עיקר חיות האדם - שבירת המדות!

- - - לא מוגה! - - - 

אומר הגאון מווילנא זיכרונו לחיי העולם הבא, עיקר חיות האדם

שבירת המידות,

ואם לאו,

למה לא חיים?

אם אדם לא מצליח בחיים שלו

לשבור את המידות הרעות השליליות ולהתמתן,

לשלוט בהן,

להיות מעביר על מידותיו,

הוא שואל הגאון בשביל מה לך חיים? הרי אתה רק תסבול גם פה,

וגם תקבל עונש שם. אז בשביל מה באת לפה?

מה יש לך לעשות פה?

עכשיו תשמעו עד איפה זה ועד כמה התורה מחייבת לשבור את המידות.

הגמרא בבבא מציאה ל״ב אומרת,

נחלקו חכמים,

האם צער בעלי החיים זה דאורייתא או לא?

האם התורה מחייבת

ואוסרת

לא לצער בעל חי.

אתם יודעים שיש עכשיו

הרבה הסרטות

שנותנים פולסים של חשמל לבהמות וכל מיני דגירות ודברים בשביל לקרב אותם לשחיטה.

יש משליכים אותם, את התרנגולים, מגובה,

חוץ ממה זה הופך להיות טרף, אז זה בעיה.

אבל צער בעלי החיים דאורייתא או לא?

מחלוקת.

עכשיו,

ואז הגמרא אומרת, תשמע,

אוהב לפרוק

ושונא לטעון.

בואו נבדוק את זה עכשיו.

בואו.

יש אוהב. יש לך אוהב

והוא צריך לפרוק מעל הבהמה שלו.

יש עליה משא

והוא צריך לפרוק.

אם אני פורק איתו, אני בא לעזור לו.

אם אני פורק איתו, מה אני עושה?

מצווה.

מה אני עושה? מצווה. איזה מצווה?

אני מונע צער בעלי חיים.

כי כל זמן שהמסע על הבהמה, היא מצטערת מכובד המסע.

אם היא צריכה ללכת, אז כל מה שמשמש את האדם לצורך האדם, מותר לנו להשתמש בבהמות.

אבל אם סתם היא עומדת עם המסע עליה, ואתה לא ממשיך איתה,

והגעת למחוז שלך,

אז צריך לפרוק ממנה.

כמה שאתה פורק יותר מהר,

אתה חוסך צער מן הבהמה.

אז זה נקרא,

יש לך מצב לפניך אוהב שלך,

שהוא צריך לפרוק מהבהמה.

ולידו יש שונא שלך,

והוא צריך,

הוא צריך לטעון על הבהמה,

להעמיס על הבהמה מסע.

עכשיו יש לך שאלה.

מה אתה עושה?

האם אתה הולך לאוהב ועוזר לו לפרוק

מלקיים מצוות

צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן,

או שאתה הולך לשונא ועוזר לו להרים את המסע, לטעון על הבהמה.

מה אתם אומרים?

מה אתה אומר?

לפרוק מהר. לפרוק פשוט.

אומרת הגמרא, מצווה בשונא, לטעון.

אומרת הגמרא, מצווה,

מצווה, אתה רוצה לקיים מצווה?

לך לשונא

ותטען איתו על הבהמה.

אל תעזור לאוהב לפרוק.

תלך לשונא ותטען.

ואי סלקא דעתך צער בעלי החיים דאורייתא,

העדיף לה.

אבל אם אנחנו סוברים שצער

בעלי חיים זה מן התורה, אסור לצער בעלי חיים.

אז עדיף שמא ילך לאוהב, כמו שהוא אמר,

ולפרוק.

מתרצת הגמרא, אז למה היא אומרת שמצווה בשונא דווקא?

מתרצת הגמרא,

לחוף את יצרו עדיף.

זאת אומרת, נכון,

אם יש לך מצווה לפרוק עדיף לפרוק.

אבל אם יש לך אפשרות לחוף את היצר הרע שלך, לשבור את המידות הרעות שלך,

אם יש לך הזדמנות

לכופף את היצר הרע, כי היצר הרע אומר, אההה,

שהשונא שלי, שיטען לבד, שיעמיס לבד,

שיתאמץ, אני אלך ליד דווקא לאוהב ואני אעזור לו לברוק, שיתפוצץ.

אומרת התורה, לא, לא, לא. תלך אצל השונא,

כי בזה אתה תתגבר על המידה ותכפוף את היצר הרע שלך.

והתוספות שמה יקשו.

הרי בגמרא בפסחים קייג,

מעמיד רבי שמעון בר יוחאי ככה את הפסוק.

תכף הנה תשמע. כי תראה חמור

שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו.

מה פירוש?

אתה מצווה לעזור לו.

אתה רואה את החמור של השונא שלך,

רובץ תחת משאו.

אז אתה, אסור לך להשתמט.

אתה צריך לגשת ולעזור לו.

עכשיו, מי זה שונאך?

כשאנחנו מדברים כל הזמן, שונא, שונא, מותר לשנוא? מה זה שונאך?

מדובר פה במי שמצווה לשנוא אותו. יש מצווה גם לשנוא.

את מי יש מצווה לשנוא?

כשראה בו דבר ערווה,

מצווה לשנותו.

אם ראית את חברך עושה עבירה,

מצווה לשנותו.

אז שואלים,

מה, אם ככה, מה שייך לאכוף את היצר?

אם יש מצווה לשנוא, תמשיך לשנוא.

כי אתה מקיים מצווה,

והמצווה היא לשנוא מי שעובר עבירה.

אז מה שייך לאכוף את היצר?

תרצו התוספות

שמדובר בשונא דקרא.

מה שכתוב פה.

כי תראה חמור שונאך.

רובץ.

אפילו שזה מדובר במי שהפסוק אומר שמצווה לשנותו, כי הפסוק קורא לו שנא אחא,

זאת אומרת שמותר לך לשנותו,

בכל אופן

שייך בזה לחוף את יצרו.

מה יוצא מכאן?

אף על פי שיש לפניו מצווה מן התורה.

לפרוק, כמו שהוא אמר, משום צער בעלי חיים.

ואצל השונא צריך לטעון שזה ההפך מהמצווה של צער בעלי חיים.

והוא רשע

שיש בשנאתו אותו מצווה.

אפילו כך מצווה עליו.

לעזוב את המצווה,

לפרוק

ולקיים מצוות צער בעלי חיים,

מצווה עליו לעזוב את המצווה של צער בעלי חיים

וגם לעזוב את האוהב שלו, הצדיק,

וללכת לעזור לרשע,

לטעון את המסע על הבהמה.

למה? כל זה בדיוק

בשביל לכופף את היצר הרע, וזה עדיף.

ככה התורה רוצה.

זאת אומרת, כל התורה, מה רוצה ממני, מכם?

שאנחנו נתגבר על יצרנו הרע. כי אם ניתן לו להשתולל

ולתת למידות לפרוץ ולשמוח לעד ונהנה שהשונא סובל, ואז זה ככה, וזה מגיע לו, והלוואי שימות, וזה, וזה, וזה, וזה,

חביבי, כל החברה תתפרק,

אנחנו נתפרק,

וזה השנאת חינם שעד היום לא נבנה בית המקדש.