שאלות בהלכה: מנהגי טהרה, ברכות הנהנין, כשרות החלב, תרומות ומעשרות והנהגות בבית הכנסת

 - - - לא מוגה! - - -

שלום. שלום. רציתי לשאול את הרב אם אפשר שתי שאלות. בכבוד, תתחיל. קודם כל, לפני כן, בקשר למה שהרב הזכיר עם הילד ששאל את האבא שלו על סוכריה, קראתי את שר הב זילבושן שאיזה אחד שאל את אביו גם על סוכריה, ובסוף התברר שזה כדור נפטלים שזקן בטעות נתן לו ולא שם לב. וככה הוא ניצל. ממוות. כן, השם ישמו. כן, נו. זה אוכל מפירותיהם בעולם הזה. יופי. עכשיו אנחנו יוצאים בכולל והאשת הנדיב היא שמה בתוך הצצים כזה עצים. אז היום מישהו נכנס ואמר, אולי יש בזה בעיה של עצי אשרה או משהו כזה? לא חשבנו על זה בכלל. לא, אין בזה בעיה. כל מה שאחינו האשכנזים החמירו שם בחוץ לארץ היו הרפורמים מחכים. כל דבר שהנוצרים עושים, הם היו עושים גם בטמפל שלהם. ולכן החמירו חכמי הדור שם, חכמי הונגריה, גרמניה, שלא לנטוע עצים בחצר בית הכנסת. אנחנו לדידן לא נהגנו חומרה בדברים האלה. בעיקר הדין אין איסור לדבר. רוצים לאפות את בית הכנסת, רוצים שתהיה בכניסה גינה יפה, בעיקר הדין אין איסור. אדם רוצה להחמיר על עצמו, תבוא על הברכה, אבל אין הדבר הזה בגדר דין. עכשיו, היה לי בבית ספר כפול, ואני חושב שכמה שזכור מזה, במחשבה חשבתי אולי לשים את זה באיזה בית כנסת, את הספר כפול, או בכותל, או משהו כזה, ובינתיים התעכבתי עם זה, ואברך ראה את הספר הזה, ורצה לקחת את זה לעצמו. אבל אחרי שהוא אמר לי שהוא שמע ממני שאני חשבתי לתת את זה לבית כנסת, או דבר כזה, אז הוא אמר שנשאל אם אפשר לשנות את המחשבה. כמה שזכור מזה במחשבה. אבל החבר ידע מזה. אם ידע מזה, איך הוא ידע את המחשבות שלך? סיפרתי לו מה רציתי לעשות עם הספר. טוב, אז אמרת לו בפה. הבעת בפה את רצונך, וזה לא רק מחשבה, ולכן כדאי להחמיר. כדאי שתפקיד את זה באמת בבית הכנסת. עדיף. תודה רבה. תודה גם לך, מאזין. שלום, שלום. מאזין הבא? שלום. כן, שלום, כבוד הרב. אני איש חסד של אמת. רציתי לשאול לעניין סימן שנ״ב. כן. ראיתי על זה מחלוקות באחרונים, שיש אחרונים מאשכנזים, כמו חיי אדם שמפקפקים בכל עניין של ההדחה הפנימית של הנפטר ואומרים שזה לא כבודו. כן. ואז אני שואל את הרב, מה דעתו בזה? ראשית, קודם כול, אנחנו משתדלים לעשות את הכבוד האחרון של המת בצורה המהודרת ביותר, וכל חברה קדישאה הולכת לפי המסורת שלה, הולכים לפי המנהגים של אותו מקום, אותה העיר. ובירושלים המנהג הוא שעושים טהרה. לא רק שרוחצים את המת מבחוץ, אלא גם עושים טהרה פנימית. זה המנהג בירושלים, וכך ראוי לעשות. אני יודע שיש חולקים על זה, אבל זה הדבר הטוב ביותר. כדי למנוע את הריקבון בתוך הקבר, הרי הגמרא אומרת, קשה רימה למת כמחת בבשר החי. וכשהלכלוך נמצא בפנים, הלכלוך הזה, הפרש הזה, יכול לצייר הרבה מאוד את הנפטר. ולכן זו הסיבה שאנחנו עושים את הטהרה גם מבחינה פנימית. לכן תמשיך בדבר הזה, ולא יבוש מהמלעיגים. אלא מה? צריך להיזהר בדבר אחד. לצערנו, היום יש הרבה אנשים שיש בהם מחלות שמדביקות. אתה לא יכול לדעת מי היה אותו הנפטר שאתה מטפל בו, גם אם כוונתך לשם שמים לגמול חסד של אמת, אבל יש צורך נחוץ מאוד ללבוש כפפות. זו ההלכה, דבר שהוא מחויב המציאות, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. הגמרא במסכת פסחים ח', הגמרא מדגישה, כשההיזק מצוי, היכא דשכי החזקה. לא אומרים שומר מצווה לא ידע דבר רע, לכן מן הראוי ללבוש כפפות, אבל עקרונית להמשיך לבצע את הטהרה הפנימית, כך ראוי לנהוג ולעשות. אני מאוד מודה לרב, כל טוב ולתומו. תודה גם לך, מאזין. המאזין הבא, שלום, ערב טוב. שלום, כבוד הרב. שלום. כבוד הרב, אני ראיתי מאמר של איזה שוחט באחד המשקים שהוא עורר לשאלה. הוא כתב שם שהוא שוחט 200 פרות כל חודש, 50% מהן טרפה, 40% כשר ו-10% חלק. כן. עכשיו, הרי כחול יוצא מן הטמא טמא. מה הדין של החלב? הרי אפילו ברוב הוא לא מתבטל. אז גם הגבינות, גם מכות ה... הכול יהיה אסור, כן. נכון. תמשיך הלאה. למה מותר לשחוט ביום טוב? הרי אם זה טרף, אם הרוב טרף, יהיה אסור לשחוט ביום טוב? האם מישהו יגיד שאסור לשחוט ביום טוב? אבל אין פה חזקה של רוב בהמות כשרות. אה, אין פה חזקה. מי אמר לו שאת החזקה בונים בצורה כמו שהוא למד, כמו שהוא מתאר, לא כך בונים סטטיסטיקה ולא כך בנים רוב. תעיין בפרה חדש, באורח חיים, סימן תצד זין. שם הוא שואל שאלה. הרי אנחנו הספרדים הולכים עליווה דה מרן, שאם יש סרחה זה טרף. ולכן, הוא שואל, אנחנו רואים שיש הרבה סרחות. 51% מהבהמות לא יוצאות כשר עליווה דה מרן. בזמנו של הפרה חדש לא היה כשר, היה או חלק או טרף. אז איך אנחנו שוחטים ביום טוב? זו הקושייה של הרב. הרב עונה כך. הרב אומר, מה שאמרו חכמינו שרוב הבהמות הן בחזקת כשרות, כך הוא האמת. אנחנו מחמת חוסר ידיעה בהלכות טרפות, בחלק מהדברים אנחנו מטריפים מספק. אבל כמה שמאי הגליה שיש רוב. ולכן הרב משיג שמה שמותר לשחוט ביום טוב. זאת אומרת, יש דבר כזה שהוא רוב. דבר שני, תראה בספר מזון כשר מן החי. שם המחבר ביקש מכל בתי המטבחיים בארץ, תנו לי את המספרים, סטטיסטיקה. ותחנה סופית, אחרי שהוא קיבל את כל המספרים בבתי המטבחיים, יצא לו כך. יש 10% מטרף, יש 51% חלק ו-39% כשר. אלה המספרים. אז אני לא יודע מה קרה לאותה הרפת שאותו השוחט היה בה, אולי היה שם איזו מחלה מסוימת. אני לא בקיא עם מה קורה בכל מקום. אבל באופן כללי, כשאנחנו מדברים על הבהמות בעולם או הבהמות בארץ, אז אין... הם המספרים בממוצע, ולכן אנחנו לא יכולים לקחת איזה דוגמה שקרה לאיזה שחט באיזה מקום, לפרסם מאמר ולהגיד שהכל אסור, הגבינה אסור, החלב אסור. לא כל כך פוסקים הלכות, לא כל כך מהר אנחנו נאסור ונטריף וכו', אלא חכמים ייזהרו בדבריכם. יש לפעמים צהרה גרועה גם בעופות, גם בבהמות. יש לפעמים, לא עלינו, מגפות. אני מסכים שיש תופעות כאלה במקומות מסוימים. אז אם נניח שאנחנו יודעים שברפת זו וזו בוודאי היתה שם מגפה, זה היה כך וכך, והבהמות היו כולן טרף, אני מסכים איתך, אז באותו מקום יהיה צריך לחשוש לאותו החלב, מקום, איך אומרים, נקודתי, בעיה נקודתית של מקום מסוים. אבל שלא ייתן לנו את המספרים האלה כאילו הם ככה זה בכל מקום, ויבהיל אותנו מה, אסור מחר לשתות חלב? יש איזה פוסק בעולם שיגיד לך אסור לשתות חלב? האדם הזה רציני? הוא מדבר ברצינות? כל דברי הפה החדש הם קודש קדשים, כל הפוסקים העתיקו אותו שם להלכה, וזה מגלה לנו על הכלל. ולכן, לא צריך להתפעל מאיזה מאמר שמישהו כתב, כבודו במקומו מונח, שיכתוב עוד מאמרים, למה לא? לא, אני שואל, נניח שהמצב בכל המשקים זה כמו שהוא מתאר, נגיד. לא נכון, לא נכון, לא נכון. שקר. המצב לא כך, לא נכון. אני אומר לך מספרים מדויקים יותר. אני מביא לך את הספר מזון כשר מן החי, שחיבר אותו, וטרינרי ירשמיים, דוקטור לוינגר. הוא אדם מרשמיים ומקצועי. והוא מקבל את הסטטיסטיקה מאותם בתי המטבחיים. אני שאלתי גם שוחטים אחרים שעובדים בבתי מטבחיים אחרים, וכולם צחקו, לגלגו מהמאמר הזה של אותו השוחט. המספרים לא נכונים. זה שקר. אל תחזור על הדברים האלה ואל תוציא לעז על החלב ועל הגבינות שעם ישראל שותה ואוכל. כל אלה שיש להם גבינות בהכשר הבדדת, שיאכלו ענבים ויישבעו, יאכלו גבינות ויישבעו. אין מה לחשוש. אני מאוד מודה לך, כבוד הרב. בבקשה. שלום גם לכם, כל טוב. מאזין הבא, שלום, ערב טוב. שלום. שלום. בבקשה. ערב טוב. שלום, כבוד הרב. שלום. רציתי לשאול, בליל שבת, אחרי שאנחנו גומרים את הסעודה העיקרית, יש לנו מפה חד-טעמית על השולחן. אנחנו מסירים את המפה לגמרי ושמים פירות וכיוצא בזה. האם צריך לברך גם ברכה אחרונה, ואם על עוגה צריך לברך במצב כזה בורא מיני מזונות? כן. מה שאתם עושים, רוב הבתים בישראל היום עושים כך, וכולם נכנסים למחלוקת קשה. הגברה מספרת לנו בברכות ל״ז שיש מחלוקת בין רבן גמליאל וזקנים האם מברכים על שבעת המינים ברכה אחת מהן שלוש על העץ, או ברכת המזון שלושה ברכות. מעשה ברבן גמליאל וזקנים היו יושבים יחד, הביאו לפניהם מפירות שבעת המינים. כשגמרו, נתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. קפץ רבי עקיבא וברך ברכה אחת מהן שלוש. ניגשה עליו רבן גמליאל, עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת? ענה לו רבי עקיבא, אף על פי שאתה אומר כן, אבל אם נתנו רבנו יחיד ורבים הלכה כרבי. השאלה היא, מה הווה המנה של רבן גמליאל? ודאי שספק ברכות לאכן, ודאי שרבי עקיבא לא יברך שלושה ברכות. על מה מדובר? יש כמה פירושים בסוגיה, ואני לא אתרחב, השעה כבר מאוחרת, אני אדבר רק את הנקודה שנוגעת לענייננו. יש חלק מהפוסקים שהסבירו שהמדובר היה בסוף הסעודה, ולפי דעת רבן גמליאל צריך לברך שלושה ברכות בסוף הסעודה. בלאו הכי אתה מברך ברכת המזון, זה טוב. אבל לפי דעת חכמים שצריך לברך ברכה אחת מעין שלוש, כיוון שמשכנו ידינו מן הפת, צריך קודם כול לברך ברכה אחת מעין שלוש עליהם, ורק אחר כך תברך ברכת המזון. זה הוויכוח שהיה ביניהם. ולכן, כאן לא כדאי להביא את הפירות ולאכול מהם לפני ברכת המזון. איך אדם עוקף את המחלוקת הזו לברך מייד ברכת המזון? ואז, אחרי ברכת המזון, תוכל לברך מגע אש, מזונות, אם היה לך כוס ברכת המזון, תברך עליו הגפן, עץ, אדמה, שהכול, תוכל לברך את כל הברכות, ואחרי זה גם נפשות על העץ ועל פרי העץ ועל המחיה. זו העצה הטובה ביותר. גם בחתונות יש את הדבר הזה. גם שם מביאים לנו בסוף החתונה קפה ועוגה, בקיץ גלידה, וגם שם אנחנו מסתבכים בדבר הזה. פעם היינו אומרים, אנחנו לא משכים ידינו מן הפת, אבל בדוגמה שתיארת, מפת הניילון חד פעמי, הם לוקחים לפעמים את כל הלחם. אז ממילא משכנו ידינו מן הפת, ואנחנו עכשיו מתחילים להיכנס לספקות, ולכן עדיף להיות חכם כדי לא להיכנס בשום מחלוקת. העצה היא קודם ברכת המזון. כך יעשו בחתונות. אני, כשחיתנתי את בני, קצת הזדרזתי. ביקשתי מהחכמים, התחלנו מוקדם את הסעודה, תשע ורבע ברכנו ברכת המזון. סיימנו מהר. ואז מייד אחרי ברכת המזון ושבע הברכות, אחרי זה הגשנו קפה ועוגות, ואז אני באדל כול עמה, אתה יכול לברך. אם אפשר לזכות את הרבים, לא להיכנס למחלוקות לספקות, למה לעשות דברים בחוסר תבונה, בחוסר חוכמה? ולכן זו העצה שתעשו מדי שבת בשבתו, לא רק לגבי ליל שבת שעבר. דיברתי בזה בשבוע שעבר בקצרה, ביום ראשון בלילה בשבוע שעבר, אמרתי בקצרה את הפרט הזה, לא הרחבנו, אבל כמו שאמרתי, הפוסקים האחרונים הרחיבו הרבה בדבר הזה. גם האבא יביעמה חלק ב' מדבר בסוגיה הזו, וכמו שאמרתי, הסיכום, העצה היא, קודם כול לברך ברכת המזון. מחילה, עוד שאלה קטנה. כבוד הרב בשבוע שעבר דיבר על תמר בתוך הסעודה. נכון, דיברנו על ספר החינוך, כן, מצוות ת״ל, ולכן חששנו קצת. מה יהיה בראש השנה? אנחנו מבורכים בראש מיעט את תמר. אמרתי את דברי בן ישחי פרשת ניצבים, שבראש השנה הוא אמר להתחיל עם התמר, אבל הפלא שהחכם לא מזכיר שם את ספר החינוך. ידידי הרב חיים עבאדי אמר לי, שאל אותי על הקושייה הזו. אמרתי לו, כנראה שיש ראשונים שחולקים, ראשונים שאנחנו לא יודעים עליהם, כי מרן אבית יוסף בסימן קעז בהסבר דברי הירושלמי הוא מסביר את העניין אחרת. השפעות הדברים שכן צריך לברך על התמרים וכך הוא המנהג. לכן קשה לי לומר שיהיה מותר לאכול מהתמרים על סמך זה שהוא בירך המוציא על הלחם. לא, במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל, אלא אמרנו את זה כחששה בלבד. הבאתי את הדוגמה הזאת, דוגמה מוחשית, שאפילו בזה יש לך כבר ספק ברכה. למה לך? תעשה את הכול אחרי ברכת המזון, ואז תוכל ללכת לפי הסדר מגע אש. לא תצטרך לוותר על שבעת המינים, לא תוותר על התמרה, או אם אחרי ברכת המזון אתה אוכל מהפירות, אתה יכול גם לברך על הזית שהוא ראשון לארץ. תוכל לעשות את כל ההידורים האלה, עליבדק ולעלמא. אני בטוח שגם הגברת בעלת הבית תשמח מאוד לעצה שלי, שיאכלו קודם כל את האוכל שהיא בישלה, ואחר כך התחילו בדברים האחרים. אני חושב שהעצה הזו בהלכה היא הרבה יותר טובה מאשר להיכנס לספקות. תודה למצוות. תודה גם לכם. כל טוב מאזין יקר. שלום למאזין הבא. שלום, ערב טוב לכבוד הרב. ערב טוב. ערב טוב הרב, אצלנו בעדה ישנו, רציתי לשאול על הלחם של העדה שלנו בעדה הכורדית. אנחנו אופים לחם מאוד מאוד מאוד דק. הוא כל כך דק שאפילו בלשון שלנו קוראים לו לחם רקיק, רקיקין. הוא נכסס. הוא נכסס, כן. ורציתי לשאול את הרב. יש מי שרצה להגיד שאולי נברך עליו מזונות? עושים את זה בחתיכות-חתיכות. כל חתיכה בעצמה לא עוברת אולי משקל של 30 גרם או 35-40 גרם אקסימום. ומדי פעם מי שרוצה אז הוא גם מרטיב את הלחם והלחם נהיה רטוב וככה הוא סועד איתו. ופעמים שהוא אוכל את זה ככה יבש. וזהו, אז אם הוא אוכל את זה יבש, על פי רוב הוא לא יכול לאכול יותר מחתיכה אחת, שהיא משקל של 40 גרם. זה נגיד שקופי הסעודה. אז רצינו לדעת מה דעת הרב, כלומר, מה לברך על זה? בלשון של האופים קוראים לזה פיתה יזדית, נכון? לא, זה יותר דק, הרב. זה יותר דק. הוא כל כך, אם הרב מכיר את המצע של פסח, כן. אפילו מחצית, הוא פחות ממחצית מזה. כן. הוא כל כך דק שמי שנוגע בו באמצע שלו הוא פשוט נשבר, הוא נשבר לשתיים. הוא כל כך דק. כן. כן. הוא כמו עובי של נייר, זה נייר של מחברת, קצת טיפה יותר זה. כן. תראה, מרן בסימן קסח הביא לנו את דברי הגמרא. הגמרא לא קוראה. אין הכינוי בגמרא עוגה אלא פת הבאה בקסנין. מרן מביא שלושה פירושים ומרן פוסק את שלושתם להלכה שמברכים מזנות או כשלשים את הקמח עם תערובת של סוכר או שמן וכיוצא בזה, או קסנין בלשון כיס, כשזה ממולא כמו בורקס וכיוצא בזה, או פירוש האחרון, יבש היה כסנין, מה זה היובש שנאמר שם אצל הגבעונים? היינו דבר שהתיישן והתייבש, ולכן דבר שכוססים אותו, מברכים עליו מזונות. לפי הפירוש האחרון, הגאון חידה מספר לנו שהמנהג של הספרדים, שמברכים על המצות מזונות. רק בשבעת ימי הפסח אנחנו אוכלים את המצות לחם קבוע, ולכן שם, לבד לכול העלמא, גם על מצות מכונה שנכססים אנחנו מברכים עליהן ברכת המוציא. אבל בשאר ימות השנה המנהג של הספרדים לברך על המצות ברכת בורא מיני מזונות. יש הרבה חולקים. דעת הרב דוד, הרבה מהפוסקים חולקים על זה, דנו בזה הרבה מגדולי האחרונים, אבל כמו בכל מקום, גם פה אנחנו הולכים אחרי המנהג. והשאלה היא, אם בכל ימות השנה האדם הזה אוכל, האם בטלה דעתו אצל כל אדם? לא מסתכלים על אדם אחד שאוכל כל השנה מצות. מסתכלים על רוב העולם. רוב העולם לא אוכלים מצות כל השנה כולה. ולכן גם פה, גם אם יש איזה אנשים שעדיין ממשיכים לאפות את הלחם הזה שאמרת, אינני יודע אם הלחם הזה נאכל בדרך קבע או שהוא נאכל... לא, רק לפעמים. פעמים יום שיר הם אוכלים לחם רגיל. בדיוק. לפעמים. אתה אומר לפעמים, זהו. ולכן... חוץ מהארץ הם היו אוכלים רק את הלחם הזה, כי לא היה להם אחר. טוב, שם לא היו ספקות, אני מסכים איתך. שם זה היה הלחם שלהם. אז כמו שאנחנו אוכלים את המצות בחג, בפסח, ומברכים עמוסי, שם גם כן לא הייתה שאלה. אבל פה בארץ יש לנו את הבעיה, ולכן העצה היא מה שאמרו הפוסקים לגבי המצות, לברך על הלחם המוציא, לאכול כזית, ואחרי זה לאכול גם מזה. זה הפתרון, אדיבא דקולי עלמא, זו העצה היעוצה בלתתחילה. אני מבין. עוד שאלה, רב, יש לנו מאכל שעושים, ממלאים את העלי גפן, והעלי גפן ידוע מה שקרה במנישחי בעניין הזה של עלי הגפן. כן, מלאים תולעים. כן. אז רציתי לשאול את הרב אם נמצא איזה תקנה לעניין הזה, כלומר שבחומרים של היום שישנם, אולי יש היום איזה חומר סטרילי שהוא מנקה את הזה. הוא כותב על המנישחי שאפילו באש, ככה אין להם אפילו תקנה באש. באמת, אין להם תקנה, נכון? לצערנו, לא רק אנחנו אוהבים את הענבים, גם התולעים אוהבים מאוד גם את עלי הגפן וגם את הענבים. אלא מה? לגבי היין, בתסיסה ובסינון אתה פותר את הבעיה. אבל בעלי הגפן אין לנו את הפתרון הזה. ולכן, היה פתרון טוב אם היו בגוש קטיף, היו מגדלים לנו עלי גפן. שמעתי שהם התחילו. שמעתי שיש להם בחממות, התחילו בשנים האחרונות גם בזה. כך שיש לנו סיכוי שבזמן הקרוב נקבל מהם גם את זה, ואז זה יהיה נקי יותר. אבל בינתיים, בהווה, באשר הוא שם, צריך שאדם ישרה את זה במי אמה או בתמיסת מלח, ואחרי כמה דקות יוציא את זה ויבדוק, או בתערובת של חומץ, אני מדבר חומץ עדרים, לא חומץ יין, חומץ עדרים, בתערובת קצת מלח, ישים את זה כמה דקות, ישטוף ואחרי זה יבדוק היטב. זה יותר טוב מאשר? אם יש לו עיניים בריאות, והאדם הזה בודק ורואה שבאמת על ידי התמיסה הזו שאמרנו, אם זה נקי, אז יש לו על מי לסמוך. אני לא אסמוך על זה, אני לא אוכל. אבל עיקר הדין בדרך הזו שאמרתי, כן יהיה מוכן. אז יותר טוב עובר מאש? כלומר, זה מועיל יותר מאש? כן, ודאי. האש ללא פתרון, כי גם תולעת מתה שנשרפה קצת באש, גם היא אסורה באכילה. התורה לא הבדילה בין תולעת חיה למתה. ולכן השרפה באש, הרבי נשחי מדגיש שזה לא פתרון. אבל התמיסה הזו, היא מרפאה את הרגליים של התולעים. ואחר כך כשאתה שוטף את זה במים מזדונים, בדרך כלל התולעים מתחלקים ועובדים. זה המעלה, ואחרי זה, כשאתה בודק, אז ייתכן שלא תמצא שמה, אם באמת. האישה בדקה, או אתה בודק, אחד-אחד בסבלנות, ואז יש המאמן על האתיר. אבל כשעושים דברים כאלה באולמות, אתה כבר יודע ששם אין את הסבלנות, ואין מי שעשה את כל המלאכה הקשה הזו, שם אנחנו נזהרים לא לאכול לא מעלה גפן, לא מהיפרק וכיוצא בזה. אלא אם כן, אם הכרוב הזה הוא תוצרת גוש קטיף, והטבח שמה יהודי עיר השמיים, אז אם הוא יעשה לנו יפרא כזה, למה לא? יאכלו הערבים ויסבאנו. יצאו למשרות, כבוד הרב. חזקים, ברוכים. שלום, שלום. כל טוב. אנחנו לקראת סיום, כבוד הרב, המאזינים האחרונים שאיתנו על הקו. שלום. זהו? כן, בבקשה. רציתי לשאול לגבי איידי קיימלן, שפסקן כמו מרן, ומקובל להסביר שהטעם הוא בגלל שעננת רודם מרן קיימינן. לכאורה העניין של אטרדה מרן נדורג בזמן שמראד אתרה חי, אבל היום לכאורה היה כמה וכמה מראד אתרה שהלכו וגם הצטרפו עדות אחרות שלכאורה הם לא פסקים כמו מרן. מדוע היום קיימלן כמרן? מי נכון אומר, אשכנזים לא חייבים. אני מסכים למהלך שאתה אומר לנו. אבות אבותינו קיבלו על עצמם ועל זרעם את הוראות מרן, לכן אנחנו ממשיכים בדבר הזה. מי נכון אומר, אשכנזים שבאו לכאן לארץ-ישראל, אתה רואה שהם נוהגים אחרת. אפילו שהיום מרן לא נמצא והוא נדחה על אבות אבותינו? אפילו אבות אבותינו קיבלו על עצמם. תראה, מרן כותב באבקת רוכל שקיבלנו הוראות הרמב״ם. כשמרן חי, הרמב״ם כבר היה עליו השלום, נכון? אפילו אבות אבותינו קיבלו על עצמם ועל זרעם, והקבלה הזו כעין אל נדר דה רבנן תופס גם לנו. זה לא מדין מראד אתרה? לא. זה לא מושגים של מראד אתרה. אתה מתחיל את הרקע של מראד אתרה כדי להבין את ההמשך. אלא הנקודה שקיבלנו הוראות מראם זה יותר קרוב לעניינים של נדר. תודה לך, מאזין. שלום, שלום. הוא המאזין האחרון. שלום. שלום, כבוד הרב. שלום. של כוח התוכנית, אני מברכת, חיים ארוכים מברשים. אמן. ברוכים לימור. אני רוצה לשאול שתי שאלות, כבוד הרב. שאלה ראשונה, שאלה ראשונה, אחרי שהשולחן ערוך פסק לי איזה הלכה. יש חולקים על השולחן ערוך. האם אני יכול להגיד במקרה כזה שבות זה שבות במקום מצווה? כגון, אני אסדיר. שולחן ערוך פסק בהלכות סוכה, סוכה מעוות כמין בית כשר. יש חולקים. אז הפנים-גנים כותב שלחשוש לשיטות השניות, אם יש לי סוכה בערב שבת או ערב יום טוב, ועשית בה כסוכה כמובן מן בית, אני יכול להגיד לגוי שיוריד לי קצת מהסכך. שבות לשבות במקום מצווה. זאת אומרת, לאלה שחרנוך זה לא מצווה הרי כי הסוכה היא ככה כשרה. השאלה אם אני יכול להגיד שבות לשבות במקום מצווה אחרי שחרנוך פסק לי שזה לא נקרא מצווה. אפשר, אפשר, אין בעיה. למה? כי יש לנו ספק האם שבות אחד ממקום מצווה מותר או לא. פועל העיטור והרן סוברים שאפילו שבות אחת במקום מצווה. נכון שמרן שמח להקל, אבל מרן לא אמר את הדברים בצורה מוחלטת במאה אחוז. הוא לא מחק את הדברים של הפוסקים האחרים. אם אתה יכול בקרנות רבה לחשוש על ידי גוי, למה לא? לכן, בחיי גווני אין איסור. אבל פי שלדעתו זה לא נקרא מצווה. זה לא מאה אחוז, זה מה שאני מדגיש לך. מרן לא אמר שבמאה אחוז זה לא מצווה, אלא מרן אמר שאפשר להכשיר סוכה כזו, אבל אם אני יכול להיעדר, אז למה שאני לא איעדר על ידי גוי? זאת אומרת, כל שיטה שיש לי, אפילו שזה נגד השולחן הארוך, אני יכול לעשות שבות לשבות במקום אינסוף? כן. עוד שאלה, כבוד הרב. אדם שמתפלל עם אחינו האשכנזים, בווידוי הם הרי יושבים מייד ולא אומרים את הווידוי. שהוא יאמר לפי הסדר, הוא יעמוד. אפילו שכולם יושבים, הוא יעמוד? לפי לא, אחי, כן. זה מה נקרא, לא תגודדו? יש היום, ברוך השם, בכל עיר, שני בתי דין של ספרדים ואשכנזים. לא חוששים אנחנו, ללא תגודדו בזה. אז נאמר את כל הווידוי ב... כן, כן, רגיל, כן. ואת היעמוד יכול להגיד במנגינה או שיידלג? כן, במנגינה, מנגינה. בטעמים כאילו. כן. תודה רבה. עזק וברוך הודעה. שלום, שלום לך, מאזין יקר. אנחנו אולי נסיים בשתי שאלות אחרונות, כבוד הרב, אם אפשר כאן, שיגיעו לנו בכתב. תאר בברכה האחרונה, במקום נפשות, ברך על המחייה. האם יצא או צריך לחזור, והאם יש חילוק בין מאכל למשקה? לא, אדם לא יוצא. ברכת על המחייה היא תוכן אחר, ולכן אם האדם הזה שתה כוס מים ואמר על המחייה, אין שום קשר בין זה לזה, צריך עוד הפעם לחזור ולברך, בורא נפשות רבות. ויש הבדל אם זה מאכל, כבוד הרב? יכול להיות שאולי יהיו איזה מאכלים שהם משביעים. כגון פירות? כן. הבאנו דוגמה בתחילת השיעור לגבי הדברים. הדברים, יכול להיות ששם, אולי זה יוצא מן הכלל, עליבת החינוך. עוד שאלה, כבוד הרב, בפתיחת ההיכל אנחנו פותחים משמאל לימין את הפרוכת, או מימין לשמאל? כן, משמאל לימין. עשינו לפני חודש וחצי את מצוות הדלקת נרות חנוכה. וההסבר של הפסוק, שיב יתי השם ונגדי תמיד, כי מימיני בל אמות, שהדלקנו את הנרות, התחלנו בצד שמאל, והתקדמנו, סיימנו בנר הקיצוני הימני. כמו שם, כך בדיוק אותו דבר, אנחנו מתחילים בצד שמאל. אני תופס את הפרוכת בצד השמאלי, ופותח, מתקדם והולך לצד ימין. הספר ״ויעמוד פנחס ויפלל״ של הרב פנחס מוסאבי, שם יש לו אינטרס יפה בנושא. הוא שאל גם את חכמי דורנו, את הגאון חכם עד ציון, ייבדל לחיים הרב אלישי, ועוד. כולם הסכימו עמו שכך ראוי לנהוג ולעשות, יותר טוב ויותר מהודר. תראו שם את כל המקורות. תודה רבה, כבוד הרב. עם זאת, אנחנו נסיים עם דברי סיכום וברכה של כבודו. בבקשה. התחלנו בדיני ט׳ בשבט, עשר תעשר את כל תבואת זרעיך היוצא השדה שנה שנה. ולכן, אדם שכתב ארגז פירות תפוזים בערב שבת, והיום הוא כתב עוד ארגז, אסור לו להפריש תרומות ומעשרות מאחד על השני, אלא הוא צריך להפריש מכל ארגז מיני ובי. והסיבה היא שכל אחד יש לו שנתון אחר. ארגז התפוזים הראשון צריך להפריש מעשר ראשון ומעשר שני, והשני, להפריש מעשר ראשון ומעשר עני, ואסור לו לערבב ביניהם. בדרך כלל הולכים בפירות אחרי הכנתה, אבל כאן הולכים אחריה לכיתה בפירות הדר שדומים לאתרוג, שרגילים להשקות אותם, גדלים על כל מים, הולכים בהם אחריה לכיתה, כמו שמרן לימד אותנו בסימן ש״א סעיף נ״ז. ולכן מן הראוי להפריד ביניהם ולהפריש כל אחד ואחד בפני עצמו. הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שנזכה לקיים את המצוות התלויות בארץ, ויקוים בנו גם עשר תעשר. אמן. אז רק באמרץ כבוד הרב ישראל.