חרטא ברטא | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ואתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד, איש אחד למטה אבותיו, תשלחו

כל נשיא בהם.

המדרש מביא ותדבר מרים ואהרן במשה.

ואחר כך שלח לך אנשים.

זהו שאמר הכתוב, לא ידעו ולא יבינו, כי תח מרעות עיניהם.

הפסוק הזה בישעיה בן ד',

ואז האוהר הקדוש מביא כי הסיבה של דיבת המרגלים על הארץ הייתה כי היו ירעים שבכנסם לארץ לא יהיו נשיאים.

כמובן שהם לא הרגישו בחוש את הנטייה שלהם,

כמאמר הכתוב, כי תח מרעות עיניהם.

כי בעת שישנה נגיעה,

אי אפשר לראות נכוחה כלל, כי תח מרעות עיניהם.

יש טיח, הם לא רואים.

יש לפעמים שאדם טוען כי הוא רוצה לקיים את התורה,

אלא קשה לו מאוד לקיים.

בשל כך באה התביעה כנגד התורה,

אז הוא טוען שהוא רוצה לקיים תורה.

הוא אומר שקשה לקיים את התורה,

ועל זה יש לו תביעה כנגד התורה.

על זה אומר החפץ חיים זכר צדיק ברכה, משל יפה.

אחד עובר ליד סבל

ורואה הוא נושא מסע כבד.

מרחם עליו, מרגיש בצערו.

בכל זאת מובן מאליו שצערו של נושא המסע גדול יותר מצערו, כשאתה מסתכל ומשתתף בצערו.

והנה אנחנו רואים תמיד במציאות

שמי שמקיים את התורה,

שמחתו ואושרו גדולים ביותר.

כמו למשל,

מי ששומר שבת,

המבין מבט.

אז מי ששומר שבת כלכתה מרגיש בכל ליבו ובכל נפשו טעם מעין עולם הבא.

כיוון שמלאכתו כבר עשויה,

ושבת זה יום מנוחה,

מנוחת הנפש,

הוא כאילו שרוי בגן העדן,

מרחף בעולם העליון, בכלל לא בעולם הזה.

לעומת זאת, מחללי שבת

באים בטענה שאי אפשר לשמור את השבת.

זה קשה מאוד.

אז אם זה היה באמת כך,

מי היה צריך להגיד שקשה לשמור שבת?

מי ששומר שבת.

הוא היה צריך להרגיש

יותר את הצער

ולא מי שמחלל.

מי מרגיש צער יותר? זה שנושא את המסע, נכון? זה שמרחם עליו לא מצטער בדיוק כמו, נכון?

אז אם אדם נושא את מסע השבת,

הוא צריך להצטער יותר ממי?

מזה שהוא מחלל את השבת. כי מחלל שבת אומר, יואו, קשה, קשה לשמור שבת.

אבל אתה לא שומר.

מי שלא שומר,

אז הוא צריך להרגיש את הצער ואת הקושי פחות ממי שיהיה שומר שבת, נכון?

אבל אם השומר שבת בכלל נהנה ומאושר,

אז מה אתה מחרטט?

מה אתה מחרטט?

אלא בעל כורחך שכל הטענות של הקושי בקיום התורה הן שקר מוחלט,

וזה רק פיתוי של יצר הרב.

כמו שאמר הרב יעקב יוסף, מנוחתו עדן,

שכל מה שעשו שס, וכל מה שהם כתבו, וכל מה שהם אמרו, זה הכל רק יצר הרע,

הכל שקר והבל,

וזה הכול.

את זה אנחנו לומדים בפרשה.

מחד גיסא, טענו בני ישראל.

מה הם טענו?

ולמה אדוני מביא אותנו,

נשינו ואת אפינו יהיו לבז,

וזאת אף על פי שהם היו מובטחים מהקדוש ברוך הוא שייתן להם את ארץ כנען.

בכל זאת, אחר ששמעו את דיבת המרגלים,

טענו כי אי אפשר לכבוש את הארץ.

שמעתם?

השם אומר משהו

שהוא נותן ארץ טובה,

הוא ינחיל אותה לשבטים,

ובאים המרגלים,

וסותרים את דברי השם,

והעם שומע למרגלים ולא לאנשים.

בא מרן ופוסק שמוע בן החיים ומשפטים צדק,

על פי התורה הקדושה, על פי השם,

ובאים כמה נוכלים ורמאים,

ואומרים כמה דברים,

ושומעים לנוכלים ועוברים על התורה.

איך יכול להיות דבר כזה?

אז מצד אחד שומעים את התלונה שלהם, ולמה אדוני מביא אותנו ונשינו ואת אפינו יהיו לבז.

אבל אחרי שהם שמעו את דיבת המרגלים, טענו כי אי אפשר לכבוש את הארץ.

ומצד שני אנחנו מוצאים אחר כך מה כתוב.

וישכימו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמור,

הננו ועלינו אל המקום אשר אמר אדוני כי חטאנו.

ואז משה אומר להם, למה זה אתם עוברים את פי אדוני והיא לא תצלח?

בכל זאת, ויעפילו לעלות אל ראש ההר,

וירד העמלקי ויקום ויקטום עד חורמה.

אתמול אמרתם שאי אפשר להילחם עם הכנעני.

אז איך אתם עולים נגד פי השם עוד פעם?

ומשה אומר, והיא לא תצלח?

ורואים שמעפילים להר,

והם רוצים להילחם, ואז העמלקי בא ומכה אותם.

הרי לנו,

כשלא רצו להיכנס לארץ ישראל ונחלשה האמונה שלהם,

הרגישו שאינם יכולים להיכנס.

מה הטענה?

נשינו וטפינו יהיו לבז.

וברגע שהם רצו באמת להיכנס לארץ ישראל, הם מעצמם

לא ראו שום קושי בדבר,

וכבר סרה טענת ארץ אוכלת יושביה.

הגם שלא עמדה להם עזרת הקדוש ברוך הוא ואמר להם משה והיא לא תצלח.

ואם כן, בעת שהוא אומר להם זאת,

היו צריכים לדעת שוודאי לא תהיה להם עזרה מהשם.

אז מנין הם נטלו כוח ואומץ ללחום עם עמלקים הכנעני?

הוא אשר דיברנו.

באמת יש לאדם כוחות גדולים לקיים את מצוות השם.

ומה שהוא טוען שזה למעלה מכוחותיו זה רק פיתוי של היצר.

ראיה לכך,

שבמקום של עבירה הוא כבר מקבל כוחות גדולים וחזקים.

מאז הוא במצב של יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט.

כשהם לא רצו

אז אמרו, אסור להקים מפלגה נגד מרן,

אבל כשהם רוצים, הם מקימים מפלגות נגד מרן,

כגון חיים רבי,

שמקים מפלגה לבוכרים בתל אביב נגד מרן.

הוא אומר, אבל לא,

לא, אנחנו לא נגד מרן.

צריך להיזהר שלא יפרשו שאנחנו נגד מרן.

הוא מלמד אותם איך לעבוד על מרן.

יפה.

ולא עוד.

יש שם אדם פעיל,

קוראים לו בביוב.

אז הוא עושה איזה פעילות בתל אביב קצת.

אז הוא מדבר עליו בשבחים עילאים.

מזכי הרבים.

מזכי הרבים. צדיקים לא יכולים להגיע למדרגה שלו.

מזכי הרבים.

בעיר ככה עושה כמה פעולות.

ואמנון יצחק,

35 שנה מה שעשה,

גורניש מת גורנישת.

למה הוא יצא נגד מרן ופתח מפלגה? ומה אתה עשית?

פתח את המפלגה לך ופותח גם לבוכרים.

יפה מאוד.

אז רואים פה,

כשלא רוצים שייצר רע שולט, אז מה אומרים?

אי אפשר לעלות. נשנו, מטפנו, יהיו לבז, אוי ואבוי.

איך אפשר?

למחרת יכולים לעלות לארץ ישראל ולהילחם גם נגד הכנענים. מה עם ארץ החודש ושמיעה?

מה עם ענקים?

מה עם כל הפחדים שאתם אמרתם?

אין שום דבר.

צער של מרן, מרן בוכה, זקפדה, אוי ואבוי.

אז איך אתה לא פוחד חיים רבי?

ואתה פותח מפלגות חופשי על הבעל.

מה, אתה לא פוחד מקפדה של מרן?

מרן בצער? מרן בוכה?

מה קרה?

ייצר רע, אמר הרב יעקב חיים.

מרן אמר יותר זכות של משפט, הוא אמר. כן.

וראוי עוד לדעש על כל אחד ואחד להשתדל ולהתאמץ, ללמוד ולקיים איש כפי יכולתו.

וראוי עוד לדעש על כל אחד ואחד להשתדל ולהתאמץ, ללמוד ולקיים איש כפי יכולתו, ולהתייאש האחד ברעותו,

כי לאחר יש כוחות גדולים יותר ממה שיש לו.

כי מחסדי השם הוא.

זאת אומרת,

אדם מתייאש רואה של חברו יש יכולת יותר,

אפשרות יותר, כישרון יותר.

הוא אומר, לא, לא, לא, לא, אל תתייאש.

אם אתה רואה מישהו שיש לו כוחות גדולים יותר ממה שיש לך,

מחסדי השם הוא.

התביעה עליך תהיה פחות ממנו.

כי הוא יצטרך להשיג הרבה יותר ובהספק יותר גדול.

אז הקפדה עליו תהיה יותר גדולה.

והכלל בקיום התורה הוא שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו,

אחד המרבה לאחד הממעיט

הוא בלבד שיכוון לבוא לשמיים.

אחד שלא יכול הרבה.

הוא רוצה אבל לא יכול.

הוא רוצה להבין והוא לא מצליח כל כך.

הוא רוצה ללמוד הרבה אבל אין לו אפשרות.

אחד המרבה ואחד הממעיט,

אומר הקדוש ברוך הוא,

אבל אני רוצה לראות שאתה מכוונת למחן השמיים.

אם אתה מכוונת למחן השמיים, אני לא מסתכל על כמות,

אני מסתכל על איכות.

אתם שומעים?

אז מה למדנו?

למדנו

שהמרגלים שהיו נשיאים שנבחרו על ידי משה והעם

והקדוש ברוך הוא הסכים עליהם,

עם כל זה טחו עיניהם מריאות.

אתם שומעים?

יכולים להיות גדולים כאלה שהשם בוחר אותם, מסכים עליהם.

והעיניים שיהיה עליהם טיח.

ומה יהיה טיח?

מזה שיש להם נגיעות אישיות.

ברגע שיש נגיעות אישיות שהם רוצים שהכיסא יישאר בשבילם,

הם פחדו שיחליפו אותם.

ירדו להם מנדטים.

אז לכן הם דאגו שישמעו שזה אוי ואבוי, יהיה אסון וככה, לא יישאר כלום, לא יהיה תלמודי תורה,

לא יהיה ככה וככה וככה.

והפחידו את מרן ואמרו לו ככה וככה וככה וככה.

ומזה יצא העגל הזה.

רואים, ברגע אחד יכולים

להגיד שאי אפשר ואסור ואוי ואבוי,

ורגע לאחר מכן, כשזה נוגע אליהם, הכל אפשרי.

כל מה שאמרת אסור נהיה מותר, תלוי בשביל מי אמרת. לשני אתה אומר אסור, לך אתה מתיר הכל.

אנשי שקר הם מה?

בנים לא אמון בם.

מה יש יותר ברור משקרנים כאלה?

איך אפשר לשמוע מפיהם תורה בכלל?

רחמונו לצלן,

ערב רב.

רבי חנניהו ברגשו אומר,

עושה הגדול שבו הלכו לחזקות ישראל.