ברוח הקודש,

שלא יהיו הם נשיאים כשייכנסו לארץ ישראל.

גם כורח טעה בגלל רוח הקודש.

הוא ראה ששלשלת של נביאים תצא ממנו,

אבל הוא לא ידע שזה מבניו ולא ממנו.

לכן הוא הלך על בטוח שהוא יישאר והוא לא ימות.

כי איך יהיו

שלשלת של בנים אחריו אם הוא ימות?

וזהו טעה.

כך טעה חזקיה ברוח הקודש.

שהוא ראה שיצאו ממנו בנים לא מהוגנים.

זאת אומרת, בהדק כף שדר החמנה על המלאך.

זאת אומרת,

יש דברים שלא יכולים לראות. הוא ראה ברוח הקודש

שייצב ממנו מנשה,

אבל הוא לא ראה שמנשה יחזור בתשובה בסוף.

כי רוח הקודש זה למטה מדרגת התשובה.

ולכן הוא לא ראה את התשובה.

אז רואים שאנשים טועים בגלל רוח הקודש. זאת אומרת,

רוח הקודש,

שאתה יודע,

זה לא אומר שאחר כך המידות שלך לא יכולות להפריע לרוח הקודש.

השגיאה כזו אפשרית היא גם באדם היותר גדול. שגיאה כזו נקראת בתורה חסרון באמונה וביטחון.

אילו הייתה אמונתם שלמה כפי מדרגתם הרמה,

אז הייתה יראת החטא שלהם מונעת אותם מלבוא אל השגיאה וטעות כמו שנמנעו.

יהושע בן ענון וכלב בן יפונה.

כי גודל היראה משגיאה,

הפחד

של יהושע בן ענון ושל כלב בן יפונה,

גודל היראה שלהם והפחד משגיאה הביא את כלב ללכת להשתתע על קברות האבות שלא ייכשל.

וכן את יהושע לקבל את ברכת משה רבנו.

כי היו ירעים מרוח הקודש להם

מתכלית השלמות שעמדו בה.

כי ידעו את האדם שהאדם אינו יוצא מגדר הבחירה שלו לעולם עם רוח הקודש.

ואחרי זה הוא יכול לבחור מה שהוא רוצה.

כמו שכתוב, אין בקדושיו, לא יאמין.

הקדוש ברוך הוא אפילו בקדושים לא מאמין.

כי יש להם בחירה, כל רגע הם יכולים לשנות.

בשגיאה כזו אפשר לאדם לטעות,

כי קרובה היא לבחירה שלו השגיאה.

אבל לא בחטא

שלא סמכו על הנס.

זה לא חטא

מה שהם לא סמכו על הנס.

כי אין סומכים על הנס, וזה דעת תורה.

ובדעת תורה חיו דור מקבלי התורה.

זה לא היה הטעות שלהם.

הטעות שלהם שהם רצו לרגל את הארץ זה לא טעות,

זה לא חטא.

הטעות והשגיאה הייתה בגלל רוח הקודש שראו שיחליפו אותם.

ואז פה הם נכשלו.

אז זאת אומרת,

אם סברנו שיש קושייה, מה פתאום, אנשים גדולים כאלה צריכים היו לסמוך, ביטחון, וללכת, זה, זה, זה.

רואים שלא.

גם משה שלח לרגל את יעזר,

וגם יהושע בן ענון,

שיודע שנכשלו המרגלים,

נטור את הארץ לפני כניסתם לארץ.

זאת אומרת, צריך להתנהג על פי טבע.

בלמעט בניסים, רק בשעת הצורך, לצורך גדול ביותר.

אז מה הייתה המחשלה הבחירה שיש?

ואפילו אם אתם בדרגת רוח הקודש,

אפשר להיכשל.

כמה צריך להיזהר האדם,

ובפרט ככל שהוא עולה יותר, או חושב שהוא בטוח יותר.

הפוך, הוא יותר מסוכן.

המצב שלו מסוכן יותר ויותר, ולכן צריך זהירות יתרה.

כי ההפרש בין גן עדן לגיהנום, חוטא סערה.

ואם גולשים,

יכולים להפסיד הכול.

נס אחד של אברהם אבינו כבר חשש, אולי איבד כל עולמו.

עד שהשם הבטיח לו שלא קרה שום דבר, הכול בסדר.

רבי חנין יוברקשי אומר,

פוסוק, ידוש ברוך הוא חוטף ראש ואוהל,

ביקורו,

תודה רבה.