הלכות דילוג וקריאה בהפטרות הנביאים: מתי מותר לעבור בין ספרים ומהם מנהגי העדות?

 - - - לא מוגה! - - -

גם אם היתרנו לדלג בנביא, כל זה בתנאי שבאותו ספר, אתה נמצא בספר שופטים, אתה עובר מפרק לפרק באותו ספר, אבל לעבור ולדלג מספר לספר, בזה אין היתר בדבר. מרן אומר, ובנביא מדלגים אפילו בשני עניינים, אבל, כמו שאמרנו, מנביא לנביא אין מדלגים, זאת ועוד, אותם שיש להם ספרי הפטרה כמו ספר תורה, כתוב על הגביל או על הקלף, אז כאן, אם הוא רוצה לגלול, אז בינתיים האנשים דוממים ושותקים, ויש כאן תורח ציבור, גם זה לא טוב. הוא גולל, מדלג, עמוד אחד או שניים עושה את זה בזריזות של חצי שנייה, כן, אבל לדלג הרבה, אפילו באותו הספר, גם זה לא רצוי, אני קורא את לשון מרן. ובנביא מדלגים אפילו בשני עניינים, והוא שלא יישהה בדילוג בעניין שעמדו הציבור בשתיקה. ואני מלא בנביא אחד, אבל מנביא לנביא אין מדלגים. יוצא מן הכלל הנביא תרי עשר. יש שם אומנם שניים עשר נביאים, אבל כל זה נחשב כספר אחד, הרי כולם, ההפטרות שם, הפרקים שם, פרקים קצרים. חזון עובדיה, בסך הכול יש לך פרק אחד, אין שם ספר שלם כמו שמואל המלכים, וכן הלאה. ולכן באותו ספר אפשר לדלג לכתחילה, אין שום בעיה בדבר. כגון יום הכיפורים, קראנו את ההפטרה של יונה. מסיימים את ההפטרה, אתה ממשיך ואומר, מאל כמוך נושא עוון ועובר על פשע. אתה אומר את זה מענייני הדיומא, שהקדוש-ברוך-הוא, יום הכיפורים, ימחה לנו. האם זה המשך של ספר יונה? לא. זה ספר מיכה. מה אתה מסיים בפסוקים האלה? אבל שוב, אנחנו מסיימים בהם כיוון שזה באותו ספר, תראה, השר כולו נקרא אותו ספר. ככה עשינו גם לפני חודשיים. בשבת ישובה אנחנו קוראים את פרשת ניצבים וילך. אתה מתחיל, ישובה ישראל עד השם אלוהיך, שוב אתה גומר את תשובה, ממשיכים, מאל כמוך. זה לא אותו ספר. הרי שובה ישראל זה ספר הושע, פרק יד. מה אתה ממשיך, מאל כמוך? שוב, זה אותו תוכן שאנחנו זקוקים באותם הימים למחילה, סליחה וכפרה, וכל תריעשר, מיכה והושע, נחשב כספר אחד. גם ההמשך, והשם בהיכל קודשו, ההמשך, מה שאחינו בני ישראל לאשכנזים ממשיכים באותו יום, כל זה המשך מאותו עניין, מאותו ספר, ולכן הדבר מותר מלכתחילה. בזה אין לנו מה לחשוב. אבל לקרוא בעל-פה, אין את הדברים שבכלל ואתה רשאי לומרם בעל-פה. לא את הקטע של התורה וגם לא את הנביאים. גם בנביאים והכתובים יש את האיסור האמור. רק הקטע, מעל כמוך, נושא עוון, אנחנו אומרים אותו כל בוקר, אתה אומר אותו, שגור בפי האנשים. מרן אמר לנו בסימן מ״ט, דבר כזה מותר לומר אותו בעל-פה. אבל אם זה פסוקים אחרים שאתה צריך, תמיד תאמר מתוך החומש, ואין היתר לומר בעל-פה שום דבר, אלא יאמר את הכול על-פי כללי ההלכה, ולא יאמר לא כשהוא קורא יחד עם החזן. צריך לקרוא מתוך הספר תורה, מילה במילה, וכך גם לגבי הנביא, ולא יאמר את הדברים בעל-פה, גם אם זה שגור על לשונו. מרן ממשיך ואומר, נוהגים בשבת שיש בה חתן לומר אחר ההפטרה שניים או שלושה פסוקים מהפטרת סוס אסיס, וכשחל ראש חודש בשבת וביום ראשון, אחר שמפטירים הפטרה בשבת, אומרים, פסוק ראשון הוא פסוק אחרון מהפטרת ויאמר בו יונתן, מחר חודש, ואין למחות בידם. כאן הדוגמה הזו, הוא עובר מספר לספר, הדוגמה כאן יותר חמורה, ואף על-פי-כן מרן הולך בשיטה תרומת הדשן, ומרן מתיר גם בדברים הללו. בזמנו של מרן, כמו שאמרתי, לא היו מוציאים ספר תורה שני לקרוא ואברהם זקן, אלא היו קוראים מתוך החומש. בסוף, אם אותו החתן עלה על יד מפטיר, אז היו קוראים לו שניים או שלושה פסוקים מההפטרה של סוס אסיס. הרי ההפטרה של פרשת השבוע פעמים רבות היא במקום אחר, ספר אחר. איך אתה קורא סוס אסיס? שוב, אתה לא אומר את הכול. אתה אומר סך הכול שניים, שלושה פסוקים, זה כעין זמר. זאת ועוד, תרומת הדשן מסביר ואומר. בזמנם היו קוראים את ההפטרות, היה להם ספר הפטרות שכתוב בדיוק כמו כעין ספר תורה שכתוב על הקלף. אתה צריך להוציא ספר אחר, ויש בזה תורח ציבור, ולכן הדבר הסוף. היום בזמננו הכול מודפס. ולכן, אם אתה צריך עוד הפטרה, אתה מכין אותה מראש, אתה עובר לשני דפים קדימה או אחורה, אתה מוצא את הכול לפניך, לא צריך לעכב את האנשים, אין חשש של טורח ציבור, ולכן יש יותר לבוא ולהוסיף את הפסוקים האלה, גם אם זה לא באותו ספר של הנביא, גם אם זה ספר אחר. והדוגמה שמרן עוסק בה היא לגבי שבת וראש חודש. כשחל ראש חודש בימים שבת וראשון, יומיים, ההפטרה היא, כה אמר ה' השמים כסאי. אבל גם ביום ראשון ראש חודש. איך אנחנו רומזים את זה? אחרי שגומר... ויאמר מדי חודש בחודשו ומדי שבת ושבתו גומר את אותה הפטרה. ממשיך, ויאמר לו יונתן מחר חודש, אומר פסוק ראשון ואחרון. בזה הוא מסיים. תגיד שם, זה ספר אחר. זה ספר ישעיהו וזה ספר שמואל, ויאמר לו יונתן מחר חודש. מה אתה מדלג מזה לזה? אלא, כמו שאמרנו, כאן אתה קורא רק שני פסוקים, אתה לא אומר את כל הפרק כולו, אתה אומר את זה בקצרה, והכול מודפס לפנינו, הכול באותו עמוד או בעמוד השני, ואין צורך להביא ספר אחר, בזה אין לנו בעיה בדבר. אלה דברי תרומת הדשן, ומרן גם אומר על המנהג הזה, שזה מנהג טוב, מרן קורא הנפק, וכך נוהגים כל עם ישראל. אני דווקא מינה עוד לגבי שבת שחל בה ראש חודש אב. ההפטרות שאנחנו קוראים, רובן הגדול כ-40 הפטרות, לא נאמרו בפירוש בגמרא מהי ההפטרה, אבל יש עשרה הפטרות שהגמרא כן עוסקת בהן. שלושה הפטרות לפני תשעה באה והן ההפטרה של פנחס, דברי ירמיהו, ההפטרה של מטות מסעי, שמעו דבר ה' וההפטרה של דברים, חזון ישעיה. לפעמים חל יום ראש חודש אב ביום שבת. מה ההפטרה? לא אומרים השמים כסעי. כיוון שההפטרה, שמעו דבר ה' נאמרה בגמרא, לכן מפטרים אומרים את ההפטרה, שמעו דבר ה'. ובכל זאת זה יום שבת וראש חודש. לכן מוסיפים פסוק ראשון ואחרון, מתחיל השמים כסעי וגומר ויאמר מדי חודש בחודשו. כך גם כשחל ראש חודש אלול בשבת. יש לנו שבעה הפטרות אחרי תשעה באב שכולן הפטרות של נחמה. פרשת ואתחנן, נחמו נחמו עמי, אחרי זה ענייה סערה לא נחמה ותומר ציון וכו', כל השבעה דנחמתה, כל זה דינא דגמרא. ולכן שוב, חל ראש חודש אלול בשבת, לא אומרים השמים כסעי, אלא אומרים את ההפטרה של אותה הפרשה, אם זה פרשת רעיה או שופטים. אבל סוף-סוף זה יום ראש חודש, לכן מוסיפים את הפסוק ראשון ואחרון של כה אמר ה' השמים כסעי. זאת ועוד, ראש חודש אלול הוא יומיים, אז יש לך שבת וראשון. אם זה שבת וראשון, אחרי שאתה אומר פסוק ראשון ואחרון של השמים כסעי, אתה מוסיף גם ויאמר לו יונתן מחר חודש. אז אתה קופץ, למעשה שלושה ספרים אתה קורא, זה לא כולם באותו ספר נביא. אפילו אחי, כמו שאמרנו, אנחנו אצלנו הכול מודפס, ואין כאן טורח ציבור שאתה צריך להוציא ספר אחר כדי לקרוא בו, ולכן מרן מיישב את מנהגם, וכך ההלכה למעשה, זה שמרן מסיים, ואין למחות בידיו, זו ההנהגה בלכתחילה. כך גם יכול להיות ביום ראש חודש אב, ראש חודש טבת שחל בשבת. ראש חודש טבת שחל בשבת מוצאים שלושה ספרי תורה. פרשה ראשונה, פרשת השבוע ועשב יעקב, אחרי זה צוות בני ישראל, פרשת ראש חודש, ואחר כך, האחרון, חנוכה. שוב, ההפטרה מהי? חנוכה. רוני ושמחי אומרים לנו את ההפטרה, נרות של חנוכה, זה פרסומני שעדיף. בכל זאת, זה יום שבת, וראש חודש מוסיף פסוק ראשון ואחרון של השמים כסאי. כך גם ראש חודש אדר אם חל בשבת. מוצאים שלושה ספרי תורה, פרשת השבוע, בדרך כלל זה פרשת תרומה, אחרי זה אתה מוסיף עניין של ראש חודש, האחרון כי תישא פרשת שקלים. ומהי ההפטרה? ויכרות יהו ידה, עניין של השקלים, ממה שסיימנו באחרונה. בכל זאת, זה יום שבת וראש חודש, לכן מוסיפים פסוק ראשון ואחרון, השמים כסאי, ואם יש יומיים ראש חודש, אז אנחנו מוסיפים גם, ויאמר אלוה יונתן מחר חודש, כך גם ראש חודש ניסן שחל בשבת. בכל הדוגמאות האלה יש לנו את החריג הזה, את האפשרות להוסיף פסוק ראשון ואחרון, למרות שזה מספר נביא אחר, אלה הדוגמאות, אלה הדברים היוצאים מן הכלל. אבל חוץ מזה, תמיד צריך להיות צמוד לאותה ההפטרה, ולא לקפוץ מספר לספר. ההפטרות, כמו שאמרתי, ברובן הגדול לא נכתבו בגמרא, ולכן לא כל הפטרה, כל העדות קוראים, יש לפעמים חלק מהעדות שקוראים, ויש חלק מהעדות שקוראים הפטרה אחרת, כגון שבת פרשת שמות, אצל יוצאי טוניס, ג'רבה או אפגניסטן יש להם הפטרה אחרת ממה שאנחנו אומרים, גם בשמות וגם בפרשת בו. יש הבדל. למה? אתה רואה הבדלים בנושא של ההפטרות, יש מנהג של הספרדים, אשכנזים, תימנים, איך זה הגיע? הגמרא, התלמוד ירושלמי אומר, בזמנם שהיה להם תרגום לא היו קוראים את כל הפרשה כמונו, כיוון שהתרגום הוא ארוך, אלא היו גומרים את התורה פעם בשלוש שנים. פרשת ואירע, היו מפצלים אותן לשלושה. היו להם שלושה הפטרות לכל פרשה. היום שאיחדנו את הכול, היום שאנחנו קוראים פרשה שלמה, איזה מתוך השלושה אתה בוחר? מה הכי דומה, מה הכי קרוב לפרשה? זה הוויכוח, וכל העדה עושה כמנהגי העם.