ישקני מנשיקות פיהו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בנג'ו,

נציב יום לעילוי נשמת שלום בן חיים ויונה, מנוחתו עדן.

שיר השירים אשר לשלמה.

שירות ותשבחות שאמר שלמה הנביא מלך ישראל ברוח הקודש לפני ריבון כל העולמים.

כעשר שירות נאמרו בעולם.

והשירה הזאת משובחת מכולם.

השירה הראשונה אמר אדם הראשון בזמן שנתקפר לו עוונו

ובא יום השבת והגן עליו.

פתח פיו ואמר מזמור שיר ליום השבת.

השיר השני אמר משה עם בני ישראל

בזמן שבקע להם ריבון העולמים את ים סוף.

פתחו כולם ואמרו כאחד שירה,

שכן נאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת.

השירה השלישית

אמרו בני ישראל בזמן שניתנה להם באר המים,

שכן כתוב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת,

עני ואר עין עולה.

השירה הרביעית

אמר משה

כשהגיע זמנו להיפטר מן העולם

והוכיח את עמו ישראל,

שכן כתוב האזינו השמיים ואדברה.

השירה החמישית

אמר יהושע בן עינון

כשערך את הקרב בגבעון

ועמדו לו שמש וירח

שלושים ושש שעות

ופסקו מלומר שירה.

פתח פיו ואמר שירה,

שכן כתוב אז ידבר יהושע על אדוני.

השירה השישית

אמרו ברק ודבורה ביום שמסר אדוני את סיסרא

ואת מחנהו ביד בני ישראל,

שכן כתוב

בתש אר דבורה וברק בן אבינועם.

השירה השביעית

אמרה חנה

בזמן שניתן לבן

על ידי הקדוש ברוך הוא,

שכן כתוב ותתפלל חנה ותאמר.

השירה השמינית

אמר דוד מלך ישראל

על כל נס שעשה לו השם

פתח פיו ואמר שירה,

שכן כתוב

וידבר דוד לאדוני את דברי השירה הזאת.

השירה התשיעית

אמר שלמה מלך ישראל ברוח הקודש

לפני ריבון כל העולמים,

זה שיר השירים.

והשירה העשירית

עתידים לומר בני ישראל בזמן שיצאו מן הגלות,

שכן כתוב ומפורש

על ידי ישעיה הנביא.

השיר יהיה לכם בשמחה כליל להתקדש חג הפסח

בחדוות לב העם,

בשעה שעולים לרעות לפני השם שלוש פעמים בשנה,

במיני זמר,

בקולטוף,

לעלות להר אדוני,

לעבוד לפני צור ישראל.

זה התרגום לפסוק הראשון,

שיר השירים,

אשר לשלמה.

יישקני מנשיקות פיהו,

כי טובים דודיך מיין.

בתחילה חייבים לדעת

שחס ושלום

לא היה לב שלמה לדברי חשק

בכל שיר השירים,

אלא דמעה אהבת הבורא ואהבת כנסת ישראל לאהבת דודה ורעיה.

כמו שדיבר יחזקאל

כשהמשיל את כנסת ישראל במצרים ואמר יחזקאל

את הפסוקים הבאים

ואעבור עלייך ואראך

והנה עיתך עת דודים

ואפרוס כנפי עלייך

ואכסה ערוותך

ואשבע לך

ואבוא בברית אותך

נאום אדוני אלוהים

בתי יהי לי.

אז רואים שמדבר גם כן באופן כזה שפורס כנפיו

הקדוש ברוך הוא על כנסת ישראל,

מכסה ערוותה,

נשבע לה שיבוא איתה בברית והיא תהיה לו.

וָא אֶרְחָצֶך בָּמָים

וָא אֶשְטֹף דָמָיּךְ מָעָלָיֶךְ בָא אֶשְׁחֶכֶךְ בְשֶׁמֶן

בָּעַל בִשֶׁחְרִקְּמָה

וָא אֶנְעַלֶךְ תָּעָשְׁמֶהְ וָאֶחְבְשֶׁךְ בְשֶׁשְׁמֶהְ וְאַחְשֶׁחֶֶׁׂמֶהְ מֶשְׁמֶהְ וְאַעְדֵךְ עֵדֵיְׁמֶהְ וְאַתֵנָהְ צֶמִדִּים עַל יְדָיִךְ וְרְבִידְ עָלְגְרָׁ

אֶבּוֹשֶׁךְ שֶׁשְׁמֶהְ וְרִקְּמָהְ סֹׁלֵת וְדְבָשְׁמֶהְ וְשֶׁמֶן אַחַלְתְ וְתִּפִי בְּמָאָד מָאָד וְתִּצְׁלֵחִי לְמּלֻוֹכָהְ וְיְיֶצֶֶּׁלְאָאֶצֶֶּׁלָאָאֶלָ�

כְּמו־בָעּל וְאִישָׁהָ.

והתיאורים הם לא תיאורים חס ושלום של חשק והכל אלא הם משלים שהם עמוקים בסודם מאוד מאוד.

אז כמו שדיבר יחזקאל

כשהמשיל את כנסת ישראל במצרים ואמר

ואעבור עלייך ואראך

ואִנָא עִתֶך עִדְדּוֹדִים כמו שאמרנו וכו׳.

וכך אומרת כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא

יישקני מנשיקות פיהו.

המשיל המשורר שלמה המלך עליו השלום

את אהבת כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא

כרעיה ודודה שנפרדו זה מזה לזמן.

דווקא הוא מביא כרעיה ודודה לא כמו בעל ואישה שהקשר הוא יותר קרוב אלא רעיה ודודה.

ועכשיו מתחיל לתאר עוצם הגעגועים

שהיה אחרי שנפרדו זה מזה והנעשה באותם הימים.

וכאילו הרעיה אומרת

מי ייתן וישקני עוד הדוד מעין הנשיקות החביבות

אשר נשקני במו פיו בימי קדם.

תכף נראה מה זה ממשיל.

ומרוב אהבתה

מדמה כאילו הוא עומד כנגדה

ומדברת עמו ואומרת לו

כי טובים דודיך מיין

ולכן אחמוד עליהם.

והנמשל

הנה כנסת ישראל בהיותה בגולה

זוכרת אהבת השם שהראה לה בעת שהוציא אותה ממצרים ועמדה מול הר סיני לקבל את התורה בהשראת השכינה

ולכן היא מבקשת

שיופיע שוב.

וזהו שאומרת ישקני מן נשיקות פיו.

כנסת ישראל אומרת את השיר הזה בגלות ובאלמנותה.

הלוואי והיה המלך שהשלום שלו נושקני מן נשיקות פיו כמו מאז

כי טובים לי דודיך מכל משתי יין ומכל עונג ושמחה.

זוהי הבעת געגועים למעמד הר סיני שנתן להם את התורה ודיבר עימם פנים בפנים.

ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע

ומובטחים הם מאיתו להשפיע עוד עליהם,

לבאר להם את סוד טעמיה ומסתור צפונותיה של התורה ומבקשים ממנו לקיים את דברו.

התרגום אומר,

אמר שלמה הנביא,

ברוך שמו של הקדוש ברוך הוא,

שנתן לנו התורה על ידי משה הסופר הגדול,

שהייתה כתובה על שני לוחות האבן

ושישה סדרי משנה וגמרה בגרסה,

והיה מדבר עמו פנים בפנים כאדם הנושק לחברו

מרוב חיבה שמחבב אותנו יותר משבעה עממים.

זאת אומרת, כשאומרים מפה אל פה,

זה חיבור ודיבוק גמור בהשפעה ישירה,

בלי מתווך,

בלי שום דבר חוצץ.

ונרמז בזה אהבת התורה ולומדיה,

שהתלמיד חושק בתורה הזאת

כיוון שהיא בת מלך מלכי המלכים,

והוא רוצה לשמוע את התורה מפי הקדוש ברוך הוא,

כמו שיהיה לעתיד לבוא עוד מעט,

שנאמר

וכל בנייך לימודי אדוניי.

כל בנייך, כל עם ישראל שנקראים בנים לשם,

הם יהיו לימודי אדוניי, הם ילמדו מפיו של הקדוש ברוך הוא ישירות.

בעולם הזה ישראל לומדים תורה מבשר ודם.

כשם שבשר ודם עובר,

כך תלמודו עובר,

שנאמר, התעיף עיניך בו ועינינו.

מה זה בן אדם?

אתה רק איבדת פעם אחת, מסתכל, איפה הוא? אה, איננו. מה קרה? נפטר. מה, לא שמעת?

זהו, נגמר.

התעיף עיניך בו ועינינו.

אבל לעתיד לבוא, אין ישראל למדים

אלא מפיו של אלוהים,

שנאמר, וכל בנייך לימודי אדוניי.

וכן הוא אומר,

לא ילמדו עוד איש אל אחיו ואיש את רעהו.

וכשם שהאלוהים חי וקיים,

כך תלמודו,

מה שלמדים ממנו אינם שוכחים לעולם.

שנאמר, ויירשו בית יעקב את מורשיהם,

ואין מורשים אלא תורה.

שנאמר, תורה ציווה לנו משה מורשה.

זאת הירושה שלנו וזאת המורשה.

ואז, ויירשו בית יעקב את מורשיהם, את התורה שלהם, שמגיעה להם מפיו של הקדוש ברוך הוא.

בירור הדברים כי המשפיע שפע התורה לחברו

משפיע ממנו חלק מעצמותו.

זאת אומרת,

רב שמלמד תלמידים, אם באמת התורה יוצאת מליבו,

לא תותים,

לא אמירות שפתיים, סתם למצוא חן בעיני אנשים,

אלא באמת להשפיע על אנשים.

להשפיע, פירושו של דבר,

שיוצא ממנו שפע שהם נשפעים ממנו ונשאר אצלם.

אז לכן המשפיע, שפע התורה לחברו,

משפיע ממנו חלק מעצמותו.

ולכן התלמיד נחשב כבן ממש.

בן זה מלשון בניין.

רואים את הבניין.

זאת אומרת, השפעת,

אתה רואה שהוא צומח כמו בן, כמו בניין,

וממשיך את הדרך.

כמו יציקת בטון. אתה משפיע כמה שאתה יוצק יותר, גודל הבניין יותר.

לכן הקפידו שיהיה הרב דומה למלאך אדוני צבאות.

אם הרב דומה למלאך ה' צבאות,

תורה יבקשו מפיהו.

כי אתה מושפע ממלאך.

אבל אם אתה מושפע משחקן, ליצן וכו',

זה מה שייצא ממך בסוף.

לכן המקבל תורה מבשר ודם,

גם עצמיותו עוברת.

לא כן,

אם המשפיע היה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

אז אם בשר ודם יכול להשפיע שכל עצמיותו עוברת תוך כדי דברי התורה ומשפיעה על האדם המקבל,

כל שכן וכל שכן הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שנלמד תורה מפיו.

לכן ביקשו ישראל, יישקני מנשיקות פיהו.

אנחנו רוצים מהפה שלך לשמוע את התורה.

וכן אמרו במדרש,

בשעה ששמעו ישראל אנוכי אדוני אלוהיך,

נתקע תלמוד תורה בלבם,

והיו למדים ולא שוכחים.

וכששמעו ממשה היו למדים ושוכחים.

וביקשו לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא ואמרו,

לוואי, יישקני מנשיקות פיהו.

ואמר להם, לא עכשיו,

אלא לעתיד לבוא.

כמו שנאמר,

נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה.

התורה תהיה חקוקה בתוך ליבותינו בעתיד לבוא.

לעתיד לבוא נזכה לראות את יקרתה והדרה של התורה,

ותהיה יקרה כל כך

שלא נשכח הנה.

דבר שהוא יקר לאדם לא שוכח.

כמו שאמר דוד המלך, עליו השלום,

בחוקותיך אשתעשע,

לא אשכח דבריך.

דוד המלך לא שוכח דברי תורה.

למה?

משום שהוא אוהב את התורה מאוד מאוד.

משום שהוא יודע את יקרתה וההדרה של התורה.

עוד הוא אומר, לעולם לא אשכח פיקודיך,

כי במחייתני.

איך אני יכול לשכוח את פיקודיך?

הרי אני חי בזכותם.

במחייתני.

זה כמו אדם שישכח לקחת, להבדיל, תרופות.

אם הוא יודע שהוא לקח תרופות, הוא עלול למות,

איך הוא ישכח?

נחלתי עדבותיך לעולם

כי ששון לי בי המה.

מה גורם לי לשמחה ולששון?

שמחה זה פנימי, ששון זה חיצוני. מה גורם לי?

מה שגורם לי זה שנחלתי עדבותיך לעולם

כי ששון לי בי המה.

פלאות עדבותיך.

על כן, נצרת עם נפשי שומר על כל דבר תורה.

דוד המלך, עליו השלום.

ונזכה גם לזיכרון טוב לעתיד לבוא כפי הבטחת הנבואה.

אבל אם נהיה בדרגת דוד המלך, לא נשכח את התורה בכלל.

וזהו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא,

בעולם הזה לא ראיתם כבודה של התורה,

אבל לעתיד לבוא אני מראה לכם אור כבודה של התורה.

לכן אנו אומרים בסיום המסכת

את הקדיש על העולם שעתיד להתחדש.

כן,

אנחנו אומרים את הקדיש לעתיד לחדדה עלמא ולהחייאה

מטיה שהקדוש ברוך הוא עתיד לחדש

את העולם

ולהחיות את המתים.

זה קדיש שאומרים בסיום כל מסכת.

שאז נראה בהדרה של התורה.

עוד ישכן עם נשיקות פיהו.

הכוונה שיגלה לנו את סודות התורה,

כמו שנאמר, כי אדוני ייתן חוכמה מפיו דעת ותמונה. דווקא מפיו.

אז הסודות

שנלמד יהיו מפיו.

משל למה הדבר דומה?

מלך שהיה לו בן,

בא בן מבית הספר,

נטל אביו חתיכה אחת

ונתן לו.

מה עשה הבן?

אמר לו, איני מבקש

אלא מזה שבפיך.

אני לא רוצה ממה שנתת לי ביד, ממה שבפיך.

ונרמז,

שאם אדם חושק בתורה ורוצה ללמוד הרבה,

אז הוא זוכה לתורה.

כמו שדרשו חכמים

על הפסוק הרחב פיך ואמלאהו.

זאת אומרת, כמה שתרחיב את פיך,

אני אמלאהו. מבחינתי, מבחינת הבורא,

אין בעיה לתת לך כמה שאתה שואף וכמה שאתה רוצה.

רק תרחיב, תרחיב פיך ואמלאהו.

זה כתוב בדברי תורה, שאם אדם רוצה ללמוד תורה הרבה,

זוכה שהתקרבות השם לאדם

היא כמו ההתקרבות של האדם לשם.

כמה שאתה מתקרב,

השם מתקרב אליך בכפלי כפליים.

כמו שנאמר, עוד הם מדברים ואני אשמע.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא ממתין,

רוצה לראות.

אתה מדבר, אתה חושב שאני לא שומע? שומע.

אתה מתכוון ברצינות? ודאי שאני אתן לך, כמה שאתה רוצה,

יותר מכפי שאתה רוצה, אין בעיה.

רק תכין את הכלים.

עוד ישכן עם נשיקות פיום.

כנסת ישראל משתוקקת להשיג את אהבת השם,

כמו שנמשלה הרבה פעמים לכלה.

ומבקשת שהקדוש ברוך הוא גם יגלה אהבתו אליה.

זאת אומרת, עם ישראל מבקש מהקדוש ברוך הוא, כמו כלה,

המבקשת שיגלה את אהבתו אליה.

בעוד ישכן עם נשיקות פיהו,

כנסת ישראל מבקשת שהעת ההיא,

עת הגאולה,

תהיה בלי אמצעי,

בלי מתווכים.

אלא ישקני מנשיקות פיהו.

כמו שדרשו חכמים,

זה אלי ואנווהו,

אני והוא.

כי טובים דודיך,

ידידותיך,

בנועם זיבך, הם טובים לי מיין,

יותר מכל החמודות

שתשפיע עליי.

ועוד,

כי קרבת אלוהים,

תהיה יקרה לי,

יותר מכל החמודות והסגולות.

למה אומרים יין?

למה טובים דודיך מיין דווקא?

כי יין זה משמח, זה משביע, אין שמחה אלא ביין.

יין, תמיד אדם שותה ורוצה עוד, רוצה עוד, וכל משקים זה לא ככה.

שותה ורבה.

אבל ביין שותה ושותה.

זאת אומרת, אדם יכול ליהנות וליהנות, ליהנות, כמובן בלי להגיע לשיכרון.

אבל טובים דודיך מיין, מכל הדברים האלה.

ויש כאן גם בקשה למות בנשיקה.

כמו שמתו

משה ואהרון וכן כל הצדיקים

שהייתה מיתתם בנשיקה.

גם מרים מצוינת במדרש.

וכן אמרו במדרש,

מצאנו שנפשו של אהרון

לא ניטלה אלא בנשיקה,

וכן נפשו של משה וכן של מרים.

משאר הצדיקים, מניין?

מאיפה אנחנו לומדים?

שנאמר, יישקני מנשיקות פיהו.

מה זה הנשיקה הזאת?

זה לא שאדם הולך לישון והוא לא הרגיש שהוא מת.

ואומרים, איזה יופי, מת בנשיקה.

זה לא נשיקה.

זה מת בשינה, לא מת בנשיקה.

נשיקה זה דבקות בשם. בשעה שנפטר מן העולם,

הוא היה דבוק בשם.

זאת אומרת,

כמו שנשיקה זה חיבור גוף לגוף והתאחדות,

ככה אותו דבר.

אבל עכשיו נשמע עוד פירוש.

ועוד.

אם עסקת בדברי תורה,

סוף

ששפתיך מנושקות.

אם אתה עוסק בתורה כל הזמן,

אתה תזכה למיתת נשיקה, שפתיך מנושקות. למה?

הישקני מנשיקות פיהו. כי כשאתה אומר דברי תורה,

השם אומר כנגדך אותם דברי תורה.

זאת אומרת, אתה והשם אומרים דברי תורה. מה שאתה אומר, הוא אומר. מה שאני אומר לכם עכשיו, גם הוא אומר.

עכשיו השם אומר.

כל מי שאומר דברי תורה, השם אומר כנגדו.

אדם שנפטר מתוך דברי תורה הוא מנושק.

סופו ששפתם מנושקות.

היינו שאתה אומר דברי טעם,

וכמו שנאמר,

שפתיים יישק

משיב דברים נכוחים

במשלי

סוף שהכל מנשקין על פיך.

והעניין של מיתת נשיקה

הוא באופן זה

בשעה שיסתלק האדם מן העולם

ימות מיתת נשיקה

שכל בני העולם אינם יודעים

למה הם חיים בעולם הזה.

והימים נבראו,

כמו שנאמר, ימים יוצרו,

וכשעומד אדם להסתלק בין העולם,

כל הימים קרבים לפני הקדוש ברוך הוא.

ואם זוכה אדם,

מתחברת נשמתו מיד בשורשה.

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו מיתת נשיקה.

והנשמה מבקשת מהקדוש ברוך הוא שידריכנה שתזכה למיתת נשיקה.

נסביר.

העניין של מיתת נשיקה,

אדם שיוצא מן העולם, הוא רוצה, הלוואי,

שימות מיתת נשיקה.

בני העולם לא יודעים למה הם חיים בעולם הזה.

והימים נבראים. מה פירוש הימים נבראים?

כל הימים שלך שתעמוד לפני הקדוש ברוך הוא, נאמר בפסוק,

ימים יוצרו.

מה זה ימים יוצרו?

אתה יוצר את הימים שאתה תעמוד בהם לפני ה'.

זה החלוקה דה רבנן,

שאדם מתלבש בימיו, ואז רואים לפי המלבוש

מה הוא עבד.

אם הוא למד רק שעה,

אז יהיה לו גרביים רק.

אם הוא למד הרבה,

חצי יום, אז יהיה לו חצי מלבוש.

אם הוא זה, תלוי.

כמה תורה, כמה מצוות, מה עשה.

בגדים עם חורים, עם טלאים, עם מה? איך ייראה?

אדם רוצה לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא עם כל הימים.

אז כתוב שאצל

הצדיקים אוהב השם ימי תמימים.

מה זה ימי תמימים?

כגון אברהם יצחק בן יעקב, האבות, האמהות,

שהם ימי תמימים שהם באו בימים שלמים לפני הקדוש ברוך הוא.

חסר בהם רגע של עבודת השם.

לכן כתוב באברהם אבינו, זקן בא בימים.

אם זקן, למה בא בימים? אם בא בימים, למה זקן? דהיינו אך.

לא,

זקן ובא בימים מלאים לפני הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת,

הוא בא עם מלוא הימים בלי חסרון רגע.

אם היה חסרון רגע, הכתוב לא יכול להעיד עליו שהוא בא בימים.

חסר.

אם חסר, אז הוא לא בא בימים.

בא בימים מלאים.

זאת אומרת,

אדם לא יודע על מה הוא בא לעולם.

חושב, בא לאכול חומוס, נגב פה, להשתלטם.

לא, אתה לא יודע למה באת.

ימים יוצרו, אתה מייצר את הימים שאתה תעמוד לפני השם.

אז אם הוא זוכה,

הנשמה שלו מתחברת מיד בשורשה.

זאת אומרת, הוא לא צריך לחבור דרך הגיהינום ואת כל המסלול והכול.

צדיקים שהם לא גמורים צריכים לעבור גם דרך גיהינום.

אמנם עוברים שם גם בשביל לקחת

איתם כמה נשמות וכולי.

אבל צדיקים גמורים ישר עולים לשורשם.

על זאת התפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. עת מצוא זו מיתה, אמרו חכמים.

אז על זה התפלל שהוא יזכה למיתת נשיקה.

פירושו שהוא ישר יידבק בשם יתברך.

הנשמה מבקשת מהקדוש ברוך הוא שידריכדנה שתזכה למיתת נשיקה.

חידה אומר לנו שיש 32,000 פתחים

בשביל להיכנס.

ובכל אחד יש כלב,

אבל לא מהכלבים רוטוויילר ואל הקטנים האלה.

יש כלבים שהם שדים גדולים.

בעולם העליון שהם נמצאים בתוך כל כניסה כזאת.

32,000 פתחים.

והנשמה של האדם, אם הוא צדיק, הוא יודע באיזה פתח להיכנס שאין בו את הכלב.

ועל זה אמר דוד המלך, הצילה מיד כלב יחידתי.

יחידתי זה הנשמה שלי שנקראת יחידה.

הצילה מיד כלב יחידתי. ואם לא,

אם הוא בא להיכנס והוא לא יודע לאיפה להיכנס, וואו,

יא ביי, יא יא ביי, ויש לך 32,000 כאלה

שאתה לא יודע מאיפה לבוא, לאן ללכת.

איזה פח, זה עוד בכניסה, כמו שאומרים.

איזה תיאורים יש.

ובמדרש לקח טוב כתב,

כשראה שלמה המלך את אורך הגלות שישראל ישבו ימים רבים בלא נביא,

בלא כהן מורה,

בלא תורה,

שהתורה נתחלקה לכמה פנים מפני חסרון החוכמה שנחדרה מבני אדם.

בישראל מבקשים רחמים ואומרים, ריבונו של עולם,

כמו שהוצאת את אבותינו ממצרים ונתת להם את התורה,

כן יהי רצון,

ישקני מנשיקות פיו,

ותגלה לנו את המשיח,

ותשלח לנו את אליהו,

שיהיה לנו מורה צדק.

יבוא אליהו ויתרץ קושיות ובעיות,

כי טובים דודיך מיין.

הכוונה שהיראה שהיא באה מכוח לימוד התורה טובה מיינה של התורה.

ונמשלו דברי תורה במים,

ביין,

בשמן,

בדבש,

בחלב.

אבל מה מים מסוף העולם ועד סופו?

קח תורה מסוף העולם ועד סופו,

שנאמר ארוכה מארץ מידה,

מידה,

ארוכה מארץ מידה של התורה.

את השולחן הזה מודדים במטר,

כבישים מודדים בקילומטרים,

ואת התורה מודדים.

המד שלה

הוא יותר גדול מכדור הארץ.

זאת אומרת, כלי המדידה

ארוכה מארץ מידה,

מידה, מידתה של התורה.

המידה שאיתה מודדים את התורה יותר גדול מכדור הארץ.

זאת אומרת, הסרגל שאיתו אנחנו הולכים לבדוק את התורה,

הוא יותר גדול. מתחילים רק עם זה, כן?

כשאתה מודד, אז מודדים כמה פעמים יש.

זה רק להבין מה זה התורה.

ומה מים חיים לעולם?

כך התורה חיים לעולם.

מה מים מן השמיים?

כך התורה מן השמיים.

מה מים בקולי קולות?

כך התורה בקולי קולות.

מה מים משיבים את הנפש?

כך התורה משיבה את נפש.

מה מים מטהרים את האדם מטומאה?

כך התורה מתארת האדם מטומאתו.

מה מים יורדים טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים?

כך תורה.

היום לומד שתי הלכות, למחר שתיים, עד שנעשה כנחל נובע.

לא להתייאש, טיפה ועוד טיפה.

מה מים?

אם אין אדם צמא,

אינם ערבים בגופו, כך התורה.

אם אין אדם עייף בה,

אינה ערבה בגופו.

זאת אומרת, צריך להיות, שיהיה לך צמאון לתורה.

ומה, מה אם מניחים מקום גבוה והולכים שרודר אל מקום נמוך?

כך התורה.

היא מניחה מי שדעתו גבוהה עליו בעל גאווה,

ומתדבקת דווקא במי שדעתו נמוכה עליו.

מה, מים אין מתקיימים בכלי כסף ובכלי זהב,

אלא בפחות שבכלים. באיזה כלי הכי טוב לשים מים?

בחרס.

טעמתם פעם ששמים בחרס?

אין כמו מים ששמים אותם בחרס, איזה טעם יש להם.

אתם רואים, מים שבפלסטיק ומים שבבקבוק זכוכית זה כבר אחרת.

מים בחרס, אין טעם יותר טעים מהם.

זאת אומרת, מים לא שמים לא בכסף ולא בזהב.

מים שמים בכלי פחות שבכלים, בחרס.

כך התורה אינה מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס.

אדם הפשוט ביותר, היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

מי שדעתו שפלה עליו,

הוא זוכה לתורה.

למה משה זכה בכל התורה?

זכרו תורת משה עבדי,

כי הוא היה עניו מכל האדם.

ומה מים?

איזה דוגמה נפלאה.

אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן אשכני מים.

למה?

אם אדם צמא,

מכל אדם הוא ייקח.

תינוק אפילו ייתן לו מים. אשכני מים, תן לי לשתות מים. אפילו אדם גדול.

כך דברי תורה.

אין הגדול מתבייש לומר לקטן

למדני פרשה אחת.

למדני דבר אחד.

למדני פסוק אחד.

נמשלו דברי תורה גם ליין.

שלא נאמר,

שלא נאמר, כשם שמים מבאישים בקנקן

אף דברי תורה כן.

תלמוד לומר יין.

מה יין כל זמן שהוא מתיישן בקנקן משתבח?

כך דברי תורה.

כל זמן שהם מתיישנים בגופו של אדם,

הם משתבחים בגדולה.

מה יין ניכר בגוף?

אדם שותה יין?

רואים את זה על הגוף שלו? נהיה אדום, נהיה...

פניו צהובות, כמו שאומרים. רואים שהוא שותה יין.

קח תלמיד חכם,

מרמזים עליו באצבע ואומרים, זה תלמיד חכם.

ככה ניכר.

מי שנכנס בו דברי תורה,

ניכר על פניו.

מה יין משמח את הלב?

כך דברי תורה משמחים את הלב.

אם היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף,

יכול אף דברי תורה.

אתה רואה, יין לפעמים לוקחים יותר מדי,

זה מסבך את הראש והגוף של הבן אדם, מתחיל להתנדנד.

אז אולי נגיד

שזה ככה.

אומר, לא, תלמוד לומר שמן.

לכן נמשלת תורה גם בשמן.

מה שמן מעדן את הראש והגוף?

כך דברי תורה מעדנים את הראש והגוף.

ואם יעלה בדעתנו,

כשם שהשמן מר בתחילה ומתוק בסוף,

אף דברי

תורה כן,

תלמוד לומר, דבש וחלב תחת לשונך.

מה הם מתוקים, אף דברי תורה מתוקים.

ומה חלב נקי, אף דברי תורה נקיים.

לכן המשילו חכמים את התורה בכל אלה. התורה אומרת בעצם את כל הפסוקים,

החכמים מסבירים לנו.

ואמרו, מה יין אינו מתקיים אלא בפחות שבכלים,

אף דברי תורה אינם מתקיימים, אלא במי שדעתו שפלה.

שהשפל לומד מכל אדם ואינו מתבייש לומר,

עדיין לא הבנתי.

וחוזר על תלמודו תמיד.

ועוד,

זה שדעתו גסה,

הוא תמיד שרוי בעצבות.

למה לא חלקו לו כבוד?

וגם מתאווה להשיג מעלות של אחרים בלי לעמול.

ואין התורה מתקיימת,

ומי שיש בו עצבות,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אין עומדים לתפילה מתוך עצבות,

וכן נדבר הלכה.

לא כן זה שדעתו שפלה,

אז הוא שמח תמיד.

עוד כי טובים דודיך מיין.

דברי תורה דומים זה לזה,

דודים זה לזה,

שמלמדים מזה על זה,

כמו היקש,

מקישים מפסוק לפסוק,

דהיינו משווים בין פסוק לפסוק,

בניין אב,

ולמדים סתום מן המפורש,

וזה כדודים המסייעים זה לזה.

ונרמז גם בפסוק הזה שפעמים יש להשיק השפתיים.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שיש בזה רמז לסתרי תורה,

כבשים ללבושיך,

כשתלמידיך הקטנים הווי עובר לפניהם.

הגדילו ונעשו תלמידי החכמים,

הווי מגלה להם סתרי תורה.

הישקני מן נשיקות פיהו. יש דברים שמשיקים עליהם את הפה.

הכוונה שגם לתלמידי חכמים גדולים

יש ואין מוסרים להם סתרי תורה.

ויש דברים שאפילו בינו לבין עצמו אל יבטא אלא יהרהר בלב.

וזהו שמשיקים עליהם את הפה.

וכן מצינו ששאל רבי ישמעאל את רבי יהושע שהיו מהלכים בדרך.

מפני מסרות גבינת הגויים

אמר לו מפני שמעמידים אותה בקיבת נבלה.

שמים בתוך הקיבש של הנבלה,

וזה מגבן את הגבינה.

אחרי ששאל אותו שאלות,

השיעול לדבר אחר ולא גילה לו הטעם,

מפני שהייתה גזרה חדשה שרק מקרוב אסרוה.

אז למדים מכאן,

יישקני מן נשיקות פיהו.

לפעמים יש למנוע גילוי סודות לתלמידים.

ועוד כי טובים דודיך מיין.

כי היין, אם אדם שותה ממנו הרבה,

דעתו מתבלבלת עליו.

לא כן התורה.

אם בתחילה היה קשה לישראל לסבול

את המעמד הנורא,

כמו שאמרו למשה, דבר אתה עמנו ונשמע.

הנה אחר כך

השתוקקו לשוב ולשמוע מפי הקדוש ברוך הוא.

ועוד, כי טובים דודיך מיין.

כל המשקים, ככל שאדם מרבה לשתות,

כן, רצונו לשתות פוחת והולך.

לא כן זה ששותה יין.

ככל ששותה, הולך ורוצה יותר.

ועוד,

כי טובים דודיך מיין,

שהחיבה הבאה מתוך יין

אינה חיבה אמיתית,

אלא חיבה עוברת.

ולכן אמר,

שהחיבה שלך היא טובה מיין.

לכן דורשים, ישקני מלשון משקה.

ישקני, לא רק נשיקות,

אלא ישקני,

מלשון משקה.

כי טובים דודיך מיין. האהבה והחיבה שלך היא חיבה אמיתית,

כי יש מפרשים דודיך מלשון אהבה וחיבה,

כמו עת דודים.

אז זה, החיבה שלך היא חיבה לא עוברת,

היא חיבה אמיתית.

לכן אנחנו רוצים את המשקה שלך.

נשיקה,

הפעם זה בלשון משקה,

שהמשקה יותר מיין.

יין זה משקה שנותן לאדם לחבב. למה? כי כל המחיצות נופלות כששותים יין.

אז אדם,

אין לו מחיצות,

אין לו אגו, אין לו זה, הוא שותה,

אז יש חיבה ורעות בשעה שאנשים יושבים בסעודה ושותים, כולם שמחים והכול.

זה מחבר את האנשים, אבל זו חיבה עוברת.

כשעובר היין, חוזרים להיות מה שהיו.

אבל אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא את המשקה שלך.

אצלך זה לא עובר.

אנחנו רוצים שישקני מן נשיקות פיהו.

אם כן, אנחנו רואים דברים נפלאים,

דברים נפלאים, דברים נפלאים.

יש עוד המשך?

מחר.

רבי חנניהו בן אקשיו אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא את זה הכול לישראל,

להביא כוח רבו לנו תורה ומצוות שנה אמור אבינו בסלמאן סגבו יחדיל תורה ויהדיל.