מצוות צריכות כוונה - חלק מב' | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לטובת כל התורמים, השם ימלא משאלות ליבם לטובה,

וישלים חסרונם,

ויזכו לבריאות איתנה,

בהצלחה בכל מעשי ידיהם.

חלק מצוות צריכות כוונה חלק מ׳ ב׳.

עשר מצוות שיכול לקיים

בכל זמן

במחשבה

ואין בהם מעשה.

אז כל פעם שהוא מכוון בהם הוא מקיים מצווה.

אם אתה בדרך, באוטובוס,

ברכב,

כל רגע אתה יכול לקיים מצוות.

אחד זה זכירת יציאת מצרים.

מצווה לזכור יציאת מצרים, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.

הריני מכוון לקיים מצוות, זכירת יציאת מצרים, כאשר ציווה השם.

זכירת מעמד הר סיני,

שנאמר רק כי שמר לך ושמור נפשך מאוד,

ואין תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.

ופן יסורו מלבביך כל ימי חייך.

בהודעתם לבניך ולבני בניך.

יום אשר עמדת לפני אדוני אלוהיך בחורף.

מי יכוון לקיים מצוות זכירת מעמד הר סיני כאשר ציווה השם.

זכירת עמלק,

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

הרי אני מכוון לקיים מצוות זכירת מעשה עמלק,

כאשר ציווה השם.

זכירת מעשה העגל,

זכור אל תשכח

את אשר הקצפת את אדוני אלוהיך במדבר.

הרי אני מכוון לקיים מצוות זכירת מעשה העגל,

כאשר ציווה השם.

זכירת מעשה מרים,

שנאמר, זכור את אשר עשה אדוני אלוהיך למרים בדרך

בצדכם ממצרים.

הריני מכוון לקיים מצוות זכירת מעשה מרים כאשר ציווה השם.

זכירת השבת,

זכור את יום השבת לקדשו.

הריני מכוון לקיים מצוות זכירת יום השבת כאשר ציווה השם.

כל רגע, כל המצוות האלה, כל רגע אפשר לחזור עליהם ולומר אותם,

אתה מקיים כל רגע, כל רגע, כל רגע מצווה.

בשיר של יום אנחנו זוכרים גם את השבת,

ובכל מה שאתה קונה לכבוד שבת,

כל מה שאתה חושב לכבוד שבת.

זכירת השם,

וזכרת את אדוני אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

בכל פעולה

שאתה עושה,

מוצלחת.

אל תייחס אותה לחוכמתך,

לזכותך

או להישגיך.

תזכור

שזה הכל מאת השם.

גם אתה חונן

שאתה מכיר שהכל מאת השם.

הרי אני מחמם לקיים מצוות זכירת השם

כאשר ציווה השם.

לזכור את חסדי השם,

שנאמר, וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך אדוני אלוהיך, זה ארבעים שנה במדבר,

למען ענותך לנסותך,

לדעת את אשר בלבבך,

התשמור מצוותיו, אם לא.

אז השם עשה איתנו חסדים גדולים לאין שיעור ארבעים שנה במדבר.

ואם אנחנו צריכים לזכור מה היה אז,

לפני אלפי שנים,

כל שכן על החסדים היומיומיים שאנחנו רואים, שומעים, הולכים, מדברים וכו'.

חסדי השם, כי לא תמנו, כי לא חלו רחמם.

כל רגע שאתה חושב על זה ומכוון

לקיים מצוות זיכרון חסדי השם,

כאשר ציווה השם, אתה מקיים מצווה,

מצווה דאורייתא.

זכירת ירושלים,

אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני,

תדבק לשוני לחיקי.

אם לא אזכרכי,

אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

הריני מכוון לקיים מצוות זכירת ירושלים,

כאשר ציווה השם.

זכירת מעשה בלעם הרשע,

עמי זכור נא מיה עץ בלק מלך מואב,

ומי ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים

עד הגלגל

למען דעת צדקות אדוני.

ויכוון לקיים מצוות זכירת מעשה בלעם כאשר ציווה השם. יש עוד הרבה בלעמים,

לא רק ההוא,

מלפני אלפי שנים, כל יום צצים, בלי סוף כאלה.

ויש, יש מצוות תמידיות שחיובן אינו פוסק מעל האדם אפילו רגע אחת כל ימיו.

וזוכים למעלת שיוויתי השם לנגדי תמיד, כשזוכרים את זה.

כל זמן ועת, תחשוב,

תחשוב, מתקיים מצוות עשה.

אין קץ למתן השכר.

דבר ראשון זה אמונת השם,

שאתה מאמין במציאות האלוקים ובהשגחתו.

הריני מכוון לקיים מצוות אמונה בשם כאשר ציווה השם.

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואת עבדים.

לא להאמין

שיש אלוהים זולתו ולא להאמין בבשר ודם.

הריני מכוון לקיים מצוות לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,

כאשר ציווה השם.

לייחד את השם, להאמין שהשם אחד בלי שיתוף.

הריני מכוון לקיים מצוות ייחוד השם כאשר ציווה השם.

מצווה לאהבת השם.

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל פשיחה ומועדיך.

הריני מכוון לקיים מצוות אהבת השם כאשר ציווה השם.

מצוות יראת השם, את השם אני לוקח את יראה ואותו תעבוד

ובשמו תישבע.

הריני מכוון לקיים מצוות יראת השם כאשר ציווה השם.

לא לטור.

אחרי הלב זה אמינות ואחרי העיניים זה זנות.

אם יש ניסיונות או הרהורים

או מזדמן לראות מראות אסורים,

עליו להימנע מראייה ומחשבה.

בהריני מכוון לקיים מצוות ולא תטורו אחריני הולכם, אחריני הולכם, כאשר ציווה השם.

במצוות

שביתי השם לנגדי תמיד,

בשעה שאדם קיים אחת ממצוות התמידיות,

למילא הוא זוכה באותה שעה לקיים מצווה נוספת של לדבקה בו,

ולדבקה בו.

ובעצם כשהוא חושב על השם ידבריו,

הוא קיים את המצווה ובו תדבק.

הריני מכוון לקיים מצוות ובו תדבק,

כאשר ציווה השם.

גדלות הבורא,

כשמתבוננים בהשגחה פרטית, בעצים, בפרחים, בכל מה שאנחנו רואים בדרכנו, גדלות השם יכוון,

יקיים מצוות התבוננות בגדלות השם כאשר ציווה השם.

תלמוד תורה, כל רגע שהוא לומד תורה,

מדבר בתורה או חושב בתורה,

הוא מקיים מצוות תלמוד תורה.

אז יכוון

לקיים מצוות תלמוד תורה, כאשר ציווה השם הוא מקיים מצווה.

כשיש איסורים,

צער,

צרות קטנות, גדולות, כאב ראש,

לא מוצא מה שמחפש,

הפסיד את האוטובוס,

לא מוצא חברות המתאים,

אלפי דוגמאות,

יקיים מצוות אהבת השם.

אם השם עשה את זה, הוא יודע מה הוא עושה לטובתי,

אני אוהב אותו על זה.

ציפייה לישועה.

כשמצפה ומקווה באמת לביאת המשיח, מקיים ציפייה לישועה. הרי אני מכוון, מקיים מצוות ציפייה לישועה.

תשאלו אותנו על זה, ציפית לישועה?

ביטחון בשם,

כשפוטח בשם ומאמין בכל ליבו שהכל מאיתו יתברך, תמיד תהיה עם אדוני אלוהיך.

לכוון לקיים מצוות ביטחון בשם, כאשר ציווה השם.

זוכר את הברית.

אמרנו, עשינו ברית, נכון? עשו לנו.

כל רגע ורגע אתה יכול לכוון לקיים מצוות זכירת הברית,

כאשר ציווה השם.

ואהבת לרעך כמוך.

כשאתה אוהב כל אחד מישראל,

תגיד,

ואהבת לרעך כמוך. אתה רואה אנשים שהולכים בדרך השם,

אתה מייד מתמלא אהבה, ואהבת לרעך כמוך. אלה מטים את הכף

לטובת עם ישראל.

צריך לאהוב אותם. אתה רואה תלמידי חכמים, צריך לאהוב אותם.

אתה רואה שיש מוכיח, צריך לאהוב אותו.

איה, איה, איה, איה, כשאתה מסתכל בציצית,

זה מצווה.

הוריתם אותו? מכוון לקיים את התורה והמצוות נגד המבזים, המתנגדים, המגחכים וכולי.

נכוון לקיים מצוות קידוש השם.

בתפילה

נקיים מצווה על עובדו בכל לבבכם, ביעמוד פנחס ויפלל.

נכוון.

וידוי.

אתה מחליט לעשות וידוי.

מתוודות לפני השם יתוודו את עוונם ואת עוון אבותם.

נכוון לקיים מצוות בידוי כאשר ציבה ש...

זהו, סיימנו את הספר.

עכשיו יש לנו סיפורים.

סיפורים מצדיקים

מה היה איתם. אז בואו נתחיל קצת סיפורים, עכשיו חל המועד.

אנחנו לא, בוער לנו שום דבר.

ימים טובים ניתנו לתורה ולעבודת השם.

סיפר הרב הגאון רבי אברהם,

פעם זכר צדיק לברכה.

סחרי הגאון רבי מנחם מנדל זקס,

זכר צדיק לברכה,

שנסע פעם עם חותנו החפץ חיים, זכר צדיק לברכה.

כשהגיעו למחוז חפצם הוציא הרב זקס מעות מכיסו ושילם לבעל העגלה.

אמר לו החפץ חיים, הנה נתת לו שכרו כלאחר יד,

בלי שימת לב לפעולותיך.

כאילו הוא בעיניך הדבר של מה בכך.

ידוע תדע

שיש עכשיו ארבע מצוות.

ואז הוא הוסיף, לא נתפרש לי אז חשבון המצוות,

ולכאורה נראה שכיוון בזה לדברי הגמרא, ובבא מציע כיו יא.

הכובש שכר שכיר עובר בלא תעשוק,

ובלא תגזול,

ובלא תלין,

ובמצוות עשה של ביומו תיתן שכרו.

הרי שיש כאן ארבע אזהרות, ארבע מצוות.

נמצא משלם שכר שכיר בזמנו וחלקתו,

קיים ארבע מצוות.

כשאתה משלם במכולת, לינה הגמונית, לכל מי שאתה משלם,

ארבע מצוות.

סיפרנו בהרחבה

על הרב הקדוש מפשיסחה,

ששהה פעם בעיר אחת, והיה שם עני נכבד, נתן לו נדמה עגונה,

ואחר כך חזר לתת לו עוד פעם

מתנה עגונה, סיפור יפה, הרחבנו בו.

שאל אותו עני, למה אתה נותן פעמיים? כבר נתת לי הרבה, גם את המעיל וגם כסף.

למה עוד פעם?

אמר לו קודם,

זה היה מצד הרחמנות שריחמתי על המצב שלך.

זה טבע שמוטבע בכל יהודי, בני ישראל, רחמנים, ביישנים, גומלי חסודים.

אבל עכשיו שנתתי לך,

זה בגלל שיש ציווי נתון תיתן,

שתי נתינות.

נתינה אחת זה בגלל הרחמנות,

ואחר כך נתינה בלי רחמנות,

לקיים את המצווה שציווה השם.

סיפר הרב הגאון רבי שלום שבדרון,

זכר צדיק ברכה,

שפעם הלך עם הילד לרופא שיניים.

בדרך פגש אותו רבי אייזיק שר,

זכר צדיק ברכה.

אחרי שאמרו שלום אחד לרעהו,

התבונן

הרב אייזיק שר,

בילד של ידי, והבין לאן פניי מועדות.

פנה ואמר לי, מדוע אתה הולך לרופא לצורך בנך החולה, נכון?

אז מה ההבדל בינך לבין בהמה?

הרי גם בהמה דואגת ועושה כל שיכולתה למען הוולדות שלה.

עוד לא ידעתי מה לענות לו, וכבר הוא פתח והשיב בעצמו ואמר,

גם אתה, גם הבהמה דואגים לבנים.

אבל יש הבדל גדול.

הבהמה דואגת בגלל שהן בלדותיה.

אבל אדם בישראל צריך לדעת שהוא הולך לרופא עם הבן, לא מפני שהוא הבן שלו,

בגלל שהוא מקיים מצוות חסד שציווה השם.

בזה אתה אדם.

יש מצווה, יש מצווה ויש ציווי.

אתה מצווה לגמול חסד עם כל מי שנמצא סביבך.

לא בגלל שהוא בן רק.

ואם זה לא בן,

אז אתה לא גומל חסד.

בראדין היה רוקח,

אדם רע וכופר.

מתנהג כגוי גמור.

פעם נכנס אליו החופץ חיים, זכר צדיק וברכה.

באמצע היום

אנשים ממתינים לקבל תרופות.

הוא טרוט בעבודה, ניגש אליו החופץ חיים, חיבק אותו,

נישק אותו בחמימות לב, וואי וואי וואי,

והתחיל להרעיף עליו דברי שבח ותהילה.

אה,

אני מקנא בעולם הבא שלך.

כמה מאושר אתה.

כמה זכויות יש לך.

אתה מציל מאות אנשים ממוות.

בלי התרופות שאתה נותן,

היו מתים.

ואתה מציל אנשים ממוות.

אה,

כמה מצוות של גמילות חסדים אתה מקיים בהצלת נפש אחת.

הרוקח הזה, אין בו זיק של קדושה.

נרגש,

לנוכח הדברים שחדרו לליבו,

ושאל את החופץ חיים, מה המעלה שמצאת בי?

זה הפרנסה שלי, זה העבודה שלי.

אני מקבל על זה כסף מלא.

אמר לו החופץ חיים,

אף על פי כן.

את הכסף אתה מקבל כדי לפרנס את בני המשפחה,

אתה מוכרח להתקיים.

אבל אם תוסיף לצרף בשעת העשייה גם מחשבה,

שאתה עושה את זה לשם הצלת נפשות,

קיימת מצוות הצלת נפשות בכל פעולה.

וזה לא סתירה למה שאתה מקבל שכר על זה.

שמעתם איזה עשירות?

אפילו האדם החילוני הכופר ביותר יכול לעשות מצוות למכביר, אם מתכבד.

פעם נסעו קבוצת אנשים,

בספר כזה וכזה כתוב, היינו בשווייץ לפני כמה עשרות שנים,

והתגוררנו ברחוב שקוראים לו הכנסייה.

אם לא היה די בכך,

בפתח שהתגוררנו מכרו דובור אחר.

אתם יודעים מה זה דובור אחר?

זה מה שאומרים הערבים חינזיר.

זה היה עולה ריח באפנו,

עד שהיינו נכנסים הביתה, איזה ריח מסריח.

בהתחלה לא יכולנו לסבול את הטומאה הזו.

לאחר מכן ניסינו להתחזק עם תלמידי חכמים נוספים שהתגוררו בבית ההוא.

פתחנו בפניהם את הספר תורת משה

של החתם סופר,

בפרשת בשלח.

דיבור המתחיל כי כאשר

וכתב שם כשרואה אדם דבר איסור

כגון בהמה אסורה

יהרהר

זה אסור לנו לאכול

כמו שכתוב בפסוק

הוא אסר טרפה בשדה וכו'.

והרי זה מקיים מצווה

ועושה מצווה.

ועל זה נאמר ישע ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצווה.

ואז החלטנו, אדרבא, יש רווח גדול מאוד שאנחנו מתגוררים ליד אטליס של טרפות ונבלות

וגם של דובר אחר.

ובזה אנחנו מקיימים כל פעם מצוות לא תעשה כשאנחנו מהרערים באיסור

שאסר עלינו הבורא לא לאכול את הבשר הזה.

וזו עצה טובה למי שעובר במקרה ליד אטליס של טרפה,

שיעשה כעצת החתם סופר ויערער בליבו,

הייתי אוכל בשר זה ואני נמנע מכך רק בגלל מצוות הבורא.

אותו דבר, אדם שנקלע לחתונות

יכול לכוון אותו דבר.

כשאני מקיים מצווה לא לאכול נבלות וטרפות.

אדם שלא הולך בכלל,

אז הוא מכוון שלא הולך בשביל נבלות וטרפות וזמרים פסולים.

וכל מראין בישין

במראות אסורות

מקיים מצווה.

ישב ולא עשה עבירה,

נחשב לו שעשה מצווה.

אף לא פעלו עוולה בדרכיו הלכו.

יש חושבים בשביל להיות גומל חסדים צריך להיות עסקן,

אבל חסד יש לו ענפים רבים.

הרב אלישיב, זכר צדיק וברכה,

נהג לומר,

אין לי הרבה כסף לחלק לנצרכים

ולעשות בו חסדים.

אבל במה אני מקיים חסד? שאני משיב תשובה לשואלים דבר הלכה.

שואלים אותך מה שעה, אתה עונה איזה גמילות חסדים דאורייתא.

איפה זה רחוב כך וכך? אתה עונה גמילות חסדים דאורייתא.

אתה משיב לאנשים תשובות,

בכל נושא אתה גומל איתו חסד.

לא כמו השמאלנים בתל אביב. מה השעה? תקנו שעון.

מרן,

הרב אלישיב היה משיב תמיד לכל העולם כולו,

אבל כל יהודי בדרגתו ומעמדו צריך לדעת.

שמי שמשיב

לשואלים

מקיים חסד דאורייתא.

הרב שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק וברכה,

היה טורח

בנוי וביופי שללולב ומינם,

שהיה מראה רענן, שהגידול נאה וזקוף,

וגם היה אוגד אותם,

סדר אותם יפה יפה.

הוא עושה שלושה קשרים על העולם,

וכל זה דקדק בעצמו,

וזה עלה לו בהתאמצות גדולה.

אבל הוא ידע שלאגוד את ארבעת המינים זה מצווה,

ומצווה בו יותר מבשלוחו.

והיה אומר כל פעם שעושה זאת,

הרי אני מכוון לקיים מצוות זה אלי ואנדהו.

ועוד היה אומר רבי שלמה,

שאל אותו מישהו, למה חכמים זיכרונם לברכה,

ולכן

אמרו, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. אדרבא.

זה מקשה ומכביד שיש הרבה הלכות.

אז הוא אמר,

חלק נכבד מהמצוות זה פעולות

שבלמה הכי אדם היה עוסק בהן.

נגיד,

חוץ מכבודכם, נעילת מנעלים שאדם נועל בבוקר זו אחר זו.

הקדוש ברוך הוא בחסדו זיכה את עמו שיקיימו בכך מצווה,

בזה שמקדימים את הימין בנעילה והשמאל בקשירה.

ויש הרבה מעשים ופעולות רבות שאין לאדם כל תורה בהן,

אבל צריך רק להוסיף כוונה לשם מצווה, וכבר זוכה שכר לעולם הבא.

לכן שימו לב, בכל דבר, בכל דבר,

אתם יכולים לקיים מצוות, בכל רגע,

בכל רגע הנתון.

המשגיח של קמניץ,

הרב הצדיק רבי משה אהרן שטרן, זכר צדיק וברכה,

הוא אמר שהרחובות של ניו יורק

מלאים מצוות.

לא הבינו.

מה הכוונה?

אז הוא אמר, כל פעם שחוצים את הכביש,

מקיימים מצוות, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

שמאל, ימין, שמאל.

מצווה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

ורק יישמר לך ושמור את נפשך מאוד.

אז צריך למלמל את זה.

אתה רוכב,

אתה נוסע,

יש אדום, אתה עוצר, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

רק יישמר לך ושמור את נפשך מאוד.

פעם שאלו את הרב הצדיק רבי אליון לופיאן, זכר צדיק וברכה,

מי הם בעלי החסדים הכי גדולים בדורנו?

אז התחילו להגיד לו כל מיני שיימס.

הוא אמר לא.

הוא אמר, השוטרים

ששומרים על החוק והסדר בארץ זה חסד גדול.

הוא לא התכוון לשוטרים של עכשיו.

למה?

אם הם מכוונים באמת לעשות חסד ולא אפליות,

ולא ישראל הראשונה והשנייה,

אלא באמת לעשות סדר ומשפט,

זה חסד גדול.

התפלל בשלומה של המלכות

שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו.

הרב יהודה זאב סגל, זכר צדיק וברכה,

בכל יום קודם הלימוד,

הנני מוכן ומזומן לקיים מצווה תעשה של לימוד התורה.

וגם כשהוא היה לומד בחברותה אז הוא היה אומר,

הריני מקיים מצווה ללמוד וללמד.

ואמר לה, חברותה תגיד כמוני.

וגם כשהיה הולך

לבקר מישהו, הוא היה אומר,

הריני מוכן ומזומן לקיים מצווה תגמילות חסדים.

ולפני שיחת מוסר היה אומר, הריני

מכוון לקיים מצווה תוכיח תוכיח

את עמיתיך.

וגם

יראת השם,

וגם

להסיר עורלת הלב,

וגם

ללכת בדרכי השם.

אני אומר הרבה יותר.

מואווה.

הרבה הרבה יותר.

מואווה.

כל זה.

יש פה

למעלה משלושים מצוות.

כל לימוד.

וגם לפני מצוות דה רבנן

היה אומר,

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים.

וכשהיה כהן, באה אליו סעודת שבת,

היה דואג בעצמו לחלק קידוש וחלל לבני משפחת הכוהנים, וגם לילדים של הכוהנים.

הקדים לפני מבוגרים אחרים.

היה אומר, אני מקיים מצוות וקידשתו.

גם אצלנו, כשעולים לספר תורה,

לפני שמזמינים את הכוהן,

מכריזים, הריני מכוון לקיים מצוות וקידשתו,

ומזמינים את הכוהן.

כשאדם הולך לטיול לצורך בריאות או נופש,

גם

הריני מכוון לקיים מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

גם כשהולכים לישון,

מקיימים מצוות

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

כן, צריך כוחות לעבודת השם.

טוב, אתם בטח רוצים ללכת לישון,

לקיים מצוות.

אז אני

רוצה לקיים מצווה של שמחה

בחול המועד.

ושמחת בחגיך,

והיית שמח ושמחת בחגיך,

והיית שמח ושמח ושמח,

בהגך והייתך שמח,

בהגך,

בהגך שמח,

ושמחת,

בהגך והיית אך שמח, ושמחת,

בהגך והיית,

אך שמח ושמח וחנגך ואידך שמח ושמח וחנגך ואידך שמח.

ואנחנו גם צריכים להודות לשם על המועדים הטובים, על כל הטובות שהוא מנחיל לנו.

אז אנחנו מכוונים לקיים מצווה להודות לשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים,

ריבי חנניהו ברגשי אומר,

משוא הקדוש בראש הקדוש בישראל נפי כוך,

קרבו לעם תורה ומסוות,

שנה אמור אדונו בסלמה ען סדגו,

יגדיל תורה ומי אדיל.

הריני מכוון באמירת הקדיש לקיים עשרים וארבע מצוות עשר.