פרפראות וחדושים לפרשת ויגש תשפ''ו - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

יהודה מנחם בן תהילה הדר רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה אמן

פרפרעות וחידושים פרשת ויגש חלק ג' שנת תשפוך

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף

העוד אבי חי

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו שהפנים של יוסף היו דומות

לאביו יעקב.

באו אחרי יוסף למצווה

ולא עולה שום חשש שהם רואים איש שטוהר פניו דומה

לזה של אביהם

מזה שהם לא זיהו אותו התגנב חשש ליוסף

כי אביהם כבר לא בחיים

לכן הפנים שלו לא מזכירות את אביו

נגיד

שאחרי שהוא נהדר

אחרי שנתיים נגיד אם אביו נפטר

עברו עשרים שנה

הוא השתנה מגיל שבע עשרה שהוא נמכר

את הפנים של אבא לא ראו נגיד עשרים שנה

אז הוא חשש אולי הם לא מזהים וגם גדל לו זקר מה שלא היה לו קודם וכולי

לכן התוודע אליהם ואמר אני יוסף

ומיד שאל העוד אבי חי

איך אני אוכל להאמין שעוד אבי חי אם לא זיהיתם אותי כי אוסף כי אני דומה לו

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו עכשיו הם רואו באמת זה הפנים

כמו של אבא

אז לכן הוא הצמיד

אני יוסף ועוד אבי חי מהחשש שהאביב כבר לא חי כי הם לא מזהים את הפנים שלו מה יותר ברור לי זה אומר החידה הקדוש

בנחל קדומים יש לו פעול

בתורה תמימה

כתב יש לו

מאחר ששמע יוסף מאחיו

שהם אמרו

ואחיו מת

עליו,

כשהם מספרים לו, זה מספרים לו שאחיו מת.

הוא יודע שזה נוקר, נכון?

אז הוא לא בטח בדבריהם שאמרו לו קודם שהאבא חי.

אולי הם מחרטטים, חלילה,

בחשש.

אולי כל מה שהם סיפרו, שהאבא עוד חי,

זה היה רק בשביל לעורר רחמים שנפשו קשורה בנפשו והוא עלול למות האבא אם הוא ידע שאתה מחזיק את הבן הקטן וזה וזה וזה.

לכן מיד הוא שאל, העוד אבי חי?

הפעם אני רוצה לדעת תשובה ממש.

מדהים.

מדהים.

עוד פעם.

לכאורה תמוה, הרי הוא כבר שאל אותם מה שלום האבא

בפרשת מקץ.

השלום אביכם הזקן אשר אמרתם

העודנו חי?

מה השיבו לו?

שלום לעבדך אבינו.

אבל מאז הם לא חזרו הביתה

ולא היו אצל אביהם בכלל.

אז למה הוא שואל אותם פעם שנייה עוד פעם אני יוסף העוד אבי חי?

יש לומר

ידוע שעשו הרשע אמר

יקרבו ימי אבל אבי וההרגה את יעקב אחי.

והיה יעקב חושש

ומפחד מכך

עד שנולד לו יוסף,

כי יוסף הוא שטנו של עשו.

רק אחרי שנולד יוסף אז הוא עזב את ביתו של המר וחזר בחזרה.

איך אתה לא מפחד

מעשו? כי נולד יוסף, יוסף הוא שטנו

של עשו.

וזו מסורת

שיש ביד האבות הקדושים

שאין עשו נופל

אלא ביד בניה של רחיל.

מי הבן של רחיל? יוסף.

ואז פתח ליבו של יעקב לחזור לבית אביו.

ולכן כששמע יעקב שנטרף יוסף

מאין להתנחם

כי דאג גם על חייו.

עכשיו יכול לבצע את זממו עשיו, כי אין יוסף.

זה מה שאמר יוסף לאחיו, אני יוסף.

ואם אתם לא מאמינים לי שיוסף עדיין קיים בעולם,

לכן אמר להם העוד אבי חי,

הרי אם אני לא קיים,

אבי לא חי.

כי כבר מת יצחק יותר מעשר שנים,

והיה עשיו מקיים מחשבתו

בהרגה את יעקב אחי.

כל מה שהמתין עשיו זה שימות אבא שלו, יצחק.

וברגע שימות יצחק,

אז הוא יהרוג את יעקב אחיו.

אבל כיוון שאבי חי,

אתם אומרים שהוא חי,

אז זו ראייה שאני יוסף.

כי אם אני לא יוסף, איך הוא חי?

עשיו לא יכול עליו כל זמן שאני חי.

אז זו הראייה, לכן אמר להם,

אני יוסף. אתם יודעים איך אני יוסף?

ואתם לא מאמינים שאני יוסף.

אז איך אבי חי?

מדהים.

כמה פירושים יש בזה,

כמה הבנות.

כמה עומק.

טוב, יש פסוק נוסף. ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה.

יוסף כבר אמר

פעם אחת אני יוסף.

למה חזר עוד פעם ואמר אני יוסף?

כשאמר יוסף בפעם הראשונה אני יוסף,

לא ענו לו האחים.

אני יוסף, עוד אבי חי,

לא ענו לו.

למה?

ולא יכלו איכם לענות אותו כי נבהלו מפניו שתיקה.

לא מדברים, לא עונים, לא שום דבר.

יוסף רואה שאחרי שהוא מכריז שהוא יוסף, לא באה תגובה

מצד אחד,

אז הוא חשב למה הם לא עונים?

שתי סיבות.

או שהם פוחדים שאני עכשיו אתנקם בהם,

אני אוסף, אוי אוי אוי,

מה שעשיתם לי עכשיו יהיה חשבון.

זה דבר ראשון,

ודבר שני, יכול להיות שהם לא מאמינים

שאני אוסף.

אז כדי להוציא מליבם

את שני החששות האלה, שהוא חשש למה הם לא עולים,

אז אמר קודם כל, אני יוסף אחיכם,

אל תפחדו,

אני אח שלכם,

אני מתנהג איתכם במידת אחווה,

כאילו לא ירע דבר.

ויותר מזה, אני יוסף אחיכם, אשר מכרתם אותי מצרימה.

זאת אומרת, אפילו שאתם מכרתם אותי מצרימה,

אני אחיכם,

אני באחווה איתכם,

אל תפחדו, אני לא הולך לעשות לכם כלום.

ומה עם זה שהם לא מאמינים?

איך הוא יסיר להם את החשש הזה שהוא כן יוסף?

אז הוא אומר, אשר מכרתם אותי מצרימה?

מי יכול לדעת את זה?

מי היה שם?

היה שם איזה מצרי,

היה איזה צילומים, איזה עדויות, איזה משהו.

רק אני, שהייתי שם איתכם,

יודע שאתם מכרתם אותי למצרים.

וככה הוא הסיר להם את שני החששות,

ולכן חזר ואמר להם עוד פעם,

אני יוסף אחיכם, אשר מכרתם אותי מצרים.

כבר אמרת להם, אני יוסף, העוד אחיך, העוד אביחי.

למה אתה חוזר?

בגלל שלא ענו לו בפעם הראשונה,

והוא חשב מה קורה, למה הם לא עונים.

זה התירוץ.

טוב, עכשיו אנחנו נכנסים לסוגיה חדשה.

לכולם נתן לאיש חליפות סמלות,

ולבנימין נתן 300 כסף

וחמש חליפות סמלות.

הגמרא במגילתוס

אמר רבי בניומין, בר יפת,

רבי בניומין אומר על בניומין.

רמז לו שעתיד לצאת ממנו

מי שיצא מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות.

כשהוא נותן לו חמש חליפות סמלות,

זה בשביל לרמוז לו שיצא מזרעו מרדכי.

מבנימין

ייצא מרדכי.

ויש לדקדק לכולם.

נתן לאיש חליפות סמלות,

מה רמז להם?

הגמרא לא, אין כאן רמז לבנימין אלא ארבעה.

ומה שהוא נתן

יותר מאחרים,

אם הוא נתן לכולם אחד אחד אחד.

אז גם לא צריך אחד

אז באחד אחד כולם שווים

מה הוא נתן לו יותר? ארבע

אלא יש לומר מה שהוא נתן לכולם מאיש חליפות סמלות

זה הוא מצא עצמו מחויב מן הדין

לצאת ידי שמיים

גרמא בנזיקין פטור מדיני אדם וחייו בדיני שמיים זאת אומרת

אם אדם גורם הזק למישהו

בגרמא

לא במישרין

אז אם הוא הולך לבית דין לא מחייבים אותו, הוא פטור

פטור אבל בשמיים כן דנים על זה ומחייבים אותו על זה

עכשיו הוא גרם להם לקרוע את הבגדים

הוא גרם להם

למה? כשהוא שלח להחזיר אותם

כיוון שכביכול גנבו את הגביע

אז כתוב ויקרעו סמלותם

וואי וואי וואי איזה גזירה עכשיו עוד פעם אנחנו צריכים לחזור

מה זה כל הגזירות האלה? קרעו את הבגדים שלהם

אז הוא גרם להם, גרם, הוא לא קרע להם, הוא גרם שהם קרעו את הבגדים

בדיני אדם הוא פטור אבל בדיני שמיים הוא חייב נו

אומר יוסף לא יצא ידי חובת שמיים

אז הוא נתן לכולם חליפות סמלות כנגד מה שהוא גרם

אבל בנייני הוא לא היה

בעניין הזה

לא היה צריך לקרוע את הבגדים

למה?

כי הוא ידע שהכל עלילה

יוסף

אמר לו תשמע אני אחיך קודם כל ותוודע לו

דבר שני תדע אני שם אצלך

באמתחת את הגביע

תדע

זהו למה אני רוצה להחזיר אותם סיפר לו את כל הסיפור

אז הוא לא היה צריך לקרוע את הבגדים

ואם כן באמת

לא צריך לקרוע גם אם קרע אותם הוא לא היה צריך לקרוע

זאת אומרת הוא לא גרם לו שהוא יקרע ואם הוא קרע בשבילו

‫יכול להיות שונים מכולם שלא הרגישו,

‫אבל זה לא הוא הגורם לו, ‫הוא החליט כנראה בשביל שלא יחשבו

‫שהוא יודע וזה פה ושם.

‫אז לכן אולי היה מחויב לו לשלם ‫חליפה סמנות אחת כמו לכולם.

‫אז כמה הוא נתן לו? חמש.

‫אז למה נתן לו חמש?

‫נתן לו חמש בשביל לרמוז לו ‫שמזרעך יצא מרדכי יהודי

‫ומורדכי יצא מלפני המלך ‫בלבוש מלכות.

‫ומורדכי יצא מלפני המלך ‫בלבוש מלכות ומורדכי יצא מלפני המלך ‫אבל שמח. יפה.

‫אז זה הפירוש מביא אותו ‫מהריל דיסקין, תזכרו.

‫הלאה,

‫לכולם נתן לאיש חליפות סמלות, ‫ולבנימין נתן שלוש מאות כסף

‫בחמש חליפות סמלות.

‫הגמרא בבגילתוס,

זה קל לזכור,

‫טמאו על יוסף.

‫הכיצד דבר שכל כך נצטער בו אביו,

‫ששינה בין הבנים

ועורר קנאה ביניהם,

‫יבוא הוא, יוסף ייכשל בו שנית.

‫אתה משנה בין הבנים, בין האחים?

‫מה זה?

אתה נותן חמש חליפות לבנימין,

‫ולכל השאר רק אחת.

‫אז אמרנו, תירוץ אחד,

‫לרמוז לו,

‫והוא יצא מלפני המלך ‫מחמישה בגדי מלכות.

‫אבל עם כל זה, זה נקרא שהוא שינה.

‫גם יעקב שנתן לו כתונת פסים, ‫היה לו סיבה והיה לו טעם,

‫אבל מכל מקום הוא שינה.

‫והשינוי גרם למכירת יוסף ‫בסופו של דבר.

‫מקשה הגאון מווילנה,

‫סוף-סוף הרי הפלאה, ‫הפלאה את בנימין משאר האחים.

‫אז מה הועילו שמתרצים ‫שהייתה לו כוונה בעניין לרמוז לו?

‫וגם

האחים בכלל לא ידעו ‫שיש פה מחשבה טובה לרמוז לו.

‫אז תהיה קנאה.

‫ויקנאו בו, וישנאו אותו בבלגנים.

‫אל התירץ הגאון.

‫יוסף לא נתן לבנימין יותר משלו.

שאר האחים.

לאחים הוא נתן חליפה יקרה,

ורסאצ'ה,

ולבנימין נתן חמש חליפות זולות במחיר של החליפה ורסאצ'ה.

לפיכך שואלת הגמרא רק על עצם השינוי ששינה ביניהם,

אבל לא על עצם הנתינה,

כי הנתינה הייתה שווה, אותו עלות

זה קיבל, אותו שווי אם קיבלו.

אבל רק על השינוי שאלו בגמרא.

זאת אומרת,

ולמה הוא עשה את השינוי?

השינוי נעשה בשביל לרמוז.

אז קודם כל הוא לא שינה ביניהם בערך של משהו

נתן אותם.

כולם קיבלו אותו שווי.

ולמה הוא עשה את זה באופן כזה?

איך הוא ירמוז לו?

הוא צריך לתת לו חמש חליפות,

אבל אם הוא ייתן לו בעלות של כל החליפה שלהם זה באמת יהיה שינוי.

אז הוא דאג לו,

אני אתן בו אותו שווי.

כמה זה עולה?

אלף?

אז אני אביא לו חמש חליפות של 200. זה אלף,

והכול בסדר.

עוד דבר, לכולם נתן לאיש חליפות סמלות ולבנימין נתן וכולי,

וחליפות סמלות.

בחמש חליפות סמלות.

אם תסתכלו בכתוב,

החליפות הראשון מלא,

כתוב עם ו',

השני חסר.

חלפת.

לא כתוב חליפות עם ו'.

למה?

אומר התורה תמימה,

בא לרמז

שמה שפירש הגר״א,

הגאון מווילנא,

שיוסף לא נכשל

במה שנתן לבנימין

חמש חליפות ולאחיו נתן רק אחת,

משום שבעצם מחיר כל החליפה של האחים

היה זהה

למחיר של חמשת החליפות של בנימין.

לפיכך,

חליפות האחים כתוב מלא כי המחיר שלהם היה מלא מלא אלף שקל.

בחליפות של בנימין כתוב ליבם חסר

שהמחיר

כשהחליפות שלו היה חסר, 200, 200, 200, 200, זה נקרא חסר, כל חליפה היא חסרה מהעלות של החליפה היקרה,

אז לכן זה נרמז.

הפירוש של הגאון גם נרמז

בתוך המילים חליפות מלא וחליפות חסר,

ואז יש שוויון בעלויות של מה שהם כאילו.

איי, איי, איי.

עוד דרך אחרת

אומר רבי חיים ברליל,

זכר צדיק וברכה.

רשי בפרשת עקב פירש את הכתוב, לוחות האבנים,

אומר לוחות

כתוב חסר.

כמו לוח אחד, לוחת, לחת.

למה כתוב חסר?

לומר ששתיהן שוות.

זאת אומרת שכותבים בלשון חסר,

אז זה אומר

שיש פה שווי שווה.

כלומר,

חסרון ו' מלמד על שוויון הדברים הנזכרים.

מעתה

מובן

שחליפות האחים

לא היו שוות בגודלן.

לכל אחד יש מידה שונה, יהודה הוא ככה,

בנימין הוא ככה,

לוי ככה,

כל אחד יש לו גוף אחר,

וחליפה מתאימים, לפי יש אחד לארג', אקסטרה לארג', יש אקסטרה אקסטרה,

יש כל מיני.

אז חליפות שלהם זה כל אחד לפי גודלו,

זה בוו,

מלא.

כל אחד נותן לו חליפה שממלאת את גופו בדיוק.

אבל חמש חליפות של בנימין,

חליפות בלי וו, זה חסר.

מה זה אומר?

שזה שווה.

אמרנו, איפה שכתוב בלי וו,

זה מראה על שווה, כמו לוחות.

לוחות בלי וו,

אז זה אומר ששתיהן לשוות.

שתי הלוחות שוות.

גם פה שוות.

למה? זה גוף אחד, אותו בנימין.

אז הוא קיבל חמש חליפות באותו גודל.

חליפות שווה.

לכן כתוב, בלי וו.

וזה ההבדל.

בין וו, מלא לחסר.

מלא, זה כל אחד לפי הגוף שלו מלא,

ואצלו זה חמש שוות,

כיוון שזה בלי וו,

מראה על שוות.

ולבנימין נתן שלא...

‫יש מאות כסף.

‫הגמרא במגילה,

‫טוז.

‫טמאו על יוסף.

‫הכיצד דבר שכל כך נצטער בו אביו, ‫ששינה בין הבנים

‫ועורר קנאה ביניהם,

‫יבוא הוא וייכשל בו שנית.

‫שנתן לבנימין חמש חליפות,

‫ולשאר האחים רק אחת.

‫אז תרצו מה שאמרנו, ‫לרמוז לו על מרדכי.

‫בקשה.

‫הלא תירוץ הגמרא אינו מיישב,

‫אז למה הוא נתן לו שלוש מאות כסף,

‫ולשאר האחים לא נתן כסף בכלל?

‫אם הוא נזהר שלא לשנות בין האחים,

‫שלא ייפול כמו שהיה עם יעקב,

‫ששינה בינו לבין האחים,

‫אז בסדר.

שמענו כמה תירוצים ‫שהחליפות היה בסדר עם כל החשבונות.

‫אבל למה שלוש מאות כסף? ‫הוא נתן לו ולא נתן להם. ‫כתוב שרק הוא קיבל.

‫איך זה מסתדר?

‫וואי, וואי, לך תצא מזה עכשיו. ‫איך תצא מזה?

‫מתרצים רבנו בחיה,

‫בא חיזקוני,

‫בא חתם סופר,

‫ואחידה בשם הרוקח. ‫כמה גאונים, כמה... ‫אתם תשמעו, זה משגע.

‫האמת שגם שאר האחים,

‫הוא נתן להם 300 כסף.

‫אבל לא כתוב.

‫מאיפה מביאים את זה ‫שהוא נתן להם 300 כסף?

‫חכמים, זיכרונם לברכה, ‫בגיטין מ״ד,

‫וכך פסק גם הרמב״ם להלכה ‫בהלקות עבדים,

פרק ח׳,

‫המוכר את עבדו לנוכרי,

‫כופין את ריבו לחזור ולקנותו ‫מן הנוכרי עד עשרה מדמיו.

‫אם יש ערך לעבד,

‫אז אתה צריך בשביל לפדות אותו

‫עד עשרה, פי עשרה מהמחיר והעלות.

‫כלומר, פי עשרה משוויון.

‫התורה בשמות

כא ל ב

מציינת מה המחיר של סתם עבד,

‫30 שקלים.

מכיוון שאחרי יוסף מכרו אותו לנוכרים

היה מוטל על כל אחד מהם לפדות אותו על פי דין

עד עשרה מדמם

זאת אומרת 300 שקל כסף

כל אחד מהם היה צריך לתת 300 בשביל לפדות אותו בחזרה

משבה יוסף

ומחל להם על זה

אל תשלמו לי

בשביל לפדות

נמצא שהם הרוויחו כל אחד 300 כסף

אבל בנימין לא השתתף במכירה

לכן הוא נתן לו 300 כסף כמו שהוא נתן להם

בזה שהוא מחל

אז מה בנימין לא יקבל

הרי אמרנו שצריך להשוות

מה הוא ישנה בין האחים

אז היה צריך לתת לו 300 כסף במעות ממש

וככה לא יהיה שמץ של קנאה

מבהיל מבהיל על הרעיון מבהיל

איזה דברים

איך הכול מסתדר עם התורה עם ההלכה עם השולחן ערוך עם הגמרות

הכול נמצא בתוך האותיות, בתוך המילים, לא יאומן כי יסופר

זה תורת אלוקים

וזה חכמי ישראל שבקיאים בתורה הקדושה

לא יאומן כי יסופר

דברים כדרבונות

עכשיו

בעזרת השם יתברך

אנחנו נבחן

את התלמיד המחונן

דוד

יבור

שאמרתי לו בפורים

אם הוא ילמד את תיקון פורים

בעל פה

אני נותן לו חמשת אלפים שקלים

הוא מוכן עכשיו לעמוד למבחן

ונאמר את זה בעל פה ואסור לו לטעות טעות אחת

הוא צריך גם להגיד בחטא ועין

אז אני מפנה את הכיסא

והוא יושב על הכיסא

ויגיד את הדברים בעזרת השם כמובן בלי סידור ישר למצלמה ואתה בודק אותו, כן?

יפה?

ובכבוד רבי דוד

משה

אפשר להתחיל אבל בקול ולעד שיבינו שאתה מבין ויודע

מי כמוך ואין כמוך מדום מלך ואין דום מלך

אדון חסתך בל יחדל עמיתך מבצר עוז ומגדל כי היית מעוז לדל ומעוז לאביון בצער לו בימי חורפים אכדמוני

ודיבר רוח אדוני והיום הם גירשוני אבני אבני דודי לי ואני לו גמלני מהעשרות

כאלויות ידועות ללבבות גם אם יהיו עצרות קרבות אשרי כל חוכה לו דמי מתקוממי הזה ודגלי ירים כדבר כל חוזה הנה אלוקנו זה קיווינו לו היום האחידות היו מני קדם עתידות

נפלא במה מבין צפוני שדות יוצרי מבטן לכבד לו

ויהי בימי החג'רוש מלך הוא קם על קברוש נשא ורם על כל קצין וראש

והשם מניח לו זימן בשנת שלוש למלכו להראות לכל עבדיו תכונתו ואבני נזר ביטנו שזות על אדמתו

ועפות זהב לו חלק לכל בני שושן נתן הקדיש כרועב כחתן בחצר גינת

הביטה נביאה למושב לא טעם עשות רצון כל איש ויצרו ואין אונס האיש

אין עברו ולתת לכל שואל במחסורו אשר יחסר לו.

יחד הוספו כל הנדרשים וגם בשתי המלכה סתם משתי נשים ומשתי הנשים כאנשים שבעת ימים

הספרו לו כטוב לב המלך ביין אמר להביא לפניו את שיפת העין

ותמיין בדברו לאמוריין איזה פניה ותאמר לו לקרובים

אליו היושבים על היכן שעל ויעצהו ממוכן הוא אמן לפרענות מוכן לבו יקבץ אבינו.

מועצותיו כדת נתונות היו לעמי רפואות צפונות כאילו

ללא אגרות ראשונות גם פלטה לא הייתה לו.

נועץ לקרוא לכל המוניו להביא כל יפת תואר לפניו

והנערה אשר תיטב בעיניו מאור ימהרנה לו.

סנזן לי העיר העיר וזרח יציץ כגיבור.

לרוץ אורח טרם מכה תצרפוה פרח כי יפלא השם חאסיד לו.

עמי נאמנה אדסת אמה היא אסתר בת דודו ברק אמה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו.

תגעה חן ותלך להלום ותלקח אסתר אל בית המלך גזרת יהלום ומרדכי ציווה ללכי לשלום כי הוא אדונייך ואשתה חבילו.

צדק לבשה בממלכתה לו הגידה אסתר אמה ומולדצה והמלך אהבה וירב תפארתה

כי מה השם הייתה.

הלו

רחשה אסתר למלך

רחשה אסתר

קשב רב

אמרתי

קשב רב כושב צהור אמור אחד מסריסי המלך הקבועים לשמו ואינם חושבים

על המלך לאמור הבה נדחק מה לו רחשה אסתר למלך

באמרי שפר בשם מרדכי ונכתב בספר בוקש ונמצא לפני צבע עופר כבול ערים יישאו לו שניהם נטלו עלו עץ כי

שומע מרדכי לשנם בהיוועץ כי

בהיוועץ נשקה למלך שם המוות רועץ אולי יפוטה ונאכלה לו

תשועה זאת צפונה לדוקסור

לא כבוד הרב אמר לי שאני לא חייב להגיד את זה כי זה שתי פעמים זה מישהו אחר תיקן את הדבר הזה שטרש

אחד זה רצה אחד ואחד זה רחשה אסתר אז שאלתי את הרב

לפני כמה חודשים והוא אמר לי שלא להגיד

שניהם נטלו על העץ כי שמע מרדכי לשונם בהיוועץ נשקה למלך שם המוות רועץ אולי יפוטה ונוכלנו

תשועה זאת צפונה לדור אחרון ונכתבה על ספר הזיכרון להיות

למן המלך תגמול ויתרון כי פועל אדם ישלם לו

אחר כל אלה יעזב הרים אחש וראש את המן ירים וינשאו מעל כל השרים ותועפות ההרים לו

נמנע מרדכי מסגוד לרשע נין עמלק כאשר מבטן פשע וזה הוסיף

לחט הטופש שאלו ייבא השם סלח לו סלח לו

יום קראו לו כל עבדי המלך ומרדכי ותומו הולך ביקש לחרחר

ריב על עם דל ואהלך עובר מתעבר על ריב לא לו

יעץ תחבולו כסיכים בצדו ואיבז בעיניו בגון חמדו

לשלוח יד במרדכי לבדו ואז זה דבר יחבל לו

ירבה כסף וזהב לבלחוק ויאמר בלבו זעת לצחוק ויאבא

עצות מרחוק לרשת משכנות לא לו ויפל בור וידו בגורל עדה וירא כי באדר מת אבי עת עודה ולא זכר כי אי עת הלידה חבלי ילידה יבואו לו

דב אורב יעצוהו רעיוניו וישאל שאלה מאדוניו וגם הוא שיני עריות שיניו ומתלעות להביא לו

הן עום עכור נזרו ודתיהם שונות ודתך בל ימצרו רוח יזרעו וסוף אתה יקצרו וכמה אין לו

הכינותי כסף לגנזיך יעל לאבד זה הגוי הנגעל כל הברכיים אשר לו קרעו לבעל וכל הפה אשר לא נעשק לו

להביא אל גנזה המלך

אוסף עשרת אלופים כקרי כסף ונפש הכה לכל בית יוסף פעם אחת ולא אשנה לו.

ויאמר לו המלך יהיה לך קניינך וזאת טבעתי על יד ימינך והעם לעשות בו כתוב בעיניך ובעד קצו ואין עוזר לו.

יצא וסופי המלך נקראו ויכתבו ככל אשר הרע ולכל עם ועם רצים יצאו שרי הרכב אשר לו.

היה דברון נחוץ למור כרם חמד ביום אחד ליזמור בשלושה עשר באדר החל וגמור להוסיף עוד עבור לו.

קרא מרדכי את בגדיו לפני אל ויצעק מר על גולת אריאל הבנים אין לישראל אם יורש אין לו.

טורף טורף שער המוני מנתנים שישא יעקב למוני וישראל לבזזים הלא אדוני זו חטאנו לו.

נערות אסתר יגידו הדבר שמענו צעקה כיענים במדבר מרדכי בדבוש שק עבר לא ידענו מאויה לו.

בגדים שולחו להלבישו ולא קיבל ממרירות נפשו ותשלח להתוך לחוקרו ולדורשו לדעו מה יעשה לו.

רוחו הוציא להתוך וחיבו וחיבו ופרשת הכסף לפניו שיבו ופצ'גן

שולח ועל אסתר צבעו לבוא אל המלך ויתחנן לו.

בתשובתו אמרו להשיבו דבע כי בן מובט אשר לא יקרב ויבוא לבד מאשר

יושיט לו המלך שרביט זהבו בקרוב איש לאשתה אחות לו.

יקיר בשומעו דברי הדסו זרק האו כי אין מנוסו זעף השם נסו זו חוטאתי לו.

שולח לו לאמור אל תדמי להימולד בית המלך מכל לאומי כי

יד תעבדי ואולם עמי אחרי נמכר גאולה תהיה לו.

ממקום אחר ישלח שלומו עושה שלום במרומו כי לא

כלו רחמו על כן אוכל לו.

ותענה ותענה ותענה הוא

הלך כנוס כל הוכפד יום וצומו עלי שלושת ימים לילה ויום ורחמים בקשו מאל נורא ואיום ואל תתנו דמי לו

אל נדורש בכל לב ידרשנו כי נחמרו אך רחמוב לעם יקרואנו ויאמר עוד זכור אזכרנו על כן אמו מעי לו

לוב שוכן ביום השלישי ותלך ותיכר עד מאוד בעיני המלך ואיזז בכל אשר הוא מולך ועל כל אשר יש לו

היפו בנשים נטע מעמון מה שאלותך כי הכל מזומן ותאמר יבוא המלך והמון אל המשתה אשר עשיתי לו

למחר כראותם לסוד נחמוס ויצא המון ביום ההוא

שומח ונאלוס והוא במלוכים יתקלוס

ורוזנים מי ישחק לו

ויביא אוהביו וזרש אשתו ויספר להם גודל כבודו וממשלתו וגזירתו עומדת לעומתו המרבה לא לו

יש הרבה מילים שזה מוסרח

יועצוהו עשות עץ גבוה חמישים ולתלות עולוב קודש קודשים ולהכינו

כחפצו מכל חורשים חורש חוכם יבקש לו

אלוהים עדי רצונו ביקר ותדע שנת המלך

שנת המלך עד יהי חוקר ובספר הזיכרונות

ובספר הזיכרונות והיה בקר וידע אדוני את אשר לו

במצואו דבר מרדכי מפורש מה נעשו עיקר גדולו דרוש ויאמרו

כלאו פורש מה יעשה לו גילו אוזן עמון בדברו מה לעשות בו איש

כאשר המלך חפץ ביקרו ויען וינוקש במאמרו והכסיל מחיתה לו

דיבר לו עד עשור בעודי המלכים

ולולך את לפניו יחוד מהנסיכים והוא במחשבו הולך חשכים ואין נהוגה לו

וישיבו המלך כן דיברת עשה למרדכי היהודי ככל אשר אמרת

כן משפטך אתה חרצת כמשפט הזה יעשה לו

ויושב מרדכי אל משמרתו והמן נדחף אל ביתו ויוועדו אוהביו וזרע שישו

לא לבוא לנדלו.

זרע ישורון זכרו נבוניו אם יש מרדכי אחד מבניו אשר אכילותה לנפול לפניו לא תאכל לא תאכל לו.

אך חכמיו עודם מדברים עמו וסריסי המלך הבהילו הוא להקימו ולא ידע כי יבוא ימו אדוני יצחק לו.

אה כן יש רוע, רע, ידע וזכר.

טרם כלות משתה היין אמר המלך אליפת הרעין מה שעלי כי הכל אין נגדך כעין ותבכ ותתחננו.

הינתן לי נפשי בשאלתי ועמי אדוני המלך בבקשתי

כי נמכרנו לצורך גוי לא מבריתי אשר תאוות ליבו

נתת לו.

כי מה חפצי אחר זה הצער וכלי הקרוב שטו השער האישה גר יהיה ביער ובטרף אין לו.

לא אמר מי הוא זה מכל אנושי ואיזה הוא מכל מגורשי או מי מנושי אשר מוכרתי אתכם לו.

מהרע לענתו המן זה הרע אשר פרא עוד בגוי צדיק פרא אוי לרשע רע

כי גמול ידיו יעשה לו.

נמלא חמא וקם אל גנו ובשובו רעהו נופל על כנו יגלו שמים עוונו והארץ מתקוממה לו.

סוריס אחוד גילה חטאתו אין עושו למרדכי עץ בביתו ויצב המלך לתלותו

על העץ

אשר הכין לו.

עמדה אסתר לבקש על אמה להשיב ספרי אף ואחימה כי ניחם אדוני על מכה עצומה ושב ורפא לה.

אז אני עכשיו מחשבן אם זה היה עכשיו עמדה אסתר לבקש על אמה להשיב ספרי אף ואחימה כי ניחם אדוני על מכה עצומה על מכה עצומה ושב

רפאלה

רפאלה לא

פת שגן הכתוב להיות היהודים להרוג בשונאיהם עתידים כי נפל פחד מרדכי

על המורדים ושלום היה לו

כי צובה מרדכי על עם לא אלמן משיע ורב נגיד ונאמן

והופקד על בית המן ועל כל אשר יש לו

קידשתי לצוררי מזבח ואכין לבניו מטבח בעוון אביהם המרצח ואלה שמות הילודים לו

ריצצתי פרשנדתא דלפון אספתא פורתא עגליה ארידתא פרמשתא אריסאי ארידאי

והזזתא וגם קבורה לא הייתה לו

שוללתי שוללי ואריח ריח כי ראי ואריח ריח כי עולו משאול אביון גווע וימלט

עני משווע ויתום ואין עוזר לו תכותב זאת לדור אחרון לבני

וונים תהיה לזיכרון והמזכיר אותה ירון אשריהו אשריהו שכוחו לו

אכלו רעים שיתו ושחררו וימי הפורים בשמחה שמרו ועם

שמחתכם האביונים זכרו ושילחו מנות לאין נכון לו

ניסי אל מעוז נשאוני ובנבחי היום העבירוני

לכן כליותי יסרוני דום אדוני ויתחולל לו

יום צאת פרעה אחריי לטרוף כאריה אדורי נצבו כחומה מימי משבורי

והתגעשו כחרה לו יצא צר אחרי עם קדושו וישלח

וישלח צור עננו לאף ראשו להיות צל על ראשו להציל לו

אה

העבירו ביבשה וכל צריו החריד בינו ובין רודפיו הפריד ולתחתיות בנצולה אותם הוריד

חוקקי בסלע משכן לו

ובשוב הים לאתנו נטבע פרעה

וכל עמונו כי היום הכביד מרכבות גאונו

נייר כאילו

יאכל לו בהרות אבירים באדירים נפלו וכעופרת במים רבים צללו

ודורשי השם שמו יהללו בנבל עשור זמרו לו.

הראונו ידו הנפלאה על שפת היום נוראה

אז אשיר על ה' כי גאו גאה

בזמירות נרים

הראשון באלף והשני באלף. אמרתי את זה.

שניים באלף.

שניים באלף.

כי גאו גאה

בזמירות נרים אלו דגלים עברו ביבשה ולפניהם

אל נערץ בקדושה אז שררו שירה חדשה מי כמוך באלים אשר.

אשריך.

כן צריך לדרבן את הילדים יש מה להוציא מהם בכל ילד יש אוצרות

אבל כשנותנים להם את הכסף אז אפשר לשחרר.

שימו לב תשקיעו בילדים תרוויחו אותם.

ארבע הכל ייאמרו והכיכול יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר

הכל ידוע והכל ישבחוך,

הכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כזה,

הכל ידוע והכל ישבחוך,

והכל,

מהכל מהכל מהכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל מהכל מהכל

מהכל יאמרו אין קדוש כשם מי כעמך ישראל

תראו מה זה חוללים

מה יכולים לעשות

איי איי איי הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא

קומד נפשו יש חסד דאורייתא קבל את המלחמת ימיך דאורייתא לעשות נעת רועה לקדוש ברוך הוא

ולעשות נעת רועה לתנא הקדוש יהיו שפתותיו דאוריית בקבר

רמי חנניהו הנשיאו אומר עושה וחזורו לגודל ישראל ותיכוך