פרפראות וחדושים לפרשת ויגש תשפ''ו - חלק ה'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, בלחש!

יזכו לזרע קודש חי בר קיימא, לעבודתו יתברך מהירה,

והם וילדיהם יזכו לתשובה שלמה מתוך אושר ושמחה,

ויהיו צדיקים עובדי השם אמיתיים, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשות ויגש חלק ה' שנת תשפו.

חייב תשובה על אתמול,

שכתוב, וישתו וישקרו עמו, ועד אז השבטים 22 שנה לא שתו יין,

רק עכשיו.

גם יוסף לא שתה עד אותו יום,

כי מיום שמחרו לא שתו יין ולא הוא שתה יין.

ורק אותו יום שתו.

זאת אומרת, הם גזרו על עצמם

כאות אבל וחרטה על מה שנעשה.

אז שאלנו איך הם קיימו את המצוות שדורשות יין,

כגון קידוש והבדלה.

אז יש כמה תשובות.

אחד, הם שתו חמר מדינה,

שזה משקה של המדינה,

ובהלכה אם אין יין מצוי

או שיש סיבה מיוחדת לא לשתות יין, ניתן לקדש בלילה על פת

וביום על חמר מדינה,

ולהבדיל על משקאות חשובים אחרים שאינם יין, כמו בירה או משקאות חשובים אחרים.

אז הבדלה אפשר לעשות על חמר מדינה,

וקידוש בלילה מקדשים על הפת,

נוטלים ידיים,

ברכת המוציא, ואז ברכת הקידוש.

וחשוב לזכור שהאבות והשבטים קיימו את התורה עוד לפני שניתנה במעמד הר סיני,

וזה היה בגדר אינו מצווה ועושה.

כן. אז יש דעות שסוברות שעיקר הקידוש מן התורה הוא בדברים,

דהיינו לזכור את השבת בפה.

החובה על היין היא תקנה מאוחרת דה רבנן.

לכן יכלו לצאת ידי חובה בתפילה או באמירה בלבד.

מי יש שמציע

שהנדר היה לא לשתות יין שהוא משמח, משקר ומשמח, יין ישמח לבב אנוש

אבל ייתכן שמיץ ענבים

סחוט טרי לא תוסס,

הוא לא נכלל באיסור שגזרו על עצמם ובו השתמשו לצורך מצווה.

ואפשר להגיד שגם אולי כל ה...

למרות שזה לא הולך לפי הפירוש,

שמצוות שצריכים היו לקיים,

שתו לצורך המצווה.

אם תרצו, לא חייבים.

טוב, ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם.

מה כתוב בא ללמד?

פשוט

ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם.

למה צריך לכתוב ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען?

אם נגיד ויעלו ממצרים אל יעקב אביהם,

ברור שהם הגיעו לכנען.

אם נגיד ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם, בטח שיצאו ממצרים,

איך הם הגיעו?

אז למה צריך לכתוב שניים?

אלא יש לומר כיוון שידע יוסף

שהם יעלו בזריזות גדול אל אביהם לקיים מצוות כיבוד אב האם,

ולשמח אותו בבשורת עוד יוסף חי.

על כן אמר להם אל יפסעו פסיעה גסה.

ועל כל זה

לא היו מקבלים דבריו נגד מצוות כיבוד אב האם,

אך כיוון שהוא מושל במצרים,

מחויבים לקיים מאמרו

אסור למרוד במלך

דינא דמלכותא דינא.

כל זה מחויבים לעשות כשהם בארצו,

ששם הוא מלך וגזרותיו גזרות.

היינו בארץ מצרים,

אבל אחרי שיצאו ממצרים הלכו במרוצה.

לכן כתב לנו הכתוב

ביעלו ממצרים.

ותכף ומיד ויבוא הנה יעקב אביהם במהרה אז לכן כתוב

ויעלו ממצרים

זה לפי מה שהוא ביקש, שלא יפשום שיער גסה

ויבוא הרצינל כבר מיהרו משם והלאה

כי אין תוקף לדבריו של המושל

טוב, הם הגיעו אל יעקב ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי

תרגום יונתן בן עוזיאל אומר

שרח בת אשר

נלקחה בחייה לגן עדן

עד שבישרה ליעקב שיוסף בנו קיים

איך היא בשרה חכמה גדולה הייתה

והיא עברה ליד הדלת שם איפה שנמצא יעקב והתחילה שירעוד יוסף חי

כאילו הוא העביר את המסר ככה

ונטעה בו איזה תקווה, משהו

בקו הישר פרק נ״ד

אומר כל מי שמבשר את ריבו בשורות טובות

וכוונתו לשם שמיים, שכרו גדול מאוד.

כמו שמובא בזוהר הקדוש

פרשת שלח לך

קסאז

היכל אחד יש למעלה

וכו׳

ובהיכל השני

יושבת שרח בת אשר

בכמה אלפים ורבבות נשים צדקניות עימה

ושלוש פעמים ביום מכריזים

הנה יוסף הצדיק בא

והיא שמחה ויוצאת גם כן לתוך מחיצה שיש לה

ורואה אור צורת יוסף

ואומרת אשרי חלקי

ואשרי היום ההוא

שבישרתי מאותו יופי להביא זקני מיעקב

ואחר כך חוזרת למקומה שלוש פעמים ביום.

וזה רחמת אשר זכתה לגודל המעלה בשביל שבשרה בשורה טובה ליעקב אדם.

אז קו הישר אומר כל המבשר את ריבו בשורות טובות

וכוונתו לשם שמיים שכרו גדול מאוד. תראו איזה שכר.

בשורה אחת שהיא בשרה

מים קבלת לנצח נצחי.

לא יאומן כזאת.

בייר את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו

ותחי רוח יעקב אביהם.

רשי אומר

סימן מסר להם

במה היה עוסק

כשפרש ממנו

בפרשת עגלה ערופה.

להבין זאת

ידוע מעשה עם הגאון מווילה.

בעיר מינסק

התחתנה רערה צעירה בגיל 14 שנה.

לאחר החתונה ברח בעלה

ונשארה גלמודה.

אחר 15 שנה

הגיע מישהו ואמר שהוא בעלה.

בן נתן סימנים

ושמחו כל בני המשפחה.

אך האישה אמרה

הלב אומר לי זה לא בעלי.

מסעול הגאון מווילנה לשאול עצתו

אמר היות שהוא זוכר

את כל הפרטים

שישאלו אותו איפה הוא ישב בשבת בבית כנסת בתור חתן.

שיצביע על המושב, איפה הוא ישב.

אם הוא לא החתן האמיתי

והוא רק פגש את הבעל האמיתי והוציא ממנו במרמה את כל הסימנים

ודאי הוא לא שאל אותו על המקום שהוא ישב בבית הכנסת

כי דבר שבקדושה לא יעלה בזכרונו.

לא לשאול.

וככה היה, הוא לא ידע, וזרקו אותו לכל הרוחות.

זה הפירוש כשיעקב ראה שיוסף שולח ראייה,

שהוא הבן שלו,

מפרשת עגלה ערופה, שזה דבר שבקדושה ידע שזה יוסף ולא אחר. הוא לא הביא סימן אחר.

פעם אכלנו בזה, פעם עשינו זה,

הוא אמר

סימנים של קדושה.

ממילא, בתחי רוח יעקב אביהם.

זה סימן.

בתחי רוח יעקב אביהם.

רש״י

אומר שמעתי עוד פירוש מדוע בתחילה ויפוג ליבו

כי לא האמין להם

ואחר כך

כשדיברו אליו את כל דברי יוסף

בפסוק כז, האמין להם.

בהתחלה לא האמין להם,

אחר כך כן האמין להם. מתי? כשהם אמרו את כל הדברים,

כל דברי יוסף.

מה הם אמרו לו בהתחלה?

אמרו לו שיוסף מושל בכל ארץ מצרים.

ולא הזכירו

שהקדוש ברוך הוא מינה אותו.

לכן לא האמין להם.

יוסף לא היה אומר על עצמו שהוא מושל במצרים בלי להזכיר

שהכל זה מאת השם יתברך

כפי שחינך אותו אביו יעקב.

אבל אחרי שהם אמרו לו את כל דברי יוסף,

כמו שנאמר בפסוק כז,

וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר עליהם,

מה שכתוב קודם בפסוק ט,

כשאמר להם יוסף

מהרו ועלו אל אביו ואמרתם אליו

כה אמר בנך יוסף

שמני אלוהים לאדון לכל מצרים.

או,

כששמע יעקב שיוסף אומר שמני אלוהים לאדון

‫אז האמין להם שזה יוסף.

‫כי יוסף שם שמיים שגור על פיו,

‫שהכל זה מאת השמן ברח.

‫מטיחי רוח יעקב אביו.

‫או, זה יוסף.

‫בלי שם השם ולא יוסף.

‫אה, חינוך זה חינוך.

‫ובני בנימין.

‫בלע ובכר ואשבר, גרה ונעמה, ‫נחים וראש, מופים וחופים בארד.

‫ובני דן חושים.

‫מה זה חושים? ‫שהיו מרובים כחושים של קנה.

‫בבא בתרא,

קמג.

‫בחפץ חיים, חלק ג', תתרסה, מובא לכאורה.

‫משום מה מונה התורה מיד לאחר שבטו של בנימין,

‫את שבטו של דן.

‫בנימין עם עשרה ילדים,

‫ודן עם ילד אחד.

‫למה?

‫להודיעך שאף על פי שלבנימין היו עשרה בנים,

‫ולדן רק בן אחד.

‫בנוסף לכך, הבן הזה היה בעל מום חירש ואילם.

‫בכל זאת,

בזמן ששבטו של בנימין עם עשרה ילדים,

‫מנה חמישה ושלושים אלף וארבע מאות איש.

‫מנה שבטו של דן מילד אחד ‫שניים משישים אלף ושבע מאות איש.

‫רק זכרים.

‫ועוד גדל השבט

באלף ושבע מאות איש ‫בתקופת הנדודים במדבר.

וכמו כן,

‫יצא מחושים לאחר מכן שמשון הגיבור,

‫גדול הגיבורים בישראל.

‫הוא מובא במדרש,

‫אין לך גדול משבט יהודה,

‫ואין לך ירוד משבט דן.

‫בצלאל משל יהודה,

באה הולי אב מדן.

משבט דן יצאו גדולי האומנים והבנאים של המשכן וכלאו.

מה זה מלמד אותנו?

את הנהגתו של הקדוש ברוך הוא.

שאפילו שהיה נראה שדן לעומת בנימין קטן במספר נפשות,

בן יחיד ובעל מום,

אבל אין חוכמה ואין עצה נגד השם.

ובסוף נתברך בריבוי זרע ובאיכות

שיצא ממנו הגיבור הגדול שמשון,

שופט בישראל והבנאים של המשכן וכלאו.

אז אין לראות את ההתחלה כאילו זה הסוף.

לא, ההתחלה זה פתיח. לך תדע מה יהיה ההמשך.

יש לסמוך על הקדוש ברוך הוא ולא להתייאש בשום דבר.

ואת יהודה שלח לפניו להורות גושנה.

כותב רשי,

שלח את יהודה להקים בתי תלמוד.

כלומר להקים ישיבה.

שאל הרב מפונביץ',

הרב קהנמן,

מדוע שלח דווקא את יהודה להקים ישיבה?

למה לא את ישכר,

שהוא חמור גרם, הוא עמל על התורה?

למה לא את לוי?

יורו משפטיך ליעקב.

למה לא את זבולון,

שהוא מחזיק התורה הגדול?

למה בחר דווקא ביהודה?

זו שאלה של הפונביז'רוב.

הוא מתרץ.

יהודה אמר לאבי בפרשת מקץ,

אנוכי אערבנו מידי תבקשנו

אם לא אביא אותי ולך וחטאתי לך כל הימים.

רש״י אומר שהוא נידע את עצמו גם מהעולם הבא.

ובפרשה פה

הוא אומר כי עבדי

ערב את הנער

נשאלת שאלה איך יהודה לוקח על עצמו כזה סיכון מה שנקרא ליזיקה

איך

איך הוא מתחייב בערבות

בנידוי לעולם הבא שהוא יחזיר את בנימין

הרי המושל של מצרים כשהוא לא יודע עדיין שהוא יוסף כבר לקח את שמעון

מנין לא ביטחון שיעזיר בנימין

אומר הרב מפונוביץ' בדרך צחות

אחד שלוקח על עצמו כזאת ריזיקה,

כזאת התחייבות, בלי לחשוב הרבה רק אחד כזה יכול להקים ישיבה

הרב שך

אמר שרק מי שיכול להודות על האמת

יכול לפתוח ישיבה

ויהודה שהודה במעשה תמר

הוא נשלח לפתוח ישיבה כי ישיבות פותחים עם אמת

בעל התפארת שלמה מרדומסק זכר צדיק וברכה

אומר בתורה מצינו שהראשון

שנטל על עצמו אחריות ומסירות נפש

ואמר אנוכי אערבנו מידי תבקשנו היה יהודה

וכיוון שאחד הכלים להעמיד תלמידים בישראל

זה נטילת אחריות ומסירות נפש

לכן נבחר יהודה להקים בית תלמוד להוראה

ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גוש נא ויירא אליו

רש״י כותב שיוסף נראה אל אביו

מה רש״י מוסיף? כתוב

ויעל לקראת ישראל אביו גושנא ויירא אליו

מהו ספרה שיוסף נראה אל אביו?

בספר החפץ חיים

בחלק ב' תרנג מובא בשם רבי נפתולי טרופ.

מה הוסיף רשי

על המקרא?

אלא רשי התכוון להדגיש,

יוסף

לא נסע לקראת אביו לספק את רגשות געגועיו.

כי אם כן,

היה פה מילוי רצון גשמי בלבד,

מתגעגע לאבו.

אלא כוונתו של יוסף הייתה להיראות אל אביו,

שהאבה יראה אותו וישמח בו.

ובזה הוא קיים מצוות כיבוד אביו.

זה כתוב, ויירה אליו יוסף נראה אל אביו.

לא בא על מנת להתגעגע, לחבק, לנשק וכולי.

הוא בא שאבא שלו יראה אותו אחרי עשרים ושתיים שנה וואי וואי וואי. אמות הפעם, הוא אמר, זהו.

זאת אומרת, פעם אחת הוא לא צריך לבוא בגלגול לביא עוד שתיים עשרה ילדים,

כי אם היה הולך

יוסף

אז כתוב שהוא לא היה מגיע לגן עדן.

אז הוא צריך להעמיד 12 שבטים, ואם הוא לא היה מעמיד אותם, אין, חסר אחד, הוא היה צריך לבוא עוד פעם.

אז כמה פעמים הוא היה צריך לחיות למות, לחיות למות.

אז הוא אומר, אבל הפעם אמותה, רק פעם אחת עכשיו. עכשיו אמותה הפעם מספיקה.

ויפול על צוואריו

וייק על צוואריו עוד.

כותב רשי, אבל יעקב

לא נפל על צווארי יוסף

ולא נשקו.

ואמרו ריבותינו שהיה קורא קריאת שמע.

צריך להבין.

האם יוסף לא היה צריך לקרוא קריאת שמע?

אפשר לומר,

יעקב חשש מפני אהבה גשמית,

אהבת אב לבן,

בפרט אחרי שלא ראהו כל כך הרבה שנים.

ולכן בו...

‫באותו רגע העביר את כל אהבתו ‫לאהבת השם יתברך ‫על ידי קריאת שמע.

מה שאין כן אצל יוסף,

‫האהבה באה מכוח אהבת המצווה ‫של כיבוד אב,

‫גם כן לא אהבה סתם.

‫לכן לא היה צריך לכוון אהבתו ‫לאהבת השם יתברך,

‫כי עצם אהבת אביו

‫זו אהבת השם יתברך, ‫כי הוא מקיים מצווה.

‫והעוסק במצווה פטור מן המצווה.

‫מי שעוסק בכיבוד אב,

‫שהוא נראה אליו,

‫הוא פטור מהמצווה להגיד קריאת שמע,

‫להסיט את האהבה לאהבת השם.

‫אז אמרנו שרש״י אומר

‫שיעקב לא נפל על צווארי יוסף ‫ולא נשקו כי היה קורא קריאת שמע,

‫ותירצנו עכשיו מה שתירצנו,

‫ויש עוד לבאר

‫מה הייתה הכוונה בקריאת שמע של יעקב.

יעקב,

‫אומר קריאת שמע, שמע ישראל, אדוניי,

‫זה מידת הרחמים.

אלוהינו,

זה מידת הדין.

‫משל, למה דבר דומה?

‫אחד ביקר בבית חולים במחלקה סיעודית.

‫ראה מסירות נפש.

‫חסד, רחמים כלפי חולים,

‫מאכילים, משקיעים, רוחצים.

‫אה, היא אמרה, איזה, איזה לב ורחמים יש ‫למנהל המחלקה ולעובדים.

‫וואי, וואי, וואי.

‫אחר כך הוא נכנס למחלקה כירורגית,

‫ושם הוא ראה אנשים חתוכי איברים ‫אחרי ניתוחים.

‫אמר, וואי, וואי, וואי, ‫כמה אכזריות יש כאן.

‫איזה מנהל יכול לעשות כזה דבר? ‫אנשים נכנסים שלמים, ‫הוא חותך אותם חתיכות?

אמרו לו תדע לך

המנהל של הסיעודי הוא גם של הכירורגי

אותו דבר אצל יעקב אבינו

הוא עבר כל כך הרבה ייסורים וצער

ועכשיו הוא הגיע סוף סוף לימי שמחה עונג ומנוחה הבן חי

וזה מה שהוא אמר שמע ישראל אדוני מידת הרחמים

שאני זוכה לה עכשיו

הוא אלוהינו מידת הדין שאני עברתי

הוא השם אחד זה אותו אחד והשם אחד זה

רחמים הכול

השם אחד

זאת אומרת זה הרחמים רחמים עם הכול

מה שעוברים ועם כל מה שזה הכול רחמים וזה אותו אחר כירורגי בסעודי

אותו אחד

ולכן הוא אמר

שמע ישראל

להודות לשם על האיסורים

כי מובן עכשיו שזה השם אחד הנה הוא ממיא אותי בסוף

ופרע ממני את העשרים ושתיים שנה שלא כיבדתי את אבא שלי יצחק והחזיר לי וניקה אותי וסידר אותי והכל זה אשם אחד

אין כמו הקדוש ברוך הוא לכן

הכול ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידוך הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו הכל יאמרו הכל

אין קדוש כשם הכל ידוך הכל ישבחו מומך והכל והכל והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

הרי אני מכוון כיום צמחה