מי האדון ומי העבד? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

רפואה שלמה במהרה למשה בן שרה זהרה, שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו החלמה מהירה, ויזכה לה גאולה שלמה במהרה בימינו. אמן.

אמן. והגישו אדוניו אל הדלת,

ורצה אדוניו את אוזנו במרצע.

אין בתורה עבירה אחרת שנענשים עליה בצורה כזו.

מה זה הדבר הזה?

אדם חלל שבת, אדם עובר עבירה, כלשהי,

אף אחד לא לוקח אותו לדלת ותוקע לו ברזל בתוך האוזן.

מה הולך פה?

מה, שאר המצוות לא שמעו בהר סיני,

רק זה שמעו?

ואמרו חכמים זיכרונם רכה אוזן ששמעה על הר סיני כי לי ישראל עבדים.

והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצה.

אם השם אומר כי לי בני ישראל עבדים,

עבדי הם

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להיות להם לאלוהים.

שחררתי אותם מהעבדות של פרעה, של אדם.

הכנסתי אותם תחתיי.

והם רוצים להשתחרר ממני ולקחת להם אדון בשר ודם עוד פעם,

אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים.

והלך זה וקנה לו אדון לעצמו ירצה.

יש לשאול אם העונש הוא על שהלך

ומכר את עצמו לעבד. יש שתי מציאויות.

יש גנב שנתפס בגניבתו ובית דין מוכרים אותו.

ויש אחד שהלך ומכר את עצמו, אין לו כסף.

הלך ומכר את עצמו לעבד.

היום זה קצת יותר מודרני, הוא הולך לעבוד.

קוראים לזה הולך לעבוד.

ויש לשאול

אם העונש הוא על שהלך ומכר עצמו לעבד,

למה לא רוצחין את אוזנו מייד עם המכירה

בשעה שהוא עבר את העבירה?

למה לחכות שש שנים?

ואחרי זה שהוא אומר, אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי,

לא אצא חופשי. למה אז?

מההתחלה, עצם זה שאתה מוכר את עצמך לעבד, מי רצון,

למה לא לרצוע אותו אז?

אבל, יש שני מושגים.

יש מושג של הכרח

ויש מושג של אהבה.

כבר אמר החכם,

ההכרח לא יגונה.

מהרשע בבא בתרא פ׳,

ההכרח לא יגונה.

זאת אומרת, מה שאדם מוכרח

אז לא יגנו אותו, כאילו.

זה פחות מגונה, לא יגונה.

זה תלוי עד כמה ההכרח, הכרח. כל אחד אומר שהוא מוכרח, מוכרח. אני מוכרח, אני מוכרח.

מי אומר שאתה מוכרח? אבל נגיד שיש איזה הכרח שהוא הכרח,

אז ההכרח לא יגונה.

ושלמה המלך עליו השלום אמר במשלי ו' עד כדי כך

לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב.

אדם שהוא רעב, רעב, רעב. אין לו אוכל.

הוא עני, תפרן, אין לו מה זה.

אף אחד לא נותן לו כלום.

והוא הלך, הבן אדם מצטמק ורע לו.

והוא הלך וגנב בשביל לאכול.

בשביל לאכול.

אומר שלמה המלך, לא יבוזו לגנב. זה אסור, אסור לגנוב.

אבל לא יבוזו.

לא יבוזו לגנב כי יגנוב.

למלא נפשו כי ירעב.

אם זה כדי למלא נפשו כי הוא רעב.

רעב, הבן אדם.

אז לא יבוזו.

כמובן שכל הדינים חלים עליו. גנב זה גנב.

והמוכר עצמו לעבד

בוודאי שעתו דחוקה הייתה מאוד.

הרי מי הולך למכור את עצמו לעבד?

אדם שהמצב שלו באמת, כמו שאומרים היום, על הפנים.

נפילת אפים.

ולכן אין התורה תובעת אותו כל כך על עצב המכירה שמכר את עצמו.

עדיין היא לא תובעת אותו כל כך.

אבל לאחר שהוא עבד את ריבו, לקח לו ריבון,

אדון שיהיה עליו,

אחרי שהוא עבד כבר שש שנים,

יש להניח שבמשך השנים האלה הוא חסך כסף

כדי לבסס שוב את מעמדו,

ואין לו עכשיו הכרח להמשיך מהעבדות.

אבל מה, יש לו טענה חדשה?

אהבתי את אדוני

אבו סענק, אני אוהב אותך, לא רוצה לעזוב אותך.

זהו.

אהבתי את אדוני, את אשתי,

בית בניי.

תכף נראה מי זה אשתו ומי זה בנה.

כלומר, הוא אוהב את העבדות.

עכשיו הוא כבר לא מוכרח להיות עבד.

אין לו הכרח.

כבר עבד שש שנים, כבר התפרנס, כבר חסך.

לפיכך עכשיו אוזן ששמעה בהר סיני כלים בני עשר עבדים ומכר עצמו להיות עבד,

ולא רוצה לצאת, זה כבר לא הכרח. זה מתוך אהבת העבדות.

ירצה.

אז לכן לא רוצים בהתחלה, כי ההכרח לא יגונן.

אבל אחרי זה, שזה כבר מצד אהבה,

זה כבר נגמר הסיפור.

אבל גם כשמכרו בית דין

ציור אחר.

בית דין,

מוכרים אותו בגניבתו.

איך הוא יחזיר את הגניבה?

הוא יעבוד

תמורת מה שהוא גנב.

היום תופסים פה גנב.

אם תופסים בכלל, אתה יכול לגנוב

עשר שנים, עשרים שנה, לא מחפשים אותך בכלל.

אבל נגיד שתפסו אותו בטעות.

תפסו אותו.

אומרים לו, תחזיר את הכסף?

לא.

רק מקבל עונש אולי.

אולי.

ומה עם זה שלקחו לו את הכסף? בשביל מה הוא התלונן?

הוא רוצה את הכסף גם בחזרה.

זה לא מחזירים לו. אין.

אף אחד לא מחייב אותו להחזיר.

בבית דין

היו לוקחים את הגנב, אין לו מאיפה להחזיר,

אז אתה תימכר לעבד וזה יהיה החזרה. ככה תשיב

את הסכום שאתה חייב.

אבל גם כשהם חרו בדין

אומרים חכמים זיכרונם לברכה,

אוזן ששמעה

לא תגנוב.

והלך זה בגנב,

ירצה.

וניתן לבאר, לפי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בבבא קמא עט ב',

מפני מה החמיר התורה בגנב

יותר מבגזלן.

כשזה השווה כבוד עבד לכבוד קונו,

הגזלן הוא השווה את הכבוד של העבד

לכבוד

של הקדוש ברוך הוא.

השם ירחם, השם ירחם. הוא מצפצף על שניהם, לא מתבייש מאף אחד, לא מהשם ולא מהאדם.

והוא גזלן, בא בפנים, לוקח את הכול והולך.

הוא לא בא בחושך,

הוא לא גנב שבא בלילה בשקט בלי שיראו.

הוא גזלן, בא, לוקח עליך מהבסטה,

טראח, לוקח והולך.

זה השווה

כבוד קונו לכבוד

העבד.

וזה לא השווה כבוד העבד לכבוד קונו.

זאת אומרת, הגנב.

העבד אצלו, האדם,

הוא יותר חשוב מהבורא. למה הוא מתבייש מהאדם?

לכן הוא בא בשקט, בחשיכה.

הוא מפחד שיראו אותו. זה בושה, יתפסו אותו. גנב, גנב, גנב. זה לא יפה.

אבל מה, הקדוש ברוך הוא לא מפחד.

כאילו עין של מעלה לא רואה. כאילו הקדוש ברוך הוא לא רואה אותו. אתו לא, לא.

אבל בני האדם שיראו אותו גונב, זה לא.

אז לכן החמירה התורה בגנב יותר מבגזלן.

אבל אנחנו,

לכאורה,

במבט ראשון

נראה כי מי שיש לו לפחות בושה מבני אדם הוא חשוב יותר ממי שהוא עס פנים ולא מתחשב מאומה.

עד שאין לו בושה בכלל.

אנחנו מבינים, בואנה, זה לפחות יש לו בושה. הוא לא בא וגוזל ככה, אתה מבין, בחוצפה מול כולם.

זה לפחות מתבייש וזה. אנחנו לכאורה

כאילו מבינים יותר את הגנב.

לכאורה.

הביאור הוא

כי הגזלן איננו בכלל התביעה.

למה?

כיוון שאין הוא מתבייש מהקדוש ברוך הוא,

אז פירושו שאין לו בושה בכלל.

אין לו בושה בכלל.

אבל הגנב מוכיח שיש לו עדיין תחושת בושה.

הראיה שהוא מתבייש מבני אדם.

אז ממנו יש לתבוע.

למה אינך מתבייש מהקדוש ברוך הוא?

ואינך משווה לפחות כבוד הקדוש ברוך הוא לכבוד אדם.

מאדם אתה מתבייש אז יש לך בושה.

ולמה מהשם אתה לא מתבייש?

זוהי הדרישה לגנב

ששמע בהר סיני לא תגנוב.

ואתה זוכר שיש אזהרה כזאת.

למה?

שהרי אתה מתבייש מבני אדם ואתה הולך להתגונן.

אחרת מה יש להתבייש?

אם זה המקצוע שבחרת למה אתה מתבייש? כל אחד מהמקצוע שלו.

אם זה המקצוע שלך אל תתבייש.

אבל אתה מתבייש כי אתה יודע, זה אסור.

יש אזהרה לא תגנוב.

אז אתה מתבייש במעשה שאתה עושה כי אתה יודע שזה עבירה.

משמע שאתה מבקר את בני האדם על המקום יתברך.

זאת אומרת, אתה מחשיב יותר בני אדם מאשר הקדוש ברוך הוא, לכן האוזן הזאת ששמעה לא תגנוב, תרצה.

גם בחיים שלנו

יש גדרים כאלה.

לכל אדם יש אמתלאות שונות

לא לקבל עליו עול תורה ומצוות.

קשה לו לקיים את המצוות,

אבל כאשר אנחנו רואים את אותו אדם עושה מאמצים עליונים להשיג את ענייניו הגשמיים

ואינו מתחשב בשום קושי ובשום אמתלה,

כי כסף צריך להביא הביתה,

אפילו אם יש לך כאבי גב,

אתה ממשיך לעבוד בשיפוצים.

למה אתה לא לומד תפירה?

תהיה חייט.

צריך רק מחט.

היום כבר לא צריך איש מכונות.

אתה רק עושה דרן חשמלי,

מעביר רק את הבד, וזה תופר.

זהו, תשב על כריות,

מיפוך,

ותתפור מכונה בבית,

ותתפור גם מיסים.

תתפור.

למה בחרת בשיפוצים?

ונגיד השיפוצים שברו לך את הגב, אז עזוב את העבודה הזאת.

לא זה מה שאני יודע.

אז מה אם אתה יודע? אז מה, תמות?

תשבור?

תסדוק את הגב?

מה, אתה נורמלי?

בשביל פרנסה?

חייבים.

ופרנסת העולם הבא.

מה עם הפרנסה של העולם הבא? הרי בשביל זה באת, לא באת בשביל הפרנסה של פה. פה יום אחד תמות

מכל הפרנסה לא נשאר לך כלום.

אבל הפרנסה שתכיני שם, זו הפרנסה האמיתית.

לתורה ולמצוות

זה עול,

יש שם תלאות, כואב לי הגב, אני חייף.

אני לא צולל, אני רק

בודק מה קורה בעליונים וחוזר.

יש אנשים, כן,

לא למדו שחייה, אבל צלילה, הם יודעים.

ולכן,

אינו מתחשב בגשמיות בשום קושי ובשום אמתלה.

אותו אדם נדרש

בתביעה יתרה.

אדם כזה בשמיים, טובעים אותו יותר.

למה אתה לא מנצל את כל מאמציך ושאיפותיך לקבל על עצמך תורה ומצוות? זה העיקר, בשביל זה באת לעולם.

כל בן אדם,

כל משימה ומטלה שתיתן לו, קודם כל, אני לא יכול,

אני לא זה, אני לא זה. אדם לא רוצה להעמיס על עצמו שום דבר. עצלן, עצלן, עצלן.

יש

ציבור

של נשים שצריכות

לברך אותי כל יום.

אלה שחייבתי את בעליהן לעשות תבלינים.

עד שהם עשו תבלינים,

הם סיפרו לנשים שלהם שהם לא מסוגלים לשום דבר.

אני הרוג, אני לא יכול לעשות כלום,

אני לא יכול לעזור,

אני לא יכול לשום דבר. אני לא יכול, לא יכול, אני הרוג.

אה,

אם הרב אומר לך לעשות שעתיים תבלינים,

אז יש לך כוחות, אה? פתאום אתה נהיית עקרת הבית, איזה יופי.

יאללה, בוא, מותק. מותק, יש לנו קורקום,

יש לנו זנג'ביר, יאללה.

קח את הסינר, תתחיל לעבוד.

אין תירוצים. רואים שהאדם יכול, אדם יכול, אדם יכול.

רק מה, אם זה מצוות וזה, וחסד.

בבית, חסד עם אחרים בחוץ, הוא מתגאה, אני עשיתי, אתה יודע, עזרתי לו, לקחתי, הרמתי, עשיתי.

והם אשתך, מה?

והם הילדים.

למה אתה לא עוזר?

מה?

התחברת איתה.

והיו לי בשר אחד.

למה אתה לא עוזר?

מה?

אם יד שמאל שלך כואבת,

אז ימין אומרת, מה אכפת לי? תסבלי.

מה זה?

את החלטת לקחת את הסל, תמשיכי ככה עד הסוף.

אין דבר כזה.

יד שמאל כואבת, מעבירים ליד ימין.

אתה ואשתך זה שתי ידיים של גוף אחד.

צריכים לעזור אחד לשני. גם היא צריכה לעזור לך, לא רק אתה.

תלוי במה.

אבל כל דבר שהוא עול של תורה, מצוות, חסד ושאר הדברים שהתורה מצווה,

אדם מנסה להתחמק, אבל ידונו אותו, יגידו לו בוא,

בוא תראה. בנושא הגשמי

תראה איך אתה טורח ויגע, ואין תירוצים, אין אמתלאות. חייבים להביא כסף. אם לא יהיה כסף, מה?

איך נגמור את החודש?

איך נשלם את המשכנתה? איך נשלם את הארנונה?

איך נשלם חשמל?

איך זה? יכבו לנו, יעשו לנו.

מה?

זה הוא מבין.

ומה עם העולם הבא שלך? מה, אתה באת? לאן באת?

מה, באת לטייל?

יש עבודה.

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

אתה הולך ומוכר את עצמך להיות עבד

אצל הבעל בית, אצל הבוס,

אצל הזה. הבוס אמר לי, הבוס.

מה, יש אדם?

מה זה?

תביעה זו יש גם לגבי העבד.

כי אמנם טוב לו עימך.

לא חסר כלום בשש שנות עבדותו.

אבל הרי הוא עבד.

עבד! עצם השם עבד!

מה אתה עושה? אני עובד.

מה אתה עושה? אני בן תורה.

אה, איזה הבדל.

מה זה אומר?

זה בן חורין וזה עבד.

זה ההבדל.

הרי הוא עבד.

ואשתו כנענית.

הוא מביא לו, האדון, שפחה כנענית.

והיא לא אשתו.

והילדים לא ילדיו.

והאדון רשאי למכור את הילדים שלו.

בכל זאת,

הוא התקשר כל כך לאדון,

לבוס,

ולשפחה שאינה שלו,

עד שהוא מוכן לעבוד אותו יותר משש שנים.

לכן תובעים מן העבד הזה, למה אתה לא מסוגל לשעבד עצמך לקדוש ברוך הוא ולחיות חיי תורה כיאות,

במקום להשתעבד לבן אדם?

תענה.

מה קשה לעבוד את הבורא?

מה קשה? הוא אומר לך, קח ספר תלמד, זה הכול.

אתה לא מצליח להחזיק אותו ביד.

יש היום סטנדרים, יש היום זה, הכול. אתה לא צריך להחזיק ביד בכלל.

אתה יכול אפילו להתנדנן.

ללמוד ולהתנדנן, כמו בנדנן.

מה הבעיה?

מה קשה?

מה קשה?

הראש עובד?

כל זמן שהוא עובד?

חביבי, אתה לומד? כל מילה תרייג, תרייג, תרייג, תרייג מצוות.

מה קשה? מה לא טוב?

מה לא טוב?

איזה קושי.

תראו לי עבודה יותר קלה מזאת.

וכבר אמרו חכמים זיכרונם ברוכה באבות.

אין לך בן חורין

אלא מי שעוסק בתורה.

אין לך בן חורין

אלא מי שעוסק בתורה.

החכמים זיכרונם ברוכה קבעו כאן לא הלכה

אלא מציאות של החיים.

כי אדם שעוסק בתורה אין עליו עול אחר.

הוא אינו קשור לשום דבר.

הוא לא קשור, לא קשור לאף אחד ולשום דבר.

הוא לא קשור לא למידות שלו ולא לתהפוכות החיים.

הוא בן חורין מוחלט.

זה מה שכתוב בתורה.

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים בגוי קדוש.

אפשר שכל העם יהיו כהנים?

יש משה כהן, יש יוחאי כהן, יש

אבל יונה כהן, רוני כהן, יש כל מיני שמות כהן. אבל מה כולם כהן? אני יכול להיות כהן?

התורה אומרת

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים בגוי קדוש.

אלא כהנים, רבנו יונה אומר, זה לשון שררה.

כמו שאומרים, כהונה.

הוא ישלים את הכהונה.

הוא לא ישלים את הכהונה.

סיים את כהונתו.

מה זה כהונתו?

מה זה כהונה?

שררה!

עכשיו יש לו משרה,

יש לו תפקיד.

השר סיים את כהונתו.

מה, הוא היה כהן?

לא, הוא לא היה כהן.

כהונה זה לשון שררה.

אבל אין התורה קוראת שר או מלך

למי שיש לו הרבה עבדים או שהוא שולט על מדינות.

וזה לא קורה התורה, שר או מלך.

כי כבר אמר החכם למלך אחד.

אתה עבד

למי שאני אדון לו.

חכם

אמר למלך.

אתה עבד למי

שאני אדון לו.

מה הוא אמר לו?

מה אמר לו?

מלך של המלך שאני אוהב את זה.

כמעט

החכם אמר לו, תקשיב, אתה עבד

ליצר הרע שאני אדון לו.

יצר עלי לא משפיע, אני אדון שלו, אני קובע, לא הוא קובע לי.

אבל אתה מלך,

אתה עבד שלו ואני אדון שלו.

אז מי יותר חכם?

מי יותר מלך?

מי יותר מלך?

מי שנכנע ליצרו הוא מלך, הוא עבד.

הוא עבד ליצרו.

אבל מי שהוא לומד תורה הופך להיות בן חורין. ממה? מיצרו הרע.

ממילא הוא המלך.

הוא השולט והוא מחליט

מה לעשות ומה לא. לכן הוא יכול לקיים את כל התורה ומצוותיה.

וזה שאינו יכול הוא העבד לעבד.

שגם יצר הרע הוא העבד.

המושל האמיתי הוא מי שכובש את יצרו ומושל על עצמו.

ומי מסוגל לזה?

כל אחד.

לכן אמרה התורה שכל העם יהיו ממלכת כהנים.

זאת אומרת,

השררה בידכם לשרור על יצרכי מרע ולשלוט עליו.

ועל ידי זה אתם תשלטו במידות שלכם.

ויצרכי מרע לא יכפה אתכם

להיות עבדים לעבדים.

לכן תמיד אנחנו שרנו

עדיין אותנו עבדים.

עכשיו תחליטו אם אתם רוצים להיות כהנים בעלי שררה ששולטים על יצרכם הרע או שתהיו נכפפים

לעבד שרוצה להרוג אתכם,

הוא השטן, הוא יצר הרע ומלאך המוות,

בזה שאתם עובדים אצלו לא שש שנים,

כל החיים כמעט, השם ירחם,

והוא התליין שמוציא בסוף להורג את כל אלה ששמעו לו.

אז לכן כדאי

להשתחרר ממנו,

והתורה משחררת.

רבי חנניהו ברגשו אומר, עושה הקודש בחודש ובכל זקות ישראל לביקורת על עצמאות השנה אמרו אדונו אבסלמאן סביב גפני לתורו, יהא אדיר.