חזית איש מהיר במלאכתו - זה שלמה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, שמעון בן רחל, רפואה שלמה מהרה,

שהמחלה תצא מהראש ותיכנס לשונאי ישראל, בפרט לאסד, אמן.

חזית האיש מאיר במלאכתו זה שלמה,

שלמה בן דוד.

לפני מלאכים התייצב

שהיה זריז בבניין בית המקדש.

עד האוד הכתיב ויבנהו שבע שנים.

וכתוב אחד אומר, ואת ביתו בנה שלמה שלוש עשרה שנה.

נמצא מיופה ומרובה בניין בית שלמה מבניין בית המקדש.

אלא כך אמרו, בבניין ביתו נתעצל,

בבניין בית המקדש היה זריז ולא נתעצל.

הו נא בשם רבי יוסף.

הכל מסייעין את המלך.

כל שכן הכל מסייעין בשביל כבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

ואפילו רוחות,

ואפילו שדים,

ואפילו מלאכי השרת.

יצחק, ברד רב יהודה בר יחזקאל, אמר כתיב בנו בניתי בית זבו לך.

בניין בנו בניתי.

רבי ברכיה אמר

אמר הבית אשר היו בונים לא כתוב כאן, אלא והבית בהיבנותו.

מאליו היה נבנה.

כשנאמר אבן שלמה מסע נבנה.

בנוי אין כתיב כאן

אלא נבנה.

מלמד שהייתה האבן נושאת את עצמה וניתנה על גביה דימוס.

אמר רב אל תטמע על זה.

מה כתיב להלן?

בעת תאית אבן חדה וסומת על פום גובה.

מחי אבנים יש בבבל.

אלא מארץ ישראל פרחה לה לשעה ובת וישבה לה על פי הבור.

רב הונא משם רבי יוסף אמר מלאך ירד בדמות ארי של אבן וישב על פי הבור.

עד האוד הכתיב

אלא היא שלח

מלאכי

וסגר פום ארייבתה.

ואל תטמח אם בכבוד אותו צדיקתי ותעית אבן חדה

לכבודו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

נסביר ונבאר את המדרש.

חזית איש מהיר במלאכתו

לפני מלאכים התייצב

בא להתייצב לפני החשוכים.

מי זה איש?

זה שלמה בן דוד.

שדוד אבא שלו

ציווה אותו לפני מותו וחזקת והיית לאיש.

אז שלמה נקרא איש, חזית איש זה שלמה בן דוד.

ועוד נאמר עליו כי איש חכם אתה.

אז הוא היה מהיר במלאכתו.

לפני מלאכים התייצב.

זאת אומרת

מהיר במלאכתו שהיה זריז בבניין בית המקדש.

כתוב

בבניין בית המקדש שבנה שלמה ויבנהו שבע שנים.

אבל כתוב אחר אומר ואת ביתו בנה שלמה שלוש עשרה שנה.

מעכשיו מי ששומע זאת

שהוא בנה את הבית שלו בשלוש עשרה שנה

בית ה' הוא בנה בשבע שנים. מה סבור?

סבור שנמצא מיופה ומרובה בבניין בית שלמה.

כאילו אם הוא השקיע 13 שנה בבית שלו אז ביתו עשה אותו יותר יפה, יותר גדול

מבית המקדש.

אבל לאו כך הכוונה אלא כך אמרו בבניין ביתו הוא נתעצל.

ולכן נמשכה בנייה 13 שנה.

והבית שלו היה קטן ופחות מבית המקדש.

אבל בבניין בית המקדש היה זריז

והוא לא התעצל.

ולכן נמשכה בנייתו רק שבע שנים.

שהאגם שהיה בית גדול,

בית המקדש, הוא מיופה,

בנוי מביתו, מיופה יותר, בנוי מביתו שלו.

ועוד זאת,

שנעשו לו לשלמה, ניסים לזרז את בניין בית המקדש.

אנחנו בנינו את הבית כנסת הזה מאפס

תוך חמישה חודשים.

כל מה שאתם רואים חמישה חודשים. כולל הכול, להביא את הכול, את כל הדברים. זה לא יאומן כי יסופר.

אתם רואים אנשים, כאן ייבנה בית הכנסת,

שבע שנים כתוב, כאן ייבנה שלד,

כאן ייבנה בית הכנסת, כאן ייבנה, כאן ייבנה.

אחרי זה בונים אותו, אתה רואה כל הקירות בחוץ, הכול.

אין טיח אפילו.

כן, שלד.

מחכים עוד לתורמים, עוד,

וכולי.

עד שבונים, עד ש...

חמישה חודשים, השתבח הבונה.

אז כאן כתוב, רב הונא בשם רב יוסף אמר,

ומה אם הכול מסייעים את המלך,

כשמלך בשר ודם בא לבנות בית,

או שאר דברים שהוא בא לעשות,

אז כולם מסייעים את המלך.

כל שכן שהכול מסייעים לכבוד,

בשביל כבוד מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא,

שבאים לבנות את בית מקדשו.

אכן, כשם שסייעו כל ישראל בידו במלאכה זו,

כן, כל ברואי מעלה ומטה סייעו בידו בדבר זה לכבוד השם דברם.

מי עוד סייע לו לשלמה המלך?

אפילו רוחות

ואפילו שדים,

וכן המזיקים,

ואפילו מלאכי השרת.

וכמו שרבי יצחק ברדר, רבי יהודה בר יחזקאל אמר,

זה מה שכתוב בדברי שלמה אל השם

כשנשלם בניין הבית.

בנו בניתי בית זבול לך.

הגם שאמר בניתי,

אבל הוא כפל והקדים בנו בניתי.

כלומר, בניין

בנוי

בניתי.

מה שבניתי היה בנוי,

כמו שבא אל בניין בנוי שהכול נבנה מאליו,

כמו שאמר רבי ברכיה,

והבית בהיבנותו אבן שלמה מסע נבנה,

ומכבות והגרזן,

כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו.

הבית אשר היו בנים לא כתוב כאן,

אלא הבית בהיבנותו.

זאת אומרת שמאליו היה נבנה. פעמיים בפסוק מוזכר בהיבנותו.

והבית בהיבנותו

אבן שלמה מסע נבנה,

והמכבות והגרזן, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. פעמיים.

מאליו היה נבנה.

ומה זה שנאמר, אבן שלמה מסע נבנה

בנוי לא כתוב כאן,

אלא נבנה, נבנה מאליו.

ומה שהוא אומר, מסע נבנה,

מלמד שהאבן

נושאת את עצמה מאליה,

ממקום מחצבתה,

והיא מסעת את עצמה ועולה וניתנה על גבי הדימוס,

על שורת האבנים

במקום שהיא צריכה להינתן בבניין,

שהאבנים היו פורחות ועולות מעצמן

לאן שהיו צריכות לבוא ולהיקבע בבניין.

שכן אילולא שעזר הקדוש ברוך הוא,

לא שלמה ולא כל ישראל היו בוננים אותו.

זאת אומרת, בניין כזה,

וכל אבן שמה זה אבן,

רק לחצוב אותם,

להביא אותם,

לטלטל אותם, להעמיס אותם, להרים אותם, בכל הטכניקות שאין היום,

כן?

זה דברים מדהימים.

איך אפשר להספיק הכול בשבע השנים?

אבן, מסע שלמה,

הייתה נוסעת ממקומה, מגיעה,

טרררר, מתרוממת לבד, טררר, יושבת לה על הדימוס,

על שורת האבנים, איפה שהיא צריכה להיות בדיוק.

אמר רב, אבל בטח אתם

מתמיהים ואומרים, יכול להיות, יכול להיות,

יכול להיות.

אז זה אומר,

אל תטמח על זה שפרחו ובאו אבנים לבניין בית המקדש,

שהרי כתוב בדניאל,

כשהלך לגוב האריות בבבל

בידי נבוכנצר,

כתוב

בעת תהית אבן חדה וסומת על פונגובה,

הפירוש,

והובאה אבן אחת

והוא שמה על פי הבאר,

על פי הבור.

הרי נבוכנצר

השליך את דניאל לגובה האריות,

אז הוא הכניס אותו לבור, איפה שנמצאות כל, נמצאים כל האריות.

וחתם המלך בשריו בחותמיהם,

שלא יפתח אדם מאוהביו להוציאו,

ולא אדם משונאיו ישליך אליו מלמעל אבנים להורגו,

ולטובתו ושמירתו הייתה האבן.

אבל נשאלת השאלה, וכי אבנים יש בבבל?

הרי בבל היא ארץ מישור בעמק,

ואין בה אבנים אלא אדמת חומר,

כמו שנאמר בפרשת בוני המגדל,

שבנו בלבנים ששרופות בכבשן, הם עשו את הלבנים.

ועד

שאפילו אבני רחיים,

אפילו אבן רחיים היו צריכים להביא מארץ ישראל.

אז אין אבנים,

ודאי שלא גדולות,

אלא מארץ ישראל פרחה לה האבן הזאת לשעה,

ובאה וישבה מאליה על פי הבור כדי להציל את נפש דניאל.

ועל זה נאמר, וסומת,

והושמה מאליה.

לכן כתוב,

ותהיית אבן חדה וסומת.

הובאה אבן חדה והושמה מעצמה.

הרב הונא בשם רבי יוסף אמר, מלאך ירד,

בדמות ארי של אבן,

וישב על פי הבור. להרחיק משם

כל אויב ומרע,

ולהטיל אימה על האריות ולטרוף את דניאל.

זהו שכתוב בעניין דניאל,

שאמר אחר כך על נבוכדנצר,

אלא היא שלח מלאכה וסגר פום אריבתה.

האלוקים שלי שלח את המלאך

וסגר את פי האריות.

נו,

אז לפי זה,

מה אתה טמא מעתה על אבנים שפרחו לבניין בית המקדש?

שהרי אם בכבוד אותו צדיק דניאל,

שהוא צדיק אחד,

כתוב, ותהיית אבן חדה וסומת,

הובאה אבן מיוחדת מארץ ישראל,

טסה לה והגיעה עד לשם, והיא

הוסמה מעצמה על גבי הבור,

אז זה היה לכבודו של הצדיק ולשמור עליו.

אז בכבודו של הקדוש ברוך הוא לבניין בית המקדש,

על אחת כמה וכמה שיפרחו האבנים,

יבואו ויקבעו היכן שהן צריכות להיקבע.

הרי הקדוש ברוך הוא במאמרו,

ברש חכים

וברוח פיו כל צבאיו.

כל העולם הזה הסתדר יפה רק במאמר.

ומה זה מאמר?

זה רצונו יתברך.

וה' לא רוצה שייבנה הבית,

הוא לא רוצה שייבנה מהר,

הוא לא רוצה לסייע לבונים.

כמו במשכן,

המשכן

נעמד מאליו.

רק אמר לו משה, תעשה כאילו אתה מרים אותו. משה יכול להרים את כל המשכן לבד?

לא יכול להרים את כל המשכן.

אבל אתה תעשה כאילו

והמשכן עומד.

כך היה בית המקדש.

שלמה עשה את הפעולות, מה שהוא יכול,

והקדוש ברוך הוא השלים על ידי כל,

על ידי שדים ומזיקים ומלאכים

וניסים רבים נעשו בשביל שייגמר תוך שבע שנים.

וכך נבנה המקדש בזמן קצר,

מכדי צורך בנייתו בידי האדם.

בסימוכין הזה גם הפסוקים שאמרנו, בנו בניתי ובנותו נבנה,

כל זה אומר שנעשה מאליו,

ולא עצם הבנייה של בני האדם היא שעשתה את המלאכה,

אלא הם היו עושים ומן השמיים משלימים בכל הדרכים.

אז מכנה שלמה המלך

הוא מכונה, הוא אומר את הפסוק הזה במשלי, חזית האיש מהיר במלאכתו לפני מלאכים התייצב.

לפני מלך מלכי המלאכים הוא מתייצב, זוכה לעבוד לפני מלך מלכי המלאכים, בגלל שהוא היה מהיר במלאכתו.

אז לפני מלאכים התייצב.

אז זה שלמה המלך שהיה מהיר מאוד במלאכתו,

ולעומת זאת בביתו

הוא נתעצל,

וזה ארך

13 שנים.

דוגמה נוספת, רק לראות, יותר מאוחר,

יותר מאוחר,

הרבה יותר מאוחר משלמה המלך.

רבי חנינא בן דוסא פעם אחת ראה את אנשי עירו מעלים עולות ושלמים לרגל.

אמר, כולם מעלים שלמים לירושלים ואני אינני מעלה כלום.

מה אני אעשה?

אז אני אצא למדבר של העיר,

בחורבה של עירו, מצא שם אבן אחת,

יצא וסדקה, עשה לה סדקים, כאילו,

וסיטט אותה, לייפות אותה, כאילו, ציטוטים,

וחירקמה, צבע אותה בצבעים,

ואמר, הרי עלי לעלותה לירושלים.

למה?

ולא יראה פני השם ריקם, לא באים לפני השם ריקם לירושלים,

אתה צריך להביא איתך משהו.

הוא היה עני מרוד, ידוע, חנינא בן דוסא היה חי מקו

חרבובים מערב שבת לערב שבת.

אז היה עני מרוד, אז הוא לא יכול להביא חולות,

לא יכול להביא שלמים, לא יכול להביא שום דבר. אז מה הוא יכול?

הטבע, מה יש בטבע? סלעים, סלעים.

אני אעשה אבן אחת יפה שישתמשו בה בירושלים.

אמר, הרי עלי לעלותה לירושלים.

אז הוא ביקש לזכור לו פה ענים, איך הוא יסחב אותה?

אמר להם, מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים?

אמרו לו, למה לא? תן לנו שכרנו.

מאה זהובים.

כל ימי חייו ביחד הוא לא ראה מאה זהובים.

ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים. אמר להם, אחי, מניין יש לי מאה זהובים?

או חמישים לתת לכם?

ולא מצא.

טוב,

מיד הלכו להם,

וה' זימן לו חמישה מלאכים

בדמות בני אדם.

והם פנו אליו ואמרו לו, ריבי,

תן לנו חמישה סלעים.

ואנו מעלים אבנך לירושלים.

הסלע הזה, 19.2 גרם כסף, אז כפול בערך 100 גרם כסף.

תן לנו חמישה סלעים, ואנו מעלים אבנך לירושלים. ובלבד שתיתן ידך עימנו.

אבל תשים יד, כן?

תשים יד.

נתן ידו עימהם, והופ!

נמצאו עומדים בירושלים.

ביקש ליתן להם שכרם, ולא מצאנם.

פתאום נעלמו לו.

הוא רוצה לתת להם את הכסף.

בא המעשה ללשכת הגזית.

הלך ללשכת הגזית, יושבים שם הסנהדרין.

אז הוא מספר להם את הסיפור. הוא אומר, מה אני עושה עם המעות?

אני חייב להם את המעות? מה אני עושה עם המעות?

אמרו לו, דומה רבנו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים.

מיד נתן לחכמים את אותו השכר שהזכיר עם המלאכים.

למה חכמים חשובים כמו המלאכים של הקדוש ברוך הוא?

מכל מקום מה נאמר?

חזית,

אם ראית איש מהיר במלאכתו לפני מלאכים יתייצב. אל תקרא מלאכים, אלא מלאכים.

מן השמיים ישלחו מלאכים.

אדם שהוא זריז במלאכת שמיים,

אדם שרוצה לעשות רצון הבורא,

אדם כזה השתבח הבורא, הקדוש ברוך הוא מסייע לו בסיוע גדול.

אם צריך לשלוח להם מלאכים,

אם צריך שדים, מזיקים, מלאכי השרת.

מה אתה רוצה? אתה רוצה לבנות להשם? אתה רוצה לעשות להשם?

מה שאתה רוצה לעשות להשם, השם עוזר. רק תהיה זריז, זריז.

לא כמו אלה שמגיע המועד, הם נהיים עייפים.

עייפים.

אמרנו שהחידה הקדוש אומר על הפסוק,

יש פסוק

כי אקח מועד, עניים ישרים אשפוט,

נמוגים ארץ וכל יושביה, אנוכי תיקנתי עמודיה סלע.

אומר החידה הקדוש,

יש לאדם טענות,

אני רוצה מאוד מאוד ללמוד תורה. אתה לא יודע כמה אני אוהב תורה.

אני ממש אוהב תורה, אבל מה אני עושה? יש לי הרבה ילדים ויש לי חובות ויש לי פה

ואין לי זמן. איפה יש לי זמן?

הלוואי, הלוואי, הלוואי. הוא אומר, טוב, אז אני מסדל לך מועדים.

במועד, חול המועד, לא עובדים.

רק מי שאין לו מה לאכול, מותר לו לעבוד בשביל לאכול מזה.

לא לשמור כסף, לאכול.

אם אתה לא במצב כזה, אז אתה לא יכול לעבוד.

לא עובדים במועדים. ולא ניתנו מועדים בשבתות לישראל, אלא לעסוק בתורה.

עכשיו, מה יהיה התירוץ שלך עכשיו, למה אתה לא לומד תורה? הרי הבאתי לך את המועד. אמרת שביום חול אתה לא יכול, כי אתה כל הזמן טרוד במלאכה,

לא מלאכת שמיים, מלאכתך.

נו, אז הבאתי לך שבת.

אז מה, אתה אוכל חמין והולך נמרח על המיטה וזהו.

ואחר כך אתה אומר, אני עייף, עייף מכל השבוע. אז מתי תלמד?

מתי תחיה? איך יהיה לך עולם הבא? מאיפה תקבל?

אז הוא אומר, כי אקח מועד, עני משרים אשפוט.

אז אני שמעתי את הטענות שלך, נגיד שאני מאמין לך,

אז אני אומר, יופי,

עכשיו אני מחכה למועד, רוצה לראות מה תעשה במועד.

תנצל את כל המועד ללמוד תורה או סיפורים, אורחים, טיולים,

לישון,

זה כל מיני סידורים.

זה הזמן שיש לי לעשות סידורים, כל מיני דברים.

הוא אומר, בוא נראה.

עכשיו אני לוקח את המועד,

עכשיו לא תוכל להגיד שאני לא שופט אותך משפט אמת.

אתה יודע מה המשפט?

נמוגים ארץ וכל יושבי. אני מכניס את כולם לגיהינום.

כל אלה

שאמרו שהם לא יכולים ללמוד בגלל שהם עובדים,

כשאני מסתכל במועד ואני רואה שהם גם לא לומדים,

עם תירוצים נוספים, חדשים, חודשים,

של המועד.

תירוצים של המועד.

אז אני מוריד את כולם לגיהינום, ואני שופט בצדק.

למה בצדק?

אתה אומר, כי הם חיינו ואורך ימינו. כי בי ירבו ימיך ויוסיפוך שנות חיים. אתה יודע שהתורה זה החיים.

נו, אבל איפה היא?

איפה היא נמצאת אצלך? מה סדר העדיפויות שלך?

אז לכן נמוגים ארץ וכל יושביה.

אתה יודע למה?

כי אנוכי תיקנתי עמודי הסלע. אנוכי,

כשאני אמרתי לכם בעשרת הדיברות, אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים בית העבדים, בשביל מה הוצאתי אותך?

אני אדוני אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלוהים.

אז אתם צריכים לשמוע את התורה. בשביל זה תיקנתי עמודי הסלע. בשביל זה כל העולם עומד על מכונו,

בזכות התורה, שאלמלא התורה, אם לא בריתי,

יומם בלילה,

חוקות שמיים אז לא שמתי.

אז אתה מחריב את העולם.

לא אכפת לך שהעולם יחריב.

כי מה שמעמיד את העולם זה לימוד התורה,

ואתה לא אכפת לך. ימות החול יש לך תירוץ, מגיע המועד גם יש לך תירוץ.

לכן כי אקח מועד אני משרים אשפוט.

דיר באלק

הוא זרדא.

מועדים לשמחה.

רבי יחנניהו בר-גשי אומר, עושה קודש וחוץ וקודש רואין.

ויכוח רבו לעולם תורו ומשורות.

שנה אמורה זנוע בסלומה על סבגו יגדיל תורו ויאדיר.