הוא הלבין את פניו ברבים! – אבל למה דווקא הנפגע הוא זה שבסכנה? | הרב אורי יצחק

היום נשאלתי שאלה לגבי אדם מסוים ‫שמישהו הלבין את פניו ברבים וטען עליו כל מיני טענות שהוא שקרן וכדומה, ‫ואותו אחד שתק, ‫לא אמר כלום. ‫לאחר מכן הוא הלך וביקש את סליחתו של המעליב. 

‫הוא נהג בצורה של חנבה וביקש את סליחתו. ‫אז קודם כול צריך לדעת ‫שמי שחושדים אותו בדבר מסוים ‫והוא לא עשה, ‫אז אותו אחד אמר עליו כבר רבי יוסי בגמרא, ‫יהיה חלקי ‫מאלה שחושדים אותם ואין בהם. ‫אדם שחושדים אותו בדבר ‫שהוא לא עשה, ‫רבי יוסי אומר, ‫יהיה חלקי מחלקו. 

‫-אחריך? ‫-כן. אבל זה כל זה מדובר שהוא לא גרם לחשד הזה. ‫אם האדם גרם שיחשדו אותו, ‫אז מגיע לו על זה עונש, ‫על עצם זה שהוא גרם שאנשים יחשדו אותו. ‫אבל אנחנו מדברים על אדם ‫שלא עשה כלום ולא גרם שיחשדו אותו, ‫ובכל אופן, איך אומרים, הפילו עליו תיק, ‫שלא קשור אליו, ‫אז אחד כזה אומר עליו, ‫רבי יוסי יהיה חלקי מחלקו. 

‫אז לחזור לסיפור שלנו, ‫אותו אחד, אף על פי שביזו אותו, ‫הוא ביקש את מחילת המבזה. ‫והם התחבקו והכול בסדר וכאילו נמחל, ‫אבל בעצם ניכר שהמעליב לא מחל מעומק הלב. ‫והראיה לכך, שכל פעם שהם עוברים ‫אחד ליד השני, ‫אז הנעלב אומר שלום, ‫מקיים 'הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם' (אבות ד, טו) ‫ואילו השני, שוב, המעליב, ‫הוא לא מתייחס, עושה פרצופים. ‫בתימנית קוראים לזה מברטם. 

נו. אז שאלו אותי, אז מה דינו של הבחורצ'יק הזה? ‫אז אמרתי, תודיעו לו שיש לו בעיה ‫עם לאו דאורייתא, ‫של "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז) ‫למה התורה כתבה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"? ‫היא הייתה יכולה לכתוב כתבה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ" ‫מה, אנחנו לא יודעים שהשנאה היא בלב? ‫אז איפה השנאה? באוזן? בטח בלב. 

אבל אם התורה מצאה... ‫אם התורה כתבה "בִּלְבָבֶךָ" ‫בא לומר שאם יש לך שנאה כלפי אדם מסוים, ‫אל תשאיר את זה בלב, תוציא החוצה. ‫תגיד לו, תשמע, ‫אני כועס עליך על כך וכך, ‫אתה לא בסדר בדבר כזה וכזה. ‫אז מלאו הכי כשאתה מוציא את זה החוצה, ‫יש סיבה טובה שתגיעו לעמק השווה, ‫ותפתרו את הבעיות. ‫אבל אם אתה משאיר את זה בלב, ‫אז אתה עובר על "וְלֹא תִטֹּר" (ויקרא יט, יח) ‫על שמירה בלב. 

‫וצריך לדעת שאדם שיש לו טינה, שיש לו שנאה כלפי אדם אחר, ‫צריך לדעת שקודם כול הוא מעניש את עצמו. למה? כי יש לו כל הזמן כעס פנימי, ‫אז אחד כזה לא יכול להיות שמח ולהיות מאושר. ‫אז קודם כול הוא מחניש את עצמו כבר כאן. 

‫דבר נוסף, שהוא הולך לקבל עונש ‫על עצם זה שהוא שנא יהודי. ‫איפה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"? (ויקרא יט, יח) ‫-היא דקה. ‫אז צריך לקיים, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". ‫אסור לשנוא שום יהודי.

 ועוד, אתה בעצם ‫גם מעיד עדות שקר, ‫כאשר אתה הולך לישון ‫ואומר, הרי אני מוחל וסולח ‫כל מי שהכעיס והקנית אותי, או שחטא כנגדי, בין בגופי, בין בממוני, ‫כולי וכולי, חוץ מהפלוני-אלמוני הזה, ‫שהוא לא ברשימה. 

‫-זה כתוב לא להגיד, נכון? ‫-זה כתוב לא להגיד, ‫בלשון בלי להגיד. ‫אז בלאו הכי, ‫אדם שאומר כך, ‫מעיד עדות שקר. ‫ואם הוא לא יגיד את הנוסח הזה, ‫אז ההפסד כולו שלו. למה? כי למה חכמים קבעו לנו לומר ‫את הנוסח הזה כל לילה ‫לפני שאדם הולך לישון? 

כי ברגע שאתה מוחל למישהו ובמיוחד למישהו ‫שלא מגיע לו, שימחלו לו, ‫ובכל אופן אתה מוחל לו, ‫אז כך, מידה כנגד מידה בשמיים, ‫מים מוחלים לך על דברים ‫שלא מגיע לך שימחלו לך, ‫אבל בגלל שאתה מחלת, ‫אז מוחלים גם לך. ‫אם אתה לא מוחל, ‫אז לא מוחלים לך. ‫ההפסד כולו שלך. ‫אתה נשאר עם כל העוונות שלך.