חטא המרגלים וחטא העגל

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום ירון בן מלכה הוא וכל משפחתו יזכו לברכה והצלחה

בכל מעשי ידיהם

אמן

תודה לקדוש ברוך הוא

על החסד שעשה להולדת השלישייה

עתה לה בת תזרו

והיא תזכה עם התינוקות לרפואה שלמה ובריאות איתנה מתוך שמחה

אמן

רבקה בת אישה

השם ישלח לה רפואה שלמה ויזכה אותה בבריאות איתנה ואריכות ימים אמן

אסתר הדסה בת אריאלה

היריון תקין ולידה קלה עם ידיים מלאות

ישי משה ויאיר שלמה בני אריאלה

זיווגים הגונים מכפז השנה אמן

לעילוי נשמת

חיים בן שרה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן

חטא המרגלים

וחטא העגל

במסכת סנהדרין פרק חלק

מנו במשנה

כמה וכמה דורות שאין להם חלק לעולם הבא

דור המבול

דור הפלגה

אנשי סדום

והמרגלים

אז המרגלים נמצאים ברשימה

של הרשעים הגדולים ביותר

דור המבול, פלגה ואנשי סדום

ברור לנו מכל ספק

החטא החמור מבין עשרת הניסיונות

שניסו ישראל את הקדוש ברוך הוא

זה חטא העגל

חטא העגל

עבודה זרה

40 יום בלבד לאחר מעמד הר סיני

ודאי שזה חמור

פי כמה וכמה מכל חטא אחר.

כיצד לא מנו במשנה

את אותם האלפים שחטאו בחטא העגל?

איך יכול להיות

שהזכירו דווקא את המרגלים שחומרת חטאם

פחותה בהרבה?

יתר על כן,

בתענית ד' כתוב

חמישה דברים אירעו את אבותינו ביוטזן תמוז.

נשברו הלוחות,

בתל התמיד,

הובקעה העיר וכו'.

וחמישה דברים אירעו בתשעה באב.

נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ ישראל ונחרבו שני בתי מקדש וכו'.

אז מבואר שי״ז בתמוז,

תשעה באב

ושלושת השבועות באמצע,

הימים העצובים ביותר לעם ישראל.

ומשנכנס אב

ממעטים בשמחה.

כי תחילתם וסופם של אותם הימים

ובחטאים האלו.

ביותזן בתבוז נשברו הלוחות וחטאו בעגל,

ונענשו בזה שהובקעה העיר,

ובתשעה באב חטאו המרגלים,

ונענשו שנחרב בית המקדש פעמיים בגין זאת.

איך ייתכן

שעל חטא העגל קיבלו עונש קל בהרבה מאשר על חטא המרגלים?

היה מתאים יותר

שבהיות זן בתמוז יחרב בית המקדש.

ובכלל יש להבין

מה המידה כנגד מידה בחטא המרגלים,

ומה הקשר בין זה שלא רצו להיכנס לארץ ישראל לחורבן בית המקדש?

המהרל הקדוש

מייסד יסוד עצום.

אכן חטאו עם ישראל עשרה חטאים במדבר,

אבל שניים מהם קשורים זה בזה.

חטא העגל,

בחטא המרגלים,

בחטא העגל

כפרו בקדוש ברוך הוא,

ואמרו אלה אלוהיך ישראל,

בחטא המרגלים

גם כפרו בקדוש ברוך הוא,

כי אמרו כי חזק הוא ממנו

לא נוכל לעלות.

זאת אומרת בעל הבית הקדוש ברוך הוא

לא יכול להוציא את כליו,

את עם ישראל.

יוצא ששני החטאים אותו שורש כפירה.

מוסיף המהרל,

אם היו עם ישראל חוטאים,

רק באחד מהחטאים

לא היו נענשים כל כך.

העונש החמור

זה על השילוב של השניים.

והראייה,

בחטא העגל יש קושייה עצומה.

מחד,

אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

הצטלחתי כדבריך.

במיד ממשיך ואומר,

וביום פקדי ופקדתי.

כלומר, יהיה עונש נוסף

על חטא העגל.

העונש נפרס לתשלומים

למשך אלפי שנים.

אז האם הקדוש ברוך הוא סלח

או לא סלח?

המהרל הקדוש מסביר.

הקדוש ברוך הוא סלח ומחל

בתנאי

אם לא יחטאו שוב בכזה חטא.

אז העוון נמחל.

ולכן,

כשחטאו בחטאים אחרים,

בשאר עשרה ניסיונות,

לא התעורר הקטרוג.

אבל אם יחטאו שוב,

אמר הקדוש ברוך הוא, וביום פקדי ופקדתי, יענשו בכפליים.

לפיכך,

בתשעה באב נחרב בית המקדש.

כיוון שדווקא באותו יום

שחטאו המרגלים,

גדשו את הסאה.

עזר חטא העגל והתעורר,

והצטרף לחטא המרגלים, ששניהם יסודם כפירה.

ומשום שחטאו בכפליים,

נפרע מהם.

שני בתי המקדש נחרבו על שתי הכפירות.

לפי זה יובן,

מדוע משה רבנו

לא התפלל על עם ישראל בחטא המרגלים כמו בחטא העגל?

על חטא העגל עלה להר סיני והעתיר תפילה ארבעים יום,

עד שנענה

סלחתי כדבריך.

אבל בחטא המרגלים לא ביקש מחילה גמורה,

אלא התפלל רק לפרוס את העונש בתשלומים.

ונענה שאכן לא ימותו בבת אחת,

אלא יום לשנה במשך ארבעים שנה.

ואז כל תשעה באב היו חופרים קברים ונכנסים והיו מתים 16,000 בפרוטרוט

כל שנה.

אבל למה הוא לא התפלל על הצלה גמורה?

לפי מה שהסברנו,

הוא שמע מפורשות מהקדוש ברוך הוא,

אם יחטאו בשנית,

יענשו בכפליים.

סלחתי כדבריך זה אם לא יחטאו, עוד באותו עניין.

אבל אם יחטאו, אין יותר סלחתי.

הם יענשו בכפליים.

לכן,

לא היה טעם שהוא יתפלל.

בספר תורת חיים מחדד,

בסנהדרין קב מבואר,

עד כמה הרשיעו מלכי ישראל בסוף בית ראשון.

כל מלך חיפש

איך להרשיע יותר מהקודם,

עד שהכניסו עבודה זרה ממש לתוך ההיכל.

וכיוון שחטאו שוב בעבודה זרה,

התעורר הקטרוג של חטא העגל וחרב הבית.

והשם שמואל מוסיף עומק נפלא.

במסכת יומא ע'ד אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

מקדש ראשון

חרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

מקדש שני חרב

על שנאת חינם.

ראה פלא.

כך הם הדברים בדיוק.

בחטא העגל,

בחטא המרגלים.

בחטא העגל נאמר

ויקומו לצחק

בתנא דווה אליהו יד ג' מבאר

יש בלשון זו עבודה זרה,

גילוי עריות ושפיכות דמים.

זאת אומרת ויקומו לצחק כולל את שלושתם.

אם כן חטא העגל

הוא כנגד חורבן בית ראשון.

כשחורבן בית ראשון זה היה על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,

וזה מה שהיה בדיוק בעגל.

אז בית ראשון זה על העגל.

במרגלים

חטאו בלשון הרע.

זה השורש לשנאת חינם.

אז לכן חטא המרגלים כנגד חורבן בית שני,

שהוא על שנאת חינם, ששורשו לשון הרע.

לאור זאת,

נתבונן.

מדוע הקדוש ברוך הוא החריב את ביתו

והוסיף גם להגלות את עמו?

יכול היה להחריב את בית המקדש

ועם ישראל יישאר על אדמתו.

למה הוגלו לבבל?

אלא זה מידה כנגד מידה בשיא העוצמה.

לא רציתם להיכנס לארץ ישראל.

צאו מארץ ישראל ותגלו לבבל.

ביקשתם עגל

במקום לעבוד את הקדוש ברוך הוא?

לכן ייחרב

בית המקדש מקום עבודת

אלוקנו.

לכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה בסנהדרין כד על הפסוק ותישא כל העדה

ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא.

אמר רבי יוחנן

אותו לילה,

ליל תשעה באב היה.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אתם בחייתם בחייה של חינם,

אני אקבע לכם בחייה של דורות

על שני בתי מקדש.

מבאר האור החיים הקדוש,

איך לומדים את זה מהפסוק?

אם היה כתוב ותישא כל העדה ויבכו,

הוא היה מובן שעם ישראל בחר רק במדבר,

ותישא כל העדה.

ויבכו

אבל אם נאמר

ותישא כל העדה

שזה דור המדבר וגם כתוב

ויבכו העם

כלומר עם ישראל בכל הדורות

כולם יבכו בתשעה באב

והגמרא בסנהדרין קב

אין לך פורענות ופורענות

שבאה על ישראל שאין בה כורטוב מחטא העגל

והוסיפו בגמרא

באיכה נאמר בכו תבכה

שתי בחיות

על שני בתי מקדש

מקשה בספר ישועות יעקב

הלקוט תשעה באב סימן תקמת

למה כתוב תבכה

בלשון העתיד

הרי כבר חרבו שני בתי המקדש בעבר

אלא שירמיהו התנבא

לאחר חורבן בית ראשון

ששוב

ייבנה בית המקדש השני לאחר שבעים שנה

ושוב יחרב

תבכה בעתיד

כי ידעו כולם שפעמיים אחרי בית המקדש

על שני החטאים

על העגל בעל המרגלים.

לפי זה מתבהר עומק הנפלא בדברי רשי.

רשי מקשה

לגבי העונש של עם ישראל

כיוון שחטא המרגלים

היה בשנה השנייה לצאתם ממצרים

יוצא שבעצם

נענשו רק ל-39 שנים

ולא ל-40 שנה, יום לשנה, יום לשנה.

כנגד 40 יום שהם תארו את הארץ,

יום לשנה, יום לשנה.

אבל היה 39 שנים בסך הכל, כי בשנה השנייה לצאתם ממצרים הם חטאו בחטא העגל,

בחטא המרגלים.

מתרץ רשי,

בשנה הראשונה הם קיבלו את התורה וחטאו בעגל.

אז לכן היא נכנסת בכלל 40 שנה, כי זה אותו עוון, אותה כפירה.

אז

זאת אומרת, כבר אז עלתה הגזירה במחשבה.

שאם יחטאו,

יענשו בכפליים.

והשנה הראשונה היא מן המניין.

אחרי שהתבהר

ששילוב חטא העגל לחטא המרגלים גרם לחורבן בית המקדש

ולארבע גלויות באמיה,

בבל, מדי,

יוון ועדו,

ולכל הייסורים שחלפו על עם ישראל בכל הדורות

יש לחקור

האם לבני אותו דור שהיו שותפים לחטאים הללו

יש חלק לעולם הבא?

במסכת סנהדרין,

דעת רבי עקיבא,

אין לדור המדבר חלק לעולם הבא.

בטעם שלו,

משום שכתוב,

במדבר הזה יטמו ושם ימותו.

יטמו בעולם הזה וימותו לעולם הבא.

מבאר בספר אמרי צבי,

בוודאי לא התכוון רבי עקיבא לכלל דור המדבר,

שהרי היו בהם צדיקים,

כמו נחשון בן עמינדב

ושבעים הזקנים,

שברור שיש להם חלק לעולם הבא.

אלא שנגזרה גזירה שכולם ימותו במדבר

עם הצדיקים בכללם,

משום שכל ישראל ערבים זה לזה,

ובפרט שבמסכת בבא קמא,

דף ס',

כתוב שצדיק נתפס בעוון הדור.

אמנם כל זה רק לגבי עונש בעולם הזה,

אבל לגבי עולם הבא,

פשוט וברור שהצדיקים שבדור המדבר יזכו לעולם הבא.

בספר שפתי כהן

מוסיף לבאר

כוונת רבי עקיבא היא רק לערב רב,

שהרי הערב רב עשו את העגן,

והם גם האנשים שהתחילו בבחייה

בזמן חטא המרגלים,

שנאמר ויבכו העם

בלילה ההוא.

העם זה הערב רב,

לכן רק לערב

הוריו שחטאו בכפליים,

גם בעגל

וגם במרגלים, אין חלק לעולם הבא.

על כל פנים,

רבי אליעזר חולק על רבי עקיבא

ואומר שכל דור המדבר יש להם חלק לעולם הבא וגם לרשעים שבהם.

שנאמר,

אספו לי חסידיי

קוראתי וריתי עלי זבח.

דור המדבר כרתו ברית

עם הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני.

ועכשיו ארבע ראיות,

לדעת רבי אליעזר,

שוודאי כל דור המדבר

יש להם חלק לעולם הבא.

דבר ראשון,

דנדרין קוף יוד,

אמר רבי יוחנן,

עזב רבי עקיבא את חסידותו,

שהרי רבי עקיבא רגיל

לזכות את עם ישראל.

וכאן,

מחייב את דור המדבר.

הביא רבי יוחנן ראייה לזכות את דור המדבר.

ירמיהו הנביא מתנבא לאחר החורבן

ומנחם את עם ישראל,

ואומר בשם הקדוש ברוך הוא

זכרתי לך חסד נעורייך,

אהבת כלולותיך,

לכתך אחריי במדבר.

הקדוש ברוך הוא זוכר אחרי אלף שנה

את דור המדבר,

ובזכותו,

בזכותו של דור המדבר יגאלו ישראל מגלות בבל

וייבנה בית המקדש השני.

ככה אומר להם ירמיה,

זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחריי במדבר. על מי הוא מדבר?

על דור המדבר.

אלף שנה אחרי.

ממשיך רבי יוחנן ואומר, אם דור המדבר

יכולים לזכות את עם ישראל אחרי אלף שנה לצאת מן הגלות,

קל וחומר שאת עצמם

הם יכולים לזכות לעולם הבא.

המרשע מבאר.

למה נקראו בפסוק, אספו לי חסידיי?

על שם מה שאמר הקדוש ברוך הוא, זכרתי לך חסד נעורייך,

על זה שהאמנתם בי,

והלכתם אחרי במדבר,

והאמנתם שאני אפרנס אתכם.

אז זה נקרא חסידיי.

דבר שני,

שמוכיח שיש להם עולם הבא,

התוספות מוכיחים מגמרא בבא בתרא ע' ג',

כתוב שסוחר ישמעאלי

הראה לרבא ברבר חנה את מתי המדבר,

ומכאן מוכח

שדור המדבר

חיים לעולם הבא,

ולא נענשו לחיליה ואבדון.

בעזרת השם, ייתכן שנלמד בערב,

בלילה.

הם שוכבים

עם פניהם למעלה,

והוא ראה רגל,

עם דרך

יוצאת מהאדמה ועומדת בצורה כזאת, ויש לזה הסבר, מה זה הדבר הזה?

מה זה הדבר הזה?

ומדובר אחרי הרבה הרבה זמן, איך זה?

דבר שלישי,

במדרש רבה ובתנחומה אמרו חכמים,

אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, שהתחנן

515 תפילות להיכנס לארץ ישראל,

כיצד אני יכול לתת לך להיכנס לארץ ישראל?

הרי מה יאמרו כולם?

שהמנהיג עצמו נכנס

עם דור חדש לארץ ישראל,

ואת דור המדבר הותיר בשבייה.

וכי זה שבח להוציא 60 ריבוא מלקבור אותם במדבר?

ואתה תיכנס והם יישארו במדבר,

ובפרט שיאמרו

שגם אין להם חלק לעולם הבא,

ואתה נכנס עם דור חדש,

לכן אתה תישאר כאן לצדם,

ואתה תביא אותם לעולם הבא.

שנאמר, ויתר ראשי העם.

וכך כתוב, שבאחרית הימים יבוא משה רבנו ומשיח בן יוסף ומשיח בן דוד עם מתי מדבר

לארץ ישראל.

דבר רביעי,

בספר יפה תלמוד

של הרב פלאג'י

מביא את דברי הקולבו בסימן קב',

המתאר את המעשה הידוע ברבי יהושע בן לוי.

נכנס חי לגן עדן

מתוך עשרה

שנכנסו בחייהם.

מוסיף הקולבו על דברי הגמרא הידועים,

שרבי יהושע בן לוי נכנס,

ראה מדורים מדורים.

ויש תיאור איך נראה כל מדור ומדור בגן עדן.

ומי הם היושבים?

כשהגיע רבי יהושע למדור השלישי,

העשוי זהב,

ראה את שלושת האבות הקדושים,

ועימהם גם כל דור המדבר.

שלח רבי יהושע בן לוי לרבן גמליאל

נשני ישראל וסיפר לו את מה שראה.

על כל פנים הוכח מסיפור זה שלדור המדבר

יש חלק לעולם הבא.

צריך להזכיר שלפי הרמב״ם עולם הבא זה עולם הנשמות,

גן עדן.

לפי האחרים,

עולם הבא זה עולם החמישי,

עולם הנשמות זה עולם השני,

ועולם הבא זה עולם החמישי האחרון.

אז לפי זה צריך לדעת למה המכוון כאן.

אם כן, לאור ההוכחות האלה

שהובאו כאן

לצדק את דעת רבי אליעזר שחולק על רבי עקיבא,

אז מי שהאמין בשם יתברך.

הסידאי, קורטה בריטי,

ודאי שהוא זכה למדור העליון בגן עדן.

ורק הערב רב,

שחטאו והחטיאו בכפליים,

גם בעגל וגם במרגלים, להם

אין חלק לעולם הבא,

ועימהם אף המרגלים עצמם,

שלמרות גדלותם, חטאו בכפליים?

הן בעגל

והן שהוציאו דיבת הארץ רעה, ועל כן אין להם חלק לעולם הבא.

כמו שאמרנו בהתחלה, שהם נמנו עם דור המבול, דור הפלגה,

ואנשי סדום.

אולם מי שחטא בעגל ומת,

הוא חטא חטא אחד בלבד של כפירה,

והוא לא היה מחובר לחלק השני, למרגלים,

כי הוא מת.

הוא חטא רק אחד.

לכן הוא יזכל גן עדן עם שאר דור המדבר.

עד מתי יש לנו זמן?

אני ממשיך.

כיצד ייתכן

שעם ישראל יידרדרו לחטא המרגלים,

שבעטיו חרבו שני בתי מקדש

באלפי שנות גלות.

הניחם בחטא העגל,

הערב רב גרמו לכל,

אבל בחטא המרגלים קשה להבין.

איך נשיאים צדיקים יגרמו לחטא כה נורא?

מי הגה את השליחות שלם רגלים?

הקדוש ברוך הוא או עם ישראל?

לכאורה, סתירה בפסוקים.

בפרשה נאמר, שלח לך מרגלים.

ובספר דברים,

משה רבנו משחזר את הדברים ואומר,

שעם ישראל ביקשו, נשלחה אנשים לפנינו.

למה יש שלוש לשונות?

ויתורו,

ויחפרו,

וירגלו.

אחרי כישלון כזה של המרגלים,

למה שולח יהושע שוב פעם מרגלים?

אחרי ארבעים שנה,

לפני הכניסה לארץ.

אם ניחמו ברותחים,

למה לא נזהר בפוסרים?

למה שלח משה רבנו 12 מרגלים,

ואילו יהושע בן אנון שלח רק שניים?

ומי שהולך לרגל 12 בשעה שהם צריכים להיות נסתרים וחסויים?

ופה נשלחו מרגלים רבים שעלולים להתגלות.

יש לדקדק בשינויי הלשון. משה רבנו שלח אנשים,

לא מרגלים.

לטור את הארץ, כמו תייר.

הולכים לטייל.

זה לשון של ריגול?

אנשים לטור?

אצל יהושע כתוב שהוא שלח מרגלים חרש,

בשקט, בהסוואה.

אז מה הולך פה?

אחרי שקשרנו במאמר הקודם

בין חטא העגל לחטא המרגלים,

והשילוב ביניהם גרם לאסון הגדול ביותר בתולדות עם ישראל,

חורבן בתי המקדש

בחייה לדורות,

ארבע גלויות קשות ונוראות,

כולל זאת, זה נקרא גלות אדום

עם עירון וכל שאר הדברים,

שבע חזיתות, שמונה חזיתות.

כל הדברים האלה נמשכים מזה.

בנוסף, אומר הרב דסלר, זכר צדיק לברכה, גם גירוש ספרד,

גם הגירוש מאנגליה,

גם מלחמת העולם הראשונה,

פרצו בדיוק באותו תאריך.

תשעה באב.

אז חובה לחקור,

להבין מה גרם לחטא הזה.

יש הבדל בין חטא העגל למרגלים

שזועק לשמיים.

בחטא העגל אפשר להבין

את הנסיבות.

משה רבנו נעלם.

השטן מראה את מיטתו ברקיע,

בחושך ואפלה.

הערב רב נטלו לידיהם את השליטה במצב.

הרגו את חור ושבעים הזקנים.

אז היו נסיבות קשות,

וניתן להבין איך התגלגלו הדברים.

אבל בחטא המרגלים

לא היו ערב רב,

אלא הצדיקים הקדושים,

והם גרמו לחטא

ועוון חמור של כפירה בקדוש ברוך הוא, כי חזק הוא ממנו.

העם שיושב בארץ ישראל,

יותר חזק מהקדוש ברוך הוא.

איך אפשר להגיד דבר כזה?

והם היו כל כך צדיקים,

עד שהרמב״ן אומר שהסדר שלהם בתורה נכתב כסדר חשיבותם.

ויוצא שכלב ויהושע הנמנים

ברשימה הם במקום השלישי והחמישי.

אז כיצד ייתכן שקדושי העליון גרמו לכזה חטא איום ונורא?

נקדים להבין את דברי הכלי יקר.

בתורה מופיעים לשונות לפעולות הריגול,

ויתורו ויחפרו וירגלו.

הקדוש ברוך הוא שלח

ציווי, שלח לך אנשים ויתורו.

עם ישראל ביקשו,

נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו את הארץ.

ובמרגלים כתוב, וירגלו אותה.

מה ההבדל?

אומר הכלי יקר,

הקדוש ברוך הוא ביקש ויתורו שימצאו יתרונות

בארץ ישראל, כי טובה היא.

הרי הוא הבטיח, כי טובה היא.

אז מה אתם הולכים, לחפש חסרונות?

אני אמרתי ויתורו, מלשון יתרון.

ויתורו, שלח אנשים, אנשים חשובים, צדיקים,

והם יבואו ויספרו את היתרונות של ארץ ישראל.

אולם עם ישראל ביקשו תואנה

לשוב למצרים.

ולכן נקטו בלשון ויחפרו,

לשון חרפה.

לא למצוא יתרונות,

אלא

דברים גרועים

בארץ ישראל.

באמרגלים.

זה ה...

עם ויחפרו,

כדי שיוכלו לחזור למצרים,

שיגידו חרפה,

אבל המרגלים הוסיפו רשעות,

ולכן כתוב וירגלו,

וירגלו מלשון הולך רכיל,

לרמז שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל.

ועתה יש לבאר

מי הגה את השליחות של המרגלים?

שלח לך,

או נשלחה אנשים?

הילקוט שמעוני.

בתחילה נקבצו עם ישראל אצל משה, ביקשו לשלוח מרגלים לארץ ישראל.

לא רצה.

אמר כבר הבטיחני השם.

אמרו לו, עם ישראל,

העמים שבארץ ישראל יודעים

שאנחנו באים לירש את הארץ.

לכן עכשיו הם מטמינים ומחביאים את כל ממונם.

כשנגיע לארץ ישראל,

לא נמצא מטמוניות,

ונמצא שדבר השם יהיה בטל.

לכן נאמר, וייטב בעיני משה.

הוטה בעיניו

על זה שהם ביקשו ויחפרו.

ופה הפירוש,

חפירה של המטמוניות.

שילכו לרעות המרגלים, איפה הם מטמינים את המטמוניות

שלהם יעשו חפירות ובדיקות

בשביל לדעת.

כמו שהמוסד הולך לעשות עכשיו בפורדו,

לחפור שם באנשי ההנדסה,

ישימו את המטענים וכל מה שצריך בסדר גודל המתאים כדי לפוצץ את הכול.

מסיים המדרש,

כיוון ששמע משה כך,

נלכד בידיהם.

אפשר להטעות את גדול הדור.

אומר המדרש,

שמע משה כך,

האמין להם,

ונלכד בידיהם.

אומר אור החיים הקדוש,

לכדוהו עם ישראל בעורמה.

ועוד מחדד האור החיים הקדוש.

שיש שני סוגים של ריגול.

אחד,

לבדוק באיזה דרך כדאי לעלות

ולדעת כמה צריך לטרוח על מנת לנצח בקרב.

כמו שכתוב ביהושע זן ג',

חזרו המרגלים ואמרו שמספיק אלפיים עד שלושת אלפים איש.

אבל יש סוג שני של ריגול.

רוצים לדעת אם בכלל שייך לכבוש את המקום.

האם בכלל אפשר לעלות לארץ?

אומר אור החיים הקדוש,

את זה רצו עם ישראל לבדוק.

האם יכולים בכלל לעלות?

כי הם לא האמינו בשם

ולכדו את משה רבנו בעורמה.

נו, עכשיו נפלות הרבה שאלות של אנשים, אתה מבין, מה, הוא לא יודע מה זה, יש לו רוח הקודש,

יש לו זה, יש לו זה.

משה רבנו ודאי לא רוח קודש, והנביא הכי גדול בעולם,

והכל, ובאו אליו ישראל ואמרו לו, שמע, מטמוניות וזה,

ודבר השם יפול, וזה וזה, ולכדו אותו בעורמה,

אומר המדרש.

במדרש תנחומא מוסיפים חכמים נופך.

הקדוש ברוך הוא לא רצה שישלחו מרגלים,

כי הבטיח שהארץ טובה, מה צריך לבדוק?

אז למה שלחו?

כתוב שמשה רבנו ציווה,

ראה,

נתן אדוני אלוהיך את הארץ

על ארש.

עם ישראל על מפתן ארץ ישראל

החלו לחשוש ממלחמה

כנגד בני ענק.

כמו עם ישראל עד השביעי באוקטובר, פחדו מהחמאס, פחדו מחזבאללה,

פחדו מאיראן, פחדו מכולם.

פחדו, פחדו.

והפחידו אותם המרגלים, הלשעברים.

הפחידו אותם ואמרו,

לא נוכל לעלות, אי אפשר, זה רק בהסדר וזה רק ככה, בהסכמים, וזה חרטט.

לכן מיד כתוב, ותקרבן אליי כולכם.

ואמרו, נשלחה אנשים לפנינו.

למה הם שומרים?

רגלים, כי לא האמינו.

כמה פעמים ביבי רצה לתקוף באיראן,

באנשי המוסד עצמם,

והרמטכ״ל, וכל מיני בעלי פלאפלים אמרו לו,

אין, הם יעשו מאיתנו חומוס.

לא הסכימו.

הפילו הכול, הלשינו, הלכו להלשין לאובמבה ולכל אלה.

להלשין, מלשינים.

כשעוד לא היה להם את כל מה שיש להם היום, היה יותר קל, היה הרבה יותר קל.

נתנו להם להתעצם ולהגיע כבר לסכנה קיומית.

טוב, דרשו חכמים זיכרונם לברכה עליהם, השלום, את הפסוק בתהילים.

לא שמרו ורית אלוהים,

ובתורתם מיאנו ללכת.

אמר רבי יהושע,

למשל, למלך שזימן לבנו אישה נאה, מיוחסת ועשירה.

אבל הבן ביקש לראות אותה.

היה רע בעיני אביו,

שהוא לא מאמין לו שהוא בחר לו אישה מיוחסת,

נאה, חשובה, עשירה.

מה עשה?

הראה לו.

הראה לו.

אמר לו, ראית?

נו, אני צודק.

יופי.

אבל אתה לא תתחתן את הבן שלך.

בגלל שלא האמנת לי,

לא תקבל אותו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא,

אם אני לא אראה להם את הארץ,

תגידו, הארץ כעורה.

זה לא הארץ, כמו שהוא אמר, טובה.

אנחנו רוצים לראות.

לא מאמינים.

רוצים לראות.

הוא אמר, אין בעיה, אני אראה לכם. שלח, שלח.

אשלח לך אנשים.

זהו.

אחרי שהם ראו, אמר, לא תקבלו אותה. הבנים שלכם, הדור הבא, אתם תמותו פה במדבר.

לא רציתם להיכנס, רציתם לחזור למצרים.

מסיים המדרש,

נמלך משה רבנו בקדוש ברוך הוא ואמר לו, השם שלח לך מדעתך.

זו לא פעם ראשונה שהם רגילים לא להאמין לי.

וכמובן שהשם ידע מה יהיה בסוף.

בסוף

אבל הם גזרו על עצמם מי שלא מאמין לקדוש ברוך הוא

לא זוכה

גם אם היה מגיע לו לא זוכה

לפיכך התבאר המקור לחטא

הערב רב לא היו שותפים לחטא

במקרה של המרגלים

אז איך זה התחיל?

אלא עם ישראל עצמו,

עם ישראל עצמם גרמו לחטא.

לא האמינו בקדוש ברוך הוא.

חוסר האמונה והפחד ממלחמה

הקרין גם על הצדיקים

שבסוף מעלו בתפקיד. רואים

שאם יש לחץ

אפילו על צדיקים גדולים כמו בדור המדבר,

שאין מה לדבר, לא היו יותר גדולים מהם.

כשיש לחץ חברתי,

הנה,

משפיע.

משפיע.

משה רבנו חשב,

עם ישראל רוצים לרגל,

רק כדי לגלות מטמוניות

ולדעת מאיפה יהיה קל לכבוש.

אבל חכמים אומרים לנו שהם הערימו על משה רבנו

כי הם פחדו לעלות,

ולכן הם שלחו מרגלים לבדוק אם זה בכלל אפשרי.

הפחד הנורא של העם

הקרין גם על המרגלים,

ולאחר שראו את הענקים,

מפלצות ענק

הנמצאות בארץ ישראל,

הגיעו לכפירה בשם ואמרו כי חזק הוא ממנו.

הגמרא בסוטה ל״ה אמר רבי חנינא בר פפא,

דבר גדול דיברו המרגלים באותה שעה.

כביכול חזק הוא ממנו העם היושב בתוך הארץ הוא יותר חזק מהקדוש ברוך הוא.

והרמב״ן חידד ושם דגש על המילים אפס

כי עז העם.

זאת אומרת, הם שיבחו בהתחלה את הפירות של ארץ ישראל והכול, אבל בסוף אמרו אפס.

אבל אם

אפשר לכבוש אותה, כי עז העם.

הבינו המרגלים שהם המחליטים אם לעלות או לא,

והכריעו שלא לעלות.

זה כמו היום שהפקידים קובעים בלא הנהגה.

בדיוק אותו דבר.

הם החליטו שלא.

זה כמו שהפצרית הפכה להיות פצמרית.

והדברים מופלאים.

מדוע באמת פחדו המרגלים כל כך?

מה, הם לא ראו את כל הניסים שנעשו?

עד שהם אמרו שאפילו בעל הבית לא יכול להוציא את כליו משם?

זה מופרך מיסודו?

אם הם אומרים שבעל הבית הוא,

אז לכאורה הם מאמינים.

אז איך הם מסוגלים לכפור ולומר שהוא לא יכול?

הוא בעל הבית ולא יכול.

איך זה? איך זה הולך?

מבאר השם משמואל שהמרגלים חששו מעובדה אחת.

אלדד ומדד התנבאו

ימים ספורים לפני.

ואמרו, משה מת

ויהושע מכניס.

המרגלים הבינו, אם משה מת,

עלפה להנהגה ניסית.

אם הייתה הנהגה ניסית,

אין שאלה בכלל שאפשר

לכבוש את הארץ.

אבל אם משה מת

ויהושע מחליפו,

אין סיכוי להיכנס לארץ ישראל, כי תיפסק ההנהגה הניסית.

ובדרך הטבע,

להתגבר על כאלה ענקים, לא,

בלתי אפשרי.

זאת אומרת, הם האמינו שהשם כול יכול.

אבל הם סברו שהם לא ראויים יותר להנהגה ניסית במותו של משה רבנו.

ותחת הנהגתו של יהושע, השם לא יעשה נס

למי שאינו ראוי,

בגלל חטא העגל.

תודה רבה.

כל זמן שמשה קיים, אז וסלחתי כדבריך.

אבל אם משה איננו,

מי יהושע צריך להכניס?

מי אמר שזה ימשיך ההנהגה הנשיאית?

ולהילחם עם עם כזה,

עמים כאלה?

מי יכול?

אבל הם לא השכילו להבין שבאמת ההנהגה הנשיאית תחלוף דווקא בגללם.

בגלל חטא המרגלים, לא בגלל חטא העגל.

בגלל חטא העגל סלחתי, כדבריך.

רק אם ישובו עוד פעם,

אז לא.

ומי גרם לזה? הם בעצמם גרמו לזה.

עוד נוסיף עומק על עומק.

הקדוש ברוך הוא ביקש לשלוח אנשים.

לא כתוב מרגלים.

אבל מה היה התפקיד שלהם? לרגל את הארץ, לא?

ולמה כתוב יטורו?

מלשון של תייר.

הולכים לטייל.

זה נקרא ריגול?

ולמה שלחו כל כך הרבה?

ברעש גדול?

איפה ראינו דבר כזה שהולכים מרגלים ביחד, קבוצה?

אלא הקדוש ברוך הוא בכלל לא התכוון שהם ילכו לרגל. מה יש לרגל?

אני אמרתי שהארץ טובה.

מה יש לרגל?

עלה רש.

אמרתי עלה רש. איך שאתה עולה אתה יורש את הארץ, זה הכול.

אז למה נשלחו?

ולמה הרבה?

ולמה נשיא לכל שבט?

הדברים מתבהרים על פי דברי רש״י הקדושים.

ראה נתתי לפניכם את הארץ, בואו וורשו את הארץ.

מה זה הלשון בואו וורשו?

רק תבואו

וייתנו לכם את הארץ?

בואו וורשו.

יש שמה אויבים ענקים, שבעה עמים שיילחמו בחירוף נפש.

סיחון ועוג ייתנו את הארץ בקלות?

איך אומר משה רבנו וורשו?

מלשון ירושה.

אה רשי.

אתם יודעים למה יהושע נלחם על הארץ?

בגלל שלא האמינו בשם

ושלחו מרגלים מההתחלה.

אם היו מאמינים בשם

ולא שולחים מרגלים,

לא היו צריכים כלי זין, היו נכנסים ללא מלחמה כלל,

כמו ירושה, מבלי שאף אחד יערער.

הקדוש ברוך הוא הראה לנו את זה היום.

נכנסו עם טנדרים לסוריה,

בלי יריעה אחת, ולקחו את כל הארץ.

אם הקדוש ברוך הוא מחליט לתת ארץ

בלי יריעות, הוא נותן ארץ בלי יריעות.

מה הבעיה?

וכתוב בספר שמות,

ושלחתי את הצרעה בגרשה.

לא צריך מלטים וכטב״מים ו-F-35, יש לי משהו טוב.

קוראים לו צרעה,

יש על זה שמות כבר של כלי נשק שנקראים הצרעה.

והיא שולחת ארץ ומסמאת את עיניהם של האויבים ומסרסת אותם גם.

פעולה של לייזר כזה, וזהו.

ופוגעת בול בכל בן אדם.

זה לא יאומן כי יסופר,

ממש כמו שהיום עושים את זה בעיראן,

ממרחק 300 קילומטר שולחים טיל,

והוא מגיע בדיוק לנקודה.

הקדוש ברוך הוא אומר, אתם מוציאים הרבה הוצאות, למה מיליונים ומיליארדים?

זה משהו קטן כזה, קוראים לו צרעה, הוא יכול לעשות את זה בקלב.

לא צריך כלום, לא צריך גם ביפרים, בלי ביפרים.

אתם רציתם שהם יתעברו והם יורידו את האצבעות,

אני קוראים לו צרעה, טוס, טוס.

זהו. השם אומר, לא תערצון ולא תיראון מהם,

השם ילחם לכם,

מה אתם צריכים ללחם?

שבו על הטרסה ותסתכלו,

זה הכול.

אבל תאמינו בי,

אם אתם מאמינים בי, אני עושה את העבודה.

אדוני איש מלחמה,

מלחמות אני עשיתי.

אתם לא רוצים, אתם רוצים אתם בעצמכם,

יאללה, שבע שנים תילחמו,

עד שתגמרו עם שלושים ואחת מלכים.

שבע שנים.

במקום שצריך.

יש לה קדוש ברוך הוא הרבה שלוחים.

מי ניצח את טיטוס הרשע שהחריב את בית המקדש?

איזה כוח, מעצמה, הגיעה, הרסה את בית המקדש הזה.

מי ניצח אותו יתוש?

יתוש.

לקדוש ברוך הוא יש כלי מלחמה יותר משוכללים מכל מה שהם חושבים,

עם הברזלים, והטונקים, וזה וזה.

כשהוא משחרר כוורת אחת של דבורים על בן אדם,

עוטפים אותו מכל הצדדים,

מנפחים אותו,

וזהו.

הוא יכול לעשות משהו, גם אם יעשה ככה יקבל עוד עקיצות. מה אתה יכול לעשות?

הקדוש ברוך הוא נוהג עם עם ישראל מידה כנגד מידה.

אדוני צילך על יד ימיניך,

אומר נפש החיים.

כמו שהצל זז

לפי תנועותיו של האדם,

ככה הקדוש ברוך הוא

מתנהג עם האדם מידה כנגד מידה. אתה מאמין בו,

אז האמונה הזאת תפעל. אתה לא מאמין בו, היא לא תפעל.

איך שאתה מפעיל, זה פועל.

יש שלוש דרגות של אמונה.

אחת,

ביטחון גמור בקדוש ברוך הוא.

על זה הקדוש ברוך הוא עושה ניסים ונפלאות על כל צעד ושעד.

המאמין ובוטח במאה אחוז, מקבל מאה אחוז

ישועות והצלחות.

דרגה שנייה,

מאמין אבל רוצה צבא גם.

עושה השתדלות.

אז הקדוש ברוך הוא עוזר לו בהשתדלות,

אבל הוא לא יזכה לנס.

ושלישית,

מי שמסתפק בהבטחות השם יתברך וסומך רק על עצמו,

זה ייפול מדחי אל דחי.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

אני מצפה מעם ישראל

שיהיו בדרגה העליונה,

ללא מרגלים.

שנה של ניסים במצרים,

קריעת ים סוף,

מעמד הר סיני,

מן,

באר,

עננים.

סיחון ועוק זה בעיה?

מה הבעיה?

ואני וחסדך ותהתי,

יגל ליבי בשבועתך.

מי שבוטח בשם זוכה לישועות גדולות.

אם בחסדך פתחתי,

ודאי שאני עגיל בישועותיך.

לכן הקדוש ברוך הוא לא שלח מרגלים

אלא אנשים.

לא לרגל,

אלא לטור, טיול.

למה?

מי שבוטע בשם, לא צריך מלחמה כלל.

רבי יונתן בן עוזיאל,

בתרגומו,

אומר לנו מהלך נפלא.

הקדוש ברוך הוא שלח את המרגלים לעשות קניין חזוקה

בארץ ישראל.

כמו שאברהם אבינו נצטווה, קום.

להתהלך בארץ

כדי לקנותה.

גם המרגלים

טיילו בארץ ישראל ויתורו

כדי לקנות אותה.

עכשיו, כדי להמשיך את הקניין,

צריך להביא פירות,

כי זו עבודה בגוף הקרקע.

מי שמאמין בשם יתברך, מקבל בקלות.

לא צריך מלחמה, לא צריך מרגלים, לא צריך את המוסד.

אלא די לו באנשים שיקומו לטור,

לקנות את ארץ ישראל בהליכתם ובלקיחת הפירות.

זה שאמרו בילקוט שמעוני, תשמע,

משה רבנו אמר למרגלים מפורשות,

אל תיכנסו בשקט.

אל תיכנסו מחופשים כמו אצל יהושע.

תלכו בגלוי

ותאמרו שבאתם לקחת פירות.

עכשיו, מבואר,

למה נשלחו 12 מרגלים? שאלנו.

יהושע שלח שניים.

למה שלח משה 12?

כיוון ש...

יש בארץ ישראל 12 נחלות בארץ ישראל.

ועל כן כל מרגל,

נשיא שבט,

צריך לקנות את החלק הראוי לשבט שלו.

ולכן שבט לוי לא שלח,

כי אין לו חלק ונחלה בארץ ישראל.

אז כל העניין,

אם היה להם ביטחון גמור,

בעצם הליכתם בארץ ישראל, הם קונים את ארץ ישראל לנחלות

וחוזרים הביתה, זה הכל, זה הכל הסיפור.

לאור זאת,

מובן למה אמר להם משה רבנו,

והתחזקתם

ולקחתם מפרי הארץ.

מה צריך להתחזק בשביל פירות?

והגמרא בסופו של דבר אומרת

שיהושע וכלב לא לקחו מפרי הארץ.

עשרה מרגלים נשאו אשכול ענבים ועוד פירות,

ושניים לא לקחו.

מי לא לקחו? כלב ויהושע בן נון.

למה?

כי הם הבינו שהמרגלים רוצים להשתמש בזה לרעה ולהראות שהארץ משונה,

משונה בפירותיה.

צריכים לקחת כל כך הרבה אנשים, אשכול אחד של ענבים.

אבל תמוה,

משה רבנו ציווה להביא פירות.

כתוב, התחזקתם ולקחתם מפרי הארץ.

אז איך אתם נמנעים מלקחת?

אלא בתרגום יונתן בן עוזיאל ובחזקוני פירשו,

מה זה, והתחזקתם?

מלשון חזוקי, חזקה.

אתם הולכים לעשות בארץ ישראל חזקה.

עשו קניין בארץ ישראל.

ומוסיף החתם סופר,

שיהושע וכלב ראו את החטא,

והבינו שלא ייכנסו

בגלל החטא לארץ ישראל,

וידעו שאסור לעשות חזקה,

ולקחת פירות.

למה?

כי זה יהיה גזל.

אם זה לא שלכם, הארץ, אתם לא תיכנסו לארץ.

הם ראו שהחטא יגרום שלא ייכנסו לארץ. אם לא ייכנסו לארץ, איך אתה לוקח ממה שלא שלך?

אז זה יהיה גזל.

ובפרט שהתבוננו יהושע וכלב, והבינו ברוחב דעתם,

כל המטרה של לקיחת הפירות,

שלא.

לוקחים המרגלים זה להוציא שם רע על ארץ ישראל

ולומר שפירותיה משונים.

אז זה הקדוש ברוך הוא שלח

בשביל

שיקנו את ארץ ישראל בקניין,

זו הייתה המטרה.

לכן ויתורו ואנשים לא מרגלים ולא בטיח.

אבל עם ישראל לא ביקשו ככה, הם ביקשו מרגלים.

הם לא בטחו בקדוש ברוך הוא בדרגה הגבוהה ביותר.

מה אמר להם משה רבנו? וייטב בעיני הדבר.

אמר משה רבנו, אתם לא בדרגה גבוהה של אמונה בקדוש ברוך הוא, לכן אתם לא תזכו לניסים גלויים.

אבל בדיעבד, גם זה טוב, תעשו השתדלות.

כשעושים השתדלות, יש דרכים שונות.

יהושע שלח שיניים אנשים מרגלים חרש לאמור.

לכו ראו את הארץ.

פה מפורש שמדובר במרגלים ממש.

והם נשלחו בסתר.

אבל מה כתוב להם?

לכו ראו.

לא כתוב רגלו ולא תחפרו.

מה ההבדל?

אמר יהושע, מי שאינו בדרגת ביטחון גבוהה ביותר,

מותר לו לעשות השתדלות.

אבל ההשתדלות לא יתר על המידה.

אז לכן שולחים מרגלים בשקט,

אבל ילכו ויראו.

לא להתאמץ בכל הכוח.

אין עניין לרגל ולחפור,

כאילו הכל תלוי בהם.

אלא יש לעשות השתדלות

כדי לצאת ידי חובה.

זו היא הדרגה השנייה באמונה.

אבל עם ישראל,

שהיו במדבר, היו בדרגה שלישית באמונה.

ככתוב, ותקרבן אליי כולכם.

רש״י אומר בעיר בוביה ילדים דוחפים זקנים,

וזקנים דוחפים את הראשיים.

זה השורש.

כולם היו בבהלה עצומה.

הם לא האמינו כלל בקדוש ברוך הוא.

פחדו מהענקים.

כאילו מוטלת עליהם המשימה להיכנס לארץ ישראל בכוחות עצמם.

והם לבד במערכה.

עירון,

פי 75 בגודל מישראל, פי 10 בתושבים,

90 מיליון.

איך אפשר?

יש להם טילים, יש להם גרעין, יש להם פסטוק.

בסימן הברור לכך

שהם באו בדחיפות, אחד דוחף את השני.

כל אחד חושב,

שהצלחה תלויה במרגל שלו.

משום כך,

כל שבט התעקש לשלוח מרגל משלו.

וכשעם ישראל לא מאמינים,

הפחד חלחל גם למרגלים.

אז התבאר שיש שלוש

דרגות באמונה.

הגבוהה ביותר,

המוחלטת.

מספיק ויתורו.

טיול.

תייר.

תייר.

כנסו, טיילו,

ותעשו קניין,

לא צריך נשק

ואל תפחדו, לא תערצון ולא תיראו.

דרגה שנייה.

כמו אצל יהושע בן ינון, לכו וראו.

אכן צריך להילחם,

אבל גם זאת,

מתוך ביטחון בשם יתברך,

בעשיית השתדלות מועטה בלבד.

איך הוא כבש את יריחו?

עם שופרות.

הקיפו את העיר,

שבע הקפות, עם שופרות, והעיר נפלה בידה.

שמעתם על מלחמות כאלה?

עם תזמורת.

עוברים תזמורת.

עודנו, יש לנו פטנט כזה, קוראים לו עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, זה.

ברוך השם, עומד.

בדרגה השלישית,

הנמוכה ביותר, חוסר אמונה מוחלט.

כמו שהיה עם המרגלים של הפרשה.

שם מובן למה יהושע שלח בסוף מרגלים. אמרנו, מה,

אם ראית שנכוו ברותחים, אתה לא מפחד מפושרים?

למה שלחת בכלל מרגלים?

אלא הבין יהושע,

לא שייך להיכנס לארץ ישראל באופן הראשון, בלי מלחמה.

הרי כשעם ישראל הוכיחו שהם לא מאמינים בקדוש ברוך הוא,

הם כבר לא יזכו לנס גלוי.

לכן חייבים לעשות השתדלות,

והקדוש ברוך הוא יעזור בסייעתא דשמיא,

אבל לא בנס גלוי.

לא בנס גלוי.

ההשתדלות המינימלית,

אז הוא שלח שני מרגלים.

ותשמעו משהו מדהים, לא תאמינו.

בלי סייעתא דשמיא לא עובד שום דבר.

איזה הצלחות נחלו שני המרגלים?

טלב ופנחס,

הצלחה גדולה ביותר.

למה?

הם תלו את ביטחונם בשם.

אבל ההצלחה לא הייתה בדרך רגילה,

כי הם לא הצליחו לפעול שום דבר בריגול.

מה צריך בריגול? שני תנאים.

דבר ראשון, שהמרגל לא יתגלה.

ודבר שני,

שיביא את המידע מהיכן

ראוי לכבוש,

ויביא סודות נעלמים מהשטח של האויב,

את נקודות התורפה.

מה קרה אצלהם?

הכל הפוך.

תכף כשהם נכנסו, נתגלו.

ולכן הם ברחו והתחבאו אצל רחב.

וברחו

בלי לאסוף פיסת מידע אחת.

אז הם מרגלים מוצלחים.

עוד לא היה ריגול כזה.

ואף על פי כן,

הייתה זו הצלחה גדולה ביותר.

למה? כי רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

אמר יהושע, אנחנו עושים השתדלות.

והשם יעזור בדרך שלו.

ובאמת הצלחה היא עיר הפנים לשני המרגלים.

מכיוון אחר לגמרי.

רחב אמרה להם,

נפלה אימתכם עלינו.

מספיק לשמוע את המשפט הזה,

שמעיד שהעם העומד מולם רועד מפחד,

לא צריך יותר מזה.

ולמה השליחות שלהם נחלה הצלחה גדולה?

שהאמינו בשם בביטחון גמור.

ולכן מידה כנגד מידה, זכו נשיאתה דשמיא.

אבל המרגלים

לא בטחו בשם,

וחוסר ביטחונם נבע מחוסר הביטחון של כלל ישראל שהשפיע עליהם,

ולכן שליחותם נכשלה לגמרי.

התוצאות הרות אסון.

ארבע גלויות בבל, מדי, יוון, אדום.

חורבן שני בתי מקדש,

וכל הדור שלהם מת במדבר.

ולהם אין חלק לעולם הבא.

לא יאומן כי יסופר.

מה ההבדל בין נפילים, ענקים ורפאים?

עד כמה חששו המרגלים ממשה רבינו?

מה פשר הפסוק

החזק הוא הרפא?

היה צריך להגיד,

החזק הוא החלש,

כי חלש זה ההפך מחזק.

רש״י מבאר שמשה רבינו ציווה למרגלים וישיבו אותנו דבר.

עיינו באיזה לשון הם מדברים.

וישיבו אותנו דבר, פירושו שישיבו לנו,

באיזה לשון הם מדברים.

למה חשוב לדעת

באיזה שפה מדברים?

ממה כן צריך לפחד?

ומה גורם פחד מיותר?

הרמב״ן מבאר,

המרגלים המעיטו בתחילה מגבורת יושבי ארץ כנען,

שכן בראשית דבריהם אמרו אפס,

כי עז העם היושב בארץ

והערים בצורות גדולות מאוד,

וגם ילידי הענק ראינו שם.

ילידי הענק ותו לא.

אז זאת אומרת, המרגלים בהתחלה

המעיטו

מהגבורה.

אמנם ציינו

שהעם

היושב בארץ הוא עז,

הערים בצורות גדולות מאוד,

וגם ילידי הענק ראינו שם.

זהו.

אבל אחרי שכלה ויהושע אמרו את דבריהם,

הלא נעלה ויכול נאכל להם,

החזרו המרגלים להפליג בחוזקם של הענקים, ואמרו,

ושם ראינו את הנפילים בני ענק.

כלומר, לא סתם ענקים,

אלא בנים של הנפילים הקדמונים שהיו טרם בו המבול.

כנאמר בבראשית ו'-ד',

הנפילים היו בארץ.

הם הגיבורים אשר מעולם אנשי השם.

הנפילים הראשונים שהיו בדורו של נוח

היו מפורסמים בעולם עד מאוד.

הם נולדו מהמלאכים עוזב עזאל,

שירדו משמי מרום ונהפכו לבני אדם,

וכשחטאו בבנות הארץ נולדו מהם ענקים אימתניים שנקרעו נפילים.

מלשון של פלאי פלאות.

כדברי רבנו בחייא, כל הרואה אותם נופל מפחד.

והנפילים הם הענקים הגדולים ביותר שהיו מאז ומעולם.

ממשיך הכלי יקר ומבאר את העניין.

בתחילה המרגלים נזהרו מלהפחיד את העם יותר מדי,

כיוון שהם פחדו מהגערה הצפויה ממשה ואהרן

על מה שישיבו להם.

אבל כשבא כלב

והכחיש את דבריהם,

ובכל זאת,

עם ישראל נטו להאמין לדברי המרגלים,

יצא מרצע מן השק

והמשיכו לדבר באופן הברור ביותר,

לא נוכל לעלות,

כי חזק הוא ממנו,

והוציאו דברי כפירה מפורשים.

מאחר וראו שהעם נוטה להאמין להם

והפחד מחל לחלחל בכולם,

הריבו עוז ואומץ להמשיך ולירעם ולומר כל אשר על ליבם,

כמו הקפלניסטים.

ולכן, בנוסף לכך,

ניתן להבחין בשינוי נוסף.

בתחילת דבריהם הם אמרו,

והערים בצורות גדולות מאוד.

אבל בספר דברים נאמר, ערים גדולות ובצורות בשמיים.

למה הוסיפו את המילה הזאת?

אלא הם טענו שיושבי הארץ יש להם גבורה אלוהית,

והמזל שלהם חזק מאוד בשמיים.

אז זה, הם העזו לומר בסוף השליחות,

שבכנען יש נפילים ממש,

לא רק ילידי הענק,

ועוד הוסיפו בשמיים,

חזק מאוד,

ולכן אמרו כי חזק הוא ממנו.

מבאר רבנו בחייה,

בהתחלה ניסו להניא את העם ברמז,

וציינו שהעם בכנען גיבורים בענקים,

כי עדיין פחדו ממשה ואהרון,

ולכן התבטאו בלשון עדינה.

אבל בשעה שכלב אמר, אלו נעלה,

אה...

אנחנו חזקים יותר,

אמרו בפה מלא, לא נוכל לעלות,

כי חזק הוא ממנו.

להבין מה עוללו עשרת המרגלים,

נחקור מה ההבדל בין ענקים לרפאים.

רבנו בכי אומר, שלושה סוגי בני ענק.

החזקים ביותר זה הנפילים,

אחר כך ענקים, ואחר כך רפאים.

הנפילים זה ראשי המשפחות המוזכרים בפרשת בראשית,

שכל הרואה אותם נופל,

והם החזקים מכולם.

ענקים זה הצאצאים של הנפילים,

במשך הדורות נתמעט כוחם,

נקראו ענקים כי מעניקים חמה בקומתן.

השמש עומדת עליהם כמו תכשיט סביב הצוואר, כמו ענק,

אבל הם חלשים מהנפילים.

הרפאים

במשך הדורות נחלשו ענקים ונתרפה כוחם,

ולכן נקראו רפאים.

בארץ כנעה נשארו רפאים בלבד,

אחי החלשים.

עוג מלך הבשן

היה חזק מכל הרפאים

שהיו חלשים מהנפילים ומהענקים.

עליו נאמר

כי רק עוג, מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים.

מפורש בתנחומא,

עוג היה מהקטנים של הענקים ומהחלשים שבהם.

עכשיו נבין כמה שקר

אמרו המרגלים.

בארץ כנען היו רפאים בלבד.

ובהתחלה הם פתחו והפחידו ילידי הענק.

אמרנו נפילים ענקים, והילדים שלהם זה רפאים,

ילידי הענק.

אבל בסוף

ראו שצריך

לשכנע את העם ולהפחיד אותם.

אמרו בשקר גמור שבכנען מתגוררים.

נפילים ממש,

כמו בזמן נוח.

מוסיף הכלי יקר,

שזו הייתה התשובה של המרגלים.

מה שאל אותם?

שאל אותם משה, כשאתם הולכים, תשיבו לי תשובה.

איך חזק הוא?

ערפל.

מה הם השיבו?

הוא חזק מאוד, חזק מדי.

זה החטא של המרגלים, שקרנים לחלוטין

בעוצמת הענקים, והפחידו את העם

יתר על המידע.

למה נאמר בכלל שאלה כזאת, החזק הוא הרפל?

היה צריך להגיד, החזק הוא החלש.

משה רבנו משחזר את חטא המרגלים בפרשת דברים.

כתוב, ותקרבון אלי כוליכם ותאמרו, נשלחה אנשים,

וישיבו אותנו דבר.

אמרנו שרש״י אומר דבר, באיזה לשון הם מדברים.

מה אכפת לנו באיזה שפה הם מדברים?

איטלקית,

צרפתית, אנגלית,

מה זה משנה?

ומה היה סוד ההצלחה של המרגלים בזמן יהושע?

והרי הסתתרו

בביתה של רחב ולא עשו מאומה.

אלא קיימים שני סוגים של גבורה.

יש גבורה בגוף,

ויש גבורה בנפש.

הגבורה האמיתית זה בנפש.

יש אדם שהוא חזק,

נראה ממש

בכוחו אדיר,

אבל יש לו לב של ציפור.

זאת אומרת, אם הוא חסר ביטחון,

מהסס, מפוחד,

זה משפיע על הגבורה הגופנית,

והוא לא יוכל להגיע לידי ביטוי.

כמו עם ישראל, שפחדו מאוהל של חיזבאללה,

וכל הקבינט הביטחוני לא מצא אומץ להוריד את האוהל.

זאת אומרת, אם הנפש שלך פחדנית,

אתה מהסס,

אה, יכול להיות ככה, ככה, ככה, ככה, וכל מיני, כל מיני, כל מיני.

כי פחד פחדתי ויאתייני.

אם אדם מפחד, משהו מפחד יבוא עליו.

אבל אם מקבלים גבורת הנפש,

בעקבות השביעי באוקטובר, הבנו שאין ברירה,

עומדים עלינו לכלותנו ממש,

אז כשאין ברירה, פתאום יוצא הכוח.

והכוח הזה זה קודם כל הכוח,

האומץ,

הכוח הנפשי הפנימי,

הוא יכול להניע את הכוח הגופני.

אבל

כחד שאין לו כוח נפשי,

אין לו שום כוח בכלל, פיזי,

הוא לא יכול לעשות הרבה עם זה.

אבל בן אדם שיש לו כוח פיזי חזק ויש לו לב של ציפור,

גם הוא לא יכול לעשות הרבה.

אבל אם אדם מאמין בכוחו ויכולותיו,

הוא בעל ביטחון עצמי.

אפילו אם

החוזק הגופני לא מרשים במיוחד,

עצם האמון שלו בעצמו,

מעניק לו יכולות כבירות

ומקשה על התמודדות נגדו.

זה גילו החמאסניקים ב-7 באוקטובר.

לא באו מצוידים,

לא בטנקים ולא במטוסים ולא בשום דבר. באו ברגל עם כפכפים ועם מקלות,

ועשו מה שעשו.

אולי הם לקחו סמים קודם וזה, שיהיה להם קצת אומץ,

אבל בסך הכללי,

אתה רואה אנשים חלשים,

תראה מה עשו.

אז המסקנה היא,

פחות חשוב כמה אתה חזק פיזית,

יותר חשוב,

הוא החוזק הפנימי שלך,

האומץ.

לכן על גיבורי דוד המלך נאמר גיבורי לב,

כי הגבורה נעוצה בחלק הנפשי.

גיבורי לב.

בספר פנים יפות מבאר חידוש נפלא.

זה מה ששאל משה רמבינו.

אז הכי הרפל.

ידע משה רבנו שבני ענק נמצאים שם,

אבל השאלה הייתה לברר

האם הם מאמינים בעצמם

או שהם יראים לנפשם מהעוצמה הבלתי נתפסת של עם ישראל?

הרי כתוב מפורש

אז נבהלו אלופי אדום

יאחזי מורד נמוגו כל יושבי חנן

טיפול עליהם אימת המפה

אז הוא ציפה משה רבנו שהמרגלים יגידו את האמת

שהעם רפה

שרפו ידיו

הוא מפחד

ואין מה לפחד

אפילו שהוא גיבור

כי אם הלב של ציפור

אז מה הבעיה?

עלו נעלה ויכול נאכל להם

גם פיזית

אפילו שם ענקים

מה זה קשור?

זו בדיוק הנקודה שהמרגלים בימי יהושע הצליחו בשליחות

כי הם השיגו את המידע הקריטי

נפלה אימתכם עלינו

ונשמע וימס לבבנו

אפילו שאנשי יריחו היו גיבורים

אבל רחב גילתה שהם רועדים מפחד

ממילא אין מה לחשוש מהם

איך

בודקים אם יש חוסן נפשי?

על ידי הדיבורים

לכן אמר משה רבנו וישיבו אותנו דבר

מה זה דבר? מה הדיבורים? מה הם מדברים?

מפחדים או לא מפחדים?

מה הדיבור שם? על מה מדברים?

יואו, עם ישראל באים, מה יהיה? מה יהיה?

או שהם אומרים יאללה, מתי יגיעו כבר ואנחנו נראה להם?

מה הדיבורים? מה הולכים לדבר?

משה רבנו רוצה לברר

מה מדברים?

האם יש להם ביטחון עצמי מופרז?

או,

זו סיבה לפחד.

או שמדברים בשפה רפה,

והניצחון מובטח.

כי מי שפחדן, ברגע שמגיעים, הוא בורח.

אז אתה יכול לנצח לידך בעורף אויביך, כי הוא מפנה לך את הגב.

ממילא מבאר הרמב״ן,

תוך

כן, השליחות של המרגלים הייתה להרגיע את עם ישראל מלגלות

שבעצם העם הזה פחדן, רפה, רפה,

מפחד.

אבל הם מעלו בשליחות,

ובמקום להרגיע,

הפחידו את עם ישראל והמסו את לבבו.

החכם מכל אדם,

במשלי כט כה,

מגלה לנו,

ערדת אדם ייתן מוקש.

החרדה היא הפתח לכישלון, היא המוקש.

הוסיף המצודת דוד,

ככל שאדם חרד ומפחד יותר,

קרובה הנפילה שלו יותר למוקש.

משל לאדם שהולך על קורה צרה,

אם היא סמוכה לאדמה 20 סנטים, הוא לא מפחד.

לא מפחד.

אז הוא הולך בביטחון.

אבל אם היא מעל הקניון, גרנד קניון,

הוא צריך לחבור שמה, וואי וואי וואי.

צעד ראשון הוא נופל,

מהפחד שהוא יתרסק.

אז הוא מתרסק.

הרלב״ג מבאר.

אם מצאת אדם רע לפניך

ואתה פוחד שהוא יזיק לך,

הוא כבר ניצח אותך.

זה הפטנט שעשו בקורונה.

עם פחד אפשר להשתלט על ההמונים.

וככה הורידו את רמת החיסונים של האדם, כי כשהוא מפחד הוא מאבד

מכוח החיסונים הפנימיים שבגופו,

ואנשים התמוטטו רק מהפחד עצמו.

לא צריך אפילו זריקה.

כמו שהרמב״ם.

נתן להם לרופאים המצרים לשתות מים, והם מתו.

כי הם חשבו שזה רעל.

מספיק. הפחד הורג לבד. לא צריך שום דבר.

לכן אני אמרתי בזמנו שבמקום הזעקות האלה הוא...

...

ואז ייכנסו לממ״דים בכיף.

אבל אנשים מהפחד רצים, נופלים,

ויש כאלה נפצעים קשה, ואפילו היו כמה שמתו.

מהפחד,

של האזעקה, לא של הטיל.

האזעקה הרגה אותם.

חרדת אדם

ייתן מוקש.

כך אמר החכם מכל אדם.

הגמרא, בברכות ס',

מספרת פעם אחת

הילך תלמיד אחד אחר רבי ישמעאל בן רבי יוסף.

והבחין רבי ישמעאל שהתלמיד נראה מפוחד,

ללא סיבה נראית לעין.

שאל אותו,

בעל עבירה אתה?

מדוע אתה מפחד סתם כך?

אמר לו התלמיד, נאמר במשלי, אשרי האדם מפחד תמיד.

אז הוא דואג להיות מפוחד כל הזמן.

השיב לו רבי ישמעאל, הפסוק הזה נאמר על דברי תורה בלבד.

שאדם צריך לפחד,

פן ישכח את תלמודו,

או שמא יטעה בהוראה.

והפחד הזה חייב אותו לחזור על לימודו שוב ושוב.

זו הכוונה.

עידד החתם סופר,

אשרי אדם מפחד תמיד.

ראשי תיבות, אמת.

אדם מפחד תמיד זה אמת.

אמת זה התורה.

כי אשרי מי שמפחד,

שמא ישכח תלמודו.

אבל בענייני העולם הזה,

והעיקר, העיקר לא לפחד,

לא לפחד כלל, והעיקר

לא לפחד כלל.

הוסיפו חכמים,

מעשה נוסף.

פעם אחת הלך יהודה בר נתן

אחרי רב אמנונה,

ויהודה בר נתן

עמד ונאנח.

שאל אותו רב אמנונה,

וכי אתה מבקש איסורים על עצמך?

אתה מחפש איסורים?

הלא נאמר באיוב.

כי פחד פחדתי ויעטעייני

באשר יגורתי יבוא לי.

וואו,

זה יסוד מזעזע ומבהיל.

הפחד גורם לצרה שתבוא רחמנה לצלנו.

ואת זה הביאו ריבותינו ראיה מאיוב.

זה פסוק באיוב.

שבזמן שהייתה לו שלווה ואושר ועושף,

תמיד דאג

פן תבואנה עליו רעות והתגלגל עליו הגלגל.

אומר המהרשע המפורשות,

בגלל שפחד בחינם,

גרם לכל הרעות שבאו עליו.

וזה שהוא אומר,

כי פחד פחדתי

ומזה שפחדתי ויעטעייני בא עליי.

מאשר יגורתי ממה שאני מפחד יבוא לי.

ככה מעיד איוב על עצמו.

לא היה חסר לו כלום,

לא היה צריך לדאוג מכלום,

אבל אולי, אולי, אולי, ומה יקרה, ואם זה,

וזה

גורם שבא על הבן אדם, זה כי אין לו ביטחון בשם הגמור.

המצילת ישרים פרק ט' אומר מתי באמת צריך לפחד.

אז תקשיבו טוב,

זה נוגע לממ״דים.

כאשר יש את זה כנראה לעין,

אז צריך לפחד.

וזה נקרא זהירות.

זה לא פחד מיותר,

אלא זוהי הדרך הישרה.

זאת אומרת,

ודאי

שרואים שהטילים האלה

גורמים להרס וחורבן

פצועים והרוגים,

וההיקף ההיזק שלהם זה מאות ויותר מטרים,

והם מפרקים שכונה, לא מפרקים בניין.

ועוד אלה עם המצרר,

עוד יותר גרוע.

אז מה, מי אתה שאתה מאה אחוז בטוח שאין לך שום עוון ולא יתפסו אותך על כלום והכול בסדר?

זה היזק שהוא גלוי לעין,

ואין פה מקום לביטחון?

יש פה מקום לזהירות,

כמו שכתוב,

שאסור לאדם ללכת

מתחת לסולם רעוע או לכותל.

רעוע.

למה? אני בעל ביטחון. מה אני מפחד? שיפול עליי הבניין?

לא מפחד.

אמרו חכמים, לא. במקום סכנה צריך זהירות.

ואין לך יותר ברור מהסכנה הזאת, כי מתכוונים להרוג ובאמת מצליחים.

אז כל הקשקשנים שאומרים, אני בוטח, וזה וזה וזה,

זו סיבה שהם יפגעו.

למה? כי הוא עובר על המצווה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

התורה מזהירה,

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

מתי היא מזהירה?

מתי שיש סכנה.

אם יש סכנה,

ודאי שצריך להישמר.

אין הגנה.

אין הגנה. התורה אומרת לך, אתה צריך להישמר.

אני לא שומר אותך.

אתה צריך להישמר.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

אבל אם ההיזק

לא ידוע,

רק יש לו איזה דמיון שעלול להיות חשש כזה וכזה,

דבר לא ברור, לא ידוע.

במצב כזה צריך להתחזק בביטחון.

והמחתם אליהו מוסיף בשם הזוהר הקדוש,

שכל הפחד מענייני העולם, לא מהסכנות הברורות,

כל הפחד מענייני העולם הזה הוא דמיון בעלמא.

אתה לא מפחד.

באמת, מענייני העולם הזה.

ממה אתה כן מפחד? מהעוונות שלך.

אמרנו את הדוגמה הזאת כמה פעמים, נחזור שוב.

אדם שנוהג בכביש,

הוא שומע מאחוריו, וואו, וואו, וואו, וואו.

אם הוא לא עבר שום עבירה,

עבירת תנועה, הוא לא מפחד.

זה לא מכוון אליי.

כנראה רודפים אחרי מישהו שראו שהוא נוסע במהירות, או שעקף לו כראוי וכו'.

אבל אם בן אדם יודע שהוא עשה עבירה לפני רגע,

ופתאום הוא שומע את הסירינה,

בטח שהוא מפחד.

כי הוא מבין שזה בגללו.

אז ממה אדם מפחד?

לא מעצם השמיעה, מהעוונות שלו.

לא, מהחטאים, מהעבירות.

זהו.

זה מה שאומר הרב דסלר. אדם לא מפחד מענייני העולם, אלא מהעבירות שלו,

שבגלל העבירות שלו יתפסו אותו ומגיע לו.

מגיע לו.

לכן הוא מפחד.

אדם בעמקי לבבו פוחד מהגיהינום,

אבל יצר הרע מייצר לו תחליפים,

פחד בעולם הזה משטויות באבנים.

לכן רוב בעלי העבירה מפחדים.

ומישהו חוטא גדול ולא מפחד, יש כאלה גם,

זה אדם מופקר.

זה לא גבורה,

זה הפקרות.

זה לב סתום, חתום ואטום.

כמו אלה שהם לא פוחדים לעבור,

כמו שאמרנו בגרנד קניון.

אנשים שאין ערך לחיים שלהם.

בסדר, עשר פעמים הצלחת, אחת עשרה לא הצלחת, פעם אחת הצליחת.

יותר מ-50% מהאנשים שעלו לאברסט נפלו.

זה מופקרים,

זה לא גבורה.

זה אדם מופקר,

אין לו ערך לחיים שלו.

הגאווה השרוחה שלו, שהוא יגיד, שהוא עלה על זה,

זה, זה, זה, זה,

הוא מוכן לסכן את כל החיים שלו בשביל הגאווה השרוחה הזאת.

חכמים אומרים שחומרת הפחד המיותר,

להחמיר יותר מדי בפחד זה מיותר.

פחד כזה הוא עוון ממש.

נאמר, פחדו בציון, חטאים.

מי שמפחד, סימן שהוא בעל עבירה.

והפחד המיותר גם מביא עליו ייסורים.

באשר יגורתי, יבוא לי.

פסוקים מפורשים בתורה,

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו.

ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.

מי שפוחד ממלחמה, שולחים אותו מהר הביתה.

הוא לא עוזר.

והוא רק יכול להביא נזק בלתי הפיך שעוד כמוהו יפחדו

כי פחד מדבק.

מה, מה, מה?

שמעת?

וכולם מתחילים,

וזהו, הוא מאמין לו.

הוא אמר, לא, הוא מאמין, הוא כבר מעביר, הלאה, דן, דרן, דרן,

מדבק.

חולשת הגוף משפיעה על יחיד,

אבל רפיון רוח משפיע על כולם.

לא נוכל.

כל העם פחדו ומתו במדבר.

הרוח של אדם

היא יכולה להשפיע על אנשים לחיוב ולשלילה.

אבל רוח חוצה גבולות,

כי לרוח אין גבול.

לכן פחד זה עניין רוחני.

הוא מקרין על כולם ללא קץ.

מספיק אדם פחדן אחד יכול לגרום לעם שלם ליפול במלחמה.

לכן העדות והביטחון

הם ההצלחה.

אבל תראו, כל ערוצי התבהלה רק מפחידים שזה לא ניתן, לא אפשרי, ויהיה גרוע, ויהיה ככה, ויעשו ככה וככה. זה התפקיד שלהם, כי הם פרו-פלסטינים.

עכשיו יובן החטא הנורא של עשרת הברגלים.

הם שיקרו

והעצימו

את הרפאים

ואמרו שהם נפילים.

שכחו לציין,

שכחו לציין פרט אחד,

שכל יושבי כנען היו בפחד ובמורא.

עוד מזמן קריעת ים סוף, נמוגו כל יושבי כנען.

פחד פחדים היה להם.

הרי ברור!

וזאת אני לא מבין עכשיו.

אם הם אמרו למשה רבנו,

תשמע, הם יודעים שאנחנו עומדים להיכנס ומחביאים את כל המטמוניות.

והקדוש ברוך הוא הבטיח לנו ארץ

מלאה כל טוב.

אז אם הם יחביאו את זה במטמוניות,

אנחנו נבוא ולא נגלה את זה ודברי השם לא יתקיימו.

אז לא הבנתי.

אם הם יודעים שאנחנו באים והם יחביאו,

הוא סימן שהם מבינים שהם לא ינצחו.

כי אם הם מחביאים,

מי שלא מפחד, משאיר את הכול בכל מקום.

אני הולך לנצח.

אז אולי עכשיו

יובן עוד יותר.

למה משה אמר, החזק הוא ערפל. לך תגיד לי מה הם אומרים, מה הם מדברים.

תגידו לי מה הם מדברים.

אם הם יבואו ויגידו באמת שהם פוחדים,

תהיה עדות.

שהמרגלים חזרו ואמרו, מה שאמר משה צודק, מה בשם השם,

שהארץ טובה והכל טוב ויפה והם פוחדים, ואפשר להיכנס, אפילו שהם ענקים,

בשבילנו הם גם מדים.

לא הפוך.

ונהי בעינינו כחגבים.

ונהי בעינינו כחגבים.

לא הם רואים אותנו חגבים.

אנחנו רואים את עצמנו חגבים.

בשביל מה?

ולכן, לא חזק הוא אלא רפה,

במלוא מובן המילה, כי הם רק רפאים.

והרפאים האלה הם רפים.

רפים וחלשים.

המרגלים הפכו את היוצרות,

הכניסו מורך לב בעם,

והפחד של העם הביא לנפילה העצומה.

ואתם בכיתם בחייה של חינם.

אתם תבכו בחייה של חינם.

ונחרבו בתי המקדש.

עשרה מרגלים הפילו עם שלם.

עשרה מרגלים הפילו עם שלם.

לא יאומן כי יספר.

למה עשה מפלגה?

מודה לכם על ההקשבה.

הרי אני מכוון לקיים קצת חכמים,

לא ראית?

תודה רבה.