מצוות צריכות כוונה - חלק כב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת ירמיהו בן חווה בישועות לכלל ישראל מהרה.

מצוות צריכות כוונה חלק כב.

צריך לדקדק בפרט במצוות שיש בהן גם הנאת הגוף,

כגון אכילה בסעודות שבת.

ביום טוב

תהיה הכוונה לקיים את מצוות השם

ולא רק להנאת גופו.

בכתב סופר,

אור החיים,

סוף סימן קף זן,

בשאלות ותשובות כתב,

כל שכן וקל וחומר מצווה שיש בה הנאת הגוף

כמו עונג שבת ויום טוב צריך כוונה לשם מצוות

עונג שבת ויום טוב,

כי כן ציווה אדוני

להיות מעונג להיות מעונג בשבת ולשמוח ביום טוב.

שאם לא כן,

הרי זו אכילת רשות

לשם אכילה גסה.

ונראה לי

שמשום כך

כתוב וקראת לשבת עונג,

לקדוש אדוני מכובד.

שיהיה העונג הזה לשם קדוש אדוני.

ואפשר להגיד גם, וקראת לשבת עונג.

כל דבר שאתה אוכל אומר לכבוד עונג שבס,

לכבוד עונג שבת, לכבוד יום טוב.

וכן ביום טוב כתוב,

ושמחת לפני אדוני אלוהיך.

אז יש מצווה לשמוח גם, קיים מצוות שמחה.

כתוב ושמחת בחגיך.

ודרשו ולא באשתך ולא בשמחה אחרת.

אלא השמחה צריכה להיות לשם החג.

אפילו פעולה שעושה כדי להשתכר

לצורך פרנסה נחשבת למצווה

אם מכוון בה לשם חסד.

כיוון שבאמת

הוא עוזר לחברו באותה שעה.

כתב בספר שערים ותפילה

שער נאקה עמוד מ״ה.

מעשים רבים יכול האדם

במעט כוונה ומחשבה להופכה מעניינים פשוטים וטבעיים לפעולות גדולות ונשגבות.

רוב העולם שעוסקים בדרך ארץ לפרנסה,

רוב הפעולות שלהם הם חסד עם הבריות.

זה מחלק לחם וחלב בחנות.

זה עושה בגדים להלביש אנשים.

והנה מאחר שעושה זאת לפרנסתו,

אין בזה מצווה,

במעשים הם בעצם בלי ערך.

אבל אם יכניס מעט התבוננות וכוונה במעשיו

ויקבע בדעתו

שבאמת כל עסקו חסד ודאגה לבריות,

ומה שהוא לוקח עבור טרחתו ממון

ומרוויח

זה מן ההכרח להחיות נפשות ביתו ועולליו.

אבל באמת

כל עיקר רצונו עכשיו

להתחסד עם הבריות.

והוא שמח בחלקו

שעלה בגורלו לחלק לחם

ומעדנים לשכניו.

הרי אם בניו אהוביו של הקדוש ברוך הוא, יש מצווה גם ואהבת לרעך כמוך.

הרי שהתבוננות בכוונה זו

הופכים את המעשים הפשוטים

למעשי חסד נפלאים

בעלי תוכן פנימי,

ולא צורך אישי, ולא צורך אישי בלבד.

ויש בזה אופנים ואפשרויות רבות

שהכוונה במצווה הופכת עפר

ואבנים לכסף וזהב.

וישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולו תקנה.

כתב הרן

בדרשות הרן דרוש שישי

בשם ספר הנהגת המידות

שהוא שואל שאלה

למה לא יכירו ההמון

בין הרופא הטוב והרע?

והשיב

כי באותם הדברים בעצמם שמתעסק בהם הרופא הטוב

וכל התרופות

הרופא הסחל

משתמש בהם גם כן.

אלא מה?

הרופא החכם עושה בכוונה ודבר בעיתו,

והסחל

בלי כוונה ובלי עיתו.

אז הוא נותן תרופות לא בזמן

ובלי שימת לב,

למרות שהוא משתמש באותן תרופות של השני,

אבל זה נקרא סחל וזה נקרא חכם.

ככה ענייני המצוות

וככה גם עניינים הכלליים שלנו,

החסיד

וההמוני

מתעסקים בשווה.

אבל הטובים,

כל ענייני עבודתם

שלמה כי הכוונה שלהם שלמה

ואחרים

עובדים את השם גם,

אבל אין עבודתם שלמה

כי הכוונה היא העיקר במצוות.

אז שני אנשים עושים אותו מעשה,

אחד עם כוונה, אחד בלי,

אחד סחל ואחד חכם,

אחד חסיד ואחד המוני.

גם כשנמנעים מעבירה,

צריך להתכוון שאני נמנע מעשיית העבירה מפני ציווי השם,

ואז נחשב כאילו קיים בפועל

מצוות לא תעשה.

בספר עבד המלך

מהרב הגאון,

רבי שמואל הומינר, זכר צדיק וברכה,

בחלק א', דרך מצוותיך עוד ה',

כתב

ישנן עבירות

שאדם היה מונע את עצמו גם מחמת בושה,

שלא יהיה לבוץ וחרפה.

ויש פעמים

מחמת הטירת עונש השלטון,

כגון גזלות, גנבות, ניאוף,

רציחה.

אבל כשיגלו לאדם את תעלומות ליבו

שהוא נמנע מעשות עבירות שמזומנות לפניו,

והיה ביכולתו לעשותן בלי מונע, אין משטרה, אף אחד לא רואה, אין בושה מבני אדם.

נגיד למשל, לשון הרע,

רכילות,

הוצאת זרע לבטלה,

בסתר,

בדברים יותר חמורים.

ובכל זאת הוא מונע את עצמו מזה מפני ציווי השם יתברך.

מפה יש ראייה שגם עבירות כגון רציחה וגזלה,

הוא מונע את עצמו מפני ציווי השם יתברך,

ולא בגלל בושה

ומורא מבשר ודם.

לכן טוב שיחשוב בכל מצוות לא תעשה המזדמנות לפניו,

שהוא עושה את זה מחמת ציווי השם.

ואז יחשבו לו גם מצוות לא תעשה האחרות,

שלא באו לידו,

שוודאי הוא היה עושה אותן גם,

נשמר מהם הכוונה,

מפני ציווי השם.

גם את המצוות השכליות,

שבלי ציווי התורה,

שהיה מובן שצריך לקיים,

כמו כיבוד אב ואם, כמו לא תגנוב,

צריך לעשותן

כדי לקיים את ציווי השם.

גם דבר שמובן בשכל.

וכל מטרת העשייה צריכה להיות עשיית רצון קוננו,

שאנו עבדיו,

והוא אלוהינו,

וזה נחת רוח לפניו, שהוא אמר ונעשה רצונו.

כתב בספר נתיבות שלום,

פרשת יתרו, מאמר

מה שמועה שמע ובא.

והעניין הזה הוא לא רק באמונה,

אלא בכל המצוות,

שאף המצוות השכליות,

היהודי מקיים לא מצד השכל,

אלא משום שהתורה ציוותה עליהן.

וזה העניין שהתורה הייתה צריכה לצוות

גם על מצוות שטעמן מובן מאליו,

כמו לא תרצח, לא תנעף, לא תגנוב.

הרי גם אצל הגויים

מקובלות מצוות אלו.

בפשטות יש לומר

שמצד השכל האנושי היינו מתירים באופנים מסוימים

כמו שהם רוצחים

לשם מצווה.

המתת חסד הם קוראים לזה.

מוסיפים לחולה של דעתם סובל,

מורפיום יותר,

ולא מגלים מה עשו,

והם מחסנים אותו ואומרים למשפחה,

יש לכם כמה שעות

שהוא הולך לגמור, תודיעו למשפחה לבוא. מאיפה אתם מדברים את השעון?

מתי הוא יגמור?

הם קברו עליו.

והם חושבים שהם עושים מצווה, זה נקרא,

קוראים לזה,

מלבינים את זה, קוראים לזה המתת חסד.

לא רצח מתועב,

המתת חסד.

אז על פי שכל,

אם לא פועלים לפי ציווי השם,

ההלכה אומרת שאסור להעצים אפילו עיניו של גוסס.

גוסס, שאם עוד מעט, די, ידוע, די, רואים, רואים,

לא בגלל הרופאים,

בגלל עצמו,

הוא גוסס,

כבר רואים שזהו, זהו,

הוא הולך להוציא את נשמתו,

אסור להעצים את עינו.

מי שמקדים להעצים את עינו,

לכסות לו את העיניים, הוא רוצח.

והם מחליטים, בן אדם בריא, הכל בסדר,

מספיק לו.

סיפרתי לכם

שהרב פרץ, מנוחתו עדן,

הרב נסים פרץ, הבת שלו הייתה לידו, ליד המיטה.

היה וילון,

והיא שמעה שתיים שבאו,

ואמרו, זה מספיק לו.

ניתקו לו את הכל,

והוא מת.

אמרתי לה, תודי, לזה, היא אמרה, היא מפחדת.

עדה

שראתה ושמעה,

הם לא ראו אותה, כי היא הייתה מאחורי הבילון.

ככה מנתקים אנשים.

מי שלא שומר על החולים שלו ונמצא לידו,

שידע.

הם מחליטים מי יחיה ומי ימות.

ולכן, בקורונה מתו רבים שלא נתנו לאף אחד מהמשפחה להיכנס.

וחלק מהם המיטו אותם מרעב שלא אכילו אותם שלושה ימים.

כגון אבא של אבי שער,

ככה סיפר לו ערבי מהבית חולי אומר, אתה חושב שאבא שלך מת ממשהו?

הוא היה במסדרון שלושה ימים, לא נתנו לו לאכול ולשתות.

ועוד מלא סיפורים כאלה, מחוץ לארץ ובארץ.

ככה עשו.

הם יגידו, ודאי, אנחנו מעדיפים את אלה שאפשר להציל, אבל שלא, אז מה, אין לנו כוח אדם.

יהיה להם תירוצים שכליים, כאילו.

כן.

תיזהרו על החולים שלכם.

אז זאת אומרת, אם פועלים על פי שכל,

אפשר להתיר גם רציחה, אפשר גם גניבה, לצורך.

יש אנשים רעבים, יש עשירים, שיש להם יותר מדי, הם לא נותנים,

אז צריך לעזור, צריך לעזור. אז הם החליטו שזהו, זה המצווה, יש מצווה.

יש מצווה.

לכן התורה מצווה, לא תרצח, לא תגנוב,

היא אוסרת בכל האופנים.

וזה לא תלוי בסברה.

רק מה שהתורה מתירה, מותר, מה שהיא אוסרת, אסור.

אז לא דומה, לא תרצח, שאדם

מקיים מצד סברה והבנת השכל למי שלא רוצח מציווי התורה,

ולא קרב זה אל זה.

כי רצון השם יתברך הוא שיהודי יימנע מזה מפני שהתורה אסרה זאת,

ולא מצד השכל והבנתו.

לפעמים פונים לאדם ואומרים,

הוא עושה מעשה שלא יעשה, מה, אין לך שכל?

מה, אין לך שכל?

צריך להגיד לו, מה, אתה לא ירא השם?

מה, אתה לא?

סבא שלי המנוח היה אומר לנו,

אף אללה,

אף, תפחד מהשם,

אף אללה,

לא אומר.

מה, אין לך שכל?

הכל זה רק מחמת יראת השם.

הוא מובא בספר דברי משה בפרשת קדושים על הפסוק

איש אמו ואביו תיראו.

פרשת קדושים

מתחילה כך

קדושים תהיו

כי קדוש אני אדוני אלוהיכם.

מה נאמר אחר כך?

מצוות שכליות שמקובלות גם אצל

אומות העולם.

איש אמו ואביו תיראו,

ואהבת לרעך כמוך.

מה זה קשור לקדוש אני אדוני אלוהיכם?

מבאר הספר דברי משה

קודם כל מצווה, מה אנחנו מברכים?

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו.

זאת אומרת, חוץ מהמצווה שנעשה,

יש עוד מעלה מיוחדת

שהקדוש ברוך הוא קידשנו במצוות

וציוונו עליהן.

כל מצווה שאנחנו מקיימים,

מצווה ציצית,

הנחת תפילין,

מלבד עצם קיום המצווה,

יש למצווה שורש של קדושה

שממנה נמשכת קדושה על היהודי שמקיים את המצווה.

ועל זה אנחנו מודים

לקדוש ברוך הוא,

לא רק על קיום המצווה,

גם שקידשנו במצוותיו.

דהיינו, שורש הקדושה של המצווה שמקדש אותנו.

בזה אנחנו נבדלים מהגויים.

יש גויים שמקיימים כיבוד אב ואם,

אבל מצד הסברה,

וזה משובח,

אבל כשיהודים קיים מצוות כיבוד אב ואם, כאשר ציווני השם אלוקיי,

יחד עם זה נמשכת עליו קדושה

ומוחין

משורש המצווה.

שורש מצוות כיבוד אב

זה חוכמה מקו ימין.

שורש מצוות כיבוד אם

זה בינה מקו שמאל.

ובקיומם ממשיך יהודי על עצמו קדושה ומוחין משורש המצווה.

לא מבינים הרבה בזה,

אבל זה בא ממקומות

שיורד שפע על האדם

בכל פעולה שהוא עושה והוא מתקדש.

יסוד היסודות של יהודי

שמקיים את כל המצוות,

לא מצד הסברה,

אלא מפני שכך כתוב בתורה.

לכן מוזכר בפסוקים הרבה פעמים, כי אני אדוני אלוהיכם.

יש גויים

שהם פרושים מכמה דברים,

אבל זה מצד הטומאה ואין לזה שום ערך.

זה לא קדושה,

אבל יהודי מתנהג בקדושה, כי קדוש אני אדוני אלוהיכם.

ובעוד מצוות נאמר, כי אני אדוני אלוהיכם.

שכיוון שהוא מקיים את המצווה,

כי אני אדוני אלוהיכם,

אז נמשכת עליו קדושה משורש המצווה.

בזה אנחנו שונים מכל יצורי העולם.

וזו זכות גדולה שנפלה בחלקנו.

אז צריך לדעת מה אנחנו עושים,

ואיך יכולים למשוך עלינו שפע

ועל העולם כולו.

כמו למדנו,

אמן יהיהם שמי רבה ועל אמן,

כמה שפע אנחנו יכולים

להוריד לעולם, כמה הגנה חומה בצורה נגד גזרות קשות ורעות.

וצריך להזכיר שכשאומרים שיענה באמן

בכל כוחו,

רש״י אומר בכל כוונתו, והתוספות אומרים

בקול רם,

אז זה שלא יגביר את קולו יותר מהחזן.

אם החזן אומר בטון מסוים,

אין לעלות מעל הטון הזה, כמו בברכת כהנים.

בברכת כהנים המקרא אותם,

יברכך.

הם צריכים להגיד באותו טון, באותו גובה.

לא יותר מדי ולא פחות מדי, צריך להכוון בדיוק.

אז זה לדעת, אבל בכל אופן,

עם כוונה,

מורידים קדושה

ומקיימים מצווה דאורייתא שהשכר בשני עולמות, עולם הזה ועולם הבא.

אז אפשר אפילו לשיר

ולהודות לשם

ולכוון לקיים מצווה ומורידים שפע לעולם.

דרך אגב,

מה שאמרתי, שמי שעובר מבית הכנסת

על הבית שלי למדרגה השנייה

ושר כל הדרך, אפילו בימות החול,

ישמחו,

יכול להירפא ברפואה שלמה.

וכבר שמעתי שני מקרים, חוץ מהראשון שאמרנו,

עוד מקרה שהיה מישהו לא יכול לזוז,

לקח אותו איתן,

אמר לו, בוא נלך.

זה הבן אדם, חביבי,

גמר את הסיפור בערב בריא ושלם.

אז עכשיו אנחנו נודה לשם יתברך על זה שבכל מקום שיהודים טובים הולכים ומקדשים שם שמיים,

הם מקדשים את הרחובות ואת הסביבה.

כמו שנתנו הרצאה במונצי, תחזרו עליה ותבינו.

כמו שאמרו,

מושב לצים לא ישב.

איפה שיש לצים, הם ישבו, המושב משפיע.

זה איפה שהלכו צדיקים

ושיבחו את השם

עשרות עשרות,

כמה פעמים בשבת.

כבר חודשים הרחובות מתקדשים.

זה לא פשוט הדבר הזה.

על כן,

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם.

הכל יודוך,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם,

הכל יודוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם. עוד פעם,

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

מודה אני לפניך.

אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו ששמת חלקים יושבי בית המדרש

ולא שמת חלקים יושבי קרנות

שאני משכים והם משכימים

אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים

אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר

והם עמלים ואינם מקבלים שכר

אני רץ

והם רצים,

אני רץ לחיי עולם הבא,

והם רצים לבאר שחת,

שנאמר,

ועתה אלוהים תורידם לבאר שחת,

אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם,

ואני אבטח בך,

הרי נמקי מצוות חכמים,

רבי חנניהו בן רגשיאו אומר,